מצבי רוח לאחר ארוע מוחי

שלום לך, בעלי בן 52, בריא בדרך כלל עד שלפני כחודש וחצי גילינו שהוא עם לחץ דם גבוהה מאד - וכנראה שזה מזמן, ולא חשנו בכך. לפני חודש הוא קיבל/עבר ארוע מוחי קל(יחסית). הדיבור נפגע - בינתיים השתקם יפה בדיבור. חולשה ביד ימין ורגל ימין - גם בהם חל שיפור יפה בעזרת פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. הבעיה הגדולה היא, מצבי הרוח שמשתנים אצלו בקלות יתר. לא ניתן להעביר עליו שום מילת בקורת, או להציג דעה שונה משלו - במקרה כזה הוא מיד מתחיל לכעוס ולצעוק מקלל את כל העולם, לא מתחשב בסביבה שבה הוא נמצא(גם בחברת זרים,שכנים וכדו') וחושב שהמשפחה (בנותיי ואני) בכוונה לא רוצה שמצבו ישתפר(אלו הן מילותיו). ברגעים כאלו כולנו מתוסכלים, פוחדים שלחץ הדם יעלה לו וחלילה יקרה לו משהו רע, מנסים להרגיע - לוקח לו הרבה זמן להרגע. רגעים כאלו קורים לעיתים קרובות לפעמים יום כן יום לא (וזה לאחר סינון ממשי של דבריי, אני כבר מעדיפה להמעיט ככל האפשר בשיחות איתו. אנא תנו לי עצה מה אוכל לעשות למענו ולמען כל המשפחה.

יפית, אני מציעה שכולם ייגשו לטיפול פסיכולוגי. לדעתי קיימת אפשרות כזו במחלקה שבה הוא מטופל. תביני משהו: הוא עבר שינוי מאדם שהיה פעיל, חיוני ובריא, לאדם חולה, תלוי באחרים. ייתכן והוא מפוחד. אני מציעה אולי להיפגש עם עוד משפחות שמתמודדות עם העניין וללמוד מניסיון של אחרים. עדי (לא פסיכולוגית, לא רופאה, אבל עם "קצת" ניסיון חיים(.

אני לא יודע מאיפה להתחיל.אני רק יודע לאמר לך שכרופא חוויתי מצב דומה עם מספר מטופלים ובפרט עם אחד אני צריך למדוד את מילותי כדי לא לחדור לתחום הפרט אני רוצה להקדים ולאמר שלא לשוא יתר לחץ דם מכונה "הרוצח השקט" משום שלעיתים אנחנו מגלים אותו לאחר שגרם כבר נזק לחץ דם הוא לא מחלה אלא תוצאה של מחלת כלי דם שמיתפתחת לאורך שנים. אנחנו הרופאים מכנים אותו כ"חוק ה 50% " 50% אחוז אינם יודעים שהם סובלים מהמחלה 50% מהמאובחנים אינם מטופלים 50% מהמטופלים אינם מאוזנים ואז קורה שאדם פעיל ,סוברני לעצמו,שאניו סובל משום מחלה לפתע פתאום ביום בהיר אחד עובר מצב של ארוע מוחי,,,,ואני קורה לזה מצב כי הכל מישתנה פתאום ומה שמישתנה זה לא כאבים ביד או ברגל או בראש אלא נוצר ליקוי תיפקודי שגורם לו להיות שונה ומסורבל ליקוי בדיבור לא מאפשר להיתבטא וזה נורא מרגיז ליקוי בתיפקוד של יד או רגל גורם לחוסר יכולת או הפרעה לנוע ממקום למקום היה לי מטופל שקרה לו ממש מצב דומה והוא היה קשה מאד עם סביבתו.הוא היה מועמד למקום בו עבדתי ובמשך מספר חדשים בהם שהוא שהה אצלנו הוא "כעס" על כולם לבסוף המשפחה לקחה אותו בחזרה הביתה והוא הצטרף לפעילות במרכז יום ליד ביתו הפעילות חשובה מאד כי היא מכניסה למסגרת. צריך לשמור על מסגרת ועל כללי יסוד של כבוד הדדי. לוקח זמן ,,,לא ל"היתרגל" למצב החדש ,אלא לקבל אותו כמצב קיים(ולא רק למטופל אלא גם ואולי יותר למשפחה הקרובה אנחנו נעזרים בריפוי בעיסוק /קלינאי תקשורת/פידיותרפיה ואחרים על מנת לשמר ולשחזר תיפקודים לגוף יש יכולת שיחזור שאותה אנחנו רותמים לעיניננו ואולם לעיתים (אני ניזהר ממלים יותר מדויקות) יכולת ה"שיחזור" יש לה גבולות שמעבר להם אין שיפור לא לוותר על המוטיבציה להחזיר תיפקוד לקדמותו ואולם ,,לא להיכנס לדיכי אם השיפור חלקי כי לפעמים זה ככה ,,ומי אמר שכולנו מושלמים,,,,,,,,!!!!!!!!!!! אני מאחל לאבי המשפחה אריכות ימים ,שנה טובה ומתוקה ולכם ,,לכולכם הרבה כוח להיתמודד עם מצב חדש ולהבין שגם אחרי ארוע מוחי יש חיים

עוד דבר שצריך לחשוב עליו, זה שחלק מהפגיעה המוחית היא פגיעה ב"פתיל" של הסבלנות (שיושב איפשהו באונה הקדמית של המוח), ושזה פשוט ביטוי של הפגיעה המוחית. צריך לקחת את הדברים בקלות ולא להפגע ולא "לענות לו בחזרה" ולקוות שעם הזמן זה ירגע. שנה טובה.

רק רציתי לומר תודה