דפוסים בעייתיים בהתנהגות מינית - שאלה לד"ר בירן

אני כיום כבת 38 ולא נמצאת במערכת יחסים. בשנים האחרונות לא היו לי כמעט אינטאקציות עם גברים במישור המיני, אבל גם כאשר אינטראקציה כזו מתרחשת בשנים האחרונות היא לרוב חד פעמית, כי אני פיתחתי איזה מנגנון של דחיה מאדם לאחר שהיתה ביננו אינטאקציה מינית, לרוב אני גם יוזמת את המפגש לצרכי מין. בשתי מערכות היחסים האחרונות שלי ומדובר בערך בשמונה שנים אחורה הייתי בסיטואציה מוזרה שבהם אני כביכול הייתי "תקינה" ברצונות המיניים שלי אבל השותף בשני המקרים דובר במערכת קצרה של חודשיים לא היה מסוגל לתפקד מינית עקב משבר משמעותי בחיים. אני אמנם לא מאלו שמרגישה צורך במין כל יום ובתקופות אף לא כל שבוע אבל זה היה כבר ממש מוגזם מבחינתי. לפני כן אני זוכרת את עצמי גם אם היו לי תקופות ארוכות של התבודדות ובהן אני מעדיפה אוננות על קשר עם אדם חי כי האינטראקציה מכבידה עלי, יחסית אדם די מיני עם מערכות יחסים רובן של יזיזות, כלומר לא רציתי ליצור מערכות זוגיות ויצרתי מערכות קשרים של מין קבוע עם ידידים מעין מפגשי יום שישי או משהו דומה. זה נראה שה"מחיר" של קשר עם אדם נוסף לצורך מין הפך לסיבה להימנע ממנו וגם כאשר אני כיום מנסה לפתח במודעות קשר יזיזות כמו בצעירותי אני לא מצליחה ועולה בי מנגנון של דחיה מהמערכת ומהאדם אחרי פגישה אחת או במקרה הטוב שתיים. מרגישה במבוי סתום, לא יכולה ליצור זוגיות או אף לא יזיזות ולמעשה במידה רבה שביעות הרצון שלי מהמצב הנוכחי קצת מדאיגה אותי כי אני כבר לא צעירה ויכולה להנות משפע אפשרויות למערכות לא מחויבות כמו בגילאי 20+

למען האמת כדי למלא את הצורךביחסי מין אין צורך בקשר קבוע. אבל את חייבת להבין שחיים ללא זוגיות אינה טובה עם כל המשמעוייות שיש בכך חושב שעלייך להבין שכדאי לפתח מערכת זוגיות שמין הוא חלק קטן ממערכת זו. חייבת ייעוץ בהקדם

רוני היי, מאד אוהבת את הלבד שלי מאד קשה לי לחשוב על חיים בצוותא אם כי כן הייתי רוצה במערכת יחסים יציבה. הבעיה היא שאם אני לא מצליחה להביא את עצמי להיות באינטראקציה מינית עם אותו אדם פעמיים, מאד קשה לפתח מערכת יחסים יציבה. אני לא פוסלת אבל לא מכירה מישהו שגם אם יש ביננו תחושה כלשהי של משיכה לא עולה איתה גם איזה שהוא גועל. קשה לבנות זוגיות בצורה הזאת. ככל שהקשר עם האדם ממשיך וזה קורה גם עם ידידים גברים שאין אלמנט מיני בכלל במערכת אלא רק חברות סביב עניין משותף, התחושה של הגועל עולה במקביל לתחושה של הקירבה ואי אפשר לבנות ככה לא זוגיות ובטח לא אינטימיות מינית. כי זה מחריף ככל שהקשר ממשיך. כמובן שזה עניין של מידה והמצב הכי חמור כאשר מדובר במעורבות רגשית ו/או מינית ו/או שניהם. אני מסוגלת לחוש קירבה ודחיה בו זמנית אבל לא מספיק קירבה כדי לרצות את אותו אדם לידי גם לא לעיתים רחוקות. זה דפוס שקורה גם עם נשים בהקשרים מסוימים, למשל כאלו שאני צריכה לתת או לקבל מהן שירותים מקצועיים, אבל פחות חמור כי לא מעורבת בכך אינטימיות כל כך גדולה כמו זו שבזוגיות אבל אולי זה אלמנט דומה. אני מניחה שחלק מהגועל זה מזה שאני מוכנה להיות ליד אדם מסוים על מנת לקבל פתרון למצוקה כלשהי, בדידות, צורך במגע פיזי, עבודה (בהקשר לאינטראקציות לא מיניות רומנטיות), כסף, הכרה וכד'. הגועל הוא מעצמי אבל הוא מהווה מחסום במערכות יחסים וחומה בצורה כאשר מדובר באינטימיות עם בן זוג. יודעת שאני צריכה ייעוץ רק לא יודעת איזה סוג של ייעוץ האם להתמקד בנושא המיניות או בטיפול כוללני אישיותי יותר ולכן רציתי להתייעץ עם ד"ר בירן.