שאלה: שלום,
יש לי ילד בן 17 וילדה בת 15. אני לוקחת על עצמי את האשמה בהתנהלות הבעייתית שלהם, השאלה אם ניתן לשנות בשלב כזה.
מבחינת מטלות הבית - רק אני עושה. כשאני מבקשת מהם, הילד כן יעשה אבל לא ביוזמתו והוא גם יותר עסוק מחוץ לבית. הילדה תתעצבן מכל בקשה כאילו זה חוצפה מצידי לבקש, ואחרי שהיא תרגע היא תגיד שתכף היא תקום לעשות ולבסוף אם בכלל, היא תעשה בחוסר חשק וגרוע אולי בכוונה שלא אבקש שוב. ולכן כדי לחסוך את כל ההתנהלות הזו, אני פשוט עושה בעצמי עם המון כעס ותסכול.
משהו נוסף, לגבי האוכל שלהם. הם לא יקומו להכין כלום. ואפילו רק לחמם משהו קטן שמוכן ויש צורך רק להעביר לחימום ולהמתין כמה דקות, הכל מוכן. בדרך כלל מחכים שאחזור מהעבודה אחר הצהריים והם בצום! אני משאירה להם דברים מאוד פשוטים להכנה ודואגת יום מראש, עובדת קשה כדי שיהיה להם ויאכלו טוב, ולבסוף מתאכזבת לגלות שהם לא אכלו כלום מיום קודם רק מעצלנות!! ניסיתי בעצת בעלי להפסיק להכין ולתת להם, אבל הם בשלהם ממשיכים לצום או לקנות ממתק כדי להשביע את הרעב, הכל רק לא להכין אוכל אמיתי!
ואז אני מרגישה רגשות אשם וחוזרת להכין ולהגיש כדי שיאכלו טוב. הבן שלי מאוד מאוד רזה ונמצא שעות ארוכות ללא אוכל, אני יודעת שגם מעצלנות אבל גם הקיבה שלו כבר הצטמצמה ולא מסוגל לאכול הרבה והוא בגיל שאוכלים הרבה. המצב הזה ממש מעציב אותי ואני לא יודעת איך אפשר לחנך בגיל הזה??
תשובה: שלום לך,
בגיל ההתבגרות כבר קשה לחנך....הדברים כרגע מתנהלים בהתבסס על איכות הקשר בין התבגר להורה, הערכים והנורמות שהפנימו וגם במידה מסוימת על זכויות וחובות קרי- תעשה x תקבל y ( למשל לימודים/ מטלות- דמי כיס, טלפון וכד').
ממה שכתבת כאן, אני מתרשמת שתוכלי להפיק רבות מעזרה מקצועית בהתמודדות מולם. למרות שהם גדולים, הם עדיין מאוד זקוקים לך כהורה ונראה שדרכך קצת אבדה...
אל תמתיני, גשי וקבלי עזרה. זה באמת גיל מאוד מורכב להתמודדות אבל עדיין לא מאוחר...
בהצלחה
ירדן