שאלה דחופה.

שלום. אני בת 28, ומזה כמה שנים אני סובלת מחוסר תיאבון, עד כי אני מסוגלת לצום ימים שלמים מבלי להרגיש, או לאכול מעט מאוד, רק כי צרך להתקיים ולא להתמוטט. אני בחורה רזה, לא יותר מדי, אלא רזה ממוצעת, ולעיתים, כאשר אני מחליטה לאכול בעיקר מזון בריא, כדי לנקות את הגוף מרעלים, או אחרי חגים/שבתות /ימים של אכילה לא מסודרת, אני אני מתחילה דייטה, אז ישר התפריט שלי נבנה על אוכל שהוא לא אוכל, דהיינו, איזה שני חטיפי בריאות, יוגורט טבעי וועד איזה משהו קל, כל זה בעוד שאני מרגישה שאני בקלות יכולה לצום, ושכל אוכל שאני חושבת עלי מעורר בי תחושת גועל ובחילה ורצון פיזי להקיא. חשבתי ללכת לדיאטנית על מנת שתסדר לי את הארוחות ואת המזון הנדרש לי, ועל מנת שהתפריט שלה יהווה הכרח עבורי לאכול, אףך נדמה לי כי אני לא אעמוד בהכרח לאכול. אני פשוט לא רעבה! וזה עיקר הבעיה. מה לעשות? מהיכן זה נובע? האם יש פיתרון? האם אפשר ללמוד לאכול וללמוד לאכול נורמלי כמו רוב בני האדם? תודה רבה, יערית.

שלום יערית חוסר תאבון, וחוסר רצון לאכול הוא מצב משני למצבים רפואיים רבים, וכמובן שאין ביכולתי לאבחן מדוע אינך רוצה לאכול, ומדוע אינך רעבה. מה שברור לי הוא שמצב כזה אסור לו להמשך הרבה זמן, ובודאי שלא מספר שנים שכן אז סביר מאוד להניח כי יווצרו חסרים תזונתיים. איני יודעת אם חוסר התאבון שלך הוא אורגני או נפשי. בכל מקרה, לא נראה לי שדווקא דיאטנית היא הכתובת שלך. יש לערוך ברור קליני מקיף ולמצוא את הבעייה שמביאה לחוסר התאבון, כי נראה לי שהמצב משני למצב אחר. בהצלחה-ליטל

אם כך, אני אציין כי לאורך כל שנות חיי אני סובלת מאנמיה חמורה, (יש לי המוגלובין של 10.2, בעוד שהמינימום הוא 11.7), לאחרונה התרחשה ירידה נוספת ברמת המוגלובין. יש לציין שכשאני אוכלת אני אוכלת בעיקר ירקות, עוף ומזון כזה שאמור לחזק, אך לא רק שאין שינוי, אלא יש ירידה. האם יש קשר בין אנמיה לחוסר תיאבון כפי שתיארתי? מה ניתן לעשות? תודה רבה.