יחסי מין

אני ובעלי נשואים שנה וחצי וביחד שנתיים וחצי ויש לנו תינוק. לבעלי אין רצון כלל לקיים יחסי מין, משיחה שערכנו עוד כשהייתי בהריון הוא טען שככל שהוא נקשר אלי יותר כך קשה לו יותר לראות בי אובייקט מיני. עם הזמן הנושא החמיר ולבקשתי הוא התחיל טיפול פיכולוגי לפני כחודשיים וחצי, העניין הוא שמאז הטיפול החשק המיני שלא עוד ירד והוא אינו מעוניין כלל לשתף אותי כיצד מתקדם הטיפול הפסיכולוגי. כעת איני יודעת איך לנהוג. האם אני צריכה למרות התנגדותו לדעת מה קורה בטיפול? האם אני צריכה ללחוץ לקיום יחסי מין או להיות סבלנית? והאם לדעתך הבעיה פתירה?

בני זוג שמפסיקים לראות בנשותיהם אישה חושנית ופרטנרית לסקס ורואים בה 'אמא' (פחות נמשכים אליה ומעוניינים פחות לעשות סקס מבעבר). למרות הרצון והציפייה של נשים להרגיש כי הן מקובלות ומושכות בכל מצב, חשוב להיות מודעות: להקפיד על הופעה אטרקטיבית מול בן הזוג ולא להתייחס אליו ואל הזוגיות כאל משהו מובן מאליו. לא מעט זוגות נאלצים להתמודד עם ההסתגלות לתפקידם החדש כהורים ובני זוג מיניים כמעט בו זמנית וההסתגלות לשני התפקידים הללו אינה פשוטה ולעיתים ההורות באה על חשבון הזוגיות. גברים שהיו בזמן הלידה וראו את תהליכה עלולים להרגיש קושי בקרבה פיזית ודחייה לאישה. חלקם חוששים להכאיב לה ומקצתם מוותרים על המין בכלל... וחבל. אבות צעירים רבים מקנאים בתינוק החדש ובתשומת הלב הרבה שהאם מעניקה לו, "על חשבונם". יש לדבר על כך ובאמת לזכור לא להזניח את בן הזוג ואת הזוגיות. סבלנות וייעוץ זוגי יכול לעזור מטיפול יחידני

מבקשת את התייחסותו של ד"ר אילן בירן לפנייתי. תודה

כשתינוק מצטרף למשפחה,צריך לטפל בו, אבל אסור להזניח את בן הזוג. צריך איכשהו לשלב בין הזוגיות והמין להורות. למשל כשהתינוק ישן, אפשר להסתגר בחדר, לעשות אווירה רומנטית, לקיים יחסי מין. הבנתי שבחודש-חודשיים הראשונים שאחרי ההריון, האישה מדממת וכואב לה בנרתיק מהלידה ואז לא מקיימים יחסי מין, אבל צריך עדיין להתיחס לבן הזוג, לנשק ולחבק אותו, לענג אותו בדרכים אחרות.