נגעלת מ..

זה אולי נשמע לכם מוזר אבל למרות משיכתי לגברים אני נגעלת מאיבר מינם...ואני כבר כמעט בת 22,מה קורה איתי?,למה אני לא מסוגלת להכיר בו ולהתמודד איתו?..אולי הוא מסמל בעיניי משהו לא אסטטי?משהו מכוער?...אולי יש לציין שלא עברתי שום התעללות חס וחלילה (עד כמה שידוע לי לפחות).האם יש מישהי שמרגישה כמוני?

האם אבר מין נשי גם כן מכוער בעינייך ? או רק הפין הזיכרי ?

שלום לך, אני מבינה שהדבר המטריד ביותר עבורך כעת היא התחושה שאת חריגה, שונה, שמשהו לא בסדר אצלך, שכולם (או ליתר דיוק, כולן) שם מעבירות תחושה שהן מתלהבות מיחסי מין ומן האבר הגברי (גדול, רחב, וכדומה..), ורק את מרגישה גועל ודחיה. אולי גם פחד? אז אני מניחה שאת לא כל כך חריגה, ויכולה לשתף אותך בעובדה שגם אני חשתי כך בתחילה, כשרק התחלנו עם משחקים מיניים, וגם אח"כ כשהגענו ליחסים מלאים. וכן, גם לאחר שילדתי כמה ילדים! בהסתכלות לאחור, זה נבע, לדעתי, מכך שנכנסתי לקשר בו הייתי נתונה ללחצים להתנסות/לגעת וכו' עוד בטרם הייתי בשלה לענין, כאשר אפילו לא הייתי מחוברת כלל למיניות שלי-עצמי (אפרופו שאלתו/תגובתו של פרט...), ואולי גם לעובדה שהמגעים לא היו הדדיים (כלומר, אני הייתי אמורה ללטף את האיבר הגברי, ליהנות ממנו, ללקקו וכו', ואילו בן-זוגי לא העלה על דעתו להעניק גם לי). זה חשוב, משום שכאשר את מגורה, האיבר הגברי הופך להיות מקור של עונג והנאה. הוא אז נראה באור מאד אחר. מה שאני רוצה לומר לך זה שהדברים השתנו במהלך השנים, ובוודאי ישתנו גם אצלך. חשוב שבן-זוגך יהיה רגיש לך ושלא תעשי דברים על מנת 'לספקו', לשמחו, להחזיק בקשר, וכדומה, אלא מתוך הנאה ורצון שלך! גם אם את מרגישה ש'מגיע' לחבר שתגעי וכו', אין זה רצוי לדעתי לעשות זאת בטרם את מרגישה נוח עם הענין. תסבירי לו שאת צריכה זמן. ככל שתיהני מן האבר הגברי (ולא להרגיש גועל) כך תוכלי ליהנות אותו יותר, כך שיש כאן אנטרס משותף. אינני מציעה לשתף אותו בתחושת הגועל ובדחייה שאת מרגישה שמא הוא יפרש זאת כדחייה שלו במובן יותר רחב (או יפגוש אותו במקומות רגישים של ספק באשר לאיבר המין שלו, דבר שאת יכולה להבין מתוך ריבוי הפניות לפורום בנוגע למראה האיבר מין - גדול מספיק/יפה מספיק, וכדומה). לסיכום, אני מציעה לך להתחיל להכיר את גופך (פלג הגוף התחתון...), להתנסות באוננות ולקרא ספרות בנושא. את בסדר, תני לעצמך זמן ללמוד ולהכיר. בהצלחה! אחת

את סקסולוגית? פסיכולוגית? כי את מתבטאה בצורה מאוד ברורה ומקצועית. אני מקווה שאת עוד פה כי רציתי לשאול אותך משהו, אני נשואה חמש שנים וכבר עשר שנים אנחנו יחד עם ילדים. בשנים האחרונות אני מרגישה דחייה אל בעלי. הצורך המיני שלו מוגבר משלי, אני לא נמשכת אליו, למרות שהוא יודע איך לספק אותי. המצב הגיע עד כדי כך שמעבר לסירובים חוזרים ונשנים שלי לסקס - אני עייפה, אין לי כוח וכו' - אני כבר לא יכולה לנשק אותו יותר מסתם נשיקת שלום/להתראות. אין מה לדבר על נשיקה צרפתית למשל. בעבר היו לי קשרים אחרים שהתלהבתי מהם בטירוף כך שאני לא חושבת שזאת בעיה פיזית אצלי. אני אוהבת אותו ורוצה לשמור על הנישואים, אבל הקטע הזה יכול להביא לפרידה, הוא כבר העלה את הרעיון... מה עושים?

נשמעת משכנעת !