IBS, נטיה לשלשולים וסרוקסט או ציפרלקס

אני בן 30 וסובל כבר 10 שנים מאז סוף הצבא מכאבי בטן רבים ונטיה לשלשולים. יש תקופות שיש לי כמעט כל יום שלשולים ויש תקופות תקינות. בדיקות דם וקולונסוקופיה תקינים. אפילו בתקופות רגועות בחיי יש לי לעתים שלשולים. לעתים אני מתעורר בלילה עם כאבי בטן עוויתיים קשים מאוד שמוקלים רק לאחר שאני משלשל כמה פעמים. הכאב הוא איום ותחושה של עוויתות קשות בבטן. בשנתיים האחרונות כאבי הבטן והשלשולים די התייצבו ומופיעים רק אחת לכמה שבועות. עם זאת התפתחו לי חרדות התרחקות מהבית או מהעבודה כתוצאה מכך כי חושש שיהיה לי צורך לשלשול באמצע הפקק. עברתי טיפול פסיכולוגי למניעת חרדות שמעצימות את הבעיה שעזר קצת אבל כנראה שזה לא מספיק. ברצוני לדעת האם כדור ציפרלקס או סרוקסט יכול לעזור לבעיה? שני הכדורים הומלצו לי בטענה שיעזרו לחרדות - השאלה היא האם לאנשים עם הסטוריה של IBS שבו יש נטיה להתקפי שלשולים גם בתקופות רגועות ללא לחץ - מותר לקחת כדורים אלה?? כי הבנתי שסרוקסט או ציפרלקס יכולים להגביר שלשולים. מה דעתך? תודה

ככל הנראה ציפרלקס עדיף, אבל לא הייתי שולל גם סרוקסט צרפתי לך תקציר מאמר אם אתה קורה אנגלית Opinion Statement I believe there are four essential elements in the management of patients with irritable bowel syndrome (IBS): to establish a good physician-patient relationship; to educate patients about their condition; to emphasize the excellent prognosis AND benign nature of the illness; AND to employ therapeutic interventions centering on dietary modifications, pharmacotherapy, AND behavioral strategies tailored to the individual. Initially, I establish the diagnosis, exclude organic causes, educate patients about the disease, establish realistic expectations AND consistent limits, AND involve patients in disease management. I find it critical to determine why the patient is seeking assistance (eg, cancer phobia, disability, interpersonal distress, OR exacerbation of symptoms). Most patients can be treated by their primary care physician. However, specialty consultations may be needed to reinforce management strategies, perform additional diagnostic tests, OR institute specialized treatment. Psychological co-morbidities do not cause symptoms but do affect how patients respond to them AND influence health care-seeking behavior. I find that these issues are best explored over a series of visits when the physician-patient relationship has been established. It can be helpful to have patients fill out a self-administered test to identify psychological co-morbidities. I often use these tests as a basis for extended inquiries into this area, resulting in the initiation of appropriate therapies. I encourage patients to keep a 2-week diary of food intake AND gastrointestinal symptoms. In this way, patients become actively involved in management of their disease, AND I may be able to obtain information from the diary that will be valuable in making treatment decisions. I do not believe that diagnostic studies for food intolerances are cost-effective OR particularly helpful; however, exclusion diets may be beneficial. I introduce fiber supplements gradually AND monitor them for tolerance AND palatability. Synthetic fiber is often better-tolerated than natural fiber, but must be individualized. In my experience, excessive fiber supplementation often is counterproductive, as abdominal cramps AND bloating may worsen. Antidiarrheal agents are very effective when used correctly, preferably in divided doses. I use them in patients in anticipation of diarrhea AND especially in those who fear symptoms when engaged in activities outside the home. I encourage patients to make decisions as to when AND how much to use. However, almost always, a morning dose before breakfast is used (loperamide, 2 to 6 mg) and, perhaps again later in the day when symptoms of diarrhea are prominent. I prefer antispasmodics to be used intermittently in response to periods of increased abdominal pain, cramps, AND urgency. For patients with daily symptoms, especially after meals, agents such as dicyclomine before meals are useful. For patients with infrequent but severe episodes of unpredictable pain, sublingual hyoscyamine often produces rapid relief AND instills confidence. In general, I recommend that oral antispasmodics be used for a limited period of time rather than indefinitely, AND generally for periods of time when symptoms are prominent. For chronic visceral pain syndromes, I recommend small doses of tricyclic antidepressants. These agents are especially effective in diarrhea-predominant patients with disturbed sleep patterns but may be unacceptable to patients with constipation. I educate patients that side effects occur early AND benefits may not be apparent for 3 to 4 weeks. I consider using SSRIs in low doses in patients with constipation-predominant IBS; cisapride, 10 to 20 mg three times per day, also may be beneficial. When taken with drugs that inhibit cytochrome P450, cisapride has been associated with serious cardiac arrhythmias caused by QT prolongation, including ventricular arrhythmias AND torsades de pointes. These drugs include the azole fungicides; erythromycin, clarithromycin, AND troleandomycin; some antidepressants; HIV protease inhibitors; AND others. In patients with IBS with mild to moderate co-morbid depression, I have found that the use of SSRIs such as paroxetine, fluoxetine, OR sertraline may be beneficial. It is important to tell patients that anxiety AND disturbed sleep may occur during the first 10 days AND benefits may not occur for 3 to 4 weeks. I prescribe a small amount of a short-acting benzodiazepine such as alprazolam, 0.5 mg two times per day, to control these symptoms. For generalized anxiety without depression, buspirone OR clonazepam may be useful. I have found that patients who also have associated panic disorder may benefit from a benzodiazepine, tricyclic antidepressant, OR an SSRI. However, these patients are best managed in conjunction with a psychiatrist OR psychologist. I consider the use of alternative therapies in patients who fail to respond to conventional measures AND who are receptive to alternative strategies. These include general relaxation techniques such as biofeedback AND hypnosis therapies.

תודה לך על המאמר קראתי ובהחלט השכלתי מזה לגבי אסטרטגיית הטיפול ב IBS המתמשך שלי מהמאמר עולה שנוגדי דיכאון טריציקליים כמו אלטרול עדיפים למצב של IBS עם נטיה לשלשולים, ונוגדי דכאון מסוג SSRI עדיפים למצב נטיה לעצירות המצב שלי הוא נטיה לשלשולים. אבל אני לא יכול לקחת אלטרול בגלל שלא הגבתי אליו טוב ובגלל שיש לי קצת הפרעות קצב והרופא אמר שאלטרול עשוי להגבירן. השאלה היא האם סרוקסט או ציפרלקס לא יחריפו את הנטיה שלי לשלשולים ו IBS ? כי המאמר שצירפת מציין ש SSRI מתאימים לבעלי נטיה לעצירות מה דעתך?