קושי בשאיפה עמוקה של אויר

לאחרונה אני מרגישה קושי לקחת אויר "עד הסוף". כלומר, באופן מספק. תופעה דומה קורית בעת פיהוק: אני מנסה לפהק "פיהוק הגון", אך בסיומו מרגישה שהוא לא היה מספיק עמוק. יש ימים ללא כל בעיה, ויש שעות שבהם זה קורה 20 פעמים בשעה. אינני יודעת אם התופעה על רקע רגשי או פיזי. בני נהרג לפני 3 שנים. שרון

השורה בסוף היא כנראה המשמעותית ביותר. גם משום שמסבירה מצב הלץ הגדול, וגם משמום שהשארת את זה לסוף- וזה אומר שעדיין מאוד מאוד מאוד קשה לך להוציא משפט זה מפיך התחושה של נשימה לא מספיק עמוקה היא כמעט באופן בלבדי על רקע נפשי ולא גופני- כי בעצם נשימה עמוקה אינה משנה כמות חמצן בדם למשל. עובדה גם שזה משתנה מרגע לרגע. אני חושב שאם זה מאוד מטריד- את יכולה ללמוד דמיון מודרך או היפנוזה, ואם טרם קיבלת עזרה בעיבוד האובדן- כדאי גם את זה. לא "מחלימים" ממצב זה. כולם אומרים שזה לא נעשה יותר קל עם הזמן. אבל בשיחות (או דרך אחרת כמו טיפול בדרמה או ציור או משהו אחר) תוכלי להתחבר למה שקרה לך וקורה לך ולקבל עוד אפשרויות איך להמשיך ולחיות