אחותי הקטנה

שלום, לאחותי הקטנה יש חבר חדש מזה שבועיים ולפני כמספר ימים היא פנתה אליי בבקשה לבוא איתה לגניקולוג על מנת להתחיל לקחת גלולות (היא בת 18). אני יודעת שהיא אינה צעירה מדי (אני התחלתי לקיים יחסי מין בגיל 16) ומאד שקולה אבל עדיין מאד מאד קשה לי עם העניין. כל ההתפתחות שלה עברה עליי בקושי ותמיד הרגשתי שקשה לי מאד ולא נוח לי עם הפיכתה לאישה. אני לא יכולה לדבר איתה על נושאים כאלה בחופשיות כאשר מדובר עליה. (אנחנו באות מבית מאד פתוח היא מספרת על כך לכולם בהתרגשות). האם זה נורמאלי מה שאני מרגישה? מה אני יכולה לעשות כדי להתגבר על זה ולדבר אליה כאחות גדולה ולא כאמא, יש בינינו סה"כ 7 שנים הבדל (אמא שלי לוקחת את העניין יותר בקלות ממני...)

זה באמת נשמע משונה. אולי בגלל שתמיד התייחסת אליה כעל האחות הקטנה שאת היית צריכה להגן עליה, או משהו כזה. נכון ? אז אולי תתפסי איתה שיחה בנושא. תגידי לה שאת דואגת, שאולי עם כל זה שהיא בת 18 אולי בכל זאת היא עדיין לא מוכנה ליחסים. את חושבת שזה יכול לעזור ?

אני בטוחה שהיא מוכנה ליחסים. הבעיה היא אצלי ולא אצלה. לי קשה עם זה. זה נכון שמי שגידל אותה בעצם בהתחלה זו אני ולכן ייתכן מאד שיש לי רגשות אמהיים אבל גם בתור רגשות אימהיים האם זה נורמאלי? היא מאד פתוחה לגבי הנושא וגם אמא שלי. אני חושבת שגיל 18 זה ממש לא גיל צעיר מדי- נהפוך הוא - בימינו זה נחשב אפילו מאוחר

הרגשתך מאד נורמלית ושכיחה אצל הורים ואחים בוגרים ביחס לצעירים. זו דאגה לגיטימית שחולפת בהדרגה כשאנו נוכחים לדעת שהצעירים מתבגרים, לומדים לתפקד ומוצאים את דרכם כיאות. נראה שגם את רואה כך אצל אחותך ומבינה שהיא על דרך טובה.