אפילפסיה - מנפצים את המיתוסים

(5)
לדרג

האם אפילפסיה היא סוג של מחלת נפש? האם ההתקף מתרחש בזמן ירח מלא? אפשר להחלים מהמחלה גם ללא טיפול? האם אסור להיכנס להריון? 9 מיתוסים על מחלת הנפילה

מאת: מערכת zap doctors

אפילפסיה היא מחלה המוגדרת כפרכוסים חוזרים (יותר מאחד), כאשר פרכוס הוא שינוי במצב הנוירולוגי הנגרם מנטייה של המוח לייצר פעילות החשמלית מוחית לא תקינה, 'קצר חשמלי' במוח. פרכוס יכול להתבטא במספר צורות: שינוי במצב ההכרה (חלקי או מלא), תנועה לא רצונית של הגפיים או שינוי התנהגותי.

רובנו מכירה בעיקר את הפרכוס המופיע לאחר נפילת האדם לארץ, כאשר הוא רועד בכל גופו ולעתים קצף יוצא מפיו. סוג זה של התקף הוא רק אחד מביטויי הפרכוסים, אך אין ספק שהוא המרתיע מכולם, וייתכן שבשל כך סטיגמות רבות ומיתוסים משונים נקשרו במחלה. ד"ר אלי הימן, מנהל המחלקה לנוירולוגית ילדים במרכז הרפואי 'אסף הרופא', מפריך מיתוסים שונים שדבקו במחלה לאורך השנים.


אפילפסיה היא למעשה מצב של קצר חשמלי במוח או חוסר איזון חשמלי. צילום: שאטרסטוק

"כל פרכוס הוא אפילפטי"

לא נכון. פרכוס יכול לנבוע מסיבות שונות, כך למשל במצב של הפרעת קצב בלב לא מגיע מספיק דם למוח והאדם עלול להתעלף ו"לפרכס". מקרה אחר הוא מצב של תינוק המפרכס בשל חום גוף גבוה (פרכוס חום), אך גם לזה אין קשר (ברוב המכריע של המקרים) לאפילפסיה. מחלת האפילפסיה פוגעת באחוז אחד מהאוכלוסייה. המחלה חייבת להיות מאובחנת בצורה מדויקת, בין השאר באמצעות רישום חשמלי של גלי המוח (EEG) ובדיקת תהודה מגנטית (MRI), שכן אם יינתנו תרופות אנטי-אפילפטיות לאדם שאינו חולה באפילפסיה, עלול להיגרם לו נזק.

"אסור לחולה באפילפסיה להיכנס להריון"

לא נכון. אחד הכללים המנחים אותנו בטיפול בחולי אפילפסיה הוא לאפשר לילד/ה, נער/ה ובוגר/ת לחיות חיים רגילים כשל חבריו הבריאים. אין כל איסור קטגורי על נשים החולות באפילפסיה להרות. אישה בגיל הפוריות אשר רוצה להיכנס להיריון צריכה להיות במעקב טרום ההיריון כדי להבטיח שתהיה מאוזנת תרופתית, שנוטלת חומצה פולית מניעתית, התאמה ככל שניתן את התרופה המתאימה לסוג האפילפסיה והתייחסות לבטיחות התרופה לעובר ומעקב קפדני במהלך ההיריון אחר האישה והעובר.

"אפילפסיה היא מחלת נפש"

לא נכון. אמנם מחלות נפש ואפילפסיה הן ביטוי של הפרעה בתפקוד המוח, אך אין ביניהן כל קשר. אפילפסיה היא למעשה מצב של קצר חשמלי במוח או חוסר איזון חשמלי, אשר גורם להתקפים שעשויים להתבטא בהפרעה התנהגותית, בעוד שהפרעה נפשית מקורה באיזורים שונים במוח במנגנון פעולה שונה, שגורם למחלת נפש כגון דיכאון.

לכ-30% מחולי האפילפסיה יש בעיות נוספות הקיימות באופן בלתי תלוי מהאפילפסיה עצמה או עלולים להיגרם או להחמיר כתוצאה מהאפילפסיה עצמה או הטיפול בה. לכן בכל חולה הסובל מאפילפסיה חשוב לשלול באופן אקטיבי קיומם של הפרעות מלוות כגון: הפרעות שינה, קשיי למידה (לקות למידה, הפרעת קשב), הפרעות התנהגותיות, הפרעות נפשיות (דיכאון, חרדה).

טיפול נכון באפילפסיה הוא מתן מענה לכלל הבעיות, קרי, לפרכוסים כמו גם לבעיות המלוות וזאת כדי לשפר את איכות החיים ומיצוי הפוטנציאל של המטופל/ת ומשפחתו/ה.

"אפילפסיה נגרמת בגלל מצבי לחץ"

לא נכון. מצב של לחץ (סטרס) אינו הסיבה לקיומה של המחלה, אלא הוא עשוי להיות הטריגר להתפרצות של פרכוס. ישנם מספר גירויים נוספים שעלולים לעורר את המחלה, כגון: חוסר שינה קיצוני, אך גם הם אינם הגורמים הראשוניים למחלה. כמו כן, יש סוגי אפילפסיה שההתקפים שלהם מחמירים בשל אורות מהבהבים או מסכים מרצדים (מחשב, טלוויזיה, טאבלט), אך גם במקרה זה מדובר בגורם משני שמשפיע רק בסוג מסויים של אפילפסיה.

"אפילפסיה היא מחלה גנטית שנולדים איתה"

לא מדויק. הנטייה של המוח לייצר פעילות חשמלית לא תקינה נובעת מקיומם של גנים מסוימים התורמים לחוסר שיווי משקל בפעילות המוח. לסביבה יש השפעה משמעותית על ביטויים של אותם גנים. מרבית האפילפסיות המופיעות בילדים בריאים נובעות מקיומה של נטייה גנטית (קיומם של גנים המעלים את הסיכון בתנאים מסויימים לפתח אפילפסיה), אך למרבה המזל אפילפסיות אלו חולפות (ריפוי מוחלט) לאחר שנים בודדות ולא חוזרות (אפילפסיה שפירה של גיל הילדות).

במרבית סוגי האפילפסיה אין בידינו אפשרות היום לזהות בוודאות את הגן/גנים האחראיים לגרימת מחלת האפילסיה. ההתפתחות הרבה בטכנולוגיה הגנטית מאפשרת היום זיהוי של יותר ויותר גנים האחראיים לסוגים של אפילפסיה המופיעה בגיל הינקות/ילדות מוקדמת.

"בפרכוס אפילפטי יש למשוך את הלשון כדי למנוע חנק"

לא נכון. התקף אפילפטי לכשעצמו אינו מסכן חיים, אלא אם כן הוא מתרחש בסביבה שעלולה לסכן את החולה, כמו בבריכה שחייה, אמבטיה או אם החולה עומד על סולם בגובה.

במקרה של התקף ופרכוס יש לקרוא לעזרה ובינתיים להשכיב את החולה על צדו, להרחיקו ממקור פגיעה אפשרי, למתוח קלות לאחור את הצוואר כדי לפתוח נתיב אוויר, ולהמתין שההתקף יחלוף מאליו (לרוב חולף לאחר חצי דקה- עד 2 דקות).

בשום מקרה אסור לשפוך על החולה מים או לסטור על פניו ובטח שלא לדחוף יד לתוך פיו של החולה. לא נחנקים בהתקף ולא 'בולעים' את הלשון.

כאשר מדובר בילדים עם פרכוסים חוזרים, לעתים נצייד את ההורים בתרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים, ווליום-סטסוליד או דורמיקום-בוקולם (הניתנים ניתן דרך הרקטום כחוקן -(סטסוליד, או דרך האף, או ריריות הפה- בוקולם) ואם ההתקף מתמשך (מעל 2-3 דקות) ההורים יכולים לתת את התרופה לילדם ולעצור את הפרכוס.

"חולה אפילפסיה לא יכול להוציא רישיון"

לא מדויק. חולה אפילפסיה רשאי לגשת לבחינה לקבלת רישיון נהיגה, בתנאי שלא סבל כלל מהתקפים במהלך השנה שקדמה למועד הבחינה, ובמידה והוא עונה על שאר הקריטריונים הרפואיים הנכונים לכל אדם בריא.

אבחון אפילפסיה נעשה על ידי רופא נוירולוג. צילום: שאטרסטוק

"התקף מתרחש בזמן ירח מלא"

לא נכון. התקף אפילפטי יכול להתרחש בכל שעה ביום ובכל אחד מימות השנה ואין כל השפעה מוכחת של תופעות טבע כאלה או אחרות. ייתכן כי הזרעים למיתוס זה נזרעו בימי קדם, כאשר האדם לא ידע למה לייחס את ההתקפים, לא הבין שהמקור הוא הגוף עצמו ולא כוחות חיצוניים, ולפיכך נתלה באמונות תפלות או דמוניות.

"לא ניתן לטפל באפילפסיה - הגוף צריך ללמוד להתמודד"

לא נכון. יש מספר תרופות אנטי אפילפטיות מצוינות אשר מסייעות להפחית את מספר ההתקפים משמעותית, ולעתים אף להפסיקם לחלוטין. למעשה, 70% מחולי האפילפסיה מאוזנים תרופתית וכ- 30% מהם מוגדרים עם אפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי (לאחר כשל של 2-3 תרופות אנטי אפילפטיות מתאימות) ולהם אנחנו מציעים טיפולים אחרים.

חולים עמידים לטיפול שאובחנה אצלם אפילפסיה מוקדית במוח עשויים להיות מועמדים לניתוח להסרת המוקד האפילפטי במוח. חולים אלה יעברו סריקה קפדנית כדי להבטיח שהמוקד ממוקם באיזור ספציפי במוח, ולא פחות חשוב מזה שהמוקד אינו איזור אסטרטגי שבהסרתו אנו עלולים לפגוע בתפקודי מוח חיוניים. ברוב המקרים, חולים שעברו ניתוח ולא התגלו אצלם מוקדים נוספים, יהפכו לחופשיים מהתקפים. עבור אותם חולים שנמצאים לא מתאימים לניתוח (רק כ-25% נמצאים מתאימים) הסרת מוקד או חוששים ממנו, יש שתי גישות טיפול נוספות: השתלת קוצב וואגלי או דיאטה קטוגנית.

קוצב וגאלי הוא קוצב המוחדר מתחת לעור בסמוך לבית השחי וממנו מועבר כבל חשמלי לעצב הואגוס השמאלי. הקוצב מעביר גירוי חשמלי בפרקי זמן קבועים (הניתנים לשינוי על-ידי הרופא המטפל) המגיע דרך העצב למוח וכך מפחית ומונע התקפים. מחקרים מראים כי בין 40%-65% מהמטופלים מפחיתים כ-50% מכמות ההתקפים ויותר. בין 6-10% יפסיקו לפרכס.

הקוצב משפר משמעותית את איכות חיי החולים בכך שההתקפים, אם מתרחשים, הופכים קלים יותר ומתרחשים לעתים רחוקות יותר. בנוסף, לא פעם השתלת הקוצב מאפשרת הפחתה של המינונים של התרופות האנטי-אפילפטיות.

דיאטה קטוגנית מבוססת על תזונה עשירה בשומנים ודלה בחלבונים וסוכר באופן שמספק את כל הנדרש לגדילה והתפתחות. הדיאטה, למרות שמה, היא טיפול רפואי לכל דבר שצריך להיות מוצע לכל ילד/ה עם אפילפסיה שאינה מגיבה לטיפול מקובל וכאשר אין אפשרות לטיפול באמצעות ניתוח (Epilepsy Surgery). הקושי העיקרי בדיאטה הקטוגנית היא להקפיד על הרכב התזונה המיוחד היות וכל חריגה קטנה פוגמת ביעילות הטיפול. הדיאטה הקטוגנית מנוהלת על דיאטנית המתמחה בטיפול בדיאטה קטוגנית.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום