טרימסטר שלישי להריון ונפלאותיו

שבוע 36, חמש בבוקר ואני כבר ערה, תוהה האם זו תחושת הכבדות, השלפוחית שלוחצת או האישה המקננת שיושבת לי על קצה הכתף ומנדנדת לי לקום ולהכין את הבית לכבוד התינוק. כך או כך התרגלתי להתעורר עם התרנגולים.

נשים למודות ניסיון שהתייעצתי איתן טוענות שהגוף פשוט מכין את עצמו ללילות ללא שינה, יש הסבורות שזה מצוין שאני מתרגלת לחיות על מינימום שעות שינה מעכשיו, והחלק השני משכנע אותי לנסות לישון ולנצל את תקופת הזמן הנוכחית, לפני ששינה טובה תהפוך לחלום רחוק ובלתי ניתן להגשמה.

הלוואי שהבעיה היתה רק מחסור בשעות שינה. הקושי האמיתי הוא שהפכתי לאישה אחרת. מאישה פעילה יחסית הפכתי להריונית שמתקשה לבצע פעולות בסיסיות. למשל, להסתובב מצד לצד בלילה, לשרוך שרוכי נעליים, לגלח את הרגליים ולנוע בחופשיות. זאת, בלי להזכיר בכלל את כאבי הגב והמפשעות. אבל, יש גם נקודת אור: תחושת קוצר הנשימה פחתה בשבוע האחרון מפני שהבטן "ירדה". אוף, כמה קשיים בדרך אל הבייבי.

האתגר שלא מדברים עליו. לשרוך נעליים בהריון. אילוסטרציה: שאטרסטוק

טרימסטר שלישי: מה את מתלוננת? את מייצרת חיים!

הסביבה פחות יכולה להכיל הריונית כאובה ורוגנת, כי איך אפשר להתלונן כשהתוצאה הסופית כל כך נפלאה? אז מצפים מאיתנו, ההריוניות המתוקות שחוות מרורים בטרימסטר השלישי, "להצניע" את הכאבים, את החרדה מפני הלא נודע ואת הפחד מהשינוי המהותי באורח החיים ובזוגיות.

ברקע חוזר הניגון: "נכון שאת סובלת, אבל את מייצרת חיים בתוכך, זה דבר מדהים!". עם כל הכבוד לטענה הזו, הסבל האינסופי שהגוף שלנו מקריב כדי לייצר חיים הוא תהומי וכן, גם הוא זקוק להכלה ולחיבוק.

אז נכון, להביא ילד זו בחירה שלנו, בחירה מאוד מרגשת, יפה ומשמחת. וכן, היא כנראה גם שווה את הקשיים שאנחנו חוות במסע המשונה והמטורף הזה שנקרא "הריון", אבל אסור לשכוח שלא מדובר במה בכך, וזו כבר מזמן לא החלטה מובנית מאליה.

אנשים שמגדירים את עצמם "אל-הוריים" צצים פתאום כמו פטריות אחרי הגשם. אנשים התחילו לחשוב האם הם בכלל מוכנים להביא ילדים או לעבור את מסע ההריון. זאת, בניגוד לעבר, כאשר הריון והבאת ילדים היו עניין שבשגרה, דבר שאין צורך לחשוב או להתחבט בו יותר מדי. למזלנו, נולדנו לדור יחסית חושב, כך שאם אתן מחליטות שאימהות זה הפרויקט הבא שלכן, הביאו בחשבון גם את הקשיים שההריון מביא עימו וקבלו החלטה לא על בסיס מה שהסביבה החליטה שצריך, אלא על מה שאתן צריכות ורוצות.

טרימסטר שלישי להריון: איך מעבירים את הזמן עד ללידה?

את השליש האחרון להריון הייתי מגדירה כרגע לפני התפרצות הר געש, צונאמי או סופת הוריקן. רגע לפני שאנחנו מקבלות את התואר הרשמי של "מטפלות" במשרה מלאה פלוס פלוס, רגע לפני שאנחנו מתרגלות לבכי צווחני של תינוק, להחלפת חיתולים, למקלחות, ללילות לבנים, לחרדות כשהוא לא מרגיש טוב, להנקה (אולי) ועוד ועוד.

