סטוץ כן או לא?!

אני בחורה בת 27,רווקה ללא חבר. שנים רבות תמכתי בדיעה שמין עושים מאהבה ואינטימיות,מהיכרות עמוקה,ושהחשיפה הראשנית של המגע צריכה להיות הדרגתית,לאו דווקא,להיכנס למיטה בבת אחת-עד הסוף,אלא בשלבים,שמתקדמים ככל שהקשר מתהדק-כשכל התהליך אורך בן שבועיים מההכרות לחודשיים-תלוי בקשר. ראוי לציין שאני מגיעה מבית בעל חינוך שמרני מאוד,כגון לשמר את הבתולים וכ...מהעניין הזה השתחררתי,וכן כבר שכבתי עם 3בחורים בחיי במסגרת מערכת יחסים. הבעיה היא,שעד לפני כשנתיים הכל היה מסודר לי בראש,כלומר מין עושים מאהבה ומקשר עם מחוייבות. לדאבוני,ערכתי חשבון נפש נוקב עם עצמי והגעתי למסקנה,שאולי הערכתי את הבחורים הללו שהיו חברים שלי אך אהבה של ממש לא היתה וכך גם הסקס. גם הגעתי למסקנה שאני יכולה לחוות תשוקה אדירה למישהו שלעולם לא יהיה חבר שלי,בגלל פערים מנטליים אינטלקטואלים וכ..(כלומר שאני מראש לא מוצאת בו עניין עמוק),אך התשוקה יכולה להיות אדירה,ולעומת זאת אני יכולה להרגיש הרבה פחות משיכה לבחור שאני אוהבת ונמצאת איתו בקשר,ולא כי קיימת בעיה,אלא כי פיזית,חושנית הוא פחות מושך. כלומר הנוסחא הזו של אהבה=מין והמין הטוב ביותר כבר לא קיימת מבחינתי. ומאחר ולא חוויתי אהבה של ממש,(וכאן יש לי בעיה אני מודעת,פוחדת מאינטימיות)אלא מערכת יחסים של שני אנשים שמעריכים אחד את השני אני תוהה עד מתיי אחכה לאותו אביר...שאני גם אוהב והוא אותי,ושגם נהנה ממין סוער ומספק. אני שמרנית בדעות שלי-לא מסוגלת לחשוב על לשכב עם בחור ללא מחוייבות,שבבוקר יילך...לבלי שוב,אך,מצד שני אני מרגישה מאוד מתקדמת ברצון שלי לחוות מין מרגש,מלהיב ,עם פתיחות לגיוון רב,התנסויות מיוחדות. אז אני בדילמה,יש כמה וכמה בחורים בחיי שמושכין אותי מאוד מאוד,ושברור לי שקשר עמוק איתם אני לא רוצה-זה לא זה. אבל מן העבר השני אני יכולה למצוא את אהבת חיי מחר,והסקס יהיה סביר,ואז אני עלולה לתהות עד סוף חיי,מה הה קורה עם אותם הבחורים המלהיבים שיכולתי להנות מהם ואיתם. אגב ראוי לציין שאני מוצאת עצמי מעוניינת בקשר עמוק עם בחורים יציבים עד כדיי מרובעיםמאוד שמיזיקים בדיעה של מין=אהבה כמוני,ויוצא שהם לא חושניים כמו הבחורים המלהיבים ההם,שמרגישים שמים זה דבר חופשי,ורצוי לעשות אותו עם כל מי שמתחשק בלי לחשוב יותר מדיי-אלו הבחורים שלידם אני מרגישה מינית מאוד ונותנת חופש להתבטאות המינית שלי-בדימיון. כרגע אני עדיין "טהורה" ללא סטוצים,רק מיזמוזים שבעיניי כל עוד לא כוללים חדירה אינם משמעותיים,ואני ממש טרודה בעניין הזה. האם ייתכן שיש אנשים שבנויים להכרויות שטחיות ולא נפגעים מכך ויש כאלה שלהיפך? האם כדאי להילחם בכך,ללכת עם הגוף בלי לחשוב...? או שמא להשקיע במציאת אהבה עם מין מספק ולשכוח את כל הפיתויים? הרי אהבה אינה נראית באופק וגם אם כן,זה עלול להיות מין טוב ורגיל,לא מסעיר כמו מה שנדמה לי שאחווה עם הבחורים הקלילים יותר... מה עושים??? מזו שחוששת ממה שעובר עליה...

