תוצאות חיפוש עבור פחד-מדחייה

הי, יכול להיות חרדה חברתית רק מול בן המין השני.??. כלומר מעין ביישנות והתנהגות שאיננה טבעית..?? לפעמים אני מתנהגת כמו ילדה בת 3..נבוכה כשמישהו מראה עניין בי כבן זוג.. קראתי קצת על חרדה חברתית והיו לי רבה מתסמיניה אולם לא היה לי את הביטוי הקליני של הזעה לחץ וכו'.. למשל לא הייתי מעיזה לשאול שאלות בכיתה היום באוניברסיטה זה כבר שונה. הייתי מתביישת לדבר עם אנשים ברחוב. התביישתי כשהייתי נכנסת לחדר הומה אדם למשל שנכנסים לבית של דודים וכולם יושבים בסלון עד היום מרגישה לא בנוח לא משוחררת.. לא יכולתי לעמוד בפני קהל ובאוניברסיטה הברזתי מההרצאה של עצמי אולם לא ויתרו לי ואחרי שהופעתי פעם אחת השד לא נורא.. כלומר יש קצת את הסממנים " מרגישה לא נוח" אבל לא חרדה. האם נשארתי תקועה רק בעניין הזוגיות? מנסה לומר מנסה לברוח כשמישהו מנסה ליצור קשר עין איתי, נבוכה מתפרסת כשמדברים איתי סוג של ביישנות יתר..?