כאמור, גם תקופת "הרגע לפני" לא ממש עטופה בתותים וקצפת. יש בינינו שמחליטות לצאת לחופשת לידה מוקדמת, כי היכולת לעבוד ולתפקד כרגיל הופכת לעתים לקושי בלתי נסבל. אז מצד אחד, אנחנו בבית ויש לנו את כל הזמן שבעולם. ומצד שני, אנחנו די מוגבלות בתנועה ובכלל אין לנו חשק לזוז מהספה. גם במקרה הזה, הסביבה מטפטפת לנו לצאת לעשות הליכות, או ללכת לטייל בקניון. אבל למי יש כוח? כל מה שאנחנו רוצות זה לשכב על הספה, עם כריות בכל מקום ועם הרגליים מורמות למעלה כמה שיותר גבוה.

עייפות בטרימסטר השלישי להריון. אילוסטרציה: שאטרסטוק

אני למשל משתדלת לעשות דברים שכיף לי לעשות: לקרוא ספר טוב, להתמכר לסדרה, להזמין אוכל שאני אוהבת, או ללכת לשבת בטבע במקום שעושה לי נעים. כך או כך, אל תכבידו על עצמכן עם כל מיני משימות שהגוף שלכן מתקשה לעמוד בהן, היעזרו בכל מי שאתן יכולות בנקיונות וסידור הבית, והתרכזו כרגע בלעשות לעצמכן כיף בגבולות האפשר כמובן.

טרימסטר שלישי להריון? חכי חכי לאחרי הלידה

מכירות את כל המגחכים והמלעיזים שמקטינים את מה שאנחנו מתמודדות איתו כרגע, בטענה שמה שאנחנו סובלות עכשיו זה כאין וכאפס לעומת מה שנחווה לאחר הלידה? ברור שאתן מכירות, כולנו נאלצות לשמוע את האמרות המורידות שלהם. זה כמו לדרוך לאדם על פצע כואב כדי שיכאב לו יותר.

כאשר אנחנו מתמודדות עם קושי, אמנם נסבל ברוב הפעמים אבל קושי אמיתי, לבוא ולומר שאחרי הלידה המצב יחמיר, זה במקרה הטוב לא מעודד ובמקרה הרע מכניס לחרדות ולסטרס. מה שנותר לנו לעשות זה להתחבר למה שאנחנו מרגישות ולסנן רעשי רקע שלא תורמים לנו בגרוש.

טרימסטר שלישי להריון? לפחות הבחילות נעלמו

אז נכון שקל לא הולך להיות פה אחרי הלידה, אבל בואו נתנחם בזה שעם הזמן התינוק יתרגל לחיים מחוץ לרחם ולחום ולאהבה הטהורה שנעניק לו. תחשבו על זה כך: כמו שאנחנו מסוגלות להתמודד עם הקשיים הלא פשוטים של ההריון (מי אמר בחילות ולא קיבל?), אנחנו לגמרי מסוגלות להתמודד בטיפול של פלא הבריאה, החיים הנפלאים שיצרנו, התינוקי הקטן והמושלם שפשוט צריך אותנו. למה? כי הוא שלנו, ועוד לפני שראינו אותו אנחנו קצת מאוהבות בו.

קינון בהריון. אילוסטרציה: שאטרסטוק

אז הסירו דאגה מליבכן, אנחנו כבר בסוף המסע הקשוח והמטלטל, אך גם המדהים והיפה שנקרא הריון. תרימו עוד קצת רגליים למעלה ותאכלו מלא אוכל טעים, כי הלידה ממש מעבר לפינה. בלי שנשים לב התינוק המושלם שלכן, וגם שלי, ינוח על חזנו בחדר לידה – גוף לגוף, על רקע הבכי היפה ביותר שנשמע אי פעם, גם שלנו וגם שלו, או שלה, כמובן.