בעיות בתקשורת המינית

בן זוגי ואני כבר שנתיים ביחד, כיף לנו מאוד, אנחנו פתוחים אחד עם השניה ומדברים על הכל. הבעיה היא שאנחנו מקיימים מעט מאוד סקס יחסית למה שהיינו רוצים. הסיבה היא שנוצר מצב שבו בן זוגי נלחץ כשהוא חושב שמצופה ממנו לקיים יחסים והלחץ משתק אותו והוא אפילו מודה בכך. אני מצידי - לא לוחצת ולא יוזמת מכיוון שאני חוששת להלחיץ אותו, וגם פוחדת מדחייה אפשרית. נוצר מין מעגל קסמים כזה שבגינו אנחנו שוכבים אולי 3 פעמים בחודש וזה מעט מאוד. דיברנו על כך וניסינו להבין מה עלינו לעשות ואנחנו די אבודים כי גם השיחה על כך יוצרת את אותה אווירה "מלחיצה" וכך זה נדחה ונדחה. אשמח לשמוע את דעתך על המעט שסיפרתי. תודה, אורלי

מה שאת כותבת נראה לי מאד חיובי. יש לא מעט גברים (יותר מנשים) שגם אחרי שלומדים להכיר את בת הזוג היטב ומרגישים די בנוח איתה, נשאר איזה שמץ של חרדת בצוע. זה נראה לי המצב שאת מתארת. אני - בתור הדיוט (הדיוט כהיפך מבעל מקצוע) גמור - הייתי קודם כל מציע לשוחח על זה לא בסמיכות למגע המיני המצופה, אלא לגמרי מנותק ממנו. באופן מעשי הייתי מציע לתכנן מראש מגע גופני מהנה ל ל א ח ד י ר ה. זה יכול להיות עסוי ארוטי, סתם חיבוקים ונשיקות בלי בגדים. אפשר לשלב בזה סיפוק הדדי או של הצד שמשתוקק לכך באחת השיטות ללא חדירה, ידני או אורלי למי שזה מתאים או אפילו בעזרת אביזר כמו ויברטור. בו בזמן את מנסה לתת לבן הזוג הנאה למשל על ידי ליטוף באזורים החשובים וגם בפין עצמו, אולי בעזרת חומר סיכה מחמם (יש עכשיו בפארמים חמר כזה במדפים הפתוחים). אם זה מביא לחשק להתקדם למגע מיני ממשי, מה טוב, אבל שיהיה ברור כל הזמן שזאת לא המטרה. ברוב המקרים אחרי שממשיכים בזה כמה פעמים, מתעורר החשק לדבר האמיתי, ואם לא זה בכל זאת גורם הנאה. אני מקוה שלד"ר בירן יהיו רעיונות נוספים או יותר טובים.

דני, היטבת לתאר את תהליך העבודה עם חרדת הביצוע. לעיתים בטיפול בוחנים גם את מעגלי החשיבה שמובילים לקשיים בזיקפה, כלומר מחשוב של לפני, אחרי ובזמן יחסי המין. למשות שמומלץ לעשות תהליך זה בליוי טיפולי. עקרונית מומלץ להורדי את הדרישה למין אך לא להימנע ממגע ואינטימיות פיזית. בהדרגה לבסס אינטמיות פיזית שיכולה לאפשר בסופו של דבר את חזרת הזיקפה. אם אתם ממשיכים להיות לכודים במעגל האכזרי שאת מתארת אני ממליץ שתפנו לייעוץ פסיכוסקסולוגי.