לד"ר בירן ולכולם-הכנסו בבקשה-צריכה דחוף את עזרתכם!

שלום לרב לכולכם...הרגע כתבתי כאן הודעה ממש ארוכה והכל נמחק לי..זה ממש מעצבן אז אני אנסה לשחזר את ההודעה...טוב אז אני רוצה להתנצל מראש אם ההודעה תהיה קצת ארוכה מכיון שאני אשתדל לכתוב את הבעיה שלי ביתר פירוט על מנת שתוכלו להבין אותי עד כמה שאפשר להבין דרך כתיבה בפורום שכזה ולא בפגישה פנים מול פנים...אז ככה...אני בת 21,השתחררתי מהצבא לפני חצי שנה ומאז עשיתי פסיכומטרי ,עבדתי טיפה ואני מתחילה ללמוד באוקטובר הקרב.הבעיה שלי היא שחרף גילי המקדם(אני יודעת שחלקכם בוודאי יצחקו מן ההגדרה "מתקדם" אך אני בהחלט מרגישה זקנה לעומת בני 15,16 שיש להם הרבה יותר ניסין ממני)-כמעט ואין לי שום ניסיון עם בנים!וזה לא שאין הצעות או שלא היו...דווקא היו לי הרבה "מחזרים" בשנים האחרונות והרבה בנים נדלקו עלי ורצו לצאת איתי,אני חושבת שאני נראית טוב ושאני בהחלט חמודה,אמנם אני לא דוגמנית מהממת או משהו כזה ואני גם די נמוכה (מה שמוריד לי מאד את הביטחון העצמי לצערי) אבל אני כן משקיעה בעצמי ומשתדלת להראות טוב,אבל הבעיה היא שכל פעם אבל כל פעם ולא משנה מיהו הבחור ומהן הנסיבות בהן אנחנו מכירים(אפילו עכשיו יש אחד כזה),כל פעם חוזר על עצמו אותו דפוס התנהגות מצידי-אני לא בטוחה שאני רוצה,אני נלחצת ומרגישה לא נעים לדחות את אותו בחור,במקרה הטוב אני יוצאת איתו כמה פעמים כדי שלא יפגע ואז איכשהו מתחמקת ומנתקת את הקשר,במקרה הרע אני אפילו לו נותנת לזה צ'אנס ומיד מחפשת לעצמי כל מיני תירוצים כדי לא לצאת איתו כמו למשל שהוא לא נראה טוב או שהוא לא מספיק איכותי בשבילי...רציתי שמוע את דעתכם-האם זה הגיוני שבאת אף בחור שהתחיל איתי עד עכשיו פשוט לא עשה לי את זה ולא נמשכתי אליו וזה פשוא צירוף מקרים מתסכל,או שמשהו כאן לא הגיוני והביעה נעוצה בי?הרי איך יתכן שמבין כל כך הרבה בנים אף אחד לא מצא-חן בעיני?אני מאד בררנית ומה לעשות,אולי זה שיטחי,אבל חשוב לי מאד המראה החיצוני,אמנם אני לא מחפשת איזה דוגמן מהמם אבל חשוב לי שהוא יראה טוב בעיני ושאני אמשך אליו ואני מרגישה כאילו אני מחכה לאביר על הסוס הלבן ולאיזה בחור מדהים שלעולם לא יגיע!חברים וקרובים אומרים לי שזה לא חייב להיות מישהו שאני אדלק עליו על ההתחלה וישר יהיו ניצוצות באויר ושאני חייבת לתת לכל קשר זמן ושלפעמים המשיכה באה רק אחרי כמה זמן,אבל אצלי זה פשוט לא קורה ואני תמיד מתייאשת וממשיכה הלאה.אני כאילו מראש פוסלת את הקשר הזה וכל פעם שאני יוצאת עם בחור מסויים אני בכלל לא נהנית ורק חושבת על זה שהוא מלחיץ אותי ועל איך אני אגיד לא שאני לא מעוניינת.תמיד יש לי הרגשה שאלה שרוצים אותי הם טיפוסים לא יוצלחים שפשוט לא הלך להם עם בנות אחרות אז בגלל זה הם באו אלי ושדווקא בחורים שאני מתעניינת בהם בכלל לא שמים שלי.מצד אחד בכל פעם שאני שומעת על חברות או סתם בנות מסביבי שיש להן חבר אני מתפוצצת מקנאה כי חבר נראה לי דבר שממלא המון חללים בחיים וגורם להרבה אושר והתרגשות,אבל האבסורד הוא שברגע שמשהו כזה יכול לקרות גם אצלי אני מיד חוטפת רגליים קרות ומתחמקת.ככל שעובר הזמן אני מרגישה יותר מתוסכלת כי בעצם אני הולכת ומתבגרת ועדיין אין לי ניסיון ואני גם נעשית יותר בררנית כי אני חושבת שאם חיכיתי עד עכשיו אז אני באמת צריכה לחכות למישהו מושלם ואני לא אתייאש ואתפשר על סתם מישהו שלא ממש מוצא- חן בעיני.חבר נראה לי כבר כמו מין חלום רחוק שלעולם לא יתגשם וכמו משהו ממש קשה להשגה והפחד שלי הוא שאני אשאר בתולה זקנה לנצח ולעולם לא אתחתן ולא אביא ילדים לעולם והפחד הזה משתק אותי!חשוב לי לציין שבניגוד להשערות שעלולות לעלות כאן-מעולם לא עברתי הטרדה מינית חס וחלילה או הטרדה או התעללות מכל סוג שהוא ולכן לא ברור לי מהיכן נובע הפחד הזה שלי מבנים ומזוגיות. אשמח לקבל תגובות ועצות-ושוב-תודה רבה למי שהגיע עד לכאן וקרא את הכל!

אתן לך 2 דוגמאות: היתה לי חברה כן/ולא במשך כ 5 שנים. אני בעצמי הייתי אז סטודנט ואח"כ מהנדס צעיר. היא התחמקה מכל דבר פיזי, אפילו להחזיק ידיים. כל פעם אחרי מספר פעמים שיצאנו היה נמאס לי, כי למרות שגם אני הייתי בתול, רציתי קצת מגע פיזי אף אם לא דבר מעבר לזה. אז פגשתי שוב בחורה שהכרתי בעבר הרחוק ודי חשקתי בה אבל היא לא רצתה אותי. כשפגשתי בה שוב שנינו נדלקנו ואמרתי לבחורה שספרתי עליה קודם שאני מפסיק את הקשר. אחרי חדשיים שלחה לי הזמנה לחתונתה, ואחרי שלוש שנים ספר לי ידיד משותף שיש לה שני ילדים חמודים. מסתבר שהיא פשוט לא אהבה אותי, וכנראה גם לא בחור אחר, אבל כל זמן שהייתי בהישג יד לא עשתה גם נסיון למצא מישהו שתוכל לאהוב. הראיתי את מה שכתבת לבת זוגי. (לא אחת משתי אלה שכתבתי עליהן - אבל זה ספור ארוך) היא מבקשת למסור לך שהיא היתה בדיוק במצב שלך בצעירותה. היא פשוט לא יכלה להיות אינטימית עם מישהו סתם. היו לה המון חברים, ואפילו חברים טובים מאד אבל הכל פלטוני לחלוטין. ואז הופיע בחור אחד שאחרי מספר פגישות כבר ידעה שהוא יהיה זה. הם היו נשואים באושר עשרות שנים. מוסר השכל: יש נשים, וגם גברים, שפשוט לא יכולים לפתח אינטימיות (ואני מדבר לאו דוקא על סקס) אם מישהו שאינו מעורר בהם את אותו הרגש המיוחד שיכול להתפתח לכדי אהבה. את כנראה אחד האנשים האלה. אז עצתי, אל תסתגרי חס וחלילה. תנסי להכיר גברים מאותו סוג שאת חושבת שיכולים לבוא בחשבון, בכל חוג שבוא עשויים גברים כאלה להיות. אם זה באוניברסיטה או בטיולים או בחופשות מאורגנות או מה שלא יהיה. אל תהססי לנסות עד שתמצאי את האחד. רק אל תתיאשי, יש לא מעט גברים שגם הם במצב דומה לשלך, למרות תרבות המתירנות שנראית שהיא משתלטת על כל העולם.