פורום פסיכולוגיה קלינית

היי, כתבתי לך כאן בעבר ולאי מייל. אשמח לקבל את תגובתך בענין מסוים. החלטתי לסיים את הטיפול הפסיכותרפויטי שאני נמצאת בו למעלה משנה. זאת בעקבות מריבה שפרצה ביני לבין המטפלת ובאופו עקיף הצטברות של תחושות. אני מרגישה שהקשר ביני לבין המטפלת נעשה אישי מדי. בפגישה האחרונה שלי עם המטפלת , הסברתי לה משהו מסוים שחשבתי עליו, ושאלתי אותה האם היא הבינה למה התכוונתי..והיא ענתה "דברי.." אז שאלתי אותה האם היא מתכוונת לענות לי והיא שתקה. שתיקה שנמשכה מס' דקות, אמרתי לה שהיא מתעלמת ממני וזה מזלזל ופוגע בי. היא שתקה. זה ממש עצבן אותי, אז אמרתי לה בציניות שאני מבינה שהיא לא אמורה לדבר או לענות לשאלותיי שהיא בעצם אמורה להנהן ואני לדבר. כעסתי מאוד. שתקנו כ-עשר דק' שבזמן הזה היא ניקתה את המשקפיים שלה. הפכתי להיות גועלית, סרקסטית וצינית. היא קטעה את השתיקה באומרה "כדאי שנסיים את הפגישה, את לא צריכה לשלם לי היום" רשמתי לה שיק. היא התחילה להסביר לי משהו בעניין אחר, אז אמרתי לה שהיא סותרת את עצמה.. היא כאילו מבטאת אכפתיות אבל אם היא לא מדברת על מה שמפריע לי אז לא ממש אכפת לה.. היא נשארה סבלנית להצהרות שלי עד שבשלב מסוים היא "חטפה" קריזה ואמרה שאני מעוותת את דבריה.. שהיא לא מוכנה לקבל את זה שאני אומרת שהיא מתעלמת ממני כי היא הרבה פעמים אחרות לא התעלמה כמו שהיא הייתה בחו"ל באותה פעם והתקשרתי אליה ( בגלל מה שקרה עם ההורים- זה היה מקרה חירום) אני מצידי אמרתי לה שזה לא מצדיק את ההתעלמויות הבודדות שלה שאני בניגוד אליה לא מתעלמת מאף אחד וגם אף פעם לא. היא התפרצה, שהיא לא אידאלית והיא לא תצליח לעמוד באידאלים שלי, שטוב שזה קרה כי עכשיו אני אבין את זה. היא ממש איבדה שליטה..ולאחר שהיא סיימה את דבריה (זה די היה בצעקות) היא אמרה שעכשיו "באמת סיימנו את הפגישה והיא ליוותה אותי לדלת . אפשר לומר שהיא טרקה את הדלת מאחוריי. אני חושבת שהיא אוהבת אותי, ואכפת לה ממני. היא הרבה פעמים בפגישות שלנו עשתה דברים שהיא לא עושה בד"כ (וגם ציינה את זה) היא היוותה באיזשהו מקום דמות אמהית עבורי, דמות שאמא שלי מעולם לא מילאה בצורה ראויה. היא תמכה בי..וגם נתנה עצות לעיתים..אני לחצתי על זה. היא עשתה בשבילי מעל ומעבר..נראה לי שאכזבתי אותה. אני אוהבת אותה ומעריכה אותה..אבל אני חושבת שהטיפול צריך להסתיים. אמנם נקשרתי אליה וחלו שינויים בי, מודעות גבוהה יותר אפילו אם לא שיניתי דפוסים הרסניים. בעצם לפי מה שהיא אמרה היא ראשית כל "זכרה" לי את חסדיה, ושנית כל, היא הפנתה נגדי דברים שאמרתי כמו שאיפה לשלמות. אגב, הודעתי לה על הפסקה לחודש, היא נשמעה מאוכזבת והיא הצטערה על כך. אני מתכוונת בשיחה הבאה להודיע לה על סיום הטיפול. שאלתי אותה אם אוכל לשלוח לה מכתב והיא אמרה שלא. אני רואה בזה התעלמות וסתימת פה. אני מפחדת לסיים את הטיפול, חוששת מנסיגה. מה דעתך? האם תהיה זאת החלטה נכונה לסיים את הטיפול? תודה מראש, דלית

אל תסיימי את הטיפול. י שלי הרגשה שאתן צריכות לדבר לסגור את המריבה ביניכן. לא יודעת, פסיכולוגים הם בני אדם, כנראה שאת יקרה לה וחשובה ולכן היא עירבה קצת רגשות. אם את לא מרגישה התקדמות אז תעזבי אם את מרגישה כן התקדמות ושינוי לטובה תשארי. אבל אם את עוזבת אל תשאירו את הדברים ככה עומדים באויר לפחות תסגרי את זה איתה כדי שלא תתחרטי בהמשך שהדברים נשארו פתוחים...

דלית שלום אני לא נוטה להמליץ לאנשים לסיים או להישאר בקשר מבלי היכרות יותר עמוקה עימם, בעיקר במצבים מורכבים כמו שאת מתארת. בדבריך יש הרבה היסוס ואמביוולנציה וכנראה שאת צריכה עוד קצת "להתבשל" עם הנושא. החלטת להיפרד, לכי עם זה בינתיים. היפגשי עם הפסיכולוגית, נסי לעבד איתה את מה שקרה כדי שגם אם יש סיום הוא יעשה בצורה טובה שתשלים טיפול שתרם לך ואת בסך הכל מרוצה ממנו. אל תכנסי לעקרונות "גדולים", נסי לתת לתחושות שלך להוביל אותך בצורה פתוחה. אין ספק שעברתן משבר מסויים. עכשיו צריך לראות כיצד הוא יסתיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

כיצד יכול בן אדם להעריך בצורה גסה את יכולתו ההיפנוטית עוד לפני שהתהפנט בחייו כלומר : לפי גורמים אחרים. *בצורה גסה כלומר: יכולת טובה, גרועה , בינונית מדהימה וכדומה

סמי שלום תרגיל לדוגמא: בצע את התרגיל הבא. אל תתבונן בינתיים בהודעת ההמשך שכתבתי. עצום את העיניים והחזק את הידיים ישרות קדימה באויר זו ליד זו מבלי שיגעו זו בזו. דמיין שעל יד אחת עומדת משקולת כבדה של 10 ק"ג. דמיין ממש את המשקולת והכובד שלה. דמיין שליד השני מחובר בחוט בלון הליום שמתרומם למעלה ועושה את היד קלה. בצע כעת את התרגיל למספר דקות בעיניים עצומות. בסיום התרגיל אל תזיז את הידיים ורק פקח את עיניך. אח"כ קרא את ההודעה הבאה.

סמי ישנם מבחנים רבים לבדיקת היפנוזטיביליות (יכולת להתהפנט). לא הייתי מתבסס על תוצאה של מבחן אחד, וזה גם תלוי במקום, בזמן, בדמות המהפנט ועוד. במבחן שהדגמתי לך האשליה של המשקל הכבד ביד אחד והקלות ביד השניה גורם לכך שהידיים שהתחילו מאותה נקודת מוצא יזוזו למטה ולמעלה בהתאמה. תופעה זו נקראת אידאו-רספונס כלומר, מחשבה שגורמת לתגובה, ובמהותה היא קשורה ליכולת דמיון מודרך והיפנוזטיביליות. כאמור יש שיטות רבות נוספות, חלקן ניתן לביצוע רק בתוך תהליך היפנוזה וזאת כמובן אפשר לעשות רק בעזרת מהפנט. בעיקרון, כל אחד יכול להתהפנט, אולם עומק הטרנס בהחלט משתנה בין אנשים. תוכל לקרוא עוד על היפנוזה במאמר הבא: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, יש לי חבר כחצי שנה ואפשר לומר שבלשון המעטה אנו לא ממש מתסדרים. אנו מאוד אוהבים אחד את השני, אך כל כמה ימים אנו רבים על שטויות אבל ממש... החבר שלי הציע שנלך לטיפול זוגי. האם בגילנו הצעיר (26) ולאחר חצי שנה כדאי ללכת לטיפול? אני תוהה אם בשלב זה אנו הולכים לטיפול מה יהיה אח"כ. האם לא כדאי לוותר על קשר בו שני בני הזוג פשוט לא מתאימים או לא מסתדרים ולעבור הלאה עם כל הקשיים. באמת הייתי רוצה לפתור את הבעיות שלנו...אבל לטיפול? עכשיו? אנו לא נשואים או המון שנים יחד.. מה עושים? האם גישתי מיושנת.

יונית שלום. התשובה 1) כן 2) כן. כן, כדאי ללכת לטיפול וכן, כנראה שגישתך אכן מיושנת (-: זה הזמן האידאלי ללכת לטיפול זוגי מאחר וכעת אפשר לבנות תשתית טובה לעתיד. כשזוגות נשואים מגיעים לטיפול זוגי אחרי משבר בד"כ צריך לפעול בתנאים קשים של משבר אמון. פגשתי זוגות רבים שהגיעו לטיפול לפני החתונה ועשו תהליך חשוב מאוד עבור הזוגיות והעתיד המשותף. גיל 26 אינו עד כדי כך צעיר ואם את רואה בקשר עתיד רציני הצעתו של חברך נראית לי נכונה. לכל היותר, תפנו לכמה מפגשים, ואם תראו שזה מספיק לכם, הרווחתם. השאלה ממה את נרתעת. הפניה לטיפול צריכה בהחלט לבוא ממקום חיובי של בנית הקשר ולא ממקום שלילי של "איזה בעיות קשות יש לנו". יש לכם חלון הזדמנויות לשפר את הקשר ואת עתידכם המשותף, אינני רואה מדוע לא לנצל אותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, לפני כ-4 חודשים התחלתי טיפול פסיכולוגי, בעקבות מספר שאלות מהותיות ובעיות קיומית :) שנוגעות בעצמי... כעת לאחר 4 חודשים אני חשה במין שינוי קטנטן, אך אני לא מרגישה שנגעתי במקומות מאוד עמוקים בתוכי, שעוד לא חשפתי את עצמי באמת. המטפלת שלי הציעה לי טיפול הומאופתי כדי למוסס את המחסומים הללו. שאלותי הן: 1. כיצד יודעים שהמטפל הוא באמת טוב, האם הוא באמת נוגע עמוק בתוך הנשמה? (המטפלת שלי לא כ"כ מאמינה שחשיפת השורש כי היא טוענת שאנו לא יודעים בוודאות מה השורש, ועל כן יותר חשוב שנלמד למגדרו או להיות במודעות). לי נראה שקצת חסר ידיעת השורש. 2. אני מתחילה באיזשהו מקום לא להיות מרוצה ממנה (ואני לא מסוגלת לומר לה זאת) -האם זו העברה נגדית? 3. האם טיפול הומאופתי יחד עם טיפול פסיכולוגי אכן יכול לסייע? אני קצת מוטרדת שאני מבזבזת את זמני, אני מאוד רוצה לעבוד ולפתור את בעיותיי. אבל אני צריכה מטפל טוב כדי לסייע לי בדרך הזו, אני חושבת שיותר מהכל אני תוהה אם היא מתאימה לי? ואיך אני יכולה לדעת זאת.. (מלבד תחושות בטן?) תודה, ירדנה.

היי.... דבר ראשון 4 חודשים זה לא תמיד מגיע למקומות עמוקים בנפש. לפעמים צריך לקלף קליפות חיצוניות על מנת להגיע למסביב של הגרעין. אבל אם את מודעת למה שאת רוצה לדבר איתה ואת לא מדברת אז תשאלי את עצמך למה, האם באמת את חשה איתה בנוח? או שאולי את לא חשה עם עצמך בנוח? אולי תדברו על כך, מה את אומרת? דבר שני להיות מרוצה מהפסיכולוגית שלך זה לא מעיד בהכרח על ההעברה, (העברה נגדית אגב זה העברה שפסיכולוג עושה אל מטופל)

ירדנה שלום קשה לדעת האם מדובר בתקופה קצרה מדי של טיפול ושאת פשוט זקוקה לעוד זמן, או שבאמת הקשר המקצועי והאישי ביניכן אינו מתאים לך. שתי האפשרויות אפשריות וזה מציב מלכוד שקורה פעמים רבות. לעיתים תהליכים לא מודעים והגנתיים מונעים היחשפות וכניסה חזקה לתוך הטיפול. במקרה כזה רק תהליך איטי וארוך טווח יאפשר להמיס את ההגנות. אני לא חושב שטיפול הומאופתי יזיק אבל אישית, אין לי כל נסיון או ידע על תרומתו לטיפול הפסיכולוגי. אני מציע שלמרות אי הנעימות תציגי את הסתיגויותיך בפני המטפלת, בקשי ממנה הסברים על הטיפול המוצע לך, ונסי לסמוך על האינטואציה שלך כפי שהיית עושה בכל מפגש בינאישי אחר. אם בתוך תוכך את מרגישה שיש מחסומים שאת שמה, וזה העניין העיקרי, כדאי להישאר ולהתמודד עם העניין. אם את מרגישה שזה פשוט "לא זה", אולי כדאי להחליף פסיכולוגית. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן שלום. גם המטפלת שלי הציעה לי לשלב טיפול הומאופטי בטיפול הפסיכולוגי. אני ממש לא מאמינה בסוג כזה של טיפולים, אבל חוץ מזה אני מאד מרוצה מהמטפלת שלי. הבטחתי לה לחשוב על הענין ההומאופטי, אבל אק כדי לצאת ידי חובה. אני חוששת להעליב אותה אם אני אומר מה בדיוק אני חושבת על סוג כזה של טיפול. אפילו כבר חשבתי ללכת על זה רק כדי לרצות אותה. מה דעתך?

זה נורמלי לאהוב ככה? זה נורמלי להתרגש נורא לפני פגישות עם הפסיכולוגית רק כי אני הולכת לראות אותה? והשאלה הכי הכי גדולה זה נורמלי שאני רוצה להמשיך להרגיש ככה?????????????????????????????????

קראתי את הודעתך. התשובה שלי איהנה מקצועית, ואינני עוסק בתחום, ובכל זאת יתכן ותרצי לקרוא אותה. לדעתי,לא ניתן לצמצמם מפגש עם פסיכולוג, למפגש רגיל עם אדם שני. בניגוד למפגש רגיל בין אנשים, המפגש עם איש מקצוע, מעמיד מעצם מהות המפגש את המטופל "כמסמר הערב" ואובייקט השיחה. יתר על-כן, המטופל באמצעות הפסיכולוג, נפגש יותר מכל עם עצמו. אפשר אולי לומר כי המטופל הוא "האדם השלישי" בחדר, כיוון שניתנת לו האפשרות לקבל משוב מהפסיכולוג על נושאים שעולים אצלו, ולהעריך אותם מחדש. יתכן וההתרגשות היא תוצאה של מפגש מחודש עם עצמך, בצורה מעמיקה שעד היום לא חווית, יתר על-כן, הציפייה שנבנית אצלך ממפגש למפגש מעידה על החשיבות שאת מייחסת למפגשים. לי מנקודת ראות בלתי מקצועית ובלתי מחייבת, התופעה נראית לי בריאה.

איזה ניתוח יפה וחכם, אתה לא רוצה ללמוד את המקצוע? בעצם עם כזה ניתוח אתה בכלל לא צריך. אני חושבת שאתה צודק, אבל שאני לא מחוברת ממש למטופל השלישי זה שאיתו אני נפגשת באמת- אם לזה התכוונת.... אני מחוברת אלייה- לפסיכולוגית שלי, שנכון משקפת אותי ב"ראי" אבל כנראה שעדין הצינור שלי אליי. וואו אני חושבת על התשובה שלך.... ולא משנה.... תודה זה מקסים באמת.... כשיהיה לי זמן אני אחשוב על זה אולי ((:

ה.ע. שלום בהמשך להתכתבות הקודמת שלנו אני מרגיש שאין לי הרבה לחדש לך בנושא ההעברה. בכל זאת אני מרגיש שהתשובות שלי אינן מספיקות ושאת נותרת עם התסכול או תחושת הכאב. הייתי רוצה לבדוק איתך בזהירות אפשרות נוספת, מעבר לנושא ההעברה שעלה בהודעותיך. תרגישי חופשי לשלול את העניין, מאחר ובכל זאת אני לא באמת מכיר אותך. ההתכתבות החוזרת ביננו, ובעיקר העובדה שלא חלה בה תזוזה של ממש מן העמדה הראשונה בה היא התחילה מעלה אצלי שאלה בכיוון אחר, וזה עד כמה באופן כללי את יכולה להיכנס לנתיבים של מחשבות ונושאים שמטרידים אותך מבלי יכולת להפסיק לחשוב ולהתעסק בהם. כלומר, אולי יש לך נטייה לחשיבה אובססיבית וזו משליכה על נושאים שונים בחייך, בין היתר ובאופן טבעי גם על קשריך עם הפסיכולוגית. במידה ויש משהו בכיוון הזה, כדאי לכוון גם את הטיפול לנושא סגנון החשיבה הזה, ופחות למקום עצמו בו את פוגשת אותו. שוב, במידה וזה לא מתאים, תשכחי מההודעה הזו. בברכה ד"ר אורן קפלן

ה.ע. שלום, ראיתי את הודעותייך , אלו והקודמות ולא האמנתי שאני קוראת אותם. הוצאת לי את המילים מהפה. אני עוברת חוויה זהה בדיוק למה שתארת, וקצת מאוכזבת מכך שד"ר קפלן מדבר על הבעיה כאילו מדובר באיזושהיא אובססיה. לדעתי, כמו שהרפואה לא יודעת עדיין את כל התשובות, וישנן תופעות לוואי לתרופה, כך הפסיכולוגיה שעוזרת הרבה כל כך כמו שתארת, לא מצאה פתרון אמיתי, לתופעת הלוואי של התלות, ההתאהבות,אפילו על גבול הארוטיקה שתארת. לצערי, אני חוה באופן זהה בדיוק את הכאב עליו דיברת, ועשיתי בדיוק את אותם נסיונות של שינוי המינון , שכתוצאה ממנו הרגשתי כפי שכתבת "שהיא כבר לא שלי". תשובתו של ד"ר קפלן, ושל פסיכולוגים נוספים היא, שתחזרי עם השאלה לטיפול, אבל אני מניחה שעשית זאת שוב ושוב ודבר לא עוזר. מצד אחד את מרגישה שמבחינת הבעיות שלשמן הגעת, אלו נפתרו, אבל את לא יכולה לקום ולעזוב. דיברתי לאחרונה עם שני פסיכולוגים, שאמרו שלעיתים הם לא ממליצים לחבריהם ללכת לטיפול , בגלל נושא התלות וחוסר היכולת להתנתק, ושזה יכול לקחת שנים.כשבעצם מה המטרה של השנים הללו? אני בטוחה שאת שואלת את עצמך כל הזמן מה יהיה ומה לעשות עם זה ולא יודעת. אני בטוחה שיש הרבה אנשים עם בעיה דומה. לפעמים יש בי כעס גדול על הענין הזה שהפסיכולוגים לא רק שבוחרים להתעלם ממנו במקרה הטוב, אלא אף טוענים שזה חיוני לטיפול, או פותח דברים , השלכה , העברה וכל השאר. אם מתחשק לך את מוזמנת לשלוח לי מייל.

שלום אני עוסקת במקצוע טיפולי.ולאחרונה מרגישה משיכה גדולה מאוד למטופל שלי,שמגיע אליי יחסית פעמים רבות.(למרות שאין בינינו מגע פיזי כלשהו). יחסי המין שלי ושל בעלי סבירים,אבל מאז שהתחלתי להרגיש את המשיכה הזו למטופל,אני מפנטזת על המטופל בזמן שאני שוכבת עם בעלי.יחסי המין הפכו תשוקתיים הרבה יותר. הבעיה שאני מרגישה שאני משקרת בכך שאני בעצם מדמיינת את המטופל ולא את בעלי.אני יודעת שפנטזיות הן חיוביות,אבל גם אם מדובר במטופל,וגם אם זה לאורך זמן(כחודש),זה נורמלי? האם כדאי לי לספר לבעלי?או להפסיק את הטיפול במטופל(למרות שבזמן הטיפול המשיכה אינה גורעת ממקצועיותי)?

מ. שלום חובתו של מטפל לדעת להבחין מתי נושאים שעולים בטיפול מתנגשים עם חייו ותחושותיו הפרטיים ולטפל בעצמו בהתאם. זו הסיבה שאנשים שעוסקים במתן טיפול צריכים לעבור בעצמם תהליך טיפולי להגברת המודעות העצמית. אני מציע שתגשי לקבל הדרכה אצל איש מקצוע מיומן בתחום בו את עוסקת. בשלב הזה כדאי לא לעשות שינויים בחוץ עד שאת מבינה עד הסוף מה משמעות האירועים שבפנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא רוצה לפנות לאיש מקצוע כלשהו בשלב זה .המשיכה לא מפריעה לתיפקודי המקצועי,ולא ליחסים הזוגיים שלי.רק רציתי לדעת האם זה נורמלי,"להעדיף"פנטזיה על גבר אחר(ועוד מטופל),לתקופה ,מאשר את בעלי?ואגב זה לא קרה לי בעבר.

היי ראשית כל תודה! אני: חזרת לפני כחצי שנה מחו"ל, חייתי שם שנתיים נהדרות שבמהלכן ניגשתי לטיפול פסיכולוגי עם מטפלת נהדרת, השתנתי מקצה אל קצה, חיי נהיו פשוטים יותר ומלאי תקווה ועכשיו משחזרתי לארץ אני מרגישה שלא נשאר זכר מכל מה שלמדתי שם ומהאישיות היפה שהתפתחה בי. המצב בארץ: הלחץ האבטלה, השיבה למקום שהפך לזר גרמו לי להיסגר ולחזור לדפוסי התנהגות קדומים שהכרתי בעצמי לפני הטיפול, השאלה שלי היא: אני יודעת שפסיכולוג טוב עוזר! נוכחתי! אני בת 24 ומשתכרת במשכורת מינימום ושוכרת דירה לבד, יש מקום אחר בו אוכל להיעזר במטפל מבלי לשלם 300ש"ח לפגישה?

קופ"ח או שירות ציבורי של העיריה בה את גרה בהצלחה, אלדר

תודה אלדר, בקופת חולים אין סיבסוד כספי של פסיכולוג מטפל, מה שהם מציאים זה שתשיג הפניה מרופא המשפחה, אני לא רוצה שזה יירשם לי בתיק הרפואי.

מאיה שלום נסי לפנות לסניף קופת החולים באזור מגוריך ובררי אילו שירותים פסיכולוגיים הם מאפשרים. בנוסף תוכלי לפנות לכל מרפאה ציבורית באזור מגוריך, מרפאות בריאות הנפש של משרד הבריאות או מחלקות חוץ בבתי החולים הכלליים והפסיכיאטרים ברחבי הארץ שנותנים בד"כ שירות לקהל הרחב. כמו כן יש גופים ספציפיים שנותנים טיפולים לאוכלוסיות יעודיות כגון שירותי ייעוץ לסטודנט באוניברסיטאות, עמך לניצולי שואה ודור שני, ועוד. אפשר גם לצלצל לאגף הרווחה בעיריה ולברר אילו אפשרויות יש במסגרת העיריה לטיפול, יש הבדלים בין רשות אחת למישניה. מקווה שתמצאי פתרון באחת האפשרויות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, שאלה נוספת: אם אני אפנה לעזרה ממשרד הבריאות או דרך רופא משפחה הדבר יירשם לי בתיק האישי ויכול להיות גלוי לגופים ממשלתיים או אחרים? אפילו גורמים תעסוקתיים המבקשים להפוך מידע חסוי לגלוי?

שלום לכולם. יש לי חברה חודש וחצי, ואנחנו נהנים אחד מהשני מאוד, צוחקים, אוהבים, וכיף לנו ביחד. בפעם האחרונה שהייתי איתה במיטה, היא נשכה לי בהתחלה את הרגל (באזור הירך). לאחר שעשינו את מה שעשינו, העברתי יד מלטפת על הפנים שלה. היא תפסה את האצבע שליטפה אותה, הכניסה אותה לפה... ואופס... בהתחלה קצת מצצה את האצבע ואח"כ נשכה. לא עברו 10 דקות, והיא "מצאה לנכון" לנשוך אותי באף ובחזה. שלא תבינו לא נכון, היא לא עשתה את זה בצורה כואבת, והכוונה שלה היתה ברורה. המוזרות הקטנה של מעשה הנשיכות שלה, עלה אצלי רק בגלל הכמות "שספגתי", ובעיקר שבעבר היא לא עשתה דבר דומה לכך. עכשיו, אין לי בעיה עם זה, והגוף שלי - שלה, אם היא אוהבת את זה, קדימה! השאלה שלי פשוטה - האם יש איזשהו הסבר פסיכולוגי, "לצורך" לנשוך את בן הזוג שלך? אני מבין שאינכם מכירים אותי או אותה או את הסיפור שלנו באופן פרטני, ובהחלט אסתפק במידע כללי, אם הפסיכולוגיה כלל עוסקת בכך. תודה מראש, כוכב הצפון

כוכב שלום הייתי נזהר מלהדביק הסברים פסיכולוגיים ללא היכרות מבוססת יותר. כשהאמון בינכם יעמיק תוכל לברר איתה בצורה ישירה וטקטית את העניין ואולי תקבל תשובה עניינית. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לך ד"ר נכבד! אני בן 20, משרת בצה"ל. אני כבר זמן רב סובל מקשיים חברתיים. לאחרונה נפרדתי ממטפל אישי במסגרת הצבאית-לפני שלושה חודשים,[סיוםהטיפול לא היה תלוי בי וככל שזה היה תלוי בי היה אמור להימשך עד תום השירות-אך המטפל היה חייב לעבור לתפקיד אחר] האחרון פנה בשמי, למרכז לבריאות הנפש באיזור מגוריי שנאות לקבלי חרף היותי חייל. ביצעתי אינטייק והוחלט שאטופל באופן קבוצתי. המצב הוא כזה, הקבוצה נפגשת אחת לשבוע במפגש של 60 דקות בדיוק ומונה כתשעה משתתפים, הועלתה מס' פעמים הצעה להאריך את משך המפגשים אך נענינו בשלילה, וזאת בנוסף לכך שהקבוצה עובדת רק כשבעה חודשים. המצב שבו אני מטופל במסגרת אזרחית באופן קבוצתי , לאחר פרידה שלא הייתה בזמן הנכון ,לאחר היכרות ממושכת, אני חש עצבות,עצבנות ובעיקר חוסר אונים וייאוש כי הנה עברה עוד שנה ושום דבר לא השתנה וכנראה שלא עומד להשתנות כי הקבוצה לא נותנת את המענה הדרוש שייתןחמצן לעוד שבוע של התמודדות בניגוד לטיפול האישי-פרטני. בנוסף לכך מפגשים שאני מחסיר אני צריך "להשלים" לבד בעוד ובמגרת הפרטנית המטפל ומטופל נעצרו באותה נקודה עד שיתפנו לפגישה הבאה. אך יחד עם זאת אני מודע לתרומה ולתועלת של טיפול קבוצתי , אך עולה שאלה , האםזה לא מוקדם? כי לדעתי אין לי עוד את הכלים להתמודדות ללא הקבוצה/מטפל כך שהקבוצה תוכל לשמש כקפיצת מדרגה. בנוסף לכך, פעילות הקבוצה קצרה ולא נראה לי שבזמן קצר כ"כ יקרה משהו אם בכלל, בינתיים אני הולך אחורה... במסגרת הצבאית, המצב רע, אין פסיכולוגים פנויים ביחידה בטענה שיש רק פסיכולוגית אחת,[במקום שניים] היא "עמוסה", אך סדר יומה קצר יותר מכל איש סגל אחר, אפילו לעומת הרופא במרפאה, ולא עובדת ע"פ שעות העבודה המקובלות ע"י מפקדיה. ויותר מכך, המטפל הקודם פטר את הצבא מאחריותו על טיפול פסיכותרפי ארוך טווח לחיילים בשירות חובה וקבע כי חובתו היא לענות על צרכים הסתגלותיים בלבד. דבר שנגד את השירות שנתן לי ולחיילים נוספים ,אני מרגיש שכאילו עשו לי טובה. ואם כך, אכן הדבר, מדוע צריך שני פסיכולוגים, בזמן שהפסיכולוגית הנותרת לא נותנת זמןשיחה לSOS שלי למרות שהתבקשה לכך, ממשיכה לטפל בטיפול פסיכותרפי ארוך טווח, וטוענת כי היא מאד עמוסה שאף אין לה חצי דקה להסביר לשירות האזרחי על הליך ביוקרטי שהצבא דורש. מיואש, מבולבל, ואין אמוןבאף אדם בכלל ובפרט באלו המייצגים את עצמם כאנשי בריאות הנפש. מקווה לתשובתך, גל

גל שלום מפנייתך עולה בבירור שהטיפול הקבוצתי, גם אם מתאים ומעשיר אותך, אינו מספיק למלא את צרכיך. כל שניתן הוא לנסות ולפנות למנהלי המרפאות הצבאית והאזרחית בהם אתה מטופל, להסביר את מצוקתך, ולבקש שישלבו אותך במקביל לקבוצה גם בטיפול פרטני. במידה וזה לא מצליח אולי כדאי לבקש התערבות של אדם סמכותי ומבוגר יותר, למשל הוריך או קרוב משפחה אחר, שיתקשר ויגיע לאותם מרפאות, בעיקר במסגרת הצבאית, וינסה לקדם את עניינך. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

שלום רציתי לקבל את הטלפונים של הפסיכולוגיים הקליניים המתמחים בארץ בטיפול פסיכולוגי בפדופילים. האם אפשרי טיפול פסיכולוגי בלי טיפול תרופתי בסטיה זו? תודה

יוסי שלום אני לא מכיר פסיכולוגים המתמחים בנושא. כדאי לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגוריך ואולי הם יידעו לתת הפניה מתאימה. בברכה ד"ר אורן קפלן

דווקא נראה לי שבשב"ס (=שירות בתי סוהר) הוא יוכל לקבל את ההפנייה הכי טובה שיש -:)

שלום לכולם, אני בשנות העשרים המוקדמות והיה לי קשר שהסתיים רשמית לפני כמעט שנה וחצי, היה לי קשה מאד להתמודד עם זה, הקשר היה משמעותי לי ואולי גם לא הכי בריא בלשון המעטה כי לא הייתי רגועה ויציבה בתוכו, פחדתי כל הזמן מנטישה. בשנה וחצי האחרונות חזרנו כפעמיים בעוד בן זוגי הוא הראשון לחדש את הקשר והראשון לסיימו כעבור כמה חודשים ותמיד בתחושה שהוא מרגיש שזה לא זה.... אני איפשרתי לזה לקרות כי תמיד האמנתי שהוא אוהב אותי רק שהוא עדין לא מבין את זה.. ושהאהבה תנצח.. ושאני כל כך מיוחדת שהוא יווכח בזה בתקופות ביניים, כל אלו מניעי אגו טהורים, אבל חזקים מספיק כדי להרוס אותי כל פעם מחדש. אני לא יודעת כיצד לסיים את זה אחת ולתמיד, אני פוחדת לא לאהוב יותר אחריו, עם כל ההרס, אני רגילה אליו ויש בזה מן הנחמה... אני מבקשת עצה - איך להפסיק להאשים את עצמי כל פעם מחדש? אני מבינה שיש לי חלק בזה ומסרבת להכריז על עצמי כקרבן, מה החלק שלי? איך סוגרים מעגל בלי משקעים מיותרים? איך יודעים מתי זה בריא ומתי כפייתי? מהו הגבול?

מיכל שלום בסך הכל נשמע שאת מודעת למה שקורה לך, וכן לחלק שלך בסיפור, שאולי בכלל כבר לא קשור לבן זוגך לשעבר, אלא לאיזה דיאלוג שלך עם עצמך בנושא דימוי ותפיסת עצמי. את מודעת לכך שהקשר אינו מיטיב איתך, ובכל זאת את מתקשה להיפרד ממנו. אולי יש לך קצה חוט להסביר לעצמך את הנטייה הזו לסוג של הרס עצמי, ואולי השלב הראשון בדרך לפרידה הוא להכיר בכך שזו הכותרת למה שאת עושה לעצמך. אם זה לא עובד לבד, אולי כדאי לפנות לייעוץ פסיכולוגי כדי לעשות את התהליך בצורה מסודרת. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

יש לי בעיה של הרבה זמן של חרדת נהיגה. אני לא נוהג הרבה אבל כשאני נוהג אני נכנס למצב של לחץ כמו לפני מבחן. היידים שלי נעשות קרות והגוף מזיע. זה נהיה מורכב בנסיעות ארוכות כי הגוף מתוח לאורך זמן ומתעייף. אני מכריח את עצמי לנהוג אבל זה לא עוזר הרבה. אני לא נוהג גרוע אבל ברגע שמשהו לא מסתדר לי בנהיגה כמו הסתבכות עם הדרך או בעיות במקום חניה אז אני נלחץ יותר ואני פחות שם לב לדרך. יש לי כבר רשיון לא מעט זמן אבל בקושי יצא לי לנהוג. אודה לכם אם תתנו לי עיצה.

אבג שלום חרדת נהיגה היא דוגמא אופיינית לחרדת ביצוע כגון חרדת בחינות, קושי להופיע בפני קהל, לעיתים חרדת גבהים ועוד. ניתן לטפל בעניין בד"כ באופן ממוקד בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. ניתן גם לשלב היפנוזה ושיטת EMDR יעילות ומהירות הטיפול תלויה במידה בה החרדה הזו ממוקדת רק בנהיגה. במידה וישנן בעיות פסיכולוגיות גם בתחומים אחרים של החיים יתכן שכדאי לפנות לטיפול כוללני יותר. תוכל לקרוא את המאמרים הבאים הרלוונטיים לנושא: http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

דבר שמאוד מעורר בי חרדות בתקופה האחרונה...... היא האימרות המפחידות והמטומטמות של אבא שלי.... בגלל שאיין לו מה להציע לאישה...עתידית... הוא נכשל בכל שיחה של מישהי שרצתה להכיר אותו (דרך מודעה בעיתון)... כי הוא לא מדבר...בצורה אינטלגנטית כזו...יש לו קשיי שפה...אבל לא כמו של עולה חדש... אלא אייך להתנסח יפה אני חושב... אז איין לו מה להציע...איין לו רישיון נהיגה...והוא לא ידען גדול...(כלומר טיפוס די משעמם-גם אותי לפעמים אבל אני נחמד אליו תמיד) והוא לא "חתיך הורס"...קצת סובל מעודף משקל... והוא עצלן כזה..הוא רוצה שהיא תבוא אליו קודם...בחחח... והוא גם לא עובד (בפנסייה ונשים לא אוהבות דבר כזה).... (תודה לאל שיש לי עבודה-זה מציל אותי-אני בורח מכל הפחדים בבית..תכף תדעו מאיזה פחדים!).. ועכשיו לעניין למה שמפחיד אותי: הוא מדבר איתי כאילו 5 שנים קדימה... אומר דברים כאלה : נצטרך לתת לה משהו (לאישה העתידית) אז פעם הוא מדבר על לקנות לה רכב.... או לטוס על חשבונו לחו"ל והכי גרוע..להכניס אותה לירושה המשפחתית... אני חרד מיזה מאוד מאוד! זה עולה לי בבריאות...כי אני פוחד יום אחד למצוא את עצמי מרומה בגלל מישהי רעה שתצליח לסדר את אבא שלי... ואני אמצא את עצמי בלי כלום......! אז אם זה הוא הולך אליה?< זה מה שיש לו להציע...?.. אני הזהרתי אותו שלא ילך עם זה למישהי .בפגישה ראשונה....! אם היא תהייה רעה מפנים היא תנצל אימרות כאלה אני כל הזמן מדמיין את עצמי בגלל זה...פשוט מאבד קשר עם המציאות של היום...ורואה את עצמי חסר בית וכסף....ולא יודע לאן ללכת..כי נשארתי בלי כלום בגלל שאבא שלי היה טיפש...ומישהי ניצלה את זה אני ממש חי בפרנויה לפעמים...וזה גורם לי לרעד בגוף...לזיעה מוגברת...לנשימות עמוקות...לפסימיות ולקדרות.... בגלל זה אני כול יום לוקח כדור קלונ'קס...כדור נגד חרדות ...ודיכאון...זה גורם לי להיות הרבה בהיי HI הרופאה שלי אמרה לי שאני טיפוס חרדתי....(יעני סובל מחרדה מוגברת) אני מרגיש שבגלל התרופה אני יותר רגוע..וזה מה שחשוב לי ואני מנסה לשים פס על העולם ומה שיהיה יהיה..! עכשיו בגלל כל הדיבורים האלה...זה עשה אבל משהו מאוד טוב....שקרה לי...במחשבות.... אמממ...אני לא פוחד פתאום להוציא על עצמי כסף לפינוקים מדיי פעם.... אני אוכל מדיי פעם ארוחות על הכיפאק'... ואני אסע להופעות מדיי פעם ב13 לשביעי אני נוסע להופעה (של אביב גפן) ואני כמעט בטוח שלא יהיה לי אוטבוס חזרה...בגלל השעה אז אני פשוט אתפוס מונית ספיישל עד חדרה מתל אביב ואני ארגיש כמו מלך..... זה בטח יעלה 200 שקל אבל פתאום זה קטן עליי אני חייב להתחיל לצאת ולבלות-עד עכשיו ממילא כל יום שישי הייתי בבית...מכל מיני סיבות.. אז החלטתי בגלל הפחדים שלי שמישהי. במקום ש תשדוד אותי..אני אנצל את הכסף על עצמי לבילויים ואני אשים X על העולם הזה כי חיים פעם אחת- ואני אפנק את עצמי כמה שיותר.... אני אומנם לא יוצא לפאבים וכאלה... אבל יש לי את הדרכים שלי.... ארוחות טובות...שמפויים טובים-סבוני גוף ריחנים-חולצות יפות-מכנסיים יפים...והופעות חיות שמגיעות לאיזור.... העובדת סוציאלית שלי מה זה צחקה ששמעה את הסיבה שפתאום נתנה לי את האומץ ולקום ולהתחיל לצאת מהבית ולשים פס .... ובצדק....זה נשמע מטומטם אבל החרדות שלי שולטות בי..אז עדיף שאני אהנה מהכסף לא?. ולא איזה זקנה ....שאני עדיין לא מכיר אותה.... אבל מה שאבא שלי התכוון בעצם...זה אחרי שמישהי תגור איתו איזה תקופה...רק אז... טוב...בנתיים מדברים... החונך שלי אומר לא להתייחס לזה...הכל בנתיים דיבורים והוא צודק! וחוץ מיזה..אני לא מבין...מה איין לה כסף משלה (אני אגיד לאבא שלי בבוא היום אם יבוא-ואני לא אתן לזה לקרות-אני אערב את העובדת סוציאלית שלי) פתאום יש בי דחף חולני לצאת לראות עולם...ולבלות.. אני ארקוד ואשמח כאילו לא רואים... טוב להתראות בנתיים למי שקרה עד הסוף תהיו חופשיים! שימו פס ישראל

ישראל שלום בינתיים לא קרה כלום ואי אפשר לחיות כל הזמן בציפיה לקטסטרופה הבאה. טוב שאתה יוצא לבלות, זו באמת דרך מצויינת להפסיק את המחשבות המטרידות. בברכה ד"ר אורן קפלן

ישראל! ראשית אני שמחה לשמוע שהחלטת לנקוט בכמה צעדים שאתה בטוח כי הם יגרמו לך אושר, כגון: הופעות,בגדים,ודברים מפנקים כמו שמפו וכו'... נכון שאלו דברים קטנים, אבל הדברים הקטנים הם אלו שגורמים לנו אושר.(לא צריך לחכות בכיליון עיניים ל"דבר הגדול" שיגרום לנו את אותו אושר נכסף). שנית לסיבה שהביאה אותך למסקנה הזו-אמנם הסיבה לא חיובית בכלל (הפחד שלך מאישה חדשה שתיכנס לחייכם), אני יכולה להבין אותך, מי כמוני יודעת מהו פחד מהעתיד לבוא, אבל חייבת לציין שלרוב לפחד הזה אין בסיס בכלל. באמת מה הסיכוי שיקרה מה שאתה חושב, נניח ואביך כן ימצא שותפה לחיים זה יכול להיות דבר חיובי מאוד- מישהי שתוציא אותו מהבדידות ותארח לו לחברה, מישהי שתמצא אצלה אוזן קשבת. אז אולי אם אתה מודאג,תברר (אולי דרך האינטרנט, או בעזרת העובדת הוסציאלית) איפה הוא יכול גם כן מישהי אלמנה. אבל הכי חשוב אל תטריד את עצמך ב"מה יהיה אם...", תעשה את הדברים שגורמים לך אושר (ולא משנה עד כמה קטנים הם), תחייה, כל החיים עוד לפניך... מאחלת לך ב-א-מ-ת בהצלחה!!!

אוקיי...נכון דוקטור יקר אתה צודק... כך אני מנסה לעשות אבל לפעמים החרדות מנצחים אותי ואותי מפרקים! אוהב ישראל!

בן 24, התחלתי טיפול של שיחות אצל פסיכולוג קליני בזמן האחרון ( 2 שיחות עד עתה) על רקע של חרדות כלליות. אולם אני לא מרגיש שום הטבה - אני מרגיש לחוץ רוב הזמן. כשפניתי לפסיכיאטר הוא אמר לי שהוא לא מעוניין לתת לי שום תרופה, ושהמצב ישתפר עם השיחות. בינתיים אני לוקח תוספי תזונה שכאלה - רודיולה וויטמיני B שקצת משפרים את התחושה הכללית, אבל אני מרגיש שזה לא ממש זה. מה לעשות?

אין טעם לחכות ולסבול, טיפול יכול לקחת שנים וגם אז לא תמיד לעזור . אם אתה מאוד סובל יש היום אחלה תרופות (ממליצה על אפקסור) (אם אין לך בעיות לב לחץ דם וכאלה) העצה הזאת - חכה שהשיחות יעזרו - עצה רעה, לא , אל תחכה.

א. שלום אחרי שתי פגישות בד"כ אין שיפור. התהליך לוקח יותר זמן. אם הפסיכיאטר סבור שתרופות לא מתאימות הייתי סומך על דעתו וממתין. בינתיים תוכל להתייעץ עם הפסיכולוג לגבי תחושותיך גם על הצלחת או כישלון הטיפול. רצ"ב קישור למאמר בנושא הטיפולים המקובלים בחרדה. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי דעתי נסה את כוון הקינסיולוגיה. גם לי היו חרדות ופחדים וכרגע לאחר כמה טיפולים המצב הרבה יותר טוב הם בודקים את הגורם לחרדה ולא מטפלים בחרדה עצמה.

התחלתי טיפול בסרוקסט לפני 3 שבועות. אין לי מושג כיצד ומתי זה אמור להשפיע כי בנתיים אני לא מרגיש כלום!! אולם מה שאני כן מרגיש זה גלי חום. וקושי להרדם!! האם כך זה אמור ליהיות?? מישהו יכול לתרום לי קצת מנסיונו?? תודה נשמות!!

זה בידיוק מה שקורה למתחילים בכדור. וזה גם עובר, אז אל תדאג...

לוקח זמן עד שהתרופה משפיעה, רק אחרי שלושה שבועות מרגישים שינוי קל, לאט לאט תחוש שינוי יותר מהותי. זה אחלה של תרופה דרך אגב. ודרך אגב למה אתה קונה סרוקסאט? תקנה פאקסט- זה אותו דבר רק יותר זול....

MOMO, לתרופות פסיכיאטריות לוקח זמן להשפיע. הן מתחילות להשפיע רק אחרי תקופה של כמה שבועות. אם תופעות הלוואי נמשכות, פנה לפסיכיאטר - יכול להיות שהוא יחליף לך את התרופה, או שתגיעו ביחד למסקנה, שהתופעות שוות את הרווח. בכל מקרה, הנה מעט מידע על הסרוקסאט: http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=202 HERA.

האם אפשר לקבל את התרופה הזו מגורם אחר מלבד פסיכיאטר,והאם מישהו יודע האם יש השפעה רעה לתרופה הזו , לאחר הפסקתה? תודה

מומו ושאר הכותבים שלום מאחר והתרופה ניתנת ע"י רופא ולאחר פגישת היכרות, כדאי לפנות אל הרופא המטפל בכל שאלה ובעיה. לעיתים הפתרון פשוט והרופא הוא בעל הנסיון הרב היותר בתחום. ניתן אפילו לברר בשיחת טלפון. אמנם יש כיום גם רופאי משפחה שנותנים תרופות מהמשפחה הזו, אולם ממולץ לפנות לפסיכיאטר שהוא מומחה בתחום. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ד"ר קפלן. אשמח מאד אם אתה או כל משתמש אחר בפורום יוכלו להמליץ לי על ספר שמסביר באופן מפורט ומורחב על תופעת הסכיזופרניה. תודה.

גידי (שם בדוי), אתה מחפש ספר מקצועי? יש ספר, שנכתב ע"י אמא של בחור חולה סכיזופרניה, ומציג את המחלה מצד המשפחה. הספר נקרא "בכו למענם". למחברת קוראים שרה משהו (?). מעבר לזה, לא נתקלתי בספר (בעברית) שמתמקד כולו בסכיזופרניה. HERA.

גידי שלום אני לא מכיר ספר בעברית תחום. נדמה לי שיצא ספרון הסבר ותוכל לנסות למצוא אותו בחנויות המקוונות כמו סטימצקי ומיתוס ע"י הקלדת מילת חיפוש סכיזופרניה. רוב הספרות היא באנגלית. עם זאת, בספרי יסוד של פסיכיאטריה תוכל למצוא פרק על סכיזופרניה, תוכל למצוא ספרים אלו בכל ספריה, למשל ספרו של טיאנו (עם כותבים נוספים). בברכה ד"ר אורן קפלן

אבל נראה לי שאני קצת אכתוב הרבה, אז תסלחו לי טוב? השם שלי די משקף את הנושא . בקצרה,אני נמצאת בטיפול זה שנתיים. הגעתי לטיפול עם בעייה רצינית, עמוקה שהצריכה הרבה מיצידי ומצד המטפלת. ניתן לומר ששיתפתי פעולה בכל דרך אפשרית רק כדי לחוש טוב, הגעתי לפסיכולוגית שלי עם ים של חרדות משותקת מכאב ופחד וחסרת כוחות ובעיקר אומץ להתמודד מול העולם ומול העולם הפנימי שלי. כעבור תקופה של שנה התחלתי להעלות והחיים שלי קיבלו גוון נורמלי. חזרתי לתפקד כמו שצריך. היום אפשר לומר שאני אדם מאושר ויש לי בן זוג שאנחנו אוהבים באמת והחברים הכי טובים אחד של השני. בעצם החיים שלי ממש טובים היום. אז מה הבעייה? הבעייה היא שקרה לי דבר שקורה להרבה מטופלים שנמצאים בטיפול ארוך ומסור, התחלתי לחוש רגשות אירוטיים למטפלת שלי, ממש תחושות עוצמתיות של התאהבות שבאיזה שהוא שלב גם הכאיבו לי. דיברתי איתה על זה כמה וכמה פעמים וניתנה לי ההרגשה שזה בסדר וטבעי ומקובל. אני די מתבקשת כיום להשתחרר ממנה, לא לראות אותה כגורו שלי, לא ללכת עיוורת אחרי כל מילה שלה. אני מוכנה לעשות את זה. זה נכון שיש לי תחושה שהיא מושלמת אבל אני יודעת בהיגיון שהיא רק אדם. היא אדם באמת מקסים וטוב והיא נגעה לי ללב חזק. הרעיון להתנתק ממנה יוצר בי בלבול וכאב שמטריד אותי. אני כאלו רוצה להיות קשורה אלייה ולאהוב אותה בצורה העוצמתית הזו בלי הפרעה. אבל יש את הקטע שחייבים להתנתק וחייבים לשחרר וזה קשה לי. האישה הזו הצילה לי את החיים, ובכל מובן המילה. היא לימדה אותי לחיות ולחיות אחרת בצורה תקינה. וזה נכון שזה התפקיד שלה אבל אני לא יכולה שלא לחוש שהיא מיוחדת אחרי שהיא פשוט הצילה אותי. זה נורא קשה לתאר מה עבר עלי, זה בכלל קשה לתאר תחושות עמוקות במילים. כמו שקשה לי לתאר את עוצמת אהבתי אלייה. מכעיס אותי שהיום היא רוצה שאני אמשיך הלאה במובן של לשחרר לנתק. אני גם מרגישה שזה הכי שיטחי בעולם- אדם מציל לך את החיים ויום אחד אתה יוצא מהקליניקה ולא חוזר, הרי מכל האנשים היקרים והאהובים עלי היא עשתה משהו שאף אחד לא עשה- אז למה דווקא עלייה אני אמורה לוותר? ולמה זה כואב כל כל שאני מרגישה שהיא מנסה להרחיק כשאני רוצה קירבה.? אז מה זה שווה אם בסוף הדרך אני נתלשת מהידיים שהכי נעימות? זה מלחיץ אותי ומכאיב לי כאחד. ואל תגידו לי לדבר איתה על זה כי דיברתי והיא הציגה לי טעונים הגיוניים ונכונים . אבל זה כל כך מרגיש רע ועצוב לקחת רגשות טהורים ולנתח אותם לגורמים היגיוניים ולהחליט שהרגש הוא לא התוצאה הרצוייה. אז מצטערת על הבלבול מוח אבל אם יש אן מישהו שחווה משהו דומה עם הפסיכולוג שלו אני ארגיש טוב אם הוא ישתף אותי. וגם אם לא לפחות אני אוכל להרדם יותר טוב ((: תודה העברה עיוורת

שלום לך, גם אני הייתי בטיפול פסיכולוגי שנה ו-3 חודשים אצל פסיכולוג קליני שהציל לי את החיים. ונאלצתי לעזוב אותו מסיבות של אי התאמה בסדר הזמנים (הוא קיבל אותי רק בבוקר, והתחלתי ללמוד בבוקר) אז נאלצתי לעזוב אותו ובתחילה זה לא עשה לי טוב. לא עשה לי טוב בכלל. אפילו היה לי התקף חרדה והייתי פעמיים באותו שבוע במיון. אבל עברתי לפסיכולוגית שיקומית שכרגע אני רק בונה איתה את הקשר וזה מין סימן של מעבר לשלב חדש בחיים. אצלי הוא - המעבר ממסגרת של בית חולים ומפסיכולוג קליני אל טיפול באופן פרטי ואל פסיכולוגית שיקומית. לכן אני רואה בזה כמין שלב חדש בחיים. לכן, אם את מרגישה טוב כרגע, אז כדאי שתפתחי , לפי דעתי, אי-תלות במטפלת. כדי שתוכלי להסתדר בזכות עצמך ותראי בזה כמין מסר לכך שאת מתחילה דרך חדשה. מקווה שהשיתוף שלי עזר לך , לפחות קצת. אשמח אם תגיבי...

תודה ששיתפת אותי אם כי אני במקצת תוהה איפה פה הדימיון. זאת אומרת אני לא חושבת שהשינוי שלך מתקשר לתחום ההעברה, אבל תתקן אותי אם אני טועה ((: שבת מקסימה!

Cyclothymic Disorder European Description The ICD-10 Classification of Mental and Behavioural Disorders World Health Organization, Geneva, 1992 F34.0 Cyclothymia A persistent instability of mood, involving numerous periods of mild depression and mild elation. This instability usually develops early in adult life and pursues a chronic course, although at times the mood may be normal and stable for months at a time. The mood swings are usually perceived by the individual as being unrelated to life events. The diagnosis is difficult to establish without a prolonged period of observation or an unusually good account of the individual's past behaviour. Because the mood swings are relatively mild and the periods of mood elevation may be enjoyable, cyclothymia frequently fails to come to medical attention. In some cases this may be because the mood change, although present, is less prominent than cyclical changes in activity, self-confidence, sociability, or appetitive behaviour. If required, age of onset may be specified as early (in late teenage or the twenties) or late. Diagnostic Guidelines The essential feature is a persistent instability of mood, involving numerous periods of mild depression and mild elation, none of which has been sufficiently severe or prolonged to fulfil the criteria for bipolar affective disorder or recurrent depressive disorder. This implies that individual episodes of mood swings do not fulfil the criteria for any of the categories described under manic episode or depressive episode. Includes: * affective personality disorder * cycloid personality * cyclothymic personality Differential Diagnosis This disorder is common in the relatives of patients with bipolar affective disorder and some individuals with cyclothymia eventually develop bipolar affective disorder themselves. It may persist throughout adult life, cease temporarily or permanently, or develop into more severe mood swings meeting the criteria for bipolar affective disorder or recurrent depressive disorder. ICD-10 copyright © 1992 by World Health Organization. Internet Mental Health () copyright © 1995-2001 by Phillip W. Long, M.D.

אהרון שלום מדובר על סוג של דיכאון, שאינו בהכרח חריף, אבל נמשך על פני זמן רב. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, האם, להבדיל מדכאון, ההפרעה הנ"ל אינה מאופיינת בתנודות במצב הרוח? מה מבדיל את ההפרעה המחזורית מדכאון "רגיל"? תודה, HERA.

בני בן 29 חולה הפטיטיס בי המחלה פעילה עם תקופות טובות יותר ופחות טובות. סובל מהמחלה מזה כשלוש שנים. ביומיום הוא מתפקד עובד לומד , יש לו חברה. מקבל סרוקסט מזה זמן רב בגלל דכאון שסבל לאחר תקופה ארוכה של המחלה. לאחרונה הביע רצון ללכת לשיחות עם פסיכולוג, אלא שהבעיה שאין אנו מכירים פסיכולוגים טובים וחשוב לי מאוד שהפסיכולוג יהיה טוב. אני מבקשת את עזרתכם במציאת פסיכולוג או לפחות היכן לחפש. תודה.

גלי שלום ישנם פסיכולוגים טובים רבים אבל אני חושב שכדאי שיפגוש את בנך פסיכולוג רפואי או שיקומי שמתמחה בטיפול באנשים המתמודדים עם מחלות. פסיכולוגים אלה עובדים בשירות הציבורי ברוב בתי החולים. כמו כן יש כמובן אפשרות להגיע לטיפול פרטי. במידה ותרצי הפניה תוכלי לשלוח אלי מייל ואנסה לעזור, למרות שאני מכיר מטפלים בעיקר באזור המרכז. בברכה ד"ר אורן קפלן

קשה לי מאוד להתמודד עם המחשבות "המזיקות", עם היצר הרע שבי.. אני מרגישה שאין לי מספיק גב כדי לעמוד בהחלטות שלי לגבי כל דבר ודבר שאני רוצה בשבילי, לעצמי (אני מנסה בתקופה האחרונה כמה שיותר להתמקד באני שלי). יש בי פחדים רבים לעשייה. ניסיתי להבהיר את עצמי כמה שאפשר, נראה לי שחסר משהו..

ש. שלום נשמע שקורה לך משהו שאת מכירה ורואה בו חלק מנטייותיך. אני לא חושב שניתן לעזור לך במסגרת הפורום ואני ממליץ לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי. לא מדובר בפטנטים של עשייה מיידית אלא בתהליך ארוך של שינוי שדורש סבלנות ונכונות לעבודה עצמית עמוקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לכולם, כתבתי פה לפני כמה חודשים, הבעיה היא שיש לי ידיד טוב שלפני כמה שנים היתה לו תאונה עם האופנוע ובתאונה החברה שלו נהרגה. בזמן האחרון הוא היה בטיפול וכל הזמן יש לו מצבי רוח שונים זאת אומרת פעם הוא מסתגר ולא רוצה לדבר על מה שקרה לו ופעם הוא מדבר על זה אבל רואים שקשה לו להוציא הכל. אני מאוד רוצה לעזור לו והוא לא מתקרב לבחורות אחרות וממש כואב לי לראות אותו ככה מה לעשות? האם הוא יוכל להמשיך בחייו ולשכוח הכל?

אלמונית שלום חברך עבר אירוע טראומתי מאוד וסביר להניח שהאירוע יזכר וישפיע על חייו בעתיד. עם זאת, בטיפול נכון ועם הזמן הוא יוכל לחזור לחיי השגרה ולפתח קשרים חדשים עם בנות זוג. חשוב שתהיה לו סביבה תומכת וטיפול מתאים לבעיה הנפשית שנוצרה כתוצאה מהתאונה. הכוונה לשני המרכיבים האלה זו העזרה שתוכלי להעניק לו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 31, נשואה ואמא לילד בן שנה וחצי. מאז שבננו נולד חיי הנישואין שלנו יודעים עליות וצורדות אך בעיקר מורדות. הויכוחים השכיחים שלנו הם בנושא נקיון. בעלי "אובססיבי וכפייתי" בכל הקשור לנקיון, קשה לו לראות שבננו מתלכלך, בין אם הוא מלקק קרטיב ונשפכות טיפות, או כשהוא משחק בצבעי ידיים, הוא פשוט לא עומד בזה. היום הורדתי לבננו את החיתול כדי שיתרוצץ להנאתו ערום ו... שומו שמיים הוא עשה קקי על הדשא, בעלי פשוט יצא מדעתו, הוא לא צועק אבל מתעצבן ורוטן. ("זה לא לרוחי/לא מקובל עליי"). אני חוששת שההתנהגות הכפייתית תשפיע על הילד, מצד אחד אני נותנת לו לחיות ומרחב לנשום ובעלי מצר את צעדיו ולא נותן לו להתכלכך ובמיוחד לא ללכלך. שמתי לב שכשבננו מתלכלך הוא קורא לי שאני ינקה אותו, (האם זה תורשתי או שהוא סופג מאביו?) ובכלל הוא לא אוהב במיוחד להתנסות ולהתלכלך כמו שאר הילדים בגילו. ההתנהגות הכפייתית של בעלי באה לידי ביטוי גם בסדר מופתי של ארון הבגדים, קיפול מדויק של הבגדים (כמו חיילים במסדר), סדר מופתי במקרר, מוריד דברים לא שמושיים לדעתו (כמו בגדים שלי/כלי מטבח) למחסן, בקורתיות מוגזמת כלפי עצמו וכלפיי וכו'. ניסיתי לשוחח איתו ולבקש שנלך לטיפול ביחד אך הוא טוען שאין לו בעיה , מגחך וטוען שאינו יודע על מה אני מדברת. מה עושים? אני נואשת . הבעיה מורכבת יותר מכפי שכתבתי, קשורה גם למשפחה שלו ולקשר המיוחד שלי עם בננו, אך קצרה היריעה (בשלב זה). אודה לתשובתך.

אכן בעיה קשה!!!

היי מיקה, ממה שתיארת על בעלך אפשר להסיק אולי שהוא סובל מאו סי די. הפרעת טורדנות כפייתית. לפי דעתי, הדבר בהחלט יכול להשפיע על הילד ולתסכל אותו. אצל אנשים הסובלים מאו סי די הדבר נובע מסיבה עמוקה של שאיפה לשלמות, לילד תנתן ההרגשה שהוא לא בסדר או לא מספיק טוב, את יכולה לעמוד בזה אך מדובר בילד צעיר שמושפע מאוד מסביבתו , שהרי מדובר בתק' חיים קריטית. אגב, או סי די בהרבה מקרים מתאפיין בדפוס של ניקיון כפייתי, לפי מחקרים וע"פ הפסיכואנליזה הסיבה להפרעה קשורה לכך שהילד הצעיר לא משלים את אחד מהשלבים הקריטיים בילדותו כאשר הוא מקבל חינוך של הקפדה על ניקיון. לגדל ילד באוירה כזאת זה דבר הרסני, ולפי דעתי יש לכך מחיר. אני בעצמי סובלת מאו סי די, אני יודעת איזה נזק אני גורמת לעצמי, לעולם לא הייתי גורמת את הנזק הזה לילדי. הטיפול צריך להתחיל במודעות לבעיה/מחלה. אני מציעה לך להתעקש על טיפול זוגי. או לפחות להביא לו חומר על התופעה לידיעתו. בכל אופן, בתפוז קיים פורום בנושא ואת יכולה למצוא חומר באתר, בנוסף קיים אתר של הדסה שמפרט על ההפרעה הנ"ל. בהצלחה.. להורים יש אחריות רבה, הם מעצבים בגיל הילדות את אישיותם של ילדיהם. זה אמנם לא עיצוב סופי אבל נבנים שורשים עמוקים של הבנות, תפיסות וכו'..

מיקה שלום ניתן לחלק אנשים בעלי קווים כפייתיים לשתי קבוצות. אלו שההקפדה הינה חלק מאישיותם והם בסה"כ אוהבים את נטייתם זו וחשים שהיא משרתת אותם, ואלו שסובלים מכך ורוצים לשנות את המצב. יש כמובן הרבי גווני ביניים בין שתי קבוצות הקצה הללו. נשמע שבעלך אכן בעל נטיות כפייתיות אבל הוא לא סובל מכך במיוחד ולכן לא רואה בזה בעיה. להיפך, הוא רואה בנטיותיך בעיה כיוון שהן אינן מוקפדות דיין לטעמו. במצב הזה הוא בוודאי לא יסכים לפנות לייעוץ פסיכולוגי אישי מאחר ובאמת אינו מבין על מה את מדברת. נטיות כפתייתיות במידה סבירה יכולות להצביע על השקעה ופרפקציוניזם בריא ופרודוקטיבי. אולם כאשר נטייה זו מוגזמת נוצרת פגיעה באיכות החיים האישית ושל המשפחה. לא ניתן לדעת במסגרת האינטרנט היכן ברצף זה נמצא בעלך, ומאחר והבעיה באה לידי ביטוי בגידול הילד ובזוגיות הרעיון לפנות לטיפול זוגי נראה לי באמת רעיון מוצלח. חשוב להגיע מתוך מקום שאינו מטפל בבעייתו של בעלך, אלא ביחסים בינכם שנפגעו לאחרונה, וכדרך משותפת להשקיע בילדכם הצעיר. במידה והוא מתנגד הייתי מציע לך לפנות לבד בשלב ראשון, לידע אותו על כך, ולקוות שאחרי פגישתך עם מטפל זוגי/משפחתי שיוכל להנחות אותך, גם בעלך יצטרף. בברכה ד"ר אורן קפלן

www.infomed.co.il

לאחר נסיון אובדני של בתי בת ה -16 מוצע טפול תרופתי באמצעות רסיטל 20 מ"ג. אבקש לקבל מידע על התרופה הנ"ל. ולהכיר את תופעות הלוואי של תרופה זו.והאם תרופה זו אכן יעילה לבעיה אובדנית. בברכה: האב המודאג.

שלום לאב המודאג. ראשית כל, להלן קישור עם מידע על הרסיטל: http://infomed.msn.co.il/drug1.asp?dID=293 מכיוון שבפורום הפסיכיאטריה אין כרגע פסיכיאטר, הכי טוב יהיה לשאול את הפסיכיאטר המטפל עוד מידע על התרופה. HERA.

לאב המודאג שלום מומלץ לפנות לפורומים העוסקים ברפואה ותרופות. במסגרת זו אני מייעץ רק בנושאי פסיכותרפיה, כלומר טיפול בשיחות. בהקשר זה אני מתאר לעצמי שבתך מצויה גם במסגרת שיחתית, ובמידה ולא, חשוב להפנות אותה בהקדם למסגרת כזו. אני ממליץ בכל מקרה להתייעץ עם הגורם המטפל שמציע את התרופה, סביר להניח שזה יהיה המידע האמין ביותר שתקבל שאכן מתאים לבתך. כמובן שבמקביל ניתן ורצוי לאסוף מידע נוסף. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, האם תוכל להמליץ על דרכי טיפול בהתמכרות בצפייה באתרי פורנו באינטרנט?

אלמוני שלום לא מדובר בהתמכרות, לפחות לא במובן המסורתי של התמכרות פיזיולוגית. מדובר בהרגל שרכשת וכנראה שהצפייה הזו עונה על צורך שאינו מסופק בדרכים אחרות. במידה ותרצה להפסיק את ההרגל תצטרך לחשוב על הצורך וכיצד להתמודד איתו בדרכים אחרות. אגב, לא מדובר רק בצורך מיני נטו, הוא בהחלט מתקשר למערכות יחסים במובן הרחב של המילה, הרגשת ריקנות מול שובע נפשיים, ועוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה על המענה. האם תוכל להמליץ על שיטות באמצעותן ניתן להימנע מן ההרגל?

האם יש חומר כתוב בעברית בנושא של ניתוח ציורי ילדים? אשמח לקבל תשובה ישירות לדוא"ל שלי. בתודה מראש

www.haderech.co.il/graphology3.html - 20k www.oranim.ac.il/elementary_bed web.macam.ac.il/~tamil/psychology/ziyoryyeladim.htm - 17k / bed_elementary_school.htm - 50k www.levinsky.macam98.ac.il/music/tavei.htm - 52k www.oranim.ac.il/con3_t_researcher/ abstracts_education_schapir.htm - 13k www2.iol.co.il/communities/Parents/ include/archive/352774.asp - 40k noar.education.gov.il/main/upload/ .kidarticle/nituk77.doc www.shaanan.macam98.ac.il/michlala/html/ hachshara/html/gil-harach.html - 9k www.talpiot.macam98.ac.il/speciale/megama.ppt www.letstalk.co.il/pers-drawings.html - 23k www.alternativli.co.il/teder_about.htm - 7k בקיצור-כנסי לגוגל.......

תודה על התשובה המפורטת. האם אתה/את מכירים גם ספרים בנושא שאפשר לקנות (אני עושה את החיפוש הזה עבור אדם שאין לו מחשב כך שיהיה לו יותר נוח למצוא ספרות לא אלקטרונית). שוב תודה!

אופירה שלום כדאי להיכנס לאחת מחנויות הספרים האוניברסיטאיות של דיונון או אקדמון ולבקש את הספרים שיש להם בנושא. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה רבה דר' קפלן, אמליץ לו לעשות כך. לא ידעתי עד כה על קיומו של האתר הזה. הוא פשוט מצוין. כל הכבוד!!! ותודה. אופירה

יש לי בעיה. אני יוצאת עם חבר שלי שנתיים וחצי ולא מזמן התחתנו. אני רוצה לחיות איתו כל חיי, אך הבעיה היא בחיי המין. עם הזמן הפסקתי לרצות לקיים יחסי מין לעיתים קרובות מאוד ובעלי לעומת זאת מעוניין בכך לפחות פעם ביום ולפעמים אפילו פעמים. לי מספיק פעמיים בשבוע. כך נוצר מצב שהוא כל הזמן יוזם ואחרי "ויכוחים" אני בד"כ מוותרת. הוא נפגע ואני מרגישה לא נעים עם זה. יש ימים שאני כמעט מפחדת מאותו רגע שאנו נכנס למיטה והוא ירצה סקס. מה לעשות? האם אני לא מאוהבת ולא נמשכת אליו יותר או שזה נובע משיגרת החיים - עובדים במשך היום וכבר אין "כוח" לסקס. דר', תייעץ לי. נ.ב. דווקא לא מזמן נסענו לסופ"ש ושם הכל היה אחרת, כמו פעם. "הסתדרנו מצוין". שינוי אוירה אולי עוזר, אך אי אפשר לצאת לחופשות לעיתים קרובות.

פ. שלום ראשית צריך להכיר בכך שיש הבדלי סגנון בין בני אדם גם בנושאי מין, כמו בנושאים אחרים, ובהחלט יתכן שיש בינכם הבדלים כאלה. פעילות מינית פעם פעמיים ביום או לחליפין פעם פעמיים בשבוע מתאימה לאדם אחד ולא בהכרח לשני. בנישואין מוצאים פתרונות לכל מיני סוגים של הבדלים, וגם בנושא הזה נדרש שיתוף פעולה. המפתח החשוב ביותר הוא דיאלוג ושיתוף. אתם יכולים לנסות פניה לסקסולוג כדי לבחון מה קורה בינכם בנושא. סקסולוגים מוסמכים הם פסיכולוגים ופסיכיאטרים שעברו הכשרה ייחודית בייעוץ לבני זוג בבעיות של התאמה ותפקוד מיני. מאחר ובסה"כ חיי המין שלכם מתפקדים היטב אני מאמין שייעוץ קצר ביותר עשוי להביא אתכם למקום טוב של פתרון מוסכם. ברמה היותר אישית, יתכן שאפשר למצוא פתרונות יצירתיים. למשל, פעמיים בשבוע כמו שאת מעוניינת יהיה מין עשיר יותר או ממושך יותר. בשאר הפעמים יהיה משהו קצר יותר ומהיר למילוי צרכים של אחד מכם. לעיתים התחשבות הדדית ברצונות אחד של השני מבלי שהשני צריך לשלם על כך מחיר יקר, מביאה לפתרון מוסכם. דברו בינכם בידידות ובכנות והגיעו למשהו שמתאים לשניכם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני סובלת מחרדות בנהיגה בכבישים בין -עירוניים ובירידות חדות. מאחר ואני גרה באחד הישובים שמסביב לירושלים הדבר מקשה על חיי ביותר . שמעתי על שיטה המטפלת בחרדות מהסוג הזה שנקראת EMDR . 1. האם אתה ממליץ 2. כמה עולה טיפול כזה 3. האם אתה יכול להמליץ לי על מטפל/ת בסביבות ירושלים. תודה, עמית

עמית שלום השיטה מתאימה. היא יכולה להשתלב בכלים נוספים של טיפול קצר מועד. לטיפול אין מחיר קבוע, הוא בהתאם לתעריף של המטפל. אם תשלחי אלי מייל אחזיר לך הודעה עם שם בירושלים. תוכלי לקרוא מספר מאמרים שלי בתחום: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום ותודה רבה על תגובתך. כתובת המייל שלי היא: [email protected] אשמח לקבל טלפונים של מטפל/ת בשיטה .

שלום ד"ר. רציתי להתייעץ איתך בקשר לביתי. היא בת עשר. בכורה. ילדה שמחה. מלאת חיים. חברותית מאוד. אחראית. אובחנה כמחוננת. מוכשרת בצורה בולטת בהרבה תחומים שונים. רבים הגדירו אותה כ"שובת -לב".מאוד תחרותית. מאוד השגית. שויצרית. עם חוש הומור נפלא. ילדה יפה , מקובלת ומחוזרת שמקבלת הרבה פידבקים מאוד חיוביים בבית ,בביה"ס,בצופים ובכל מקום בו היא נמצאת. בקיצור-ילדה שקל לנו מאוד לגדלה, ותענוג לנו לגדלה. אז מה הבעיה? שהיא בקושי אוכלת. היא מרבה לדבר בגאוה על-כך שהיא הכי רזה בכל מקום. הבנות סביבה מתייחסות לרזונה ומקנאות בה על-כך(כן,כן,זה מתחיל לצערי בגיל כ"כ מוקדם). היא קראה ושמעה על אנורקסיה ויודעת שאני חרדה לה. צופה בטלויזיה ומושפעת מהקריטריונים ליופי המוצגים בה. פה ושם היא אוהבת להגיד לי שיש לה ירכיים שמנות( היא נראת כמו אוליב של פופאי) או לאכול מעט מאוד ולדבר על כמה הרבה שהיא אכלה. בימים שתוקף אותה תאבון והיא אוכלת יותר מתמיד היא נהיית מאוד מוטרדת מכך. נוצר לצערי מצב של מתח ביננו סביב נושא האוכל כי אני מתעקשת שהיא תאכל את המינימום הנדרש והיא טוענת שאין לה תאבון ושאני מכריחה אותה לאכול. אני טוענת באוזניה שאני דואגת לבריאותה והתפתחותה ומשתדלת להגיש לה אוכל שהיא אוהבת. הסברתי לה שהיא מזניחה את תחום התזונה ,ושבאחריותי כאמא לדאוג לכך. היום לדוג' כשאמרתי לה בתקיפות לסיים את האוכל היא טענה בבוטות ובחוצפה שעלי להרגע ושהיא פשוט לא רעבה ושקיבתה מאוד קטנה. שמתי לב שבמצבי לחץ היא מאבדת תאבון לגמרי. את האוכל המועט שאני מארגנת לה לביה"ס היא בדר"כ משאירה בבית ולהרגשתי היא נהנת לשחק איתי ולבחון אם אתפוש זאת לפני הליכתה. היא כבר אמרה לי בעבר,בהקשר אחר לגמרי, שהיא אוהבת לפעמים להקשות עלי ולראות אייך אתמודד. חשוב לי לציין שהיא מאוד אוהבת ממתקים ומרבה לאכול אותם ,וגם על זה אני מעירה לה לעיתים. אחרי כמה פגישות עם אגודת "אנונימוס" היא מתעקשת להיות צמחונית ושוב מפנה כעסה אלי בשל סירובי. מה אתה מציע לי למעט פניה לעזרה מקצועית? כוונתי-אייך אתה מציע לי להתמודד עם זה כאמא ביום יום. אני לא רוצה שזה יהיה גורם למתח ביננו ותחושתי היא שככל שאעשה מזה יותר "ענין" כך הבעיה תלך ותגדל. מצד שני, אני לא מוכנה בשום אופן להתעלם מהענין וללא ידיעתה אני קוראת הרבה באינטרנט על הפרעות אכילה. למרות כל ההתענינות והקריאה המרובה אני לא יודעת אייך לנהוג. אשמח מאוד לקרוא את דעתך. תודה רבה.

לאם המודאגת שלום את נמצאת במילכוד מורכב. אני אומר לך בצורה די ישרה שאם תמשיכי להתייחס לעניין כפי שאת עושה היום יש סיכוי לא רע שהילדה באמת תפתח הפרעת אכילה. המקור לבעיות כאלו נובע רק בחלקו הקטן מעובדה אובייקטיבית של השמנה. החלק העיקרי נובע מקונפליקטים חברתיים בתוך המשפחה ומחוצה לה שמושלכים בסופו של דבר לגוף ולמאבק. מתיאורך ברור מאוד שבתך כבר נכנסה למאבק איתך סביב זכותה לא לאכול. אני מציע לך לנהוג בשני כיוונים. האחד, להפסיק להילחם איתה על האוכל. אין גם בעיה שתהיה צמחונית. במקביל ותמורת זאת, תאמרי לה שפעם בשלושה חודשים היא תיגש איתך לבדיקה רפואית (רצוי רופאה). אפשר גם לקחת אותה לדיאטנית שתעזור לה לבנות תפריט שרצוי לה אבל ישמור על בריאותה. חשוב שהיא תבין שמצד אחד את נותנת לה חופש ומכבדת את בחירותיה, אבל מצד שני את נשארת אחראית לבריאותה. כל זה בדיאלוג. כיוון שני ונוסף, מבחינה מקצועית הייתי ממליץ לך לפנות לייעוץ אצל מטפל משפחתי יחד עם בתך. תוכלי אולי להיפגש איתו לפני קבלת החלטות כדי להחליט באיזו דרך להתמודד. הצומת הנוכחית נשמעת משמעותית מאוד וכדאי להתמודד עימה בצורה נכונה ומושכלת. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן. רציתי להודות לך על התייחסותך. דיברתי כבר עם ביתי,בעקבות תשובתך(שעליה היא כמובן לא יודעת). הסכמנו על הליכה משותפת לתזונאית ובניה משותפת ,שלושתנו, של תפריט מאוזן שיורכב מדברים שביתי תבחר לאכול. בתמורה הבהרתי לה את שהצעת ,כלומר שהיא תיקח אחריות על הענין ותאכל את הדרוש. אני מניחה שעוד תשמע מאתנו בהמשך. נעים לדעת שיש למי לפנות. תודה רבה.

יש לי ילד בן 9 שגר עם אימו יש לנו קשר יומיים בשבוע וכלשישישבת שניים,פעם בשבוע באמצע השבוע הוא ישן אצלי ואשתי ,יש לו מאימו2אחיות,ומאיתנו אחות אחת ,הילד הוא ילד פיקח ,תלמיד טוב,יש לנו יחסים טובים עם אימו גירושין שעברו חלק יחסית. הילד הוא שמן,וסובל מהרטבת לילה.גם ילד תחרותי מאוד. הוא יודע להביע תסכולים מאיתנו לגבי דברים שלא מוצאים חן בעיניו,אולם הוא מביע אותם בהתפרצות יתר וגם מסוגל לזרוק דברים על הרצפה. יש לציין שגם המורות מתלוננות על כך. יש לו חבר שהוא מעריץ אותו ואפילו קצת שפוט לדברים שהוא אומר לו. מה שמפריע לי זה שהוא לא מתלונן על הדברים שמציקים לו מחברים אחרים,הוא כאילו ואוגר את הדברים בפנים. הייתי רוצה להתקרב אליו ולפתוח אותו ,אולם הוא לא נותן לי להתקרב אליו,בנושאים אלו .יש לציין שגם אני הייתי ילד כזה דבר שהפנה אותי לטיפול פסיכולוגי ופתרתי את רוב בעיותי ,למרות שאני חוויתי מבית מאוד מדכא ולא תומך אני מרגיש שבחלק מן הדברים הוא מתנהג בדיוק כמוני בעבר,מכייוון שאני מרגיש שאני אב משקיען ותומך ומכייון שאני מרגיש שאני יכול לשוחח ולהשפיע שאלתי היא הדרך להגיע אליו? אני את בעיותי פתרתי גם דרך טיפול תרופתי סרוקסט.ואני יחסית מאושר.

לאבא שלום ילד בן 9 בהחלט עשוי לא לשתף, זה מאוד מקובל בגיל הזה. בכל מקרה, על רקע תיאורך שהוא שמן, תחרותי, סובל מקשיים חברתיים וסובל מהרטבה, נראה שהוא זקוק לעזרה מקצועית. יתכן שניתן לעזור לו דווקא דרך טיפול אצל מטפל משפחתי אליו תפנו אתה והוא ביחד. כדאי לנסות לדבר איתו על האפשרות לפנות לפסיכולוג ולראות איך הוא מגיב. סביר להניח שגם אם אינו מראה זאת הוא סובל מהמצב והיה רוצה לשנותו. אין דרך לחייבו לשתף פעולה ולשתף, אבל אפשר לנסות לעודד אותו לכך. בשורה התחתונה, כדאי לפנות לייעוץ מקצועי, ישירות עימו, או בעקיפין דרך ייעוץ לך כיצד לנהוג איתו. בברכה ד"ר אורן קפלן

לד"ר קפלן, כבר תקופה ארוכה נדמה לי שאני בבעיה רצינית, אני כל הזמן חושבת שאני חולה ואין לי כח, אני מתעייפת מהר, לפעמים טוב לי ולפעמים רע לי ואפילו התחלתי להגיע להרגשת חוסר אויר וקוצר נשימה גם אם אני הולכת מס' דקות ברגל, בעייתי היא כפי שכתבתי שנדמה לי שאני חולה, הכל התחיל מכך שאני מעשנת, והחלטתי שיש לי משהו בראות, נבדקתי, התשובה היתה תקינה, אך אני בשלי, עלי לציין שבעקבות כך הרגלי העישון שלי השתנו, בעבודה אינני מעשנת בכלל,לא מרגישה צורך לעשן ומרגישה לא טוב בהרגשתי הכללית (הכוונה שהכל כואב לי)אך בבית אני מעשנת והרגשתי הכללית יותר טובה,אני יודעת שאם היה לי משהו אז כל הזמן הייתי מרגישה לא טוב וכל הזמן היה לי קוצר נשימה, אך לפעמים הכל בסדר, עלי לציין שקיבלתי פסוריאזיס במרפקים בידיים ולפי חומר רפואי שקראתי הנ"ל יכול להגיע מחרדה ומסטרס. אני רוצה לפנות לפסיכיאטר אך אני חוששת שאקבל תרופה שאתמכר לה ואני חוששת שלא אוכל בלעדיה. אודה לךמאד מאד אם תכתוב לי מה עלי לעשות . ריקי

ריקי שלום כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. את סובלת כנראה מסוג של חרדה שממוקדת בעיקר בתחום הגופני, אבל לא רק. אני מצרף קישור לתמצית על שיטות הטיפול המקובלות בחרדה. לגבי הפסיכיאטר, לא מתמכרים מהייעוץ. פני ובדקי את הנושא לעומק ואז תחליטי האם את לוקחת או לא את התרופה. http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בת 30 ומרגישה בזמן האחרון שינויים במצב הרוח והנפש . אני יכולה לעבור בשניות ממצב רוח טוב ושמחה ,לעצב ובכי רגע אחד כיף לי ואני אופטימית ורגע אחר נמאס לי מרגישה מיותרת . מה קורה לראש ........ רציתי לדעת אם כדאי לי לקחת טיפול תרופתי כדאי לפתור בעיה מטרידה זו

שלום, האם קרה משהו שיכול לגרום לשינויים במצב הרוח? בכל מקרה - לפני שרצים להשתמש בתרופות, מומלץ לפנות לפסיכולוג... יכול להיות שאפשר לפתור את המצב בלי תרופות. מצד שני, אם הפסיכולוג יחשוב שיש מקום להתערבות פסיכיאטרית הוא יאמר לך זאת. HERA.