היי, אני בתולה מבוגרת ובעצם מבינה איכשהו שזה כתוצאה מזה שאני נמנעת ממין ואז גם נמנעתי מחבר לגמרי. וכך יצא שכל מחזר אפילו לא ניסתי. קראתי את הכתבה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2477853,00.html וכך הבנתי שאולי זה נובע מחרדה. לפי הכתבה אני סובלת ממקרה אחד ושתיים. את הסיבות בסעיפים הללו אני לא מבינה אם זה אני. אני רק יודעת שאין לי פנטזיות לא מאוננת לא אוהבת שנוגעים בי. הבנתי גם שזה יכול לנבוע מדימוי נמוך או הרגשה שלא מינית בעירום. המוזר הוא: שהייתי מאוד מחוזרת וגברים אפילו חשבו שיש לי גוף יפה. בעצם כשהייתי יוצאת לבר בצעירותי או שהיתה איזו תהלוכה נניח כמו ביום העצמאות, יום הסטודנט היו הרבה שמים אליי לב אבל תמיד העירו לי על הגוף שהוא יפה. מצד שני, העברו עליי ביקורת על הגוף מילדות ועד גיל מבוגר הן משפחה, מורים סתם אנשים ברחוב בצורה שלילית. שאני רזה חולה כחושה שלא אוכל ללדת אנורקסית וכו'.. עד שבאיזה שהוא שלב פשוט התביישתי בו והסתרתי אותו מכולם. משהו התעוות בתפיסתי וכשהייתי מסתכלת במראה הייתי נגעלת שונאת אותו. הייתי גם בוכה רציתי להשמין ולא יכולתי אגב אני בכלל לא אנורקסית. זה מנע ממני המון. גם רוב חיי כולל הבוגרים העירו לי על החזה שהוא שטוח גם הייתי רזה וגם לא התפתח בכלל אפילו לא ניצנים. ציפיתי שבשלב מסויים גברים יחפשו דברים אחרים כמו חברה רצון להתחתן אבל כל הזמן הכל סביב המראה. אני פשוט נלחצת מהעובדה שמישהו יגיד משהו ממש מסתירה את זה לא מתפשטת ליד חברות בטיולים תמיד זו הייתה לוגיסטיקה שלמה. היום כבר יש מעט אבל עדיין זה שטוח ואני יותר שלמה אבל אפשר להוריד לי את הביטחון בנקל. את בטח תאשימי אותי אבל לא מזמן היה לי דייט אחרי הרבה שנים.. ומה אמר בפגישה הראשונה? העיר על החזה. דבר נוסף שנראה לי גם יכול להיות סיבה לאדישות שלי למין זה שמצד אחד אני הייתי אובייקט מיני או מתייחסים אליי ככה גברים בהערות של מלל כשהייתי צעירה ועוברת ברחוב כל הזמן ניגשים אליי. וגם בהדבקויות של כל מיני יצורים אליי ברחוב. מצד שני גם בחורים שיצאתי איתם כבר בדייט הראשון עוד לפני התקשורת נמרחים עליי מנסים לנשק אני לא שם. נוצר מצב אצלי של פחד מגברים לא מבינה מה הם רוצים למה מתנהגים ככה כשלא מכירים מישהי? מה זה שנתתי למישהו את הטלפון שלי זה אומר שבפגישה הראשונה צריך ישר להתמזמז? אני כמובן עושה מה שטוב לי ולא זורמת אבל זה יוצר בי תחושה שהם לא רציניים מעבר לכך גועל אני ישר חושבת איתם על מין כי הם יוצרים את האווירה ואז עוד יותר נגעלת כי אין משיכה. יצא מצב שהבנתי שככה זה עם כולם והפסקתי לנסות לצאת. אני לא מבינה איך בחור בערב אחד של דייט אומר הרבה מחמאות וישר מנסה לקדם עניינים וליצור אינטימיות מלאכותית כשלמחרת הוא יכול להיעלם כלומר דיבורים כמו חול ללא משמעות. אני אדם כנה ומחפשת את הקשר החברי הנפשי ואז אח"כ יהיה לי נוח עם הגופני ואולי זה בגלל כל הבעיות שלי עם הדימוי וחסר הרגשה שאני יפה ואולי זה פחד מדחייה גם רגשית אבל בעיקר זה חוסר אהבה שלי את עצמי זה לא שאני שונאת את עצמי זה פשוט לא נינוחה נניח שאני עירומה לא מרגישה יפה סקסית. כמובן שאני לא נמשכת אליהם אבל בשביל שתהיה משיכה צריך להכיר את האדם אף אחד בעיניי הרי לא דוגמן. כשמתקרבים במהירות זה יותר מרתיע גם רגשית עוד לא ברור לי מיהו בכלל. אני רק יכולה לומר מה אני: אני לא נמשכת נותנת צאנס לא חושבת על להגיע למין איתו יוצאת בתמימות לעוד ערב של שיח מהנה ותמיד זה הקטע הגופני. אני מאמינה שאנשים מתנהגים אחרת ממני אולי הם יותר מיניים פחות חושבים ופועלים לפי תשוקה וחרמנות ופחות הצד של הרציונל עובד. אני לא יודעת מה לא בסדר ואיך זה קרה אבל בשלב מסויים בחיים שלי ממש התחלתי להלחץ כשאני קולטת מישהו מתקרב או מסתכל אליי אני רוצה שיילך כי אני מכירה את הסרט. הייתה גם תקופה שפתאום התחלתי לחטוף בחילה! אני חושבת שזה מאירועים שקרו לי עם בחורים שמעולם לא היה מישהו רך שמתעניין בי באמת. כל הזמן אותו סוג של חוויה. אומנם לא כתבתי לך סיטואציות שקרו אבל תהיי בטוחה שכששיתפתי הבנתי שכלום לא היה בסדר. סתם 2 דוגמאות: כשהייתי קטינה נהג אוטובוס תפס בידי ורצה להיות חבר שי ואז התחיל לדבר בשקט כשעלו אנשים. בגיל מבוגר: אדם שהייתי אמורה להעביר לו קו"ח למשרה כל הזמן התחיל לדבר על זה שאנחנו צריכים להיפגש בשביל לסדר את קו"ח למרות "שסדרנו" אותם בהתכתבות והיה מתקשר אליי ללא הרף והוא נשוי ולא ראה אותי מימיי ואמר שהוא נמצא בקרבת מקום למקום מגוריי שאותו ראה כמובן בקו"ח. רצה שניפגש ואיכשהו כשהצעתי בית קפה בשביל לא להיראות פרנואידית כי הרבה פעמים אני חושבת שאולי אני מגזימה ומה יכול לקרות? אז אמר לא חמודה אצלך בבית. כמובן שאין מצב. והנה זו דוגמא שמישהו לא ראה אותי אז לא יכול להימשך. אגב הוא מכיר את דודתי ככה הגיעו אליו קו"ח. כמובן שהוא לא טרח לשלוח אותם לקולוגות שלו והוא מכיר הרבה. הוכחה שהאינטואיציה שלי נכונה. אח"כ הציע לבוא אליי לאוניברסיטה וגם פה נלחצתי כי לעולם לא אכנס לרכב והרי ברור שבסוף יציע להסיע אותי. מנסה לומר נמנעת כבר מכל סיטואציה מהפחד. מרגישה שאני צריכה לשמור על עצמי. ויש עוד ועוד.. השאלה אפשר לפתור את הבעיה של הפחד! ולדעת איך לדעת על מי אפשר לסמוך. ברור לי שיש בחורים מקסימים! אני אפילו מקנאה כשאני ואה כאלו פשוט אני כל הזמן באותו לופ ויתרה מכך משהו פיזי גופני ובהתנהגות שלי כבר החל להשתלט עליי כשאני יוצאת ואני אמורה הכי לא לפחד.. ואז זה שוב קורה. תודה

היי, קראתי כתבה ויש לי את כל הסיבות שנמנו בה. מצויין לעיל. כמה זמן ייקח לי לצאת מזה אם אלך לטיפול והאם באמת אפשר להתגבר על הפחד הלא מודע ורצוני? תמיד בורחת מקשר כי המגע מהיר אני קופצת אפילו בדייט ראשון כשמנסים לחבק או לנשק אותי כנראה זה חוסר אמון או ביטחון שלא מאמינה וגם יש לי פחד מאינטימיות גופנית כלומר עירום ושיגעו בי כי אני לא אוהבת את עצמי ושוב צריך בנ"ז שתומך שאפשר לסמוך עליו וכו' שלא ביקורתי אבל כולם כל כך משוחררים במין והכל מהר ולא הצלחתי למצוא מישהו כזה או לשלוט בקשר . איך יוצאים מהמעגל הזה? בעיקרון אני חברותית ותמיד בנים לא זרקו אותי בדייט זו אני שבורחת.. תודה. להלן הסיבות שלי: 1. פחד מדחייה הפחד לאבד את בן או בת הזוג משמש גורם משמעותי לפחד מאינטימיות. כאשר אחד מהצדדים חושב את עצמו לנחות או בעל ערך מופחת בהשוואה לבן הזוג שלו, הדבר עלול להוביל לחרדה אמיתית מאינטימיות, הן רגשית והן מינית. 2. דימוי גוף- עברתי ביקורת רבה מגיל צעיר עד מבוגר פחד מאינטימיות שמקורו בדימוי גוף נמוך אינו תופעה נדירה. בעולם המערבי המונע על ידי תעשיית הפרסום אשר קובעת סטנדרטים כמעט בלתי אפשריים של יופי, רבים המקרים בהם אנשים מרגישים לא בנוח עם גופם והדבר בא לידי ביטוי גם בכל הקשור לאינטימיות. 3. חוויות זוגיות שליליות- הצלחתי להיפתח לקשר אחדשהיה דיי אפלטוני וכשנתתי אמון נגמר חד צדדי ובגלל שגם ככה קשה לי נכנסתי למשבר ופחד להתאהב. לחוויות זוגיות מן העבר יש השפעה מרחיקת לכת על מערכות היחסים שבאות לאחר מכן. חוויות שליליות כגון חוסר הצלחה בזוגיות, חוסר כימיה, אי התאמה מבחינה מינית, פרידה חד צדדית ולב שבור, כל אלו עלולים להוביל לפחד מאינטימיות. המשקעים שנותרו בעקבות יחסים כושלים יכולים להוביל לחוסר תקשורת וחרדה עמוקה מבן או בת הזוג החדש וקושי לפתח אינטימיות ולפתוח את הלב שוב. 4 חוסר אמון- חוויתי חוויה של נטישה רגשית ם אח ההורים ובוז התעלמות מצרכים... היחסים בבית בין אבא ואמא מעולם לא היו טובים יש יחסי שולט נשלט המון כוח מילולי דיבור גס בוטה מזלזל משפיל. האם זה קשור? אחת הסיבות הנפוצות לפחד מאינטימיות היא חוסר אמון בין הצדדים במערכת היחסים. אמון הוא מרכיב בסיסי בזוגיות אינטימית, חמה, אוהבת ותומכת. פחד מאינטימית שמקורו בחוסר אמון עלול להשפיע הן על זוגות בשלב הדייטינג הראשוני והן על זוגות ותיקים. כאשר צד אחד לא סומך על הצד השני, הוא נוטה להימנע מאינטימיות רגשית ופיזית באופן לא רצוני, בגלל תחושת אי נוחות וחוסר יכולת להפתח ולתקשר. 6. הפרעות דיכאון וחרדה- הייתי בדיכי בגלל אותו בחור שנה וחצי אבל גם בגלל כל מה שעברתי בבית ובחיים גרם לי להיות פסימית ללא שמחת חיים .הפכתי פסיבית מלרצות חבר להכיר למה זה טוב? הרגשתי שקשה שמישהו יבין אותי לא רציתי לשתף אחר במה שאני עוברת רגשית בבית או מה שקורה בבית.. דיכאון העלול לגרום להסתגרות, חוסר מצב רוח, תחושות אשמה, , ערך עצמי נמוך וחוסר יציבות רגשית, מובילים לעיתים באופן ישיר לפחד מאינטימיות וחוסר רצון ואף בושה לחלוק את כל אלו עם מישהו אחר. במקרה כזה, כאשר לא משתפים את בן הזוג במצב הנפשי, הוא עלול לפרש לא נכונה את דפוסי ההתנהגות של הצד האחר ולראות בהם כחוסר התלהבות, חוסר משיכה ואף סלידה וללא טיפול המצב עלול להסתיים בפרידה, שהיתה יכולה להמנע. . מערכת היחסים של ההורים כולנו מושפעים מכל אשר ראינו בילדות שלנו. על כך אין עוררין. מצבם הזוגי של ההורים שלנו משפיע מאוד על דפוסי ההתנהגות הזוגית אותה אנו נפתח. ילדים לזוגות פרודים, חד הוריים או לזוגות שעברו תהליכי גירושים נוטים יותר לפתח פחד מאינטימיות. מודל זוגי של הורים אשר הרבו בריבים וויכוחים או סיימו את היחסים בפרידה מכוערת, עלול לצרוב בתודעה שאלו הם למעשה יחסים זוגיים, למרות שאין כך הדבר, ומכאן לילד לאותם הורים רצון עז, לא מודע בהרבה מהמקרים, להימנע מחוויה לא נעימה זו. בקיצור נמנעתי מלהכיר התביישתי במי שאני בחוסר ניסיון זוגי קושי במגע ני מאוד ביישנית ונבוכה מהר מסיטואציות.. והכי קל זה לברוח.. אין לי אמון כל כך בזרים ולא מתאהבת מהר לכן גם נוצר קושי גופני. לאיזה טיפול לפנות פסיכיאטרי ,פסיכולוגי, פסיכוסקסולוגי או סקסולוגי? חשוב לי להדגיש שאני לא בדיכאון אך כשעוברים תקופות קשות אין מצב רוח..התביישתי מהבית שבו אני באה להביא אורחים וכו'.. המצב כיום אחר לגמרי דרך אגב תמיד עבדתי ולמדתי זו רק הרגשה פנימית של חוסר שמחה ואקטיביות בלהכיר ולהכניס מישהו רגשית לחיים. פחד להיפגע דימוי גוף נמוך זה לדעתי הגורם הראשוני שהתחיל מגיל צעיר מאוד.. אני בלופ. האם טיפול קצר מועד יכול להעלות אותי למסלול? אני בעיקר מחפשת לעבוד על המיניות ודימוי הגוף אם השאר אני כבר בסדר... נראה לי . תודה מראש

הי, מגיל העשרה התחמקתי מניסיונות עם בנים כי לא הייתי מתאהבת מהר וההורמונים לא השתוללו אצלי אני מודעת לכך שלא הייתי כלל מפותחת ובגיל 18 אפילו לא התפתח אצלי החזה גם לא ניצנים..מה שגם גרם לבושה. אני יודעת אפשר לומר בגדול שהדימוי הגופני ( של חוסר חזה) ואי הרגשה של נשיות + פחד מדחייה רגשית מאוד גדולה אצלי מנעו ממני שלבים מסויימים. בצבא הייתה לי אהבה אך הפרידה ריסקה אותי והייתי בדיכאון מאז אני מאוד בררנית בבחורים כאילו מחפשת אישור מי רוצה אותי ומי רוצה לנצל..( כי כשהייתי קטנה והם היו בוגרים הבנתי שיש פערים) אני מאוד דחוייה על ידי אבי ועברתי התעללות נפשית.. בקיצור יוצא מצב שאני לא מוכנה לנהל מערכת יחסים מחשש לדחיה פיזית ורגשית כאחד מאוד מאוד נעלבתת מהר פוחדת גם שתהיה אהבה ואז יגמר.. כל זה הביא אותי לשנים של חוסר רצון מוחלט בחבר אגב הורי התגרשו בהליכים מכוערים מאוד מאוד וזה השפיע עליי בכללי למה אני צריכה זוגיות, להתחתן, וכו'.. כיום גם אם אני רוצה יש בעיה של חוסר ניסיון מיני וזוגי.. מרגישים את זה אני מסוגלת להתנהג כמו ילדה קטנה וממש מפגרת ביחס לגיל! לפעמים אני אומרת שיש בנות גם בגיל יותר מבוגר או צעיר שזו המערת הראשונה שלהם ועדיין הן בעלות עמוד שידרה לא נלחצות מחוסר ניסיון וכו'.. שמתי לב כשיש בחור שאני רוצה!!! אני עושה את כל הטעויות האפשריות וכשיש מישהו שאני לא רוצה אז הכל בסדר... וסתם בכלליות: תמיד סירבתי לבחורים כי ראיתי בהם נחותים לא חכמים אף אחד לא נראה לי התנהגותיות ושכלית וגם ראיתי ברובם כאלו שרוצים לנצל.. אני לא יודעת למה אני ככה ולא מתאהבת בקלות אפשר לפתור את זה ע"י פסיכולוג? אפשר אפשר להדביק פערים בגיל 30? הקטע המיני והמגע גם קשה לי..

היי אודי, הלואי ולא הייתי שולחת למימה את ההודעה ההיא..זה יצא לי בתוקפנות ובחוסר שליטה.. למרות שרציתי לעזור.. ויצאתי מגעילה בסופו של דבר..וזה הפך אותי לגמרי.. אודי יש לי פחד מדחייה מאוד גדול, ובגלל זה אני לא יותר מדי מגיבה פה לאנשים כי לא רוצה לקחת שום סיכון.. ולא רוצה להיות חלק מהאינטרקציה ומעכשיו אני גם באמת לא הולכת להגיב לאף אחד..זה ניראלי קצת מגוחך להרגיש דחיה בפורום.. מעדיפה להשאיר תהרגשה הזאת בעולם בחוץ .. עם המטפלת :)

 שלום שמי משה ואני בן 23 לפני כמה שנים עברתי איזה משברון בקטע החברתי שכיסח לי את הביטחון הדימוי ואפשר להגיד את האמון באנשים. . היום לאחר שהצלחתי להרים את עצמי ואני מרגיש במקום מאוד טוב יש לי בעיה אחת שמאוד מציקה לי. . אני לא מסוגל להיפתח בצורה אינטימית לאנשים, די קשה לי לדבר עם בחורות וכל זה מכיוון שאני מאוד מפחד מדחייה אז אני די "מעדיף להישאר" במקום המוגן שלי שבו אני צוחק ומתלוצץ עם אנשים ובחורות אך אף פעם לא אנסה ליזום יציאה או לקחת מספר טלפון.. השאלה שלי היא מה אני יכול לעשות בשביל להתגבר על הפחד הזה שכל כך תוקע אותי. . תודה רבה מראש!

שלום שמי משה ואני בן 23 לפני כמה שנים עברתי איזה משברון בקטע החברתי שכיסח לי את הביטחון הדימוי ואפשר להגיד את האמון באנשים. . היום לאחר שהצלחתי להרים את עצמי ואני מרגיש במקום מאוד טוב יש לי בעיה אחת שמאוד מציקה לי. . אני לא מסוגל להיפתח בצורה אינטימית לאנשים, די קשה לי לדבר עם בחורות וכל זה מכיוון שאני מאוד מפחד מדחייה אז אני די "מעדיף להישאר" במקום המוגן שלי שבו אני צוחק ומתלוצץ עם אנשים ובחורות אך אף פעם לא אנסה ליזום יציאה או לקחת מספר טלפון.. השאלה שלי היא מה אני יכול לעשות בשביל להתגבר על הפחד הזה שכל כך תוקע אותי. . תודה רבה מראש!

שלום, אני בת 20, כיום נראת טוב ומעולם לא הייתי בקשר זוגי. אפילו לא דייט. אני פשוט לא מסוגלת לבטוח בבחור שנמצא מולי. כל חיי לא הייתי אהודה במיוחד, תמיד מספר חברים מאוד מצומצם (רק בנות). בילדות סבלתי מהשפלות והעלבות מילדים סביבי ובייחוד מבנים. אף פעם לא הרגשתי אהובה במיוחד והביטחון העצמי שלי מאוד נמוך. למרות שכיום אין כל כך סיבה לכך אבל משקעים מהעבר מלווים אותי ולא נותנים לי להתקדם הלאה. אני אדם מאוד מופנם שלא מספר את רגשותיו לסובבים אותי, יש בי את הרצון והצורך לזוגיות ואהבה אבל כל פעם שיש הזדמנות ובחור מתחיל איתי אני נבהלת ולא מוכנה. תחילה חשבתי שאני אולי בררנית מדי אבל יש בי פחד מדחייה אחרי שכל חיי דחו אותי פתאום לחוות משהו אחר, ואם שוב פעם ידחו אותי אחרי שאני אפתח ואקשר לבנאדם. לא בטוחה שאני סוגלת לספוג זאת נפשית. אני לא יודעת מאיפה וכיצד להתחיל לטפל בבעיה. אשמח לכיוון ולאיתור הבעיה. תודה

אניי בטיפול מעל שנתיים, יש לי מטפלת מקסימה ולאחרונה אני מרגישה שהיא מנסה לעזור לי. אבל משהו מבפנים כל הזמן מפחד. אני שומעת בתוכי קולות לא מאמינים:זה רק הפעם שהיא עוזרת. בעצם היא עסוקה ואין לה זמן אלי, בטח אם אתקשר היא תקצר מאד כי זה לא פגישה, וגם כשהיא משתדלת אני רואה את חצי הכוס הריקה ולא מאמינה ומתחברת. בקיצור משהו בי מרגיש עצור ומסתיג. ואני לא מבינה למה. ולא, זה לא בהכרח קשור לקשרים שלי האחרים בחיים (יש קשרים שאני מצנזרת אבל קרה גם קשרים שאני מודלקת ויוזמת בקלות) מאה פעמים כבר חשבתי אם להחליף מטפלת ולא הצלחתי לעשות את זה, כך שזה לא בא בחשבון. אז מה כן??????????? איך מרגישים כיף זורם וחם כשבפנים יש משהו עוצר?

חזרתי מפגישה, הוצאתי את כל מה שאני מרגישה, כלפייה, כלפי הטיפול, נחשפתי, שיתפתי, עשיתי מה שכולם אומרים שצריך לעשות...ו..???מה עכשיו??? הבטיחו לי הקלה??איפה היא??ההקלה הזו??אני רק מרגישה יותר רע, יותר מטומטמת, יותר תמימה, למה ככה חשפתי?, אני מרגישה שפתאום לא באמת אכפת לה בכלל, אני גם ככה מאוד ביקורתית כלפי עצמי, ועכשיו כל הרגשות השליליים שאני מרגישה כלפי עצמי, אני מרגישה שגם היא מרגישה כלפיי, גם היא חושבת שאני לא מוצלחת,שאני סתם עוד מישהי...אין לי כוח לזה. בא לי להתקשר להגיד לה שאני רוצה עוד פגישה ומצד שני בא לי להתקשר להגיד לה שאני רוצה ממנה חופש, מהטיפול, לא רוצה להגיע שבוע הבא,מה זה לעזאזל הדבר הזה? זה חדש וזה מפחיד, לא בא לי לחוות את זה...

שלום. קרה לי בעבר שעזבו אותי ושבגדו בי גם בתחום הזוגיות אבל לאו דווקא - גם עם חברות למשל. אני בחורה מאוד חברותית, אנשים רבים שאני מעריכה את דעתם אומרים עלי שאני בחורה אינטיליגנטית הרבה עובדות בשטח מוכיחות שאנשים מעריכים אותי. אבל תמיד מכוננן בי הפחד שאולי זה רק נדמה לי ושאני בעצם כלל לא רצויה. אני רוצה להתייחס למקרה שקרה לי לאחרונה: הכרתי בחור נחמד מאוד שיצא לי לפגוש אותו הרבה בשבועות האחרונים. לא מדובר בקשר רומנטי כי הבחור הומוסקסואל - מדובר בידידות בלבד. הקשר איתו עשה לי ממש טוב. יצאתי הרבה מהבית, הכרתי עוד חברים וחברות שלו שקרבתם הייתה לי מאוד נעימה, הוא הצחיק אותי וכ'. בשבוע האחרון הוא גם התקשר אלי הרבה על דעת עצמו כך שזו הוכחה מבחינתי שמדובר גם ברצון שלו. פעם אחרונה שנפגשנו היה אתמול והפגישה הייתה נעימה במשך השבוע האחרון כל יום לפחות דיברנו וגם התראינו הרבה פעמים. היום אני מרגישה שהוא הוריד פרופיל - כלומר, כן עושה לי לייק בפייסבוק, כן עונה להודעות שאני שולחת לו אבל לא יוזם דברים בעצמו ולא התקשר כמו בשאר השבוע. השכל שלי אומר לי שיכולות להיות לזה כל מיני סיבות. אבל עמוק בלב אני כל הזמן חושבת שאולי כבר נמאסתי עליו. גם קודם שלחתי לו הודעה בפייסבוק וראיתי שהוא כותב ובזמן שהוא כתב דמיינתי שהוא יגיד לי שהוא רוצה להתרחק ממני קצת. אשמח מאוד לשמוע את תגובתכם ומה אתם חושבים. אני מבינה שיש לי בעיה אבל מצד שני תמיד מכונן בי הפחד שזה לא סתם.... תודה מראש

אני מגדירה את עצמי כאחת שיש לה חרדה חברתית במידה מסויימת, בדרך כלל אין לי בעיה לדבר עם אנשים חדשים, הבעיה מתחילה בפגישה השניה. אני יכולה לדבר עם מישהו ולהכיר ולהתחבר אליו, אבל לאחר נתק של יותר מיום כאילו הכל חוזר לנקודת ההתחלה ואני מפחדת אפילו להגיד לו שלום כשהוא עובר על ידי. אני לא מבינה מה הבעיה אבל זה ממש פוגע לי באיכות החיים. אנשים מתרחקים ממני כי הם חושבים שאני לא מעוניינת בחברתם, וזה לא נכון בכלל... יש אנשים שהייתי ממש רוצה לדבר איתם ואפילו יש לי מה להגיד להם, וגם דיברנו בעבר, אבל אני פשוט לא מצליחה לעבור את המחסום הזה. אני נמנעת מליצור קשר עין כדי לא ליצור מצב שהם יחשבו שאני לא מתייחסת אליהם.. מצד שני אם מישהו ניגש אליי ואומר שלום, כל המחסומים נפתחים והכל חוזר להיות כמו שהיה בפגישה הראשונה.. הבעיה היא שאני לא יכולה להגיד את השלום הראשון הזה. מה הבעיה איתי?

שלום ד"ר , חויתי לא מעט דחיות בחיי מגברים, בהתחלה הכל נפלא והם מתלהבים ואז עוזבים ושוברים לי את הלב..., למרות היותי אטרקטיבית באיזשהי צורה...ז"א כל פעם שאני יוצאת מתחילים איתי ומידי פעם מכירים לי, אבל אני כמעט ולא יוצאת ובעיקר בגלל תחושת הדחייה הכוללת שלי מאנשים ובגברים בייחוד. הלב שלי נשבר לפני כשנה, היתי בקשר שהפיל אותי חזק....ואחרי כמה חודשים נגמר.מאז לא יצא לי שום דבר וכניראה שגם אם קרה אני לא זוכרת בגלל שהיתי בדכאון מכל הסיפור. והנה הכרתי מישהו חדש....אחרי שנה....אבל מה, אני לא מצליחה לחשוב מחשבות חיוביות, ז"א...מחשבות הדחייה מציפות אותי ואני מאבדת את עצמי לגמרי, אני חרדה לכך שאני אפספס גם הפעם את הקשר ואהרוס אותו. אני יודעת שהרבה דברים בי גורמים לצד השני לדחות אותי...וזה בעיקר ריגשי הנחיתות שלי. אבל במיקרה הזה אני מרגישה שיש לי הזדמנות!!ואני לא יכולה לפספס הפעם את ההזדמנות להיות חזקה ומרשימה!הבעיה מתחילה בכך שאני חיה חיים לא פשוטים...ז"א אני בסביבות גיל שלושים וחזרתי לבית הוריי ,כי החלטתי ללמוד...ועוד עם קשיי למידה נגררת עם זה המון זמן...אני לא יכולה גם לעזוב את הבית, מאחר ואני במצב כלכלי שלא מאפשר לי ,ועם הלימודים בכלל...יש לי עבודה בנוסף ללימודים אבל אני מרוויחה מתחת לממוצע.ובלי רכב שזה בכלל קטסטרופה כפולה..ובאופן כללי אני חיה כמו בחורה בת 20 כרגע....וזה עצוב מאוד עבורי, יש לציין שאני בטיפול פסיכולוגי שעוזר לי , אבל בין לבין מתחילים להתרחש דברים שאין לי אפשרות לעבוד עליהם...עכשיו יש לי עוד שבוע להעביר .אני מפחדת שהקשר הזה גם יגרום לי לשברון לב שוב...כי זה קורה פעם ב שאני פוגשת מישהו שאני נמשכת אליו..די נדיר. מה עושים? איך מספרים לו שאני במצב הזה...גרה אצל ההורים,בקושי מרוויחה, סטודנטית שיש לה עוד כמה שנים לסיים את התואר...??איך מספרים דבר כזה למישהו שנמצא במקום אחר לחלוטין ממני....די ההיפך...מה עושים??

