איך לסייע למתבגרים להתמודד עם התאבדות של חבר?

(8)
לדרג

התאבדות מתבגרים היא תופעה כאובה, המותירה צלקות רגשיות בקרב בני משפחה וחברים. אם חלילה חבר של ילדכם התאבד, חשוב שתדעו כיצד לשוחח על הנושא ואיך לסייע. מדריך חשוב להורים

מאת: ד"ר שירי דניאלס

תופעת ההתאבדויות בקרב בני נוער היא תופעה מדאיגה, שחשוב להכיר על מנת למנוע. עם זאת, לצד החשיבות הרבה שיש להעלאת המודעות ותשומת הלב לבני הנוער החווים מצוקה רגשית חריפה או במשבר אובדני ולטיפול בהם, יש לזכור היבט נוסף של הנושא, המקבל פחות התייחסות: ההתמודדות הקשה והכאובה של בני נוער לאחר מעשה התאבדות של חבר או נער אחר בן גילם. בכך יעסוק בהרחבה מאמר זה. בסיום, יוצגו נתונים על היקף התופעה.

להתמודדות של מתבגר עם התאבדות של מתבגר אחר, גם אם לא הכיר אותו באופן אישי קרוב, יש השפעה פסיכולוגית בטווח הקרוב ובטווח הרחוק. לכן, חשוב מאוד לא להתעלם מהנושא אלא לקיים שיחה רגישה ומותאמת לגיל המתבגר. מטרת השיחה הנה להעניק לו מרחב בטוח להבעת רגשותיו ולשיתוף בהשלכות שהוא חווה, לאפשר לו לשאול שאלות ולקבל מידע מגורם אחראי שבו הוא נותן אמון. כהורים וכאנשי חינוך יש ביכולתנו להקנות לבני הנוער את הכלים הנכונים לעיבוד רגשי ולסייע להם להתמודד עם החוויה הטראומתית והשלכותיה.

המסר הוא – אתה לא לבד, אני כאן בשבילך ונעבור את זה ביחד. צילום: שאטרסטוק

כיצד מסייעים למתבגרים להתמודד עם התאבדות של חבר?

על מנת לסייע למתבגרים בעת מצוקה רגשית ומשבר שעלולים להיגרם בעקבות אובדנות, עלינו להתמודד עם מספר אתגרים באופן מתמשך בתהליך ההורות. עלינו ליצור בבית אווירה המבוססת על הקשבה ונכונות לתת תמיכה. על מנת שילדנו המתבגרים יראו בנו כתובת בעת מצוקה, עלינו להיות שם עבורם גם בשגרה ולאפשר להם לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם ללא חשש מביקורת ושיפוטיות מצדנו. המסר הוא – אתה לא לבד, אני כאן בשבילך ונעבור את זה ביחד.

8 המלצות "עשה" ו"אל תעשה" להורים ולאנשי חינוך:

1. העלו את המודעות לזיהוי סימני סיכון ומצוקה רגשית

כיוון שרבים מבני הנוער מעדיפים לשתף את החברים שלהם במצוקותיהם ופחות את הוריהם, חשוב מאוד לתת להם כלים לזיהוי מצוקה רגשית. כלים אלו יסייעו למתבגרים לזהות בעצמם ובאחרים סימנים המעידים על מצוקה, יסירו חסמים רגשיים ויעודדו אותם לקבל ולהעניק תמיכה, כמו גם לפנות לעזרה.

כמו כן, חיוני לעזור להם להבין את ההבדל בין "הלשנה" לבין דיווח מציל חיים. במקרים רבים, החשש של מתבגרים מלפנות לעזרת מבוגרים הוא כה גדול, עד כדי כך שהם ממשיכים לסבול ולחיות עם הכאב, מבלי לקבל סיוע. כך, למצוקה הרגשית נלווית גם בדידות תהומית.

2. דברו על זה!

בעבר השיח על התאבדות היה כמעט בגדר טאבו. רבים סברו שעצם הדיבור עלול "להעלות רעיונות לראש". עם זאת, כיום ידוע שההפך הוא הנכון. חשוב מאוד לדבר על הדברים ולא לנסות להסתיר אותם או "לטאטא אותם מתחת לשטיח". לשיח על אובדנות יש ערך מניעתי. כשאנחנו לא מדברים על אובדנות אליה המתבגרים נחשפו, עובר מסר בעייתי, שעיקרו הוא כי אין מקום למצוקה נפשית בשיח המשפחתי או החינוכי, שאין ביכולתנו להכיל רגשות מורכבים וקשים שהם עשויים לחוות ואין אנו כתובת לסיוע. לעומת זאת, כשאנחנו משוחחים על כך ברגישות, אנחנו מעבירים את המסר שגם לכאב נפשי יש מקום ושאנחנו כאן כדי להקשיב להם ולתמוך בהם בכל מצב. לכל בעיה יש יותר מפתרון אחד.

3. אל תסתירו מידע

כדי להתמודד עם מצב או אירוע משברי יש צורך במתן מענה לשלושה צרכים בסיסיים: צרכים גופניים (אוכל, שתיה, שינה וכו'), צרכים רגשיים וחברתיים (סביבה תומכת) וצורך במידע.

במקרים שבהם הצורך במידע אינו מסופק בצורה יזומה ואחראית, המוח "משלים את התמונה" בהסתמך על שמועות וחצאי אמיתות באופן שעלול להקשות על המתבגרים להתמודד עם המצב. חשוב להקפיד שלא להסתיר מידע ולספר את העובדות בצורה כנה ופשוטה מבלי להעצים את החרדה.

4. אל תהפכו נסיבות לסיבות

פעמים רבות, יש נטייה להפוך את הנסיבות לסיבת ההתאבדות: למשל "התאבד בגלל אהבה נכזבת". נטייה זו שגויה, מסוכנת וחשוב להימנע ממנה. התאבדות היא תמיד שילוב בין מספר גורמים (גורמים פרטניים: תכונות אישיות, יכולת פתרון בעיות, גמישות מחשבתית, מוכנות לפנות לעזרה; גורמים סביבתיים: תמיכה חברתית או היעדרה; וגורמים נסיבתיים המהווים את הטריגר). כשמתבגר מפנים את המורכבות, הדברים נראים פחות דטרמיניסטיים, תוך ראיית ההקשר הרחב יותר. בהקשר זה משאבים אישיים ותמיכה סביבתית ומקצועית בעת הצורך, מהווים גורמים מגנים שיש ביכולתם להציל חיים.

5. אל תשתמשו במונחים של בחירה ו/או הצלחה

כשאנו מדברים עם המתבגרים על אובדנות, חשוב להימנע משימוש במונחים כמו "בחר להתאבד" או "הצליח להתאבד". במקום זאת יש לומר ישירות "התאבד". כך אנו משדרים למתבגרים שהתאבדות אינה "הצלחה", ניסוח שעלול להתפרש שמדובר במעשה הרואי הראוי לחיקוי. התאבדות גם אינה "בחירה", מאחר שהמצוקה הרגשית שהובילה לכך היתה כה גדולה, עד שהחשיבה של האדם הצטמצמה ומנעה את היכולת שלו לקבל החלטה שקולה במובן המקובל של המילה.

6. התייחסו לנושא הרשתות החברתיות

רשתות חברתיות הן חלק מרכזי בחיי המתבגרים. חשוב להתייחס אליהן גם בהקשר של התמודדות עם התאבדות. לצד הסכנות הטמונות ברשתות החברתיות, יש להן גם צד חיובי: הן מאפשרות למתבגרים להסיר עכבות ולבטא באופן אנונימי רגשות ומחשבות אותם הם מתקשים לבטא באופן ישיר, פנים אל פנים.

מתבגר המתמודד עם מקרה התאבדות בסביבתו עשוי למצוא פורקן רגשי ברשת החברתית. חשוב לשוחח איתו על דרכים לשמור על עצמו במרחב המקוון ולקבל החלטות מתאימות ונכונות עבורו באשר לתכנים שהוא משתף ולמסגרת בה הוא עושה זאת. לא תמיד מתבגרים לוקחים בחשבון את האפשרות שלא בהכרח הם יזכו להבנה ותמיכה. חלק מהתגובות לפוסט שלהם עלולות להיות קשות או תוקפניות (למשל: תגובות שמאשימות את המתאבד, את בני משפחתו ואת חבריו). מודעות וחשיבה מוקדמת יאפשרו קבלת החלטות מושכלות לגבי התכנים אותם הוא בוחר לשתף.

כך גם באשר לקבלה ולהפצה של סרטונים. אחת התופעות הבעייתיות והשכיחות בשנים האחרונות היא הפצת סרטונים קשים לצפייה, לרבות סרטונים של פגיעה עצמית ואובדנות. סרטונים אלו מעוררים חרדה ומעצימים את המצוקה. יש להסביר למתבגרים על התוכן שסרטונים אלה עלולים להכיל ועל ההשלכות של צפייה בתכנים לא מותאמים, אלימים ופוגעניים, כמו גם לגבי ההשלכות כתוצאה מהפצתם. עלינו ללמד אותם שהבחירה במה הם צופים ומה הם מעבירים היא בידם, וחשוב שהם ישאלו את עצמם כיצד צפייה או העברה של סרטון כזה עלולה להשפיע עליהם ועל אחרים.

7. העמידו לרשות המתבגרים ערוצי סיוע נפשי ותמיכה רגשית זמינים ונגישים

על פי הנתונים של עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית), הפנייה לסיוע של מרבית בני הנוער מתבצעת דרך האינטרנט (בעיקר באמצעות צ'ט או פורום). הסיבה לכך נעוצה ביכולת לשמור על אנונימיות ובצורך לקבל מענה ועזרה באופן מידי – כאן ועכשיו, ולא שם ואחר כך.

כדי לסייע לבני הנוער להתמודד בדרכם עם המצוקה הרגשית שהם עלולים לחוות לאחר התאבדות של חבר, חשוב לפרוס בפניהם את האפשרות לפנות לערוצי סיוע מקצועיים שונים: באמצעות יועצת ביה"ס או פנייה לאנשי מקצוע בתחום הטיפולי, כמו גם קבלת תמיכה באמצעות ער"ן בטלפון 1201 או באתר האינטרנט של העמותה, בהם ניתן לקבל מענה 24/7 בכל זמן ומכל מקום.

8. העבירו את המסר שהתאבדות ניתנת למניעה

באמצעות הקניית ידע על סימני מצוקה, עקרונות של עזרה ראשונה נפשית ומידע על גורמי תמיכה, ניתן למנוע אובדנות ולהציל חיים. יחד עם זאת, בזמן אמת לא תמיד רואים את הסימנים ו/או מבינים את משמעותם. בעקבות מעשה אובדנות, רבים חשים תחושה מייסרת של אשמה ובושה. הסטיגמה הנלווית למצוקה נפשית חריפה ואובדנות מביאה פעמים רבות חברים ובני משפחה לשתיקה, הסתגרות והימנעות. כדי לסייע למתבגרים להתמודד עם תחושה של אשמה, חשוב מאוד לא לבטלה, אלא לתת לה מקום ולגיטימציה ולשדר למתבגר שתחושה זו טבעית לאחר אובדן וטוב שהוא משתף בתחושות אלה.

חשוב להתייחס אל הרשתות החברתיות גם בהקשר של התמודדות עם התאבדות. צילום: שאטרסטוק

לסיכום: התאבדות בכל גיל משפיעה משמעותית גם על סביבתו של המתאבד. יש אף המכנים התאבדות כ'פיגוע רב נפגעים'. כשמדובר בהתאבדות של מתבגר, עלולה להיות לכך השפעה רחבה על בני נוער אחרים ועל קבוצת השווים. לכן, חשוב להוות עבורם אוזן קשבת, לתת מקום לביטוי רגשי, לתת מידע על סימני מצוקה ותגובה נכונה ולהיות רגישים לאמירות והתנהגויות מעוררי דאגה שדורשות התייחסות ישירה ומעידים על צורך בהתייעצות מקצועית.

