מה דעתכם

אני היום בן 27 נכה מלידה CP אחרי תואר ראשון ועובד בחברה צעירה ודינמית ופשוט נמאס מהחים מהנכות ומהכל שההתי צעיר יותר ההיתה רוח קרב האמנתי שהכל פתוח שמשהו ישתנה שלמרות הנכות אני אשיג הכל ובאיזה מקום הנכות תהיה אבל באותו זמן גם לא תהיה היום נגמר הכח אין למה לשאוף יותר חסרה האהבה חסר הדינמיות ורוח הנעורים שנעלמת כל מה שנשאר זה פיקחון עצוב שמה שהיה הוא שהיה והאשליה שאפשר לשנות משהו כנראה נעלמת עם הגיל הכי מעצבן אותי זה ההתנהגות של הסביבה הקרובה שלי למשל כאשר בן או בת משפחה מחפשות חבר או נמצאות ללא חבר כל המשפחה מתגייסת לסדר לשדך ורק בנוגע אלי הרי מדובר בנכות אז הכל בסדר אף אחד לא מעלה את הנושא וכמובן זה "טבעי" שאין חברה האמת שנמאס לי מהמצב הזה ומהחיים בככל אין לי מה לעשות עם הכעס הזה חוץ מלכעוס הרי כך או כך אף אחד לא יכיר לי או יחזיר את הכוחות שהשנים וההתמודדות עם נכות והחיים בכלל לקחו אני צריך לעשות הכל בכוחות עצמי ואין כח אחי גרוע שאין כבר חשק לכלום השיגרה הורגת האמונה בשינוי כבר שואפת לאפס למי יש כח לבנות מערכת יחסים במצב כזה בקיצור השאלה שלי נורא פשוטה מה עושים שנגמר הכח להילחם חיים בניוטרל? 27 זה גיל מספיק מבוגר לנכים צריך לתת פטור מהחיים למי שמעוניין ואם הייתה דרך נוחה לקצר אותם אותם כבר מיזמן ההתי עושה זאת אבל כמו החיים אין דרך קיצור ואין דרך נוחה. מה שנראה פעם טבעי ופשוט היום נראה כתיסכול אדיר אם פעם חשבתי שהנכות זה כח היום שאני מסתכל על ההתבגרות של אחים שלי דודים ודודות בני גילי פחות או יותר אני רואה שאפשר להסתדר יופי גם בלי נכות אז בשביל מה אני צריך את זה תגידו לי אנ אקבל איזה פרס נובל בסוף הדרך. אני מרגיש שהנכות נפלה עלי כרעם ביום בהיר ואין לי מושג איך זה קורה אחרי 27 שנה של התמודדות עם נכות אלי לכם יש?

שלום לך, ראיתי כבר את שאלתך זו במקום אחר היום ועניתי לך גם שם. היה בעבר כאן בפורום דיון לגביי סקס ונכות שווה קריאה. http://doctors.msn.co.il/forums/read.php?f=76&i=10838&t=10805 אני מאחל לך חיים מאושרים למרות הנכות הפיזית שלך, זה אפשרי! שלומי

מכתבך נגע ללבי, כשם שעשה כן מכתבו של שלמה שרוני בזמנו! מעבר לסימפטיה העמוקה שאני חש אליך, ברצוני לחדד שתי נקודות: 1. יותר מכל אני שומע מפנייתך נימה של ייאוש ודכאון וגם קריאה לעזרה! אינך מדווח על משבר חדש או החמרה קריטית במחלתך ולכן דבריך מעידים לדעתי על שחיקה נפשית שגורמת לך לדכאון. דע שכיום ניתן להקל מאד על דכאון, בטיפול המשלב תרופות מתקדמות ושיחות פסיכותרפיה, ואין סיבה בעולם שתסבול ולא תקבל עזרה כזו. 2. אחד הנושאים שמתסכלים אותך כל כך הוא הזוגיות (יותר נכון - העדרה!). דע שגם בנושא הזוגיות והמיניות אתה יכול להעזר בייעוץ מקצועי ובלמידה המשלבת גם בת זוג חלופית (סרוגייט). אני מכיר אישית אנשים לא מעטים עם מגבלות גופניות ונפשיות שיצאו נשכרים מאד מטיפולים כאלה. לסיכום: יש דרכים מבטיחות בעזרתן תוכל לעזור לעצמך. אבל רק אתה יכול לבחור אם לנסות לעזור לעצמך או להכנע לייאוש ורחמים עצמיים. שלך עם כל הלב, ד"ר אילן בירן