מי כסף וסחוס כריש

http://www.am-oved.co.il/HTMLs/article.aspx?C2004=17429&BSP=15462

החוק בישראל , בעקבות ה-FDA ששיטותיו כבר מוכרות לנו פחות או יותר,אוסר על ייחוס סגולות ריפוי לתוספי מזון. גם אילן רז באתר שלו מצטט את לשון החוק,למרות שבאותו אתר הוא מייחס סגולות ריפוי למי הכסף,שהוא מייצר ומוכר.ולמה הוא מייחס סגולות ריפוי ובאותה נשימה הוא מודה שאסור לו לייחס סגולות ריפוי.? אולי נגד עין הרע? יש בישראל קצת מזה וקצת מזה. קצת FDA וקצת תקנת הציבור ,יעני, כוחו של הציבור עומד בפני כל חוק. כלומר , הציבור מצביע ברגליים ויודע מה טוב בשבילו. גם כאשר הוא ילך לסופרסל ויקנה אקמול לכאב ראש , עדיין הוא לא יהיה שלם עם עצמו. הוא ילך למרפא טבעי כל שהוא לבדוק למה כאב הראש לא עובר. כלומר , לשון החוק עדיין לא השלימה עם המציאות, לשון החוק תמיד תפגר אחרי המציאות , כי זה טיבה . היא מחוקקת חוקים על מציאות של "בדיעבד"כלומר לאחר שתקנת הציבור , הלכי הרוח , העובדות - מאפשרות את שינוי החוק. ובאשר ל"שרלטנות" על כל סוגיה , גם זו נתונה לפרשנות. אנחנו לא בדיוק יודעים מתי אונקולוג הנותן כימתרפיה בקו א , ב , ג , ד , הוא "שרלטן" או רופא מיומן העושה את העבודה שהוא אמור לבצע על פי לשון החוק ועל פי הספר .

נא לא לזלזל מי כסף שימשו כטיפול יעיל למדי בזיהומים מסוימים לפני גילוי האנטיביוטיקה סחוס כריש היה יעיל רק בכמויות גדולות מאוד (עשרות גרמים ביום). מכיוון והיום יש לו תחליפים יעילים הרבה יותר - אין טעם לדעתי להמליץ היום על טיפול כזה.

לפי פרסומי אילן רז וד"ר יוסף דיין, מי כסף יעילים נגד 650 (לא פחות) גורמי מחלה ואף מחסלים גידולים סרטניים!

למה לא ניתן לראות את הלינק

/ סיפורת מקור / המחלה ההיא - מאת רחל טל-שיר - 2007 מי כסף וסחוסי כריש לחולי סרטן אפשר למכור הכול. ביומניהם, בבלוגים שלהם, חושפים חולי סרטן בגילוי לב את התהליך המר שבו הנואשו?ת גורמת גם לאנשים בררנים וביקורתיים להיאחז בכל קנה קש ולשלם בעבורו סכומי עתק. הייאוש, ההכרה שאין מה להפסיד, חוסר הוודאות, חוסר האונים, כל אלה עושים אותנו טרף קל, מטרה נייחת לסוחרים ממולחים. לכן סל הקניות של חולי סרטן נראה לבריאים כמו רשימה אינסופית של הבלים: חבלבל, גלעיני מישמש, ארטמיסיה סינית, מ?י כסף, סחוס של כריש, תערובת צמחי מרפא, שיקוי דשא, גלולות הודיות, טבליות מריחואנה. את ארבעת האחרונים ברשימה אני עצמי קניתי ושלושה מהם אף בלעתי. יש משהו בשמות של המוצרים האלה. הצליל עצמו נשמע כמו פעמי משיח או סלסולי נסים. מי הכסף משו?וקים בבקבוק זכוכית של ליטר. כתוב עליו שהמים מזוקקים ומכילים יונ?י כסף בריכוז נמוך. היונים, מבטיח התכשיר, משמידים פרזיטים בגוף ולא גורמים שום נזק. הם יעילים בטיפולים נגד 650 קלקולים בריאותיים. רק 120 שקל. בקניית שישה בקבוקים מקבלים הנחה של שישים שקל. הארטמיסיה הסינית, לפי מאמרו של ד"ר מרדכי הוכברג, היא סוג של לענה. הרכיב הפעיל בצמח הזה מתרכב עם הברזל הרב שמכילים תאי הסרטן ומשמיד אותם. ד"ר הוכברג מסתמך על מחקר שנערך באוניברסיטת וושינגטון והעלה שהצמח משמיד תאים סרטניים מבלי לפגוע בתאים הבריאים. שיגעון סחוס הכריש הגיע לשיאו בשנת 1993 עם פרסומו של הספר "כרישים אינם חולים בסרטן". לפי ההערכות, תעשיית סחוס הכרישים מגלגלת חמישים מיליון דולר בשנה. המצדדים בסחוס כרישים טוענים שהוא מעכב צמיחת כלי דם חדשים שמזינים את הגידול הסרטני. המתנגדים, רובם חסידי איכות הסביבה, טוענים שההתעניינות בסחוס היא עוד שיגעון חולף בחוג הסרטן, שאין כאן שום בשורה והדבר היחיד שכן יקרה בגלל זה הוא אסון אקולוגי: חיסול אוכלוסיית הכרישים בעולם. המילה "שיגעון" במשמעות של אופנה חולפת, עומדת ביסוד הביקורת המועלית נגד המוצרים האלה. אבל כל מי שמכיר קצת את הכרוניקה של הטיפול המסורתי במחלת הסרטן, אותו טיפול שנחשב קונסנזוס (טיפולים כימותרפיים, תרופות אונקולוגיות, הקרנות) מבחין בלי קושי, שגם מסלול הרפואה הממוסדת מתנהל בעולם שיש בו שיגעון משלו. חלק מהטיפולים שכבר אושרו בידי משרד הבריאות ועולים כסף רב למשלם המסים, שנויים במחלוקת לפחות כמו מי הכסף וסחוסי הכריש. במאי 2004 נעצרו שני נוכלים והואשמו במכירת מי ברז מבוקבקים לחולי סרטן. המים, ועליהם התווית "מי מזור" או "מי חיים", נמכרו ב?180 שקל לבקבוק. המים לא גרמו חירשות ולא בחילות, הם לא הכאיבו ולא השירו שערות, הם לא חיסלו את המערכת החיסונית ולא חיבלו במערכת ההורמונלית. את כל התופעות האלה עושות התרופות הכימותרפיות. אני בעד מי ברז מבוקבקים. אני בעד כל מוצר שאינו גורם נזק אבל מעודד את חולי הסרטן ומפיח תקווה בנואשים שבינינו. אני, ששמעתי רופאים מסבירים שהטיפול הכימותרפי עדיף גם כשאין סיכוי, מפני שעצם המלחמה מעודדת את החולה, בטוחה שבמצבים רבים עדיף להאמין בשתיית מי ברז תמימים מאשר להסתבך עם תופעות הלוואי של הכימותרפיה. מי הברז, לעומת הטיפולים הכימותרפיים, לא מזיקים. אני נגד הלעג לחולי הסרטן שנאחזים בכל מיני תרופות שמבטיחות נסים ונפלאות ונוהים גם אחרי שרלטנים. אני, שהשקעתי כסף רב בכל מיני שיקויים חסרי שחר, מבינה אנשים חולים שמוכנים לבזבז את השקל האחרון, גם את טיפת הכוח היחידה שנותרה בהם, על הבטחות חסרות ביסוס. אני עצמי בלעתי אבקה מסריחה בטעם של קיא שמישהו בעל תואר דוקטור מסין הבטיח לי שתציל אותי. אני גם לגמתי כמות הגונה של מים מעופשים שרקח מישהו שנחשב קדוש בעיני קומץ של מאמינים. בלעתי ולגמתי כל מה שהציעו לי כי הייתי נואשת, בלעתי ולגמתי כי קיוויתי, באמצעות בליעה ולגימה, להיות במסיבת בת?המצווה של בתי הקטנה, לראות את הילדים שלי מתבגרים, להיות פה עוד סתיו, עוד חורף, עוד אביב, להיאחז בחיים. מדוע נואשו?ת היא צורת חיים שמזמינה לעג? אולי מפני שהנואשו?ת של החולים מאיימת על הבריאים. כולנו יודעים ומרגישים שאנחנו לא חסינים בפני נואשו?ת ושהיא אורבת לנו מעבר לכל פינה. לכן, כדי לבדל בינינו, הלא?לגמרי?נואשים, לבין מי שכבר נואשו, אנחנו מעמידים בינינו לביניהם חומה עבה של לעג וביקורת. לכן הבריאים מבקרים את חולי הסרטן שנוהים אחרי שרלטנים, לכן הבריאים לועגים לחולי סרטן שמבזבזים את כספם ואת זמנם על שיטות יקרות וחסרות ביסוס. לכן חולי סרטן קל לועגים לחולי סרטן קשה. גם בנואשו?ת יש דרגות. ככל שהמחלה קשה יותר, כך מעצימה הנואשו?ת. מי שכבר נואשו לגמרי מוכנים להיאחז בכל שטות. בכל פעם יש מילה אחרונה בתחום הטיפול האלטרנטיבי בסרטן. בכל פעם המילה האחרונה עולה יותר מהקודמת והופכת את המילה האחרונה שלפניה לארכאית ומיותרת. בכל פעם שנלחש שמה של המילה האחרונה בתחום הריפוי יוצאים גדודים של חולי סרטן נואשים להשיג אותה. בכל פעם הם רואים מולם לא רק את התקווה אלא גם את חומת הלעג והביקורת שמבדילה בין הנואשים מאוד לבין מי שעוד לא כל?כך. הם, אתם, אנחנו, הלעגנים, נוטים לשכוח, מעדיפים לא לחשוב מה בן?אדם חולה מוכן לעשות בשביל בדל סיכוי. הסיכוי לכסות את הילדים שלי גם בחורף הבא, הסיכוי להריח עוד פעם את פריחת הפרדסים, הסיכוי להמשיך.