שלום אכן כדאי לבחון האם יש סיבות שגורמות למצב שנוצר, האם היו בעבר תקופות דומות וכדומה. את בהחלט יכולה לפנות לייעוץ פסיכיאטרי כדי לשמוע את חוות דעתו לגבי נחיצות התרופות. במקביל כדאי לפנות לפסיכותרפיה כדי לטפל בשורש העניין. התרופות עשויות לעזור במצבים מסויימים, אבל בד"כ לתחושות הללו יש גם מקור רגשי בו כדאי לטפל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר. בכל פעם כשאני נכנסת לפורום ולוחצת על שימך אני חוטפת תסכול נוראי. מה זה רשימת ההשגים הזאת? אתה בטוח שלא חלה שם שום טעות? זה כולל גם גלגולים קודמים? כל ההספק הזה כל-כך מדהים שיש תחושה שאתה בכלל וירטואלי. אולי תכניס תמונה כדי שנאמין שאתה בכלל קיים? במחשבה שניה-אם יסתבר מהתמונה שאתה גם ניראה טוב אזי תיסכולי רק יגבר. אז שתף קצת-מה הסוד שלך? השגיות יתר? פחד ממוות בגיל צעיר? היית ילד שמן? מתה לדעת! תודה.

דווקא היה נחמד אם לא היה מוסיף תמונה, ככה כל אחד יכול לדמיין אותו כפי שהוא היה רוצה שד"ר קפלן יראה. תמונה לדעתי יכולה להרוס ולאו דווקא אם הוא נראה טוב או לא (וחוץ מזה אני חושבת שהוא תפוס...). תשאירו את הפנטזיה לעצמכם. {ראיתם איך ד"ר רובינשטיין רזה?}

בננות יש כאן אנשים המחפשים מענה למצוקות שלהם. תפסיקו זה לא מכובד ולא לעניין.

"איך הוא נראה? שים תמונה? הייתה ילד שמן?" ח'ברה מה קרה לכם??? קצת כבוד,מה הוא חבר שלכם ,הוא איש מקצוע!!

בנות באם אתן מתחרמנות מפנטזיות מיניות על ד"ר קפלן אולי כדאי שתפנו לפורום הסקסולוגיה ותבררו את משמעות העניין . אנא עיזבו את הפורום לאנשים הזקוקים לעצה והכוונה.

למתוסכלת ולשאר הכותבים שלום אני לא בטוח מה לכתוב בתגובה, אולי אני פשוט אנסה לענות על השאלות. מהסוף, להתחלה. אז ככה. הישגיות יתר? בהחלט סביר. ילד שמן? לא ממש. פחד ממוות בגיל צעיר? מרגע שאנחנו נולדים אנחנו הולכים למות. יש רגעים שבהם אנחנו מודעים לזה יותר. ברוב הפעמים מכחישים. זו בהחלט אינטרפרטציה מעניינת ואני אחשוב עליה. תמונה? כנראה עדיף שאין. זה מאפשר אולי יותר מרחב. אני עדיין שוקל את זה. וירטואלי? כמו נושא התמונה, כניראה זה נותן מרחב גדול יותר. מישהו בסופו של דבר עונה כאן. דווקא האנונימיות מאפשרת לאנשים לפנות בצורה פתוחה, ואולי לי לענות, למשל עכשיו, בלי לעשות יותר מדי חשבונות. גלגולים קודמים? לא שאני יודע. טעות? לא שאני יודע. רשימת ההישגים? אחרי שלמדתי כלכלה ומינהל עסקים, מסלול די נורמלי, הלכתי לעבוד בתפקיד משעמם במיוחד באחד הבנקים. מרוב יאוש התפטרתי והלכתי ללמוד פסיכולוגיה. מאז זה מתגלגל איכשהו בכמה נתיבים. יש אנשים שמחליפים עבודה כל כמה שנים, אני עושה את זה כמה פעמים בשבוע ובסך הכל מרוצה. כל אחד מוצא לעצמו דרכים למנוע שחיקה. תסכול נוראי? כאן כבר הייתי שואל עליך. זה כבר לא שייך אלי ממש. בעצם זו גם לא היתה שאלה. כמו בכל מפגש פסיכולוגי או מפגש אחר יש משהו שמתעורר בתגובה ושייך בד"כ לא רק לתכונות של האדם אותו פוגשים אלא לחוויות ואנשים מהעבר המשמעותי האישי. מאחר ואנחנו לא ממש מכירים אני מתאר לעצמי שהתסכול הוא לא באמת ממני באופן אישי, אלא ממשהו שאני מייצג עבורך. אולי אפשר לעשות עם זה משהו פרודוקטיבי. כל טוב אורן

קודם כל ולפני הכל-תודה על שבכלל ענית לי. האמת? ענית כ"כ יפה שתסכולי רק הולך וגובר..... אבחנתך בנוגע אלי נגעה לליבי. אייך עושים עם זה משהו פרודוקטיבי?

שלום, לפני כחצי שנה סיימתי טיפול פסיכיאטרי (טיפולי ותרופתי) לטיפול בחרדות קלות יומיומית ובעיקר בטיסות ובמקומות סגורים. הטיפול התבסס על שיחות ועל נטילת SEROXAT על בסיס יומי. כמו כן - טיפות RIVOTRIL עפ"י הצורך במצבים נדירים. הטיפול הסתיים ומצבי טוב, כנ"ל הסתיים גם הטיפול התרופתי. בימים אלה אני מחדש את רישיון כלי הירי שלי (אקדח), ונדרשת שם הצהרת בריאות על טיפול נפשי/תרופתי. שאלתי היא האם ידוע לך כי רישוי כלי ירי יכול להמנע ממני עקב טיפול כזה. בתודה, דני.

דני שלום אינני מתמצא בנושא. כדאי אולי להתייעץ עם פסיכיאטר או עורך דין. בברכה ד"ר אורן קפלן

בני בן 28, לאחרונה סובל מכאבים שונים. בבטן, גב, גרון ועוד. בדיקות רפואיות שללו ממצאים. הוא חרד ממחלה ממארת ופוחד שהרופאים לא אבחנו נכון. החרדות משבשים את חייו וגורמים כמובן לירידה חמורה במצב הרוח. הוא רווק, אינטלגנטי ביותר, משכיל ובעל משרה טובה שאינה מאפשרת כרגע פניה ליעוץ פסיכילוגי. ואני מודאגת

אני ממליצה שהוא יילך להתייעץ עם רופא אין שום סיבה בעבודה שיידעו על זה הרי מידע רפואי הוא מידע חסוי לכל אלא עם החולה איפשר לרופא ליידע אדם זה או אחר, עד שהוא לא יקבל חוות דעת מקצועית הוא לא ירגע וחבל שהוא ימשיך לחיות בחרדות מיותרות. בהצלחה. אחת שאכפת לה.

אתי שלום רצוי בכל זאת שבנך יפנה לטיפול פסיכולוגי. יתכן גם שיוכל להיעזר בתרופות נוגדות חרדה, במקרה זה יש לפנות לייעוץ פסיכיאטרי. פניה לעזרה תלויה במידת הסבל. אם היה לו חום 40 מעלות הוא היה הולך לרופא למרות העבודה. לכן, אם הוא סובל, שיפנה לטיפול. אם הוא מוכן לספוג את הסבל, ניתן להמתין עד שהסבל יהיה בלתי נסבל כדי לפנות לטיפול. אני לא בטוח שזה שווה, אבל זה כבר תלוי בו. נשמע שהבעיה העיקרית היא שהוא לא מכיר בכך שהבעיה היא פסיכולוגית ועסוק עדיין ברופאים שלא מכירים במחלתו. לכן כדאי אולי שיטופל ע"י פסיכיאטר שהוא גם רופא במקצועו כך שאולי הוא יתן בו יותר אמון על רקע המיחושים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחותי, בשנות השישים של חייה, סובלת מזה 30 שנה מבעיה: מדי כמה ימים (בעבר זה קרה גם כמה פעמים ביום) כשהיא נוהגת ברכב, במקום מוכר לה, היא פתאום שוכחת את הדרך. דברים שלכל נהג באים אוטומטית, פתאום לא קורים לה. זה נמשך לא יותר מ 30 שניות, ואז הכל חוזר לקדמותו. היא פשוט לא זוכרת לאן צריך לפנות, גם אם זה בשכונה שלה. לא זוכרת את המפה. ואז היא נעצרת בצד, ותוך 30 שניות, לכל היותר, זה, כאמור, חוזר לה. אין לה שום בעיות נפשיות או מוחיות נוספות. היא בריאה באופן כללי ואף פעם לא היה לה זעזוע מוח או אירוע מוחי. נוירולוג בזמנו המליץ לה על הגדלת אחוז הברזל בגוף, אך זה לא עזר. אין לה כוח יותר ללכת לרופאים ואני צריכה איזשהו פתרון אמין. אולי מעבדת זיכרון? מה זה יכול להיות, לדעתך, ואיך ניתן לטפל בזה?

אלונה שלום הייתי ממליץ לפנות לנוירולוג אבל אני מבין שהנתיב הזה מוצה ללא ממצאים. צריך בכל זאת לוודא שאין כאן בעיה מוחית מסוג כלשהו. פגשתי בתופעות כאלה אצל אנשים שסבלו מאפילפסיה. התופעה אכן משונה ומעוררת שאלות. אין אפשרות להפעיל מעבדת זיכרון אבל אפשר לנסות לעבוד איתה עם היפנוזה ולראות מה יעלה. אם מדובר בתגובה נפשית סביר להניח שאפשר יהיה לעלות על זה. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה. 1) אצל מי עושים היפנוזה? מה התהליך? 2) אצל מי לבדוק סמנים לאפילפסיה? 3) מה עוד נוירולוג יכול לעשות כדי לבדוק אם יש בעיה מוחית?

לד"ר קפלן שלום חברי נוטל טופרניל. האם עליי להיות מודאגת מכך? האם מיועד לטיפול קצר /ארוך טווח? האם פסיכולוג קליני רשאי לתיתו? בתודה מראש

דנה שלום מומלץ לפנות לפורום העוסק ברפואה ותרופות. פסיכולוג קליני עוסק בפסיכותרפיה בלבד, כלומר טיפול באמצעות שיחות. בברכה ד"ר אורן קפלן

יש תרופות חדישות וטובות בהרבה. למה טופרניל?

שלום אני בת 26 ובחודש האחרון אני מטופלת אצל פסיכיאטר בעקבות מחשבות בלתי פוסקות על מוות ושאלות קיומיות. הוא ממליץ להתחיל טיפול תרופתי במקביל בIMPRAMIN הבעיה שאני מפחדת להיכנס לסחררה הזאת של כדורים וכל הקשור לזה ושזה ישנה אותי ולא אוכל לחזור אחורה. (כמובן שכרגע אני גם לא מרגישה טוב) שאלתי :לחכות עם הטיפול התרופתי או ללכת על זה תודה מראש

מיקי שלום לעיתים הטיפול התרופתי הכרחי כדי להביא להתקדמות בטיפול. בכל מקרה, חשוב שתהיי במקביל גם במסגרת של פסיכותרפיה בין אם זה נעשה עם הפסיכיאטר המטפל או בין אם זה עם פסיכולוג. לגבי ההחלטה האם לקחת תרופה או לא, לא ניתן לתת לך המלצה באמצעות הפורום, נדרשת היכרות מעמיקה לפני המלצות כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

בבקשה, בבקשה רק לא התרופה הזאת.

ערב טוב, מעניינת אותי תגובתך על שאלתי היום לגבי הנושא שפת הגוף. בתודה מראש - הסקרנית.

סקרנית שלום אינני מתמצא בנושא שפת גוף. בכל מקרה, שאלות דומות עלו בפורום בעבר ותוכלי להשתמש במנוע החיפוש של הפורום לעיין בדיונים אלו. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לפני כחצי שנה עברתי הפלה טבעית בשבוע 12 עקב מות העובר(אני בת 27). עברתי תקופה קשה מאד מבחינה בריאותית עקב סיבוכים שונים ועלי להמתין תקופה ארוכה בטרם אוכל לנסות להרות שוב. אני חווה תקופה קשה מאד מבחינה ריגשית וחוששת כי פיתחתי הפרעות אכילה. רזיתי מאד, אינני מרשה לעצמי לאכול יותר מ-1000 קלוריות ליום ואני מעסיקה את עצמי מאד בנושאי אוכל ומשקל. יחסי עם בעלי (וגם עם הורי) מאז ההפלה קשים. אני מרגישה מרוחקת ולא מסוגלת לשאת שיחה כנה איתו. כל מגע שלו מרתיע אותי. מזה כשלושה חודשים אני נפגשת עם פסיכיאטר והתקשורת איתו טובה אך אני חשה רק החמרה במצבי. מה דעתך? תודה, דנה

דנה שלום דעתי שטוב שאת נמצאת בטיפול, השאלה האם המפגש עם הפסיכיאטר הוא על בסיס שבועי קבוע וכולל פסיכותרפיה, או שמדובר רק במעקב תרופתי ובירור מקומי. במצב שנוצר את זקוקה לטיפול בשיחות באופן קבוע לפחות פעם בשבוע עד התייצבות המצב. טיפול תרופתי עשוי להועיל בתרופות נוגדות דיכאון ואני מתאר לעצמי שהפסיכיאטר מטפל בנושא הזה. מאחר ואת מודעת להתדרדרות במצב חשוב שתקחי יוזמה לפחות לשמירת מסגרת טיפול קבועה ואינטנסיבי בתקופה הקשה שאת עוברת. אני מקווה שתוך מספר שבועות המצב ישתפר ולאט לאט המצב יחזור לקדמותו. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדנה שלום. נסי להכנס בנענע ובתפוז לפורומים של פוריות ואובדן הריון. תמצאי שם הרבה בנות שיבינו לליבך והאנונימיות תאפשר לגעת במקומות הקשים ביותר. לי זה מאוד עוזר. בהצלחה.

במהלך שיטוטיי באינטרנט, ראיתי באתר YNET כי אביב גפן יתאר היום (יום שני ב-20:00 בערב) ב"קהילות" של האתר. זהו סתם חשבתי ליידע אותך, כי אני הבנתי שאתה מאוד אוהב את המוזיקה שלו. ביי

בקשר לשימוש שעשית בזמנו בשם "ילד מזדקן" רציתי לאמר לך שאפשר להזדקן בצלילות ובכבוד

מישהו מכיר את התרופה "מודל" ??? אני לוקחת את זה יחד עם 2 כדורי אפקסור וקלונקס. מישהו??? התחלתי רק אתמול!(את המודל)אני סובלת מחרדות ומעצבנות יתר!!! תודה מראש.

מיקי שלום מומלץ לפנות לאחד מהפורומים שעוסקים ברפואה ותרופות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אומנם לא התייחסת לתשובתיהקודמת אך בכל זאת- מודאל היא אחלה תרופה, שלא מטפלים רבים מכירים, אולם זה נראה קצת הרבה יותר מדי, כל הסלט הזה.... ניסית אפקסור לבד, בפני עצמו? לא מספיק עוזר? קלונקס לאורך זמן אגב גם ממכר. אם דווקא נחוצה עוד תרופה אין ספק שמודל היא התרופה אולם תהיי מודעת לכך שאתעלולה לעלות במשקל וכן לכך שיש לה השפעה על שינויים הורמונאליים (הגברת ייצור פרולקטין שזה אומר הפרשת חלב)מה שלאורך זמן עלול להיות בעייתי אך ממש לא חייב. וחילוף חומרים מואט . לא אבל עם כל זה זו באמת תרופה טובה מאוד.

שלום ... אני בן 24 ויש לי בעייה מאז שאני מכיר את עצמי .. בכל פעם אני קצת מתבייש או למשל אני מסתיר משהו וחושב לעצמי ומרגיש נבוך לייד מישהו..אני מסמיק בצורה מאוד משמעותית ומרגיש ממש חם בפנים. בעייה זו ממש מפריעה לי מכיוון שישנם הרבה תפקידים שהייתי יכל לבצע ודבר זה פגע בי... למשל בצבא בתפקיד מפקד.. השאלה שלי היא האם הבעייה היא בעייה ידוע .. והאם ישנו טיפול לגבי תופעה זו... תודה רבה

דן שלום הסמקה היא קודם כל נטייה אישית, יש שמסמיקים יותר ויש שפחות. עם זאת ניתן לווסת את עוצמת ותדירות התופעה. מאחר שמדובר בתגובה למבוכה או מצב לחץ הרי שניתן לנסות ולזהות את המצבים הללו ולהתאמן בהפחתת ההסמקה. לדעתי תוכל להיעזר במיוחד בהיפנוזה מאחר ומדובר בתגובה פיזיולוגית אוטומטית וההיפנוזה היא הכלי הפסיכולוגי המתאים ביותר בטיפול בסוג כזה של מצבים. תוכל לעיין קצת על הטיפול בהיפנוזה במאמר שכתבתי בקישור שלהלן: http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, אני בת 39 גרושה 9 שנים אם לבת 14, עולה לכיתה ט'. לילדה יש חבר בפעם הראשונה והוא בן 16 בכיתה י'. אני מאוד מודאגת מה עושים? היא אומרת לי שהיא לא מתכוונת לשכב איתו גם לא בעוד שנתיים, אבל היא חזרה בשבוע הראשון עם "מציצה" בצוואר שהביכה גם אותי, תגובתי היתה שזה נראה כאילו היא "פרה משוגעת" "מסומנת". אודה על תשובתך בהקדם.

לאם המודאגת שלום אפשר להבין את הקושי של אם להתמודד עם בתה שגדלה, אבל את חייבת לתפוס קצת מרחק ולתת לה להתבגר בקצב שלה. את יכולה לשוחח איתה ולומר את דעתך, אבל בסופו של דבר היא תעשה מה שהיא רוצה ואת לא תוכלי לעצור. לכן עדיף שתהיי חברה לשיתוף מאשר מרגלת ששומרים ממנה מרחק וזהירות. תגובתך לבתך היתה תוקפנית למדי ואני מתאר לעצמי שאם מישהו היה אומר לך משפטים כאלה הוא היה משלם ביוקר. חשבי על בתך כאדם בוגר ולא ילדה קטנה. האופן שתתיחסי אליה יהיה האופן שבו היא תגיב אליך חזרה. תני לה קרדיט ונסי לפרגן לה על אהבתה הראשונה. את יכולה לשתף אותה בדאגתך, אבל הזהרי לא לחנוק אותה מרוב אהבה. כל טוב ד"ר אורן קפלן

הכותבת:שני תאריך: 22/6/02 שלום רב בזמן האחרון אבא שלי בן ה 52 החל לעבוד בעבודה אשר דורשת ממנו להגיע למשמרות לילה כמעט יומיומיות, אין הוא עוסק במקצועו אלא בעבודה שמחמת המצב במשק היה יכול לקבל. בזמן האחרון הוא נהיה מעט מבולבל ופחות מתמצא במציאות, הוא שוכח הרבה פעמים מאורעות חשובים שמתרחשים בחיי בני משפחתו, מדבר בצורה מעט מוזרה שמזכירה ילד קטן ומבולבל. רציתי לשאול על מה התנהגות שכזו יכולה להצביע והאם יש כתובת מסויימת שאליה אוכל להפנות את אבי והאם בכלל יש צורך.

שני שלום הייתי ממליץ לפנות לפסיכיאטר לבדיקה. במידה והוא יתנגד נסו לפנות לנוירולוג, לזה תהיה בוודאי פחות התנגדות. המצב בהחלט דורש בדיקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני נשואה שנה+ חיי המין ביננו לא משהו, וזה אומר בערך פעמיים בחודש. בעלי לא ממש יוזם ולי אין בעיה ליזום אבל לפעמים אני מרגישה שהוא מתעלה על עצמו וזורם איתי . אנחנו רוצים להביא ילד וביום הביוץ אני מזכירה לו אז לפעמים אנחנו עושים זאת יום אחרי יום. וזהו לחודש זה. זה קצת מתסכל אותי. הבעיה היא שלפעמים הוא לא גומר אנחנו מנסים בכל מיני תנוחות והא לא גומר וזה דבר שמתסכל אותי שבעתיים) אם אנחנו לא עושים זאת הרבה זמן אז הפעם הראשונה מהנה והוא גם גומר מה לא בסדר? האם אני היא זאת שלא מלהיבה אותו מספיק? <או שיש איזשהי בעיה אחרת? <אודה לך מאוד על תשובתך

שירלי שלום נשמע שיש בעיה כלשהי בתפקוד המיני ביניכם. זו לא בהכרח שאלה של משיכה הדדית, יש כאן מרחב די גדול של אפשרויות לסיבה. זה יכול להיות קשור לזוגיות שלכם, ללחץ כללי, לבעיה ספציפית בתפקוד מיני, ועוד. במידה ויש פתיחות ביניכם הייתי מציע לשוחח על העניין ולראות קודם כל מה כל אחד מכם חושב. בהמשך כדאי אולי לפנות לייעוץ משותף אצל סקסולוג (רובם פסיכולוגים או פסיכיאטרים). בברכה ד"ר אורן קפלן

אין סיכוי ללכת לסקסולוג הוא בטוח לא ירצה ולדבר נראה לי ילחיץ אותו יותר בעבר דיברתי איתו על זה אבל מבחינתו הכל בסדר וזה נורמלי לחלוטין אז אני ממש לא יודעת מה לעשות?!!

http://health.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=18&id=205388&page=2 לד"ר אורן קפלן שלום! בני בן 25 והוא מגמגם מילדות , לאחרונה גילינו מאמר על מחקר בנושא הגמגום , ממאמר מצורף. אשמח לקבל אינפורמציה נוספת. תודה מראש s.c

שלום הבעיה בתרופה עליה קראת שהיא ממשפחה של תרופות אנטי פסיכוטיות ויש לה תופעות לוואי בלתי רצויות. השימוש בה למגמגמים מועט למדי, אבל בהחלט אפשר להתייעץ עם פסיכיאטר בנושא. גימגום הוא נושא שמוטפל מבחינה פסיכולוגית בכמה כיוונים. ראשית יש לבחון האם לגמגום יש בסיס פיזיולוגי או לא. ניתן לנסות ולטפל בגמגום בעזרת קלינאי תקשורת וזה בהחלט יכול לעזור. במידה והנושא אינו על בסיס פזיולוגי ניתן בד"כ להבחין בעיתוי הגמגום, כלומר, בד"כ תחת מצבי לחץ או מחשבות מלחיצות הגמגום גובר. לעיתים קיימת פגיעה בדימוי העצמי בשל הגמגום. הטיפול הפסיכולוגי צריך קודם כל לגעת בנושא זה ולאפשר למגמגם לקבל את עצמו. לאחר מכן ניתן לעבוד את נושא הלחץ ולבחון את מוקדי הלחץ בחיים, להפחיתם ולספק כלים להתמודדות טובה יותר עם לחץ. לבסוף ניתן להשתמש בהיפנוזה לטיפול ישיר בגמגום. במקרים רבים הגמגום נעלם תחת השפעת היפנוזה וזו גם דרך לגלות האם מדובר בתופעה על בסיס פסיכולוגי או פיזיולוגי. לעיתים דווקא תרופות נוגדות חרדה עשויות לשפר את הגמגום במצבים שבו הגמגום מוגבר בעת לחץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאחרונה אובחן בני בן השלוש וחצי כלוקה בחוסר שקט מוטורי. אשמח לקבל קישורים לאתרים הדנים בנושא . כל אינפורמציה נוספת תתקבל בתודה. רמי

רמי שלום זו הגדרה רחבה מאוד לילד בן שלוש וחצי. הייתי מנסה קודם כל לקבל הסבר הרבה יותר מפורט על מה מדובר, וזאת מהגורמים המקצועיים אליהם פנית. רוב החומר המפורסם בנושא מתייחס בעיקר לתופעת היפראקטיביות. תוכל לדוגמא לקרוא באתר של בי"ח לילדים שניידר בפ"ת בו יש מחלקה המתמחה בנושא http://www.scmci.org.il/comm/heb5.htm כדאי אולי להתקשר אליהם ולהתייעץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, מזה כמה שנים שיש לי חרדה מכל הקשור באש או קשור לזה. אני לא מדליקה מצית, גפרורים, גז או כל דבר אחר. אני מתרחקת מכיריים של גז, מצתים בסביבתי וכול'. חשיפה בלתי צפויה לאש יכולה להכניס אותי להתקף פאניקה. אני לא יכולה לצפות בלהבה של אש ולכן אני לא רוצה שאנשים יציתו סיגריה לידי, ידליקו גז.. זה מאוד מגביל אותי בחיי היום יום , ויוצר מתיחות תמידית גם בבית וגם מחוץ לבית. בעבר המצב היה הרבה יותר קיצוני, התרחקתי מכל מקור חימום. אם לדוגמא מדליקים מצית במרחק מטרים ממני אני נכנסת למחשבות טורדניות וחישובים של מרחק, גובה.. חישובים מדעיים שגם לא משכנעים אותי אם אני רואה את הלהבה זה לא משנה באיזה מרחק אני לא יכולה לחשוב ולחשב בהגיון את הסכנה. אני בטיפול דינאמי למעלה משנה. בעבר ניסיתי טיפול תרופתי שלא הועיל. שאלותיי כאלה: 1. האם תוכל לתרום לי מידע בנוגע לפוביה זו? 2. עצות לטיפול 3. האם זה יכול להיכלל במסגרת ההפרעה או סי די ? תודה!

מיטל שלום התופעה נשמעת אכן כפוביה, בהחלט יכולה להיכלל כחלק מאו סי די. יתכן שבנוסף לטיפול הדינמי תזדקקי להתערבות התנהגותית קוגניטיבית, אולי ניתן להיעזר בהיפנוזה ובשיטת EMDR תוכלי לקרוא מעט על הנושאים הללו בקישורים הבאים: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm http://www.psychologia.co.il/anxiety2.htm http://www.psychologia.co.il/short.htm בכל מקרה, על כל שינוי במסגרת הטיפול חשוב להתייעץ עם הפסיכולוג המטפל ובמידה ואת פונה למסגרת טיפולית מקבילה הדבר צריך להיעשות בשיתוף פעולה בין המטפלים. בברכה ד"ר אורן קפלן

ישראל היתה לי תקופה מאוד ארוכה שאהבתי את אביב גפן,לא אהבתי- הערצתי אותו,ותמיד תיכננתי איך אני פוגשת אותו,ויוצרת איתו איזשהו קשר...פעם אפילו חיכיתי לו מחוץ לבית של סבא שלו...(זה היה מזמן,לפני שנים)אבל לא הצלחתי לפגוש אותו באופן אישי בשום צורה.ואתה כן! זו בטח התרגשות עצומה,ובכלל נשמע שהיה לך ערב מקסים,שהיה שווה את כל המאמץ של הנסיעה וההתמודדות עם כל המסביב. מי ייתן ויהיו לך עוד הרבה ימים כאלה. ואגב, ממה שהספקתי להכיר אותך,אתה מיוחד גם בלי אביב גפן ובלי הלחיצות ידיים. : ) מיקה

קודם כל אני מצטער שלא הצלחת להגשים פנטזיה של לראות את אביב מקרוב... אני מקווה שלא גרמתי לך לקנאה או טינה.... כי כמו שאביב אומר..אל תכעסו הם בני אדם... בת כמה את היום מיקה ספרי לי בבקשה... יכול להיות שלא הצלחת להגיע אל אביב כי זה לא היה יפה לחכות לו ליד הבית... אולי היית צריכה לשלוח מכתב...

ישראל כמובן שאין בליבי טינה או קנאה,אני רק מציינת את ההזדהות שלי עם הרצון להכיר מקרוב כוכב אהוב. ולשאלתך,אני בת 26.