היי .את בחורה מאוד אינטליגנטית. יכולת הניתוח שלך את הנושא מין=אהבה, וכל מה שבאמצע- כל כך מרשימה, אבל מצד שני בגלל שאת כך כך טובה בלנתח, קשה לך להחליט איך לנהוג, ומה יותר נכון.(כי הניתוח השכלתני מסבך לך את העניינים...) אני אשה בוגרת, שחוותה אי אילו מערכות קשרים לאחר גירושין, וגם אני נתקלתי בנוסחא המסובכת הזו לא פעם. קראתי את המכתב שלך יותר מפעם אחת, ואני ממש יכולה להתחבר למערכת החשיבה והניתוח שלך, אבל הרשי לי לתת לך עצה קטנה. כדאי לך להתנסות במין , עם גבר ,שמלכתחילה את מרגישה שאת נמשכת אך לא "בונה עליו" זוגיות, וזאת כדי לשכלל את היכולות המיניות שלך, לא רק בהיבט "הביצועיסטי " של העניין, אלא פשוט כדי לדעת מה את אוהבת, מה מדבר אליך, ומה מושך אותך בגופניות הזו. אגב- זה לא נכון שבחורים חנונים=יורמים אינם יכולים להיות חושניים. ייתכן והמראה שלהם אינו מאתגר בשניה הראשונה ואנו נוטים לחשוב שהם לוזרים במיטה. הידעת שלא מאחורי כל גבר בנוי לתלפיות המפזר הורמונים לכל עבר- מסתתר מאהב למופת?אני ממליצה לך להתנסות, לחוות, כמובן בצורה מוגנת, ולקוות, שבטיימינג הנכון של חייך יופיע הגבר שישלב בתוכו את איכויות האהבה המשיכה הנתינה והנאמנות שכל כך חשובים בקשר הזוגי. אני מאחלת לך בהצלחה. רק- שמרי על בריאותך. אשה במיטבה

אני בת 34 נשואה לחבר הראשון שלה..ומערכת היחסים הראשונה המשמעותית שלי..... לפני ששלוש שנים לערך גם אני עברתי את אותה התלבטות הרגשתי צורך לבדוק מה קורה לי רק בסטוץ מין לשם המין גם לבדוק את עצמי בכל מיני תחומים... ההתלבטות לקחה כמעט שנה אחר כך הגיע ה"סטוץ" ו..זה היה מאכזב.... מתסכל אבל עדיין שווה את ההתנסות (רק בשביל השקט הנפשי) כמובן הכל סובייקטיבי

שלום כשתחווי מין טוב, תחושי צמיחה בבטחון העצמי והנשי שלך, ותשדרי מבפנים משהו בעל ערך מוסף, שללא ספק יימשוך אליך גבר , שיידע לקרוא את סימני הערך המוסף הזה מתוך עינייך. מאוד ייתכן ,שאותו גבר (דמיוני כרגע) הוא המקבילה הגברית שלך, כלומר שנהג כמוך, שיכלל את מיומנויותיו, התנסה, כדי להיות מוכן לאותה בת זוג שמחפשת את השילוב הקטלני הזה של מין +אהבה באותו פרטנר. איך זה??אני מאמינה בזה. תהרגי אותי. יש לי אחד כזה. אשה במיטבה

הבעייה האמיתית היא שאין נוסחה בדוקה, יש הבדלים ניכרים מעבר לבני האדם ויש גם שינויים אצל אדם אחד מעבר לזמן ולמצבים. לטעמי, מה שהאדם מביא לקשר - תכונות, ציפיות, בשלות וכו' - משפיע מאד על דמותו של אותו הקשר. קל לי להתחבר למרבית הדברים שכבר נאמרו לך כאן. אנסה להרחיב את היריעה בעזרת שתי כתבות שלי בנושא מין ואהבה. כותרת: משתפנים משנה: למרות הקונוטציה השלילית, לא צריך להבהל ב"קוויקי". כל עוד לא הופכים אותו לגולת הכותרת של המיניות הזוגית מאת: ד"ר אילן בירן* קשה לקבוע דעה ברורה על ה"קוויקי" (או החפוז אם תרצו). על פניו, אי אפשר שלא להסתייג מאקט מיני מזורז וטכני. משגל מהיר רווי קונוטציות מנוכרות וזולות, ומנוגד לזוגיות האינטימית שעל ברכיה אנו מתחנכים ואליה שואפים. אבל מחשבה שנייה ומעט יותר מעמיקה מחייבת הודאה באשמה: לא בטוח שהסטיגמה המכוערת הולמת את הכלה הנאה. או במלים אחרות, שלילת הקוויקי אינה אוטומטית אם מביאים בחשבון את צדיו החיוביים. ביניים: הזמן לכאורה משמעות הביטוי (והמעשה) היא זיון בזמן קצר. וכאן בדיוק היתרון היחסי לאותם זוגות שזמנם קצר ומלאכתם מרובה. כמו הורים לילדים קטנים, למשל. כאילו החיים לא מלאים במספיק מטלות וחובות, עבודה ואחזקת בית, תחביב ועוד חבר או שניים, מרגע שנכנסים גם ילדים לתמונה מצטמצם הזמן הפנוי פלאים. עכשיו נשאלת השאלה איך ניתן לנצל את הזמן באופן הטוב ביותר ולתעל אותו לטובת בני הזוג, שניהם או לפחות אחד מהם. ופה בדיוק נכנס הקוויקי. הוא מהיר, מספק ומותיר מספיק זמן לשינה. לא כל פורקן מיני חייב להפוך לסשן של שעתיים. לפעמים עדיף קוויקי על כלום, או במלים אחרות: קח מה שיש כשיש לך הזדמנות - כי לעולם אין לדעת מתי תגיע ההזדמנות הבאה. ביניים: הזכות לגמור אבל אליה וקוץ בה. הקוויקי אינו דומה למעשה האהבה בו אנו מורגלים, וגם שלב התכנון שלו לוקה בחסר. בשני המקרים קיימים גירוי ופורקן מיני, אבל בעוד מעשה האהבה כולל רפרטואר עשיר, מלווה בתקשורת מילולית, חיבוק וליטוף, הקוויקי מתמקד בטכניקה, ארוטיקה וככלל במטרה הסופית: לגמור. וכאן עולה כמובן בעיה נוספת: מה אם היא לא גומרת מקוויקי? נשים הן בדרך כלל "המופסדות" הגדולות מקוויקי, כי לרוב הן לא מגיעות לסיפוקן. אבל כאן המקום לזכור שלסקס זכות קיום גם בלי אורגזמה, ואפשר אפילו ליהנות מזה אם משתחררים מהסטיגמות על "הזכות לגמור". כמו מידת הצורך בחיבה, ברומנטיקה או בשיחות נפש, כך גם דחף מיני הוא אינדיבידואלי: נשים, גברים ובכלל אנשים אינם נהנים מאותם דברים ואינם מתגרים או מגיעים לפורקן באותו קצב. אבל לעשות מזה אידיאולוגיה? מיותר לגמרי. קוויקי הוא פתרון טוב לזוגות שיש אצלם פער בין הדחף המיני של האשה לזה של הגבר (במיוחד אם זה האחרון התברך בדחף מוגבר). אם האשה תוכל להשתחרר מהסטיגמה של "הזכות לגמור", ולהתייחס אל העניין בקלילות ובסלחנות כמו לכל הבדל אחר בין המינים, היא עשויה לגלות כי הקוויקי החד צדדי הזה הוא שסתום לא רע בכלל למתחים מיניים (וגם אחרים). ביניים: המיקום היבט נוסף של הקוויקי מתקשר לחריגה מהשגרה, ואולי אפילו לסכנה: בעוד שמעשה האהבה מתרחש בדרך כלל במעוז הבטוח והשגור של המיטה הזוגית, הקוויקי (המזדמן והספונטני) נוטה להתרחש בנסיבות ובמקומות מגוונים יותר. לעתים לחץ זמן, חוסר פרטיות ומצבים לא מוכרים פוגעים קשות באיכות המפגש המיני, ולפעמים הרענון והסכנה מעשירים ומעצימים את החוויה, ויש זוגות (כן, שני הצדדים), שמוצאים הנאה רבה בספונטניות שבקוויקי. ביניים: המסקנה כמו בכל דיון רציני, ראויה מסקנה או לפחות סיכום בעד ונגד: אזהרה נבונה כנגד הקוויקי אומרת שאין לאמץ אותו כדרך העיקרית לסיפוק מיני בזוגיות. מעשה האהבה חיוני לאינטימיות ולאהבה בזוגיות, וגם הסיפוק המיני בו יכול להיות עמוק ומשמעותי יותר במישור הרגשי. לכן יחסי מין חפוזים בלבד עלולים לפגוע בתשתית הזוגית. מאידך, אין צורך לפסול חפוזים ספונטניים ומיוחדים. יש להתייחס אליהם כאל מכשיר חשוב במלחמת החורמה בשגרה המשעממת ובהבדלים בדחף ובצורך המיני של בני הזוג - מעיקים ככל שיהיו - שקיימים ונוכחים אצל מרבית הזוגות. *** *הכותב הוא פסיכוסקסולוג, מנהל "מיניות" - מרכז משולב לבריאות מינית קו ייעוץ חינם: 1-800-588999 כותרת: זרע פורענות משנה: הגיע הזמן להגיד את האמת: מפגש מיני ראשון עם בת זוג חדשה זה עניין די מבאס קרדיט: ד"ר אילן בירן* קשה להאשים רק את המפיקים ההוליוודיים באכזבה שנכונה לכולנו (או לפחות לאלה מאתנו שדוברים אמת), מהמפגש המיני הראשון עם בת/בן זוג חדשים: גם לאגדות אורבניות ולשיחות המילואים המיתיות יש חלק במפח הנפש שאנו חווים בסקס הראשון. מצד שני, אין ספק שלסצינות המצולמות חלק עיקרי בבניית המיתוס המופרך. קחו למשל את ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר, שנפגשים על המסך, מנהלים פלירט מסעיר שמלווה בנגיעות ידיים מחשמלות (ומוסיקה מלודרמטית), ואז נכנסים למיטה בפעם הראשונה. ההתעלסות הארוטית, שנגמרת באורגזמה משותפת מתוזמנת על השנייה, היא בבחינת שקר נורא ואין כל קשר בינה לבין המציאות שלנו (וגם לא לזו של ג'וליה). אבל הצרה הגדולה באמת היא שמדובר בשקר שבונה אצלנו ציפיות גבוהות, כאלה שהמציאות לא יכולה למלא. חשוב להבין כבר מהיום בו אנו עומדים על דעתנו: הפעם הראשונה היא כמו כל דבר שעושים בפעם הראשונה - בלתי מספקת, בלתי מוצלחת ולא מעידה כלל על הפוטנציאל הטמון בפעם השניה, במידה שמישהו מוכן להגיע אליה. ביניים: אינסטינקט בסיסי (מאוד) אנחנו, בני המין האנושי, מתמחים בלסבך כל דבר. לקחנו התנהגות פשוטה יחסית והפכנו אותה לציר מרכזי בחיינו. לא די לנו שהזרע יעבור מהר ובטוח אל הביצית וימלא את תפקידו הביולוגי. לא, אנחנו משוכללים. אצלנו כל חיבור בין פין לפות חייב להפוך להפקה אדירה, מתוחכמת ומתמשכת, המשלבת אהבה, הנאה ואינטימיות. תראו איזו כבודה העמסנו על האקט הזה. הוא אמור לענות על מכלול של צרכים גופניים, נפשיים, זוגיים, חברתיים ועוד כהנה וכהנה - והאמת היא שזה לא תמיד קורה. ההכשרה המינית שלנו מתחילה בעצם מרגע הולדתנו. בילדות אנחנו ניזונים מהורינו וסביבתנו הקרובה, ומפנימים את