הטיפוס הביתי

אני רווקה בת 29 ויש לי חבר בן 33 . אנחנו יוצאים רק חודשיים . הוא טיפוס יותר ביתי ואני אוהבת יותר לצאת ולבלות .בהתחלה היינו יוצאים לבתי קפה , סרטים , מעט למסעדות . הוא אמר לי מההתחלה שהוא לא אוהב לצאת למסעות,בתי קפה,פאבים . הוא אוהב לטייל וללכת לחדר כושר ולשבת בבית . שניינו עובדים הרבה שעות , כך שלא בכל ערב יש לי כוח לצאת . לעומת זאת אני מרגישה צעירה שרוצה להנות מהחיים . בהתחלה איכשהו הצלחתי למשוך אותו אבל תמיד ראיתי שזה כאילו "כרוך" בסבל מבחינתו . בהתחלה חשבתי שהוא קמצן . לאחרונה הצעתי לו הצעה שנצא לאכול במסעדה טובה . הוא טען שמבחינתו יוצאים למסעדה רק בארוע חשוב .הוא טוען שהוא לא אוהב את האוכל של המסעדות ושהוא מעדיף אוכל פשוט וביתי (ועדיף שיהיה של אמא שלו ) . אני לא רוצה להרגיש שבגלל מסעדה סיימתי קשר, אבל זה מפריע לי . אני חושבת שהתירוצים שהוא נתן לי הם לא אמיתיים ויש משהו אחר . השאלה מה ? נא עצתך .

אם את מרגישה שזה מתוך קמצנות, את יכולה לראות מה קורה אם את מזמינה אותו (על חשבונך). למשל תגידי שקבלת איזה החזר בעבודה ואת רוצה לחגוג. אם הוא אז יסכים ברצון, את יכולה אכן להניח שהסרוב שלו בפעמים האחרות הוא מחסכוניות (לא יפה לקרא לזה קמצנות). זה שהוא אוהב אוכל של אמא שלו, כנראה התרגל לזה 33 שנה וקשה לשבור את ההרגל. בכלל בגיל 25+ נוטים אנשים לקבע הרגלים שקשה לשבור אותם. לכן כשמנסים ליצר זוגיות בגילאים אלה צריך להיות מוכנים לצורך להתפשר. תמיד צריך לעשות חשבון "רווח והפסד", כלומר האם הפשרות שאני צריך/כה לעשות מוצדקות לאור היתרונות בזוגיות. לא אומר שאי אפשר להשתנות בגיל 33, אבל לא כל בן אדם מוכן להשתנות, ולא תמיד יחשוב שכדאי לו לוותר על נוחיותו והרגליו לטובת הזוגיות. רק את יכולה לדעת מה טוב לך, אבל תחשבי על כך איך לגרום לכך שלא יהיה לך תסכול מתמיד. שבת שלום

ריקי, יש רבים שלא נוהגים לבלות (בעצם לאכול) במסעדות ובבתי קפה , ולא מסיבות של קמצנות, אלא פשוט מעדיפים מכל מיני סיבות אחרות אוכל פשוט וביתי. לדעתי, זה לא משהו שניתן להתייחס אליו כתכונה שלילית, אלא אם כן את טיפוס אחר לגמרי, (בסגנון התל אביבי אולי) ולאכול בחוץ זה אחד מהדברים הבסיסיים שאת מורגלת אליו ולא יכולה לוותר.