פורום פסיכולוגיה קלינית

ד"ר שלום הסיפור קצת ארוך אשתדל לכתוב מתומצת. לפני כ3 שנים התחלתי בהרגשת סיפטומים של חרדה ודכאון(עפ"י דברי הפסיכיאטר ) נטלתי כדורים שונים עפ"י מרשם הפסיכיאטר. נכון להיום אני מרגיש יותר טוב אבל עדיין תוקף אותי במיוחד התופעה של חוסר שיווי משקל סחרחורת וזה גורם לי לאי נעימות וריכוז בעבודה. העבודה שלי היא מול מחשב (נתון שאולי חשוב שתדע) האם מנסיונך האישי יש טיפול מסוג אחר שיכול לתת לי פתרון טוב יותר לבעיית היציבות? בתודה מראש

שלום חיים ד"ר פלד יוכל לעשות לשאלתך, הוא יענה בהקדם. אמיר

אמיר שלום עדיין לא קיבלתי תשובה. חיים

שלום חיים תציין בבקשה איזה תרופות אתה מקבל. מה התופעות מהן אתה סובל. ונוכל להתייחס. תכתוב הודעה חדשה כך שגם ד"ר פלד יוכל לקרוא ולהתייחס. בברכה, אמיר

שלום, אני והחבר שלי מקיימים יחסי מין בערך פעם בחודש. מעט מאוד פעמים הוא מצליח להגיע לאורגזמה. זאת לא בעייה של אימפוטנציה, הוא פשוט לא גומר. המגע הפיזי ביננו נהיה דליל יותר ויותר, וזה, כמובן, מוביל לבעיות אחרות. היו לי כל מיני מחשבות בנושא, אולי הוא בעצם הומוסקסואל (הוא מאוד נעלב רק מעצם המחשבה הזו), אולי עבר עליו איזה משהו בילדות. לא יודעת, אני קצת חסרת אונים, ניסיתי הרבה דברים, עם הרבה אהבה, לפעמים זה עובד, רוב הזמן זה לא. מעבר לזה שזה לא נראה לי ממש טוב שאנחנו עושים את זה רק פעם בחודש.... הוא לא ממש משוכנע שזאת בעייה בכל, זה התחיל להציק לו רק אחרי שהעלתי את העיניין, מה עושים?

שלום גל, לידיעתך, גבר יכול להגיע לאורגזמה גם בלי לגמור(כלומר בלי פליטה). האורגזמה והפליטה הם שני דברים נפרדים, למרות שאצל רוב הגברים אין זה כך. זה שחברך לא גומר לא צריך להדאיג אותך. השאלה היא אם תכיפות יחסי המין ביניכם והמגעים הגופניים בכלל (כגון ליטופים,נשיקות,חיבוקים) מספקים אותך. אם בין הצרכים שלכם יש פער קיצוני ואת חיה בתיסכול, כדאי לך לחפש מישהו שיתאים לך יותר. אם הפערים אינם גדולים, כדאי לפנות ליעוץ מיני. נ.ב. אינני יועצת מקצועית ומה שכתבתי מבוסס על נסיון אישי.

תודה לך על התגובה. אין לי ספק שהוא אינו מגיע לאורגזמה, דיברנו על הנושא מספיק פעמים. האהבה במערכת הזאת לא חסרה, ומין לעיתים רחוקות לא יגרום לי לחפש תחליף, זה פשוט שם ואני מנסה למצוא פתרון, במיוחד כשהנושא הוא רגיש כל כך. יום אחד אנחנו הזוג הכי מאוהב בעולם, ויום אחרי זה כמו שני שותפים לדירה. וקצת קשה לי להתמודד עם זה. אבל איני מפקפקת ברגשותיו כלפי, כשם שאני יודעת איך אני מרגישה כלפיו, ומישהו אחר לא בא בחשבון.

שלום גל מדובר בבעיה בתפקוד המיני של החבר. השאלה היא האם הבעיה היתה אצלו עם כל בנות הזוג (במידה והיו לו ) או שהבעיה ספציפית לקשר איתך. העובדה שאתם פחות מקיימים יחסי מין אינה טובה משום שההתמודדות היא דרך הימנעות ותגרום ליותר מרחק ביניכם. את יכולה להציע לו לפנות לבד לפסיכולוג שמומחה לנושא או לפנות יחד כדי לעבוד על הקשר המיני. אם את זקוקה להמלצות למי לפנות תכתבי לי. בברכה, אמיר

קראתי את המכתב בנושא, ולא הבנתי כלום. יש לי סלידה מטורפת ממקומות צפופים. דיסקוטקים, קניונים וכד' אני נכנסת ללחץ, שאנשים לא יגעו בי. גם באוטובוס כשמישהו יושב לידי ומתחכך בי. אני לא כל כך מבינה את המונחים המדוייקים, או איזה סוג של טיפול, אפילו טיפול עצמי עלי לעשות. אני יוצאת לבלות, ואני רוצה להיות מסוגלת לרקוד ולהתפרק קצת אבל ההמון מסביב מטריף את דעתי ומפריע לי לנשום, אז אני תמיד מוצאת את עצמי יושבת בצד, במקום לעשות חיים. לא יודעת איך להתגבר על זה.

גל שלום רב, את מתארת סוג של חרדה אשר מפריעה למהלך החיים התקין שלך. לדעתי עליך לפנות לפסיכיאטר, והוא עשוי לתת לך טיפול תרופתי שייקל עליך את התופעות שאת מתארת באופן משמעותי. נוסף על כך רצוי ללכת ליעוץ פסיכולוגי, ולבדוק האם כדאי להתחיל גם בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם התופעה. במקרים רבים, רק ההשפעה התרופתית מקלה מאד, ואין צורך לשלב פסיכולוג. ולפעמים לא. לשיקולך. תרגישי טוב, ותהני. טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום טלי, הנקודה היא שאני לא ממש מעוניינת בטיפול תרופתי. בשביל זה יש דברים אחרים שיכולים לעזור - ולא לוקחים אותם על בסיס קבוע.... רציתי לדעת מאיפה זה נובע, ואם אני מסוגלת כאדם בוגר, עם מעט שכל בקודקוד, לפתור את זה בעצמי. להתמודד עם הבעיה, ולא לעקוף אותה. כי כמו שאמרתי - יש דרכים נפלאות ומהנות לעקוף בעיות... אז אם יש לך איזו נקודה שיכולה לפזר מעט את הערפל, אשמח לשמוע. תודה.

שלום גל הבעיה שלך מוכרת וניתן לעזור לך. לא מדובר בתופעה שבעזרת הגיון ועיצה תוכלי לפתור. את חייבת להיעזר באנשי מקצוע. אם יש לך רתיעה מתרופות את חייבת לפנות לטיפול פסיכולוגי. את צריכה להיות מוכנה לטיפול ממושך. טיפול תרופתי יוכל לקצר לך תהליכים. בברכה, אמיר

אני במצוקה בבקשה תענה לשאלתי!

אנא פנה לרופא המשפחה כמו שאמרתי לך שלשום

אינני יודע מי אתה שאול סלה. כנראה שאתה לא רופא וע"כ אודה לך אם תחדל מההתייחסות הלא מקצועית שלך ותפנה מקום לתשובה של מומחים ממך מבלי להעליבך. בתודה אייל

אינני יודע מי אתה שאול סלה. כנראה שאתה לא רופא וע"כ אודה לך אם תחדל מההתייחסות הלא מקצועית שלך ותפנה מקום לתשובה של מומחים ממך מבלי להעליבך. בתודה אייל

חברי ואני יוצאים שנתיים וחושבים להתחתן, הדבר היחיד המעיב על החלטתי הוא שחברי אומר שהוא אוהב אך לא תמיד נהנה בסקס (מסיבת חוסר התאמה גופנית) 1. קשה לי לקבל החלטה לחיות את חיי באופן זה ואנחנו מחפשים פתרון 2. גילוי הלב של חברי גורם לי מזה זמן רב חוסר שקט נפשי וחוסר ביטחון 3. האם קיים מצב של חוסר התאמה מינית ? במי אפשר להתייעץ בשאלה זו? 4. האם קיימים שירותי יעוץ סקסולוגי שאינם פרטים? אודה לתשובתכם המהירה.

שלום סמדר מובן שמין טוב חשוב ביחסים זוגיים. את כותבת שהוא לא תמיד נהנה איתך בסקס. כלאמר, לפעמים כן ולפעמים לא. מצב זה טוב לעומת מצבים שאין כלל הנאה מהמין. חשוב שתדברו ביניכם על הנו7שא. תנסו לברר איך אפשר להגביר את ההנאה. איזה דברים מפריעים לו והאם מדובר בדברים שניתן לשנות. אם הקשר הזוגי טוב ניתן לשפר את המין באופן ניכר. כמובן שניתן לפנות לטיפול זוגי ממוקד כדי לנסות בעזרת מטפל לדבר על הנושא ולראות אם אפשר לשפר אותו. ההחלטה להתחתן או לא היא החלטה שלך. את צריכה להחליט על סמך היחסים הקיימים ולא על סמך האמונה שדברים ישתנו לאחר החתונה. אם הנושא המיני מאד חשוב לך כדאי לעבוד ולנסות לשפר אותו לפני ההחלטה על החתונה. בברכה, אמיר

שלום אמיר, תודה עבור ההתיחסות. אם תוכל לנסות לתת מענה גם לשני הסעיפים הנוספים ששאלתי: 1. האם קיים מצב של חוסר התאמה מינית ? במי אפשר להתייעץ בשאלה זו? 2. האם קיימים שירותי יעוץ סקסולוגי שאינם פרטים? תודה, סמדר

לסמדר שלום רב. גם אני כמוך יוצאת עם בחור אשר ההתעניינות שלו בכל הנוגע בסקס ת היא מעטה ביותר. אני מזדהה עם מצבך, אני וחברי ניסינו ללכת לסקסולוג אך הדבר לא הצליח ת חשתי כי כל מטרתם זה להוציא עוד ועוד כסף במקום לעזור ( חבל שיש אנשים כאלה בתחום הריפוי וחבל שהם מתרבים ). אני מייעצת לך רק דבר אחד חשוב מאוד - תמשיכי לנסות אך אך תדברי על הנושא הרבה תני לדברים לזרום ת דיבורים לפעמים יכולים להרוס . במיוחד אם פוגעים. דני.

שלום אני מחפשת מאמרים או כתבות בנושא הפסיכולוגיה של ילדים תאומים כמו התנהגות, קשר בניהם ולחברה, דפוסים שונים. הודה לכם אם תכוונו אותי .

שלום רינת ישנם ספרים טובים בעברית, כרגע אין לי את שם הספרים. תגשי לתולעת ספרים (חנות ספרים בתל אביב) או לסטימצקי ותבדקי באגף ספרי פסיכולוגיה והורות. בברכה, אמיר

לנו יש בניי 3 ואני אשמח לדעת אם מצאת משהוא מעניין ואו מועיל תודה דב

האם גם גברים יכולים לסבול מדכאון שלפני ולאחר לידה של בת זוגתם?

אילן שלום רב, תהליך של הריון ולידה הוא תהליך שאינו קשור רק לבת הזוג, אלא הוא שלב חשוב מאד בתהליך של הקשר הזוגי. הריון של בת הזוג משפיעה קודם כל על בת הזוג עצמה הן מבחינת תהליכים נפשיים (יצור חי שגדל ומתפתח בתוך רחמה, משמעותה כאמא וכו') והן מבחינת התהליכים הפיזיים (שינוי הצורה החיצונית, השינוי ההורמונלי וכו'). כל אלה משפיעים באופן ישיר גם על בן הזוג עצמו וגם על הקשר הזוגי. פעמים רבות בן הזוג חש מנותק מהחוויה האמהית שחווה האשה כמו גם לאחר הלידה , הגבר עשוי לחוש נדחק הצידה לאור הטיפול המאסיבי בתינוק, והזנחה (אולי) של הקשר הזוגי. האם נראית כמחוברת אל התינוק, חווה איתו מין קשר זוגי מיוחד משלהם, שלא פעם בן הזוג נשאר מחוץ לתמונה, ומרגיש מנוכר, דחוי ומדוכא. כך קורה שבמקרים רבים, בעיקר לאחר לידת ילד ראשון יש התערערות של יחסים זוגיים, מתרחשים שינויים, עליות ומורדות ביחסים הזוגיים, עד שחיי בני הזוג חוזרים למסלול חיים קבוע והתינוק הופך להיות חלק מההויה המשפחתית הכוללת בה גם לבן הזוג יש מקום בחווית ההורות. האם זה ענה לך על שאלתך? במידה ולא, אשמח אם תנסח שאלתך בצורה אחרת, מפורטת יותר. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום אילן כפי שטלי כתבה לך ההריון והלידה הוא אירוע משמעותי ביותר עבור שני בני הזוג. במידה ולגבר יש קונפליקטואליות מודעת או לא מודעת ביחס להריון, ללידה, לעובדת הפיכתו לאב ולבעל משפחה ועוד עלולים להיווצר מתחים פנימיים ולעיתים דכאון. מדובר בדכאון על רקע תגובה להריון וללידה. רצוי לפנות לטיפול. בברכה, אמיר

אני בת 16 וחצי ואני מרגישה כאילו אני הולכת להתמוטט. אני לא יודעת את המונחיים הפסיכולוגיים לזה , אבל אני מרגישה לבד, כאילו אף אחד לא שם בשבילי כאשר אני יודעת שזה לא נכון, אבל זה לא משפיע ולפעמים אני חושבת על מוות ואני מפחדת ואני לא יודעת מה לעשות כי לפעמים אני מרגישה שאני מתפרקת בפנים. אני לא לוקחת תרופות, אני בן אדם בריא לחלוטין בדרך כלל ואני פשוט חווה ירידת מתח בלתי פוסקת. מה אני אמורה לעשות?

מיטל חמודה גם אני עברתי תהליך דומה,וטופלתי. את צריכה לשתף אנשים שיעזרו לך.היום בעידן שנות ה2000- יש דרכי טיפול יעילות מאוד. כדאי לך לפנות ליעוץ פסיכולוגי. ואולי לשקול יעוץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות שיש בשוק לטיפול במצבים אלו. מי שפונה לפסיכיאטר הוא לא "משוגע" הרבה מאוד אנשים לוקחים היום תרופות נגד דיכאון וחרדה ואי שקט. אלו מצבים שכיחים מאוד .אל תיבהלי. יש דרכים טובות לצאת מזה.אם תרצי אשמח להמשיך לדבר. תום סטודנט לפסיכולוגיה תואר שני

מייד לפסיכיאטר לא לשחק במשחקים ודרך קופת חולים

מייד לפסיכיאטר לא לשחק במשחקים ודרך קופת חולים

מיטל שלום רב, במכתבך את מתארת מצב לא קל, ותחושה מפחידה ואף מייאשת של התפרקות ואיבוד שליטה. המצב הזה לא פעם אופייני לגיל בו את נמצאת, גיל ההתבגרות. אני כמעט בטוחה שאת מסתכלת על המסך כעת וחושבת " אוף, הנה עוד אחת שתגיד לי שזה רק עניין של גיל, וזה נורמלי וזה יעבור לי" ואולי אפילו יתחשק לך להמשיך להודעה הבאה מיד בלי לסיים אפילו לקרוא את ההמשך, אך אני בכל זאת מבקשת ממך רק דקה אחת, לא הרבה מעבר. גיל ההתבגרות הוא אכן גיל לא קל שבו עוברים המון תהליכים פיזיים ונפשיים כאחד. התהליכים והשינויים הללו גורמים ללחץ על כל מערכות הנפש והגוף, וקורה לא פעם חוסר איזון בין המערכות השונות. יחד עם זה עולות השאלות המהותיות שמעסיקות כל אחד מאיתנו בכל מיני שלבים בחיים (לא רק בגיל ההתבגרות) כמו משמעות החיים והקיום, מה באמת אנחנו שווים, מה מקומנו בעולם הזה אם בכלל אנו חשים שיש לנו מקום וכו'. מתבגרים כמו כל האנשים שונים זה מזה בכל, ובין היתר בצורה בה הם מתמודדים עם תהליכים ושינויים. יש רגישים יותר, יש מחוספסים יותר, יש אופטימיים, יש פסימיים וכדומה. לכן גם פעמים רבות, כשאנחנו מסתכלים על חברים או אנשים אחרים בני גילנו שמתמודדים עם בעיות דומות לשלנו בצורה הנראית לנו טובה ויעילה יותר מדרך ההתמודדות שלנו, זה נותן לנו את התחושה שאנחנו לא פועלים נכון, טוב, ואולי משהו אצלנו דפוק. כך אני חשתי מתוך הדברים שהעלית במכתב, שזו הרגשתך. נראה לך שאת לא מצליחה להתמודד "כמו שצריך" עם הדברים מסביבך, את מאבדת את יכולת השליטה ומגיעה אפילו לחשוב על מוות. ובכן, מה שאני מנסה לומר היא שאין דרך התמודדות "כמו שצריך" כי זה שונה מאדם לאדם בהתאם לאישיותו, יכולותיו וכו'. אולם, למרות שהתהליכים שאת עוברת הם אולי נורמטיביים, בכל זאת ניכרת המצוקה מתוך דבריך. על מנת להקל על עצמך את התקופה הזו, הייתי ממליצה לך לפנות לדמות מטפלת כלשהי לאו דווקא מטפל פסיכותרפויטי, אלא זה יכול להיות דמות אחרת שאת סומכת עליה כמו יועצת בית הספר. יחד עם אותו אדם תוכלי לחלוק את חוויותיך, מחשבותיך ורגשותיך. ההתחלקות והשיתוף במה שעובר עליך, לפעמים רק זה מקל מאד את תחושת המצוקה, הבדידות וחוסר השליטה. כמובן שראיה של אדם חיצוני תמיד נותנת זוית ראיה חדשה ושונה משלך על דברים שונים, וכך תוכלי להתבונן על מה שעובר עליך דרך עיניהם של אחרים, דבר העשוי להשפיע אף על ההסתכלות שלך על הדברים. בקיצור, אני ממליצה לך לפנות לאדם כלשהו (עדיף עם רקע טיפולי ו/או ייעוצי) לשתף אותו במה שעובר עליך, וכך לזכות לקצת תמיכה והקלה של מצוקתך. בכל מקרה, לכל שאלה, בקשה או סתם להמשיך ולשפוך מהלב, אני כאן. בשבילך. חזקי ואמצי, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

הנוסח הקודם של תשובתי היה לא מוצלח . גם אם נראה שהמצב על הפנים הדבר הוא לא כך לא התכוונתי להגיד לך בתשובתי הקודמת שאם לא תפני מייד יקרה אסון כוונתי היתה שיש לפנות במקרה שאת מתארת לעזרה מקצועית

שלום מיטל את מתארת מצוקה קשה. קיומה של המצוקה אינו מעיד על כך שיש לך בעיה נפשית קשה אבל בהחלט ברור שאת צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי. במידת האפשר תשתפי את ההורים בריגשותיך ואם אי אפשר את ההורים אז מבוגרים קרובים. תפני עם ההורים או בלעדיהם לטיפול פסיכולוגי. את יכולה לפנות ליועצת בבית הספר או לגשת עם ההורים לפסיכולוג. אם את זקוקה להמלצות תכתבי לי בפורום. בברכה אמיר

הנני מטופלת שנים רבות טיפול משולב של שיחות ותרופות פסיכיאטריות. בחודש מרץ האחרון התאשפזתי במחלקה פסיכיאטרית פתוחה מיזמתי, עקב התדרדרות במצבי: דיכאון המלווה במחשבות כפייתיות. כיום אני מבקשת לערוך צוואה אצל עורך-דין, ואני אמורה להביא מהפסיכיאטר המכיר אותי רק מחודש מאי שנה זו, מכתב על כשרותי המשפטית. מה דעתך?

שלום רב, להערכתי עליך להפות את שאלתך גם לפורופ של רפואה ומשפט. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני עדיין מחכה לתשובה של ד"ר פלד!

שלום! 1.האם שמיעת קול צפצוף סטטי קבוע באוזן הוא סימן לסכיזופרניה? (אני יודע שזה קורה להרבה אנשים אבל בכל זאת...) 2.כמו כן האם מצב של היפוכנדריה די חריפה הוא לעיתים שלב מקדים להתפתחות סכיזופרניה (לא מדובר בחרדה מהלא נודע אלא היפוכנדריה ממחלות ספציפיות כמו סרטן וכו אך שנמשכת הרבה זמן)?

לגבי הצפצופים באוזן.... הקול הסטטי הזה מופיע במצבי שקט ומנוחה ובמיוחד לפני ההרדמות - האם זו סכיזופרניה בהתחלתה?

שלום גד אין שום קשר בין שמיעת צפצוף באוזן לבין סכיזופרניה או הפרעה נפשית אחרת. כמו כן היפוכונדריה היא לא מחלה מקדימה לסכיזופרניה. לא ברור לי מאיפה אתה לוקח את הרעיונות האלה. בברכה, אמיר

תירגע אין לך סכיזופרניה וזה בטוח. שמיעת רעש סטטי באוזן אינה מעידה על כך. וכנ"ל היפוכונדריה חיים

אני בחור בריא בן 24 אשרבעייתי היא עייפות יתר . אני טיפוס של לילה וע"כ אני רגיל ללכת בשעות :03-06 . כאשר אני קם ,אופפת אותי תחושת עייפות כבדה ואני מוכן ויכול לישון תוך זמן קצר מהקימה האחרונה. סך כל זמן העירנות הוא כ-שעתיים-שלוש וזה קורה בשעות הלילה המאוחרות. מה אפשר לעשות עם בעיית ה-over שינה ועייפות? בעייה זו מפריעה לי בתיפקוד היומיומי וע"כ אודה אם אענה לשאלתי. בתודה,אייל.

אם אתה מסתיר דברים אחרים כגון מחשבות טורדניות בעיות באוכל והערכה עצמית וייתכן שאתה ישן הרבה כי אתה רוצה לברוח מעצמך כי החוויה שאתה מתעורר ואתה חי היא לא מלבבת הפתרון הוא פסיכיאטר

שאול, הבעייה שלי אינה קשורה לשנאה עצמית וכ'. אני בחור עובד יוצא ומבלה אשר מאוד מאוד את החיים כך שלצאת במסקנות נמהרות לגביי זה מיותר. אם לא הבנת את שאלתי, אחזור ואומר שיש לי תחושת עייפות די כבדה אשר אולי קשורה לפן רפואי ולא פסיכיאטרי, כאשר אני נכנס לישון א ני מסוגל לישון חזק והרבהץ אני לא מנסה לברוח מהחיים אלא אפכא מסתברא- לנצל אותם יותר!

שלום אייל יש טיפוסים של יום וטיפוסים של לילה. הבעיה שלך קשורה לזה שאתה לא ישן כמו שצריך. הייתי ממליץ להבדק במעבדת שינה כדי לבדוק את איכותל השינה. אתה צריך לנסות ולבדוק למה אתה מתעורר - האם מדובר בחלומות מטרידים או מסיבות אחרות. קושי לישון באופן מספק יכול לנבוע מסיבות פסיכולוגיות של מתח או מסיבות אחרות. כדאי לבדוק את הנושא, כי הבעיה שלך פוגמת באופן ניכר באיכות החיים. בברכה, אמיר

אני בת 21 ולעיתים אני מרגישה שאין לי אויר , אני מרגישה שהנשימות שאני לוקחת לא מלאות ואני מרגישה חוסר בנשימה תופעה זו חלה אצלי לפני כשנה בערך כשנפרדתי מחבר שלי שיצאתי איתו 3 שנים- עד אז אף פעם לא היתה לי את הבעיה הזו. באותה תקופה הגעתי ממש למצב של קוצר נשימה כחודש לאחר מכן חזרתי לחברי אך תופעה זו לא הרפתה ממני ועד היום כל פעם לפני שאני הולכת לישון אני מרגישה החוסר של אויר שלא מגיע אלי לריאות. אני יודעת שזה ברובו פסיכולוגי כי אני מרגישה בחוסר הנשימה המלאה הזו לרוב כשאני עצבנית או כשאני בחרדה. רציתי לדעת האם יש פעולה או תרופה או טיפול מסויים שעלי לעשות על מנת להרגיש שאני נושמת טוב.

שלום טל הבעיה היא כניראה בעיה פסיכולוגית. הפרידה מהחבר לפני שלש שנים היתה גורם לתופעה שהיא תופעת חרדה אופיינית. את צריכה ללכת לפסיכולוג כדי לעבוד על הנושא. ד"ר פלד יוכל להתייחס לנושא של טיפול תרופתי. בברכה, אמיר

ד"ר פלד שלום לפני כשנתים אובחנה אצלי סכיזופרניה, יש לי קולות בראש. למדתי להתרגל אליהם. פעם חשבתי שכולם רוצים לפגוע בי, לקח לי המון זמן להשלים עם זה שזו מחלה. יש לי מטפלת שעוזרת עם הילדים שלי. אני מטופלת אצל פסיכיאטר פרטי, פעם קיבלתי מינון גבוה יותר של רספרדל ועוד תרופה אבל היה לי נוקשות בגפים וחוסר תיפקוד. אני חייבת לשמור על המשפחה שלי שלמה ולתפקד.... הרופא אמר שמספיק 2 מ"ג רספרדל ושאני כבר הסתגלתי לזה. שמחתי לשמוע שהעווית יכולה לעבור . האם יש איזה מקום עם רופאים מומחים לנושא שאפשר להתיעץ איתם?? תודה

כל פסיכיאטר הוא מומחה לסכיזופרניה מבין הפסיכיאטרים יש מומחים יותר לסכיזופרניה מדובר ברופאים שעובדים בבתי חולים פסיכיאטרים הרופאים היותר טובים הם אלו שעובדים בבתי חולים אוניבסיטאים - כי הם מלמדים סטודנטים לרפואה ומיתמחים בפסיכיאטריה ולכן בתי חולים אלו שומרים על רמה אקדמית גבוהה הרופאים הטובים ביותר לסכיזופרניה יהיו אלו אשר ציינתי מעלה ואשר בנוסף עוסקים במחקר מוח בניסיון אינטנסיבי להבין מה זה סכיזופרניה ומאיפו זה בא כיוון שהקבוצה בה אני עובד במחקר מוח היא בחזית מחקר הסכיזופרניה העולמי אשמח ליעץ לך ולענות על כל שאלה: אני מצרף תקציר של רקע היסטורי להתפתחות המונח סכיזופרניה: סכיזופרניה רקע 1800 MOREL תאר צעיר מבריק אשר התדרדר תיפקדו נפגע בכל תחומי החיים בדומה לסניליות של זקנה. לכן הוא קרא למחלה DEMANCE PRECOCE. 1850 KAHLBAUM תאר לראשונה סימנים קטאטונים (יותר מאוחר יוחסו לסכיזופרניה קטטונית) · אוטיסים = ניתוק מהמציאות וחוסר תגובה לסביבה · נגטיביסם = התנגדות כללית ומוטורית לפקודות · אוטומאטיסם = חזרה סטירוטיפית על תנועות, WAXY FLEXEBILITY תנועות ביזאריות. יתכנו מעברים בין סטופור לאלימות קשה. 1890 HECKER תאר התנהגות לא מאורגנת ומוזרה וקרא לה הבפרניה. · מתחיל לפני גיל 25 לכן בד"כ לא מספיקים להינשא ולרכוש מקצוע (בודדים מובטלים) · מתאפיין בפירוק ניכר של ארגון מנטלי, ריפוין אסוציאטיבית אפקט לאבילי או שטוח. · מתאפיין בליקויי מנטלי קשה ומהיר. 1900 KRAEPLINE הראשון שיסד קלסיפיקציה אבחנתית בפסיכיאטרייה. חילק את מחלות הנפש לשלשה סוגים: 1 . דמנטיה פראקוקס = מחלה של התקפים פסיכוטים והתקדמות הדרגתית לליקוי. 2 . פסיכוזה מניה-דפרסיבית = כל אותם מחלות נפשיות ללא ליקוי. 3 . פאראנויה = מחלה שניקרא יותר מאוחר סכיזופרניה פראנואידית (היום הפרעה דלוסיונאלית) וככלה: · גיל מאוחר (מתגלה קלינית בגיל מאוחר) 40-30 כאשר יש כבר עבודה ומשפחה. · אישיות שמורה אין פירוק או אובדן בוחן מציאות אינטליגנציה שמורה. · מערכת דלוסיונאלית מאורגנת הגיונית שזורה במרקם החיים של המטופל. 1920 BLEULER האמין שסכיזופרניה היא מחלה של פיצול בין רגשות מחשבות והתנהגות, לכן קבע את השם סכיזופרניה. (סכיזו = פיצול פרניה = סרעפת מושב הנפש). הוא האמין שבכדי לאבחן סכיזופרניה יש לאבחן 4 סימנים ראשוניים: ארבעת ה A של בלוילר. · A אוטיסים = הסתגרות התבודדות חברתית. · A אמביוולנטיות = חוסר החלטיות (כולל מוטורית) יתכן דיבור והיפוכו באת ובעונה אחת. · A אסוציאציות = ריפוין אסוציאטיבי · A אפקט = השטחה אפקטיבית. 1920 SCHNIDER האמין בחשיבות הסימנים הסוערים של המחלה, ניסח את FIRST RANK : · מחשבות שווא של שדור מחשבות ואו השפעה. · מחשבות שווא של פאסיביות ושליטה · הלוצינציות שמיעה, שנים או יותר קולות מעירים מדברים בגוף שלישי על החולה (בד"כ דברים לא נעימים). · שמיעת מחשבות. HUGLING JACKSON (היה נירולוג) הראשון שהציע לחלק את הסימנים בסכיזופרניה לסימנים חיוביים ושלילם. POSITIVE SIGHNS NEGATIVE SIGHNS · מחשבות שווא פעילות שנידרייניות, מאניות · הלוצינציות שמיעה שנידריינות · אפקט לאבילי מתח אמוציונאליות · אי-שקט, בלבול, ואמוציונאליות. · ריפוין אסוציאטיבי והפרעות חשיבה. יתכנו מחשבות שווא אבל בדרך כלל לא-פעילות, לא פועל על-פיהם פחות מוטרד מהם. · חסר, דלות, צמצום, בדיבור חשיבה ופעולה. · אפקט שטוח מנותק חוסר תגובה רגשית · ירידה ברציה ואיניציאטיבה (אישיות) הגינה תיפקד כללי. · רגוע ללא בלבול. CROW הדגיש חלוקה זאת וניסה לקשור אותה לממצאים ביולוגים ולטיפול. החלוקה שלו היא: TYPE1 TYPE2 · ללא ממצא ב CT · מגיב טוב לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה דופאמין · הרחבת חדרים ב CT · מגיב רע לטיפול אנטי פסיכוטי · מנגנון פטלוגי כנראה ניווני NANCY ANDREASEN הראתה שסימנים חיוביים מופעים יחדיו יותר בשלב החריף הפסיכוטי, ואילו הסמנים השליליים מופיעים יחד עם סימנים שלילים אחרים יותר בשלב הליקוי הפוסט פסיכוטי דהינו סימנים שלילם. (בנתה סקלות הערכה SAPS SANS) LANGFELD ניסה לבנות מערכת פרוגנוסטית על בסיס החלוקה לסימנים חיובים ושלילם, תבע את המונח SCHIZOPHRENIFORM לסכיזופרניה עם פרוגנוזה טובה. SCHIZOPHRENIFOM PROCESS SCHIZOPHRENIA · תפקוד קודם טוב · גורם סטרסוגני ברקע · פרוגנוזה טובה · תפקוד קודם לקוי · ללא גורם סטרסוגני · פרוגנוזה רעה LIDDEL תאר 3 קבוצות סימפטומים אשר לדעתו קשורים למערכות ואזורים מוחיים. REALITY DISTORTION DISORGANIZATION PSYCHOMOTOER POVERTY TEMPORAL LOB ORBITOFRONTAL CORTEX AND CINGULATE CORTEX DORSOLATERAL PREFRONTAL CORTEX AND STRIATUM · הלוצינציות קולות · מחשבות שווא של רדיפה ויחס · אפקט לא-תואם · ריפוין טנגנציאליות דיבור לא-קוהרנטי · לחץ דיבור · מיעוט בדיבור · אפקט שטוח ולא- מגיב · ירידה בתנועתיות ספונטנית · מונוטוניות בדיבור · דיבור איטי · ירידה בקשר עין לאחרונה התווספו חלוקות של 4 קבוצות תוספת של הסתגרות חברתית לסימנים חיובים שלילים ודיסאורגאניזציה.

רציתי לדעת מה הם הסמפטומים של תסמונת זו והאם היא נחשבת מחלת נפש?

מדובר במונח ישן שאינו קיים יותר המונח החדש FACTISIOUS ניתן להתחלות (מהמילה מחלה -דהיינו תלונות גופניות ללא הסבר רפואי) על רקע צרכים פסיכולוגים לתשומת-לב והתיחסות

שלום. אני סובל בחודש האחרון מהתקפי חרדה, הגורמים לבעיות שינה ולמתח רב בחיי היום יום. הסימנים הם זיעה קרה יובש בפה וקושי להירגע. ב- 1994 עברתי ניתוח מעקפים לאחר שני התקפי לב,ובתקופה זו מצבי הכלכלי קשה. רופא המשפחה המליץ טיפול ב- prizma 20mg כדור ביום.האם זו דרך הטיפול היחידה? והאם יש סיכונים בדרך טיפול זו? תודה יוסי

שלום יוסי ד"ר פלד יוכל להתייחס לאספקט התרופתי. אבל, מעבר לנושא התרופתי אתה צריך לבדוק עם עצמך למה בחודש האחרון התחילו התקפי החרדה. אני ממליץ לפנות לפפסיכולוג לברר נקודה זאת. לדעתי כדאי לפנות בהקדם מכיון שאם התקפי החרדה התחילו רק לפני חודש יתכן וניתן לעזור לך מהר. ככל שהזמן עובר קשה יותר להשיג שיפור בטיפול פסיכולוגי. אתה יכול לפנות דרך קופת חולים. בברכה, אמיר

יוסי שלום רב, לגבי הטיפול הרפואי-תרופתי אני משוכנעת שד"ר פלד יוכל לעזור לך. אני רוצה להתייחס למצבך הנפשי שעימו אתה מתמודד. לדעתי, טיפול תרופתי אינו מספק בעיקר אם אתה אומר שמדובר במצב חדש עבורך. כפי שאני מבינה ממכתבך אתה נמצא במצב משברי כלשהו שגורם לך להתקפי החרדה וכל התופעות הנלוות. טיפול תרופתי יסייע לך להקל על הסימפטומים אך טיפול פסיכותרפויטי (אפילו לטווח קצר) יסייע לך להתמודד עם המצב בצורה יותר טובה, ואף יתן לך כלים להתמודד עם מצבים דומים בעתיד. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אם נישללו גורמים קרדיאלים ואחרים לסימפטומים !!! אז כן !! - טיפול הבחירה הוא זה שציינת התכשיר יעיל ובטוח אין סיכונים תופעות לוואי התחלתיות (שחולפות עם הזמן) הם ירידה בחשק מיני - עייפות - ובחילה יש לזכור שהתכשיר פועל רק לאחר לקיחה קפדנית של 2-5 שבועות בהצלחה

לך לפסיכיאטר דרך קופת חולים ולא לרופא משפחה

לך לפסיכיאטר דרך קופת חולים ולא לרופא משפחה

שלום רב, בתי בת 4 . בחודשים האחרונים היא צועקת תוך כדי שינה. היא קוראת בשמות ילדים מהגן וכאילו רבה איתם על צעצועים. זה קורה כל לילה ולעיתים נדירות עובר עליה לילה שקט. אנו קמים אליה ומרגיעים אותה אך לאחר מספר דקות זה שוב קורה. בבוקר היא לא זוכרת כלום וקמה כאילו כלום לא קרה במשך הלילה. מה שם התופעה? האם ניתן לטפל בה? מה לעשות? למי לפנות? תודה דודו

שלום דודו לא מעט ילדים בגיל זה סובלים מביעוטי לילה ושינה לא שקיטה. אני יודע כאב שכאשר הבת סובלת במהלך השינה להורים מאד קשה. השאלה היא כמה זמן התופעה נמשכת ואם היא נמשכת באופן תדיר ללא הקלה. העובדה שבתך קמה בוקר ומתפקדת טוב מהוו אינדיקציה לכך שהבעיה לא חמורה. אם הבעיה נמשכת הרבה זמן ובאופן עקבי יתכן שישנה בעיה שמציקה לה (מעבר לבעיה התפתחותית נורמטיבית). במקרה כזה כדאי לפנות לפסיכולוג לילדים. תבדוק בשירות ההתפתחותי באיזור מגוריך אם יש שירות כזה. תעדכן אותי. בברכה, אמיר

לא הייתי מתרגש ניראה לי בגדר הנורמה במיקרה וזה ימשך הייתי מתיעץ עם מעבדת שינה יש כזאת בכל מרכז רפואי גדול (לדוגמא ת"הש)

שלום רב! להזכירכם אני בן 29סובל מדכאון עמוק בימים אלו , עקב חוסר תפקוד כללי חיפוש עצמי, חוסר יציבות בחיים ותחושת ערך עצמי נמוך. לפני כמה ימים עשיתי אבחון אצל יועץ תעסוקתי , הבחינות הלכו לי ממש גרוע והרגשתי שאני לא מצליח לבציע פעולה מוחית, בנוסף פסיכיאטר נתן לי להתחיל בטיפול ליטיום אמר להגיע עד 3 כדורים ביום ולעשות בדיקות דם אחרי 10 ימים. אני ממש מדוכא מעצם לקיחת הכדורים ומחוסר התפקוד שלי בבחינות, איני רואה אין אוכל להיות כמו כולם ןמרגיש ממש שאני נטל על החברה והמשפחה ,אני יודע שאין לכם תרפות פלא,אני כבר מגיל צעיר ביותר סוחב את הבעיות שלי , הגיעו מים עד נפש עד היום התחפשתי והסתרתי את הבעיות, אך היום כבר אין לי את הכוחות לעשות את זה אני כבר כמעט שבועיים נמצא בנתק טלפוני עם חברים ולא משיב להודעות שלהם איני יודע מה להגיד להם, הם מרגישים שמשהו לא תקין אצלי ואני ממש מיואש מהמצב יש לי מחשבות אובדניות, אשר פחדתי להגיד אותם לפסיכיאטר אליו הלכתי מחשש שימליץ לאשפז אותי אני צריך עזרה אשמח לקבל הצעות של הצוות המקצועי ושל קהל הפורום מה לעשות. העיניין דחוף ביותר

שלום חיים ראשית אני רוצה לחזק אותך במאבק ובהתמודדות שלך. אני יודע שמאד קשה להתמודד במצבים של דכאון ויאוש. יחד עם זאת אני רוצה לעודד ולהגיד שיש תקווה. במידה ורק התחלת בטיפול התרופתי תתמיד וברב המקרים הדומים לשלך ישנה הקלה משמעותית. בנוסף כדאי לשקול ללכת לטיפול פסיכולוגי או קבוצתי תמיכתי. אתה יכול לבדוק את האפשרויות במסגרת השירות הציבורי. במרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך. למסגרת הטיפולית יש משמעות וכח לעזור ולסייע. חזק ואמץ אמיר זהר

חיים שלום רב, ממכתבך עולה סבל רב ומצוקה. נראה כי המצב בו אתה נמצא מדכא ומייאש אותך ומוסיף על תחושת הדיכאון הבסיסית. זהו מעגל קסמים שכזה שבו הדיכאון וחוסר התיפקוד מגבירים את הדיכאון הבסיסי, אתה חש ייאוש על שאינך יכול לצאת מהדיכאון וזה מדכא אותך עוד יותר. אמנם טיפול תרופתי מסייע במידה טובה במצבי דיכאון, אולם חשוב לא פחות הוא הטיפול הפסיכותרפויטי. להערכתי עליך למצוא מטפל/ת שתוכל למצוא אצלם קצת תמיכה, ויותר מזה תוכל לחלוק עם מישהו את התחושות הקשות אותן אתה חווה ולהבין יותר את מה שעובר עליך. אני מאמינה שאתה עובר תקופה מאד קשה בחייך, אולם כדאי לך לדעת שאפשר לצאת מזה, ואתה בדרך הנכונה. עצם מוכנותך לקבל טיפול תרופתי ואולי אף פסיכותרפויטי, מראה על תובנה ומודעות למצבך, וזו כבר חצי הדרך להחלמה. אני מחזקת את ידיך ומאחלת לך שיהיה לך כוח להמשיך כי יש אור בקצה המנהרה, באמת. טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לפי התאור שלך אתה כרגע סובל מסימפטומים של דיכאון כמובן שזה לא הזמן לבצע פעולות הדורשות מאמץ מנטלי - כגון בחינות מכל סוג שהוא כאשר הדיכאון יחלוף היכולות הקוגניטיביות חוזרות והשיפור בתיפקוד יהיה מורגש אים יש מחשבות רציניות על מוות - אז אישפוז זה לא הדבר הרע ביותר - בהתחשב שאי אפשר לטפל בגופה - ההפך, באישפוז השיפור הוא הרבה יותר מהיר ויעיל - ניתן להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית של בי"ח כללי - אלו מחלקות סימפאטיות והאישפוז שם הוא מרצון לזמנים קצרים של 2-3 שבועות אצלך יש לשקול תכשיר נוגד-דיכאון בנוסף לליטיום כיוון שאתה מתאר רקע של בעיות מגילאים מוקדמים אני מרגיש שיתכן ויהיה צורך גם באיבחון פסיכולוגי וטיפול בשיחות כפי שממליצים הפסיכולוגים וה ע"סים (עובדים סוציאלים) לעיתים התיסמונות הקליניות של שינויים במצב רוח "ניזונים" מרגישיות של אופי ואישיות יחד עם מצבי-חיים מסויימים עדכן אותי - בהצלחה

שלום! זה כבר כמה שנים טובות שאני נורא מפחדת בבדיקות דם. כל פעם שעושים לי אני מתעלפת או לפחות מרגישה סחרורים. כשאני יושבת בתור ומחכה אני כבר מתחילה לא להרגיש טוב. אפילו כשאני חושבת על זה שאני צריכה לעשות הראש שלי מסתחרר. לא יודעת מה לעשות כי עוד מעט אני רוצה להרות. האם אני צריכה לפנות לרופא או שאני צריכה להתגבר על זה לבד? תודה.

את מתארת תגובה פיסיולוגית נורמאלית של פחד לדעתי 5מ"ג וליום VALUM מיתחת ללשון כחמש דקות ליפני הבדיקה תיפתור לך את הבעיה פני לרופא מישפחה עם המלצתי הנ"ל והוא ירשום לך את הטיפול במילחמת המיפרץ הטיפול הזה הוכיך את עצמו מעל ומעבר - היינו מושיבים עשרות פונים בחדר מיון עם וליום מתחת ללשון ופתרנו להם את הבעיה (לא כדאי לחזור על לקיחת הווליום יותר מ 6 פעמים באותו יום) בהצלחה - עדכני אותי איך זה עובד

שלום מרינה אני מסכים עם ד"ר פלד שבמקרה של סימפטום כל כך ספציפי אם ניתן להיעזר בטיפול תרופתי ממוקד אין טעם להיכנס לתהליכים של טיפול פסיכולוגי. האלטרנטיבה - במידה ותרצי בדרך אחרת היא טיפול התנהגותי דרכו תלמדי שיטות להרגעה עצמית והפחתת המתח לפני בדיקת דם. תנסי קודם את ההמלצה של ד"ר פלד. בברכה, אמיר

מהי בדיוק תסמונת הנוירופייברומאטוזיס ( nf1)? היכן אוכל למצוא מידע מורחב בנושא? תודה, אביטל.

נסי את הקישורים הבאים http://www.northernlight.com/nlquery.fcg?cb=0&qr=neurofibromatosis&orl=&search.x=36&search.y=16

ד"ר פלד שלום! תודה עבור תשובתך המהירה, אולם משום מה אין באפשרותי לפתוח את הלינק הנקוב. בברכה, אביטל.

שלום שמי רונית ואני בת 29 סובלת מזה 8 שנים מהתקפי פניאקה וחרדה במשך שנה בכלל לא יצאתי מהבית ועם הזמן לאט לאט התחלתי לצאת המצב הזה מונע בעדי לתקדם בחיים בהכל אני גם בחורה שמנה אם זה קשור לעניין התקפים מתבטאים במחשבות שיקרה משהו כאבי יד וכו' פחד שיקרה משהו אשמח לקבל עזרה בנושא רונית

שלום רונית להערכתי את זקוקה קודם כל לטיפול תרופתי. ד"ר פלד יוכל לייעץ בעניין זה. מלכד זאת כדאי לשקול טיפול פסיכולוגי. אני מציע שתפני ליעוץ פסיכיאטרי ותבדקי עם הרופא את המידה בה ניתן להסתייע גם בטיפול פסיכולוגי. בברכה, אמיר

רונית שלום רב, במכתבך את מתארת סבל שנמשך כשמונה שנים, בהן הגעת אף למצבים קיצוניים של הסתגרות בבית, התנתקות חברתית ולמעשה פגיעה במהלך התקין של החיים. השאלה העולה היא מה עשית עד כה? איך התמודדת עם מצבי החרדה? האם הסתייעת במישהו או במשהו? קרוב משפחה/חברים/מטפל או אולי בתרופות שונות? אם לא התנסת עד כה בטיפול פסיכותרפויטי אני ממליצה לך זאת וכדאי להתחילו כמה שיותר מהר. במקביל, עליך לפנות לפסיכיאטר על מנת שיוכל לאבחן את מצבך ולהתאים לך תרופות שייקלו את מצבי החרדה. נתינת תרופות במצבי חרדה הינה דבר שיגרתי, ובמקרים רבים משפר מאד את איכות החיים של המטופל. חבל שתסבלי ולו עוד רגע מיותר אחד... בהצלחה, טלי פרידמן

קשה לי להבין מדוע הרשת לעצמך ליסבול כל כך הרבה זמן היום יש טיפול יעיל שמכחיד את התסמונת הסימפטומים והסבל לגמרי הטיפול פועל תוך 2-6 שבועות עם היית פונה לטיפול (תרופתי) כבר היית שוכחת מזמן מהסבל כמובן יש לאבחן שהתיסמונת היא באמת התקפי פאניקה אשמח לעזור 052-844050

אני מניח שיש לך בעיה כספית לכן מניסיוני כלוקח תרופות נוגדות דיכאון ומונעות מאניה דיכאונית המלצתי היא שתפני מייד לרופא של הקופה ההשתתפות העצמית היא זעומה . תוציאי לך מהראש שאת דפוקה גם לי וגם לך יש ביו כימיה לא מאוזנת . תצפצפי על כל הסטיגמות ותראי שלאחר מכן המצב מתבהר אם תרצי תמיכה הטלפון 5704666

שמי דניאל אני בת 28 מקובלת מאוד חברתית . האנשים שמכירים אותי בטוחים שאני מלאת ביטחון עצמי , הבעיה אותה אני משתדלת להסתיר,היא שלעיתים תוקפת אותי הרגשה נוראה של חרדה המתבטאת ברעידות דופק מטורף ובלבול . התקף זה בא בעיקר במצב מוגדר: אכילה בסביבת אנשים. לעיתים סביב השלחן אני פשוט מתאבנת ומחכה שהסיוט יעבור ונוכל להמשיך הלאה. מיותר לציין שהתופעה ממש מפריעה מהלך נורמלי של חיי מאחר ואני נמנעת ממפגשים חברתיים הקשורים באוכל. אני סובלת כ- 10 שנים מכך . ביקשתי מרופא המשפחה "סורבון" 5% וכבר שנה שאני לוקחת כדור אחד בבוקר וזה בהחלט עזר בייחוד לתופעת הדופק המהיר אתו הייתי מתעוררת כל בוקר אני מרגישה שלווה יותר . אבל בחודש האחרון ניסיתי להפסיק בלקיחת התרופה זאת יחד עם טיפול פסיכולוגי (כ-5 חודשים), והתופעה חזרה.בנוסף אני מרגישה שהתרופה כבר לא כל כך עוזרת . אני נבוכה לפנות לפסיכיאטר ורוצה לציין שוב,שאף אדם שמכיר אותי לא יאמין שאני סובלת מחרדה כולם בטוחים שאני "מושלמת" לכן אני עוד יותר מנסה להתחמק מארוחות קבוצתיות.

לא יעזור לך שום דבר. את צריכה לקבל את ההחלטה ללכת לפסיכיאטר. היום להיות נורמלי זה להתפרע בכביש לעשן ולאכול אכילה מופרזת. גם לשקר ולרמות נחשב לענין נורמלי. מניסיון אישי האיזון התרופתי לוקח מספר חודשים לפעמים הוא כרוך בריחוף אבל לא בסבל. כשתפסיקי להתעקש לחיות לפי ה"נורמות" של ה"נורמלים" ותתחילה ליטול מגבירי סרוטונין שרק פסיכיאטר רשאי לתת תרגישי את השינויים בחייך.

שאול שלום רב. תודה על תשובתך הכנה. האם אתה לוקח תרופה מקבוצת ssri ? האם סבלת מתופעות לוואי? דניאל.

שלום. אני חולה בחרדה בערך שנתיים . אני לוקח XANAX בשביל החרדה אבל בתקופה האחרונה התרופות לא עוזרות כמו שעזרו פעם לכן אני היתי מעונין להתחיל טיפול ביו-פידבק האם המטפל ד"ר יגאל גליקסמן מוכר לך ? האם אתה יכול להמליץ לי על מטפל בשיטת ביו-פידבק? תודה מראש.

שלום גיא אני לא מכיר את ד"ר גליקסמן. ישנם הרבה רופאים טובים שאינני מכיר את שמם, כך שהעובדה שאני לא מכיר איננה אומרת דבר. לגבי ביו-פידבק אני יודע שיש במרפאה ברמת חן וכן בתל השומר ביו-פידבק. גם ביו-פידבק אינו תרופת פלא. אבל כדאי לנסות. בברכה, אמיר

גיא שלום רב, שיטת הביו פידבק ידועה כמסייעת במצבי חרדה מסוגים שונים. זוהי שיטה המלמדת את האדם לשלוט בתופעות הגופניות שמתעוררות בעקבות חרדה וכך למעשה לשלוט בחרדה עצמה. כפי הידוע לי קופות החולים כוללות את שיטת הביו פידבק במסגרת טיפולים אלטרנטיביים שמציעות היום הקופות. כדאי לך לבדוק בקופת החולים שלך האם הקופה מעניקה לך טיפול שכזה (יש השתתפות של המבוטח, אבל זה זול יותר מאשר טיפול פרטי). לגבי הרופא שהזכרת, אין לי מושג לגביו, אך אינני מכירה בכלל את המטפלים בתחום זה. בהצלחה, טלי פרידמן.

גיא - מהמעת שאתה מספר ניראה לי שהטיפול בך הוא חובבני ולא רציני - מי נתן לך קסנקס ? - זה לא טיפול בחירה לחרדה (אם באמת מדובר בחרדה) קסנקס נותנים לתקופות קצרות כי הוא היחידי בין התכשירים הפסיכיאטרים שגורם לתיסמונת גמילה (משול לסמים) התיסמונת הנ"ל היא דומה לסימנים של חרדה יכול להיות שאתה סובל מתופעות לוואי של קסנקס עם כבר לקחת זמן רב קסנקס אז ביו-פיד-באק לא יעזור לך בקיצור ניראה שלא טופלת עד כה באופן מיקצועי אני ממליץ לפנות לפסיכיאטר באופן דחוף ולא להמשיך באופן חובבני ומוטעה - אתה עלול לשלם ביוקר על חובבניות אשמח להמשיך להסביר -052-844050

אני בן 27 . כל פעם שאני צריך לדבר בפני מספר אנשים אני נתקף חרדה. וזה מתאפיין בדפיקות לב מהירות וברעד בקול ובידיים. אני אדם עם המון חברים אך החרדה נובעת מהעובדה שאני לא רוצה שישימו לב לסימפטומים הגופניים שלי (רעידות בקול ובידיים), באופן כללי אני אוהב לדבר בפני קהל כי אני אוהב לקבל את תשומת הלב שמקבל נואם. אך הסימפטומים הגופניים מפריעים לי. דומה שאצלי הגוף והשכל הם שתי ישויות נפרדות. האם יתכן שזו פעילות יתר של מערכת העצבים הסימפאטתית? ואם כן האם שמוש בחוסמי ביתא כדאי להורדת הרעד ודפיקות הלב? ומה הסיכונים בלקיחת תרופה מסוג זה לאדם בריא(לדוגמה:atenolol)?

שלום שלומי הסימפטומים שאתה מתאר הם סמפטומים של חרדה. אני לא משוכנע שמדובר בחרדה חברתית או חרדה שנובעת ממקור אחר. מאד אופייני לאנשים שסובלים מחרדה מהסוג שאתה מתאר שהם נכנסים למעגל שלילי. דהיינו, מתחילים לפתח חרדה מפני החרדה. כלאמר החשש שהסימפטומים יופיעו מטריד והבושה והחשש שאנשים יראו את התופעות המטרידות מהווה גורם לחץ שמגביר את תופעות החרדה. התופעה קשורה כניראה בקהל ואנשים כי אתה מספר שבזמנים אלה היא מופיעה. לגבי טיפול - אתה צריך לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג קליני שמומחה לנושא. לפעמים יש צורך להיעזר גם בטיפול תרופתי, לאחר בדיקה של פסיכולוג או פסיכיאטר ניתן יהיה להמליץ לך. יש נטיה לפעמים להימנע מלבקש עזרה בנושא, בעיקר בגלל בושה לפנות לפסיכולוג. חבל לסבול כי ניתן לעזור לך. אתה יכול ליצור איתי קשר ולציין איזור מגורים ואוכל להמליץ לך על מטפל טוב. בברכה, אמיר

שלומי שלום רב, אתה מתאר מצב עכשווי לא פשוט ובוודאי שמפריע למהלך החיים התקין שלך. אולם לא סיפרת ממתי החלו הסימפטומים שאתה מתאר, האם יש איזשהו אירוע שבעקבותיו הופיעו הסימפטומים, האם זה מוכר לך כבר מימי ילדותך או הופיע לאחרונה. האם יש מקומות או אנשים אשר איתם אתה חש חרדה גדולה יותר או שהתופעה קורית בכל מפגש עם אנשים. כל אלו יסייעו לי להבין יותר טוב את מהות הבעיה. בכל מקרה, פגישה עם מטפל תוכל לעזור לך להבין את מה שמתרחש איתך, מה ההסבר לתופעות והדרך כיצד להפחיתן ולהתמודד עימן. על אף אולי הרתיעה הקיימת ממפגש עם מטפל, אני ממליצה לך בחום דרך זו, מכיון שכל רגע נוסף שבו אתה ממשיך לסבול מהחרדות הוא פשוט רגע מיותר של סבל. אפשר להתמודד עם זה! בהצלחה, טלי פרידמן

על הסף התאור מתאים לחרדה חברתית כמובן איבחון נעשה על ידי בדיקה המומחה בתחום הוא פסיכיאטר - פסיכיאטר הוא רופא ולכן היחידי שיוכל להבדיל בין תיסמונת חרדה אמיתית ל-חס-וחלילה- מחלה גופנית שנותנת את אותם סימפטומים (ברור שאז הטיפול יהיה בהתאם לגורמים (הנחת יסוד של רוב הפסיכולוגים ועובדים סוציאלים תהיה באופן טיבעי לכיוון חרדה ואז עלולה להתפספס אבחנה רפואית כגון צניחת המסתם המיטראלי - יתר-פעילות בלוטת התריס או יתרת הכיליה ועוד מחלות) אם מדובר בתיסמונת חרדה חברתית הבעיה תיפטר לגמרי עם חוסמי-בטא כגון דראלין, אין לתכשיר תופעות לוואי - יש תכשירים נוספים שיעזרו לדעתי עם אין לך דעות קדומות נגד פסיכיאטרים (כפי שיש לרבים היום) אז פתרון לבעיתך הוא יחסית פשוט ומהיר

טיפול פסיכולוגי - בדגש על טיפול בטראומות מין העבר - אפשרי כנראה, במידה מסוימת באמצעות חומר מצמח האיבוגא (IBOGAINE- החומר הפעיל). הייתי מעוניין לדעת האם יש מטפלים/קליניקות בארץ המכירות/מטפלות באמצעות חומר זה - או כל אינפורמציה לגבי קליניקות בעולם. כמו כן רעיונות כיצד ניתן לקדם זאת בארץ לטובת אגודות כגון נשים נפגעות תקיפה מינית/ נפגעי תקיפות בילדותם

אשמח לשמוע על זה - מה התכשיר עושה? איך הוכך שהוא יעיל יותר מפלצבו (דהיינו סוגסטיה) יש להזהר משרלטנים הקיימים בלי סוף בארץ (כיוון שאין לנו חוק נגדם בארץ)

שלום אמיר אני לא מכיר את הצמח ולא מכיר טיפול פסיכולוגי כלשהו שמשתמש באיבוגאין. בברכה, אמיר

לפני כחצי שעה בערך התחלתי לקחת כדור סרוקסט כתוצאה מדיכאון קל שפקד אותי. התחלתי עם חצי כדור, עליתי לשלם ושוב ירדתי לשלושה רבעים ובסוף חזרתי לחצי, והכדור עזר. במהלך התקופה וגם קודם לכן סבלתי מנשירת שיער חזקה שלא נמצא לה שום הסבר רפואי (עשיתי בדיות דם מס' פעמים ע"י מס' רופאים, לקחתי ויטמינים ודבר לא עזר) למרות שאני לא בדיכאון והכל בסדר, אני עדין חוששת שאולי השיער נושר בגלל מתח נפשי שאני שרויה בו כיוון שאני אדם לחוץ מטבעי. שאלתי היא: האם יש אפשרות לקחת תרופת הרגעה בנוסף לסרוקסט.

לא ברור -מצד אחד את אומרת שהכל בסדר - ומצד שני את מחפשת תכשיר ללחץ - אז כן יש סימפטומים סרוקסאת הוא גם נוגד חרדה - כך שאים יש עדיין סימפטומים אז את בתת-טיפול מי אמר שהנשירה קשורה למתח נפשי? לא ידוע לי על כך ! זה שלא נימצעה סיבה אחרת לנשירה עדיין לא הופך את הסיבה לנפשית לצערי הרבה רופאים כללים בימקום להתאמץ או להודות שהסיבה פשוט לא ידוע או לא התגלתה ממהרים לקשור זאת לגורמים כביכול "נפשיים" בקיצור שאלתך מעלה הרבה שאלות והרבה חוסר אינפורמציה אשמח להבהיר יותר ב 052-844050

שלום אלמונית האם בדקת את האפשרות להיעזר בטיפול בשיחות (פסיכותרפיה). הטיפול התרופתי חשוב ועוזר אבל בהרבה מקרים כדאי להיעזר גם בטיפול פסיכולוגי לבדוק את מקורות החרדה והדכאון ולחפש פתרונות. לגבי נשירת שיער - זה יכול להיות סמפטום של מתח, אבל גם יכול להיות נובע מגורם אחר. בברכה, אמיר

שלום, שמי יעל ואני בת 25 סטודנטית לראיית חשבון, אני סובלת מזה 7 שנים מבעיות אכילה, בעברי מצויינת אנורקסיה, בולימיה, וכעת לכאורה נבראתי מכל המחלות אבל לא, במשך ה-5 שנים האחרונות אני משתמשת במשלשלים למיניהם, לפני כן השתמשתי ב"חוקן" הכוונה היא להיפטר מכל מה שיש לי בבטן,אני לא אוכלת כמו כל אדם, התפריט היומי שלי הוא קפה וסוכריות דיאט, חוץ מההצעה שלך ללכת לטיפול, אני מבקשת אולי עזרה לעשות את הצעד הראשון. אני מודה לך על עזרתך שתבוא, יעל

יעל שלום רב, ממכתבך עולה מצוקה רבה. את מתארת מהלך של התמודדות עם הפרעת אכילה במשך שבע שנים תמימות. לא ציינת כיצד הצלחת להסתדר עד כה, האם הלכת לטיפול, האם אושפזת אי פעם, והחשוב מכל, מה מצבך כיום. ברור לפי התפריט ה"ארוך" שפירטת, שאינך אוכלת כמעט דבר, כך שבעצם שבת אל חיק האנורקסיה. מה מצבך הגופני? מה לגבי המשקל? אם נניח שמצבך הגופני סביר (משקל מינימלי תקין, דהיינו בגבולות התחתונים של הנורמה, ואני משוכנעת שאת יודעת מה זה אומר), עליך להתמקד בדרך שתוציא אותך ממצבך הנוכחי. שבע שנים זה הרבה מאד זמן. לא הגיע העת לנסות להתמודד עם זה בצורה שונה או קיצונית יותר מזו שהתמודדת עד כה? מדוע הרתיעה מטיפול? ישנם טיפולים פסיכולוגיים רבים בהפרעות אכילה החל מטיפול התנהגותי (בעל השפעה טובה לטווח קצר ולהעלאת משקל הגוף) וכלה בטיפול פסיכותרפויטי לטווח ארוך (שהוא ה"מרפא" לטווח הרחוק, לדעתי). בנוסף, ישנם מרכזי טיפול ציבוריים (כדוגמת בי"ח תה"ש) ומרכזי טיפול פרטיים הכוללים אפילו סוגים שונים של טיפולי רפואה אלטרנטיבית (כדוגמת נען וכו'). נוסף על כך, לאחרונה קראתי אודות שימוש הולך וגובר בתרופות SSRI עליהן ד"ר פלד בוודאי יוכל להרחיב בהפרעות אכילה, והתוצאות די משביעות רצון. מעבר לכל אלו, אני ממליצה לך לפנות לארגון "אביב". זהו ארגון שהקימה בחורה שהחלימה מהפרעת אכילה ומתפעלים אותו הורים שיש להם ילדים עם הפרעות אכילה. לארגון יש מידע רב לגבי מרכזי טיפול, מטפלים (פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מרפאים אלטרנטיביים) וחומר כתוב אודות הפרעות אכילה. הארגון מקיים מדיי תקופה כנס / הרצאה העוסקים בנושאים שונים של הפרעות אכילה. במידה ואת זקוקה לייעוץ נוסף בבחירת מקום טיפול או דרך טיפול תוכלי לפנות אליי דרך האימייל או בטלפון: 876956-053 שיהיה לך כוח להמשיך ולהילחם, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טלי פרידמן נתנה יעוץ טוב SSRI יכולים לעזור הצעד הראשון (עם מתאפשר) סנדוויץ טוב (בהתחלה קטנטן ואם הזמן גדל בהדרגה)

אני מאד מאד מודה לך על עזרתך, אין לך מושג כמה היא רבה וחשובה. עד מחר אני אשכנע אתעצמי להתקשר למכון"אביב", ואני עוד יותר מקווה שלסיפור הזה יהיה סוף טוב, ושוב מאד חשוב לי שתדעי שההתייחסות המאד רצינית שלך כלפי עודדה אותי ועזרה לי להסתכל קדימה. תודה רבה, לילה טוב. יעל.

שלום יעל הצעד הראשון הוא ההכרה וההבנה שהבעיה קיימת ושאת זקוקה לעזרה. לצערנו במקרים רבים, למרות הטיפולים המאבק בבעיה ממשיך. ללא המשך מאבק יש סכנה מתמדת לחזור לאנורקסיה, וכמו שאת מתארת את נמצאת שם. אני מבין שיש לך נסיון רב בנושא. כדאי לך לשבת ולחשוב איך עשית את הצעד הראשון בעבר. מה עזר לך לשפר את המצב. אין כמו לימוד מנסיון העבר שלך. תשתמשי בנסיון זה כדי להתחיל את המאבק כיום. מעבר לכך, יש את ההמלצות הטובות והחשובות שטלי נתנה לך. בברכה, אמיר

אני רוצה להודות לכולכם על התייחסותכם לעינייני הכאוב, האמת היא שהייתי בטוחה שלא תתיחסו אליי כ"כ ברצינות, והופתעתי לטובה. אני מנסה לשכנע את עצמי שאני חייבת לאכול כדי להתקיים ולא להתקיים כדי לאכול, ושהאוכל אמור וצריך להחזיק אותי, מחר אני מקווה לאגור אומץ ולפנות למכון "אביב" שעליו המליצה טלי, ושוב אני מאד מאד מודה לכם ואני מקווה שהכל ייגמר בקרוב. לילה טוב. יעל

שלום רב! בהיותי בת 15 נאנסתי ועד לפני שנתיים (בהיותי בת 23) לא דיברתי על כך בכלל. בזמן האחרון יש לי סיוטים על האונס שבהם אני פוגעת באנס לפני שהוא מספיק לבצע את זממו ואז אני מתעוררת בוכה. רציתי לדעת למה הסיוטים חוזרים פתאום עכשיו אחרי שכבר סגרתי את הנושא מבחינתי ולמה למרות שבחלום אני פוגעת בו אני קמה בוכה וכאובה? בתודה מראש מ.ע

התופעה מוכרת - מדובר בתגובה הנקראת בספרות פוסט-טראומה התעוררות מאוחרת יכולה להיות קשורה באופן לא-מודע לדברים שקורים לך כיום - לדוגמה יחסים בין-אישיים אינטימים חדשים שיחות שיעלו למודע תכנים לא מודעים יכולים לעזור לך אמיר יוכל ליעץ לך בכיוון

שלום מ.ע עברת טראומה קשה וכואבת. הסיוטים אומרים לך שלמרות שעשית עם עצמך הרבה עבודה על הנושא עדיין לא סגרת אותו והוא ממשיך להתקיים בתוכך. כדי לדעת למה הסיוטים חוזרים דווקא עכשיו צריך לנסות ולחשוב האם החזרה של הסיוטים קשורה לאירועים כלשהם בחיים כמו קשרים זוגיים, יחסי מין או משהו אחר. בחלום את מבטאת את הזעם שחך כלפי האנס, את חולמת שאת פוגעת באנס לפני שהוא מבצע את הפשע כי בדרך זאת את יכולה לעצור את המעשה. את מתעוררת בוכה כי במציאות לא יכולת לעשות כלום והיית במצוקה קשה. אני מניח שעשית עבודה טיפולית. יתכן וכדאי לחזור לסיבוב נוסף לעבד את הנושא. בברכה, אמיר

אני בת 30 פלוס, מזה כעשר שנים אני סובלת ממצבים מוזרים שאינם ברורים לי גורמים לי לבלבול, פחד עד כדי פגיעה גופנית ממש. מצב של הזיות משונות ומפחידות, סיוטים, דיאולגים בראש, קולות, דיאולוגים של אנשים שונים בתוך ראשי, מצב של מחשבות "רצות" ללא כל יכולת לעצור זאת, העבר "קם לתחיה" ללא יכולת להתקדם הלאה, כל הזמן תמונות מן העבר, קולות שמדברים אלי, מסרים חזקים, עד כדי ניתוק מהמציאות, בשנה האחרונה הדבר פגע ממש בבריאותי, צד שמאל של הגוף רועד כולו, לחצים חזקים בראש, פוחדת להתמוטט. אני מקבלת טיפול תרופתי, הפסיכאטר המטפל בי, לא נותן תשובות לתופעות אלו ומגביר אצלי את הפחדים, מלבד תרופות אין לי שום עזרה ממשית. אני מרגישה עייפה ומותשת, אין לי חיים בכלל, אין לי כל קשר חברתי, וקשה לי מאוד לתפקד. מה עושים?

המידע שאת נותנת אינו מספיק לעשות הערכה אבחנתית - כדאי לעבור אבחנה מסודרת - תשאלי את הפסיכיאטר שלך מה האבחנה שלך - ותחזרי אלי

האם יש קבוצת סיכון לקבלת דכאון שלאחר לידה (נאמר אנשים שהיה להם אנורקסיה בעבר) או שאין קבוצת סיכון

כן אנחנו יודעים מהספרות המדעית שכאשר היו בעבר דיכאונות או אובדנים אז הסיכון גדל אנורקסיה לא דווחה כגורם סיכון למיטב זיכרוני

שלום דבורה אני מסכים עם ד"ר פלד. מעניין אותי לדעת למה את מוטרדת מהנושא. אולי תכתבי ונוכל להתייחס. אמיר

אמיר, שלום. שמי מלי וגם אני מוטרדת מהנושא. ילדתי לפני חדשיים, ואני מוטרדת מאד ממצבי רוח משתנים באופן קיצוני. זה התחיל עוד לפני הלידה כחודש. (חודש לאחר שסבתי נפטרה בנסיבות די טראומטיות עבורי). בהתחלה לא קישרתי ין הדברים אבל כעת בדיעבד נראה לי שאולי הייתה לכך השפעה. מאז החודש התשיעי להיריון יש לי הרבה התקפי בכי בלתי מוסברים, הקצנה בחרדות סביב כל מיני נושאים גם של הבן הגדול וכו'. שאלותי: 1. האם יתכן שאני נכנסת למעגל של מה שקרוי "דיכאון קליני"? 2. האם דיכאון לאחר לידה יכול להופיע גם לפני הלידה? 3. האם זה הזמן לפנות ליעוץ? או שעדיין מוקדם ויתכן ויחלוף מעצמו? תודה, מלי.

אמיר, תודה רבה על התיחסותך המהירה. לאן כדאי לפנות? לפסיכולוג או פסיכיאטר? והאם כדאי דרך קופת חולים (מכבי). דרך אגב - מה לגבי אפשרות של טיפול הומאופטי? ידוע לך ? תודה שוב, מלי

רציתי לאמר תודה לכל אלו שאיכפת להם, וחזרו אליי עם הצעות לפתרון החרדות, מהן אני סובל. אך אינני יודע האם עליי לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר. אני ממש פוחד מעצם הטיפול, כך שנורא חשוב לי "ליפול" על הידיים הנכונות.

המילה "ליפול" משקפת את הפחד פסיכיאטר יוכל לאבחן עם אתה זקוק לתרופות או שיחות - במיקרה של שיחות הוא יפנה אותך לפסיכולוג ההכשרה של פסיכולוג לא מאפשרת בד"כ את המצב ההפוך - רק פסיכולוגים שהתנסו בעבודה במערכת הפסיכיאטרית יודעים לאתר לפעמים מתי יש לפנות לטיפול תרופתי אשמח לעזור לך - 052-844050

שלום אייל חשוב באמת שתגיע לאיש מקצוע טוב. ישנם פסיכולוגים שלא מאמינים בטיפול תרופתי ומנסים לטפל בשיחות גם כאשר יש צורך בטיפול תרופתי וישנם פסיכיאטרים שאינם מאמינים בטיפול פסיכולוגי ובכל מקרה מטפלים בטיפול תרופתי. אני מאמין בשילוב. לכן חשוב שתפנה לאיש מקצוע שמכיר את התרומה היחודית של הטיפול הפסיכולוגי והטיפול התרופתי. אתה יכול ליצור איתי קשר בטלפון 036496371. כמו כן אתה יכול ליצור קשר עם ד"ר פלד. בברכה, אמיר

שלום. בבדיקת דם שעשה בעלי נמצא שרמת הטסטרון אצלו נמוכה. השאלה שלי האם יש קשר בין תוצאה זו לבין מצבי רוח, חרדות, גלי חום, כאבי ראש... כיצד מטפלים בבעיה של טסטרון נמוך, האם יש לזה קשר לבעיות גיל המעבר אצל גברים?? בעלי בן 53. בתודה מראש.

לא - לא נהוג לקשור גיל מעבר אצל גברים להורמון הטסטורון אבל ליתר ביטחון הייתי מפנה שאלה כזאת לאנדוקרינולוג (מומחה למחלות הורמונאליות)

שלום, אני גבר בן 40 שהתגרש לא מכבר. ילדיי נשארו עם האישה. מאז הגירושים (שהיו קשים) כל מניפולציה של האישה במיוחד כאשר היא נעשית באמצעות הילדים - גורמת לי להכנס למרה שחורה ומחשבות דיכאוניות כגון התאבדות מתחילות להתרוצץ בראש. עד כה הצלחתי להתמודד עם הרגשות האובדניים מפאת יסורי מצפון שתקפו אותי כאשר חשבתי שלמעשה אני מפקיר את ילדיי ופותר לעצמי את הבעיות בלבד. יש לציין שבד"כ לאחר יום או יומיים ההרגשה נעלמת (אם כי בהדרגה). שאלותיי: 1. כיצד אוכל להפסיק להיות רגיש כל כך ? 2. האם שימוש בפרוזאק יכול לעזור ? 3. האם יש תרופה או שיטה באמצעותה ניתן להסיר מחשבות טורדניות (לא כפייתיות) ? תודה.

לזיו אני מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי כדי לברר מהם הגורמים למצב בו אתה נמצא.כל התשובות נמצאות אצלך.הטיפול הקינייסןלוגי בדרך פשוטה ומהירה יחסית יכול לחולל שינוי גדול בחייך.לפרטים פנה ל[email protected]

לא הייתי ממליץ לפנות לתחומים לא קונבנציונאלים - אין שם פיקוח רפואי ורוב השיטות לא נישענות על מדע אמפירי (ניתן לשיחזור לפי מתודות מדעיות) מניסיוני הרבה מיקרים החמירו עד כדי סיכון - תחומים אלו לא נושאים באחריות רפואית מדיקו-לגאלית כך שאפילו על רשלנות לא ניתן ליתבוע אותם הייתי ניזהר - אסתי אני מצתער אבל יש יותר מידי דיסאינפורמציה בתחום דרך אגב יש מהלך בכנסת שיאפשר טיפולים אלטרנטיבים רק לרופאים מוכרים חוקית לדעתי זה מבורך - ולטובת המטופלים

גירושים הם גורם דחק - הם גם מלווים בתהליך אבל - תיתכן עצבות שהיא תגובתית ובגדר הנורמה - במיקרה כזה לא צריך טיפול וזה חולף לבד יש להזהר שלא יתפתח דיכאון תגובתי קליני - מחשבות התאבדות -זה סימן שכדאי לפנות לאבחון - פסיכיאטר יוכל לאבחן עם יש צורך בתרופות או מספיק שיחות אשמח להמשיך ליעץ - 052-844050

תודה ד"ר פלד. האם תוכל להסביר מהו "דיכאון תגובתי קליני" ומהם הסממנים להמצאות במצב זה ? ושאלה אחרונה, מדוע רצון למות אינו נורמלי ? תודה, זיו.

שלום זיו גירושין מהווים גורם לחץ ורבים לאחר גירושין נכנסים לדכאון. המצב קשה יותר לגבר שעוזב את הבית והילדים נשארים עם האשה. במקרה כזה אדם יכול להרגיש שכל עולמו חרב ומשתנה. הוא מחוץ לסביבה הטבעית שלו, בלי הילדים ולא יודע איך להמשיך את חייו. במצב זה מחשבות למות מאד טבעיות. הבעיה היא אם המחשבות לא נשארות בגדר מחשבות אלא יש תכניות לבצע אותם. בד"כ המחשבות למות הם כדי לבטא את המצוקה, "להעניש" את האשה, "להתנקם" במשפחה. אם אתה ממשיך לתפקד למרות המצוקה ולא מתכוון לבצע את ההתאבדות המצב פחות קשה. אתה צריך לפנות ליעוץ פסיכולוגי ובמידת הצורך פסיכיאטרי. בברכה, אמיר

יש לי בת ,היא בת חודשיים וחצי. היא תמיד בוכה כשאני שמה אותה במיטתה או בעגלה או בסל למרות שהיא שבעה ואינה סובלת מכאבים וזה ברור כי כשאני מרימה אותה היא מיד שותקת. שאלתי היא האם היא התרגלה להיות בחיקיולשאת אותה? ואם כך איך אני יכולה לפתור בעיה זו? בשבילי זאת בעיה כי אני לא מצליחה לעבוד בבית או אפילו להתפנות לעצמי.

יש להרגיל אותה בהדרגה להיות גם לבד - בהתחלה מספר דקות (אפילו עם בוכה) ובהמשך יותר - עדכני אותי איך זה הולך אמיר יוכל להוסיף יעוץ

שלום לילך הבת שלך עדיין קטנה מאד. היא תינוקת ואין מה להיכנס ללחץ שהיא מתרגלת להיות על הידיים. היא זקוקה לבטחון ולחום הגוף. אם היא בוכה כדאי להחזיק אותה. אני משוכנע שהיא לא בוכה כל הזמן וכשהיא רגועה אחרי אוכל למשל היא נרדמת וישינה. אם היא לא מצליחה להרגע כלל יתכן ויש בעיה, הבעיה לא בהכרח איתה אלא אולי במידה בה את לא מספיק רגועה. כיום פסיכולוגים התפתחותיים לא בעד לתסכל את התינוק מעבר לתסכולים שממילא קיימים. בהדרגה היא תוכל להיות יותר לבד. בברכה, אמיר

אבקש לקבל עזרה לגמילה מהימורים דרך קופת חולים כללית. הפסדתי את הבית ואני עלול להפסיד את משפחתי שכיום כבר דוחה אותי ומבקשת שאלך מהבית, למי לפנות ובאיזה כתובת? אנא תשובתכם.

מהוא איזור מגוריך ?

לקופ"ח יש ברמת חן מרפאה טובה

אני מקבלת רספרדל (2מ"ג) לטיפול בסכיזופרניה. לאחרונה נהיתה לי עווית קלה בפה. הרופא אמר שאסור לקחת רספרדל לתקופה ארוכה וגם שהעוית תתפשט לכל הפנים אני חוששת מאוד האם כדאי להחליף תרופה או להקטין את המינון והאם יש פתרון לעוית בפה. תודה

איך את יודעת שיש לך סכיזופרניה? מינון רספרידל הוא בד"כ יותר גבוה עווית בפה יכולה להיות תופעת לוואי בד"כ תופעה זאת נעלמת עם הזמן ולא נכון שהיא מתפשטת גם עם זה מתגבר אפשר לתת טיפול לזה שיפסיק את העווית ניתן גם לעבור לתכשיר ללא תופעות לוואי כאלה - דהיינו "ולאנזפין" מהשאלות שלך נראה לי שאת סובלת מתת טיפול - מי מטפל בך - זה צריך להיות פסיכיאטר מיקצועי והוא אמור לדעת את הדברים הנ"ל

מתי יודעים שהדיכאון הוא קליני וצריך טיפול תרופתי ומתי לא?

דכאון קליני הוא דיכאון אשר גורם לחוסר תיפקוד - עד כדי כך שהמטופל מפסיק ללכת לעבודה ונפגעת היכולת לתפקד מבחינה חברתית ובכלל בנוסף העצבות היא כל כך גדולה שמופיעים מחשבות יאוש חוסר ערך ואף מחשבות לסיים את החיים ולמות

להלן רשימת הקריטריונים לאיבחון דיכאון: אירוע דכאון מסוג מאג'ור. A) 5 או יותר מהסימפטומים למשך שבועיים רצופים (לפחות אחד מסימפטומים 1 או 2) 1) מצב רוח ירוד (כל היום כמעת כל יום*) 2) ירידה בהנאות ועניין 3) ירידה-עליה במשקל או תיאבון (5% ממשקל גוף) 4) חסר או יתר שינה * 5) אגיטציה או העתה מוטורית * 6) עייפות אובדן אנרגיה * 7) רגשות חסר ערך עצמי או אשמה * 8) ירידה בריכוז, מחשבה, חסר החלטיות * 9) מחשבות חוזרות ונשנות על מוות (גם ללא תוכנית) B) הסימפטומים גורמים סבל, פגיעה תפקודית חברתית או פגיעה בתחום חשוב אחר של התפקוד. C) לא נגרם עקב מחלה גופנית שימוש בסמים או תרופות. D) לא נגרם עקב אובדן (אבל) קרוב (או פונקציה אחרת) דכאון מסוג מאג'ור לאחר לידה מתחיל תוך 4 שבועות מלידה. דכאון מסוג מאג'ור עם מרכיב קטאטוני. התמונה הקלינית נשלטת בלפחות שניים מהסימפטומים הבאים: 1) חוסר תנועתיות כמו בסטופור. 2) תנועתיות מוגברת לא מכוונת לפעולה ולא משפעת מגיריים חיצוניים 3) נגיטיביסים ללא סיבה, או תנוחה ריגידית לכל ניסיון שינוי 4) תנועות מיוחדות ומוזרות: מניאריסים, גרימאסים, תנועות סטירוטיפיות, תנוחות מוזרות 5) אקוללילה (חזרה מרובה וחסרת משמעות על מילה שנאמרה) אקופרקסיה (חזרה מרובה וחסרת משמעות על תנועה שבוצעה) דכאון מסוג מאג'ור עם מלנקוליה. A) אחד מהבאים במשך החלק החמור של האירוע הדכאוני: 1) אובדן הנאה מכל (או כמעט כל) פעילות 2) חסר תגובתיות לגירויים מעוררי הנאה (לא משתפר גם לנוכח אירועים משמחים) B) שלשה או יותר מהבאים: 1) תחושה דכאונית במיוחד (במובן שחמורה מעצבות של אובדן) 2) יותר חמור בבקר 3) התעוררות מקדמת (לפחות שעתיים יותר מהרגיל) 4) רטרדציה או אגיטציה מוטורית קשה 5) אנורקסיה או ירידה משמעותית במשקל 6) רגשות אשמה מוגזמות או לא מתאימות דכאון מסוג לא טיפוסי A) ראקטיביות אפקטיבית (מגיב לאירועים חיוביים) B) שניים או יותר מהבאים: 1) עליה משמעותית במשקל או תיאבון 2) יתר שינה 3) תחושת כבדות בגפיים 4) רגישות ממושכת לדחייה בין-אישית בגללה פגיעה תפקודית חברתית ותעסוקתית C) לא מתאים לקריטריונים של קטאטוניה ומלנקוליה

אני מרגישה שאין לי כוח ואנרגיה לקום מהמיטה אני מטופלת אצל פסכיאטר ונוטלת פבוקסיל אך בתופעה כזו לא נתקלתי

שלום. שמי רונן. ב-15.08 אני בן 26. בן 26. בלי חברים (בכל אופן אני לא בקשר עם אף אחד). בלי חברה. מעולם לא היתה לי חברה. אני סובל מפוביה חברתית. נפל לי האסימון לא מזמן. לפני כשבועיים, החברה שעבדתי בה, נסגרה. מאז, אני כמעט ולא יוצא מהבית. אין לי בשביל מה. אם אני יוצא, זה רק להסתובב קצת בעיר. לנשום אוויר. אני מרגיש בדידות. אין לי אף אחד. אין לי עם מי לדבר. אפילו ההורים שלי לא יודעים על זה. חושבים שאני סתם ביישן. לא מסוגל לדבר איתם על זה. לא מסוגל לדבר עם אף אחד על זה. אני יודע שאני צריך לקחת את עצמי בידיים. אני לא יכול. הפוביה פוגעת בי בכ"כ הרבה תחומים, אם לא בכולם. אפילו ללכת לחנות ולקנות נעליים, לדוגמא, זה דבר שכמעט בלתי אפשרי מבחינתי. כשאני רואה מכר ברחוב, אני עובר מדרכה. מתבייש בעצמי כל-כך. נמאס... רוצה להיות נורמלי. כ"כ הרבה דברים הפסדתי בחיים. המון. בראש ובראשונה אני מרגיש את זה בזוגיות. או בחוסר שלה. אבל לא רק. זה פגע בי גם בעבודה, כשעבדתי. עכשיו אני מתכוון ללכת וללמוד. לקחת קורס במכללה. גם כאן אני נפגע. לא מסוגל להתקשר ולברר בקשר לקורסים. פוחד. ממה? פוחד שאעשה טעות. שיצחקו עלי. אני יודע שזו שטות לחשוב ככה, אבל זה לא עוזר. יודע שלא צריך לדפוק חשבון לאף אחד. אבל זה לא עוזר. אני כמעט מיואש... האמת שהיה מקרה שהתייאשתי ונשברתי. זה קרה בעקבות מקרה מסויים, שגרם לי להבין באיזו צרה אני. אני לא יודע אם מישהו כאן יוכל לעזור לי, אבל החלטתי לכתוב הכל בכל זאת. אולי זה עוזר לפרוק הכל. לספר. בתקווה לחיים יפים ומאושרים יותר. לי ולכולם... רונן.

מוקדם מדי לאמר שזה באמת פוביה חברתית יתכן גם סוג של דיכאון לא-טיפוסי לא מאבחנים "על ידי נפילת אסימון" איש מקצוע יוכל לאבחן ולתת טיפול מתאים שיעזור לך פסיכיאטר של קופ"ח יכול לעשות זאת אני יכול לעזור גם - 052-844050

סתם במקרה נכנסתי לשאלה שלך, תדע לך שאתה לא היחידי שסובחל מפוביות. לאחי אין חברים, והכל נובע מחוסר בטחון. עליך לעשות דברים קטנים שיחזירו לך את הבטחון לאט לאט. אל תדאג לגבי זוגיות גם זה יגיע בזמן אתה עוד צעיר, ויכול להשלים כל. אל תסתכל על הזמן שעבר אלא על הצורה שתעביר אותו הלאה. ד.א: אתה יודע כמה אנשים לא יכולים להכנס לאינטרנט כי הם לא מבינים במחשבים?. אתה יכול לנסות ללמוד בקורסים דרך האוניברסיטה הפתוחה אע"פ שאני חושבת שטוב יהיה בשבילך להיות בחברת אנשים. בהצלחה לך.

15.08.2000 אני חש סחרורת וכבי -ראש כל פעם שאני מגיע למקום עם המון.עד היום אני סובל מ PTSD ותגובת קרב תמתעורר בי חרדה ובא לי לברוח מאותו מקום קשה לברוח מכל מקום שיש בו אנשים . עדיין לא מצאתי פיתרון לבעיה .

קשה לתת יעוץ כאשר האבחנה לא ברורה פוביה ממקומות פתוחים זה משהוא אחד - ו PTSD משהוא אחר בהתאם גם הטיפול מי איבחן PTSD ואיך - זה לא פשוט הרבה טועים באבחנה פיתרון לבעיה דורש קודם איבחון - אפשר לעזור צור אתי קשר ב 052-844050

שלום אלן מאיר אם אתה סובל מתגובת קרב אני מניח שאתה בטיפול של משרד הבטחון. אם כך הדבר אתה צריך לפנות לעובדת השיקום שלך ואתה זכאי לטיפול פסיכולוגי לפסיכיאטרי. ישנם אנשים הסובלים מPTSD ויש להם גם חרדה ממקומות הומים ורןעשים. אבל כמו שד"ר פלד ציין לא כל תופעה של חרדה קשורה ל PTSD. בברכה, אמיר

משום מה אתה עניתה לכולם אותי פספסתה "מה עושים" מחכה לתשובה

נראה שכדאי לעשות אבחון אמיתי - שיקבע עם את צריכה שיחות או תרופות - אפשר לעזור תצרי איתי קשר ב 052-844050

שלום ד"ר פלד, חימם לי את הלב לקרוא את תגובתך (למרות שאיני מבינה בדיוק מאיפה הסקת שמנגנוני ההגנה שלי יעילים ונורמטיבים? הפסיכיאטר שטיפל בי בשנתיים הראשונות שלאחר התאונה קבע נחרצות שאיני יודעת להתמודד באופן יעיל). אני יודעת להעריך שיש לי משפחה תומכת (אני מאחלת לכל העולם משפחה כמו שלי) וסביבה טובה ופגיעות שניתן לחיות איתם ואפילו בצורה נורמלית. הבעיה היא ש-נ-מ-א-ס לי לחשוש שיקרה עוד משהו. כשאני מנסה לומר לעצמי שהנה, זהו, המקרה האחרון הוא החוליה האחרונה ומעתה לא יקרה כלום - תמיד יצוץ המקרה הבא וזה שוב יחזור על עצמו: הבהלה למיון, רישום, לקיחת דם, תיחקורים של רופאים, דיקלום של כל הבעיות הרפואיות שלי, צילומי רייטגן ואז זה יכול להתפצל לשניים: או שאני אתאשפז או שאני אלך למנוחה בבית, וחוזר חלילה. הרופאים והאחיות במיון בכל פעם פוקחים עיניים גדולות כשהם רואים שאני "אורחת קבע" - סה"כ אני בת 21! אני רוצה לחיות! אני תמיד שומעת מהסביבה בכל פעם כשמיקרה כזה קורה "עוד פעם את עושה צרות", "מה יהיה הסוף מיכל?", "אני רואה שקשה לך להתנתק מבתי חולים" - ואיך אתה רוצה שאני ארגיש טוב? מי יקבל אותי לעבודות עם היסטוריה רפואית כזאת? (אני עובדת בחברה גדולה, אבל אני די מפחדת על המשרה שלי, אני נעדרת הרבה מהעבודה בגלל מחלות). החבר הכי טוב שלי, שלשמחתי הוא בן זוגי, אומר לי שבפחד אני לא עושה דבר אלא בדיוק להיפך - אני סובלת כפול: גם ממה שקרה וגם מהפחד. ואי אפשר לדעת מה יקרה - אני יכולה לחיות עד 120 עם דברים כאלה שיצוצו כל שנה ואני יכולה לחיות גם 30 שנה ופתאום לחטוף דום לב. ואם נחשוש לא נתקדם לשום מקום. מה דעתך?

שלום אני גם חושבת שחששותיך טבעיים פרט לכך, את אמרת שיש לך עבודה, יש לך חבר , יש לך משפחה טובה אז כבר חלק מהדברים שאת מפחדת שלא תצליחי להשיג בחייך כבר השגת. חלק קיבלת במתנה(משפחה), אבל חלק לא היה ניתן לך אם לא היית ראוייה לו(עבודה, קשר זוגי). מה שאני מנסה לאמר, שלמרות שאת באמת יחסית לגילך חולנית פיסית יש בך תכונות טובות שמפצות על כך ובזכותן את משיגה את הדברים שאת כל כך חוששת לא להשיג. עכשיו תנסי להינות מהם, ומעט פחות לחיות בחרדות מלהפסיד אותם. יחד עם זאת, אל תייסרי את עצמך על חרדות או מחשבות שתוקפות אותך - זה כאמור טבעי. תשתדלי לא להיכנס למעגל חרדה - חרטה , לחשוש ממשהו , ואחר כך התייסרות על כך שגילת וביטאת חרדה (מה יחשבו, בטח לחבר שלי נמאס מהכל וכו') זכותך לחשוש.

חברך צודק

מדוע משרד הבריאות מכביד על מתן ריטלין למבוגרים לאנשים הלוקים ב ADHD

יש וויכוח בספרות הרפואית עם ריטלין יעיל במבוגרים לגבי משרד הבריאות יש להפנות את השאלה למשרד

למי שמעוניין - יש כתבה ב חדשות IOL - כתבה על הצעת חוק שנידונה לגבי ריאטלין ההצעה מבקשת שריאטלין ינתן לאחר בדיקה קפדנית יותר ומבעלי מקצוע בדרגים גבוהים יותר

שלום רב הייתי רוצה לדעת מהם הסיכונים בלקיחת ריטלין לנער מתבגר בן 16 ילד בריא בגופו ובנפשו. תודה מראש.

שלום, בני בן 21, קצת בעייתי ביחסו לגופו, ביישן וחסר נסיון בכל הקשור ליצירת קשר עם בנות. יחד עם זאת הוא מרגיש בודד ומשתוקק ליצור קשר. שאלתי:האם סדנה ליחסי אנוש יכולה לעזור לו, ואם כן איזה סוג והיכן יוכל למצוא משהו מתאים?

כן הפסיכולוג אמיר יוכל להדריך אותך יותר ממני

שלום סוניה ראשית, חשוב שבנך ירצה לטפל בעצמו. שנית, כדאי שיפנה לשיחה ראשונית עם פסיכולוגי כדי שיוכל להפנות אותו לטיפול פרטני או לקבוצה. לפעמים יש צורך להתחיל בשיחות אישיות לפני שמתחילים בטיפול קבוצתי. אם את באיזור המרכז את יכולה ליצור קשר לטלפון 036496371 בברכה, אמיר

שלום. הבעיה שלי קצת הרבה מאוד מורכבת. אני בת 21, ומאז גיל 14 עברתי הרבה מאוד דברים גופניים ונפשיים: תאונת דרכים קשה בגיל 14 שבעיקבותיה שהיתי שבועיים וחצי בטיפול נמרץ, עוד חודש ומשהו במחלקה כירורגית ועוד חודש פלוס בבית לוינשטיין ואח"כ שנים של טיפולים ובדיקות. בגיל 16 וחצי גילו לי "קרוהן" במעי הדק והייתי בטיפול סטרואידים וברפאסל (רפאסל עד היום). בגיל 18 וחצי היה לי סיפור של טרומבוזיס ברגל שמאל. בגיל 19 סיפור של מונוקלאוזיס שארך חודש וחצי. ולפני מספר ימים - נפלתי בשנתי מהמיטה ונחבטתי בראשי. עכשיו חושדים שאני אפלפטית... שאלות ספציפיות לגבי הבעיה הנ"ל "פיזרתי" בפורומים השונים. הבעיה היא שאני מפחדת מהעתיד שלי. לא יודעת מה עוד יקרה לי! אני מפחדת שלא אוכל לחיות חיים נורמלים ומרגישה שונה מהשאר. יש לי שאיפות מעצמי וקצרה ידי מלהשיג אותם. אני בטיפול כבר חמש שנים אצל פסיכולוגית נהדרת שעזרה ועוזרת לי בכל סוגי הבעיות, אבל היא לא יכולה לחיות במקומי (ובטח שלא הייתה רוצה). אני מפחדת מהכל, מפחדת שלא אצליח ליצור קשר זוגי מחייב (למרות שיש לי חבר כשנתיים, אבל כמה הוא יוכל לסבול מישהי שיש לה בעיות כל שני וחמישי?), מפחדת שלא אצליח לעבוד בעבודה נורמלית, מפחדת שלא אצליח לסיים תואר, מפחדת שיהיו לי סיבוכים בכניסה להריון, פשוט מפחדת.

קחי כדורים פסיכיאטריים. הם עובדים!!!!!

סליחה, התשובה שלך מעידה כמה שאתה לא מקצועי וכמה שאתה עושה צחוק ממצבים כאלה. אני מאחלת לך שלא תתיקל חלילה במצבים כאלה בחייך. אלוהים יסלח לך. נ"ב אתה יודע שזה עלול לפגוע כשאתה צוחק על דברים שכואבים לאחרים?

אני חושב שאת גיבורה אמיתית אני חושב שיש לך כוחות מיוחדים - מבחניה נפשית ואישיותית אני חושב שאת חזקה מאד - יותר מכל אדם ממוצע - שלא עבר מה שאת עברת החבר שלך חברים שלך צריכים להיות ברוכים שאת חברה איתם - ואני מאמין שהם מרגישים זאת כפסיכיאטר אני חושב שאת מפעילה מנגנוני התמודדות יעילים - הדאגה שלך היא כל כך טיבעית ונורמאטיבית - ניתן להתגבר גם על אפילפסיה וגם על מחלת קרוהון - ואת תצליחי להגשים את עצמך - אני חייב להודות שאני מעריץ את התמודדותך

תנסי ללכת לרב מקובל שיברך אותך , ואולי גם להוסיף עוד שם, נשמע מוזר אבל לפעמים זה עוזר.בהצלחה

כמו כולם לצערי גם אני מבין שלא ניתן להרחיב על מצבי בדף זה אך אנסה לתמצת. אני נשוי (וכך מקווה להמשיך) כ 11 שנים ויש לנו מעל 3 ילדים.היינו אצל יועצי נישואין בתקופה האחרונה אך לא ארחיב על העבר בכל אופן כיום אני במצב של הרחקה מהבית עקב פסיקת בית משפט לענייני משפחה מהסיבה שאישתי טוענת שאני אדם כפייתי לנקיון ושטלתן. במדור זה קשה להוכיח כמה שהסטיגמות שהדביקו עלי לא נכונות אבל השורה תחתונה היא שלאחר 4 שיחות עם היח' לסיוע של ב"מ הם אמרו לי שמבחינתם תמו השיחות ושאלך לטיפול קודם כל לעזור לעצמי בלי שום קשר להחזרתי הביתה.כל תחינותי שיבדקו את העובדות שיבקרו בבית ,שאישתי תפריך איזושהיא עובדה שאני מעלה על כך שאני לא שטלתן אם לא להיפך לא מועילה לי. כור מחצבתה של אישתי ועל כך אף אחד לא מכחיש היה פחם ולא זהב ( אין לי אפשרות לפרט מאחר וב"מ הוציא על כך צו איסור פרסום...) ובטוחני כי המשבר בעיקרו נובע ממשקעי עברה בצל משפחתה של אישתי . כיום אני באי וודאות מוחלטת האם אישתי תתגרש ממני או לא למרות שבעוד כחודש אנו אמורים לחזור לב"מ אני לא יודע מה צופן העתיד. אישתי לא מוכנה להגיד לי מה הלאה ותמיד שואלת " עשית משהוא עם עצמך , הלכת לטיפול" למרות הכל ומצבי הקשה של הרחקה ותסכול של גירוש מגן עדן ללא סיבה עמוקה וחמור מכך כי יתכן מצב של גירושים אפשריים ללא סיבה כשכולם מקילים ראש ואומרים שגירוש זה לא נורא על אף זאת וכל מה שאישתי מעוללת לי עדיין אוהב אותה ומתגעגע לילדים לאווירת המשפחה ומוכן לעשות הכל. האם ללכת לטיפול ואצל מי והאם הוא יעיל כאשר אני מתוך עצמי לא מרגיש שהמשבר בגללי ושהסטיגמות נכונות . אני מאיזור ירושלים נא תשובה דחופה תודה

מתוך נסיון אני יכול להודיע לך באופן נחרץ ביותר כי אם הורחקת מהבית(ולא חשוב אם בצדק או לא) וגם עומדת כנגדך תביעה בבית משפט, אין יותר סיכוי לנישואין ומוטב שתפנים את העובדה הזאת ותלחם על זכויותך להסכם גירושין טוב. אשתך מונחת ע"י עורך דין וכל מטרתה היום היא להוציא את המירב האפשרי, אתה כבר ממש לא מעניין אותה!!

איציק: תודה על תשובתך בכל זאת בינתים למרות מצבי אני עדיין מייחל לשקם על אף הקשיים האדירים שצפויים לי במידה ונתאחד כמשפחה. שוב תודה. אבקש תשובה מוסמכת מאנשי המקצוע ומבעלי ניסיון שכמוני אך מכאלה שהגיעו להישג חיובי (אחוד המשפחה) מ

אמיר הפסיכולוג ייעץ לך בהקדם - לדעתי טיפול בשיחות יוכל לפחות להבהיר מאיזה כיוון באים הבעיות ביחסים הבין-אישיים - טיפול זוגי יכול להועיל כדאי להיות חיובי ואני רואה שאתה כזה כמובן כדאי גם להיות מציעותי אני מכווה שאמיר ייעץ לך יותר טוב ממני בהצלחה

שלום מ אין לי ספק שכדאי מאד שתפנה לטיפול. למרות שאתה מרגיש שהבעיות אינן בגללך סבי להניח שגם לך יש חלק במצב שנוצר. אתה סובל מאד וזקוק לעזרה כדי לקום על הרגליים ולבנות את עצמך. אני לא יודע אם יהיה ניתן לשקם את הנישואין אבל קודם כל אתה חייב לטפל בעצמך. אתה יכול לפנות למרפאה לבריאות הנפש באיזור מגוריך . לצערי , אני לא מכיר מטפלים מתאימים בירושלים. בברכה, אמיר

אני בחורה בת 24 . לאחרונה יש לי קשיים מרובים בשינה. אני מתעוררת לאחר כ-4 שעות שינה או שאיני מצליחה להרדם כלל. חודש שעבר ישנתי שבועיים בממוצע של שעתיים ללילה. (אני לא לחוצהמתוחה כך שניתן לשלול כל הפרעה פסיכולוגיתפסיכיאטרית.) לקחתי ללא יעוץ רפואי "ואבן" מס'לילות. זה לא קורה תמיד אך האם עליי לפנות לרופא כדי שיתן לי מרשם לכל מקרה שיבוא? בתודה.

הייתי ממליץ לאבחן את סיבת ההפרעה בשינה - כי אז תטפלי בשורש הבעיה - ואבן הוא תכשיר סימפטומאטי - דהיינו מטפל רק כמרדים (כמו שבכאב כדאי לטפל בגורם הכאב ולא על ידי משככי כאבים) ואבן הוא היחידי מהתרופות הפסיכיאטריות הגורם להתמכרות - ולכן משול לסםים - פסיכיאטרים לא אוהבים לתת אותו אלה אם אין ברירה ולזמן מוגבל מאד בניגוד לדעה הקדומה פסיכיאטרים לא נותנים סמים ומשתדלים לה להשתמש בואבן ווליום ותכשירים מהמישפחה הזאת פני לרופא מישפחה - הוא יפנה אותך למרפאת שינה

שוב,תודה על תשובותיכם.אני מבקש להפנות לתשומת ליבכם שעניתי על השאלות והבאתי מידע נוםף על הבעיה עליה שאלתי.זה נכתב כתשובה ומופיע בדף 49 של הפורום.אודה על התיחםותכם.

כן - לפי התאור זה מקרה קלאסי של אנורקסיה אני חייב להיות כנה איתך - חשוב שלא יהיו לך אשליות - מדובר בהפרעה קשה שעלולה להפוך גם לכרונית - לפעמים היא חולפת לבד עם הזמן - אחוז מסויים מחמיר וניגמר בסכנת חיים - קשה לחזות מראש לאיזה כיוון זה ילך - הטיפול המקובל הוא תכשירים נוגדי סרוטונין אבל הצלחתם מוגבלת - שיחות יכולות לעזור אבל גם באופן חלקי - במובן זה מדובר במחלה חשוכת מרפא - כמו שציינתי ההצלחה הטובה ביותר היא בגה"ה מחלקה סגורה - אבל לשם מגיעים רק בניגוד לרצון כלאמר כיוון שההורים הם אפוטרופוסים ומכריחים נסה איך שהוא בעדינות לשכנע לפנות לקב"ן (אם זכור לי מדובר בחיילת) - מעבר לכך אין טעם בווכוחים שרק פוגעים יותר בקשר ובשיטוף פעולה

אני אשה בגיל 45 המאובחנת כבעלת אישיות גבולית.ממרץ שנה זו אני מטופלת באפקסור 150 מ"גת בקלונקס 1 מ"ג, ומחודש מאי בנוקטורנו לפני השינה. הפסיכיאטר שלי כרגע בחופשה. לפני יציאתו לחופשה העלה את מינון האפקסור לשלושה ביום, ומאז אינני ישנה בלילות. אתמול הורדתי בעצמי אפקסור אחד וישנתי, כנ"ל - היום, ובכל-זאת אינני מצליחה לישון. אני מבקשת את תשובת ד"ר פלד. בהמון תודהת ערגה.

הייתי נותן לאפקסור קצת זמן אם את יכולה להחזיק מעמד במיקרה ולא - אז באופן זמני עד שהמטפל שלך יחזור הייתי לוקח 1.5 מ"ג קלונקס

אני לא לכ כך יודעת איך להתחיל, ולכן הדברים היו קצת מבלבלים ומבולבלים, אני יודעת שהבעיה שלי היא ,לא פשוטה, אני לא יודעת בברור למה, אבל אני בדיכאון, לפעמים שיש סיבה כמו בעיות משפחתיות , אז אני חושבת שזה קשור, אין לי שמחת חיים, הרבה פעמים קשה לי פשוט לצאת מהבית, אין לי חשק, ואני מעדיפה לישון, הלכתי לשיחות במשך 7 שנים אצל פסיכוטרפיטית, טובה וידועה , בהתחלה פעמיים בשבוע , ולאחר מכן פעם בשבוע, עד שפשוט נמאס לי לפרנס אותה, פעם ניסיתי לקחת "סרוקטס" והכדור לא התאים לי , היתה לי תחושה של לשון מוגדלת בפה , ועקב כך הפסקתי את הכדור כעבור חודש ימים. יש לי במשפחה תורשה של מחלות נפש כמו מאניה דיפרסיה, ופארנויה, שלפי דעתי התפרצו בעקבות שימוש בגרס ובאלכוהול,אני חוששה שאם אני אקח איזה שהם כדורים נוגדי דיכאון, אז גם אצלי עלול להתפרץ משהו. הבנתי שגיל קריתי להתפרצויות של מחלות נפש למיניהם הוא בסביביות גיל ה30 ואני היום אכן בת שלושים ,עם בעל טוב ושני ילדים, ללא עבודה , ללא השכלה, וללא מקצוע , עם חוסר ביטחון ודימוי עצמי מאוד נמוך, סובלת מחרדות, לעיתים קרובות לוקחת "קסנקס" לפעמים כמה ימים רצופים ולפעמים הפסקהשל יומים, אין לי בטחון להתחיל שום דבר חדש בחיים , כמו קורס פשוט ושלא נדבר על לימודים , בנוסף החלטתי שאני לקוית למידה, הזיכרון שלי שאוף ל0 אפילו ספר פשוט יכול לשבת אצלי שנה ואולי אני יצליח להתרכז ולסיים אותו כעבור שנה. אין לי שמחת חיים כל הזמנן בתרוצים שונים שכבר נגמרו לי כמעט , די נמאס לי מעצמי, מה עושים ?

נראה שכדאי לעשות אבחון אמיתי - שיקבע עם את צריכה שיחות או תרופות - אפשר לעזור תצרי איתי קשר ב 052-844050

הבעייה שלי קשה מכיוון שאני לא יודע מה לעשות, אבל אני אנסה.יצאתי עם בחורה במשך 3.5 שנים למעשה כול זמן התואר הראשון שלי ותחילת השני, חברתי לשעבר למדה ריפוי בעיסוק בגיל 26, לאחר 3 שנים מקסימות, לאחר התמחות וסטאג', חל שינוי קיצוני אצל חברה שלי מצב הרוח שלה עלה פלאים היא הפכה לתקיפה חסרת סבלנות הפסיקה לישון בלילות והחלה לתכנן רעיונות גרנדיוזים ובלתי הגיוניים לחלוטין כמו פתיחת עסק,(סטודנטים תפרנים) עם הזמן המצב החמיר ביום בהיר אחד היא עשתה קעקוע החליטה שמצאה פיתרון למחלת האלצהימר (כול זאת מדובר באשה חכמה אינטלגנטית, ומאוד הגיונית) החלה לעשן בשרשרת,תקופה שהייתה עבורי כגיהנום, לאחר כחודשיים היא ירדה לדיכאון עמוק וחשבה על מחשבות סופניות, בשלב זה היא חזרה לבית הורייה ונפרדנו לאחר תקופה של 3.5 חודשיים של טירוף ביחד. היא הופנתה ע"י הרופא שלה למחלקה הפסיכיאטרית ברמב"ם, שם הובחנה כמניה דיפרסייה, לאחר שהיא קיבלה כדורים היא דיי חזרה לעצמה, לאחר נתק מסויים קיבלתי טלפונים ממנה שהבנתי שמשהו לא בסדר, התברר לי שהיא שוב במניה, עזבה את הבית מסתובבת ללא תעסוקה מחליפה גברים,הפסיקה לקחת את הכדורים שלה,החלה לעשן סמים קלים(דברים שהיו זרים לה) דבר זה גרם לי לדכאון עמוק משולב עם כאב עמוק, מה עלי לעשות אני מרגיש חסר אונים,מה עלי לעשות מהי מנייה-דפרסייה הסבר קטן,ההורים שלה מנותקים ממנה ובטוחים שהיא בסדר גמור, מצד שני אני מאוד אמוציונלי וקשה לי להחליט להתנתק ממנה "ולהציל" את עצמי מהדיכאון שאני שרוי בו, או פשוט להפעיל איך שהוא את הרשויות, אני פשוט במצוקה נוראית בתודה מראש ממתין לתשובה. מה לעשותתתתתתתתתת????????

ניר איש יקר הפנה את חברתך דחוף לפסיכיאטר קרוב למגוריה.

מסכים - ראה תשובה בהמשך

לניר שלום אני יכולה להגיד לך מה אני עשיתי, ובדיעבד , אני לא מצטערת. אחותי חתפה מאניה דיפרסיה לפני שנה, המצב היה חדש עבורנו ומאוד מפחיד, בשום אופן היא לא חשבה שמשהוא לא בסדר איתה, בהצלצת חברה פסיכיאטרית, חיכיתי עד שהדיכאון הגיע ואז היא ביקשה עזרה בעצמה , עד היום היא לא מאמינה שהיה לה מניה דיפרסיה , היא מגדירה את המצב, כהתמותתות עצבים, אבל עדים לוקחת כדורים לאיזון, כשהיא רוצה לנסות להפסיק את הכדורים בתקווה שלא יקרה לה כלום אני מזכירה לה אין מאניה בלי דיפרסיה, אומנם המניה הוא מצב כיף מבחינתם, אבל צריך להזכיר להם שעל לא מצב "סבבה" של מאניה יש גם דיכאון. אל תמהר לאשפז אותה אלא אם אתה רואה מצב של סכנת חיים למישהו או כמובן לעצמה, חכה לדיכאון ואז תנסה לשכנע אותה, שיש מוצא וכך אותה לפסיכיאטר פרטי, ד"ר פלד הוא מקסים מבחינתי, אני דיברתי איתו בטלפון, והוא בן אדם אמיתי. בהצלחה. השם יברך את כולכם.

דיברתי עם חברה שלי לשעבר היא לא מכירה בכך שיש לה איזה בעיה היא החליטה שהיא כבר מרגישה טוב התגברה על פרידה שלנו היא הכירה מישהו קשר שנמשך שבוע וחצי אותו הגדירה כאהבת חייה לאחר מכן הכירה עוד מישהו איתו היתה בקשר שבועיים אותו הגדירה כגבר מדהים כול נסיון להסביר לה שמשהו לא בסדר איתה הגיע למבוי סתום , בנוסף לכך שאני מעורב בענין זה ריגשית קשה לי מאוד לעזור לה ולמען האמת די נשבר לי אחרי חצי שנה של נסיונות כושלים אתה די נשבר מה לעשות אין לי כבר תשובה.

הבעייה שלי קשה מכיוון שאני לא יודע מה לעשות, אבל אני אנסה.יצאתי עם בחורה במשך 3.5 שנים למעשה כול זמן התואר הראשון שלי ותחילת השני, חברתי לשעבר למדה ריפוי בעיסוק בגיל 26, לאחר 3 שנים מקסימות, לאחר התמחות וסטאג', חל שינוי קיצוני אצל חברה שלי מצב הרוח שלה עלה פלאים היא הפכה לתקיפה חסרת סבלנות הפסיקה לישון בלילות והחלה לתכנן רעיונות גרנדיוזים ובלתי הגיוניים לחלוטין כמו פתיחת עסק,(סטודנטים תפרנים) עם הזמן המצב החמיר ביום בהיר אחד היא עשתה קעקוע החליטה שמצאה פיתרון למחלת האלצהימר (כול זאת מדובר באשה חכמה אינטלגנטית, ומאוד הגיונית) החלה לעשן בשרשרת,תקופה שהייתה עבורי כגיהנום, לאחר כחודשיים היא ירדה לדיכאון עמוק וחשבה על מחשבות סופניות, בשלב זה היא חזרה לבית הורייה ונפרדנו לאחר תקופה של 3.5 חודשיים של טירוף ביחד. היא הופנתה ע"י הרופא שלה למחלקה הפסיכיאטרית ברמב"ם, שם הובחנה כמניה דיפרסייה, לאחר שהיא קיבלה כדורים היא דיי חזרה לעצמה, לאחר נתק מסויים קיבלתי טלפונים ממנה שהבנתי שמשהו לא בסדר, התברר לי שהיא שוב במניה, עזבה את הבית מסתובבת ללא תעסוקה מחליפה גברים,הפסיקה לקחת את הכדורים שלה,החלה לעשן סמים קלים(דברים שהיו זרים לה) דבר זה גרם לי לדכאון עמוק משולב עם כאב עמוק, מה עלי לעשות אני מרגיש חסר אונים,מה עלי לעשות מהי מנייה-דפרסייה הסבר קטן,ההורים שלה מנותקים ממנה ובטוחים שהיא בסדר גמור, מצד שני אני מאוד אמוציונלי וקשה לי להחליט להתנתק ממנה "ולהציל" את עצמי מהדיכאון שאני שרוי בו, או פשוט להפעיל איך שהוא את הרשויות, אני פשוט במצוקה נוראית בתודה מראש ממתין לתשובה. מה לעשותתתתתתתתתת????????

תתרחק מפסיכולוגים ופסיכיאטרים, במיוחד פסיכיאטרים. אין לאנשים עיניים בראש??? קצת הגיון?? אם פסיכיאטריה היתה יעילה אחוז הפשע ואי השפיות היה יורד. מדע אמור להיות מדויק ולהניב תוצאות! שאל כמעט כל מי שלמד באוניברסיטה פסיכולוגיה - זה גיבוב של שטויות במסווה של מדע מדויק. ולמה? מימון ממשלתי כמובן, כסף כסף כסף. איך נפתור אי שפיות? נזרים 10000 וולט למח. פתרנו את הבעיה כמובן, האדם אינו מסוגל להגיב יותר לכלום. הוא אינו מהווה בעיה יותר, הוא פשוט מת. או שאולי ניתן לו כמה כדורים. אתה יודע של.ס.ד פותח על ידי פסיכיאטרים בשנות ה-50? אתה יודע שכל המקרים האחרונים של ילדים בארה"ב ש"קצרו" ביריות ילדים אחרים קיבלו כדורים פסיכיאטריים? את זה לא כותבים בעיתון. קצרה היריעה מלכתוב את כל העובדות לגבי פסיכיאטריה ופסיכולוגיה. פשוט תעשה לעצמך ולחברה שלך טובה ותתרחק מהם כמה שיותר רחוק, כמו מנחשי צפע.

לעודד שלום. אני חייבת לציין שאין לך מושג על מה אתה מדבר. ניר מציג בפניך את בעייתו ואתה כאילו סותם רגשות וזורק מילים לאוויר.נכון,שהרבה פעמים לא צריך למהר לרוץ לפסיכולוג/פסיכיאטר,אבל במקרה שלה, זה היה נחוץ. אני בחורה בת 22 ,אושפזתי במחלקה פסיכיאטרית בתל השומר והאשפוז עזר לי מאוד.אני בחורה שנראית טוב מאוד שעד לפני שנתיים לא ידעתי מה זה דיכאון בכלל.כעט אני ממשיכה בסדרת טיפולים פסיכולוגים שעוזרים לי מאוד. לניר - אני מבינה אותך מאוד וגם את חברה שלך. אל תמהר ואל תלחיץ אותה לחזור לקדמותה, כי הרי זה גם מה שהיא רוצה אבל זה לא בשליטתה,נסו להשלים עם המצב או יותר נכון לקבל את המצב, בדרך זו היא תבריא יותר מהר. טיפול פסיכולוגי במקרה שלה ,לפי דעתי יעזור מאוד. אל תתייאשו,אמנם זה לא בעיה שתעבור מחר,אבל,עם כח רצון הרבה עוברים את זה.

כן לפסיכיאטריה יש שם רע פסיכיאטרים מוצגים לעיטים כרשעים שנהנים להזיק לזולת זה אבל גדול - אנני מכיר רופא פסיכיאטר אחד שפעל אלה מתוך רצון לעזור נכון שהידע בפסיכיאטריה מוגבל ובהרבה מיקרים לא מצליחים לרפא אלה רק לעזור חלקית המחלות הנפשיות הן קשות והרבה פעמים חשוכות מרפא - במיקרים אלו מאשימים את הפסיכיאטר במקום את המחלה מאיפה כל השינאה הזאת

מניה דפרסיה כפי שאתה מתאר היא מחלת נפש מוכרת אשר מגיבה היטב לתכשירים מייצבי מצב רוח כגון ליטיום וטגרטול - אם מקפידים על הטיפול (במיקרה שאתה מתאר קרוב לוואדי לכל החיים) אז חוזרים לתיפקוד רגיל וליכולות רגילים - תחת טיפול האדם חוזר לנורמאליות מלאה בכל המובנים מצב מאני - כפי שאתה רואה גורם לנזק לאדם - פוגע באינטרסים שלו וגם בבריאותו. החוק בארץ מגביל את יכולתם של פסיכיאטרים לאשפז ולטפל באנשים בניגוד לרצונם - אלה עם יש סיכון מיידי לחייהם או לחיי הזולת - מצב זה לא מאפשר לטפל באנשים הזקוקים לטיפול ומסרבים לטיפול אם הם לא מסוכנים לעצמם ולסביבתם - החוק בנוי כך שיש להמתין להתדרדרות כזאת שתלווה בסיכון - רק אז יהיה ניתן לטפל כאשר יש סבל גדול לסביבה והמישפחה ניתן לפעמים להפעיל את החוק ברור מעל לכל ספק שהיא צריכה להבדק ברמ"בם יש פסיכיאטר תורן 24 שעות ביממה הכי טוב לשכנע אותה להיבדק - אם תצליח עדכן אותי - 052-844050

ישנה עוד נקודה שנראה לי שלא התיחסתם, כיום אנחנו כבר לא ביחד, עוד נקודה היא שהיא שהיא נמצאת במצב של מניה כרגע עם צ"חבר" חדש ופשוט מרגישה בעננים , החבר החדש לא מבין את המצב שלה ודיי נוח לו עם המצב הנ"ל לי כרגע אין כמעט השפעה עלייה מכיוון שהיא רואה בי גורם שמנסה להפריע לה כול הצעה שלי אלייה ללכת אפילו לבדיקה נתקלה בבוז מוחלט , עוד נקודה היא שהמצב הנ"ל נמשך 5 חודשיים שההינו ביחד בו ניסתי לעזור כמיטב יכולתי עד שהתמוטטתי בעצמי ולכן היא המליצה לי שנפרד עד אשר היא תחזור לעצמה ותקבל טיפול, שבהתחלה היה ולאחר מכן הופסק על ידה מכיוון שהיא טענה שהיא מרגישה "טוב ומאושרת" ולכן גם הפסיקה את הכדורים, עם ההורים שלה אי אפשר לדבר כי להם נראה שהיא "חזרה לעצמה", פרט לכך לי פשוט נגמרו הכוחות לחלוטין אני בעצמי שקעתי לבור, שיש לי ספק עם יש לי את הכוח להיתמודד איתה שוב. בתודה מראש ניר

מה עושים כממ לא בטוחים בהמשך הקשר למרות שלבן הזוג זה נראה בסדר הוא רוצה כל הזמן את הלבד שלו ולא מבין שזוגיות זה עניין של שניים. אני רוצה לסיים את הקשר אבל לא יודעת איך.

לא טוב לי להמשיך בצורה כזו של כל אחד עושה מה שהוא רוצה. בן הזוג טוען שאני לוקחת לו את החופש שלו ואנ החלטתי שאני לא רוצה יותר. אבל הוא כן. איך גומרים עם זה בלי לפגוע?

אם הגעת למסקנה שאת רוצה לסיים את הקשר אז את ודאי יודעת שאין דרך לסיים קשר בלי פגיעה ושל שני הצדדים. אם את נחושה בדעתך תשחקי על הקטע של-אתה רוצה חופש? החלטתי לשחרר אותך. אני לא רוצה לכבול אף אחד. כאילו- את בעצם עושה את זה בשבילו. בהצלחה.

בלי לפגוע לא ניראה לי שהדבר יתאפשר

שלום דקל קשה לסיים מערכת יחסים בלי לפגוע אלא אם כן שני הצדדים מרגישים שמערכת היחסים הגיעה לסיומה. את יכולה לנסות להבהיר לבן הזוג שאת רוצה לסיים כי יש חוסר התאמה במידת הצורך בקרבה והמרחק. שלא הוא האשם אלא הבעיה היא בחוסר ההתאמה. יתכן אגב שתופתעי שהוא יסכים איתך. הנושא של קרבה - מרחק הוא נושא מרכזי ביותר ביחלסים זוגיים. זוגות רבים מתקשים לרקוד את ריקוד היחסים באופן מספק. המצב יותר דינמיקה בה לכאורה אחד מבני הזוג רוצה יותר קרבה והשני מרגיש חנוק ובורח. לפעמים באופן מפליא כאשר הרודף מפסיק לרדוף ומתרחק בן הזוג מתחיל לקבל על עצמו את תפקיד המחפש והרודף. בברכה, אמיר

אנחנו זוג נשוי וביחד מזה 8 שנים. יש לנו ילד קטן והבעיה העיקרית היא השגרה שמתחילה לאכול אותנו. הבעיה יותר של בן זוגי שלא מוכן לוותר על חיי "הרווקות" שלו ולא מוכן להשלים עם העובדה שיש ילד קטן בבית עם צרכים. המצב מאוד קשה ולא קל. אני מרגישה לעיתים קרובות מדי שיש לי שני ילדים בבית: אחד קטן והשני "מתבגר". בן זוגי אוהב לשבת שעות מול המחשב ולשמוע מוסיקה רועשת בקולי קולות, בשעות בהם הילד בבית וזקוק לתשומת לב ולשעת משחק, מקלחת, לטייל בחוץ וכו'. הילד בן שנתיים וחצי. אנו משוחחים המון ובן זוגי מודה שהבעיה בעיקר נעוצה בו - ברור שגם לי יש תפקיד בענין. אך אני מרגישה שאני מתחלקת למאה חלקים: להיות טובה בעבודה, לתפקד בבית, לטפל בילד ואז סוף סוף בשעה 9-10 בערב כשכל מה שאני רוצה זה לשבת ולהתפנות לדברים שלי, אני צריכה לתת תשומת לב לבעלי ובאופן טבעי, בגלל שהוא מבוגר ומבין אני "מזניחה" אותו. אפשר להגיד שהגענו לתמרור "אין מוצא".

אפרת - בלי לשים לב איבחנת את הבעיה של בעלך - כאשר השוות אותו לילד - התכונות של אגוצנטריות וחוסר יכולת לראות את נקודת מבטו של הזולת מאפיינת ילדים קטנים - כאשר זה קורה אצל מבוגרים נהוג לכנות זאת במונח "אישיות לא בשלה" דהיינו אישיות ואופי שעדיין מתפקד בדפוסים פסיכולוגים מוקדמים יותר של ילדותיות. הבשורות הרעות הם שכדי ליגדול צריך עוד הרבה זמן - משברים גם גורמים לגדילה והתבגרות - וטיפול בשיחות יכול לעודד דפוסים פסיכולוגים בוגרים יותר (כמובן הוא צריך לרצות טיפול - וככל הניראה לא ירצה) כדאי שתעשי את החשבון שלך מגיע לך להיות מאושרת אם בן-זוג מתאים לך

שלום אפרת א ני מציע לכם בחום ללכת לטיפול זוגי. חשוב שתלכו יחד לטיפול אחרת המצב לא ישתפר אלא יחמיר ויווצר ריחוק רב יותר. בברכה, אמיר

דקל התשובה לאפרת רלוונטית גם לך -