רצונות

שלום רב, הרי ידוע ומדובר בנושא הזה הרבה ועדיין לא תפסתי את העניין. הצורך ביחסי מין שלנו, של נשים וגברים, שונה וזה ברור מעצמו. אצלי בזוגיות שלי נוצרת בעיה בגלל זה - כשאני מרגישה או רואה או שבן זוג שלי אומר לי שהוא רוצה אותי, ברגע שלא בא לי ממש, אני נכנסת ללחץ. עולות אצלי רגשות שאני חייבת לתת לו את מה שהוא רוצה למרות שלי לא בא לי כרגע בכלל. בשם כך אני איכשהו משכנעת את עצמי שאני רוצה ויכולה ומתחילה את כל העניין איתו. בלי רצון פיזי או התרגשות כלשהי, רק בשבילו. וכשהוא לא מצליח לגמור מהר מספיק לפני שאני מתעייפת או מרגישה ממש גרוע פיזית, אני מתעצבנת נורא. ואז רע לשנינו - הוא לא מקבל סיפוק וכועס עליי שאני עושה את הדברים האלה רק בשבילו וסובלת בשביל זה פיזית ונפשית, ואני - מזה שאני עושה את זה לעצמי בכח וסובלת מאוד מכל הבחינות. אני סך הכל רוצה לתת לו את זה כי אני יודעת שהוא צריך את זה יותר ממני, אבל יוצא להיפך - רק רועה. זה חזר על עצמו כבר כמה פעמים וכל פעם אני מבטיחה שלא אעשה את זה שוב...נראה לי שהזוגיות שלי בסכנה - אחד מאיתנו יום אחד יסיים את מלאי הסבלנות שלו ו...זה יגמר. וזה דבר שממש לא בא לי אליו. בבקשה תעזור לי למצוא פתרון לבעיה, כי אנחנו לא מצליחים ורק סובלים...אני מסבירה לו שאני נותנת לו את מה שהוא צריך אך לרוב אין לי סבלנות לסיים כמו שצריך כי רע לי פיזית כבר. הוא מסביר לי שלא יקרה שום דבר אם לא אעשה את זה - הוא לא יתפוצץ או משהו, אבל אני עדיין מרגישה מחויבות כלשהי לתת לו את הנדרש...מה עושים???!!

פונה יקרה, את שואלת מה עושים? אך נשמע שאת יודעת את התשובה. נשמע שהבחירה לתת מהמקום שאת נמצאת בו רק מזיקה לקשר בינכם. והבחירה היא בסופו של דבר בידייך. יש הבדל בינכם ברצונות וזה בסדר. לא בכל פעם שהוא רוצה הוא חייב לקבל. בדיוק שאם היה משהוא שאת רוצה והוא לא היה רוצה לא היה עליו לעושות זאת. את צריכה לעבוד על הקושי שלך לאכזב. קושי זה אינו קשור בהאם את מאכזבת באמת. אם אין לך תשוקה בכלל ואת כל הזמן לא רוצה, שווה לבדוק מדוע זה כך. שיהיה בהצלחה!