זקוקה נואשות לעזרה

שלום לכם, החודש אני חוגגת שנה לנישואיי, אבל החגיגה לא ממש גדולה. לפני שהתחתנתי היה לי תאבון מיני מאוד גדול. זמן קצר לאחר נישואיי התאבון הזה רק הלך ודעך. משום מה בא לי רק להתעלס ולהתמזמז, אבל לא יותר מזה. אני לא באמת רוצה לקיים יחסי מין, ואני גם לא נהנת מזה. אני לא יודעת אם באמת נשי נהנות במהלך הסקס חוץ מהאורגזמה שמגיע בסוף, אבל זה מה שקורה אצלי. למרות שאני כן מגיעה לאורגזמות, אני עדיין לא אוהבת לעשות את זה, למרות שלא כך היה בעבר. אני ניסיתי לעבוד על עצמי בנושא הזה, אבל כמה שאני מנסה, אני בכל זאת לא רוצה ולא נמשכת לזה. בעלי הוא מאוד מיני, והוא תמיד רוצה, והוא תמיד אומר לי שפעם הייתי קופצת עליו ועושים את זה בכיף, ועכשיו אני רק מתחמקת ממנו. וזה נכון, אני תמיד מתחמקת, עד שלבסוף אנחנו כן עושים את זה. אני נורא נורא מתוסכלת מזה ולא יודעת מה לעשות. מה קורה לי. למה אני במצב הזה בכלל?? זה כבר נמשך כמעט שנה, ואני רוצה לשנות את זה, כי זאת לא אני. אני לא יודעת מה עובר עלי, ואני ממש רוצה לקבל עזרה או הכוונה כדי לדעת מה הבעיה איתי ומה אוכל לעשות כדי לשנות את המצב. מודה מראש על התשובה!

שכחתי גם לציין שאני אפילו לא מרגישה פיזית איזושהי משיכה לסקס, אפילו כשהוא נוגע בי - אין רטיבות ושום כלום.

אני בת 22, ואני סטודנטית. אם אני חושבת על זה עכשיו, לפי דעתי כל הבעיות התחילו מאז שהתחילה השנה השלישית (מסביבות אוקטובר). השנה הזאת היתה לי נורא קשה ולחוצה, עם מצב כלכלי לא טוב, והמון לחץ נפשי. אני עכשיו אחרי השנה השלישית, ואני מרגישה יותר הקלה וחופש. האם יש סיכוי שכל זה נובע מהלחץ של הלימודים? ואם כן, ואני אחרי הלימודים, החשק אמור לחזור? מה באמת יגרום לשינוי?? תודה!