בעיה הפוכה

אני בת 28 נשואה כבר שנתיים וביחד עם בעלי כבר חמש שנים. במהלך השנים היו לי תקופות שונות עם רמות חשק מיני שונות. עד לפני מספר חודשים אף הייתי בתקופה (במשך כשנה) של חשק מיני נמוך מאד ואני ובעלי היינו מקיימים יחסי מין פעם בחודש. למרות שדיברנו על זה מידי פעם ובעלי טען שזה חסר לו, רוב הזמן הוא הניח לי. למרות המיעוט ביחסי מין עדיין שררה ביננו אהבה גדולה ומכל בחינה אחרת הזוגיות שלנו נהדרת. בחודשים האחרונים חל בי שינוי גדול ואני במן תחושה של "הורמונים משתוללים" החשק המיני שלי מרקיע שחקים ואני רוצה לקיים יחסי מין כל יום (מצידי אף יותר אם יש זמן). הבעיה היא שבעלי לא איתי בענין. הוא טוען שמבחינתו מספיק פעמיים בשבוע. נוצר מצב שתמיד אני זו שרוצה, ואם הוא במקרה עייף ולא מעונין אני נעלבת עד עמקי נשמתי. הוא תמיד מנסה לרצות אותי ואפילו מציע שהוא יבצע לי מין אוראלי בלבד, אבל זה לא מספק אותי. למרות שבתקופות שהחשק המיני שלי היה נמוך העדפתי מין אוראלי היום אני מעונינת בעיקר בחדירה ובלי זה אני לא מרוצה. (אני תמיד יכולה להגיע לאורגזמה במין אוראלי או באוננות אבל מבחינה נפשית זה לא מרצה אותי ואני נשארת עם החשק). אני משתדלת לפתות אותו ולעשות מה שהוא אוהב ויוצא שתמיד אני יוזמת, אני צריכה לגרות אותו (אני בדרך כלל מוכנה הרבה לפניו ומצליחה להגיע לאורגזמה הרבה לפניו למרות שבדרך כלל אנחנו מתחילים מכך שאני עושה לו מין אוראלי או ביד או שניהם כדי שיהיה מגורה, אני פשוט נמצאת כל הזמן ברמת גרוי הרבה יותר גבוהה). אף פעם אין לי בעיה להמשיך אחרי ולהגיע לאורגזמות נוספות (אני לרוב רוצה) אך ישנן פעמים שאחרי שאני גמרתי הוא מעונין להפסיק למרות שהוא לא הגיע לשפיכה ולמרות שאני מעונינת להמשיך. בנוסף אני כל הזמן נלהבת לגוון ולנסות תנוחות חדשות והוא מוכן לרצות אותי לרוב אבל מעדיף תמיד לחזור לשתיים שלוש התנוחות הרגילות ובאופן כללי לא נלהב מחידושים. חשוב לציין שאין לו כל בעיה תפקודית ובסופו של דבר אנחנו מקיימים יחסים בתדירות של יום יומיים. הבעיה שאני לא יכולה להשתחרר מההרגשה שהוא "עושה לי טובה". הוא טוען שהוא נהנה ותמיד מנסה לרצות אותי כך שאני לא יכולה להתלונן, אבל הפער מאד מפריע לי אני כל הזמן בתחושה שאני לא מספיק מושכת. בימים שהוא לא מעונין אני מרגישה רע כל הלילה, ובתחושת דחיה קשה. סך הכל כל הזמן גברים מתלוננים שנשים לא מספיק רוצות. חברות שלי מספרות תמיד על פערים הפוכים בחשק ועל בני זוג שמעונינים ביחסי מין פעם ביום. מה שמטריד אותי, גם כשלי לא היה חשק בעלי לא לחץ עלי וזה היה בסדר מצידו. האם זה נורמלי שגבר בן שלושים ירצה רק פעמיים בשבוע אם יוצא? אני נורא חוששת שהוא לא נמשך אלי ולא מצליחה להשתחרר מההרגשה שאני לא נחשקת. אני מנסה ליצור אוירה רומנטית , לצאת לבלות, לצור אוירה אנטימית, אני מקפידה על טיפוח ולמשל משתמשת בבושם ובקרם גוף מבושם, מדי פעם אני מנסה לחכות מספר ימים כדי שהוא יזום, אבל בסוף אני תמיד נשברת ראשונה. הבעיה שלי היא שאני חושבת שהחשק המיני שלי אמור להיות החלום של כל גבר נורמלי ובכלל קשה לי עם זה שהחשק שלי גבוה יותר (ובהרבה) מזה של בעלי כאשר מה שאני שומעת מסביב לגבי יחסי גברים נשים המצב צריך להיות הפוך. הבעיה שלי היא לא מעשית אלא תחושתית. האם יש איך לשנות את המצב ולגרום לבעלי לזום יותר או לפחות להתלהב יותר מכמה שאני רוצה? אני מאד נהנית מהחשק המוגבר שלי אך חוסר ההתלהבות של בעלי גורם לי להרגיש כאילו זה לא בסדר.

היי שולמית, נו נו, מה אני יאמר לך. את אכן החלום של כל גבר "נורמאלי". מזל שאני מאוהב, אחרת עוד הייתי ממליץ לך לפנות אליי (סתם בצחוק). לגביי התדירות, אין מדד אובייקטיבי. פעמיים בשבוע זה בסדר, וגם שבע פעמים בשבוע זה בסדר. אני מבין מדברייך שאתם מקיימים יחסים ובהנאה, כך שברור שאת מושכת את בעלך. את יודעת לגברים יש בעיה, כשהוא לא רוצה הוא לא יכול לבלף כי "הידית" לא עולה. לכן הנשים הרבה יותר קל "לעבוד" עלינו. מה דעתך על וויברטור, גם חדירה וגם תמיד יש לו חשק. שיהיה לך אחלה, שלומי.

תודה על העידוד. סתם הערה לגבי הויברטור. כמו שאמרתי הבעיה היא לא פיסית בהגעה לאורגזמה אלא נפשית במוקד המשיכה. במקרה זה ויברטור לא יכול להוות תחליף לדבר האמיתי. הדבר העיקרי שמגרה אותי הוא ההנאה של בעלי ומכאן כל שתסכול כשהוא לא מעונין להיות חלק פעיל ומעדיף רק להביא אותי לסיפוק. זה פשוט לא שווה.

הי שלומית, המנגנון המנהל את היצר המיני הוא מורכב אולם כבר חז"ל הבינו שמשוואה פשוטה משפיעה באופן ברור; הם אמרו שכאשר האדם "מרעיבו" (ממעט בפעילות מינית) = (היצר) "שבע" (אין חשק). "וכשמשביעו" (מרבה ומעשיר את פעילותו המינית) = "רעב" (רוצה עוד). אמנם לא נפתרה כאן שאלת הביצה והתרנגולת אבל ראי גם אצלך את הקשר הברור הזה בתקופות שונות בחייך. ברם אולם; התיפקוד המיני שלך ושל בן זוגך תקין לחלוטין לדבריך. גם הזוגיות שלכם אוהבת ויפה. דווקא עובדות אלו מעוררות בלבי את ההשערה שאת ( ואולי שניכם) לוקחת סוגיה של דימוי וביטחון עצמי ומגלגלת אותה למיגרש המיני. יתכן שזה נעשה באופן שלוקח הבדלים בחשק שקיימים כמעט בכל זוג, ובמקום לעבוד על נוסחה שתפיס את רצון שניכם, מועצמים ההבדלים בחשק ועליהם מועמסות סוגיות ופרשניות שאינן ממין העניין. עצתי לך לבדוק עם עצמך היבט נוסף זה ולפתוח דיאלוג כן עם בן זוגך. כך תוכלו לשמר וגם להעשיר את יחסי המין שלכם במקום להסתכן בהמאסתם על מי מכם. כמובן שתוכלי/ו גם להעזר בייעוץ פסיכוסקסואלי פרטי או ציבורי באזור מגוריכם.

לד"ר אילן בירן תודה על התשובה. אם הבנתי אותך נכון, אתה טוען שאולי אני משליכה בעיות של בטחון עצמי או דימוי עצמי דוקא על חיי המין שלי כשלא שם הבעיה. אבל אני חושבת שאין לי בעיות של דימוי עצמי באופן כללי. אני תופסת את עצמי כמושכת ונאה הן בכלל והן בעיני בעלי שבדרך כלל מאד אוהב את המראה שלי. הבעיה שלי היא בתפיסת המשיכה המינית. מכל התרבות שסובבת אותנו : סרטים, בדיחות, שיחות בעבודה או דווחים של חברים ואפילו מכל נסיון העבר שלי עם גברים אחרים, תמיד גברים רוצים יותר (או לפחות לא פחות). רק עם בעלי המצב לא כזה. אם אני לא רוצה, הוא מקבל את זה וכשאני רוצה מאד אז זה הרבה מדי בשבילו. אני לא מצליחה שלא לפרש את ההבדל בזה בינינו כקשור אלי. ואני לא מצליחה לא להעלב. ניסיתי לדבר איתו ולשאול אותו אם משהו מפריע לו, אולי בצורה שבה אני מבקשת. הוא טוען שקשה לו עם זה שאני רוצה כל כך ושהוא אוהב יותר שהדברים מתפתחים יותר בעדינות, אז אני מנסה להתחיל לאט ולחכות עד שהוא יתחמם או לעשות מה שהוא אוהב. בכלל הוא טוען שאין בעיה והוא פשוט רוצה פחות והשיחות סתם מוסיפות לחץ (מה שנכון) אז הפסקתי לדבר על זה ואני מנסה לעשות כל מה שהוא רוצה ולא ללחוץ אם הוא לא רוצה אבל עדיין נשאר הפער ואני נשארת מתוסכלת. נדמה לי שאנחנו במצב שבו כל אחד מנסה לרצות את השני ונשאר לא מרוצה בעצמו. בעלי משתדל להסכים תמיד ואני משתדלת לא ללחוץ ושנינו (או לפחות אני) לא מרוצים. אני מוצאת את עצמי כל הזמן מנסה לדכא את החשק שלי כדי לא להידחות ולא להפעיל יותר מידי לחץ במקום להינות מהמצב. בימים בהם אנו מצליחים להסחף אני במצב רוח מעולה, בימים שהוא לא מעונין אני נורא מתוסכלת. האם אני יכולה לשנות את החשק שלו או שכל מה שנשאר לי זה לחכות שהחשק שלי ירד שוב?