חוששים מהחזרה ללימודים? כך תעזרו לילדים לעבור את התקופה בשלום

החזרה לבית הספר מלווה בהתרגשות וגם בחששות – והדרך שבה ההורים מגיבים אליהם יכולה להשפיע על האופן שבו הילד יחווה את המעבר. אילוסטרציה: AI

בקרוב ייפתחו שערי בתי הספר, והתחושה המוכרת תחזור: תיקים חדשים, מערכת שעות, וגם לא מעט פרפרים בבטן. עבור ילד שעולה לכיתה א', מתבגר שעובר לחטיבה או תיכוניסט, החשש הוא חלק בלתי נפרד מהמעבר. פנינה בליץ, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת עם ניסיון של למעלה מ-25 שנים בייעוץ ובטיפול אישי, זוגי ומשפחתי, מזכירה שהמקום הראשון להתחיל ממנו הוא דווקא החיובי. "לכולנו יש חששות טבעיים כשנכנסים למסגרת חדשה", היא אומרת. "גם למבוגרים, גם לצעירים, גם לילדים. זה טבעי, כי אנחנו לא יודעים למה לצפות."

לפני שממהרים להיבהל: החשש הוא נורמלי

בליץ מדגישה שהצעד הראשון של הורים ומחנכים הוא להביט על המעבר מהזווית החיובית שלו. מערכות חינוך נוטות להשקיע בהקלת המעבר, כמו סיור היכרות מוקדמת עם בית הספר לילדי הגן שעולים לכיתה א', כדי שהמקום החדש לא יהיה זר ומפחיד. אבל לצד ההתרגשות הבריאה, יש מעברים שדורשים תשומת לב מיוחדת.

המעבר לחטיבה: הנקודה שלא מדברים עליה מספיק

לאורך השנים, מספרת בליץ, היא רואה בטיפול שדווקא המעבר לחטיבת הביניים נותר לא פשוט עבור ילדים רבים, ומלווה בחששות ובחרדות. "פתאום עוברים מבית ספר קטן יותר לבית ספר גדול מאוד עם הרבה כיתות. הילדים לא יודעים באיזו כיתה הם יהיו, ועם מי. "נכון שמהערכת משתדלת לשבץ לפחות חבר אחד מבית הספר הקודם יחד, אבל זה לא תמיד מסתדר - ואז הילדים חווים מעבר קשה". תפקידם של ההורים והמחנכים, לדבריה, הוא להראות לילד את הצד הטוב: "גדלת, יש לך אפשרות לבחור מה ללמוד ובאיזה ספורט לעסוק, להכיר חברים חדשים, להתפתח, אולי למצוא חבר או חברה שמתעניינים באותם דברים". במקביל, חשוב גם להכין את הילד לכך שהלימודים יהיו קשים יותר וידרשו יותר זמן.

בימים שלפני: לדבר, ולבדוק מה הילד מרגיש

איך מכינים את הילד לחזרה מבלי להגביר את הלחץ? התשובה של בליץ פשוטה - לדבר על זה, והרבה. לבדוק עם הילד מה הוא מרגיש ולמה הוא מצפה למעבר. היא מספקת גם זווית מעודדת מהשטח: אחרי הקורונה ואחרי המלחמה, כשחלק גדול מהלמידה התנהל בזום ולא באופן מסודר, היא רואה שהילדים דווקא מחכים לחזור למסגרות. "לא כל כך בגלל הלימודים, אלא בגלל הפן החברתי. הם מתגעגעים להפסקות ולמשחקים". לכן כדאי שההורים יחזקו את הצדדים החיוביים של החזרה למסגרת.

כיתה א' מול חטיבה: שתי חרדות הפוכות

בליץ מבהירה שאי אפשר להשוות בין החרדה של ילד שמתחיל כיתה א' לזו של מתבגר שעולה לחטיבה או לתיכון - הן כמעט הפוכות. "ילד שמתחיל את דרכו, גם אם הכינו אותו ויש לו מושג כללי, עדיין לא באמת יודע למה לצפות: מהם שיעורי בית, מה המשמעות של ללמוד, לקרוא ולכתוב ולא רק לשחק כל היום, ובעיקר – איך מתמודדים עם משמעת קפדנית. לעומתו, ילד שכבר עולה לכיתות הגבוהות, מבין היטב מה זה בית ספר, מה זו תוכנית לימודים ומה זה מבחן. כל אותם דברים שילד צעיר אינו מכיר עדיין. לא פעם, החששות מתעצבים גם דרך חוויותיהם של אחים גדולים בבית."

