ילד בן6 ואוננות

שלום, בני בן 6, גילה לפני מספר חודשים כי זרם המים על הבולבול עושה לו נעים. מיד הוא שיתף אותי וסיפר לי על כך.תחילה די "התעלמתי" מכך, חייכתי במבוכה ולא הוספתי מילה.מאז מבקש כמעט בכל יום לעשות זאת,בפעם הראשונה הסברתי שאם זה נעים אז אין כל בעיה שיעשה כך כל עוד זה בביתו ועם דלת סגורה, לא חשבתי שזה יהפוך לרצון יומיומי. כשראיתי שבכל מקלחת מבקש זאת אמרתי לו שזה לא כדי מכיוון שיכול לשרוף לו הבולבול בשל הלחץ של זרם המים,זה לא עזר..(הוא פשוט אמר לי אמא אל תדאגי לי אם זה יכאב אני אפסיק) אח"כ ביקשתי בדרך קצת יותר אסרטיבית שלא יעשה זאת בכל מקלחת מכיוון שמבזבז המון מים.. הילד הבין כי אמא מתנגדת ולא נותנת לו לעשות את מה שרוצה אז הוא פשוט עושה זאת בלי לבקש ובלי להודיע.. ואם אני נכנסת למקלחת בפיתאומיות הוא פשוט מפסיק כאילו לא היה.... אני באמת עובדת עצות ולא יודעת מה עליי לעשות אשמח לעזרתך בעניין. תודה מראש.

עניתי על שאלה דומה בפורום לאמא לבת אבל התשובה זהה אוננות אצל ילדים היא תופעה רווחת, טבעית ונורמאלית שקשורה לתהליכים התפתחותיים של הכרה והנאה מהגוף. אוננות אצל ילדים מתחילה עוד בתינוקות המוקדמת - בניגוד לאוננות אצל מתבגרים ומבוגרים - היא לא מלווה בתכנים ו/או פנטזיות מיניות ולא קשורה לתהליכים של התבגרות מינית מוקדמת. היות וכל משפחה מתייחסת למיניות בצורה אחרת. קשת ההתייחסות לאוננות היא מאד רחבה - יש משפחות אשר לא מאפשרות בשום אופן אוננות , מעירות ומענישות ומעודדות תחושות של בושה כלפי הגוף בכלל ואבר המין בפרט. יש משפחות אשר מבינות שזה חלק בלתי נפרד מהתפתחות גופנית,רגשית ומינית תקינה ולא מתרגשות מהאוננות בכלל. יש משפחות אשר מרגישות שחלק מהחינוך המיני מתייחס גם ללימוד עדין אבל עקבי של הקונטקסט המתאים - כלומר, אברי המין הם אברים פרטיים, אוננות היא פעולה נעימה ומקובלת שנעשית באופן פרטי (וגם כאן כל משפחה יכולה להבין פרטי בדרכים אחרות - יש משפחות ש"פרטי" עבורן זה רק בחדר עם דלת סגורה - יש משפחות שסלון הבית הוא מקום פרטי מספיק (אבל לא גן ציבורי לדוגמא) וכדומה). אם התפתחותה תקינה והאוננות מתרחשת במקביל לפעילויות רבות אחרות, והתפקוד הכללי והחברתי שלה - תקין. אם זה לא המצב או אם יש סימני שאלה - חשוב לערוך ברור מקיף. יש להסביר לילדה שזוהי פעולה שעושים בפרטיות. אפשר להציע לה לגשת לחדר או לפינת פרטית בלי כעס ובלי מבוכה - ילדים לומדים להתייחס למיניות שלהם עצמם ולאוננות בפרט על פי האופן שבו הנושא נתפס על ידי סביבתם הקרובה. אם אתם תתייחסו לזה בצורה טבעית וענינית - יש סכויים טובים מאד שכך גם היא. במקביל, כדאי לערוך מעקב כדי לנסות לראות מתי היא מאוננת . האם האוננות משמשת לה דרך להרגע? האם זה מופיע בזמנים שבהם היא רוצה להתנתק מהסביבה שלה, האם כאשר היא מוצפת,עייפה או רוצה להרגע? זכרו שאוננות שלי לדים שונה מאוננות של מבוגרים ! ונסו לבדוק מתי זה קורה יותר, כדי שתוכלו להתייחס לסיבות שמובילות לאוננות מוגברת, (אם היא אכן כזאת). טוב יהיה לנהל את המעקב גם בבית וגם בגן ,במקביל. מתי אוננות של ילדים צריכה להדליק נורה אדומה ומחייבות בדיקה מעמיקה יותר? כאשר היא מתרחשת בתדירות גבוהה או הולכת וגדלה ובעקביות . כאשר האוננות מלווה בהתנהגות מינית אשר לא מתאימה לגיל הילד. למשל, כאשר יש חיקויי משגלים, חיקויי תנוחות, כאשר ילדים מדברים בשפה מינית אשר לא תואמת את גילם. כאשר ילד (והכוונה לילדים מתחת לגיל אחת עשרה, לא למתבגרים) מוותר על פעילויות אשר בעבר גרמו לו הנאה וסיפוק לטובת אוננות. כאשר האוננות אינטנסיבית מאד והילד נראה כאילו הוא לא מסוגל להפסיק,למרות נסיונות ההורים להסיח את הדעת, כלומר, כאשר נראה שהפעילות היא בעלת גוון כפייתי. כאשר הילד נראה לחוץ,כעוס,עצוב, מכונס בתוך עצמו. כאשר בנוסף לאוננות יש שינויים משמעותיים בדפוסי השינה, האכילה והפנאי של הילד.