שלום אני גבר,בן 22 ויש לי בעיה שאני לא מצליח לעשות צעד כלפי בחורות, עם גברים אין לי בעיה להיפתח ולדבר ואני אדם מאד פתוח רק עם בנות יש לי בעיה,במיוחד בנות יפות,אני מרגיש כתוצאה מזה שהזמן עובר ואני לא מנצל את הזמן כדי להכיר בנות ואני נכנס לזה לדכאון,יכול מאד להיות שאני לא עושה כלום זה מתוך פחד מדחייה,שבגלל הדחייה אני אחפש את הסיבה ללמה דחו אותי,וזה יוריד לי את הבטחון ולא אוכל עוד לצאת מהבית,גם אני שם משקל כבד מידי על איך שאני נראה ואם משהו מעיר לי משהו לא במקום אני יכול להסתגר בבית זמן רב,אני מניח שזאת גם הסיבה שאני לא מתחיל עם בנות,כי כנראה אני אקשר את זה תמיד לאיך שאני נראה ודבר כזה ידכא אותי,כי אני כל פעם מתנדנד אם אני נראה טוב או לא ודבר זה לא ברור לי למה אני עושה אותו אבל תמיד רצות לי המחשבות האלה בראש,וזה בד"כ מכניס אותי לדכאון אני לא יודע מה לעשות,אני לא יכול עוד לדחות את זה,אני מרגיש שאני רוצה להכיר בנות שמעניינות אותי ושימצאו חן בעיני,אבל אני פשוט לא יכול..מה עושים??

שלום, אני סובל מבעיה בתחום החברתי-רומנטי, יצירת קשרים ואינטראקציה עם אנשים חדשים, חרדה חברתית, חוסר בטחון עצמי וחרדה מיצירת קשר עם בחורות במובן חברתי ורומנטי, פחד מדחייה ואולי גם מזוגיות. וכתוצאה מדברים אלו אני סובל מדיכאון קל, בעיות בריכוז והרגשה כללית רעה. אני מבקש המלצה לפסיכולוגית מעולה (עדיף, אבל אפשר גם פסיכולוג) בתחום זה באזור חיפה והקריות. תודה!

אהלן, בת 20. רציתי לשאול כיצד ניתן להשתחרר מהתנהגויות ישנות או במילים יותר פשוטות- כאשר אני נמצאת ליד אנשים(בעיקר חברים) שמכירים אותי בצורה מסויימת(איך שהייתי לפני כמה שנים)- יש לי כמו "רגרסיה", ז"א אני חוזרת להתנהג בצורה שהם הכירו אותי(בצורה שאני ממש לא אוהבת..בעיקר מה שאני לא!), זה ממש קשה לי להשתחרר מזה וזה מאוד תוקע ומעצבן!!!. יש לך רעיון מה ניתן לעשות חוץ מהאפשרות הקלאסית של ללכת לטיפול?....לתשובתך אודה!

שלום,אני גבר בגיל 43 עם רקע של ילדות מאד קשה הכוללת התעללות פיזית ומילולית ברמות מאד גבוהות היות וחשבתי שהתגברתי על או שעכשיו התפכחתי כאשר עשיתי חשבון נפש עם עצמי והבינותי שאני בדכאון עמוק.אציין שאני בחור נבון מאד אך עצוב מאד כל הזמן מהיום שאני מכיר את עצמי נשוי פעם שלישית וכנראה גם נישואים אלו בקריסה יש טיפול?יש סיכוי שאהיה שמח פעם?אשמח לתגובה,תודה ויום ניפלא

אין לי קשרים חברתיים עם נשים או גברים מזה זמן רב,כתוצאה מבטחון עצמי לא משופר[הילדות,העדר מקצוע וכולי] ולא מהעדר רצון או היותי טיפוס קר ומרוחק.קרוב משפחה העוסק בתחום טוען בתוקף,שאני סכיזואיד אבל אני קשה לי לקבל זאת.קראתי הגדרות של קטגוריות של הפרעות אישיות אבל אני סבור שהם לא תורה מסיני והתחום הזה לא מדויק.אני צודק?מי שסובל מבטחון עצמי נמוך או מדחיה חייב בהכרח לקבל תיוג פסיכיאטרי של זאב בודד שאוהב את מצבו?

היי, האם יש קשר בין פחד עז מדחייה לבין חרדת נטישה, או אלה שתי חרדות שונות לגמרי? ואם הן שונות האם תוכל לנמק מעט למה נוצר פחד מדחייה וחרדת נטישה? תודה...

למה לוקח לגברים זמן להתקשר אחרי פגישה מוצלחת ראשונה? זה עניין של שליטה? פחד מדחייה? מהו זמן סביר?

איך מתמודדים איתה? כבר נדחיתי בעבר, בטח בגלל המראה החיצוני שלי (אני בחור בתחילת שנות ה20). וזה ממשיך לקרות, אף על שניסיתי לשפר את המראה. איך אני יכול לקבל דחייה בהשלמה, ולא כאסון?

שלום אני בן 26, יש לי הרבה שנים פחד גדול מבנות בטחון עצמי נמוך מאוד, אני מפחד שהן לא רוצות אותי אני אובססיבי מאוד לגבי סקס ובנות אף פעם לא הייתה לי חברה ואף פעם לא הצלחתי להשכיב בחורה, מרוב פחד כמעט ולא ניסיתי, יש לי תחושת פחד גדולה מהבנות וממחשבות הסקס שיש לי בראש ומדחיה של בנות את המחשבות הללו, יש לציין שמאז ומתמיד הייתי מופנם בחברה לא היו לי חברים כמעט בילדות, רציתי לשאול, האם פחד כזה נקרא "חרדה"? והאם יש סוג חרדה מיוחדת מבנות? כמו כן האם יש OCD מיוחד על סקס פנטזיות ובנות? אני אשמח לתשובה, וגם למידע ואתרים שמיוחדים לנושא הספציפי הזה של בעיה עם בנות.

יש לי בעיה עמוקה בקשר לחיי. אני מרגיש שאני חי לא משמעות ותועלת לאף אחד ולעצמי במיוחד. אני בחור בן 30 ואני לא זוכר מתי עבדתי בחיי. אין לי הכנסות משלי ואני תלוי בהורי מהבחינה הזאת. הבעיה שלי העיקרית היא פחד מדחייה. לכן אני לא הולך לרעיונות עבודה + אני לא מנסה למצוא לי בת זוג. ואני כן מוצא מישהי שמוכנה להתקרב אלי אני עושה את כול המאמצים כדי שהיא תדחה אותי. בנוסף לעולם אבל לעולם כול מה שהתחלתי בו לא הצלחתי להביא לסיום. עם זה לימודים רשיון נהיגה הכול. יש לציין שפחדים ודיכאון מלווים אותי מאז שאני חי. עם עליות ושיפורים וירידות חזקות. לצורך זה אני מקבל טיפול תורפתי בשם Seroxat . כמו כן אמרו לי בעבר שאני בחור עם ראש על הכתפיים ואני יכול להשיג הרבה עם לא הייתי עצלן. באמת יש לי הרבה תחומי עניין ואני אוהב ללמוד לבד ולקרוא כמעט על כול נושא שמעניין אותי. אבל זה לא תורם לי להיות פראקטי בחיי. כמו כן לפני מספר חודשים היכרתי מישהי והיא עשתה מאמצים רבים כדי לשמור אותי קרוב. אבל ברגע שהתקרבתי נשרפתי כי רציתי לתת לה להכיר אותי ללא הפוזות והמסכות. או שיכול להיות שאני לא יציב כדי לקיים מערכת זוגית נורמאלית. כמו כן הפסיכיאטרית שלי אמרה לי ללכת להגיש תביעה לביטוח לאומי על נכות נפשית. (יש לציין שלעולם לא אושפזתי) ואחרי התלבטות קשה פניתי אליהם ונדחתי. כך שאני לא יודע מה לעשות? אני מרגיש שאין בתוכי את הכוחות להתמודד עם החיים הללו. ואני מרגיש שמזל רע פשוט נפל מאז שאני זוכר את עצמי. ולעיתים אני פשוט חושב שאולי היה טוב יותר עם לא הייתי קיים אבל לכך צריך אומץ מסויים שאין לי אותו.

יש לי בעיה עמוקה בקשר לחיי. אני מרגיש שאני חי לא משמעות ותועלת לאף אחד ולעצמי במיוחד. אני בחור בן 30 ואני לא זוכר מתי עבדתי בחיי. אין לי הכנסות משלי ואני תלוי בהורי מהבחינה הזאת. הבעיה שלי העיקרית היא פחד מדחייה. לכן אני לא הולך לרעיונות עבודה + אני לא מנסה למצוא לי בת זוג. ואני כן מוצא מישהי שמוכנה להתקרב אלי אני עושה את כול המאמצים כדי שהיא תדחה אותי. בנוסף לעולם אבל לעולם כול מה שהתחלתי בו לא הצלחתי להביא לסיום. עם זה לימודים רשיון נהיגה הכול. יש לציין שפחדים ודיכאון מלווים אותי מאז שאני חי. עם עליות ושיפורים וירידות חזקות. לצורך זה אני מקבל טיפול תורפתי בשם Seroxat . כמו כן אמרו לי בעבר שאני בחור עם ראש על הכתפיים ואני יכול להשיג הרבה עם לא הייתי עצלן. באמת יש לי הרבה תחומי עניין ואני אוהב ללמוד לבד ולקרוא כמעט על כול נושא שמעניין אותי. אבל זה לא תורם לי להיות פראקטי בחיי. כמו כן לפני מספר חודשים היכרתי מישהי והיא עשתה מאמצים רבים כדי לשמור אותי קרוב. אבל ברגע שהתקרבתי נשרפתי כי רציתי לתת לה להכיר אותי ללא הפוזות והמסכות. או שיכול להיות שאני לא יציב כדי לקיים מערכת זוגית נורמאלית. כמו כן הפסיכיאטרית שלי אמרה לי ללכת להגיש תביעה לביטוח לאומי על נכות נפשית. (יש לציין שלעולם לא אושפזתי) ואחרי התלבטות קשה פניתי אליהם ונדחתי. כך שאני לא יודע מה לעשות? אני מרגיש שאין בתוכי את הכוחות להתמודד עם החיים הללו. ואני מרגיש שמזל רע פשוט נפל מאז שאני זוכר את עצמי. ולעיתים אני פשוט חושב שאולי היה טוב יותר עם לא הייתי קיים אבל לכך צריך אומץ מסויים שאין לי אותו.