פורום פסיכולוגיה קלינית

יקרה אהבה חזרה ושבוע קל מקווה שדוקטורס יאפשרו שליחה .. .

ומשפט, שאולי מתאים (על אף שיש בו גם צד מעצבן, החלקיות, את יודעת...): 'מוטב מאוחר מלעולם לא' עמדתי עכשיו בצפירה חנוקה וממשיכה הלאה. כמה שינויים חיצוניים קטנים חוללתי בי לאחרונה. מהפנים המעובד החוצה, וזה עובד גם הפוך. מהחוץ פנימה. וחשבתי לי שאני נראית חמודה, ובמקביל התבאסתי שרק עכשיו, כל כך מאוחר. אסונות מסביב, וכאב, ואנחנו כאן, חיים. מתמודדים עם המוות. שלך באהבה וחיבוק, סוריקטה

איזה כייף שעשית לך שינויים קטנים .. וככ אהבתי שבעייניך את חמודה... זה נפלא ונהדר .... לא מכירה אותך אבל אני בטוחה בזה שאת חמודה מאוד ....

את זו שחמודה :-) ואני סתם חריגה. כולם חושבים שאני כזאת. הממ, בעבודה למשל... אני לא גאה במה שאני. הלוואי והייתי אחרת. אני מרגישה מוצפת. מאוד! אני רוצה להיות דורותי עם נעליים אדומות ולברוח מכאן. ביחד עם האריה הפחדן שהוא אני, וביחד עם איש הפח חסר הלב שהוא אני גם. וביחד עם הדחליל הטיפש שהוא (כמה צפוי) גם אני. אני מעריכה אותך מאוד. חכמה שאת.

מיקה מתוקה את יודעת אני ממש אוהבת את החריגות שלך... והאמת בנינו את לא כזאת חריגה כולנו כל בני האדם לפעמים דורותי לפעמים האריה והדחליל ..ואיש הפח .... את בסדר גמור מיקה ...ואני דווקא אוהבת התנגדויות בטיפול כשצולחים אותם משיגים המון ותהליכים נעשים עמוקים יותר .. סליחה שנדחפת אבל המתיקות שלך פורצת מסך...

הי מיקה, אני עדיין חושבת שאת מאד חמודה. והדוגמא של שילוב הדמויות מהקוסם מארץ עוץ, כחלקים בך קסומה (וחכמה), בעיניי. וגם - אולי הדחליל הוא סוג של טיפש בכאילו. כמנגנון הגנה? שהימים יעברו בקלות, שלך, סוריקטה

אני דווקא שהדחליל חכם מאוד ואיש הפח אמיץ מאוד ...

מתחילה להתרגל לטריקות הדלת של דוקטורס ....כבר לא מבהיל , יודעת שאחרי כמה זמן אפשר יהיה להכנס... הרבה דברים שלא יכולה לדבר עליהם כאן...תחושה שהחיים מקדימים אותי בפסיעה , תחושה קצת מפחידה ...אבל נאחזת במחשבות טובות בתדר נכון ומתפללת שדברים יסתדרו ואם לא שיהיה לי כוח לעבור אותם ...בכל פעם אני שואלת כמה הוא עוד רוצה לנסות אותי .. ואחד השירים המדהימים שנוצרו כאן בשנים האחרונות משאיר אותי שפוייה ובתדר הנכון ...אז שיהיה שבוע קל ... https://www.youtube.com/watch?v=1VWT_MWF3Ws&index=74&list=PLWkfrFkdyL1H6PXpPbiyjiQ0VgNSGYYoW

אביב יקרה אני מאוד בעד לאחז במחשבות חיוביות כמה שאפשר וגם לקבל ולכבד את כל מכלל של רגשות. מאחלת לך שבוע עם המון כוחות והרבה רוגע

תודה אהובה...שבוע קל גם לך

אודי זה ממש לא הטריד אותי ..כמו שכבר כתבתי התרגלתי אלהם . האמת שכתבתי את זה למען כולם שיבינו שלא רק הם לא יכולים להכנס ... והדברים שצצו אז קצת בחן אותי היקום והזכיר לי שעמוק בפנים יש משאלה לחיות ולא למות ושאני צריכה להתחיל לדאוג לעצמי ..

אהבה לכולם, סוריקטה

שבוע טוב סוריקיטה יקרה שבוע עם אנרגיות טובות וחג שמח גם

אני מוטרדת מאוד מזה שכל חוויותי שקר.. ששום דבר לא אמיתי.. שאני לא שפויה אני לא מצליחה להרגע וההתעסקות בזה לא נותן לי מנוח גם בטיפול אני לא מצליחה להרגע.. אני מתאמצת לשאר נוכחות ולא מצליחה להרפות בגלל החרדות שהזכרונות לא אמיתיים לא מצליחה להתקדם... ההפך.. נכנסת יותר ויותר לבור של יאווש גם הידיעה שזה אולי מנגנוני הגנה לא משכנע אותי. שום דבר לא משכנע אותי אין לי לאן לברוח יותר. אין לי שקט בפנים.

ינשופי אהובה את יודעת בעיני זה כן התקדמות להיות במקום שמוכן לתת לחלקים לספר את סיפורנו . כן קשה לקבל את הסיפור כי הוא מטורף ברמות על. יכולה להגיד לך מה עוזר לי לא שאני מאמינה (כי אני לא רוצה להאמין -כי מה זה אומר עלי ) אבל אני יודעת שאני יודעת. הגוף שלי זוכר . החלקים שהם אני זוכרים אז זה אומר שאני זוכרת .. תזכרי אהובה שלי אף אחד לא ממציא לעצמו עולם אכזר כזה ,ועד כמה שזה עצוב אנחנו לא היחידות שלא מאמינות לסיפור שיוצא בטיפול אז מה זה אומר שכל מי שהיא דיסוציאטיבית משקרת ... אוהבת אותך ,את כולך מאוד מאוד מאוד . אני מאמינה . מחזיקה אותה כאן בשבילך עד שתהיי מסוגלת ...עדה לסיפורך הקשה . אתך בלב 🙅🙅🙅🙅🙅🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🐻🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅😻🐶🐰🐶🐕🐥🐏

הי, חרדה חרדה. ממש רגעים הכי לא נוחים, מבקשים בריחה ומוצא, ועדיין, הרשי לי להאמין - אם אצטט אותך - שלא כל חוויותך שקר. ושכן יש. ויש מפלט ומקלט שיימצאו, אם לא ממש עכשיו, אז מתישהו. בוודאי שמאמינה שכך את חשה, ככה זה כשנמצאים בפנים, ועדיין הייתי קצת מנסה להיפרד מעולם הטוטאליות והקיצוניות. לנסות להבחין בידיים מושטות בחוץ וגם הייתי מזכירה גם את המילה סבלנות (שיש לה סיכוי להיות מותקפת, כי כמה אפשר, אני יודעת...). וגם את עולם הגלים. איך את עכשיו? סוריקטה

האמת היא שאני עדיין באי שקט משכנעת את עצמי ללכת לטיפול למרות הפחדים וחרדות והספקות האם להפסיק טיפול זה בריחה? האם להפסיק טיפול הוא להסכים לקבל? שאלות שאני שואלת שוב ושוב בטיפול ועדיין אני ממשיכה.. אבל אני פוחדת מאוד שזה לא לטובתי. אין לי את התשובות....

לאביב.. סוריקיטה ואודי יקרים רק לאומר לכם תודה אני קוראת את מילותייכם שוב שוב ומקבלת כוח, תמיכה ואהבה. תודה רבה

שלום רב . אני אדם מכור שהיה משתמש בסמים מהיותי נער . נגמלתי פעם 1 על ידי קהילה טיפולית ושוב חזרתי לעישונים ואלכוהול . כיום התנקתי מעל 3 שנים על ידי קבוצות תמיכה ועבודת 12 הצעדים אבל עדיין יש לי מחשבות ורגשות שלא עוזבים אותי ויש לי לפעמים רצון שוב לחזור לבריחה מהמציאות. הציעו לי להגיע לקבל טיפול יותר לעומק משהו רציני יותר מעבר למה שאני עושה. אשמח לקבל ייעוץ והכוונה

מה אודי? אתה חושב שלא התקדמתי בכלל? לא רוצה להיקשר למטפלת, להוריד הגנות, ואז כשאני חשופה היא תעיף אותי מהטיפול כמו שקרה לי פעם. היה לי מאוד קשה ועצוב להתמודד לבד. כן, אני מרגישה קצת מובסת שיש לי רגשות למטפלת. מרגישה ילדה קטנה שרוצה רק תשומת לב . מרגישה ילדה שרוצה הכרה. אני רוצה שיכירו בזה שפגעו בי!!!!!!!!!!!!!! לא רוצה להישאר עם זה לבד. אני לבד עם זה. זה מכביד עליי. מה, באמת מכל הזמן שאני כאן, לא התקדמתי בכלל??? תאמת, אודי, נראה לי שאני תמיד אהיה חריגה קצת . בעיקר חברתית. יש לי איזו סגירות כזאת. אבל כן חשבתי שמשהו בי השתנה...אפילו קצת... וחוצמזה, הקשר שלי ושל המטפלת הוא חדש יחסית. אני עוד לא בטוחה שהיא בנאדם טוב ואמין כמו שאני מצפה. זה בעייתי לי ישר על ההתחלה לפתח איתה קשר עמוק ככה.

יקירתי, הי חמודה, אני חושבת שמה שאת מתארת זו התקדמות יפה, ובאופן צפוי למדי מתעוררות חרדות והתנגדות. ואת יודעת, מתאים לי לחבר משפטים שכתבת באופן אחר: אני רוצה שיכירו בזה ש (ועכשיו חוזרת להתחלה) שנקשרתי למטפלת. שאת תכירי בזה ואם תשתפי אותה - חוץ מאיתנו שאנחנו וירטואליים ולא ממש חוץ - ותהיה עוד עדה: היא, המטפלת, שמשמשת גם כמראה. בצמידות לזה, להזכיר את החרדה העוצמתית של נטישה שאת מתארת לאור ניסיונות העבר (שחזור, אולי). ואולי כדאי גם לשים לב שלא תייצרי בעצמך 'נטישה' עוד לפני שהיא אפילו מראה קצה של להתרחש בפועל. אני חושבת ששווה להיות ערים לכך. אם היו אירועי עבר של בגידה עם דמויות משמעותיות - יש להניח שגם ההיסטוריה הזו מאד קשורה לעניין. ואולי יש גם השלכה על המטפלת. מניחה שאת כבר מכירה ויודעת. ככה זה טיפול. גם אני לא-כמו-כולם (את השתמשת במילה 'חריגה'), ואני גאה בזה. ונכון, חדש, והרגשות שאת מתארת צפו אולי מוקדם ומהר להרגשתך, ובסדר, אפשר לזכור את הלאט-לאט. הוא שם. זה בסדר. לקשר עמוק, בעיניי, לוקח שנים להיבנות. כי... זה לא משהו שטחי... לייף. סוריקטה

הניצולים לא מספרים את סיפורם אבל זוכרים .. ואני יושבת אצל המטפלת ויוצאים מתוכי מילים והגוף צועק את כאבו מאשר כל מילה ומילה ואני לא מאמינה .. אודי איך יכול להיות שאני לא אזכור כאב וסדיזם כזה . איך יכול להיות שאני לא זוכרת אבל יודעת בוודאות מה היה שם ..כל קשירה כל מכה כל .. אודי זה נורא אם אני לא מאמינה לעצמי למה שמישהו יאמין לי .. ואיך זה שכל מי שסיפרתי לו על הפגיעה אף אחת לא ניסתה להגיד שאני משקרת רק לא הבינו איך לא ראו ... אודי מה זה אומר עלי .. אני משתגעת...היום יצאו מתוכי מילים קשות כל כך .. אודי יש לך מילים שירחיקו את המילים הכואבות האלה ....

כל כך נכון... ואביב יקרה, כולי תקווה שהמילים הנפלאות של אודי היו עבורך מדויקות. איתך, סוריקטה

היי אודי, אני מתגעגעת למטפלת שלי מאוד אני מרגישה שאני טובעת ברגש הזה אני רוצה לשבת לידה ולהניח עלייה ראש (אני לא אעשה זאת במציאות בחיים) זה קשה לי לשלוט בזה. היא ניצחה אותי, ועכשיו אני מובסת. בא לי לבכות...

את יודעת מיקה אני שמחה עם המטפלת הזו זה מרגיש שאת עושה שימוש נהדר בטיפול ובונה קשר נכון ואמיתי ... ואני יגיד לך כמו אודי געגוע זה טוב.....

הי מיקה, בעיניי, שווה לבטא את המשאלה במילים, בקול, מול המטפלת, כשיתאפשר, ולו רק כדי לשמוע אותך אומרת ממש. שזה באמת משהו ממך (כמה תעוזה צריך לעתים, כן...). כמו כן, במקביל להשמיע את הקול הרומס את ההרגשה. חלקים בך. מנוגדים, אולי. לי קשה למצוא את האזורים המתמסרים הללו בי, אז ממש מקסים בעיניי שרגשות כאלה צפים. וכאמור, מפחיד בה בעת. קרוב רחוק שלך, סוריקטה

בעלי טס לחו"ל הערב, יום הזיכרון לשואה ולגבורה חל הערב, שיבושים בזמני הפגישות הבאות איתה....הכל גורם לבטן שלי להתהפך...לא ספרתי על הנסיעה של בעלי למשפחה הפעם, תמיד כן מספרת, הפעם לא, המשפחה גורמת לי לחרדה רבה יותר...........חרדתית שכמותי :( וגם לא רוצה ליצור קשר עם המטפלת בגלל חרדה.........רוצה להחזיק לבד.........ובכל זאת אודי? כותבת פה.....הבטן מתהפכת לי מהכל....מועקה בחזה כזו.....אוף.......וכן, כנראה שזה יחלוף......אבל עד ש.....אני ארעד כמו עלה נידף ברוח.....חבל......(דרך אגב, כבדות ופחד תמיד מגיעים ביום הזיכרון הזה)

את יודעת אני קוראת אותך את החרדה את הקושי ..וחושבת בתוכי למה לא להעזר בה .. דווקא סתקופה כזו של טלטלות וחוסר יציבות בפגישות .. את יודעת להיות עצמאית לא אומר להיות לבד . זה לא פשע להעזר במטפלת בן הפגישות כן זה בעייתי שזה הרגל אבל לא כשזה צורך אמיתי .. חושבת לפחות מעצמי שאם הסמס עוזר לא להיות במצב הקשה הזה כי אם נותן כוח להחזיק את הימים אז מה רע בו. הכל שאלה של מינון ועיתוי . אל תקשי עלייך דווקא כשצריך . זה בסדר להיות חזקה ועצמאית וזה בסדר להעזר ולהזדקק .. אתך בלב

חגים וחופשים אף פעם לא היו קלים עבורך ... השנה עוד יותר אני מניחה אז רק שתדעי שחושבים עלייך כאן .....

תודה. אני קוראת אתכם , קשה לי לכתוב. במבי.

אני יודעת רק רציתי שתזכרי שאנחנו אתך חושבים עלייך .. שולחת כוחות

אתך , זוכרת שאלו ימים לא פשוטים . שולחת חיבוק וכוחות

הי :-) נכון. אבל אני ממש בסדר. יש רגעי פירוק מפחידים, אבל ביחס לעבר החיבור מהיר ויציב משמעותית. ולקחתי לי דומיית יום השואה. היו לי מחשבות בהקשר, כן... וגם - מעניין, בהמשך למה שכתבת לי בעץ למטה - גם המטפל שלי אמר (ככל שהבנתי ואני זוכרת) שלפעמים הוא שוכח שאני לא כזאת בריאה. נו. שלך, בתודה מן הלב, סוריקטה

.

פעם היית עונה בתדירות יותר גבוהה, מעלה הודעות מספר פעמים ביום..אחר כך לאט היית עונה אחרי שהיית מעלה תגובות...אחר כך ענית מאוחר בלילה..וכיום רק מאוחר בלילה ביום שלפני שאתה יוצא למנוחה...הדרגתיות, הפורום יותר בשל וכו' וגם אתה יותר עסוק אולי....בכל אופן לפעמים חסר לי המענה באותו היום..או לפחות לראות שעלה...ובכלל לא רוצה להסגיר פרטים אבל שבוע הבא הולך להיות קשה..והפעם מנסה כל כך שלא לדבר בין הפגישות, לדעת שהיא פה ולא לתת לחרדה לשלוט..אבל אני עם מועקה שזועקת למענה..מצטערת אודיייייי אתה שומע את החרדה שלי??? אתה מבין????? כי אני לא מבינה אותי כבר.... עצוב שכך עצוב שאני עלובה כזו...עצוב שלא מופנם אחרי כל כך הרבה זמן...אודי התשמע קולי??..רחוק אתה רחוק במענה שלך...רוצה שתענה ולא ממש תגובות של אחרות כרגע...מצטערת כולן :( צריכה מילים מרגיעות שאתה לא לקראת עזיבת הפורום..ואולי כן???

רוצה לכתוב שהתגעגעתי ואני כאן , ויופי אנחנו אחרי החגים והמפגשים והמשפחתיות הכפויה ...רוצה להגיד שאני בסדר ונפלא ...ולנסות לאזן את הקולות והמכאובים במשהו טוב כי יש והרבה ... אבל האמת שאני בתקופה נוראית , כבר לא מאמינה בכוחות שלי ואולי גם לא רוצה בהם יותר . האמת שנתתי לעצב להשתלט עלי נתתי לו להיות קיים . הוא לא נראה לעין ואף בר דעת מסביבי לא יכול להבחין כן עסקים, כרגיל ...עובדת מתפקדת צוחקת מחייכת ....אותה אביב רק בלי שמחת חיים . אביב שרק אביב מכירה אביב עצובה ורק כאן ובטיפול מרשה לעצמי להוציא להגיד זקוקה לעזרה נשרפת בתוכי ...כדור האש הזה שרף אותי מבפנים ..ההרס העצמי , המשחק עם חיי , המוות שרשום על הקיר של ליבי , המשאלה שאני לא נותנת לה מילים וכוח ומחשבה המשאלה הזו קיימת בתוכי בתאים בדי אן איי כבר שנים . כשהייתי נערה המשאלה הזו הייתה כל כך חזקה התחננתי ליקום תעצור את הרכבת רוצה לרדת ..אבל תמיד הכוח הזה הוויטליות שבי משכו חזרה ...ואף אחד לא ראה ..כי כנראה שגם שאני צועקת ומבקשת עזרה , הדרך שלי לא נכונה ...כנראה שחוץ מעצמי איש לא מבין את גודל הצרה ...מגרדת תחתית ומתרוממת כמו עוף החול ...כדור האש שבתוכי שורף אותי מבפנים כל פעם מחדש ...וגם עכשיו תוך כדי שכותבת מרגישה איך הנשמה נשרפת וקמה מחדש ....עוף החול , עולם חדש גלים גלים של תקווה מתנפצים ובאים ...כי סה"כ החיים יפים .... https://www.youtube.com/watch?v=jL9g_5Lk1UQ ואיזה כייף שיש מוזיקה בעולם וטבע ובעלי חיים וצחוק של ילדים , ואנשים טובים סביב להזכיר לי שהחיים בסה"כ טובים אלי אז אודי וכולם שמחה שאתם כאן, ושיהיה סופ"ש קל ורך עד כמה שאפשר ....

אביב יקרה קוראת את החלקים השונים בתוך מה שכתבת נראה לי שיש מקום לכל הקולות גם העצב, גם השמחה, גן הכועס וכן הלאה.. אוהבת, ינשוף

ינשופי אהובה תודה יקרה על תזכורת נכונה כל כך.. תודה שאת איתי 😍

הי אביב יקרה, אם זה בסדר לכתוב... אני חושבת שאפשר לבדוק אם יש גם זעם, וזה לגמרי מתבקש ובסדר. ואולי זה שוב הקושי עם התלות. להרשות לעצמנו לקבל משהו שהוא מאד מאד חלקי, על-פני הבחירה בדרך הפיצול. ובהקשר ובהמשך - מתוך המקום שאני מכירה, מאמינה לך מאד בתחושה שזעקתך ונזקקותך אינה נשמעת ונמוגה בחלל, ואת אינך נראית, כאילו אין מי שמסכים להיות עד לסיוט היסטוריית חייך (אפרופו יום השואה המתקרב). שלך, סוריקטה

סוריקטה החכמה ...ברור ומובן שאת יכולה לכתוב ,אוהבת את כתיבתך ... וכמובן שיש זעם והרבה שצועד עם הכאב יחד יד ביד ..לצערי כרגע מופנה כלפי בעיקר כלפי גופי האומלל.. ובקשר לנשמעת ונראת ..זה עצוב באמת ,שבע שנות טיפול לימדו אותי לבקש עזרה בצורה ישירה. אני עושה את זה גם בטיפול וגם מול עוד מקום תמיכה ....ואתמול שכתבתי כאן שוחחתי עם שתהן על הדברים ושתהן הודו שנכון אני כבר הרבה זמן מציינת את גודל המקום הגרוע שאני נמצאת בו מפזרת סימני אזהרה צועקת הצילו בקול גדול והם לא מבחינות בזה כמו רואות אבל לא ממש יודעות מה לעשות עם זה מול הכוחות שלי .אולי אם לא הייתי קמה מהמיטה ומרעיבה את עצמי למוות היו שמים לב אבל אני מתפקדת בכוח רב ממש מכריחה את עצמי לקום ומקיאה את עצמי למוות וזה לצערי אף אחד לא רואה או שלא רוצה לראות ....מרגישה ממש כמו פעם שצועקת לעזרה ורק אני שם בשבילי..ומבינה שמשהו באיך לא נכון לא מדוייק ....לומדת וכמו שכתבתי לאודי מבינה גם שחלק מהעניין זה להביא את הכאב לא ממקום קרבני כי אם ממקום נקי אמיתי ואז אז אולי אפשר לשני להבין אותו ...מעשה טלאים בעולם מורכב....

אביב, אני מבינה את גודל הצרה. כל כך מבינה שזה כואב. וזה כואב. תהומות של כאב. איתך שירה

שירה יקרה ....תודה שבאת וכתבת את מה שכתבת בשבילי. עצוב שאת מבינה על איזה צרה אני מדברת ליבי איתך . את יודעת אולי יותר מכל מה שאני מנסה לאמר זה אז מה אם יש לי כוחות אני לא יכולה לבד צריכה שיעזרו לי ....קשה לי גם אם יש לי כוחות ...תודה שראית אותי בקושי ...

אודי יקר .. תודה על המילים המדייקות. רוצה להגיד לך ,שזה הרי ברור ומובן שככה זה אצל כולם . ולשתף אותך שזה היה מאוד מאוד קשה לכתוב את שנהם יחד . מעשה קריעת ים סוף . ואני רואה בזה שזה מה שלקחת מהדברים להדגיש הוכחה לכך שהצלחתי לרגע או יותר לחבר בן הכאב לטוב למשהו שלם ולא מפורק .. עוד תהליך שצלחתי עוד צעד קדימה. מנסה במאמץ רב לתת מקום לכאב שבי מבלי לוותר על הכוחות שלי ,מבלי להיות במקום קרבני 😊אז המון המון תודה

הי אודי רציתי לעדכן שבסוף הבאתי לה את המתנה והיא שמחה בה מאוד וגם דיברנו על כך. אז תודה לך ולמיכל ולסוריקטה המקסימות שלימדתם אותי שאפשר לדבר לפני המימוש ושלמתנות יש ערך ומשמעות. ואמנם המטפלת שלי לא קוראת זאת - אבל באמת תודה גם לה.

שמחה לשמוע שנעזרת בנו ושהמטפלת ידעה והבינה..אני מסכימה גם עם סוריקטה שסתם מתנה בלי פתק לצאת לידי חובה מיותרת לחלוטין. אך אם יש משמעות למתנה זה הרבה יותר שווה!!!!!

שלום רב, אחותי נשואה מזה מספר שנים. יש לה 2 ילדים. בעלה חולה נקיון בצורה מפחידה. הוא מנקה כל יום את הבית. חייבים להוריד נעליים בכניסנ. מחפש כל הזמן פירורים על הרצפה. כל לכלוך קטן הוא מתעצבן וצועק. הוא מחנך את הילדים איך לנקות ולסדר ( זה ממש מלחיץ לראות איך ילדים קטנים יכולים לנקות ולסדר ככה) פשוט מפחיד להיות אצלם בבית. אם משהו לא מסודר הוא נכנס למין טרנס שהוא חייב לנקות. רודה בבני המשפחה כאשר משהו לא מסודר. אם הוא חוזר הביתה והוא לא מסודר הוא צועק. פשוט מהצד כשאני רואה ממש זה אווירת טרור. בנוסף הוא צועק על הילדים בצורה משפילה ומקטינה, מהצד זה ממש מפחיד לשמוע את זה. יש עוד בני משפחה ששותפים לרגשות שלי . מבחינת אחותי כלכלית ולטובת הילדים היא לא רוצה לפרק את המשפחה. אותי זה ממש מתסכל ואני חוששת שהתנהגות כזו עלולה להיות סממן למשהו יותר גרוע מאלימות מילולית. מה ביכולתי לעשות?? אחותי אומרת שהיא מעירה לו אבל הוא בטוח שהוא צודק ומתנהג נכון ואין בכלל מה לדבר על ללכת לטיפול..אשמח לעזרנ

חזרה לשגרה, לא התראתי עם המטפלת כשלושה שבועות, בזמן הזה לא יצרתי קשר איתה בסמס..תמיד יש קשר כזה. הפעם גם כשהיה קשה ניסיתי לחשוב מה הייתה אומרת...קניתי ספר פסיכולוגיה, יש לי כבר מדף כפול של ספרים כאלה....לא שתמיד הכל מובן אבל שמתי לב שתאורטיקנים אוהבים גם לחזור על עצמם די הרבה...בכל אופן בפגישות מדובר על רגשות ולא על תאוריות..אף פעם לא רוצה להכנס לתאוריות איתה. אבל הספרים כאילו יוצרים לא רק הבנה של הטיפול אלא גם מעין קשר אליה? אולי....התגעגעתי כמובן, הפעם ממש לפני שהגעתי לדלת הכניסה נעצרתי ושלחתי לה הודעה שלא מסוגלת להכנס תרתי משמע..נעצרתי והתיישבתי במבואה כזו והרגשתי ממש מועקה..כתבתי לה שלא מסוגלת להכנס ואז היא יצאה אליי והביאה אותי זה עזר....פחד הנטישה השתלט רק בדקה לפני הכניסה..כתבתי לה שאני פוחדת שהיא לא שם ....והיא באה...שמחתי. הפעם הרבה השתנה כשהיא לא הייתה פיזית אך לפתע נשמרה בתוכי ואולי קצת לא נעלמה לגמריי בזמן החופשה:) אני אוהבת את המחוות הקטנות שלה :) אתה חושב שנכון למטפל כך לנהוג? לעזור פיזית כשצריך? כשבאתי עם כאב גב תמכה בי ממש פיזית ועכשיו יצאה אליי....מדהים עד כמה היא אדיבה כלפיי. גם אתה היית נוהג כך? הייתי רוצה חיבוק עכשיו כזה בטוח...שלא תעזוב גם אם היא מופנמת כבר בתוכי וגם אם אני מסתדרת לבד...הבטיחה שלא תעזוב.... כתבתי את זה אתמול ונמחק..לא נקלט...ואז היה לי פתאום קשה, שוב מועקה כזו שאין לה הסבר ממשי...מה עושים אודי עם המועקה הזו שמשתלטת? אני לא רוצה לכתוב לה הפעם בווטסאפ שתהיה לי הוכחה שהיא פה :( מה ניתן לעשות כשפתאום מועקה בלב ש...רק בסוף הפגישה כשכבר נרגעתי והיה בסדר וספרתי איך היה וכו'..היא אמרה גם שלא יהיו פגישות ברצף שוב, נסיעה נוספת שלה ועוד שלא יצא לנו רצף כזה וננסה למצוא זמנים ולתאם בפגישה הבאה...עכשיו קשה לי...אוףףף היה לי בסדר כשלא נפגשנו ופתאום טרח כאילו הכל חוזר.....למה אודי? ומה עושים כשזה קורה חוץ מלבקש נוכחות שלה בווטסאפ וכו'....כאילו מעדיפה לשכוח ממנה לעזוב וכו'..אבל אני לא במקום הזה יותר אודי..ממש לא! :(

היי מיכל כתבתי לך והכל נמחק אני מזדהה ממה שכתבת כל שינוי קטן בהקשר למטפלים שלנו מערער וגורמת לנו להרגיש חוסר בטחון הייתי רוצה להאמין שעם הזמן נוכל ללמוד להפנים את הבטחון של המטפלת בתוכינו.

תודה ינשוף..בכל זאת לא רגןעה גם עכשיו עד שאודי יענה...

הי מיכל, כתבת שאת לא במקום הזה יותר, ואני הייתי אומרת שאולי כן כדאי לזכור את הקושי עם תלות וחלקיות והבחירה בפיצול (ראי מה שכתבתי לאביב). מאמינה שמשהו כן קיים, כמו פעם, תמיד, אבל הידיעה ואולי הידיעה היותר עמוקה יכולה לפעמים לסייע להירפא יחסית מהר יותר מאותו מצב מוכר. שלך סוריקטה

ובוקר מצוין לכולם, או יום נעים. שלכם, סוריקטה

היי סוריקיטה טוב לחזור לשגרה טוב שיש לנו את הפורום של אודי שמחה שאת כאן

לאחר שנים רבות במקום עבודה אחד , החלטתי לשנות כוון . השינוי היה ארוך ומלווה בהמון מחשבה ושנים רבות של תחושת תקיעות. המקום החדש שנה מאוד ממה שעשיתי עד כה והמעסיקים ידעו זאת מראש וקבלו אותי תוך כדי מתן הבטחה והסכמה כי ההכשרה היא על אחריותם. רוב העובדים מכירים אותי כבר זמן רב באופן שטחי כי אני מקושרת לאחד מהעובדים הותיקים ועל כן התקבלתי . אני שם כבר חודש וחצי. ההכשרה מבולגנת וכמעט ולא קורת. למעלה ממחצית העובדים מתעלמים מקיומי ןמפנים לי את הגב כשאני מברכת לשלום. נודע לי כי מרכלים עלי מאחורי גבי ולא מבינים למה באתי כי אני לא יודעת כלום. בנוסף לכך, כולם שואלים ונעזרים זה בזה וכשאני שואלת - מסרבים לענות. אני במלכוד ולא יודעת מה לעשות. חווה ממש חרם וניכור ממשי.

שוב מצאתי רגע לכתוב, ושוב מצטערת שאני לא מוצאת יותר זמן להיות כאן.. אני חושבת עליכם, סוריקטה, ריגשו דברייך, מתה לספר על ההתרחשויות אבל נשארת עמומה בגלל הפחד מחשיפה.. הרבה בלבול ותהייה האם דברים טובים שקורים- קורים לי, האם אני באמת חיה, באמת על הבמה ולא מאחורי הקלעים, האם זה אמיתי או לא, כמה טוב לי במקום הזה וכמה אני צריכה שאחרים יראו אותי שם, ואני צריכה שיחשבו עלי דברים שונים מכל הדברים האיומים שחשבו עלי עד כה, עד כמה זה שברירי ההתפתחות הזאת. המון שאלות. וגם המטפלת בחופש כמובן בעיתוי מטורף זה. קשה להכיל.. . שלכם, גלי

הי גלי מתוקה ואהובה, בחיית למה להתנצל. סיבות טובות. זה נשמע מעודד. בסדר גמור שאת שומרת על עצמך ולא חושפת. עדיין מותר לי להישאר סקרנית 🐱 אני מדמיינת לי משהו בכיוון של היריון (בין אם קונקרטי בין אם מטאפורי), שהקונקרטי שבהם, הוא משהו שרואים רואים (ואבוי, אגב, למי שמסתירה אותו מהעולם בחוץ באופן מוגזם). אז אני שמחה שאת על הבמה. ומאד מחבקת אותך. מי שחושב, שיחשוב. האחריות שלך היא האם להזדהות עם ה'דברים האיומים האלה' ולהאכיל את הטרולים. אפשר גם להתרחק מהם ולעבור לסביבה חדשה עם מאפיינים אחרים. ועוד משהו - בעיניי, לעתים, העיתוי בו התרחשויות שיש להן פוטנציאל מצמיח (ומעורבות בחרדות, וגם זה די צמוד בדרך כלל, כנראה), קורות *דווקא* כשהמטפלים בחופשה, לחלופין, 'ההורים בחו"ל' וכד'. קרי בזמני פרידה וסוג של ריחוק גיאוגרפי אפילו. שלך, סוריקטה

🌻🌼🌷

היום...היו בעיות עם השליחה....רוצה לומר חג שמח לכלם. תודה לכל מי שמשתפת ועוזרת. במקום מתנה איחולים: הגשמת חלומות, הגשמה עצמית, הרגשת משמעות והרבה אהבה קודם כל עצמית וקבלה..אמן!. שלכם, מיכל.

יודעת שימים קשים .. לצערי הלבד קשה לנו וגם היחד המשפחתי קשה ....חגים תקופות לא פשוטות .... אתך בלב באמת ,שולחת חיבוק וכוחות 🙅🙅🙅🙅❤💙❤

הי אביבי, לקחתי את עצמי לענייני צמחים ובעלי חיים. כנראה שגרועים מהחגים מפגשים (מפגעים) של אירועים (חתונות, בר מצוות, לוויות...). מפגשים סוג-של-מאולצים בין אנשים, שהייתי ממדרת בינהם, וכל דבק הוא אולי קצת בלוף (?) יתרונות הפיצול והניתוק. במובנים הרלוונטיים. שלך, סוריקטה

קודם כל סוריקטה יקרה, עצוב לי שאת לבד...חבל שאין לך כחות..הלוואי והייתי יכולה לתת לך משלי..זה ממש הזכיר לי את התקופה של ההנקה שלי שלא נשארו בי כוחות..סחטתי את עצמי....אז מתנה בשבילי זה לא שוחד. פעם רציתי שיאהבו שיעריכו חשבתי שזו דרך... רק שתדעי היום ממש לא כך! מי שנותן לאחרים מרגיש שהוא גם מקבל וזו לא קלישאה..ובכלל מי שנותן מתנה גם מקבל מתנה ונוצרים קשרים עם אנשים..ככה העולם עובד לא??? אודי, מה המשמעות של מתנה? בעולם הפשוט? מה הנורמלי? כי מרגישה כבר לא נורמלית :( לא משנה...העיקר שיהיה חג שמח ותודה על הכל!! לא ניתן לתת לך מתנה אז אאחל: חג שמח מלא בהגשמה עצמית והגשמת חלומות. תודה מכל הלב על עזרה ברוכה והתמדה. מיכל. נ.ב. נסה לענות על משמעותה של מתנה. טוב?

הי מיכל (תגובתי תראה אור בעוד כשבוע ואולי יותר, ובכל אופן) - יש עייפות מצטברת, בכל זאת, חצי שנה של עבודה קשה ורצופה. ככל שאני מצליחה לראות בי - אני אדם נותן. מזמני, פועלי, הקשבה ותשומת לב. תדיר. והייתי רוצה להאמין שיש לזה ערך, לעתים יותר ממי שכל השנה לא שם עליך במיוחד, וייתן מתנה קונקרטית ואפילו ללא ברכה רשומה בכתב יד. אני כן נותנת מתנות. ועוד איך. בעיתוי שמרגיש מתאים לי. רוכבת על איזה גל. ולאו דווקא 'כי צריך'. בוודאי שזה נותן לי. וגם לקבל זה לתת, כבר הזכרתי זאת לא פעם כאן. אז אני מסכימה. זהו לבינתיים. אז, אחרי החג, שלך, סוריקטה

הי אודי, הי אנשים, עמכם הסליחה, נראה לי שאיני מסוגלת כל כך לאחל חג שמח. גם במציאות. יצאתי אולי לא בסדר, אבל זו אינה האמת שלי להוציא משפט כזה, אפילו בכאילו. נכון לרגעים אלו. ובכל זאת, איני רוצה לפספס. השערים יסגרו כאן (וכן, מניחה שגם יפתחו מחדש), ומרגיש לי שהעיתוי חשוב. הייתי רוצה לאתגר אותך, אודי, ולבקש מילים נוגעות עמוקות מחברות. לא עליהן יפול ויקום, ואני מחפשת אותן. חיבוק (הנה מילה שמתאימה למשאלה...) סוריקטה

וואו, אודי, הברקות מרגשות כל כך, שבאמת נגעו ללבי. וזה יופי, מילים שלך. ממך. משהו שיש לך ולי לא היה. כל כך המון תודה, שלך, סוריקטה (כן, אני מחוברת)

מנסה לחפש מילים לתאר את מה שמרגישים.. הרבה בלבול ורעש וכלום.. מין רעש לבן שרשרות של אותיות שממשיכים וממשיכים ולא מובילות לאף מקום.. לא קשורות לכלום. מילה מילה.. אות אות..וכן הלאה. וכך ממשיכים את החיים... רצף של כלום.. של חוסר נוכחות ממשיכים וממשיכים.. לא קשורים לכלום.. לאוויר לעננים לרוח רפאים. ממשיכים וממשיכים ומחפשים משהו לאחז בו אבל כל דבר שנוגעים בו מייד נעלמת כמו כוסות רוח. קצת הולכת לאיבוד.. את החלקים ממשיכים וממשיכים ולא עוצרים כי עם עוצרים לרגע נלך לאיבוד ונאבד את עצמינו, לפחות כאשר ממשיכים יש אשליה שעושים רק ללכת בלי לחשוב.. להמשיך בלי לעצור לרגע לא רוצים להתחבר, לא רוצים להרגיש, לא רוצים לגעת, לא רוצים שיגעו.. שומרים מרחק מאנשים שפוגים ומכאיבים ממשיכים וממשיכים..

הי ינשוף, הייתי רוצה להאמין שמסתתר כאן דחף החיים. בעוצמתו. וכאילו אל לנו לדעת שהוא שם. והוא שם. ואל לנו לדעת שהמציאות שם, והיא שם. לילה, סוריקטה

יקרה אהובה ...מבינה שממש קשה עכשיו..מחר אולי יהיה קל יותר ☺ את יודעת הרעש הלבן הזה העמום שתופס את כל חלל הראש ..הופך למילים וקולות וצלילים כשמאפשרים להם להיות כשמקשיבים להם.. לאט לאט יקרה זה יגיע .. את עובדת כל כך קשה ועכשיו זאת תקופה כזו שמקשה שמזכירה את הנזקים והקושי ....איתך עם כולך בלב . אוהבת את כולך חיבוק ענק ענק 😻🐥🐶🐰🐻🐻🐻🐻🐼

סוריקיטה, אביב ואודי יקרים רק שתדעו שמילים שלכם, ההבנה שלכם מרגיע. תודה רבה

אודי יקר וכולם , חג שמח ,חג אביב פורח בתקווה לאביב ופריחה בלב שריח הפריחה והיופי שבחוץ יחלחלו פנימה אל תוך הלב ... ולך אודי יקר אין לי מילים להודות על היד המושטת הלב האוהב . המסירות האכפתיות הנגיעות והעטיפה כל השנה ... אתה כל כך משמעותי עבורי אז פשוט תודה ❤

חג שמח אביב יקרה אוהבת, ינשוף

היי, אני סובלת כבר קצת יותר מעשור ממלא סוגים של בעיות נפשיות שדי מגבילות אותי ואת התפקוד שלי בחיים. הייתי בהרבה טיפולים, לקחתי מיליון סוגי כדורים (עדיין מטופלת). דווקא ocd זה הדבר שסבלתי ממנו הכי פחות. כלומר אני מניחה שתמיד סבלתי גם מ-ocd. בעיקר מחשבתי. חלק גדול מהאוסידי שלי תמיד היה בקטע של ניתוח מחשבתי של דברים שעשיתי ואם עשיתי אותם כמו שצריך, אם לא טעיתי, אם אמרתי משהו שלא הייתי צריכה להגיד או להיפך. קטע של דיוק ושלמות היו ועדיין חשובים עבורי. המון מחשבות של ספק וחוסר החלטיות. הדברים האלו היו משגעים אותי וגורמים לחרדה. בנוסף, הייתה לי תקופה שחששתי לפגוע מינית בילדים שעליהם שמרתי או לגנוב דברים מהבית (דברים שמעולם לא עשיתי כמובן). זה נשמע הרבה אבל התמודדתי עם הדברים האלו יחסית בצורה סבירה, שאפילו לא כ"כ ציינתי את זה בטיפולים. זה לא היה אישיו מרכזי. בשנתיים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה, אני באיזושהי החמרה באוסידי. אני לא יכולה להשוות את הרמה ללפני שנה, לפני חצי שנה, לפני חודשיים וכו'... זה מטורף. זה מחמיר כל יום עד שזה כבר נעשה כרגע אחד הדברים הכי קשים עבורי. זה התפשט לכ"כ הרבה תחומים וכל יום נוספים דברים חדשים. קשה לי אפילו לתאר את הסוגים של האוסידי כי זה כבר נעשה רחב. יש לי הרבה שקשורים ללכלוך ומחלות. שטיפות ידיים. יש לי הרבה שקשורים לספק ודיוק. פחדים לטעות ולעשות נזק. אני מרגישה מותשת נפשית ופיזית. אין לי כוח לחשוב/לעשות פעולות מסוימות, אבל אני יודעת שאם אני לא אעשה אותן, אני אהיה בחרדה (גם כשאני עושה אותן אני הרבה פעמים בחרדה). ממש לאחרונה נוסף קטע חדש שמעולם לא היה לי. כשאני מוצפת בהמון מחשבות בתוך הראש ואני מרגישה חוסר שקט, אני לפעמים ממצמצת חזק הרבה פעמים. זה חצי מודע ומכוון, וגם קצת נעשה אוטומטי. יש בזה משהו טיפה מרגיע, כאילו אני מנסה לעשות reset למוח. אני נורא רגילה לסבול. רגילה לבעיות שלי. יש עליות וירידות במצבי ובהתאם לזה הטיפולים משתנים. אבל עדיין זה מוכר לי. אני לא מצליחה להבין איך האוסידי פתאום נכנס בכל הכוח לתמונה. האם זה יכול להיות שocd יתחיל להפריע בשלב מאוחר יותר? האם זה הגיוני שהוא מחמיר בקצב כ"כ מהיר? אני כבר לא יכולה לשאת את מספר הקשיים והבעיות שיש לי. הבנתי שיש טיפול קוגנטיבי התנהגותי לזה אבל אני לא מצליחה להבין איך זה יכול להועיל כשמדובר בספקטרום רחב של אובססיות, גם מחשבתיות. בקיצור, מה ניתן לעשות? אני יותר מיואשת מבד"כ כרגע. תודה!

אני בשנות ה-30 לחיי ואני נמוכה באופן די יוצא דופן. קורה לי לא אחת שאנשים נועצים בי מבטים (גם ילדים וגם מבוגרים) שמאוד לא נעימים לי, ותופעה הרבה פחות שכיחה היא לקבל הערות מילדים, בדיוק כמו הערב, כשילד אחד ראה אותי ואמר "איזה קטנה". אני יודעת שאני ממש לא צריכה להתרגש מילד טיפש וכאמור - די נדיר שמקרים כאלה מתרחשים, אבל עדיין, כשזה קורה - it gets to me. מה עושים? והאם זה בכלל תקין שבגילי אני אני עדיין מוטרדת כך ממבטים ומהערות של ילדים? :(

הי אלמונית, אפשר. וזה תהליך. מאמינה שיש קשר ללקבל את עצמך כמו שאת על יתרונותייך ופגמייך (וגם זה בעיניי המתבונן). לי יש כרגע איזו בעיה שניכרת עליי בחזותי. אכן ילדים שואלים. ואני עונה. למדתי לא להתבייש באמת ולא לשדר בושה. ממש מהעומק. לילדים תוכלי להביט בעיניים תוך הקשבה ולומר להם - נכון, אני קטנה. ואפילו להזמין להתקרב ולגעת. ולהראות להם שהפנים שלך, תוכך, והראש, כמו של בני האדם. אפשר להראות להם שאת ידידותית, אם כך הוא, למשל. יש אנשים קטנים שחופשי להם בהרגשה ויש מי שמסובכים עם זה ויש איזה שידור, כנראה, לא מודע כלפי חוץ. קטן יכול להיות נפלא. אפשר לחפש את היתרונות ואפילו להשוויץ בהם. סוריקטה

נו, באמת, מיקה מצחיקה שכמותך! את באמת "מאשרת" את דבריו של פסיכולוג קליני בכיר שהוא ד"ר ועוד כל מיני דברים בפסיכולוגיה? מה יש לך??? מין הסתם שהוא צודק... אפילו שזה קצת מערער לקרוא ואולי טיפה מעליב מה קרה , מיקה, את מרגישה נזקקת??? את רק רוצה לדעת שהיא אוהבת אותך? נכון? יאללה תודי בזה, ילדה חולמנית ורוצה צומי שכמותך... לכן את קונה לה משהו שהוא לגמרי את, ולא משהו שאת משערת שהיא אוהבת או צריכה... אוי, את כזאתי מיקה קטנה וצפויה ושקופה...חחח מתי תביני שאת כבר לא דחוייה יותר? כבר לא צוחקים עלייך! ויש אנשים שאכפת להם שאת בוכה לבד בחדר.. אודי, איפשהו באחד הצדדים הנסתרים בלב שלי, אני יודעת שהיא מחבבת אותי. אני מרגישה את זה ממנה. ואני יודעת שאם אני רק אאפשר ולא אברח, יהיה לי איתה קשר טיפולי טוב. אני מתכוונת לדבר איתה שבוע הבא (וגם לתת לה את המתנה שהיא אני) תודה רבה וחג שמח.

רוצה לאחל לכם חג שמח, חג של אביב בלב,צמיחה טובה עם הרבה ריחות וצבעי טבע.. במבי.

תודה על האיחולים מאחלת לך גם חג שמח חג של התחדשות.. של פריחה וריפוי... המון המון ריפוי...ינשוףך

הי במבי, שמחה שאת כאן. תודה מתוקה. אני רק מחכה שהיום הארור הזה יעבור. אני לבד בדבר הזה שקוראים לו בית. נראה לי שבכוונתי לקחת כדורים ולישון. ובחול המועד לקחת מרחק מכל ההמולות. וכן - חזרה עונת פעולות הגינון. לבלובים חדשים לרוב. סוריקטה

אתך בלב .......🙅🙅🙅🙅🙅

תודה, אביב, אני כבר בגיל שצריך משקפי קריאה כדי לראות את רגשוני החיבוק החביבים. אבל ראיתי. שלך, סוריקטה

חג שמח במבי :-)

במבי יקרה שגם לך יהיה חג שמח ...עם הרבה ריפוי של הלב שולחת כוחות לעבור את הימים האלו .. אתך

במבי יקרה ואהובה .. אני יודעת שכתבתי לך בחמישי ..שולחת כוחות ללב ולנפש.... שיהיה חג שמח ....

אני בטוחה שכתבתי כאן קודם .. אודי הפער בן הפנים המפורק לחוץ השלם המתפקד מתפוצץ לי בפנים היום.. עייפה מהכל וכבר לא ממש מבינה על מה המהומה ומה התכלית ובשביל מה להלחם ... היום גוש האש רוצה לשרוף הכל להשמיד ולהרוס.. עצוב ,גוש אש בן 50 שנה . זה הזוי 50 שנה מאז אבא פגע בי בפעם הראשונה ועד היום זה חי בי כמו היה היום .... היא הציעה שאני אתן לזה מילים וכמו רוני מרגישה שהמילים ברחו להם ובכל זאת מנסה ..ומה שנשאר זה זעקה כואבת של אדם מותש פיזית ונפשית....בא לי להכנס למיטה לכסות בשמיכה ולא לעשות כלום ...עצוב , הפכתי להיות אשה עצובה ....

קודם כל שולחת לך חיבוק אוהב מכל הלב... קשה... הכל מציף... וכואב... והכי הכי עצוב... אני חושבת שגם חיוני לתת מקום לחלק עצוב... שאולי רוצה שתקשיבי לו ושתהיי איתו.. איתך, אוהבת...ינשוף

תודה על הכל אישה יקרה ❤💛💜💚🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅🙅

משתפת שמתפקדת, חושבת עליה די הרבה אבל בקשר למה הייתה אומרת לי...הקול שלה מלווה אותי ופתאום אולי מבינה למה הכוונה "הטוב שבגעגוע" לכך התכוונת אודי? ... ממש שונה הפעם למרות שהמון זמן לא נפגשנו ויש עוד זמן עד ש... כנראה ממרקת ומנקה גם את הנפש שלי מהכל.......מרגישה שלוות נפש וזה מוצא חן בעיניי, הלוואי שיחזיק לאורך זמן. הפעם חוגגים סדר לבד, מעולם זה לא קרה...זה מוזר אבל הרגשה של "לצאת לחופשי" חג חירות שמח :) השתנתי..מרגישה שינוי. אודי, תודה רבה על כל העבודה הברוכה שאתה עושה כאן עבורי ועבור שאר הבנות, זה כלל לא מובן מאליו, זה דורש הרבה ואתה מתמיד..וואו..אודי תודה רבה, יש לך חלק מאוד נכבד בהרגשתי היום :) חג שמח!

נעלמו המילים אז ברחתי. פחדנית.

אבל הנה בכל זאת את פה :) חג שמח

הי רוני, נראה שמצאת כמה מילים בכל זאת והעזת. ממי / ממה את פוחדת? שלך, סוריקטה

רוני מאוד מבינה כמוך לא היו לי מילים אבל משהו בהודעה הזו שלך נתן לי כוח לגרד מילים ... ואת יקרה אמיצה מאוד הנה נתת מילים למרות הקושי והפחד ...היית חסרה כאן :)

הפתק יותר חשוב מהמתנה ;) מתנה זו אות הערכה למישהו. אני מומחית לתת מתנות...נהנית לראות את הפנים של האנשים כשמקבלים..זה כמו לבשל לאנשים ולראות שהם שמחים מהבישול הטעים שלי ;)ומודים לי..כייף. היא הרבה פעמים אומרת תודה ושאני לא צריכה ומדברות יותר על המשמעות וכו' עדיין לא הצליח לה שלא אקנה לה. .חושבת שמגיע לה!!! ואנשים שמחים שאני תמיד יודעץ מה לקנות להם. בדרך כלל אני ממש יודעת להתאים לאחרים מתנות. נחמד לא?תנסי גם וחייכי אל העולם והוא יחייך אלייך בחזרה :)

אז את אומרת להביא לה אפילו שזה ילדותי? מקסימום היא תחשוב שאני ילדותית, היא יודעת זאת במילא... האמת, לא נראה לי שהיא מצפה ממני לאיזו מתנה בוגרת רק מקווה שלא תזרוק או משהו... או שתביא לילדים שלה :-) בעצם, הם בטח בוגרים כאלה....ולא ילדותיים כמוני :-(

את מקסימה, תעשי מה שאת חושבת לנכון, בכל מקרה בטיפול המתנה שונה מכל מקום אחר נדמה לי...כי יותר חושבים על משמעות וכו'... מצחיק, את יודעת מה הייתה המתנה הראשונה שנתתי לה? מעצור לדלת :) שזה ממש זול ופשוט, כי עצבן אותי שהיא שמה קערה שתעצור את הדלת וזה נראה לי פרקטי והמשמעות מאחורי: רציתי שהיא תהיה המעצור שלי למערבולת הרגשית. מעניין לא? אני נוהגת לתת תמיד מתנות, למורים הפרטיים של ילדיי, למי שאני באה להתארח בוודאי, ימי הולדת וכו'...אז גם פה...תלוי בך. מתנה אומרת תודה ושאתה חשוב עבורי וחשבתי עלייך :) זה הכל, בעולם הפשוט. אך כנראה שאצלנו הדברים הרבה יותר מורכבים בעיקר בטיפול, לכן זה שונה. בהצלחה וחג שמח.

הממ, ואם אני אביא לה משהו ילדותי, סוג של משחק לילדים והמטפלת היא אישה בוגרת ואם לא יהיה לה מה לעשות עם זה? וזה לא יהיה פרקטי? כדאי עדיין להביא? אם היא תזרוק לפח? קראתי במאמר של איך לקנות מתנות שהמתנה צריכה להתאים למקבל המתנה, וזה לא כ"כ מתאים לה.. אבל אני לא יכולה לחשוב על משהו אחר לתת

הי מיקה, אוכל לשלוח לך המלצה שאני מיישמת - לדבר בטיפול על התכנית ועל החרדות המתלוות אליה טרום ביצוע. לעתים, מצטרף גם מימוש. שלך, סוריקטה

וואו מיכל, באמת כתבת לי משהו מעניין לגבי המתנה למטפלת. האמת שלא חשבתי על זה כמוך, שאם אתן לה מתנה היא תאהב אותי יותר. אלא שאם אתן לה מתנה , אולי כך היא תדע שאני זאת שמחבבת אותה, ואז הקשר שלנו ייהרס. בכל מקרה, החלטתי כן לתת לה, אבל לצרף מכתב (כי קשה לי להעלות בע"פ) ולכתוב בכמה מילים על ההתלבטות. ולכתוב גם שאני מקווה שהקשר שלנו יישאר בדיוק כמו שהיה לפני. היא מתייחסת בפגישות לדברים שאני כותבת לה, אז אני מאמינה שהיא תעלה את הנושא בפגישה לאחר מכן. אני רק מקווה שזה לא מוקדם מדי כי אני לא אצלה כ"כ הרבה זמן. וכמובן מקווה שהיא בכלל תסכים לקבל את המתנה (הצנועה), אחרת ממש פדיחות . אוף, מקווה שיהיה בסדר.

וואו, בפגישה הטיפולית אחרונה שהייתה, פתאום קלטתי שניפגש רק אחרי ה'חג'. וחשבתי לי בקול מולו (המטפל) - וואלה לא הבאתי מתנה. ואחר כך הוספתי - אבל נתתי מילים. בעבר, הייתי נותנת מתנות לאנשים מתוך תחושת אשמה. בהשוואה למה שהיה - היום כבר כמעט לא נותנת מתנות (אלא בעיקר לילדים). אין לי כוח לזה יותר... מילים של בינתיים, סוריקטה

סוריקטה, אבל כשנגמרות המילים או כשקשה לבטא אותן- אז מתאים להביא מתנה, לא?

הי מיקה, ואז, אז, אולי, המתנה הופכת להיות סוג של חידה? טומנת בתוכה משאלה להבנה ללא מילים? מתנות בטיפול, לדעתי, עשויות להיות נושא נפיץ בשלבים מסוימים שלו. אבל אולי המעשה יוביל לרגשות שונים בעוצמות שונות שיצופו, והם יוכלו לצאת לאור בשלבים מאוחרים יותר. אולי. הזמנים אומרים את דברם, כנראה. סוריקטה

מעניין, באמת עדיף שלא לתת אם זו תחושת אשמה...מתנה זו מחשבה על אחר, אולי אין לך כח לאחרים (לא לילדים) וזה מה שמותיר גם לבד... אם אתה משקיע בקשר אז ישקיעו בך בחזרה כי אתה שווה השקעה...לא יודעת מעניין שזו מחשבתי. בקשר לטיפול השקעתי המון בקשר כי רציתי שתאהב אותי, חשבתי מצד אחד שלא ניתן לאהוב ומצד שני כל כך רציתי...אבל ההשקעה בקשר איתה הניבה המון פירות אז אני שמחה שהשקעתי בקשר, במחשבות שלי עליה, כמו למשל לא ליצור קשר עד שנפגש, משהו שקשה לי אבל כדאי כי גם אני עכשיו מתמודדת לבד וזו מטרה טובה וגם אני מתחשבת בה! היא בחו"ל עכשיו...תמיד כשהיא בחופשה אני מתמודדת לבד...טוב כבר נסחפתי בכתיבה :) חג שמח

הי מיכל, ... מתנה זה גם אומר (בעיניי) שיש לך. ולי, כך מרגישה לעתים, לא נותר הרבה, כי כבר כל כך הרבה השקעתי. והשקעתי ועדיין מרגישה ש או הדברים שלי יורדים לטמיון (למשל, גם המילים כאן בפורום) או שבכל מקרה איני ראויה. לא רוצה לתת מתנה למישהו כדי לשחד אותו להיות טוב אליי. אני גם אדם שלא בדיוק חושבים לתת לו מתנות. לא בחגים ולא בימי הולדת שלי, ולא כשחוזרים מטיול בחו"ל. ואם כן, זה בדרך כלל לא בא עם ברכה. הייתי מרעיפה מתנות בעבר. מהאין שלי. אז עכשיו קצת נגמר לי. סוריקטה

שלום אודי, רציתי לדעת אם היפנוזה עשויה לסייע בגמילה מסוכרים, ואם כן אז בכמה פגישות טיפוליות בערך? תודה רבה ולילה טוב! כפיר

אודי יקר, חשבתי שאם היא הייתה אז הייתי שולחת לה הודעה לעזרה...אבל מהיעדרות שלה דווקא יכולים לצאת גם דברים טובים, אני גאה בעצמי על ההתמודדות הנכונה שלי עם בני. הגבתי לו כמו שהיא מגיבה אליי במקרי מצוקה, שספר לי מה עבר אמרתי לו שאני מבינה שקשה ואמרתי לו שהוא יודע מה הוא עושה במצב כזה, שהוא מתרחק מעט ונושם אח"כ אמרתי שתמיד יש אפשרות לחזור הבייתה ובבוקר אולי הדברים יראו אחרת ושידבר איתי והשארתי נייד פתוח שידע שאני פה בשבילו, שאלתי אותו אם יש מישהו לידו שרואה אותו ושיגש אליו (למרות אי הרצון להיעזר), התברר שהגיע מישהו בוגר ויותר מאוחר הוא התקשר לומר שעזרו לו. אמרתי לו שאני שמחה שהוא נתן שיראו אותו ושהבחור הבוגר ראה אותו ועזר לו שהוא אדם נחמד ותמיד אפשר להיעזר זו לא בושה :) אמרתי לו שאני גאה בו!! שיתקשר בבוקר ואכן כך היה, הוא נשמע הרבה יותר טוב...והבחור אמר לו שידבר איתו במשך היום לראות איך הולך.....וספר לו שלכולם יש רגעי משבר גם אם לא עכשיו יכול להיות יותר מאוחר או בזמנים אחרים (זה מעין קורס כזה שכל פעם יוצאים לשטח וכו') ,זו גם הכנה מעולה לצבא אגב, מדהים!!!!!!!!! למדתי ממנה רבות לא רק איך לעזור לעצמי אלא ממש איך להתנהג כשמישהו אחר במצוקה! היא מדהימה, אוהבת אותה ומחכה שתחזור, לא מרגישה נטושה הפעם אלא שהיא כאילו הנחתה אותי מה לעשות ושתחזור, יודעת שתחזור!!! ........אני עדיין המומה מהתפקוד שלי...פעם הייתי נלחצת מכזה דבר ורצה "להציל" אותו או פשוט מנסה לשכנע אותו להשאר, במקום להבין, לשמוע וללמד אותו לבטוח בעצמו ולהיעזר :) מדהים, לא? תודה סוריקטה ואודי תודה שאמרת שפעלתי נכון...אכן מרגישה יותר בטוחה בעצמי במצבי לחץ...מדהים אותי. ואתה בדרכך תענה, משמח לשמוע! :-) משהו כזה נכון? אוהבת אותך, מיכל

איזו אימא מתוקה את (גם אני הייתי רוצה להפנים קצת את המטפלת שלי, ולהיות יותר חביבה וחייכנית לסביבה)

הי מיכל, את נשמעת נהדר. זכרי את הרגעים הללו, ברגעים שמצב הרוח מתנדנד לצד השני. שלך, סוריקטה

מיכלי תמיד ידעתי שיש לך את זה. גאה בך ..... ושימחת גם אותי :)

אתן מקסימות!!! תודה, אכן מרגישה שמצליחה לתפקד טוב למרות שכל כך שונאת את התקופה הזו...ואומר בסוד, התחמקתי מכל ה"משפוחה" השנה וזה דווקא ממש מוצא חן בעיניי, סדר אינטימי מצומצם :) תענוג, קצת שקט נפשי לא מזיק אף פעם :) חג שמח.

שניסיתי לשלוח לא נקלטו במערכת. מבאס. הן שמורות אצלי, אבל כל-כך חלף זמן. נו. (בכל אופן, רואה שניתן לצרף קבצים - מנסה לשלוח תמונת מרקם כללית, שהורדתי מהרשת) סוריקטה

קראתי אותך שם למטה ...תודה על המאמץ וההשקעה .

נכנסת לכאן אחרי כמה שבועות שרציתי להכנס ולא מצאתי דקה.. שונאת לכתוב בלי שקראתי מה קורה אתכן.. כמו להכנס לחדר מלא אנשים ולהתחיל לדבר, כאילו רואה רק את עצמי.. אז זה לא ככה.. אבל מפאת קוצר הזמן אספר לכן בלי לקרוא, שאני בסדר. לא נושמת כ"כ אבל בסדר:) המון שינויים גדולים קרו ובקרוב צפויים עוד כמה. אני מתרגשת וחוששת וחרדה ומבוהלת ומנסה לנשום ולא לקלקל.. תחזיקו לי אצבעות? שלכן גלי

הי גלי יקירתי, זה נשמע וואו! איתך מכל הלב, סוריקטה

הי שוב, רציתי לכתוב לך כמו שאודי כתב לי - סיקרנת. עד מאד :-) שלך, סוריקטה

הי כולם, היה לי שבוע עמוס וכתבתי כמה הודעות המשך על עצים מסוף שבוע שעבר. מסבה את תשומת הלב. שמחה שכך. המחשבות התבשלו להן. שמחה שהיה כך גם עם החלטה מאד משמעותית עבורי בשבועות האחרונים, החלטה, שלקחתי עבורה את הזמן ואני שלמה איתה, למרות שיש בה ויתור כואב. רופא הנפש שלי אומר (והוא חכם), ונדמה לי שהזכרתי זאת לא פעם כאן, שעדיף להחליט על-פני השארת כל האפשרויות בדימיון. ושמחה (פעם שלישית) שהיום השתחררתי מהעבודה מוקדם מהרגיל. מנוחה לנו, סוריקטה

ת'אמת, אם כוונתך לתוכן הודעתי זו - לא משהו כזה מיוחד, כנראה. בחירה להישאר בקו הקיים שנותן לי בטחון מסוים לזמן מוגבל מאד, ולא לבחור במשהו שעל פניו וריגשית יש בו משהו מפתה כביכול לשנים קדימה, אבל הוא לוקח אותי שוב למקום של הקרבה ועבדות. ופסח מתקרב (חירות/עבדות), חג שמאד מזכיר עד כמה אין משפחה וכמה הגרעין שם מפורק. אה, ויש בי גם אלמנטים כמו בסיפור על הפיל הקשור ההוא, שכבר מזמן לא היה כבול. כן רציתי לסקרן באשר לזיהוי המטפל שלי. סוריקטה

אהבתי חזרה שמחתי לקרוא אותך , שמחה מדבקת.... ומצטרפת לאודי סיקרנת...

הי אודי, יש לי ממש התלבטות אם להביא למטפלת מתנה קטנה לחג האם היא שאני ממש רוצה...היא מאוד נחמדה אליי והיא גם מחייכת הרבה והיא גם די סובלת בשקט את ההודעות והמיילים הלא נחמדים שלי אליה (היא אמרה שאני מזדהה עם התוקפן, ואז דמיינתי שאני צובעת אותה כמו ליצן ושולחת אותה לעשות ביביסייטר על כל הילדים המרעישים בשכונה שלי. הממ, מעניין תוך כמה שניות יהיה לה כאב ראש?) אודי, האמת היא שאני לא רוצה לשלוח אותה לאף מקום. אני רוצה שהיא תישאר בחדר לתמיד כדי שאני אוכל לבוא אליה ולהתייעץ. ואם יום אחד אני ארצה לבוא ואז היא לא תהיה בחדר יותר? אני אהיה ממש עצובה. אודי, נראה לי שאני פוחדת. אם אני אתן לה מתנה, זה כאילו "התמסרתי" לה ואז אני כבר לא אתגר. ואז היא לא תתאמץ בשבילי ולא יהיה אכפת לה בכלל. ואז החדר שלה יישאר ריק ומיותם ויהיה לי בו ממש לבד ומשעמם. אני בדילמה.

יודעת משהו מעניין, אני בדיוק חושבת ההפך ממך, כל הזמן נותנת לה מתנות לכל חג ואפילו פעם נתתי לה סתם והיא אמרה שלא צריך...וכו' ודברנו על העינין הזה...דווקא אני חשבתי הפוך שאם אתן מתנות היא תאהב אותי יותר, אקרב אותה אליי יותר :) ואז תתאמץ יותר בשבילי.....מצחיק כנראה שזה לא משנה זה רק בראש שלנו :)

אודי, משהו פרקטי..חייבת עזרה. מה עושים שהילד בטיול ומתקשר בלילה שהוא לא מסוגל יותר. שהיה לו יום גרוע והוא רוצה הבייתה..בגיל העשרה..במחנה.והוא ילד שכל כך אוהב את זה אבל מצד שני כשמשהו לא הולך לו או כמה דברים קשים לו הוא מתייאש :( אמרתי שיפנה למישהו אחראי. הוא אומר שהוא לא יכול, שהוא לבד ורק אני יכולה לעזור לו. ניסיתי ככה בטלפון...ואמרתי שיתקשר והטלפון יהיה פתוח כל הלילה..ובבוקר שיחליט. לא יודעת מה לעשות ככה בשלט רחוק.. חוץ מלומר שסומכת עליו ואוהבת אותו...אוףףףף איך אמתין לה אפילו בשביל סתם דברים כאלה גם...קשה לי ואני כל כך נשמעת חזקה ובטוחה לילד אבל בעצם אני לא! אני בול כמוהו מתקשה לראות את הטוב כשיש לי כמה דברים רעים יחד... אוףףף

הי מיכל, מתארת לעצמי שישנם עדכונים באשר להתמודדות של הבחורצ'יק עם התסכול. איך היום? בפגישה טרום הפעם האחרונה שהמטפל שלי היה בחופש, דיברנו על איזו מחשבה והתבוננות שיצא לשנינו באופן מקרי (או שלא) להיות איתה באותו היום ממש. כאילו היינו כל כך קשורים שאנחנו מגיעים לנקודות דומות. זה עזר. אחרי שנים של בניית קשר. שלך, סוריקטה

אודי הי, אתה יודע ? לפני מס' שנים קראתי את הספר "הקצה הפרימיטיבי של החוויה" שכתב אוגדן וחשבתי /הרגשתי שהוא ממש ממש מדבר אותי במקום שאין לי מילים.. הוא תיאר במדויק !! את החוויות שאני חווה.. בסוף השבוע אני פותחת את המוסף ורואה שיש איתו ראיון ! לא האמנתי .. הייתי בטוחה שהוא מת מזמן.. שהוא תיאורטיקן מלפני המון שנים.. כמובן שקראתי מילה במילה ואפילו סימנתי לעצמי "קטעים נבחרים" שבהם הוא מספר את עצמו בין השורות.. היום כשנפגשתי עם אימא צביה אוגדן היה "על הספה" ניתחתי את בחירתו הראשונית כפסיכואנליטיקאי דרך הזיכרון שבחר לשתף..הזיכרון שכשהיה בן שלוש אימא שלו הייתה בפסיכואנליזה וכשהיה בן שבע (אוגדן) האנליטיקאי של אימו מת.. היו קטעים לא מעטים שסימנתי והבאתי היום לפגישה... אודי, אתה קראת את הראיון עם אוגדן ? שמעת עליו ? אתה יודע שהוא העריץ את וויניקוט ? אני חושבת שבגלל זה הוא משמעותי עבורי.. בגלל החיבור לאימא צביה שהיא וויניקוטיאנית.. שאלתי אותה היום אם הוא יבוא לביקור בארץ אם היא תלך לשמוע אותו.. אפילו אימא צביה שהיא בד"כ פני פוקר ולא עונה מילה..אפילו היא אמרה כן והעיניים שלה זרחו... אודי.. גם עבורך אוגדן משמעותי ? גם אתה תלך לשמוע אותו אם הוא יגיע לארץ ? למה חשוב לי לדעת גם לגביך וגם לגבי אימא צביה אם אוגדן משמעותי עבורכם ? גם אני ארצה להגיע לשמוע אותו... שלך-במבי.

הי במבי, השערה - אולי את מחפשת משהו משותף לך ולאמא צביה מחוץ לחדר הטיפולי. עבורי (והטיפול שלי) התשובה הזו תופסת. ובאותו הקשר - הייתי חפצה לשאול אותך אודי, למשל, האם אתה מזהה לפי כתיבתי את טביעת האצבע של המטפל שלי ויכול לזהות מיהו? שלכם, סוריקטה

אודי לא הבנתי אותך שם למטה. ואולי בתוך המלל שלי גם אתה הלכת לאיבוד . אני יעזוב לרגע את הטיפול המטפלים והדרך ..ואתרכז באני ברור לי שה"חלקים"הם כולם אני . אני גם מבינה שהם מחזיקים רגשות בצורות שונות שאני מתוך דרך חיים "בוחרת " לא להרגיש. אז אם ניקח את הפחד מאבא שרק מההקשבה לקול הזה פתאום הבנתי עד כמה יש בי תחושת פחד לא הגיונית שאני לא מרגישה ולא נותנת לו מקום. עכשיו השאלה שלי האם יש מקום לפחד הזה ...אני לא מסוגלת לקבל את הפחד הזה ,הוא לא הגיוני. אם אני מקבלת את הרגשות "הכלואים" האלה אני צריכה להתמודד עם האמת . שמפרקת אותי לרסיסים קטנים ולא משאירה לי כוחות .. ובעניין הטיפול האמת שדיברתי איתה על זה המון וזו הדרך שלה. מן הסתם היא חותרת לחיבור רק מתוך הפרוק ולא מתוך השלם .חייבת להגיד שהדרך שלה מלמדת אותי לכבד, להקשיב ולתמוך בהם ולהתייחס לכולם כאל אני . אני מרגישה איתה מאוד נוח ויש תיקשורת מדהימה שמקבלת את הכל ,את כל מה ומי ואיך שאני מביאה וזה נותן המון כוח.ולמעשה השאלה שלי היא איך אני אמורה להתנהל עם עצמי ולא מה הטיפול הנכון .. המון תודה על הכל, על התמיכה ועל כוחות שאתה נותן בדרך ...

הי אביב, חפצתי להזכיר, שגם מה שרכשת מהמטפלת (למשל, הנוכחית) הוא חלק בך, ותקוותי שמשקל הקול הזה יגבר על הקולות העוצמתיים המושרשים האחרים. הרבה מאד מאד מאד עבודה, הרבה זמן וסבלנות, ויש תקווה. שלך, סוריקטה

אודי אתה יכול לעזור לי? הוא הלך ונשארתי לבד ואני כמו בהתקף חרדה בתוך התקף בתוך התקף שלא פוסק והוא יחזור רק עוד עשרה ימים ואני רק רוצה לישון עד שיחזור וכואבת לי הבטן כל כך חזק והכל מפחיד אותי ואני לא מבינה כלום כאילו כלום לא מחובר וכל מה שאני עושה זה רק להיות ליד מציאות לא מובנת.

הי שירה יקרה, אם אצטט את המטפל שלי - ובדומה לדבריו של אודי - כשנמצאים שם, איכשהו אומרים לעצמנו ומחכים שזה יחלוף. ככה זה. שירבו רגעי החיבור ויתמתנו רגעי החרדות. זמן. שלך, סוריקטה

אתה יודע אודי ? לא יודעת מה רוצה לומר לך ..? אולי אין לי בכלל מה לומר.. אז למה אני כותבת לך ? לא יודעת .. בכלל..שתדע לך אודי שהמון דברים אני לא יודעת.. תמיד היו לי בעיות עם הימים..לזכור .. למשל אם אמא צביה שואלת אותי מתי ..?? המון פעמים אני לא יודעת בימים.. ועכשיו זה הרבה יותר חזק..קורה המון המון.. אני כמו איזה בלון הליום שמנסה בכל הכוח להחזיק ברצפה אבל זה לא ממש מצליח.. גם בפיסול המורה והחברים בקבוצה ניסו להשפיע עלי לחזור לפיסול . המורה עשה סוג של מניפולציה לדעתי.. לפני שעזבתי את הפיסול ,פיסלתי פורטרט ועטפתי בשקית נילון,כשעזבתי,השארתי עדיין שם את הפורטרט ופסל נוסף שעשיתי. השבוע פתאום המורה שלח בווצאפ הקבוצתי את הפורטרט שלי שצילם וקרע חלק מהניילון כך שרואים את הפורטרט שלי כאילו חלק גלוי וחלק מוסתר /עטוף בניילון. הוא גם כתב מילים.. אודי.. רוצה שתדע שלא טוב לי.. ועוד מעט פסח... ואבא שלי ישן לו שנת עולמים.. רוצה גם.. רוצה לישון על ידו בשקט ולשמוע את ציוצי הציפורים.. שאבא שלי ידאג לאמא שלי ואני אנוח בשלווה.. לא יודעת מה אני רוצה לומר לך אודי.. נמאס לי ממני...נמאס לי מהמצב..נמאס לי מהכל.. וכל זה בדיוק באביב כששומעים כל כך חזק את הציפורים,וריח ההדרים ממש משכר את כל החושים. וכל הירוק והצהוב והאדום והסגול ..הכל פורח רוצה למות אודי..

הי במבי, תהיתי היכן את. חשבתי עלייך. את יודעת גם אני אומרת לי בלב רוב הזמן שאני רוצה למות, ושמיציתי. בלב, משום שלאחרים קשה לשמוע משפטים כאלה וגם, אני חושבת, שאם אומרים אותם כל הזמן, מפסיקים להתייחס אליהם ברצינות ונוטים לבטל אותם ופחות להתייחס למצוקה. אפילו להרגיש סוג של תוקפנות לשמע מילים בסגנון. אני חושבת שדווקא הפורום עושה יופי של סדר בימים. כשאנחנו בשגרה. ראשון שני פעילות. שלישי אמצע שבוע מנוחה וכך הלאה. יכולה להבין את ההצפה. פסח ואני לא חברים. בדידות גדולה. נדבר, סוריקטה