ביקורת עצמית

אני 45 בריא, בבוקר זקפות חזקות וגם שאין אז גם בוקר, מספיק שנוגע בו וישר עומד. אולם באקטים מיניים הוא לא עומד חזק וגם שעומד אז ישר נופל ואין לי שום חרדת ביצוע. רציתי לדעת האם התוסף ציטרולין יכול לעזור לי לפני שאני פונה לויאגרה וכו? אם כן, האם יש בו תופעות לוואי אם לוקחים אותו קבוע ולזמן ממושך? תודה!

המון תודה על הפירוט, אז האם כדאי לקחת את זה רק לפני פעילות מינית? או להשגת אפקט מיטבי אז כל יום? ובמידה וזה יעזור,אז לכמה זמן אפשר לקחת אותו בלי חשש? ושוב המון תודה.

מבין שזה רק תוסף אבל אני רוצה לנסות לפני שאבוא לטיפול מיני. האם אז לאפקט מקסימלי, כדאי לדעתך לקחת רק לפני אקט מיני? או לקחת כל יום ולראות אם עוזר? תודה!

אימא שלי מורה בהשכלתה ואנחנו מתקשים לנהל וויכוחים בצורה מתורבתת אתמול היא הציעה לי לקחת טיפים בנגרות מבחור במשפחה. אותו בחור השאיל ממני מסור והוא רצה לתת לי טיפים לעבודה בעץ ככל הידוע לי הוא לא נגר ואין לו ציוד נגרות בביתו. הוא שימש בעבר כאיש תחזוקה במלון ואני לא שואב טיפים מאנשים שזה לא העיסוק העיקרי שלהם. אם הוא היה נגר בשמחה הייתי נעזר בידע שלו. ההצעה גם לא הגיע ממנו אלה מאשתו ואימא שלי ודחיתי אותה בכנות אין לי נטיה להסתיר את דעותיי ולנמק ולכן לא אמרתי לו את זה ישירות אבל אני בהחלט יכול בצורה מעודנת להבהיר שאני שואב את המידע שלי מנגרים בניתי מידופים ובר משקאות בהצלחה יתרה. היום בהמשך לוויכוח מאתמול אימא שלי כינתה אותי היטלר, הסברתי לה שמילא הייתה משווה אותי לטראמפ או אייל ברקוביץ אבל היטלר זה קצת קיצוני. כשהוויכוח מגיע לנקודה שהיא לא מסוגלת לנהל אותו היא מפוצצת אותו בקולניות אני כל הוויכוח שמרתי על טונים נמוכים לא כיניתי אותה בשמות ודברים בסגנון. אני יודע שכדאי להימנע מוויכוחים אבל כשזה בני משפחה והם מצפים לתשובה אני לא טוב בלזייף את מה שאני מרגיש ואני חושב. השאלה היא בכנות האם ייתכן והבעיה היא אצלי?

ויכוחים לפעמים דבר בריא מה גם שיש לך זכות לדעות משלך ואתה יכול לעמוד עליהם !! וזה בכלל לא נשמע שהבעיה אצלך.. אל תוותר על מה שחשוב לך אתה אדם עצמאי ...תגרום שיכבדו אותך ואת דעותך

הלכתי לפגישה ..... כבר אמרתי שנהייתי סתומה נכון... כבר אמרתי שהראש לא עובד נכון... כבר אמרתי שהזכרון שלי ....הלך בלי להשאיר כתובת חדשה נכון.. מסכן בעלי ..אחרי יום עבודה קשה ואחרי שחזרנו מקניות....סחבתי אותו למקום הפגישה ...בסוף העולם שמאלה ועוד 3 ק'מ ימינה.... ירדתי במדרגות תלולות מזל שיש לי מקל הליכה... הגעתי לחצר המקום ששורץ חתולות הרות ..ריח מצחין מפחי אשפה ממש בכניסה ..בעעע נכנסתי ומסרתי את הטופס למזכירה שאלה את הפרטים שלי וחיפשה... ןחיפשה...ןחיפשה... ולא מצאה... ולמה שתמצא אם אני בכלל הגעתי בתאריך הלא נכון !!!! הלכתי שבוע מוקדם מידי !!!!! רק בשבוע הבא אחרי יום הבחירות הפגישה.. 😥 איפה הראש שלי איפה ???? והטופס היה מונח לי מול העינים . !! כתוב התאריך בגדול 10.4.19 ...גם כתבתי כאן ..ראיתי. !! אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי התביישתי ויצאתי אמרתי תודה וכל הדרך חזרה הביתה בכיתי ..... לא עזרו שום מילים כדי לחפות על הבושה שלי ... גולם....גולם ...גולם בשר ודם זה מה שנהיה ממני !!! תודה על הסבלנות וסליחה

חטוליתוש ואני חושבת שהכל לטובה ...ירדו לך חרדות על איפה זה את מודעת לקשיים של המדרגות וראית את הפקידה.... אני גם חושבת שזה לא מיקרי הנפש שלך התקשתה לעמוד בציפיה ובמקום להכנס לעוד חרדות או גרוע מזה ....הנפש שלך סידרה לך עכשיו דבר אחר להתעסק בו . ..חזרה אלייך ..כמה נוח הלקאה עצמית ....אחלה וונטליזציה אהובה שאת הכל טוב זה קורה לכולםםםם מההתרגשות והמתח והציפפיה את בסדר ואנחנו כאן אתך ...חיבוק

חטולית יקרה מבינה את הבושה מאוד. אבל גולם- לא ולא!!!! אם זה היה קורה לי היית קוראת לי "גולם"? מאמינה שלא. בהצלחה בטיפול יקירה, ינשופים

זו לא הלקאה עצמית זו המציאות העצובה שלי שמנהלת אותי כבר מאז הארוע הנפשי אין יום שבו לא צצות כל הרגשות האלה , כל הפחדים האלה ... רק פרקתי את מה שיושב עלי מדי יום ביומו... אין לאף אחד מושג מה זה לקום כל בוקר( במקרה שהצלחתי לישון) אייך להתחיל ואייך יסתיים היום... תודה

חטולית יקרה, איזה יופי שהיית כל כך מגוייסת ללכת, איזה יופי שהיה מי שמלווה אותך. את בסדר לגמרי! הראש עמוס ודברים מתבלבלים, הכי נורמלי שיש! ואולי עכשיו את אפילו יודעת למה לצפות, לפחות מבחינת המקום וה"תפאורה". איתך, שירה

זה לקרוא לעצמך בשמות גנאי זה לא לקבל את הארוע המוחי שעברת ולחשוב שהכל צריך להיות כרגיל מי כמוני יודעת וןמבינה את האתגר והקושי של לקום ולא לדעת מה יקרה במשך היום (ומי מאיתנו כן יודע ) יותר מזה הכי מבינה את האתגר של לקום בכלל ...ובכל זאת מגיע לך שתקבלי את עצמך על המוגבלות והקושי ... אוהבת אותך ותמיד בעדך

ברור שלעולם לא הייתי קוראת לך גולם.. אני מרגישה ככה.... לא היה מתאים לי להתנהג בצורה כזו ...אבל.. תודה מתוקה

את מקסימה ! אחרי שקראתי אותך .... לא מבינה על מה הרגשתי כל כך רעעעע בשיא הפשטות הרגעת אותי מהחרדה האיומה שתקפה אותי... למה אני לא מצליחה לראות את הדברים האלה כמוכן ?? תודה מתוקה

היי, אני בטיפול כבר 7 חודשים, כל פעם קורה שאני תחושה שמשהו לא מספיק לי, כלומר התעניינתי בגילה של המטפלת, אך היא סרבה לומר לי כי טוענת שהיא לא האישיו בטיפול. או למשל ביקשתי חיבוק.. סירבה כי אינה מתחברת עם מטופלים. זה תסכל אותי וכעסתי נורא, הרגשתי שאינה מבינה אותי ואת צרכיי וביקשתי לעשות הפסקה. אחרי שבוע וחצי המטפלת יצרה קשר לשאול מה איתי והחלפנו דברים. ביקשתי להיפגש אך היא ביקשה שאקח זמן נוסף למחשבה ושכם היא מעוניינת בייעוץ להבין מה קורה. חלפו עוד שבועיים ואני יצרתי הקשר. במשך הזמן היה מידי פעם התכתבנו. לבסוף לאחר חודש (בדיוק חזרתי מחול) קבענו להיפגש. בפגישה היא הודיעה לי חגיגית כי אנחנו נפרדות . טענה שמההתחלה היתה תחושה שאינה יכולה להעניק לי את הטיפול לו אני זקוקה וזוהי החלטה מקצועית שלה. הייתי בשוק! לא ציפיתי. אבל זה מה שהמדריך שלה ייעץ לה. זהו אין עם מי לדבר. ואני ממש ממש פגועה, בודדה וחשה בעיקר שאין זה נכון לחתוך כך טיפול. ללא הדרגתיות או אפשרות לעבד זאת. אני ממש התאהבתי בה מיד בתחילת הטיפול. כעת קשה לי מנשוא ומצער אבל היא אטומה. נעולה בדעתה

נועה יקרה מצטערת מאוד בשבילך על החוויה ועל תחושות הנטישה והעלבון. קשה אף יותר, שזה קורה מול דמות טיפולית, שהתפתחו מולה רגשות עוצמתיים, ציפיות, מחשבות, דמיונות ותסריטים. תקווה. ועוד. לרוב, מטפלים אינם מספקים צרכים שיש בהם ביטוי גופני ישיר. אם בכלל. יש גבולות ברורים בטיפול שנועדו לשמור עלייך, על המטפל ועל הקשר והתהליך שלך. יש מטפלים שמציעים שתייה חמה למשל. שזה סוג של הזנה רגשית- קונקרטית שמביעה חמימות, הענקה, קרבה וכו'. לגבי שאלת הגיל, מאוד תלוי כיצד השאלה נשאלה, באיזה עיתוי, טון וכו'. יש למטפלים שיקול דעת שנוגע גם למקום שלהם בקשר וגם, אולי זה ישמע מוזר לצרכים הייחודיים שלך. למשל, אם אני מתנהגת בתוקפנות בפגישה מסוימת. מטיחה כלפי המטפלת כל מיני דברים, דורשנית ואז מעלה ושואלת שאלה אישית... סביר להניח שלא הייתי מקבלת תשובה. וזה לא ממקום נקמני של המטפלת (גם זה יכול לקרות..) (מקווה שהצלחתי להסביר... והדוג' מובנת). בנוסף, בסופו של דבר מטפלים גם משקפים ומעמתים. מטפלים בדינמיקות ודפוסים ולא רק מספקים צרכים. זה בעיני טיפול טוב. שהוא גם וגם וגם.. יש מטפלים שלא יענו אף פעם. בלי קשר. ויש כאלה שעל שאלה כמו זו, יענו בהחלט ואף יפתחו סביבה העמקה רלוונטית. אולי החיבור איתה היה פחות מתאים. בכל אופן, מציעה לך בחום ואכפתיות, לבדוק גם אם עצמך את הסיטואציה ואת המקום והחלק שלך בתוכה. אחרי שתאפשרי לעצמך. לגיטימציה לאבל, אובדן, פגיעה, כעס וכו' זו הזדמנות עבורך גם ללמוד על הצרכים שלך, לבקש מה שניתן בתוך הקשר 'מאוד יכול לעשות לי טוב, אם תאמרי לי יותר משפטים מרגיעים כשאני.../ אני זקוקה ל....' לדבר על הקושי והכאב שהקשר מוגבל. אין מגע. לבדוק, איפה כן ניתן להרחיב מעגלים חברתיים ומקומות בהם כן תוכלי לבקש ואולי גם לקבל חיבוק (ומבינה עד כמה זה כואב שזה לא בא גם מהמטפלת. זה לא מחליף את הצורך והכמיהה..) לראות עד כמה ניתן לקבל 'חיבוק' ומגע במילים, בקול, דרך ההבנה והאמפתיה.. מאחלת, שהרגשות יהיו פחות עוצמתיים ושתוכלי לתת אמון בטיפול נוסף, אחר. הזדמנות חדשה. לעצמך ולמטפלת. לקבל עד כמה שניתן כל צורך ולקבל את החסר. את מה שלא ניתן. לא מספיק מדויק. בהצלחה!!

היי, המון תודה על תגובתך החמה והחכמה. כאשר שאלתי לגילה זה נעשה בצירה סופר עדינה, כמעט בלחישה... ההתלבטות בנוגע להתאמת הטיפול עלתה עןד בתחילה הטיפול, אך לעזוב / להיפרד שלא משהו שהוא בר ביצוע עבורי. אלא אם נעשה בכפייה - כפי שקרה. אך זה השאיר אותי מדממת.. כואבת.. בשוק! היא כתבה לי שהטיפול אינו נכון לי ולכן היא נאלצת להפסיק את הטיפול . אני מרגישה צביטה בלב רק לכתוב זאת .. אין תיאור הולם לעוצמת הכאב, זה כמו מוות בשבילי. איחלתי לעצמי למות , עדיין מבקשה מאלוהים שיעשה זאת. אין לי כוחות להתמודד.. בכל נשימה שלי היא עולה. הדבר הראשון בבוקר - היא עולה. כל רכב שדומה לשלה - היא עולה . נכון זה קרה השבוע .. וזה טרי ככ אבל אני משתגעת

עכשיו שאני קוראת את ההודעה הנוספת אני שומעת ומבינה יותר על עוצמת הכאב והסבל שלך. זה ממש ממש קשה ולא קל להחזיק את זה לבד! את מקסימה ומגיע לך טוב! מגיע לך להיות בטיפול, להרוויח מהטוב שהוא יכול להציע. מקשר טיפולי חם, עוטף ומקבל. מאוד כואב לי עלייך, לקרוא את הדברים ומקווה שיוקל עלייך. שולחת חיבוק! הגעגועים, המחשבות והשאלות המייסרות, הבדידות, הדחייה והנטישה הם קשים מנשוא. כשתהיה לך פניות ויכולת, ממש ממליצה לנסות טיפול חדש. שם תוכלי לדבר ולעבד את כל מה שקרה לך בטיפול הקודם. זו גם עוד דרך עבור המטפלת להכיר אותך יותר ואת הצרכים שלך. להתאים את עצמה. אני לא יודעת, על מה הייתה ההתלבטות על ההתאמה מלכתחילה. מהצד שלה. יכולה לומר, לא כדי להגן או להצדיק. רק בשביל אולי להקל עלייך. יש אפשרות שהמטפלת צעירה יחסית, לא מספיק מנוסה, הייתה בטוחה שתצליח לטפל בשיטה מסוימת והבינה שלא... גם למטפלים כמו כל איש מקצוע, יש לפעמים חוסר ביטחון, שאלות לגבי יכולת וכישורים, תקופות משבר בחיים (יכולים גם להפסיק טיפולים), חולשות אישיות ופצעים אישיים, שמקשים עליהם לטפל בתחומים מסוימים, היא מאוד דואגת לך ורוצה בטובתך. רוצה שתקבלי מענה מקצועי יותר. היא לא יכולה לצערה/לצערך לעשות זאת (זה שהפרידה לא נעשתה נכון, גם לא בסדר) תפקיד המטפל הוא מאוד ברור. מה הוא עבור המטופל ואם אינו יכול לבצע זאת, כדאי שיהיה הגון וישר בפני המטופל. אני כותבת את הדברים לא בכדי ל'להצדיק' את המטפלת או כדי ש"תכילי" אותה. אלא, אך ורק עבור (ומקווה שתצליחי) המקום של האשמה/הלקאה עצמית, תחושה של יאוש וחוסר תקווה מעצמך, ממטפלים והאפשרות להיות בטיפול, מחשבות כמו "אני מקרה אבוד. עובדה מטפלת עזבה אותי" (שזה סופר כואב ונוגע הכי עמוק בכאב. כמו חץ בלב) "אני לא ראויה" "מה יהיה איתי" "עדיף שאמות" וכו'. והמחשבות האלה שהן באות בתכיפות, רק מורידות עוד יותר נמוך ויכולות להשלות עוד יותר שאכן כך הדבר. וזה הרבה יכול להיות קשור בה וביכולות שלה (בסופו של דבר מטפלים הם "אנשי מקצוע") בדיוק כמו שיש לי בבית בעיה בצנרת. אני מזמינה אינסטלטור והוא בודק, חושב, מברר, מנסה להפעיל כל ידע שיש לו. כלים. ובסוף אומר שהוא לא מצליח לבצע עבורי את התיקון. מאוד מאוד מתנצלת על ההשוואה "המנוכרת". רק כדי להמחיש. ברור שדחייה על ידי איש טיפול, היא קשה מנשוא. מכאיבה, צורבת ועלולה לדכא. בטח שזה כל כך טרי ולכן הרגשות עדיין מבעבעים! תני להם מקום! לעצמך. חמלה עצמית. לכעוס, להטיח. אולי תכתבי לה מכתב , שמסביר את נקודת מבטך, את הרגשות, השאלות כלפיה. אפילו בלי למסור/לשלוח) מקווה שהוקל מעלייך! תזכרי שאת ראויה, שווה והאהובה. יש סיכוי! "כרגע" את מרגישה ככה. זה לא אומר ואפילו סביר להניח שזה לא יישאר ככה לתמיד..