שאלה חשובה- דחוף

אתמול בני בן ה-11 נכנס לחדר השינה שלנו ותפס אותנו על חם מה עושים במקרה כזה אני מבוישת ונבוכה האם לדבר איתו ואם כן מה לומר לו , או פשוט לנסות לשכוח כל הלילה לא נרדמתי מאי נעימות ובושה ,אנא יעץ לי אך מגיבים במקרה כזה תודה

כן דוקטור , בבקשה תייעץ לה גם אני רוצה לדעת מה עושים במצב שכזה .

מרגישה שחייבת להגיב. כשהייתי בת 13 (והיום אני בת 40) היתה לי סיטואציה דומה. האמת? הרגשתי נורא גועל כלפי הוריי ובכל פעם שהייתי רואה אותם הייתי נזכרת באותה סיטואציה. ובמשך שנים רבות זה לא עבר. הוריי - לא דיברו איתי על הנעשה שם, אבל אני תמיד הרגשתי כעס וגועל. לימים שהתבגרתי והבנתי שזה חלק אינטגרלי מחיים של כל זוג נשוי. היום אני לא מעיזה להשאיר דלת פתוחה אף פעם. לדעתי להשאיר דלת פתוחה כאשר חושבים שהסיכוי שילד יכנס הוא קלוש היא טעות ביסודה. ילדים תמיד מתעוררים בלילה מכל מיני סיבות שהן וישר פונים לחדר ההורים - צריך להזהר - מאוד. המלצתי לדבר עם בנך בגובה העיניים. אך את הנעשה אין להשיב והטראומה תשאר לצערי טראומה לכל החיים. בברכה, רונית

אני חייבת לציין מתוך נסיון שזה לא בהכרח חייב להיות נורא. אני עכשיו בת 20, וכשהייתי בת 10 גם אני תפסתי את הוריי, קודם כל אז לא ממש הבנתי מה קורה שם, ובכלל לא חשבתי על זה יותר מדי , ורק בגיל הרבה יותר מבוגר הבנתי מה הלך שם, אבל אז זה גם לא הטריד אותי במיוחד כי כבר הבנתי שזה לא בעיה. ברור שעדיף שזה לא היה קורה, ולפעמים אני באמת נזכרת בזה, אבל לא הייתי קוראת לזה טראומה בכלל. מקוה שיהיה לך בסדר. אני חושבת שהתגובה שלך גם צריכה להיות לפי איך שאת רואה שהוא מגיב לזה. למשל אם הוא נכנס וברח בכעס או משהו, אז כדאי שתדברי איתו, אבל אם את רואה שהוא מתנהג רגיל, ואין בו איזה כעס, אז אולי זה לא מטריד אותו במיוחד.

הוא בכלל לא כעס אבל חזר לחדר קמתי אליו לשאול לשלומו והוא אמר שהרגל כואבת לו הרגעתי אותו בבוקר הוא קם רגיל לא הראה שום סימנים מיוחדים אני מקוה שאת צודקת כי אני בכלל לא רגועה והמון תודה

הי חוה, פתחת בתאור בנך ש..."תפס אותנו על חם..." כאילו אתם פושעים שנתפסו על ידי השוטרים בשעת הפשע! לא הייתי נאחז במלים אלו אלמלא חשבתי ששורש הבעייה שאת מציגה נעוץ ברגשי האשם ובטעינות הרגשית האדירה הכרוכים במיניות וביחסי מין אצלנו המבוגרים! אמנם עכבות ורגשי אשם שכאלה מספקים פרנסה בשפע למומחים כמוני אולם שינוי הרגשות והעמדות ביחס למין יכול להיות צעד חשוב לקראת הגאולה והוא יכול להתחיל בשאלה החינוכית שעוררת כאן: הייתי מייעץ בהקשר זה בשני היבטים של אותה גישה: 1. הילדים שלנו לומדים על העולם, ובראש ובראשונה על אהבה, זוגיות וחברות, מהוריהם. 'חינוך מיני' מתחיל ומתמקד בבית ובמרכזו הדוגמה האישית שאנחנו נותנים לילדינו. ילד הגדל בבית בו הורים אוהבים מפגינים את אהבתם גם בחיבוק, נשיקה או ליטוף וגם מבהירים שמיניות היא חלק מרכזי בהוויה הזוגית - ילד כזה יפתח מיניות בריאה ויכולת להפיק סיפוק ואושר מיחסי מין. כמובן שאיני ממליץ על קיום יחסי מין לעיני הילדים - כי הרי הילד אינו מסוגל להבינם ועלול לפרש את מראית עיניו בדרך שגויה ומפחידה - אולם אני מעודד את ההורים לקדש את זמן התייחדותם, להתאים את הזמן והמקום תוך התחשבות גם בעצמם ובעיקר לא להתייחד במחתרת עם אוירת אשמה ובושה על 'מעשיהם הנלוזים'. 2. התגובה הנכונה למקרה שילדך מצא אתכם מתנים אהבים - תלוי כמובן בגילו ובמידת בשלותו - היא 'לשדר עסקים כרגיל'. אם זה אפשרי לכם - אפשר להזמינו להכנס למיטתכם ואולי גם להתחבק בנחת. הכי חשוב להבהיר לילד שטוב ונעים לכם יחד והמעמד שאליו נקלע משקף אהבה ולא משבר או חטא! אם ילדכם מסוגל להבין קצת יותר - אפשר לנצל את 'התאונה' כהזדמנות נפלאה לשיחה על מיניות ויחסי מין על כל ההיבטים הגופניים והנפשיים שלהם. בהצלחה!

מציעה לך לנעול את הדלת בפעם הבאה! זה עלול להזיק לילד!-סביר שהוא לא ישכח את זה. ממליצה לך להתייעץ בפורום פסיכולוגיה, ו/או עם מומחה לנפש.