שיטות הדמיה: יתרונות וחסרונות

(0)
לדרג

כיום עומדות לרשות הרופאים שיטות הדמיה רבות, שמאפשרות אבחון מהיר ויעיל של בעיות שונות. מה ההבדל בין השיטות, ואיך תדעו מה השיטה שהכי מתאימה לכם

מאת: ד"ר אפרת ששון

שיטות הדמיה כמו CT ו-MRI נפוצות מאוד כיום, ומאפשרות לזהות ולאבחן מחלות רבות בשלב מוקדם. בבדיקות אלה אפשר לזהות תופעות כמו אוטם או דימום במוח, פריצת דיסק בעמוד השדרה, שינויים בחוליות, מחלות רבות באיברי הבטן, וגידולים סרטניים. אבל מה ההבדל בין שתי השיטות, ובמה הן שונות משיטות אחרות כמו צילום רנטגן אוPET ?

כולם מכירים את צילום הרנטגן המשתמש בקרני X כדי לאבחן שברים או דלקת ריאות. טכנולוגיית הטומוגרפיה הממוחשבת (Computed Tomography, CT) משתמשת גם היא בקרני X, שהיא קרינה חודרנית. הקרניים חודרות לרקמות ומוחזרות מהן, כאשר כל סוג רקמה שוברת את הקרן בצורה שונה והקרניים המוחזרות מתורגמות לעוצמת הצבע האפור בתמונה.

הדמיית תהודה מגנטית (magnetic resonance imaging, MRI) משלבת שדה מגנטי חזק (גבוה מ-1 טסלה) וגלי רדיו כדי להשפיע על הספין של הפרוטונים באטומי המימן שנמצאים במולקולות המים בגוף. שינוי תכונות הספין תלוי בסוג הרקמה שבה הוא נמצא. בעזרת מדידת שינוי הספין, ניתן לקבל הפרדה ברורה בין הרקמות השונות.

CT/MRI Angio הן שיטות שבהן מוזרק חומר ניגודי לווריד אשר "צובע" את כלי הדם והרקמות השונות ועוזר באבחון של פגיעה בכלי הדם (למשל לאחר חבלת ראש). בשנים האחרונות התפתח גם תחום ה-CT Cardio ו-MRI cardio המאפשרים הדמיה של הלב וכלי הדם המקיפים אותו.

CT ו-MRI

שיטת ה-CT רגישה לרקמות קשות, ולכן יכולה להראות ממצאים בעצמות, בגולגולת ואפילו בשיניים. היא זולה ומהירה יחסית ל-MRI. שיטת ה-MRI, לעומת זאת, רגישה לרקמות רכות, ומאפשרת קבלת תמונות שבהן שומן, מים ותאים נצבעים בגוונים שונים של אפור. עיבוד מתקדם של תמונות MRI מאפשר קבלת מפות צבעוניות שבהן כל צבע מתייחס לעוצמת הסיגנל ויכולות להדגיש את הפתולוגיות ברקמה (בדומה למפות חום הרגישות לטמפרטורה). כך ניתן לראות פתולוגיות שונות כמו שחיקת סחוס, קרעים במיניסקוס, אבחון מחלות מוח כמו טרשת נפוצה, אבחון כבד שומני ועוד.
החסרונות המשמעותיים של בדיקת MRI הם העלות היחסית גבוהה שלה לעומת בדיקת CT, וכן העובדה שהיא אורכת זמן רב יותר.

שיטת ה-MRI מאפשרת רזולוציה גבוהה יותר מאשר CT ואינה משתמשת בקרינה חודרנית, ולכן היא מסכנת פחות את החולה. זו הסיבה ש-MRI היא הסריקה המועדפת כשמדובר בילדים, נשים בהריון או עוברים. אמנם בעוברים מקובלת יותר בדיקת אולטרסאונד, אך גם בעוברים תחום ה-MRI מאפשר אבחון של מחלות לאחר שבדיקת האולטרסאונד העלתה חשד, למשל, למומים מוחיים.

שיטה מעניינת ב-MRI, המשמשת בדרך כלל במחקר רפואי או לפני ניתוח מוח, היא שיטת ה-MRI התפקודי (functional MRI, fMRI). הנבדק מבצע מטלה כלשהי (למשל, רואה תמונות של פרצופים ובתים), ובמהלך ביצוע המטלה מוחו נסרק בסריקות MRI מהירות. אזורים פעילים במוח דורשים יותר חמצן, ונפח הדם המגיע אליהם עולה. בדם נמצא המוגלובין המורכב ממולקולות ברזל, והיחס בין המוגלובין מחומצן ללא מחומצן משנה את הסיגנל ב-MRI באזורים המוחיים הפעילים. לאחר עיבוד סריקת ה-fMRI ניתן להבחין, למשל, בין אזורים אופייניים הפעילים בתגובה לפרצופים לבין אזור מוחי המופעל בתגובה לבתים.

אולטרסאונד ו-PET

שיטת הדמיה נוספת המאפשרת מדידת פעילות היא טומוגרפיית פליטת פוזיטרונים ( Positron Emission (Tomography (PET). שיטה זו מתבססת על הזרקת מולקולות רדיואקטיביות המשתתפות בפעילויות ביולוגיות בגוף. בשל הרדיואקטיביות ניתן לראות את מיקומן במכשיר ה-PET.

החומר הנפוץ ביותר בבדיקות PET הוא אנלוג של מולקולת גלוקוז. אזורים הפעילים בגוף, למשל גידולים סרטניים, צורכים כמויות גדולות של גלוקוז, ובשל כך הן "בולעות" את החומר המסומן. כמו כן ניתן לאבחן מחלות מוחיות שונות, למשל מחלת פרקינסון, שבה ניתן לראות ירידה בפעילות של אזורים מוחיים ספציפיים הקשורים לבקרה על הפעילות המוטורית של הגוף.

החסרונות של בדיקת ה-PET הם שמכשיר ההדמיה יקר מאוד. כמו כן, האיזוטופים שבהם משתמשים הם בעלי זמן חיים קצר יחסית, ולכן יש להכין את החומרים המוזרקים בקרבת המכשיר. בנוסף, הבדיקה כוללת החדרת חומרים רדיואקטיביים, העלולים להיות מסוכנים לגוף.

שיטת הדמיה נוספת היא בדיקת אולטרסאונד. שיטה זו משמשת בתחומים רבים: בתחום מערכת העיכול, ברפואת לב, בגינקולוגיה ומיילדות, באנדוקרינולוגיה ובאורתופדיה. הדמיית אולטרסאונד יעילה בעיקר בשרירים וברקמות רכות.

כמו כן זו בדיקה מהירה וזולה - כמעט לכל גניקולוג יש היום בקליניקה אולטרסאונד והיא אינה דורשת חדר מיוחד. ניתן להגיע עם מכשיר ההדמיה אל מיטת החולה. בדיקת אולטרסאונד דופלר מאפשרת הדמיה של תנועה באיבר - בדיקה בעזרת אולטרסאונד של זרימת דם לאיבר הנבדק, המתבססת על אפקט דופלר. לדוגמה: בדיקת דופלר של ציסטה, או בדיקת דופלר של כלי דם באישה בהריון, הבודקת את זרימת הדם בחבל הטבור. החסרונות של אולטרסאונד הם שהוא אינו חודר דרך עצמות, ושעומק החדירה שלו מוגבל, מה שמקשה על בדיקת איברים בעומק הגוף (בעיה זו אינה קיימת ב-MRI או CT).

אחד השימושים המעניינים של שיטות ההדמייה השונות הוא בפיתוח תרופות חדשות ומוצרים רפואיים. שיטות אלו מאפשרות קבלת מדדים מורפולוגיים, כמותיים ותפקודיים על האיבר או המחלה לפני ואחרי הטיפול. גם בארץ החלו חברות וחוקרים להשתמש בשנים האחרונות בשיטות הדמיה שונות.

חידושי המחקר והדימות הוצגו בכנס ותערוכת ביומד שהתקיימו השבוע בתל אביב

הכותבת הקימה יחד עם ד"ר תמר בלומנפלד-קציר את חברת ביואימג', שמלווה רופאים, חברות פארמה, חברות מכשור רפואי וחוקרים בכל שלבי המחקר הרפואי בתחום ההדמיה.

בואו לדבר על זה בפורום רדיולוגיה - בדיקות הדמיה: רנטגן, MRI, CT, אולטרה-סאונד וממוגרפיה.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום

עוד בתחום