הצד החברתי: להקשיב לילד, לא להכליל

הפחד מהצד החברתי הוא אחד המרכזיים. כאן בליץ ממליצה על גישה מותאמת אישית: "יש הבדל בין ילד שכבר התמודד עם קשיים חברתיים בעבר - וקיבל או לא קיבל מענה - לבין ילד שעבורו זהו חשש חדש. חשוב לזכור שלא כל הילדים אותו דבר: יש כאלה שיבקשו עזרה, ויש כאלה שלא, וצריך להתייחס לכל אחד לפי מה שהוא צריך."

כשהחרדה היא של ההורה

אחת הנקודות המשמעותיות שבליץ מעלה נוגעת דווקא להורים. "יש הרבה הורים שסוחבים איתם חרדות - מלהיות לא מקובל, מלהיכשל בלימודים - ואז הם מכניסים את הילד ללחץ ומתערבים יתר על המידה במה שהוא מרגיש." בקליניקה, היא מספרת, עולה שוב ושוב עד כמה אנשים בוגרים סבלו בשנות הלימודים שלהם - תופעה שהיא מבינה כיום עד כמה היא נפוצה. "אותם הורים כל כך רוצים להגן על ילדם מחוויה קשה כמו שהם עברו, עד שלעיתים הם עושים בדיוק את ההפך."

הצד החיובי, לדבריה, הוא שכיום דמויות מוכרות בתחומים שונים מדברות בגלוי על הקשיים החברתיים שהיו להן בשנות הלימודים ועל הדרך שבה התגברו. עם ילדים גדולים יותר אפשר לשתף בסיפורים כאלה, שכן לרוב מדובר בדמויות שהילדים מעריצים. אבל בראש ובראשונה, מדגישה בליץ, על ההורים להיות ערניים: לשים לב אם הילד הולך לבית הספר ברצון, איך הוא חוזר, האם הוא משתתף או שמא נסוג ומסתגר - ולהיות בקשר עם היועצת החינוכית.

לפעמים הדרך הטובה ביותר להפחית את החשש היא פשוט להקשיב: שיחה פתוחה עם הילד יכולה לעזור לו לבטא את מה שמטריד אותו לקראת החזרה למסגרת. אילוסטרציה: AI

לדבר, לטייל, לקרוא ספר

מה העצה החשובה ביותר להורים ולתלמידים כדי להפוך את החזרה לבית הספר לחיובית ורגועה יותר? בליץ מציעה כמה כלים פשוטים ויעילים. ראשית, הרבה שיחה בבית סביב הנושא. אם מדובר בילדים שעוברים למסגרת חדשה ולא הספיקו להכיר אותה מראש - כדאי לטייל איתם, להראות להם את המקום ואיך הוא נראה. אפשר גם להיעזר בילדי שכנים מבוגרים מעט יותר או באחים גדולים בבית, שיפגשו את הצעירים ויספרו להם מניסיונם.

כלי אהוב עליה במיוחד: ספרים. "הם מוציאים את הילד לעולם של ילד אחר שחווה בדיוק את מה שהוא חווה", היא אומרת. "הספרים היום מצוינים, גם לילדים שעדיין אינם קוראים, והם פותחים דיאלוג יפה בין ההורה לילד - איך הוא מרגיש לגבי הסיפור, ומה זה מעורר בו".

פנינה בליץ היא פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. מדריכה מוסמכת לטיפול משפחתי, זוגי ואישי.

לאתר של פנינה בליץ

לפנינה בליץ באתר zap משפטי 

*חלק מהתמונות והתכנים המופיעים בכתבה זו הוכנו בעזרת מחוללי בינה מלאכותית. אם זיהיתם תמונה או תוכן כלשהו בו אתם בעלי זכויות יוצרים, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול משימוש בו, באמצעות כתובת המייל[email protected] 

**המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי