מקרה אבוד!

שלום דר' בירן, אני בחורה דתיה בת 30 (לא דוסית, אלא לייט). לא הייתי במערכת זוגית אף פעם. עד לא מזמן חשבתי שזה בגלל שאני מאוד בררנית ויודעת יותר מידי טוב מה אני רוצה ומחפשת. לאחרונה הבנתי שאלו סתם תרוצים ובעצם יש לי בעיה עם בנים. אני יוצאת לדייטים, אך בפגישה ה- 3 אני בורחת [כי אני מניחה שירצו להתנשק - כן גם דתיים). מגעיל אותי להתנשק. זה נראה לי דבר לא אסטטי. (למרות שכשאני רואה בטלויזיה אנשים מתנשקים זה כן עושה לי משהו). הלכתי לייעוץ עם מכון סרוגייט מוסמך. אך כשגיליתי שאני צריכה משכנתא בשביל זה (סט 15 טיפולים = 22,000 ש"ח] ירדתי מהעניין. ניסיתי לטפל בזה בעצמי [עם פסיכולוגית] אך אינני רואה שזה עוזר. די התייאשתי. האם יש דרך אחרת לטפל בזה? אשמח לדעתך ערב טוב...

להתנשק זה אחד הדברים היותר נעימים שקיימים, כמו ליטוף, כמו חיבוק... אני חושבת שזה יוצר אצלך תחושה אסוציאטיבית שלילית כי אולי חשבת על זה עם אותם גברים שאינם ממש מושכים אותך או מעניינים אותך, כי אני בטוחה שאם תהיה לך האפשרות להתנשק עם אדם שכן שמושך אותך (נניח אדם מפורסם) את לא תרגישי את אותה תחושת גועל... ואולי ה"גועל" הזה הוא סתם כיסוי לזה שאת מפחדת להתנשק בפעם הראשונה? - גם אני השתדלתי להימנע מנשיקות לפני שהתנשקתי בפעם הראשונה, כי פחדתי שאני לא יודעת לנשק... אבל נוכחתי ש"אין כזאת חיה"... בהצלחה לך!

את לא 'מקרה אבוד' אלא אשה שנקלעה ל'מעגל קסמים' בו חברו חרדות וחוסר נסיון המעמיקים ככל שחולף הזמן. היציאה ממעגל הקסמים הזה היא בטיפול פסיכוסקסואלי התנהגותי בו משלבים ייעוץ אישי לך עם תרגול של בניית קשר זוגי-מיני עם בן זוג או עם בן זוג חלופי (סרוגייט). אני מעודד אותך וממליץ לך לפנות לייעוץ ראשוני אצל פסיכוסקסולוג המתמחה בנושא זה ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה!