שאלה מציקה

האם קיימת התמכרות למין? כלומר מעבר לצרכים הבסיסיים? אם כן איך יודעים איפה עובר הגבול? אני רווק קרוב ל30 לומד לאחרונה בצורה מעמיקה את יסודות היהדות במסגרת ישיבה והדבר מציק לי - אני מצליח להחזיק מעמד כשבוע מקסימום ללא אוננות ולאחר ה"כשלון" אני "סוחט אותו" שיעזוב אותי לתקופה ארוכה. אומרים בגמרא איבר קטן לאדם: המשביעו מרעיבו והמרעיבו משביעו, כלומר בהתאם לסיפוק עולה היצר המיני, האם זה נכון? האם נכון מה שאמרו חז"ל : כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו? אם כן אז בזה אני מתנחם אבל זה לא מקל על התחושה בזמן הכשלון כיוון שאני מעדיף לשלוט בזה. אודה מאוד לתשובתך.

פורום זה אינו מיועד לאמת או להכחיש דברי חז"ל אלא לענות על בעיות של תפקוד מיני. לפי מה שאתה מתאר התפקוד המיני שלך תקין וטבעי. הצורך לפורקן מיני טבוע באדם. אנחנו, החילונים המתעסקים בבעיות תפקוד מיני ממליצים כמובן שלא להלחם בצורך הזה. לא לחינם ממליצים לבחורים (ובחורות) דתיים להתחתן מוקדם, כדי שלא יצטרכו להלחם ביצר הטבעי אלא לנצלו למצוות פרו ורבו. יש אתר תמיכה לדתיים עם בעיות מין, אבל הוא נראה לי מיועד ביחוד לבעלי נטיה הומוסקסואלית. אולי בכל זאת תמצא שם טיפים. לדעתי כדאי שתדבר עם הרב של הישיבה על זה.

תוכל לתת לי קישור לאתר התומך בבעיות מין בקרב דתיים שציינת? תודה

התמכרות למין זוהי אכן תופעה מוכרת שבשנים האחרונות הולכת ומתרחבת בעולם השבע במהירות.תוכל לקרוא על הבעייה באתר http://www.sexaa.org/ ובקישורים שלו. להתמכרות למין יש מספר קריטריונים שלפי דבריך אינם מתקיימים אצלך. צודק דני באמרו שבעייתך אינה מינית אלא מוסרית וממלא הפתרון אינו טיפולי אלא בירור דתי עם בעל סמכות לדידך. בהצלחה!

לאחר עיון בקישור שציינת עולה הספק לגבי היותה של התכרות ברמה זו או אחרת אצלי. הבעייה לדידי אכן מוסרית. באופן מעשי לא היתה לי בעיה מעולם, ביחסים ארוכי טווח הייתי "מסתפק" במין רגיל (באי נוחות) אך במין מזדמן היה לי בטחון לדרוש יותר. אם אכן ברמה המודעת קיימת איזושהי אובססיה, השאלה היא איך מדכאים אותה? תודה