המסרים המיניים הטמונים בספרים, בסרטים ובטלוויזיה. זוהי בעיקר למידה פסיבית. בגיל ההתבגרות מאיצים ההורמונים והלחצים החברתיים את ההתפתחות המינית שלנו לכלל מסע לימודים מרגש ומפחיד לקראת זוגיות בוגרת. בתמהיל של חששות, תקוות והרבה ניסוי וטעייה בונה לעצמו כל אחד את דפוסי ההתנהגות המינית שישרתו אותו בחייו הבוגרים. כל צעד מוצלח מוסיף לביטחון העצמי והופך לנדבך במיומנות המינית. כל כשלון מעורר תסכול וחרדה. מתי מסתיימים הלימודים? אף פעם, בעצם. גם אם רכשת את כל המיומנויות הטכניות, אתה עדיין נדרש להתאים אותן מחדש בכל מערכת יחסים חדשה. כל זוגיות חדשה כרוכה בלמידה הדדית, בתהליך מרתק שבו אנחנו לומדים ומלמדים - ובעיקר נהנים. קשה להאמין שבני זוג שלא למדו, התנסו ותרגלו את רפרטואר המיומנויות המיניות הספציפיות להם יכולים לספק זה את זה בפעם הראשונה. אפילו לא בשניה, למען האמת. כי עם כל הכבוד לאינסטינקטים, למין האנושי יש ציפיות קצת יותר גבוהות מהאקט המיני. ואת אלה קשה למלא ללא היכרות מוקדמת. ביניים: הברירה הפוריטנית בקיצור, כל מפגש מיני חדש מחייב לימוד והתאמה. מבחינת המיומנות הטכנית - מה כל צד אוהב ובמה הוא מצטיין - ברור שיש כאן מעגל קסמים: עד שלא תנסה לא תדע. אבל יש עוד מרכיב קריטי במין טוב: אינטימיות. ואותו רק הזמן יכול לספק. מהבחינה הזו לפחות - עד כמה שזה יישמע פוריטני - המסקנה המתבקשת היא שלא מומלץ לקיים יחסי מין במפגש זוגי ראשון. למעט מקרים חריגים, אין סיכוי שתחושו באמת משוחררים עם אדם שזה עתה הכרתם. אבל המלצה היא רק המלצה, וכל אחד מאתנו מפנטז על פגישות ראשונות שנגמרות במיטה. למה? כי זה זמין, זה מספק, וסקס הוא דבר שכולנו שואפים לעשות יותר ממנו. הרבה יותר. כמה שיותר. אבל קחו בחשבון (ובטח כבר למדתם על בשרכם) שסקס בדייט ראשון נגמר ברוב המקרים במפח נפש. חוסר באינטימיות (שהיא פועל יוצא של היכרות ופתיחות), חוסר הביטחון במה שהיא רוצה ומה מותר לחשוף בפעם הראשונה - כל אלה יכולים להיגמר בסקס סביר במקרה הטוב וזוועתי במקרה השכיח. אז מה הפתרון? אין כזה. פתרון חלקי הוא להיות מודע לכל הנ"ל ולהגיע למיטה חמוש בציפיות ריאליות. להתפשט בפעם הראשונה מול אדם אחר, להיחשף ברגעים הכי פגיעים, לגלות את הסודות הכי אינטימיים - כל אלה קשים מספיק כשההיכרות כבר עמוקה. עכשיו חשבו כמה הם קשים אחרי שלוש שעות בלבד של שיחה משולבת בארוחת ערב והרבה יין, ועשו את החשבון שלכם. **** באדיבות מגזין לגברים "בלייזר" מבית ידיעות תקשורת * הכותב הוא פסיכוסקסולוג, מנהל "מיניות" - מרכז משולב לבריאות מינית קו ייעוץ חינם: 1-800-588999 אני מאמין גדול במבחן החוויה ומציע לך לאמץ את העצה להפחית בניתוח וביקורת עצמית ולהתמסר ליחסים (כולל יחסי מין) בהתמקדות ב"כאן ועכשיו".

עצות נהדרות ובייחוד טוב לשמוע מפרי ניסיונן שלכן הנשים! העניין הוא שבשורה התחתונה אני לא ממש מתנזרת ממגע ללא אהבה. ציינתי שהתמזמזויות כבדות מתרחשות עם פרטנרים כאלה ואחרים,ולצערי אני עדיין נוכחת לדעת שהנוסחא מין=אהבה עדיין מבלבלת אותי. שכלתנית אני יודעת שאפשר ורצוי לחוות מין ללא אהבה לפחות פעמים אחדות בחיים מכל מיני סיבות,אני יודעת שיש בי כבר את "זרעי הפורענות" וכדאי להתנסות ולו רק בגלל השקט הנפשי. למרות שברור לי ,דוקטור בירן,שמין בפעם הראשונה לא מלהיב בכלל,מסיפורים של חברות המין הראשון עם בן זוג חדש יותר מביך ממענג,אך יש לי בראש רצון לקיים מין עם "יזיז" אחד שנלנד לענג אחת את השני מפגש אחרי מפגש,עד שהאהבה שלי תצוץ מאופושוהו... אבל כמו שציינתי שכלתנית אני רוצה! רגשית ,אני לא מסוגלת,אני מרגישה שמין לשם המין,הוא וויתור מסויים,כאילו שהגבר והאישה מוותרים על חלקים מסויימים באישיות שלהם,על אהבה,רגש,וכ...ולוקחים חלק אחד מעצמם-זה הגשמי-מנסים להנות ממנו,ואח"כ ממשיכים הלאה לאובייקט הבא! תסכימו איתי שזה לא נשמע מלבב,ברמה הרגשית,זו ממש פשרה,לקבל מהאחר רק חלק ממנו ולתת לו רק חלק ממני-את החלק הפיזי-זה נשמע אינסטנקטיבי מדיי,כמו משכב חיות. ולכן אני מצד אחד מקנאת קנאה גדולה באלו המצליחים לעשות מין בלי מחוייבות ובלי "לחשבן",ומאידך,אני רואה בכך פשרה רצינית,שעלולה להכאיב... מניסיון,התמזמזתי עם בחורים רבים שהיה ברור לי,שלא ייצא קשר איתם-הם פשוט משכו אותי-אבל מיד לאחר שסיימנו התחלתי להיכנס לבלגן רגשי...כאילו שמישהו חייב לי משהו...למשל,מה הוא מדבר איתי על זה שהוא נפגש עם החברה שלו לשעבר..או מעניין אם יש לו אחרות או...מה הוא חושב עליי...כל מיני מחשבות שבזוגיות ובמחוייבות לא קיימות,כי ברור שהוא בשבילי ואני בשבילו,וכן שאני מיוחדת בעיניו-זה מאוד חשוב לי. בקיצור-אני נקשרת! גם אם אני לא רוצה זה מנגנון כזה...השאלה היא האם זה יעבור מתישהו מעצמו?או האם אני צרכיה להתנסות כמה פעמים בשביל"להשתחל"? כרגע,אני מרגישה שאני עללה להיקשר,כי איפושהו מין=אהבה זו נוסחא שטבועה בי רגשית עמוק עמוק,גם אם שכלתנית אני יודעת שזה לא נכון... (אגב,אישה במיטבה,כמה כיף לך שיש לך אהבה ומין טוב -זה האידיאל שלי,ואחרי שחווים דבר כזה לפי דעתי כבר קשה לחזור אחורה ולהסתפק בפחות!)