אובדנות בקרב בני נוער

מחשבות אובדניות, ניסיונות התאבדות והתאבדויות הן תופעה שכיחה בקרב בני נוער בכל רחבי העולם, בעיקר בקרב צעירים בני 24-15. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO) - התאבדויות ומוות כתוצאה מפגיעה עצמית הם הגורם השלישי לתמותה בגיל ההתבגרות בעולם, והגורם השני למוות בגיל ההתבגרות באירופה ובדרום מזרח אסיה.

הנתונים בישראל דומים. על פי נתוני הדו"ח בנושא "אובדנות בישראל" שפרסם משרד הבריאות ביוני 2019, כ-20% מהמתאבדים בישראל הם בני נוער וצעירים. הדו"ח מתייחס לשיעורי ההתאבדות בין השנים 2016-2001 ולשיעורי ניסיונות ההתאבדות בין השנים 2018-2004.

אחד הנתונים המדאיגים העולים מהדו"ח הוא שאמנם נרשמה ירידה בעשור האחרון בשיעור ההתאבדויות, בקרב בני 24-15 בישראל, אך נמצאה עלייה מדאיגה בשיעור ההתאבדויות בקרב צעירים מתחת לגיל 15.

ע"פ הנתונים, בין השנים 2016-2012 נרשמו 228 מקרי התאבדות של בני נוער. 82 מהמקרים הם צעירים בני 24-22; 73 מהמקרים הם צעירים בני 21-19; 47 מהמקרים הם צעירים בני 18-15; ו-26 מהמקרים הם צעירים מתחת לגיל 15! זאת, לעומת 13 מקרי התאבדות של צעירים מתחת לגיל 15 בין השנים 2006-2002 ו-18 מקרים בין השנים 2011-2007.

עוד עולה מהנתונים כי בקרב צעירים ובני נוער, יש שיעור גבוה יותר של ניסיונות התאבדות: בשנת 2018 נרשמו 3,031 ניסיונות התאבדות של בנים ובנות בני 24-10. 1,815 ניסיונות בקרב בנות ו-1,216 ניסיונות בקרב בנים. אחוז הניסיונות לבנות גבוה יותר בגיל 17-10 (17% בנות לעומת 7% בנים) ואחוז הניסיונות לבנים גבוה יותר בגיל 21-18 (28% בנים לעומת 21% בנות).

ע"פ הנתונים של ער"ן, בשנת 2019 התקבלו בער"ן מעל 200,000 פניות, מתוכן כ-40 אלף פניות בני נוער. מתוך כלל הפניות 8,500 היו בעלות תוכן אובדני. בכ-1,000 פניות הופעל נוהל חירום מציל חיים (הזעקת כוחות הצלה בעקבות פניה לאחר מעשה אובדני או כשמזוהה כוונה ממשית ומיידית לביצוע מעשה אובדני).

חשוב לציין: קיים תת דיווח באשר לשיעור ההתאבדויות. חלק מהמקרים המתוארים כתאונות דרכים, תאונות אימונים או נפילות, הם למעשה התאבדויות. ההשערה היא שהמספרים בפועל גבוהים בהרבה. באשר לניסיונות ההתאבדות, מדובר במקרים שהגיעו לחדר מיון - אך עם זאת, ישנם הרבה ניסיונות אובדניים שלא מגיעים לחדר מיון.

* לעיון נוסף: 'עוצמת ההקשבה – כיצד לסייע לסובבים אותך בזמן מצוקה רגשית ומשבר', הוצאת מטר.


שירי דניאלס היא ד"ר לייעוץ חינוכי, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן, חברה במועצה למניעת אובדנות במשרד הבריאות ומומחית בצוות פייסבוק העולמית למניעת אובדנות.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת zap doctors.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום