סקס ונכות

dan_n :מאת 00:34 :שעה 23/07/2001 :תאריך תודה רבה משתתפים יקרים! קראתי את כל תגובותיכם בעיון רב, והתרגשתי להימצא בחברה כה אינטליגנטית ורגישה. מבחינה טכנית, לא התאפשר לי לשלוח הודעה לפורום, גם מכיוון שרק עתה נודע לי על קיומו, וגם בשל התנאים הטכניים של ההצטרפות שלא ממש הבנתי את כולם. תגובותיכם היו עידוד רב לי ועל כן אני מאחד כאן את תשובתי לכם, ומזמין אתכם לכתוב לי ישירות לאי-מייל [email protected] ובבקשה רק ישירות, היות וחבל יהיה להחמיץ את ההתקשרות אתכם. הנה מה שהבנתי מהתגובות שהתקבלו: 1. כאשר אדם לוקח אחריות על גורלו, ולא מאשים את החברה בחוסרים שלו, הוא מצליח בכל מעשיו. 2. מי שמאשים את הסביבה ושוכח להיות אחראי בפני עצמו נדון לכישלון. 3. האהבה תהיה גם תהיה בכל מקום שבו אדם יוצא לחפש אותה ומעניק אהבה ומקרין אהבה. 4. האהבה תנצח! ללא כל קשר לשאלה אם אמצא את אהבת חיי באינטרנט או אאבד את בתוליי באמצעותו, הדברים היו חייבים להיאמר היות ורק מי שמקרין אהבה יקצור אהבה. מי אני בעצם אתם שואלים? בן 25, מתקרב לתואר ראשון בספרות, מתרגם ספרים למחייתי, ונכותי מסתכמת בשימוש במקל מחוץ לביית. הנכות שלי נקראת סי.פי. כפי שהומלץ בפורום דוקטורס אני משתדל לא לקרוא לעצמי נכה החל מהיום אלא בעל נכות, ותסלחו לי על היוהרה, אם יש בי כזו. מראי החיצוני הוא: 1.70 מטר, 58 קילו, שיער שחור מתולתל, עיניים חומות, משקפיים. כתבתי את המאמר בעת שבה הצורך במגע של אשה רוחנית וגופנית כאחד הוא גדול עד כאב. אשמח לשמוע עצות איך להגיע לשם בלי להתדרדר לתשלום עבור החוויה. כמו כן אשמח להתכתב על נושאים כמו מדע בדיוני, מוזיקה קלאסית, הסטוריה, ובמיוחד דינוזאורים. שלכם דניאל חזרה לפורום שלח לחברים דואר לשולח

לדניאל שלום, שמחתי לקרוא את תגובתך זו. והתמלאתי אושר מכך שאימצת חלק מתפיסת עולמי שרואה את האדם קודם כל כישות רוחנית וכמי שאחראי באופן מוחלט על איכות חייו למרות הקשיים והמגבלות. אני בטוח שתוכל למצות את חייך ולחוות את כל האושר שאתה רוצה וראוי לו. כאן ברשותך אני רוצה להזכיר שני סיפורים על אנשים בעלי נכות שגם הופיעו בתקשורת. שניהם בעלי נכות קשה משלי והיוו לפחות עבורי דוגמא להשראה. הראשון הוא סורין הרשקו, קצין צה"ל שנפצע באנטבה ומאז הוא משותק בארבע גפיו והחלק היחיד שהוא יכול להזיז בגופו הוא הראש. לפני מס' ימים הייתה בטלויזיה תוכנית על האיש המופלא הזה. שני דברים לקחתי לעצמי מהתוכנית הזו. הראשון משפט שסורין אמר ואני מצטט "מכל התרופות שהרפואה המודרנית הצליחה למצוא, שום דבר לא משתווה למה שחברים אמיתיים יכולים לתת". אמירה יפיפיה ואמיתית. והשני שיתוף של אחד מהחברים שאמר שסורין הוא האדם העצמאי ביותר שהוא מכיר והוא עושה כל מה שהוא רוצה, אמנם הוא משתמש בידיים של חבריו ומישהו אחר נוהג את הרכב עבורו ועדיין סורין הוא אדם עצמאי. האמת, לקח לי זמן להבין את הדברים אבל אז חשבתי כך: בעצם כשאני מזיז את ידי לקחת את העוגיה שאני רוצה, מי יזם את הפעולה, היד שלי או החלק הרוחני שבי? כמובן שהתשובה היא שהחלק הרוחני שבי יזם את הפעולה והיא התבצעה באמצעות היד שלי. עכשיו מה ההבדל אם היד המבצעת אינה מחוברת לגוף שלי אלא לגוף של מישהו אחר?? עדיין מי שמבצע את הפעולה זה האדם שיוזם אותה ברמה הרוחנית ולפיכך אדם זה אצמעי לחלוטין. נקודה למחשבה והשראה. סיפור שני: אינני זוכר את שם הבחור אך הוא היה חבר בלהקת "צעירי תל-אביב ונפצע בתאונת דרכים. גם הוא משותק היום בארבע גפיו ומעבר לכך סובל מפגיעה מוחית קשה שגם מונעת ממנו את היכולת לתקשר. הבחור הופיע בתוכנית של יוסי סיאס עם אימו. היה מדהים לראות איך בעיניים שלו יש זיק של חיות ואושר. לסיכום: נכות באמת איננה דבר פיזי. היא יכולה להיווצר עקב מגבלה פיזית, אך אפשר גם להתגבר על המגבלה קשה ככל שתהיה ולהישאר בני אדם שלמים כפי שעשו האנשים שציינתי בתגובה זו למשל. שםע ואהבה. שלומי