התייעצות

דר" הס, אני קוראת מידי פעם בפורום ומאוד מעריכה את תשובותייך המקצועיות והמרגיעות. רציתי להתייעץ איתך בבקשה.. אני בחורה צעירה, בת 24, שהייתי כל חיי בריאה ושמחה. לפני שנתיים וחצי, אבא שלי נפטר מהתקף לב פתאומי בגיל צעיר ומאז נהייתי, לצערי, היפוכונדרית.. מבחורה שאפילו לא הכירה את רופא המשפחה, עכשיו הוא בחיוג המקוצר של הפלאפון... עד כדי כך ויותר.. הבעייה היא שרופא המשפחה כבר התייאש ממני. יכול להיות שאני באמת מגזימה ואני בטיפול פסיכולוגי כדי שזה יעבור, אבל כשאני מגיעה אליו- התלונות שלי אמיתיות והוא מזלזל בי וכבר לא מתייחס אלייהן.. לפני כשנה היו לי כאבים בחזה והייתי בטוחה שזה התקף לב כל פעם ולכן עשיתי בירור קרדיולוגי מלא ( אקג, אקו לב ובדיקת מאמץ-פעמיים!!והכל תקין) כולל פעמיים התייעצות עם הקרדיולוג. זה קצת נרגע, אלא שעכשיו יש לי דפיקות לב מהירות- דופק 90 לעיתים וזה מאוד מציק לי ומפחיד אותי. הלכתי לרופא המשפחה והוא אמר שאין צורך בבירור נוסף קרדיולוגי ושעלי ללכת לפסיכיאטר. אני כבר לא יודעת..גם הקרדיולוג בפעם השנייה שהייתי אצלו אמר לי להפסיק לבוא ושאין לי כלום.אז עכשיו אני במבוי סתום- אני מרגישה שאני רוצה לעשות הולטר. אבל רופא המשפחה לא ייתן לי וגם הקרדיולוג לא יתייחס אלי ברצינות. אני מרגישה כמו הילד שצעק "זאב"- רק שמעולם לא שיקרתי וכל הכאבים שלי היו אמיתיים!! דר"הס, סליחה שאני מפילה עלייך את כל זה, אבל מה עלי לעשות? תודה לך, באמת. גם על זה שקראת את כל זה...

ספיר שלום, אני באמת מצטערת על אביך,ומבינה שלא התגברת על האובדן. בהחלט את צריכה לעבור טיפול פסיכולוגי ולפתור את כל מה שלא פתור כדי שתרגישי פחות במצוקה. מצוקה נפשית מביאה בקלות למצוקה גופנית, ונכון שאת באמת מרגישה מה שאת מרגישה אלא שמה שמפעיל את זה זה לא פגיעות פנימיות או חוסר תפקוד של איברים מסויימים (כמו הלב למשל) אלא חומרים שמופרשים מהמוח בגלל המצוקה הזו והם שגורמים לדופק המהיר, ללחצים בחזה, להרגשת המחנק וכו'. לכן כל כך חשוב לפתור את הבעיות הנפשיות או לפחות להעלות את הסף לחומרים האלה כדי שיהיה צורך ברמות יותר גבוהות שלהם כדי לגרום לך להרגיש את דפיקות הלב. את זה עושים באמת בטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי ואולי גם עם תרופות להורדת חרדה. העובדה שעשית לאחרונה בירורים קרדיאלים מלאים בהחלט מרגיעים ויכולים להגיד לך שאין פגיעה בתפקוד הלב. את בחורה צעירה, והסיכוי שיקרה לך משהו מבחינת הלב הוא קטן עד קלוש. זה שזה קרה לאביך בגיל צעיר באמת דורש תשומת לב, אבל לא מצדיק את החרדה הגדולה שאת נמצאת בה. טפלי בחרדה ובמצוקה הנפשית, ותראי שהשאר יסתדר. כחלק מהטיפול חשוב מאד לעסוק בפעילות גופנית באופן סדיר ואולי לשלב גם פעילות גופנית מרגיעה כמו יוגה או טאי צ'י.

תודה רבה לך על התשובה המפורטת את מקסימה, תודה רבה.