משבר

שלום רב, אני בזוגיות שלי הגעתי עתה למשבר קשה ואיני יודעת איך לצאת ממנו. העניין הוא שבזמן האחרון איני מרגישה צורך ביחסי מין, ובן זוג שלי מבין ולא לוחץ. אני חוששת שזו תוצאה חלקית של תסכול שהצטבר לי מזה שבן זוגי מגיע לסיפוק מהר ואיני מספיקה להנות מהחדירה, שרק לא מזמן למדתי זאת. אני גם באה מרקע קשה של התעללות מינית ש"מוסיפה" דברים שליליים ליחס שלי ליחסי מין. בשל כך מרתיע אותי לרוב ואני מתנגדת לבקשות על מין אוראלי או אנאלי כי עברתי את זה בצורה אכזרית מאוד.בגלל זה נמחקו מהתפרית המיני שלו דברים כאלה. יש לי גם צורך משתנה ליחסי מין ואני חושבת שזה נורמלי.ובכך אני מאוד מגבילה את בן זוגי ברצונות שלו - יוצא שהוא עושה אך ורק מה ומתי שבא לי. והוא מאוד משתדל ומשקיע בי. זה הגיע למצב שאני פשוט מאוד "סירסתי" אותו, שהוא כבר מפחד לגעת בי כדי לא לקבל תגובה שלילית ממני על מה שזה לא יהיה, אפילו סתם לעשות לי נעים. אני נורא מתביישת על זה, בוכה, אוכלת את עצמי מבפנים ולא מסוגלת להסתכל לו בעיניים. אני גם בכלל לא יודעת איך יוצאים מזה, איך חוזרים ליחסים נורמליים. בזמנו לא רציתי לקבל טיפול פסיכולוגי בקשר למה שעברתי, ועכשיו נראה לי שחבל מאוד, כי זה מאוד משפיע. בבקשה האם אפשר לקבל עצה בעניין? מה עלינו או אליי לעשות כדי שזה יפסיק? איך הוא יוכל לתפקד נורמלית אחרי מה שעשיתי לו??? אנא עזרו לי!!! בתודה מראש

שלום מישהי המפתח לטעמי, נמצא בסוף דברייך במלים הבאות: "בזמנו לא רציתי לקבל טיפול פסיכולוגי בקשר למה שעברתי, ועכשיו נראה לי שחבל מאוד, כי זה מאוד משפיע. " את מספרת שעברת התעללות מינית קשה, ומעולם לא עיבדת את רגשותייך בנוגע לחוויה הכואבת הזו בעזרת איש מקצוע. לא מפליא אותי כלל שהתוצאות מתורגמות לחיי מין הפכפכים, חיוורים ומלאים בתחושות סותרות. אני אמנם מצטרפת לתחושת החרטה שלך על כך שלא עברת טיפול פסיכולוגי בסמוך לאירוע, אבל האמת היא שלעולם לא מאוחר מדי כדי לטפל בנפש שלך, והזמן הנכון הוא *עוד היום !* התחילי בטיפול עם איש מקצוע מיומן ומוסמך, והתמודדי עם רגשותייך ועם זכרונותייך. לאור מה שעברת, אני לא רואה כיצד תהיי מסוגלת לקיים יחסים זוגיים מספקים ובריאים מבלי שתתמודדי עם משקעי העבר. בהצלחה שירה