בהמשך לשאלה מהעבר - שבר ברדיוס דיסטלי

אני נמצא מזה שלושה שבועות בטיפול פיזיותרפי אינטנסיבי לא קל, אחרי שבר תוך-פרקי מרוסק ברדיוס הדיסטלי, שגרם לקיצור מסוים ברדיוס ולכך שהאולנה בולטת מאוד בזרוע שלי. שאלתי בעבר לגבי פתרונות כירורגיים וענית שמומלץ לא למהר ולנתח, אלא לנסות קודם כל להגיע לטווחים פונקציונליים באמצעות פיזיותרפיה. האולנה בולטת מאוד וגורמת לכך שהיד נראית ממש עקומה. בנוסף לכך, גם הרופא המטפל אומר שאכן האולנה היא שמפריעה כרגע לתנועה, בעיקר לתנועות הרוטציה (פרונציה וסופינציה). אני אמנם מגדיל לאט לאט את הטווחים, היד מתחזקת, אך היא עדיין רחוקה מתיפקוד מלא וטווחים משביעי רצון. שאלתי - מדוע כל זה נחוץ, אם קיימים היום ניתוחים (פשוטים יחסית, להבנתי) שיכולים לטפל באורך היתר של האולנה לעומת הרדיוס, ולפתור גם את הבעיה התיפקודית וגם את הבעיה האסתטית, שבעוונותי די מטרידה אותי? האם אין זה צעד הגיוני יותר?

שוב, עצתי לך לא למהר לניתוח. לא כל ניתוח תמיד מצליח. אפילו הפשוט ביותר. מדבריך עולה כי לא טופלת כלל ע"י סדים דינמים לפרו-סופינציה. זהו חלק מתהליך השיקום לאחר שבר. בברכה, ד"ר יעקב פעילן

תודה על תשובתך. נכון, לא טופלתי בסדים דינמיים, רק בפיזיותרפיה. מה עליי לעשות? האם יש אפשרות להתחיל בזה כעת, ואם כן - איך ואיפה? אני מטופל בקופ"ח מכבי, הטווחים של הפרו-סופינציה גדלו, אך זה מהתנועות שאני עושה כל הזמן ומהלחץ שמפעילה הפיזיותרפיסטית.