סרטן שד, טמוקסיפן ושדות אלקטרומגנטיים.

תורגם ברשות מ"חדשות ממקרוגל". קולגות יקרים כמה פעמים אמרו לכם שאין השפעות ביולוגיות של שדות אלקטרומגנטיים שניתן לחזור עליהם ביותר מאשר מעבדה אחת ? כמו הרבה ממה שאתם שומעים על שדות אלקטרומגנטיים, זוהי תעמולה שמחפשת לחסום מחקר נוסף. בעבר תיארנו כיצד ארגון הבריאות העולמי וכן ותיקי התעשייה, מסרבים להודות בכך ששדות אלקטרומגנטיים יכולים לגרום לשבירת דנ"א. הנה דוגמא נוספת: חוקרים גרמניים דיווחו לאחרונה כי שדה מגנטי של 12 מיליגאוס יכול לנטרל את היכולת של טמוקסיפן לעצור את ההתפשטות של תאי סרטן שד. זו הקבוצה השביעית שמוצאת את הסוג המיוחד הזה של השפעת שדות אלקטרומגנטיים נמוכים. הסתכלו בביקורת האחרונה שלנו, ותלמדו מה קורה לאלו אשר מעיזים לאתגר את האורתודוקסיה. זו לא תמונה יפה. לעבודה על שדות אלקטרומגנטיים וטמוקסיפן יש השלכות פוטנציאליות על נשים המטופלות בסרטן שד בבקשה העבירו את המידע הזה לחבריכם וקולגות. הדרך היחידה שבה מחקר על שדות אלקטרומגנטיים יורשה להתחדש בארצות הברית ויפן היא אם הציבור ידרוש זאת. "תבדקו את "כאשר מספיק זה לעולם לא מספיק ב: http://www.microwavenews.com/fromthefield.html#12mGx7 כאשר מספיק זה לעולם לא מספיק. השפעה של שדות אלקטרומגנטיים ב- 12 מיליגאוס שניתן לחזור עליה. שוב זה קרה. זה בכלל לא אמור לקרות. אבל כעת זה קרה שבע פעמים במעבדות מחקר בשלוש יבשות. למרות זאת, החדשות על החזרה האחרונה על ממצאי השפעת שדות אלקטרומגנטיים חלשים, השפעה בבירור א-תרמית, נפגשו בדממה. אף אחד לא עשה פרסום תקשורתי. אף אחד לא מיהר לנסות להסביר את "הבלתי אפשרי". אף אחד לא תהה לגבי השלכות המדיניות. ואם ריינר ג'ירגייט מאוניברסיטת היידלברג בגרמניה, החוקר המוביל של החזרה האחרונה הזו, יפגוש באותו גורל כמו ששת קודמיו, הוא יכול לאבד בקרוב את מענק המחקר שלו- או אולי גרוע מכך, כפי שקרה לרוברט ליבורדי שהבחין ראשון בהשפעה הזו לפני שנים. בגיליון מספר 4 בנובמבר של העיתון המדעי Biochemical AND Biophysical Research Communications, ג'ירגרט מדווח כי שדה מגנטי של 12 מיליגאוס (1.2 מיקרוטסלה) יכול לחסום את היכולת של טמוקסיפן לשלוט בגדילת תאי סרטן שד אנושיים. במשך יותר מ- 20 שנה, חולות סרטן שד קיבלו טמוקסיפן לאחר ניתוח וכימותרפיה- ו\או הקרנות, כדי לעזור למנוע חזרה של המחלה. זו רק אחת מקומץ תרופות שנרשמות למניעת סרטן שד. לפני מספר ימים בלבד, פחות משבועיים לאחר שפורסם המחקר של ג'ירגרט, הודיע המוסד הלאומי לסרטן שמחקר חוזר ארוך טווח הראה מעבר לכל ספק סביר כי טמוקסיפן אכן יכולה למנוע סרטן שד בקרב נשים בסיכון גבוה לפתח את המחלה. ג'ירגרט עבד עם תאים בצלחות פטרי, אבל קל להכליל את הממצאים שלו למצבים בעולם האמיתי. תשקלו, לדוגמא, מה יכול לקרות לחולה שמחלימה מסרטן שד שנוטלת טמוקסיפן, אם העבודה שלה מכריחה אותה לעמוד לפני מכונת צילום במשרד כל היום, או אם היא יושבת ליד קיר שמכסה על שנאי חשמלי או אפילו אם היא מייבשת שיער כל בוקר. כל יום, יש ליותר ממיליון נשים אמריקאיות חשיפה ממוצעת לשדות מגנטיים של יותר מ- 10 מיליגאוס. רבות יותר מבלות שעה או יותר בשדות כאלה כל יום. ליבורדי, שבזמנו היה במעבדה הלאומית לאורנס ברקלי, היה הראשון שהראה את אותה השפעה של שדות אלקטרומגנטיים עם טמוקסיפן ועם מלטונין בשנות התשעים (ראו חדשות מיקרוגל יולי\אוגוסט 1992). (מלטונין יכול לעצור תאי סרטן שד). במשך שנים אחדות לאחר מכן ארבע קבוצות מחקר אמריקאיות נוספות הצליחו לחזור על הניסויים של ליבורדי (ראו חדשות מיקרוגל מרץ\אפריל 96 ו- יולי\אוגוסט 98). ואז ב- 2001, מסאמי אישידו במוסד הלאומי ביפן למחקרים סביבתיים, לקח את הגילוי של ליבורדי צעד גדול קדימה. לאחר שהראה שוב כי תאי סרטן שד אשר טופלו במלטונין התחילו שוב לגדול כאשר נחשפו לשדות אלקטרומגנטיים של רשת החשמל, אישידו הסביר איך השדות היו יכולים לעשות זאת. הוא מצא שהשדה המגנטי מפריע למערכת האיתות של התאים- רשת התקשורת הפנימית שלהם, אשר קובעת כיצד הם מגיבים לסביבה. אישידו עשה הרבה יותר מאשר רק לחזור על העבודה של חמש מעבדות אחרות. הוא נתן מהימנות למה שרוב האחרים פטרו כממצאים אנומליים ניסויים. תוך כדי תהליך, אישידו איתגר את אחת ההשקפות המרכזיות של הזרם המרכזי בתורת הרעלים, לפי השקפה זו פחות זה יותר טוב, יותר זה גרוע יותר. ההשפעה של שדות אלקטרומגנטיים אותה ראה ברמה של 12 מיליגאוס, היתה דומה לזו שהוא ראה כאשר השתמש בשדה גבוה פי 100- 1 גאוס. מאוחר יותר, בעבודה שלא פורסמה עדיין, אישידו מצא אינדיקציות לכך שההשפעה היתה אפילו חזקה יותר במנה יותר נמוכה של שדות אלקטרומגנטיים מאשר במנה הגבוהה יותר. אישידו יכול היה להיות לא בטוח באשר ליחס מנה תגובה הפוך כזה, אבל לג'ירגרט אין ספק. "באופן מפתיע, ב [1 גאוס] ההשפעה על עצירת טמוקסיפן היתה נמוכה יותר בבירור מאשר ב[100 מיליגאוס]", הוא כותב ב- Biochemical AND Biophysical Research Communications. "העבודה של ג'ירגרט היא חשובה מאוד" אומר קארל בלאקמן, מדען מחקר בסוכנות להגנת הסביבה (EPA). בלאקמן, אשר הוביל את אחת מארבעת הקבוצות שחזרו על העבודה המקורית של ליבורדי עם טמוקסיפן וגם עם מלטונין, מציין כי העבודה הגרמנית והיפנית מייצגות יותר מאשר חזרה פשוטה. "אישידו מרחיב את הממצאים של ליבורדי על ידי חקירת שינויים עם טכניקות בביולוגיה מולקולרית, בזמן שג'ירגרט הסתכל על ההשפעה בריכוזים שונים של טמוקסיפן ורמות חשיפה שונות של שדות אלקטרומגנטיים", הוא אמר. "ג'ירגרט השלים חלק מהחלקים החסרים הקריטיים, והשפעה של 12 מיליגאוס נשענת עכשיו על בסיס הרבה יותר מוצק". לאחר שהופיעה עבודתו של אישידו ב- 2001, מספר מדעני מלטונין מובילים, כולל דיוויד בלאסק וריצ'רד סטיבנס, אמרו לחדשות מיקרוגל כי הם משוכנעים שההשפעה של 12 מיליגאוס היא אמיתית וכעת תילקח ברצינות. (ראו חדשות מיקרוגל ספטמבר\אוקטובר 2001). הם טעו. לדוגמא בקיץ האחרון, פרוייקט השדות האלקטרומגנטיים של ארגון הבריאות העולמי השלים את מה שפורסם כסקירה יסודית של הספרות המדעית על שדות אלקטרומגנטיים, בריאות והשפעות ביולוגיות. מסמך הטיוטה בן 365 העמודים כולל יותר מאשר 1000 מקורות- ועדיין, איכשהוא, העבודות של ליבורדי, בלאקמן ואישידו המתעדות את ההשפעות של 12 מיליגאוס על מלטונין וטמוקסיפן נשארו כולן בחוץ. כמו כן, אף אחד משלושת החוקרים הללו לא יכול היה להמשיך את העבודה שלו על שדות אלקטרומגנטיים. ב- 1999, סולק ליבורדי ממקצוע השדות האלקטרומגנטיים בגלל מה שהרבה חושבים כהאשמות שקר על התנהגות מדעית שלא כהלכה. (העניין היה סדרת ניסויים לא קשורים). הוא הסדיר את המקרה מבלי שהודה ב"עשייה מוטעית" כלשהיא אבל למרות זאת נחסם מלקבל מימון למחקר פדרלי במשך שלוש שנים (חדשות מיקרוגל יולי\אוגוסט 99). ליבורדי, לפחות לעת עתה, נטש את הקריירה שלו כמדען מחקר. בלאקמן ואחרים בסוכנות להגנת הסביבה האמריקאית חסומים מעשיית מחקרים נוספים על שדות אלקטרומגנטיים. מנהלי הסוכנות להגנת הסביבה הפכו את המבט לצד השני להרגל, בכל פעם שמועלית שאלה לגבי הקשר שדות אלקטרומגנטיים-בריאות. אף אחד מהסוכנות, לא צריך לפחד מהשגחה של הקונגרס. פעמים רבות לאורך השנים, הקונגרס פעל לבטל מימון שהיה מיועד למחקר שדות אלקטרומגנטיים. אישידו נמצא במצב מסוכן דומה. באי מייל מהזמן האחרון, אישירו סיפר לחדשות מיקרוגל כי "אין תקווה" שפרוייקט השדות האלקטרומגנטיים שלו, שנשתתק במשך שנים, יחזור שוב לתחייה. גם ליבורדי וגם בלאקמן לא נכנעו. הם עדיין אופטימיים שתינתן הזדמנות למישהו לרדת לעומק ההשפעה של 12 מיליגאוס. "אנחנו מחוייבים להמשיך בממצאים האלה" אמר לנו ליבורדי מוקדם בנובמבר. "המחקר על מנגנון יכול היה להיות מרתק". בלאקמן מאמין כי יש פה יותר אשר מוטל על כף המאזניים מאשר תיאוריות ביופיסיקליות. "אם נבין מה הולך פה, אנו יכולים למצוא דרכים טובות יותר לטפל בסרטן שד" הוא אמר. ג'ירגרט הוא התקווה הטובה ביותר האחרונה שלהם.

יש כוח על עבודתך המקצועית כן ירבו