ניתוחים לתיקון הבקע: אפשר לסתום בפקק

הניתוח לתיקון בקע דומה בכל סוגי הבקעים אם כי קיימות שיטות ניתוחיות שונות. ההחלטה על שיטת הניתוח תלויה ברצון המטופל, במחלות הרקע שלו, במיומנות המנתח ובמרכז הרפואי בו מבוצע הניתוח.

הניתוח מבוצע בהרדמה כללית, אזורית (ספינלית) או מקומית. במהלכו מחזירים את תוכן שק הבקע אל מקומו (למשל, את לולאות המעי הדק לבטן) ומחזקים את הפגם בדופן הגוף שדרכו בלט השק.

הסיכונים, כמו בכל ניתוח, קשורים להרדמה ולסיבוכי ניתוח בכלל כמו דימום או זיהום. הניתוח עצמו הוא טיפול המתקן את הבקע ברוב המכריע של המקרים ולכן גם את הכאבים והנפיחות שהציקו למטופל בעבר.

כבר ביום הניתוח, מספר שעות לאחר ההתעוררות מן ההרדמה, מומלצת קימה מן המיטה והליכה מתונה. אין כל הגבלה על ילדים קטנים לאחר הניתוח אך לילדים מבוגרים יותר מומלצת הימנעות ממעורבות בפעילויות העלולות לפגוע במפשעה למשך שלושה שבועות לאחר הניתוח. הסיבה היא לא מפני החשש לתיקון הבקע עצמו אלא מפני פקיעת תפרי העור וחשיפת הפצע הניתוחי.

למשך מספר שבועות לאחר הניתוח מומלץ להימנע מהרמת משאות כבדים או מאמצים קיצוניים. למשך חמישה ימים לאחר הניתוח מומלץ שלא להרטיב את האזור הניתוחי, שוב, משום האפשרות שההרטבה תגרום לפתיחת הפצע הניתוחי.

קיימים ארבעה סוגי ניתוחים לתיקון בקע. הסוג הראשון שנתאר כאן הוא על ידי שימוש ב"פקק" לתיקון הפגם בדופן הגוף. מדובר בטכניקה ההופכת יותר ויותר נפוצה לאחרונה. הניתוח בדרך כלל מבוצע תוך כדי אשפוז יום (ובאותו ערב המטופל חוזר לביתו) ובהרדמה מקומית.

המנתח מחדיר, דרך חתך קטן, "פקק" מחומר סינתטי הסותם את הפגם בדופן הגוף בשל צורתו המתאימה עצמה לפגם (ראו תמונה מצורפת). בהמשך, פיסת חומר נוספת, רשת שטוחה בצורתה, עוטפת את הפקק ומונעת אירועים חוזרים של בקע באותו מקום. במהלך השבועות שלאחר הניתוח, הרקמות הסובבות את אזור הבקע גדלות מסביב ואל תוך הרשת ומחזקות את האזור שעבר תיקון.

ה"פקק" לתיקון הפגם בדופן הבטן מיוצר על ידי חברת בארד שמושבה ברוד איילנד ומכונה: Bard Perfix .

למרות הזמן הקצר יחסית שמנתחים משתמשים בפקק (משנת 1993) הודיעה לאחרונה החברה המייצרת כי הגיעה למכירת הפקק המיליון בארצות הברית, מה שמעיד על היעילות והאפקטיביות היחסית של שיטה ניתוחית זו לעומת השיטות הותיקות יותר.

מחישוב פשוט עולה כי כשליש מן הניתוחים לתיקון בקע מבוצעים היום בעזרת ה"פקק" העשוי מהחומר פוליפרופילן. בשל צורת הקונוס שיש לפקק, הרי שלאחר הניתוח מתאים עצמו השתל לפגם שאותו הוא מתקן ומשנה את צורתו עם תנועת המטופל. זאת הסיבה לכך שהטכניקה הניתוחית מכונה: "שיטת תיקון נטולת מתח" (Tension free ). משך הניתוח בשיטה זו קצר (כעשרים וחמש דקות) וכאמור, חוסך את הצורך בהרדמה כללית הטומנת בחובה סיכונים למנותח.

גם משך ההחלמה קצר יותר יחסית בשימוש בשיטה ומלווה בפחות כאבים מאשר שיטות ניתוחיות אחרות. זאת, בשל הצורך בחתך קטן מאד יחסית, פגיעה מינימלית ברקמות באזור ותפרים מועטים יותר. כתוצאה מכך, המטופל יכול להתחיל להלך תוך שעה עד שעתיים לאחר הניתוח ולחזור לפעילות רגילה כעבור כשלושה ימים.

השיטה הניתוחית השנייה גם היא מבוצעת תוך כדי אשפוז יום. כאן, במהלך הניתוח מניח המנתח רשת שטוחה על אזור הבקע, מתחת לפני העור. הרשת אינה נתפרת לשרירים שמסביבה וכך נוצרת סגירה של הפגם ללא יצירת מתח באזור. כתוצאה מכך, מתקצרת תקופת ההחלמה לעומת שני סוגי הניתוחים המפורטים בהמשך.

השיטה הניתוחית ה"קונבנציונאלית" כוללת החזרה של תוכן שק הבקע לחלל אליו הוא שייך (בדרך כלל חלל הבטן) ומתבצעת כריתה של השק עצמו. הפגם בדופן מתוקן על ידי משיכת וקרוב שני צידי החור ותפירת השרירים זה לזה. בשיטה זו לא משתמשים ב"פקק" או "רשת". זמן ההחלמה מן הניתוח המבוצע בשיטה זו הוא ארוך יחסית ומומלץ לחזור לפעילות מלאה רק ארבעה עד שישה שבועות לאחר הניתוח.

השיטה הלפרוסקופית כוללת החדרת כלי ניתוח דרך מספר חורים באזור הניתוח, כולל החדרת לפרוסקופ שהוא צינור דק המעביר אל המנתח את תמונת שדה הניתוח ומקרין אותה על מסך. בדרך כלל משתמשים במקרים אלו ברשת המוכנסת דרך אחד מן החורים הניתוחיים ומהודקת אל השרירים שבאזור על ידי סיכות. בדרך כלל הניתוח מבוצע תחת הרדמה כללית. בהשוואה לשיטה הקונבנציונלית, בשיטה זו זמן ההחלמה קצר יותר והכאבים שלאחר הניתוח פחותים.