יעוץ

שלום. אני נשואה בת 45 עם ילדים כ- 10 שנים וס"ה היחסים ביני ובין בעלי בסדר גמור חוץ מיחסי מין . בעלי טען בעבר הרבה פעמים שהוא מרגיש שאני לא אוהבת מין ואני עושה זאת בשבילו בלבד ולא נהנית מכל הסיפור ודורש ללכת לטיפול מיני אני כל השנים הכחשתי זאת וכמובן לא הסכמתי ללכת (כי אני חושבת שלא ניתן לתת לי כדור שיהיה לי חשק , לא היה לי ואני חושבת שלא יהיה לי ) אנחנו מקיימים יחסי מין כפעמיים עד שלש בשבוע וזה בגלל שאני חוששת שבעלי יעזוב אותי או יבגוד בי . האמת היא שאני לא זקוקה למין , אין לי צורך במין , אני לא מרגישה צורך לגמור , לא נהנית מכל הסיפור מספיק לי הקרבה בלבד ולא כל האקט , לא נהנתי בעבר מיחסי מין ואני לא נהנית גם עכשיו הכול נעשה עבור בעלי שירד ממני ויניח לי לטובת השקט ביחסים בינינו . בעלי כמובן הרגיש ומרגיש זאת ומאיים כל הזמן שקיימת בעיה ואני דוחה את הטענות שלו כל השנים . ושוב אני מדגישה היחסים נעשים בלחץ כך אני מרגישה , הפרשי הצרכים בינינו הוא עצום אני לא זקוקה למין ובעלי כל הזמן מחפש את הקרבה אלי והמין . לאחרונה איים עלי בעלי שיעזוב אותי או שיתגרש ממני באם לא אלך לטיפול מיני וכמובן הלכתי ושם אמרתי את האמת ש"הרג" את בעלי הוא מרגיש מרומה , ממורמר , כועס מאוד על כל השנים וטוען שהכול היה משחק לצורך חתונה והשגת האמאות שלי , מדוע לא הלכתי ליועץ לפני שנים רבות כאשר הוא התלונן על כך ? ורק עכשיו שיש כבר ילדים וקשה להתגרש? היועץ הציע לבעלי מספר אפשרויות: להתגרש , להשלים את החסר לו מחוץ לבית או להשלים למצב . ולי אמר שלדעתו אין לו תרופה שיכולה לעזור לי כי אם לא היה לי בעבר חשק גם לא יהיה לי בעתיד . 2 ההצעות הראשונות כמובן לא מתאימות לי והצעתי לבעלי להוריד קצת לחץ ממני בנושא המין ולהמשיך לזרום ויתכן והתחושות שלו ישתפרו . בעלי (נראה לי) לא כול כך רוצה להתגרש אבל חושב על השלמה מחוץ למסגרת מה שכמובן אני לא מסכימה .האם תוכלו ליעץ לי ? מה עושים ? (ללכת ליועץ אחר) , האם יש פתרון לבעייתי ? תודה.

נירה שלום. אפתח בכך שקל לי בהרבה לחוש אמפתיה למצוקתו של בעלך, והרבה פחות למצוקתך. גם אני במקומו של בעלך הייתי חשה מרומה, וללא ספק הייתי חשה כועסת. אינך אשמה כמובן בכך שאין לך חשק מיני ואינך נהנית או זקוקה למין, אבל את בהחלט אחראית לבחירה שלך לשקר לבעלך במשך כל שנות נישואיכם, ואחראית בהחלט גם לסירוב שלך לפנות ליעוץ מיני בשלבים מוקדמים יותר, או לנסות לעשות *משהו* כדי לשפר את המצב ביניכם. את כותבת שהיחסים ביניכם "בסדר גמור חוץ מהמין" ואני חייבת לומר לך שאני חושבת שזה משפט בדיוני לגמרי. במצב בו את מתארת, כשבעלך מצוי בכזה תיסכול יומי וקבוע ואת מנהלת את החיים האינטימיים שלכם בשקרים על גבי שקרים - יקירתי יש לי חדשות בשבילך: ש ו ם ד ב ר ביחסים שלכם לא "בסדר". המין הוא רק הסימפטום המרכזי, אבל ללא ספק אתם בבעיה של תקשורת, כנות, יושר והבעיה הגדולה מכולן בעיניי - חוסר המוכנות שלך לחשוב על בן זוגך. את אומרת ש*כמובן* שאת לא מוכנה שהוא ישלים את החסר מחוץ לבית. סליחה נירה, אבל למה ה"כמובן" הזה, ואיך הוא הגיע לסיפורנו ?... אני באמת לא יודעת איזה אופציות את משאירה לבן זוגך מלבד השלמת החסר מחוץ לבית (ואני ממש לא ממליצה על כך על פי רוב, רק כדי שלא יהיו אי הבנות). את לא רוצה להתגרש (לא מתאים לך) את לא רוצה לקיים יחסי מין כי זה לא נחוץ לך (גם זה לא מתאים לך) את לא רוצה שבעלך יקיים יחסי מין מחוץ למסגרת הזוגית (גם זה לא מתאים לך) אבל נירה, אולי לרגע תעצרי את השטף הזה של רשימת הדברים שמתאימים לך או לא מתאימים לך, ובואי ננסה לחשוב יחד מה מתאים לבעלך, הגבר הזה שבחרת להתחתן איתו וכחלק מיחסים זוגיים את אמורה (מדי פעם) להתחשב גם בצרכים וברצונות שלו...? ממליצה לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לברר מאיפה נובע חוסר הרצון הזה במין. בינתיים, מכיוון שהתהליך עלול לארוך זמן, מציעה לך בינתיים להתחשב ברצונותיו של בן זוגך. אלא אם כן הרעיון של מין דוחה אותך עד כדי כך שאינך מסוגלת לשאת אותו (ואז בוודאי שאינך אמורה לקיים יחסים) - ממליצה לך לא לדחות את נסיונותיו של בן זוגך למגע גופני איתך, וכן לקיים עמו מגע מיני מבלי שהוא ירגיש שאת "עושה לו טובה". בהצלחה לשניכם שירה