בחירות: גם אצל ילדים

דומה שאנחנו המבוגרים כבר אדישים לקראת הבחירות הקרבות. אנחנו מתורגלים בתהליך הבחירה, מבינים את האחריות שבבחירה ומבינים שלכל בחירה שלנו יכולה להיות תוצאה שונה. אבל, הילדים שלנו, שרק מתחילים את התנהלותם בעולם, עדיין לא מבינים את הנושא לעומקו. וכאן אנחנו, ההורים, נכנסים לתמונה. כי בחירה היא לא רק לכנסת, אלא התנהגות יומיומית בה נתקל הילד בכל תחום בחיים: בחירה עם מי לשחק ועם מה, באילו חוגים להשתתף, מה ללבוש, מה לאכול בכריך, ובעתיד בחירה בבת/בן זוג, החלטה על מקום מגורים, תחום לימודים, עיסוק וכו'.

בחירה היא לא רק לכנסת, אלא התנהגות יומיומית בה נתקל הילד בכל תחום בחיים. צילום: שאטרסטוק

הנה כמה נקודות למחשבה בהתייחס לנושא הבחירה:

• אפשרו בחירה – בכל סיטואציה בחיים יש חופש לבחור. זה נכון שפעמים רבות הבחירה היא בתוך כללים או מסגרת, אך עדיין לילדים שלנו יש תמיד יותר מאפשרות אחת. ילד היודע שהוא מסוגל להחליט עבור עצמו, להבחין בין טוב ורע, לשקלל את כל הסיטואציה ולהגיע להחלטה, הוא ילד שמפתח מיומנויות חשובות ביותר שיעזרו לו בילדות ובבגרות. לכן, חשוב להכשיר אותם ללמוד לבחור מתוך שלל אפשרויות בתוך סיטואציה נתונה.
  נוכל להתחיל את התרגול בקרב ילדים צעירים לגבי לבוש או מזון וכו'. בגיל זה רצוי גם לצמצם את אפשרויות הבחירה ל-3-2 אופציות ולא יותר, על מנת לא להקשות ולבלבל. חשוב שנבין, כי ככל שהילד שלנו יתבגר, הוא יקבל החלטות בעצמו. כהורים, עלינו להכשיר את הילדים לדעת לבחור את ההחלטה שנכונה עבורם, תוך התחשבות בכמה שיותר גורמים שיסייעו להם לעמוד מאחורי ההחלטה ולהיות שלמים איתה.

• בחירה מוגנת – כהורים, חשוב מאוד שנתאים את אפשרות הבחירה לגיל וליכולת של הילד. לא נאפשר לילד צעיר לחצות כביש לבד גם אם ירצה, או להדליק לבד אש גם אם הוא החליט שהוא מספיק בוגר. הסיטואציות שבהן כן נאפשר בחירה, הן כאלו שאין בהן סכנות לילד או לסביבתו.

• תנו דוגמה אישית – הרבה פעמים, מתוך כוונה טובה, אנחנו מציעים לילד כיצד לנהוג - ובכך למעשה מונעים ממנו את יכולת הבחירה. לדוגמה: הילד חזר מהגן ואמר שהרביצו לו. הורים רבים, מתוך מטרה לחשל את הילד, יאמרו לו: "אז תחזיר בחזרה". כלומר, הם מציעים לו דרך יחידה של תגובה. זאת אולי בחירה הגיונית בגיל הגן, אבל אם זאת תהיה הבחירה הקבועה של הילד גם בבגרותו, לא בטוח שהיא תועיל לו – למשל, כאשר ייתקל בתגרות או בקטטות עם בוגרים או אלימים ממנו. לכן, כבר מגיל צעיר, נפרוש בפני הילד את שלל האפשרויות העומדות בפניו בנוסף לתגובה אלימה: לגשת לגננת, להתעלם, לומר לילד המרביץ כי הוא נפגע, לפנות לשחק עם חברים אחרים וכו'. כך למעשה, אנו מלמדים את הילד כי גם במצב של מציאות בלתי רצויה יש לו תמיד יכולת בחירה. כהורים, חשוב שנבין שאנו לא "מכונת פתרונות" עבור הילדים. התפקיד שלנו הוא ללוות אותם בהתלבטות, לייעץ, לשקף ולהציע - אבל, בסופו של דבר, לאפשר לילד לבחור בעצמו.

• לכל בחירה יש רווח והפסד – כמו כל דבר בחיים, ברגע שנפלה הבחירה, כל האפשרויות האחרות נחסמו, גם אם בדיעבד הן היו עדיפות. הילד ילמד, גם אם לעיתים בדרך הקשה, כי לכל בחירה יש רווח והפסד. ככל שהילד שלנו יבין זאת ויתנסה בבחירה בפועל, כך אנו מגדילים את הסיכוי שתהליך קבלת ההחלטות שלו יהיה מקיף ורציונלי. כתוצאה מכך יתפתח הבטחון העצמי שלו ביכולת קבלת ההחלטות, ולנו תתחזק התחושה כי ניתן לסמוך עליו.

• לדבר בחירה – מומלץ להשתמש במילה "בחירה" על מנת לתת לילד את תחושת המסוגלות והעצמאות לקבל החלטות בעצמו. נעודד אותו על הבחירות שלקח, ואם הוא מאוכזב מבחירה מסויימת, נוכל לשוחח איתו לגבי בחירה הפיכה ובלתי הפיכה, לגבי האומץ לעמוד מאחורי הבחירה, ובעיקר - כיצד יוכל ללמוד ממה שקרה לפעם הבאה בה ייתקל בסיטואציה דומה. כולנו יודעים שמטעויות לומדים, ונשכיל לנצל זאת לטובת הכשרת הילד בנושא.

בכל סיטואציה בחיים יש חופש לבחור. צילום: שאטרסטוק

לסיכום: ככל שנאמן את הילדים שלנו להבין שתמיד קיימת בחירה, ונלווה אותם בתהליך הבחירה וקבלת האחריות עליה, כך נסייע להם לפתח עצמאות ושיקול דעת שיסייעו להם בילדותם וגם בבגרותם.

לאה שטרן – מרצה ומנחת הורים, מכון אדלר.