מורסה (אבצס): אבחון וטיפול

(18)
לדרג

מורסה היא הצטברות מקומית של מוגלה, כתוצאה מנמק והתנזלות של רקמה. פרונקל, למשל, היא מורסה פשוטה לטיפול, אבל ישנן מורסות העלולות להיות קשות מאוד לטיפול, כמו הידרדניטיס סופורטיבה. 10 סוגי מורסות נפוצים: מדריך מיוחד

רופא עור ומין
02-5340916

מורסה (Abscess) היא הצטברות מקומית של מוגלה, כתוצאה מנמק (NECROSIS) והתנזלות של רקמה (דרך העור, למשל) - ועלולה להופיע בכל איבר בגוף (במוח, בכבד, בריאה, בכליה ועוד). הדוגמה הנפוצה ביותר של מורסה בעור היא ה"פרונקל" הפשוט והנפוץ. רוב המורסות נגרמות על ידי חיידקים יוצרי מוגלה - ובמיוחד על ידי חיידק הסטפילוקוקוס (staphylococcous).

למעשה, המורסה היא שדה קרב בין חיידקים, תאי דם לבנים (ליקוציטים) ושברים של תאים נמקים -כשכול זה מוקף על ידי קיר של רקמת גרעון ותאי רקמת חיבור, המונעים מתוכן המורסה המוגלתי ומהחיידקים שבתוכו - להתפשט לרקמה שמסביב. קיר המורסה יכול לפעמים להתבקע - ואז נוצר מעבר לשטח פני העור, שדרכו מופרשת מוגלה (sinus) - וכך יכולה להיות מופרשת כמות גדולה של מוגלה.

בחלק אחר של המקרים, המורסה נשארת סגורה, עם או בלי טיפול אנטיביוטי פנימי - ויכולה באופן הפשוט ביותר להיספג בהדרגה, אך להשאיר צלקות של רקמת חיבור.

הרופא יכול, על ידי מישוש של הגוש הדלקתי, לדעת אם הוא מכיל מוגלה נוזלית - מה שבדרך כלל יחייב פתיחה וניקוז של המוגלה.

הפתיחה יכולה להיות פתיחה כירורגית בעזרת סכין, אך לעתים אפשר להסתפק באמצעים קלים יותר, כגון משחות ייעודיות, שתפקידן לזרז ולהגביר את תהליך היווצרות המוגלה - ולעודד את פריצתה העצמונית לשטח פני העור.

סיבוך של פצעי בגרות. צילום: שאטרסטוק

ישנם מספר תתי סוגים של מורסות:

1. מורסה יכולה להיות סיבוך של פצעי בגרות (אקנה) מוזנחים ולא מטופלים כראוי.

2. פרונקל (זיהום חיידקי עמוק של שורש השערה). זיהומים מסוג זה שכיחים יותר אצל חולי סוכרת, בכל אזור שהוא בגוף. אם, למשל, בחולה מסוים מופיעות שוב ושוב מורסות מסוג "פרונקלים" על חלקים שונים של עור הגוף - הדבר צריך לעורר את חשדו של הרופא, שאולי אותו אדם חולה בסוכרת או שסובל ממצב טרום סוכרת - מה שמחייב בירור מעבדתי, לאישור החשד או לשלילתו.

סיבה נוספת להופעה חוזרת ונשנית של מורסות היא הפרעה במערכת החיסון - שהיא נדירה יותר מסוכרת או מטרום סוכרת - ועלולה להצביע על הפרעה חמורה במערכת החיסון (מחסור בחלבוני חיסון מסוימים).

לעתים עלולה להיווצר קבוצה צפופה של מספר פרונקלים כאלה. זאת, משום שכאשר הזיהום החיידקי נכנס למספר שורשים של שערות הצמודות זו לזו - נוצרת מורסה גדולה ועליה מספר "ראשים" מפרישי מוגלה. נגע כזה נקרא קרבונקל (Carbuncle) והוא מחייב טיפול פנימי באנטיביוטיקה מתאימה; וקרוב לוודאי שיחייב גם פתיחה כירורגית של הנגע, לצורך ניקוז מהיר של המוגלה.

3. הידרדניטיס סופורטיבה (Hidradenitis suppurativa): מורסות חוזרות ונשנות בבית השחי ו/או במפשעות, ו/או באזור פי הטבעת: ברוב המקרים, למורסות אלה אין קשר לסוכרת - והן נגרמות בשל נטייה לסתימה של בלוטות הזיעה המיוחדות, הקיימות באזורים אלה. שמן הוא בלוטות זיעה אפוקריניות (Apocrine). בעקבות סתימתן, בלוטות אלה מזדהמות בחיידקים יוצרי מוגלה, הגורמים להופעה חוזרת ונשנית של מורסות באזורים אלה - וגורמות בכך לסבל רב לסובלים מהן. מורסות אלה ראויות לדיון נפרד - ומחייבות טיפולים מיוחדים.

עשויה להופיע עקב זיהום דנטלי. צילום: שאטרסטוק


4. מורסה יכולה להופיע עקב זיהום דנטלי. בכל מקרה של נפיחות באזור הפנים (עם או בלי כאבים ו/או אודם מקומי), יש לחשוד בזיהום שמקורו בשיניים - ולהיבדק אצל רופא השיניים.

5. חולים פסיכיאטריים מסוימים עלולים, לעתים, להזריק לעורם מיני חומרים שונים, כדי לזכות בתשומת לב. מדובר בהזרקה של חומרים, דוגמת תמיסת סבון, חלב ואפילו צואה - ובכך לגרום לעצמם הופעה של המורסות. תוארו גם מקרים של הורים מתעללים, שהזריקו חומרים משונים לישבן של התינוק שלהם.

6. סוגים מסוימים של זיהומים פטרייתיים בקרקפת של ילדים צעירים, גורמים להופעה של מורסות מיוחדות. במקרה כזה, יש צורך באבחון מדויק של הבעיה, על מנת שהטיפול בה יהיה מדויק ויעיל. במקרים אלה, הטיפול חייב לכלול גם נטילת תרופות אנטי פטרייתיות מיוחדות דרך הפה.

7. פריפוליקוליטיס קפיטיס (Perifolliculitis Capitis): מורסות פטרייתיות חוזרות ונשנות בעור הקרקפת - בדרך כלל אצל בוגרים צעירים; ובעיקר בקרב גברים. מורסות אלה חוזרות שוב ושוב, למרות נטילת תרופות אנטי פטרייתיות, משום שלתופעה זו אין קשר עם זיהום פטרייתי. לעתים מורסות אלה מותירות צלקות וגורמות להתקרחויות בעור הקרקפת. תופעה זו מחייבת גישה טיפולית מיוחדת, לרבות מתן אנטיביוטיקה לתקופה ממושכת, תחילה במינונים גבוהים - ובהמשך במינונים קטנים יותר. מינונים קטנים אלה, של אנטיביוטיקות מסוימות, כגון טטרציקילינים, הניתנים גם לפרקי זמן ארוכים - אינם גורמים בהכרח לנזק מתמשך בגוף. אם הדבר נעשה נכון ובצורה מבוקרת - ניתן להגיע למינונים כאלה, שעיקר השפעתם לא תהיה על החיידקים עצמם (דבר שעלול לעודד יצירת חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה). במינונים נמוכים, יש לצפות שעיקר ההשפעה של האנטיביוטיקה תהיה על אנזימים שונים המעורבים בתהליך הדלקתי ואשר מקורם בחיידקים עצמם; יחד עם זאת, לא תהיה השפעה מזיקה על החיידקים עצמם, שהרי במינונים כאלה - לא תהיה התפתחות של זנים עמידים.

8. תוארו מקרים נדירים של מורסות בשדיים של נשים מיניקות. זוהי תופעה נדירה יחסית, הנגרמת על רקע סדקים ודלקות בעור הפטמה, שאם לא מטפלים בהם נכון ובזמן - הרי שהזיהום עלול לחדור אל רקמת השד פנימה - ולגרום למורסות בליווי חום גבוה; ולהצריך מתן אנטיביוטיקה (לעתים בעירוי דרך הווריד).

9. סוג נדיר נוסף של מורסות - נגרם על ידי חיידקי שחפת. תופעה זו נפוצה יותר אצל חולים מדוכאי חיסון או אצל חולים המקבלים טיפול כרוני בסטרואידים. במקרים אלה, אנטיביוטיקה רגילה לא תסייע. גם נטילת משטחים ותרביות של המוגלה אינם מגלים את החיידקים, שבדרך כלל גורמים למורסות בעור. לכן יש לבצע צביעות מיוחדות לניטור המוגלה, תרביות מיוחדות לחיידקי שחפת - וכמובן שיש להתאים אנטיביוטיקה מיוחדת, היעילה נגד חיידקי שחפת.

10. מורסות יכולות להתפתח, באופן נדיר, כסיבוך של פטרת כרונית "רגילה". למשל: פטרת בציפורני הרגליים או בכפות הרגליים. מצב זה עלול לקרות כאשר החולה מתחיל לקבל טיפול המדכא את מערכת החיסון; למשל: בעקבות השתלת איבר. אצל חולים מסוג זה, תוארו מורסות דלקתיות כואבות, למשל: על השוקיים. במקרים אלה, לטיפול האנטיביוטי יתווסף גם טיפול אנטי פטרייתי פנימי דרך הפה, במטרה לחסל את הפטרת הכרונית. יש רופאים הנוהגים לתת טיפול אנטי פטרייתי סיסטמי, לאנשים הסובלים מזיהום מסוג זה - כהכנה לפני מתן טיפול תרופתי מדכא.

לסיכום: מורסה היא תגובה דלקתית של הגוף, לזיהומים חיידקיים או פטרייתיים - ועל כן יש לזכור כי אין להזניח זיהומים אלה - אלא למהר ולטפל בהם, בתרופות אנטיביוטיות או אנטי פטרייתיות, בהתאם להתוויה הרפואית.

התייחסות הולמת לבעיות פעוטות יחסית בעור (אבחון מהיר וטיפול זריז ויעיל ) עשויה למנוע לעתים התפתחות מורסות, העלולות להיות קשות יותר ומסובכות יותר לטיפול. לדוגמה אי-הזנחה של אקזמה ופצעים בשד של אשה מניקה או אי-הזנחה של פטרת בציפורניים ובכפות הרגליים של חולי-סוכרת או של חולים העומדים לפני השתלה. כל אלה הן דוגמאות לבעיות קלות יחסית, שהתייחסות הולמת וטיפול יעיל בהן עשוי למנוע התפתחות של מורסות שיהיה קשה יותר ומסובך יותר לטפל בהן מאוחר יותר.

ד"ר אשר יהב הוא מומחה עור ומין.

סייעה בהכנת הכתבה: מארי-רוז גוטמן, כתבת Zap Doctors.

  • צור קשר
  • קבע פגישה
  • שאל אותי
שדות שמסומנים בכוכבית הם חובה
חשוב לדעת: לאחר מילוי הטופס פרטיך יועברו למרכז השירות של Zap Doctors ומשם לרופאים. לעיתים רחוקות לא נוכל להעביר את הבקשה, או שהיא תועבר באיחור. לכן, בכל מקרה של בעיה דחופה אנו ממליצים להתייעץ עם רופאים בקופ"ח או בבי"ח ולהימנע ממילוי פרטים אישיים, רגישים או חסויים בטופס.
רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום