איך לדבר עם ילדים על מוות?

(4)
לדרג

מוות של אדם קרוב מציב בפני ההורה "תפקיד" קשה ומאתגר: התמודדות עצמית עם האובדן ו"תיווך" האובדן עבור הילד. חמישה כללים - לרגעים הקשים מכל

מאת: מיכאל דר

מוות של אדם קרוב מהווה אירוע משנה חיים, המזמן לכל אדם אתגר מורכב וטעון. מעבר לאתגר הבסיסי, הניצב בפני מבוגרים המתמודדים בעצמם עם האובדן הכואב, יש למבוגרים משימה נוספת: "לתווך" את המציאות הקשה לילדים - שאיבדו הורה, אח או אדם קרוב אחר.

חשוב להדגיש כי אין דרך אחת "נכונה" ומדויקת - לסייע לילדים להתמודד עם מוות ואובדן. עם זאת, יש בהחלט מספר כללים מנחים וכלים מעשיים, העשויים לסייע לכם - ההורים, שתוהים כיצד ניתן לסייע לילד שלכם לעבד את האובדן הקשה ולהתאבל.

כיצד יש לדבר עם הילד? מה חשוב לדעת? במאמר זה, נציג כללים וכלים מעשיים, שיסייעו לכם - ההורים - לעזור לילד להתמודד עם פרידה כואבת.

חשוב מאוד "לתווך" לילד את המציאות. צילום: שאטרסטוק
חשוב מאוד "לתווך" לילד את המציאות. צילום: שאטרסטוק

כיצד ילד תופס את מושג המוות?

מוות מהווה חוויה מופשטת וטעונה. המושג "מוות" קשה לתפיסה גם עבור מבוגרים; קל וחומר שהוא קשה לתפיסה עבור ילדים, שמלכתחילה היכולת הקוגניטיבית-רגשית שלהם מוגבלת. הדברים אמורים בפרט בנוגע לילדים בגיל הרך. יש לציין כי גם כאשר מדובר בילדים בגיל גן ובית ספר יסודי (בד"כ, עד כיתה ד') - תפיסתם את חווית המוות, המשמעויות שלו וההשלכות המעשיות שלו הינה תפיסה מאוד מוגבלת.

לכן, בראש ובראשונה, חשוב להבין את החוויה שהילד חווה בתוך המציאות: ילד מתקשה לארגן בראשו ובנפשו את המחשבות, הרגשות והמשמעויות של אירוע הפטירה. החוויה שהוא חווה היא חוויה מורכבת מאוד, הן מהבחינה התפיסתית והן מהבחינה הרגשית.

בגלל המורכבות של מאורע מוות, חשוב מאוד "לתווך" לילד את המציאות. הצורך ב"מתווכים" קיים ומשמעותי בכל גיל, בכל מקרה ובכל מצב. עם זאת, הצורך הולך ומתגבר ככל שגיל הילד צעיר - וככל שמידת הקרבה של הילד לנפטר גדולה יותר. באופן גורף, ניתן לומר כי רצוי שהמתווכים יהיו הוריו של הילד. במקרה שאחד מההורים הלך לעולמו, עם כל הקושי והכאב - רצוי כי ההורה הנותר יסייע לילד בעיבוד האובדן, בסיוע אנשי מקצוע.

כיצד ניתן "לתווך" לילד מציאות של מוות?

כאמור, אין דרך אחת יחידה ונכונה, לשוחח עם ילד בנושא המוות. ההתייחסות למוות ואמצעי התיווך - תלויים בנסיבות מגוונות ומשתנות. כך, בין היתר:

גיל הילד - בכל גיל, התפיסה הקוגניטיבית, יכולת העיבוד וההבנה שונות.

יכולת הילד, ללא קשר לגילו - לכל ילד יש "ערכת כלים" שונה, שיש להתחשב בה.

יכולת ההורים - והכלים שעומדים לרשותם.

השקפת העולם, התפיסה והאמונה של ההורים, הקהילה ובני המשפחה.

מידת הקרבה לנפטר.

נסיבות הפטירה.

עם זאת, למרות ריבוי הנסיבות המשפיעות, ניתן - בזהירות המתאימה - להגדיר מספר כללים משותפים, נכונים ורלוונטיים במרבית המצבים, בהם מדובר בילד שחווה אובדן ואבל.

1. הצורך בהמשגה

התיווך מול הילד חייב להיות בשפה שהילד מבין. תוכן הדברים, המסרים והרעיונות - פחות חשובים; יש הרבה יותר משמעות - לאופן שבו הדברים מועברים לילד. "מלאכת התיווך" של המוות חייבת להיעשות בשפה פשוטה, קוהרנטית וברורה, שמבהירה לילד את המציאות, תוך ניסיון לפשט את המציאות עבורו, ככל שניתן. מטרה חשובה של התיווך היא להפוך מצב עמום, בלתי ברור ומבלבל - למצב בהיר, מוגדר, מוחשי, שניתן לתפוס אותו. בזכות התיווך, הילד אמור להצליח להבין "מה קורה פה" ו"לסדר" את המחשבות. לשם כך, למשל, חשוב לעשות שימוש בשפה של הילד (ולא לדבר במושגים עמומים).

2. המחשה וקונקרטיזציה

המחשה מהווה פן חשוב נוסף בתיווך. הכוונה היא לצורך בכך שהתיווך כלפי הילד לא יכלול רק הסבר מילולי, אלא יכלול גם חשיפה של משהו מוחשי וקונקרטי הקשור למוות. כך, למשל: לאפשר לילד להגיע ללוויה. כמובן שיש גם אמצעים אחרים, אבל הגעה ללוויה מהווה דוגמא טובה: מענה מוחשי לשאלות שמתרוצצות במוחו של הילד, סביב ההתרחשויות.

כאשר ילד מגיע ללוויה, התמונה קצת יותר מתבהרת לו: הוא מבין שנפרדים והפרידה הופכת ברורה ומוחשית: האיש שהיה ואיננו עוד - לא פג ונעלם, אלא "ממשיך" אל בית העלמין. שם הוא קבור, שם הוא נמצא. בטקס הפרידה, האנשים מלווים אותו והם עצובים - מה שמעניק גוון מוחשי נחוץ נוסף, לחוויית הפרידה ולתחושת ההבנה והשליטה. כך, הילד אינו נשאר "אבוד" מול המציאות.

3. להשיב על שאלות

חלק ממלאכת התיווך כולל הזמנה של הילד לשאול שאלות. מוות מעורר בלב הילד לא מעט שאלות - וחשוב לתת לו תשובות: מה זה קבר? מה קורה בקבר? מה קורה לגוף בקבר? וכו'. גם בהקשר זה, אין תשובות "נכונות": ההורים מוזמנים לענות על השאלות בהתאם להשקפת עולמם ותפיסתם. הדגש הוא על עצם המענה.

המטרה המרכזית: לתת לילד תשובות, באמצעים שברורים לילד - ולא להותיר את הילד עם שאלות ללא מענה. חשוב מאוד לא לחסום את הילד, לא למנוע ממנו לשאול שאלות, לא להשיב ב"קשה לי לדבר על זה" או "כשתגדל תבין". לא להיבהל מהשאלות המורכבות - ולא להתחמק ממתן תשובה.

יש להבין כי כאשר יש לילד שאלות שאינן מקבלות מענה - הוא משיב עליהן בעצמו; התשובות עשויות להיות מפחידות ומאיימות. רוב הילדים פונים אל הדמיון שלהם, ש"פועל שעות נוספות" ונסחף למחוזות מטרידים.

ניתן למנוע ערעור בלתי רצוי של הילד, על ידי הזמנתו לשיח מזמין ופתוח. יש להיזהר מהתייחסות העלולה לגרום לערעור הילד (לא מתאפשר לו לשאול שאלות, השארת נושאים בלתי ברורים ואי מתן תשובות מספקות).

מוות מעורר בלב הילד לא מעט שאלות - וחשוב לתת לו תשובות. צילום: שאטרסטוק
מוות מעורר בלב הילד לא מעט שאלות - וחשוב לתת לו תשובות. צילום: שאטרסטוק

4. להיות נוכח

נוכחות רגשית של ההורה מהווה כלי מרכזי המסייע - לכל ילד, בכל גיל - להתמודד עם מוות. הורה נוכח רגשית יעניק לילד באופן ברור תחושות יציבות וביטחון, שהילד כה זקוק להן, לאורך תקופת המשבר. כך, הילד מרגיש כי ההורה לא "נעלם".

כמובן, מטבע הדברים, ההורים עצמם "הולכים לאיבוד" ומתקשים בעצמם להתמודד עם האובדן, הכאב, המטען הכואב והרגשות המציפים. לכן, מומלץ להורים לקבל סיוע והדרכה.

5. לשתף - גם כשלא נוח

למרות חוסר הנוחות הכרוך בכך, מומלץ להורים לחשוף רגשות בפני הילד ולדבר על הכאב. כמובן, השיתוף צריך להיעשות בהתאם לגיל הילד ובהתאם ליכולת של הילד לעבד את המידע ולהכיל את הדברים. הסתרת רגשות מהילד מזיקה לו - משום שהילד חש את הרגשות בעצמו. זוהי התחמקות רגשית - והיא איננה רצויה. חשוב מאוד שההורה "יתמקם" מול הילד, כמי שמסוגל לתקשר אתו בנושא, להתבטא, להקשיב, לפגוש את תחושותיו ולקיים עמו שיח פעיל בנושא המורכב.

לסיכום: התפקיד שלכם - הורים לילדים שחווים אובדן - הינו להתאבל בעצמכם; ובמקביל, לסייע לילד להתמודד עם האבל שלו. קיום שיח גלוי מול הילד, המשגה והמחשה של האובדן, התמקמות "נכונה" מול הילד וקבלת עזרה והנחייה - כל אלה בעלי חשיבות מכרעת, בהתמודדות עם האתגר הקשה. יש לזכור כי הורים שחווים מתח, לחץ וחרדה - משדרים את כל אלה לילד ו"מטעינים" את הקשיים של הילד. כדי להימנע מכך, רצוי לקבל טיפול והדרכה, בנוגע לאופן ההתמודדות המומלץ לכל בני המשפחה.

מיכאל דר הוא פסיכולוג קליני.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת Zap Doctors.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום