גיל עשרים וגיל העמידה

מקרה מוזר: אני בחורה בת 21, בתולה (לא מסיבה דתית) פעם כשהייתי מאוננת, הייתי מקדישה לזה הרבה זמן, וכך גם ההנאה היתה מרובה יותר, היום (בשנה שנתיים האחרונות) אני עושה את זה רק בשביל להפטר מיזה וכביכול להשתחרר.. אני מרגישה כאילו האוננות הזאת זה כמו בחיים: בהתחלה הזוג הצעיר מרבה לקיים יחסי מין, ואחר כך, כעבור 10 שנים, (בין אם הם נשואים או לא) יחסי המין שלהם הופכים לנטל. אז אותו הדבר כאן, גם התחלתי להמעיט, ובנוסף לכל, אני גם בקושי רטובה. ותמיד אחרי שהייתי מאוננת הייתי מאוד רטובה בסוף, והיום אני מאוד יבשה, ובנסוף לכל זה, אם זה לא מספיק, אני גם לא ממש גומרת. מדובר באיזה חצי שניה של "הנאה" של ממש מהנה, ואני לא מרגישה כאילו אני משתחררת, אלא אם כבר, נאבקת עם עצמי על לגמור. חשוב לציין שאני לא נוטלת שום כדורים, או משתמשת בתכשירים אחרים, והתזונה שלי היא אותה התזונה שהיתה לי בעבר. אם כך, מדוע קורה כל זה? האם ייתכן שבתחילת שנות העשרים לחיי אני צריכה להתחיל לסבול ממצבים שקוראים לרוב לקראת גיל העמידה?

תיקון טעות: 21= 22. "חצי שניה של "הנאה" ש*לא* ממש מהנה.

קודם כל להעמיד אותך על טעות משמעותית. (אני בן 78 ) . אין כל סיבה שאחרי כמה שנות נשואים החשק המיני ידעך. כמו כל פעילות אחרת, כדי שתשאר מענינת צריך לגוון, ואני לא אומר שצריך גוון קיצוני, רק לא להפוך את חיי המין לאיזו שגרה שצריך לסבול אותה. אני מכיר חוץ ממני רבים שנהנים מחיי המין גם אחרי עשרות שנות נשואים. מה שמאד מועיל זה לטפח חוץ מהמין גם את האהבה. האהבה, שאצל צעירים אולי יותר ספונטנית בהשפעת הורמונים מסויימים, בגיל יותר מתקדם רצוי לטפח אותה בצורה מודעת, ולא כאן המקום לפרט. לעצם הענין, אם יש לך תחושה של יובש בזמן האוננות, למה שלא תשתמשי בג'ל על בסיס מים כגון KY-GEL . יש אצל בני אדם (כמו אצל בעלי החיים) דבר שקוראים לא רפלקס מותנה. אם פעם או פעמיים, בגלל יובש, האוננות לא הביאה לך את הפורקן המקוה, זה מספיק שבפעמים הבאות זה ידכא את ההתעוררות המינית שמביאה לסיכוך הפנימי. זה יוצר מעגל קסמים שאולי תוכלי לשבור על ידי שמוש בסיכוך חיצוני.