מחלת הניוקסל: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

האם מסטיק מסייע למערכת העיכול?

מתוצאות מחקר חדש עולה כי לעיסת מסטיק לאחר ניתוח לכריתת סרטן המעי הגס אינה מסייעת בשיקום מערכת העיכול, אם כי יש נתונים המצביעים על מגמת שיפור מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Annals of Surgery, עולה כי לעיסת מסטיק לאחר ניתוח לכריתת סרטן המעי הגס אינה מסייעת בהשבת פעילות מערכת העיכול, אך ככל הנראה גם אינה מזיקה.לדברי החוקרים, מחקרים קודמים רמזו כי לעיסת מסטיק עשויה לסייע בקיצור זמן ההחלמה במידה והגוף מגיב ללעיסה על ידי הכנת מערכת העיכול לקבלת מזון. למרות שהממצאים החדשים קוראים תיגר על תיאוריה זו, אחד המנתחים מאמין עדיין כי יש מקום לנסות גישה זו. בכלל, לאור העדויות עולה כי מסטיק ללא-סוכר כן עשוי לסייע בעידוד החלמת מערכת העיכול לאחר ניתוח בטן מג'ורי. סך הכל, מדובר בגישה זולה ונטולת סיכונים, זאת בניגוד לחלק מהתרופות הזמינות כיום.במסגרת המחקר החוקרים מאוניברסיטת ניוקאסל באוסטרליה חילקו באקראי 157 משתתפים לאחר ניתוח פתוח או...
ללמוד עוד על מחלת הניוקסל
גלולת ירק-תמונה

הגלולה מכילה מרכיב מפתח למלחמה בסרטן, המצוי בכרוב ניצנים...

מאת: הגלולה מכילה...
21/06/2001
האם מסטיק מסייע למערכת העיכול?-תמונה

מתוצאות מחקר חדש עולה כי לעיסת מסטיק לאחר ניתוח לכריתת סרטן...

מאת: מערכת zap...
18/04/2013
חודש המודעות לסרטן המעי הגס-תמונה

מקבץ מחקרים חדשים מהעולם על סרטן המעי הגס לחודש המודעות...

מאת: במהלך חודש...
09/03/2005
יום עיון מעי גס 2005-תמונה

האגודה למלחמה בסרטן עורכת יום עיון לחולי סרטן המעי הגס ובני...

מאת:
27/02/2005
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל למחלת הניוקסל?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

מחלת הניוקסל: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות
10/06/2013 | 19:30 | מאת: נילי
מתוך פורום נוירוכירורגיה

לקרוב שלי יש סרטן במוח שהתחיל בסביבות גזע המוח, הוא נותח והתברר לאחר מכן שלא הוצא כל הגידול. נעשה עוד ניתוח ביפן ושם נעשה לו טיפול ניסויי ע"י לקיחת רקמות מהמוח גידלו אותם והזריקו אותם חזרה דרך הצוואר, אך לניסוי הזה יש אפשרות של מוטציה בכך שיכולים לגדול גידולים אחרים במקומות אחרים במוח ואכן זה מה שקרה. קראתי שישנה אפשרות של ריפוי ע"י וירוס ניוקסל:האם זה נכון?האם יש לכך הוחכות? ואיך אפשר להסיג את הטיפול ובאיזה צורה אם זה נכון? התשובה מאו דחופה כי מצבו הולך ומדרדר במהירות. בתודה מראש נילי.

הטפול ניתן עי נוירואונקולוגים. השגת הטפול -דרכם.

פרויד מתהפך: אחרי טראומה - עדיף לשמור בבטן שנים ידענו שאחרי אירוע טראומטי חשוב להוציא ולשחרר. אבל כמה מחקרים מהשנים האחרונות מראים, שחלק מאלה שחוו טראומה מחלימים דווקא כשהם שומרים את הרגשות בפנים ד"ר איתי גל פורסם: 24.08.08, 13:15 לאחר אירוע טראומטי כמו פיגוע, אונס, תאונת דרכים או מוות פתאומי של קרוב, מוזעקים פסיכיאטרים, פסיכולוגים או עובדים סוציאליים לשוחח עם ניצולי הארוע או עם העדים לו. ואמנם, בעולם המערבי התרגלנו לחשוב שבאמצעות שיחות ניתן להשתחרר מעכבות רגשיות ונפשיות ולשוב למסלול החיים. אבל מפתיע ככל שישמע, יכול מאוד להיות שהספה של פרויד לא מועילה לכולם. מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי חלק לא מבוטל מאלה שחוו טראומה דווקא מחלימים טוב יותר כשהם שומרים את הרגשות בפנים. מרבית האנשים שנחשפים לאירוע טראומטי מצליחים להתגבר עליו ולשוב לתפקוד רגיל ללא סימפטומים חריגים, אולם יש כאלה שמפתחים טראומה נפשית, או בשמה הרפואי הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). הפרעה זו מתרחשת לאחר שהאדם עובר אירוע טראומטי, או היה עד לו, שאיים על שלומו או על שלום הסובבים אותו. ההפרעה מתבטאת תחילה בפחד עז, בתחושת חוסר אונים או בתחושת חלחלה ואימה. מאוחר יותר האדם מפתח תגובה לאותו אירוע טראומטי על-ידי חוויה חוזרת ונשנית של האירוע. יש לו סיוטי יום ולילה, חרדות, תחושת קהות חושים, דיכאון, הוא מתחיל להתבודד עד כדי נסיגה חברתית ופגיעה קשה באורח החיים. על פי הקריטריונים הפסיכיאטריים, הפרעת PTSD מאובחנת לאחר חודש של הופעת הסימפטומים. ההפרעה מוגדרת אקוטית כשהסימפטומים נמשכים פחות משלושה חודשים, כרונית כאשר הם נמשכים יותר משלושה חודשים, או מאוחרת כאשר הסימפטומים מופיעים כמה חודשים לאחר האירוע הטראומטי. מי שלקה בתסמונת עלול לחוות הידרדרות קשה עד כדי נכות נפשית, אשפוזים במחלקות פסיכיאטריות וניתוק ממסלול החיים. החולים מטופלים במגוון רב של שיטות, כשהמרכזית בהן היא שיחות מול מטפלים (פסיכותרפיה) בשיטה המכונה Debriefing. כשמטופלים דיברו על הטראומה - היא התעצמה אולם נראה שהליך ה- Debriefing אינו מתאים לכולם, ולדעת חלק מהמומחים עלול אף לגרום לטראומה שנייה. במאמר סקירה שערכו הפסיכיאטרים פרופ' זאב קפלן, ד"ר יוליאן ינקו והפסיכולוג ד"ר אהוד בודנר, ושפורסם בשנת 2001 בכתב העת Psychiatric Services של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקני, נמצא כי בחלק מהמקרים שבהם נכפה על ניצולי טראומה לעבור טיפול בשיחות, התסמינים שלהם החמירו עד כדי טראומה מחודשת בעקבות הטיפול. חלק מהחוקרים אף הרחיקו לכת וקבעו כי אין כל הוכחה מדעית לכך שה- Debriefing הוא כלי טיפולי המונע הפרעה פוסט טראומטית בקרב ניצולי טראומה. "שיטת ה-Debriefing שנויה במחלוקת כבר כמה שנים", אומר ד"ר גדי כהן רפפורט, פסיכיאטר בכיר במרכז לבריאות הנפש שלוותה, "הדעה הדומיננטית אומרת שלא כדאי לקחת את כל אלה שעברו טראומה ולעבור איתם תהליך של שיחות. רובם לא יפתחו כלל את התסמונת משום שיש להם מנגנונים טבעיים המאפשרים החלמה מהשוק שקיבלו". בשנים האחרונות נאספו יותר ויותר עדויות לכך שאכן דווקא אלה שהפנימו את הארוע השתפרו באופן מהיר וטוב יותר מאלה ש"חיטטו לעצמם בנשמה". לאחר רעידת האדמה שפקדה את תושבי ניוקאסל שבאוסטרליה בשנת 1989 בדקו חוקרים אוסטרלים 195 אנשי צוותי הצלה וגילו כי שנתיים לאחר האירוע חל שיפור רב יותר במצבם של אלה שלא עברו שיחות טיפוליות. מחקר שנערך בשנת 1997 ע"י חוקרים מאוניברסיטת קארדיף בבריטניה בקרב מאושפזים שניצלו משריפה ולקו בכוויות קשות מצא תיעוד נוסף לכשלון הטיפול בשיחות. קורבנות השריפה חולקו לשתי קבוצות, האחת טופלה בשיחות אחד-על-אחד במשך 30 עד 120 דקות סה"כ החל מיומיים לאחר השריפה ועד 19 יום לאחריה. הקבוצה השנייה לא עברה כל טיפול בשיחות. מהמחקר עלה כי בקרב אלה שעברו שיחות טיפוליות שיעור הלוקים בהפרעת חרדה פוסט טראומטית היה 25%, בהשוואה ל-9% בלבד בקרב אלה שלא השתתפו בשיחות טיפוליות. חמור מכך: נמצא כי המאושפזים שהשתתפו בשיחות טיפוליות גילו שיעור גבוה יותר של דיכאון וחרדה בהשוואה לקבוצת היבקורת. מסקנת החוקרים הייתה כי השימוש השגרתי בשיחות טיפוליות לאחר אירוע טראומטי עלול להיות מסוכן. אלה שלא דיברו על אסון התאומים - תפקדו טוב יותר מחקר חדש, שפורסם בגליון האחרון של כתב העת Consulting AND Clinical Psychology, בחן את התגובות של ניצולי אסון ה-11 בספטמבר בבנייני התאומים ואת יעילות הטיפול הפסיכותרפי שעברו. את המחקר ערך ד"ר מארק סירי מאוניברסיטת בפאלו בארצות-הברית בקרב 2,138 אנשים במשך שנתיים. יממה לאחר האסון נשאלו הניצולים באמצעות הדואר האלקטרוני האם ירצו לדבר על התקפת הטרור. רבע מהם (579 אנשים) בחרו שלא להשיב מיד. שבועיים אחר כך, ומדי שישה חודשים המשיכו החוקרים לבחון את תגובות הניצולים ומצאו כי אלה שלא דיברו על הארוע תפקדו טוב יותר שנתיים מאוחר יותר, וכי סבלו פחות מתסמינים פוסט טראומטיים. מנגד, אלה שדיברו על האירוע מיידית סבלו מתפקוד פסיכולוגי ירוד ומיותר מחלות גופניות. בעצם, ככל שהנחקרים בקבוצה זו דיברו יותר על הארוע, כך היה תפקודם המאוחר ירוד יותר. מדוע אם כן מיוחסת חשיבות כה רבה לשיחות שלאחר האירוע הטראומטי? לדעת חלק מהפסיכיאטרים, ייתכן שהדיבור על האירוע עונה על צרכים רבים: פרסומת הצורך להתגבר על תחושת האין-אונות ורגשות האשם של הניצולים, הצורך להשיג מחדש שליטה על החיים - אבל גם על הצורך של הפסיכותרפיסטים לסייע לניצולי הטראומה. לד"ר גדי כהן רפפורט הסבר אחר: "אמנם הרוב מתאוששים מעצמם, חלקם על ידי דיבור וחלק על ידי הפנמה. אולם אצל חלק מהאנשים שחוו טראומה מנגנון ההתאוששות הטבעית לא עובד. הם אינם חוזרים לתפקוד, לא יוצרים קשרים בין אישיים, מתנתקים ומחריפים את מצבם. לפיכך הדעה המקובלת על סמך מחקרים חדשים היא שאצל אלה שפיתחו סימפטומים פוסט טראומטיים - עיבוד של הטראומה דווקא כן יעיל".

שלום לך, נושא הטראומה ודרך ההתמודדות איתה הוא נושא שמאז ימיו של פרויד קיבל תשומת לב רבה, ומאז גם הושקעה מחשבה רבה ובחינה רבה של מהות הטראומה והטיפול המועדף לגביה. ועדיין גם כיום ממשיך הניסיון לדעת עוד להבין עוד ולשכלל את דרכי הטיפול. ישנן אמירות רבות בכתבה עליהן ניתן לנהל דיון מעמיק שכן כפי שאמרתי גם כיום הדברים אינם חד משמעיים. כך למשל שיטת הדיבריפינג שצויינה, אינה השיטה המועדפת כיום. בין השיטות הבולטות הן השיטה של עדנה פואה (חשיפה מתמשכת), ו EMDR. אבל זהו אינו העיקר. אני חושב שדווקא דבריו של ד"ר גדי רפפורט בסוף הכתבה חשובים מאוד, אנשים שמגיעים לטיפול בעקבות טראומה הם לעיתים קרובות אותם אנשים שהתקשו לעבד את הטראומה בעצמם, להתגבר עליה, ולשם כך הם זקוקים לעזרה. כך שהכותרת - " לעזוב את הטיפול" היא נחרצת ומוקדמת מדי מבחינתי. לטיפול יש מה לתרום בנושא של טראומה. דרור

24/08/2008 | 22:30 | מאת: twisted mind
מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית

אני לא נפגעת טראומה... למיטב ידיעתי לפחות. זהו? כתבה אחת משנה סדרי עולם? לדעתי גם כאן אין שחור ולבן, וגם כאן, מה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר... כל אדם הוא אינדיבידואל, ויכול להיות באמת, שהטיפול בטראומה עשוי להזיק לחלק מהאנשים, בעוד שאין ספק, שעבור רבים אחרים הוא הביא תועלת. ראיתי את הכתבה הזו בעיתון היום, במוסף של ידיעות אחרונות. בחרתי שלא לקרוא אותה עד הסוף. דבר אחד למדתי - אם זה כתוב בעיתון, יש מקום לפקפוק... תמיד מביאים רק חלקים מהמחקרים, לא את כל העובדות! מביאים את מה שמעורר סנסציה, את מה שנראה טוב, את מה שעשוי לעורר תגובות כמו... שלך, למשל. והנה - הם השיגו את המטרה.

שלום רב, התגלה לאחד מקובי המשפחה גליובלסטומה (בן 65). לאחר ניתוח להוצאת הגידול בבלינסון (לא ממש הצליחו להוציא את כל הגידול. האונה הימנית פגועה.) בכל מקרה, הפרוגנוזה די קודרת...יש פתרון?

טיפולים משלימים לגידולי מח הם בין השאר בוסביליה, מלטונין, ברומלאין, איסקדור והיפרתרמיה. כמו כן הוירוס ההונגרי-ניוקסל ד"ר יוסף ברנר

לבת 29 יש יואינג סרקומה. נותחה ברגל, וקבלה כשנה כימותרפיה. נותחה שוב, סבלה כאבים עזים ועברה כריתה של הרגל מעל הקרסול. ההמלצה כרגע היא עוד סדרה של כימו. השאלה: האם יש אלטרנטיבה אחרת? הילדה תשושה ויש חשש במשפחה שלא תעמוד בזה. מי המומחה בארץ ליואינג סרקומה? בברכה, אנה.

יואינג סרקומה היא מחלה בה מטפלים ע"י כימוטרפיה, קרינה וכירורגיה. לכימוטרפיה , עם כל הקשיים הכרוכים בה תפקיד מרכזי בריפוי.

בתי בת ה10.5 מטופלת מזה 9 חדשים בכימו אחרי הישנות של יואינג סרקומה. במקביל, היא מקבלת טיפול נסיוני בוירוס ניוקסל (NDV). בתי, ונערה נוספת המקבלת טיפול זה, הגיבו היטב ונמצאות ברמיסיה מלאה. אשמח לעזור במידע נוסף: nbamberger@gmail.com