פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אודי, אודי, אני חושבת שאני ב-מוד למצוא סיבות לעזוב את הטיפול החדש שלי, כדי שהפסיכולוגית הנרדמת החדשה שלי תוכל להמשיך לפהק, לישון ולגדל ילדים ללא הפרעה. האמת היא שלא נראה לי שהיא תגדל או מגדלת כל כך הרבה ילדים...היא צעירה , ממש לא דתייה. שכנראה אחרי מנוחת הצהרים שלה בדיוק בשעה הטיפולית שלי היא בטח נועלת את הקליניקה והולכת לאכול אוכל לא כשר במסעדה ממש לא כשרה ופלצנית. ומה לי ולזה? אההה? איך היא תחבב בחורה דתייה כמוני? שאוכלת כשר? ויש לה כבר כמה וכמה ילדים? מה בכלל יש לנו במשותף? היא גם אף פעם לא מציעה מים. איזה חוסר נימוס. ויש לה קליניקה מתפרקת ותנור בן 500 שבטח קיבלה מירושה מסבא רבא רבא שלה שמת לפני בריאת העולם. ויש לה דלת מכוערת בקליניקה . אז עכשיו נמאס לי ואני רוצה לישון. מתי אני אהיה בנאדם נורמלי? שהולך שבאופן שלם ונורמלי לטיפול? אני באמת מתעייפת מהחוסר החלטיות הזו.

מיקוש ...הכי נורמלית בעולם , ראי קצת אחורה עצים שלי ושל מיכל בענייני קשר .... הדבר הכי נפלא זה קשר והדבר הכי קשה ושהכי נפגע אצלנו ביסוד זה קשר .... עבודה קשה ...והרבה מאמץ ..דבר אחד שאני נטה לעשות זה לא משנה מה הקולות שבתוכי אומרים אני הולכת לטיפול ...לא מוותרת והשאר קורה בחדר ... דברי איתה יש לי הרגשה שהפיהוק הוא אישיו לא רציני ושאת כפי שאת כתבת מחפשת סיבות לשבור את הכלים ומפחדת אולי יצליחו לעזור לך ... זכור לי בטיפול הקודם שכמעט ברחתי כי היא דאגה לי לפוף שיהיה לי נוח יותר אמרתי לה שהיא לא אמא שלי ולא אחותי ואני לא רוצה שתדאג לי ...היום זה משעשע אותי אז זה כמעט עלה בהמשך הטיפול

אהלן מיקה, גם פה הייתי אומרת - דברי איתה על זה. המים - גם אישיו. מאמינה שמשהו כאן מסמל הרבה יותר. מה לדעתך הציפיה שלך? היית מבקשת מים? היית שותה מאצלה, מעולמה הלא כשר בעינייך? איך קליניקה מתפרקת ותנור בן 500 תואמים את המסעדות הפלצניות? המטפל שלי ואני אנשים מאד מאד שונים. אבל מצאנו משותף. למשל, אהבת האנליזה ואהבת האמת. מחשבות לפנות ליל (אז אולי הן עקומות) סוריקטה

מיקה יקרה! נשמע קשה להסתגל למישהי חדשה ואחרת כל כך ממה שדמיינת...המטפלת שלי כל כך שונה ממני, חשבתי בהתחלה בדיוק כמוך. היא רזה וחתיכה נראית מצויין, שומרת על עצמה ומטופחת..אני לעומתה הייתי ממש שמנה לא מטופחת, לא צפורניים לא הולכת לקוסמטיקאית וכו...היא שותה תה צמחי וטבעונית :) אני אוכלת בשר על האש :) חשבתי שבחיים לא נתחבר. והיא לא תבין כלום..נו, השתנה מלא. היא מדהימה ואנחנו כבר שנים יחד ;) תפיסת חיינו שונה מאוד!!! והנה מתחברים. היא לא צריכה להיות דומה לך או לחוות מה שחווית כדי להבין....יש פה משהו אחר..כנראה שהשינוי מחרפן. כמוני כמוך, שינויים כמו שינוי מקום אפילו שזו אותה מטפלת זה מחרפן אותי...יהיה בסדר. קחי את הזמן. ואפילו דברי איתה קצת על השוני הזה בניכן....וקצת על תחושות...בהצלחה. ואם לא הולך לא חייבים בכח. יש עוד מטפלים בעולם....

לא זוכרת חלומות ... אבל היום חלמתי פעמיים כמו חלום בהמשכים על מישהו שניגש אלי ודוחף ידיים לאן שלא צריך ..בחלום השתקף לי התגובה שלי ..כמו אם אני לא אביט בו זה יגמר ,לא יעודד אותו להמשיך ... אבל המוזר היה שאמרתי לו שצריך לדבר הוא אמר כן אנחנו צריכות לדבר בנקבה ...בשני קטעי החלום ... האסוציאציה שעולה בי זה לדבר עם אמא על מי שפגע . או שעכשיו לאט לאט יעלו בחלום כל מיני סיטואציות מטרידות.... משהו בחלום הזה לא מניח לי הייתי לוקחת לטיפול אבל היא ממש לא בענייני חלומות ...

המעניין בחלום היה התגובה שלי , זה היה במוסד לימוד (מה שלוקח אותי לפגיעה מסויימת שאני מעדיפה לחשוב שלא התקיימה מעולם ) ואני נרדמתי והתעוררתי אחרי במקום אחר ... אוף החלום הזה עשה אותי עצובה ועם המון מחשבות ..............על פגיעה ופיצול ותגובות שלי....

הי אביב, האסוציאציה שעלתה בי היא אמא עם איבר של גבר. הוא השליח שלה. משהו כזה. והו, אצלי בטיפול שומעים את המילה חלום ומתעוררים. חח. סוריקטה

תודה שקמתי תודה על סופש נעים תודה על בוקר חדש תודה על מחשבות תודה על קפה של בוקר תודה שאני כותבת תודות תודה על בית מוגן תודה על נסיון להקשיב לגוף בנוגע לתופעה מוזרה תודה שאני עדין יכולה להקיש ולכתוב תודה על מי שאני תודה שאתם כאן אודי ..ביום חמישי כתבתי תודות וזה נעלם ..אני יודעת שאתה מאוד עמוס וזה לא ממש רלוונטי וחשוב . פרט למחשבה שאולי אני דמיינתי שכתבתי או שכתבתי אבל במקום אחר . אשמח אם תראה שיהיה שבוע טוב

תודה למי שסייעו לי להציל את החתול, ובעיקר תודה שהם לא חושבים שאני אדם רע, אלא להיפך. תודה שהצלחתי לנוח בסופ"ש. תודה שיש מקלדת שהאצבעות שלי רצות עליה. יש לי קטע עם הידיים והאצבעות. כמו כל הגוף, ובמיוחד הן, אוהבות להיות בתנועה מתמדת. ובהמשך - תודה לסמרטפונים ולמסכי המגע. תודה לאינטרנט. תודה לילדים המתוקים שטיפלתי בהם וריככו את נפשי. סוריקטה

והיום, תודה שקמתי. תודה שיש שרירים וגמישות. תודה על הקפה בכוס החמודה והרחמית שארגנתי לי. תודה שאני מצליחה להחזיק מעמד גם בעבודה קשה וגם עם השינוי המתחולל. תודה לתקופה הזו של הצמחים - הכנה לקראת לבלוב ונביטה. ואני אעזור להם ממש עוד מעט. תודה לציפורים שאומרות לי בוקר טוב. תודה לזרימת המים. תודה לשקט. סוריקטה

תודה שבוקר תודה על יום עמוס שמחכה תודה שאני אני תודה על מים ומקלחת תודה על קפה תודה על פעילות בוקר תודה שאני זוכרת שיש לי גוף תודה על כל רגעי ההצלחה מולו תודה שאני לא מוותרת לחיים תודה שאני חושבת על פתרונות תודה שאני הולכת לאן שצריך תודה על משפחה תודה על בית תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך

אין לי כח להכיר זר חדש ולהפוך אותו למוכר. היה את הזר הישן, זר מוכר שכבר רציתי. שחלמתי על עלילה שמתפתחת איתו. היה אמור להיות לזה רצף. והוא קטע את העלילה שקיוויתי לה כאשר החליט לעזוב את הקשר איתי. והזמן קפא. אם הוא היה חוזר כיום יכלנו להמשיך מאותה נקודה. ככה קפא הזמן.כאילו שם. עם התקוות של אז שלא רוצות לעכל. למרות שכבר בכיתי על שברונן מיליון פעם. רצף שלא הושלם בעבר. התחיל ונקטע. לא התממש. זה הורג את החשק להתחיל מחדש עלילה חדשה . החשק מת. כי בשביל מה בעצם? הניסיון לימד אותך שאם תשקיעי את עצמך והאחר יערער לך את הסיפור שאת מנסה לכתוב אז תשארי סתם ככה באויר הבלבול והכאב. עם הרגשה שהיה רצון ואיננו עוד.

וההודעה הזאת אולי נשמעת כמו מנותקת מהרצף? הי מימה, עצוב. עצוב כשהמוח מנסה לעשות ריסטרט כל פעם מחדש ונתקע. סוריקטה

הי כולם, באמת שאנ'לא יודעת מה הם מזהים בי. כשהגעתי לגן להילדים לאסוף את הקטנטנים (טיפלתי השבוע בעוד כמה. שבוע עמוס מאד) ניגשים אליי קרוב החבריה הצעירה, שמעולם לא פגשו אותי, אומרים שלום סבתא (משעשע), וישר כיפים בידיים. כיפים זה כיף. מתחברים אליי גם ילדים על הספקטרום האוטיסטי, וגם עם פיגור או נכות. גם בעלי החיים לרוב נותנים נשיקות (ואני מאפשרת). אולי כי אני מאפשרת לחולשה. לחירות. איפשרתי לעצמי להיות חלשה בין אתמול להיום. אכלתי בריא (בכוח) ונחתי. שלכם, סוריקטה

סוריקטה אהובה ...מזהים בה אותך .... ואת נפלאה ומלאת אהבה וחוכמה ..... גם אני אוהבת אותך 3>

מרגש. גם אני עבדתי שנים עם ילדים, התחושה הזו שהם אוהבים, סומכים, נותנים פידבקים חיוביים - מה יותר טוב ממנה...? תענוג.

הי אודי, אתה יודע שהבטחתי לעצמי שלא לכתוב כאן על המטפלת החדשה אבל הבטחות שלי, כנראה שסופן - להיות מופרות... אז הפסיכולוגית החדשה, היא פסיכולוגית עייפה מאוד. כנראה ככה זה שאת צעירה ויש לך ילדים קטנים. אודי, זה מפריע לי שהיא צעירה. כאילו, היא בטח תלד עוד מעט. ואז מה? אני אשאר לבד. איך מטפלת צעירה תעזור לי? היא בעצמה ילדה... היא מומחית? מתי היא הספיקה? נראה לי שיש לה ילד או ילדה קטנים. אני חשה הזדהות ממנה כאשר אני מדברת על הילד הקטן שלי. המטפלות הקודמות שלי היו סביב גיל ה-50. נשים בשלות ומבינות עניין. זה קשה לי פתאום לדבר עם מישהי כל כך צעירה. היא גם שברירית ועדינה. והקליניקה שלה ארעית כזאת, ונדמה כאילו תהא סערה והיא קורסת. קורסת למיטה עם דובי ושוקו. באמצע הפגישה שלנו , שעבורה אני משלמת ממיטב כספי. (סוריקטה, אגב, חייבת להגיד שהיא גם החניקה פיהוק . וזה שעשע אותי במקצת. הניסיון הילדותי שלה שלא להראות עייפה. אבל בהמשך הפגישה היא הרשתה לעצמה לפהק מכל הלב) חמודה שהיא. תכף אני מכסה אותה יפה בשמיכה, יוצאת מהקליניקה , ואז מסדרת רעידת אדמה קלה שתשאיר אותה שם ישנה לתמיד.

הידעתם שאני לא מפהקת? למה? אולי מפני שאני לא משחררת? מי יודע... ומיקה - את יודעת, כמו שאומרים כאן המון - להחזיר בדיוק את מה שכתבת כאן לפגישה שלכן. נראה לי זה הכיוון. סוריקטה

היו נחסכים ממני 8 שנות זעם! זה אבסורד דפוק שהפסיכולוגית הקלינית הבכירע השפילה אותי עם האטימות שלה ודווקא העובדת הסוציאלית אחריה גרמה לי לחוש מובנת ושמבינים את הקשיים והמצוקות שלי ומכבדים אותי!! זה אבסורד שאנשים עם מבנה אישיות נרקיסיסטי יושבים על כיסא המטפל ומתנשאים על מטופלים שלהם במקום להודות ולהכיר בסיבות לקשיים, להסביר ולכבד ולפעול על בסיס שיתוף פעולה!! וזה פוגעני להחריד שבטיפולים פסיכולוגים אנליטים אנשים יכולים למצוא את עצמם חווים שחזורים טראומטים מערערים רגשית ואף אחד לא מיידע אותם לתהליך הזה ותופעות לוואי אפשריות ולא מאפשר להם הסכמה מדעת . עולם של ככ הרבה עוולות והכל מותר . ולא. זה שמשפטית אין חוק שמגדיר את זה כ'לא בסדר' לא אומר שזה בסדר!! צריך לכבד מטופלים. ובטח לא להתנשא. ואם יש מטפלים נרקיסיסטים אז שיחליפו מקצוע. להתנשא על המטופל עם כוחות האגו של המטפל זה לא טיפול. צריך למצוא דרך לתקשר בלי להתנשא . והמטפלת שטיפלה בי היא לא ראויה למקצוע שהיא מייאשת וזה עצוב מאד. היא בכלל לא יודעת להתייחס נכון ולהתחבר. היא טיפשה . וחבל. חבל שמטפלים יכולים להיות ככ מטומטמים. ואם את המחיר על זה משלם רק המטופל אז למה שהם ישתנו? אין סיבה. שישתנה הוא. שימשיך הלאה. שילמד איך להמשיך הלאה למרות שיש אנשים חרא בעולם הזה שחירבנו את הסרחון שהם עליו. שיתחזק וילמד לעזור לעצמו, בכוחות עצמו. אם יצליח בזה אז מה טוב ומה זה כבר יהיה משנה מה היה בעבר... העבר לא יעניין יותר לא אותו ולא אף אחד.

כתבת בשישי בשלוש בלילה... אלו הרגעים שאת גולשת למחשבות האלה ומרגישה הכי לבד? הכי נבגדת? ואולי את זועמת כבר 37 שנה, ובשמונה השנים הללו מרגישה כך ביתר שאת? והורים (שאמורים להית הכי מטפלים) לאו דווקא הכינו את עצמם קיבלו תעודת הורות מראש. ומי בכלל שם אותנו לסנן מראש (אבוי להיטלר ושות'). העצוב במקרים כמו שלנו, שלעתים, כשמגלים כבר תרחישים איומים, הילדים (כשהם קטנים ומאד תלויים) נשארים בבית. מבינה את הזעם מאד. ולמה מילים גסות מימה. למה? את יודעת להיות יפה ואנחנו פה קוראים אותך. סוריקטה

כלפי חוץ אני בסדר מתפקדת עושה תהליכים ....כלפי פנים אני ממש ממש במצב גרוע . זה מתבטא באכילה לא שפוייה .בשינה גרועה ביותר גם עם כדורים ... ברצון לגרד את העור מעלי .. והכי נורא היה היום לשמוע את חלקי האני שלי אומרים למישהי שנמאס להם והם רוצים .. אני עצובה ממש ,שכדי לתפקד אני מנתקת מעלי את הרגשות האמיתיים הפנימיים ועושה עסקים כרגיל ... מרגישה מאתמול שמשהו לא טוב עובר עלי ולא מצליחה להבין זקוקה להמון תמיכה כדי לתדלק את עצמי ולהמשיך לשרוד ..אבל וזה כל כך עצוב שלנו מי שמפוצל קשה עד מאוד להשיג עזרה בנתיבים הרגילים . אפילו במרכזי סיוע הם לא מבינות ,ולא יודעות איך להגיב כשאחד החלקים מדבר .. אני עייפה פשוט עייפה מורכב לי כל כך וזה כבד עלי ... סליחה אודי שנופלת עלייך כל פעם מחדש ,ומודה לך שאתה מאפשר ...

הי אביב אהובה, מעגלי תמיכה - חשוב כל כך בעיניי. אולי אנחנו מעט, אבל אנחנו פה. אולי לפעמים מבינים יותר. לפעמים פחות. אבל משתדלים. שלך, סוריקטה

כאן זה משהו אחד ולפעמים אני צריכה לדבר עם מישהו לתת לחלקים לדבר עם מישהו..יש לי מעגלי תמיכה ורשת בטחון אבל אי אפשר להשען על מישהו אחד כל הזמן כדי שלא יקרוס .... אני בחשיבה לעשות שינוי ...יש לי איזה פרוייקט בראש שמקווה שהוציא לפועל ..של קו תמיכה לDID או שלפחות המתנדבות ידעו במה מדובר ואיך לעזור ....

מנסה להרגיע את הקולות בתוך הראש הקולות שמפחדים ורוצים לשאר בבית ולא ללכת לאף מקום גם אני מפחדת.. אני מפחדת ומתפוצץ לי הראש ואין לי שקט בפנים...

ינשופי, מניסיון, אבל מנסיון לאחר עבודה טיפולית והעזה, מסתבר שברוב המקרים הפנטזיות השחורות בראש גרועות מהתרחיש המציאותי, כפי שמצליחים לתפוס אותו כשמתקדמים. עם זאת, הגוף לעתים אומר את דברו ולא יכול לסחוב את עצמו מפאת החרדות. מוכר. שולחת לך תקווה. סוריקטה

מנסה לשלוח הודעה בשביל אחרות שלא יכולות להכנס ....😊

נו טוב, לא הייתי כאן. עבדתי רצוף חמישי שישי ולא נתקלתי בבעייה. מקווה שיצליחו גם בנות נוספות. סוריקטה

האמת שאחרי ששלחתי שבתי לעצמי שהייתי צריכה לכתוב לאודי שאין צורך לעלות ובטח לא להגיב :) וכן היו מי שלא הצליחו להיכנס וביקשו את עזרתי :)

מסתבר שלא אוכל להגיע שבוע הבא לפגישה וגם שבוע שעבר לא יכולתי אז הקדמנו...הפעם כתבתי לה רק שלצערי לא אוכל להגיע שבוע הבא. היא כתבה "חבל. קראתי את ההודעה. " ולא שאלה מדוע...אז כתבתי לה בתגובה את הסיבה "ושלא תחשבי...חבל שלא שאלת מדוע" והיא בתגובה כתבה" בהצלחה" על המשהו הזה..ולא שאלה אם ארצה זמן אחר וגם אני לא ביקשתי...יודע למה לא ביקשתי זמן אחר??..כי שוב מרגישה שלא משנה לה אם אבוא אפילו שהיא יודעת שהייתי מדוכאת שבוע שעבר מאודדד והיתה חשובה לי הפגישה הזאת....כאילו היא חושבת שלא חשוב לי....כתבתי לצערי!! והיא רוצה שאפסיק לכתוב לה...מבין אודי? אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה וזה לא נתפס... אוףףףףףףףףף עכשיו זה יחכה שבועיים בשביל לומר איך אני מרגישה. נמאס לי!!

קודם סוריקטה יקרה, קראתי למטה. וצודקת זה טוב שאודי נותן מרחב שיח...מצד שני עדיין זקוקות ומחכות לתשובות שלו. יש התבגרות כלשהי בפורום אבל עדיין נזקקות ותלות. עובדה שיש פה קבועות שכותבות בכלל גם אני. עכשיו אודי, זה מוזר..אם יש פחד מתלות אז למה אני זקוקה כל כך לתלות הזאת????? אנחנו מנסות שלא אכתוב בין פגישות, משהו שתמיד התאפשר ונוסה כבר בעבר. עכשיו היא ביקשה שאחשוב מה אני צריכה ממנה כשאני כותבת. בדרך כלל זה די אימפולסיבי כשקורה משהו......לא יודעת. מנסה להבין את האמביוולנטיות הזו וההגיון שעומד מאחורי הכל...פחד מתלות ומצד שני תלות רצינית???? סתירה לא???

הי מיכלי, בוודאי שגם אני תלויה גם באודי, וכך גם כתבתי. אל דאג, אני לא מתכוונת לקחת את זה לאף אחד. וחוצמזה זה כנראה אינו תלוי בי. יש את אודי והוא מחליט. שלך, סוריקטה

ברור שתלויות באודי ...זה מהות של הקשר בכל קשר יש תלות ... אני אפילו גאה בזה שאני מצליחה להיות תלויה באודי ומאפשרת לעצמי את המקום הזה ...של עזרה ...מבחינתי להצליח לכתוב להגיד אני זקוקה ...זה כל כך לא מובן מאליו .. זה כמו ילד קטן שבהתחלה נותן יד כדי ללכת ולאט לאט עוזב את היד ועדין נעזר במקומות אחרים של למידה וצמיחה ... וכמו שאני נוטה לומר עצמאות לא אומרת להיות לבד ...

כותבת לך אחרי שנתתי לדברים לשקוע לתוכי.. מקווה שתקבלי אותם בכיוון הנכון אני מאוד בעדך. זה נפלא שאת מלווה אנשים ברגעי המשבר שלהם אני מעדיפה את זה ככה מאשר כל מיני טייטלים של החברה שלא יודעת איך להתמודד עם השונה..כי בסופו של יום כולם מתמודדים עם משהו בעולם הזה. אני מאוד מאוד מקווה שדיברת עם המדריכה שלך לפני שהיית כל כך הרבה שעות עם אותה אישה . ויותר מזה מאוד ממליצה לדבר בהדרכה את הקשיים שלך. נתינה ללא גבול היא לא נתינה בריאה בשום מקרה . לנו למי שיש בעיות של הפרעות אכילה יש בעיות של גבולות של נתינה ממקום לא נכון לפעמים שבא ממקום מרצה ממקום קרבני של מושיע ....אז כדי לא ליפול לפינות האלה וכן לעשות עבודה נפלאה ,ששתיכן תופרו ממנה חשוב עד מאוד להביא את הקשיים ואת הדילמות להדרכה ובמצבים כאלה לדרוש הדרכה נוספת . וזה לא מפתיע אותי שאת עובדת עם אנשים שקשה להם נפשית ..היום הדרך של בר"ן היא להכניס כמה שיותר אנשים שבעצמם מבינים את הדרך ולתת מכוחם ונסיונם ... איתך ותשמרי עלייך יקרה זה מאוד חשוב בנתינה לאחר

הי שיק והי אביב, מצטרפת להמלצה לבחון האם הנתינה מגיעה מתוך רגשות אשמה, ניסיונות תיקון מוגזמים בעולם הפנימי. סינדרלה וכאלה. כן, חשוב מאד לשמור על עצמנו. המקום שאביב מתארת - מוכר, ובו נפלתי בעבר ומכירה את הנטייה הזאת. סוריקטה

תודה לאמא שהביאה אותי לעולם תודה על המקומות שהיא הייתה בהם עבורי תודה לי שאני מקבלת את הטוב והרע ולומדת לאזן תודה שאני מנסה לשפר תודה שאני רואה את ההרס בדמות האוכל צץ מהבוקר תודה על מחשבות חיוביות תודה שאני רואה צעד קדימה תודה אודי על מה שכתבת לי למטה על קשר תודה שראית אותי על כל גווני תודה על תהליך תודה שאני שוברת עם עצמי דפוסים מוטעים ומחשבות לא בונות תודה שיש בי מרוח הסליחה והחמלה תודה על בוקר חדש ויום נפלא תודה לכם שאתם כאן איתי

תודה לרופא הנפש שלי שלימד אותי רבות דרך החוייה העמוקה. תודה שאינו מנסה 'לקחת ממני' כל מיני אזורים מאד ילדותיים (שמעולם לא סיפרתי עליהם כאן). תודה לתרופות שמנסות לעשות סדר בשינה שלי ולעתים מצליחות. תודה על המשחקים. תודה לחתול שהחזיר את ההרמוניה לבית שלי. תודה לכלבים. תודה לסמרטפון ולמחשב וגם לאנשים שמסתכלים בעיניים. תודה לשוקולד המריר. תודה ללילה. תודה למצלמה ולפוטושופ. סוריקטה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי יותר טוב מכלום תודה על מים לקפה ומים למקלחת של בוקר שיעשו פלאות במחשבה תודה על יום עמוס תודה שזה עוד מעט נגמר תודה על מי שאני תודה על שמחת חיים תודה על כוחות תודה שאני מביאה את היש תודה שאני לא מוותרת לעצמי ולא נותנת לשקוע תודה שאתמול נגמר והיום יום חדש נקי יותר ואולי טוב יותר תודה שיש איפה לכתוב תודות תודה שאני עדין יכולה להקיש תודה לכם כאן שיהיה סופש טוב רך וקל

תודה שהצלחתי לנוח אחרי מיגרנה קשה ואני חוזרת לעצמי. (אפייני מאד לסופי שבוע). תודה גם לחתולי שהתאושש אחרי שהרגיש קצת לא טוב שוב. תודה שגיליתי שהעולם לא נהרס כששיחררתי ל 24 שעות. תודה על הירקות הטריים שאכלתי. תודה למצלמה. סוריקטה

איזה כייף שאפשר לעשות בעץ הזה שימוש גם שסגור כאן ....נפלא בעיני וטוב שאת מרשה לעצמך להתפרק ולהתחבר חזרה

הי אודי, הי כולם, בזמן האחרון באופן מיוחד אני מפיצה את עצמי. לא יודעת מה אני עושה, הורים רואים אותי בפעולה כמטפלת ומהר מאד מבקשים את הפרטים שלי. ואני, מתאהבת בהרבה זאטוטים גורים, ולך תבחר (כבר בחרתי, כפי שסיפרתי). חשבתי לי לרגע שהחלטתי לגלות את עצמי לעולם באופן כזה, אולי גם כדי להגן על עצמי מפני התוקפנות שלי. כך, כשמכירים, יש לי קשרים מאד טובים להפסיד, ואז משהו בזה מסייע לי לשמור על ההישגים. מה דעתכם? סוריקטה

מדהימה!! הנה לך התבגרות! לצאת להפיץ את האור הגנוז שבך!!!! אהבתי!

מעדכנת לי - מאחר שביררתי מה התעריפים והזכויות כבר באתי איתם מראש ולא בראש מורכן וכל כך וותרני כמקודם. כמה זאת האמת שלי? איני יודעת. גם וגם. פוחדת - מן הסתם... שזה לא יישאר שלי... סוריקטה

יקרה המילים לא רוצות להתחבר לי לכדי משפט :) אז רק שתדעי קראתי אותך.. הפחד מההפסד של הקשר קצת בולם את קצה התהום ....מה את אומרת ....

סוריקטה וזה רגע כזה שבא לי להרוס הכל ולתת לשגעון לנצח ...אבל המחיר יקר מידי ודי ומחזיק במקום של עשייה ושפיות .... ואלו רגעים שאני נאחזת בעשייה במקום הנכון ...כי בסופו של יום זה גל וזה עובר .... מאחלת לך שהבחירה הפעם נכונה ומדוייקת לך . שבת מחייכת

הי אודי, הפסיכולוגית החדשה שלי מפהקת כמה וכמה פעמים במהלך הפגישה . לא אמרתי כלום, כי לא נעים, אבל עדיין קצת מעליב? יכול להיות שאני משעממת אותה ? אף פעם לא קרה לי כזה דבר....

הי מיקה, יכול להיות ששעת הפגישה שלך נופלת בדיוק בזמן נפילת אנרגיות שלה בלי קשר אלייך. יכול גם להיות שיש קשר אלייך, וזה משהו שצריך להיבדק. התגובות שלי בעבר (גם) לפיהוקים היו קיצוניות למדי - ניתוק מחשבה. דיסוציאציה. הציפייה הייתה למאה אחוז הקשבה וריכוז בי. החנקת הפיהוקים שיגעה אותי עוד יותר. יתרונות האנליזה בשכיבה הם, בין השאר, שאת זה, וכל מיני תנועות אחרות לא רואים. לדבר על זה אומרים. לדבר גם על הקושי לדבר-על-זה ועל המחשבות המתעוררות בך. ולמה קשה לך. אוף? גם... שלך, סוריקטה

פיהוק זה לא רק שיעמום...אולי היא עייפה ולא ישנה מספיק? וכדאי לומר לה ולברר מה קורה אם זה חוזר על עצמו.

למטפלים אין רחשי תלות רגרסיביים? ערך נמוך לפעמים? פחדים לרקום קשרים אינטימיים באמת? למטפלים אין? מה ההבדל בין מטפלים למטופלים? למה מטפלים נתפסים/תופסים את עצמם כסוג של 'תחליפי הורים' ?

הי מימה, אנ'לא לא חושבת ש'הם' תופסים את עצמם כתחליפי הורים. בתור מטפלת בתינוקות אוכל לומר לך ששנייה אחת עם האמא שוברת עשר שעות של עבודה שלי מושקעת ככל שתהיה עם הילד. ומטפלים הם בני אדם. מניחה שלפחות אלה שעברו טיפול דינאמי או אנליטי מכירים בעצמם את החלקים שהזכרת. שכבות. סוריקטה

מטפלים הם בני אדם לכל דבר 😁מאמינה שהם מטפלים בעצמם כל אחד ובעיותיו הוא. אחרת לא היו מטפלים....וכשהתחלתי אצל המטפלת אמרתי לה שאני לא כל כך סומכת על מטפלים כי הם בעצמם בודאי הלכו למקצוע הזה מתוך מצוקה להבין את עצמם והופתעתי לגלות כשלא התחמקה ואמרה" יש בזה משהו, "ואפילו הופתעתי לשמוע ששתפה ואמרה שנכון שזה התחיל ממשהו שהפריע לה. אז מה??? כך הם נהיו מטפלים יותר טובים ומבינים אותנו😎

לא קשה לי. פשוט אם זה ככה וגם מטפלים בני אדם אז למה בגישה הקלינית הם חושפים מעצמם ככ מעט ולא נותנים למטופל להרגיש את זה שגם הם יכולים להיות תלותיים ו'הזויים' לפעמים. זה לא חוכמה שהכל חד צדדי . בגלל שהמטפל לוקח תפקיד הוא בעצמו מחזק את החלוקה.

מימה ממש לא הייתי רוצה שהמטפלת תשתף אותי בקשיים שלה בשביל זה שתלך לטיפול ....בטיפול אני רוצה לדעת שאני יכולה לסמוך על המקצועיות שלה ולא על הקשיים שלה.. גם אני בליווי שאני מלווה אנשים שיש בו סוג של טיפול מעולם לא מערבת את חיי ואם זה קורה לי וזה לא כדי לקדם את השני אני מיד מביאה את זה להדרכה או לטיפול כי זה חציית גבולות ולא בריא .... מימה יש חשיבות רבה לנפרדות בטיפול רק ככה אפשר באמת להתקדם ....

הי מימה, תארי לך שמטפלים יחשפו מעולמם - איזו בהלה עשויה להיווצר מצד המטופלים. שפתאום הבעיה שלהם תופסת נפח ומתהפכים תפקידים ואחריות ושות', ובואי נרוץ גם לרגשות אשמה ועוד. ילד והורה שהוא תלוי בו - אפשר למצוא רכיבים דומים. סוריקטה

מרגישה שחזרתי להשתבלל. מסתבכת איתי.

לא יודעת אם סירתי כאן, אבל אני עובדת כמדריכת שיקום, עם נפגעי נפש(קצת הזוי, לאור העובדה שאני סופר נפגעת נפש....). אני בסך הכל עובדת בזה מאוגוסט האחרון, כלומר - די חדשה בתחום. אני מאוד מאוד אוהבת את העבודה. אני מגלה על עצמי כמה אכפתית ומסורה אני יכלה להיות. אני מגלה שאנשים תופסים אותי כדמות משמעותית בחיים שלהם וזה מרגש אותי מאוד. בסוף השבוע אמא של מתמודדת שלי נפטרה. המתמודדת בת 41, אבל מבחינה קוגניטיבית ומנטלית הרמה נמוכה בהרבה, לכן היא נזקקה להרבה הסברים שוב ושוב ושוב. הייתי איתה אתמול מתשע בבוקר עד תום הלוויה בשעה ארבע אחר הצהריים. הייתי איתה כמיטב יכולתי, מלטפת, מקשיבה, מנסה לתת לגיטימציה לכל מה שהיא מרגישה ויחד עם זאת להזכיר לה שהיא לא לבד ושהיא מסוגלת לעבור את זה. בלוויה הייתי צמודה אליה. משם, נסעתי למתמודד אחר שהיה אמור להתאשפז היום. אז הלכתי לעזור לו לארגן תיק, והיית אתו כי הוא היה בחרדה והלכתי אתו לרופאה. נכנסתי הביתה בשמונה בערב. ורק אז הבנתי עד כמה אני מותשת וכמה קשה היה היום הזה. ומה עשיתי? בלי לחשוב פעמיים - בולמוס ענקי. זה כל מה שאני יודעת לעשות כשקשה לי? כמה נורא. כמה פתטי. ואיך זה שאני כל כך רוצה לעזור לאחרים אבל לעצמי אני לא מצליחה לעזור? אני חייבת טיפול. טיפול טוב. מכיל. חייבת.

וואו...את מדהימה ברמות ההכלה שלך!!! הלוואי שתוכלי להכיל כך את עצמך!!!!!!!! כמה עוצמות יש בך!!! ממש הצלת נפשות מה שאת עושה! חבקי עצמך, ללא שיפוט, קרה,עבר..מחר יום חדש. עבר עלייך יום מטלטל וזה כל כך מובן מדוע פנית לאכול... בדיוק דברתי איתה על כך בפגישה האחרונה, מדוע אני יודעת להתנהג ולהתנהל מצויין מול אחרים? לחמול? ללא שיפוט או ביקורת יתרה...ואילו איתי....הו כמה שונה ואחר, אליי מתייחסת באופן אחר..אז אומרת לך ולי וגם בעקבות אביב היקרה, חמלי על עצמך. חמלה לא רחמים עצמיים, לא אשמה והלקאה עצמית...חמלה, חיבוק עוטף ונעים, מכיל.... הסנדלר הולך יחף, הלוואי שתמצאי חמלה כלפי עצמך וטיפול הולם.

... דנים בכך רבות. אפילו בתקשורת היה לאחרונה דיון בנושא. ומי שהפנה אותי לדיון, אבי - לו אמרתי - אני מטפלת. בתינוקות. ולתפיסתי גם זה סוג של טיפול נפשי, לפחות כפי שאני משקיעה בקשר הזה, ואולי בזה יש לי קצת ייחוד. אמרתי לו (והוא, שבז לטיפולים נפשיים, ובמקביל בעצמו לא בדיוק מילא את תפקיד ההורה) - הנה ראה - מבין מדוע אני מטפלת בעצמי כך? כדי שאוכל לטפל בתינוק באופן המייטבי עבורי. עבורנו. יפה לי. סוריקטה

שבוע הבא יוצאת לחופש לכמה ימים דיי מפחדת להיות בלי רשת תמיכה מפחדת להיות לבד עם כל מה שקורה בתוכי רוצה להאמין שאוכל לשאר נוכחת ולהנות מחזיקה בתקווה שהכל יהיה בסדר

ינשופי, פחדים מובנים. אך כל כך יפה בעיניי שישנה תוכנית כזאת. אצטרף להחזקת התקווה. שלך, סוריקטה

הי אהובה הפחד ברור ומובן ובכל זאת אפשר להנות גם בחופש .... אנחנו כאן ....ואפשר לדאוג לעוד עוגנים ... שולחת חיבוק מרגיע ומחזק

זה קשה..להבין שהיא איתך גם כשהיא בחופשה..כל כך מוכר. אנחנו כאן. תעזרי במקום המכיל והנפלא הזה. איתך.

https://www.huffingtonpost.com/kindness-blog/40-ways-to-practice-selfk_b_5886794.html טוב אז זה הפרוייקט הבא שלי ... מי מצטרף אלי

או קיי. לפי סעיפים. אני - 1. גמישה ומתמתחת ולא מעט בכלל. 2. שותה הרבה מים, אבל לא ברמה של הרעלת מים... 3. זוכרת לנשום עמוק (וזה דבר שלא ידעתי בכלל לפני הטיפול בתוך עולם החרדות). 4. משתדלת לאכול בריא, עד כדי כך שבהגיעי למזון שאינו בריא יש בי משהו שנרתע ממנו. 5. משחקת המון. אני האדם המשחק. 6. למידה הייתה ועוד תהיה. כישלון מותר. 7. מתנדבת המון. המון המון המון. פה ייתכן עניין של 'מידי' אבל זו אני בשלב זה. 8. למדתי לומר 'לא' יותר מפעם, במובן השומר על עצמי, ועדיין, מניחה שמצריך שיפור. ו... בינתיים מנוחה, אמשיך לסעיפים הבאים בהדרגה. יפה לך, ותודה על ההבנה בחיים יקירתי, סוריקטה

ואני קופצת ככה על עוד כמה סעיפים - (ומניחה שמה שרשום באותו עמוד אינן הוראות הפעלה, או דרך יחידה), וממילא חלק גדול ממה שנכתב שם , הם, בעיניי, נושאים שניתן להגיע אליהם רק אחרי עבודה ממושכת של שנים. או קיי - 11. אני כבר לא עד כדי כך שונאת את הגוף שלי. כמה לקח לי? חמש עשרה שנה... אבל יש אזורים פחות אהובים, וגם היותר יפים יחסית כבר הזקינו וגם זה בסדר. רואים את השנים. 12. אני בתנועה גופנית מתמדת. כאן צריכה אולי להישמר מהמידי. 13. בטח שאני מחבקת. 14. מכורה כנראה למדיות האלה של הטלפונים והמחשב - לראייה הכתיבה כאן... אבל יש מלא קשר אנושי שאין לו תחליף. 16. למדתי לקבל שבחים באופן שאינו מערער מידי או תלוי מידי, אולי, לפעמים. 17. שינה זו בעיה, אבל אני ממש משתדלת. 18. נאמר לי שאני לא מהמתלוננים. ואולי דווקא לא לטובה, כי מידי לא חושפת חולשות. 20. כן, עשיתי את השיחה הזאת... 21. למדתי לבקש עזרה. לפעמים. 22. כנראה שעם האוכל לעתים קרובות הבעיה כבר די הסתדרה. 23. בכי - נו לא יוצא. 24. פרחים עוד גדול עליי אצלי. 25. היציבה שלי כנראה עדיין חצי שפופה, אבל אולי פחות מפעם. 26. התבלבלתי... 27. בדיוק מה שחסר לי. 28. בעיה לצחוק ככה. 29. לא בטוח שהחלטתי מה המזון האהוב עליי. בגיל חמישים בעייתי לי. 30. מנסה להיות אני. אבל לפעמים קשה לזהות. 33. אנחנו מביעים את עצמנו איכשהו גם כאן, לא? 34. כן, להתלבש כמו שאני באותו רגע, וצריך להיזהר אולי פחות לשדר הרחקה. משתדלת (מיקה, בבגדים עסקינן, איפה את?). 35. זה לא פשוט. קרוב שלי קורא לאנשים כאלה אנרג'י סאקרים. אני והלא נעים שלי... 36. אולי אני נוטה להתנצל יותר מידי. אבל מרגישה פחות רגשות אשמה בכל אופן. ביחס לפעם. 37. השאלה 'למה אני?!, כבר יוצאת מנקודת מבט של אשמה. וזה כנראה לא בדיוק נכון. 38. יש אנשים שבאיזה מקום אני שמחה שהם לא סובלים אותי. 39. עיסוי. כן. נתתי לעצמי. פחות מידי בזמן האחרון. 40. ואני מאוהבי האמת. עד כדי שממש לא פשוט עבורי לשקר. משהו קצת אוטוסטי אפילו. זהו. סוריקטה

וואוו סוריקיטה וואחד עבודה עשית עם עצמך ...שאפו האמת שהרעיון הוא שחשוב והואשאני רוצה ליישם ולאוו דווקא את הסעיפים . עובדת על לקבל את עצמי כמו שאני ... קשהההה.

וגם אני עובדת על זה. נראה לי שעם הצלחה מסוימת. כמו כן, לקבל אחרים כמו שהם. ד"ש לך, אביב, 💗 סוריקטה

הי, היום אני עם שאלת תהייה כזאת, ואנסה לבחון גם בעצמי איתי מה היא בעצם אומרת. למה יש הורים (שיש להם הרבה משאבים חומריים) שמעדיפים להוציא, ואפילו לבזבז ולהוריד לטימיון, כסף על מוצאים חומריים או הנאות משותפות לעצמם ולילדיהם - בגדים, צעצועים, ספרים, מוצרי מזון משוכללים, מסעדות, מכוניות ונסיעות לחו"ל וגם פרחים וקישוטים ועוד, והמטפלת לילד (במקרה הנוכחי שלי, למשל) נמצאת בקדימות נמוכה, ומקבלת תשלום שהוא תעריף של מתחת לשוליים. אני מעולמי (וזו בהסתברות גבוהה השלכה) נמצאת אחרי הזבל. הם אוהבים את עצמם, מידי? יהירים? עיוורים? מקנאים? קמצנים? מרגישים אשמים שהם עצמם אינם מטפלים תדיר בילד? למה זה משנה לי...? לא יודעת. עדיין מרגישה שלא מבינה כאן משהו. סתומה. סוריקטה

"מוצאים חומריים או הנאות משותפות לעצמם " והורדתי בכוונה את ילדיהם כי תינוק לא מבין כלום בחו"ל והנסיעה היא עבורם נטו כי הכסף בראש הפירמידה .... ו....סמל סטאטוס ו...כי הם עדר שלא רואה ממטר ו...כן זה כנראה גם רגשות אשם ו...בעיקר אני לא יודעת כי אני לא שם ולא רוצה להיות שם .... את יודעת יקרה לא כולם כאלה , כשילדי היו קטנים ובחרתי כמעט לא לעבוד כי רציתי לגדל אותם ...אז ...את הצעצועים הכנתי בעצמי והפארקים והטבע היה מקומות הבילויי הכי עדיפים... ובזכות זה הם גדלו נורמלים ... יש לי הרבה מה לכתוב לך על תרבות הצריחה והצריכה ...של העולם ובטן מלאה (בהשלכות) על הורים בעידן הפוסט מודרני ....שעובדים מליון שעות כדי לקנות לילד אייפון בגיל 4 ....במקום לשבת איתו לדגדג אותו ולשמוע איתו מוזיקה ...ובעיקר להקשיב לו והמטפלת לרוב ....זה רק כדי שינקו את המצפון ולפעמים זה יותר זול ממנקה / מבשלת / גן +צהרון .....מצטערת אהובה אל תחפשי צדק בעולם או הגיון ... ואהובה זה לא משאיר אותך מאחורי הזבל זה פשוט הורים עיוורים שלא רואים מה הם מפסידים ....אל תעשי השלכות ...להפך חזקי את עצמך ותיראי את עצמך כמו שאנחנו רואים אותך .... ויקרה נדרשת כאן גם ניפרדות ....זה הם לא את וזה הבחירות שלהם לא שלך ....חיבוק אוהב

הי אביב, זה היה אמור להיות מוצרים חח. מניחה שהבנת. לא יאומן הקטע הזה של הצריכה (או כפי שכתבת צריחה). החבריה הצעירים מבלים איתי המון בחוץ, גם אם זה טבע עירוני. עושים גם ספורט יחד. ההורים כן 'מדגדגים' את הילד וכיו"ב, אבל לא יודעת, יש לי איזו הרגשה שבחלק מהפעמים זו הצגה מולי (או מול עצמם) בזמן הקצר שהם איתו עד שהוא הולך לישון, או עד שהם יוצאים לעבודה. אני לא בטוחה כמה מזה אמת. ואולי אני ממש טועה. בעיוורון, לצערי, כך נדמה לי, אני מבחינה. מילא אליי, אבל גם לילד. וזה עצוב. סוריקטה

http://www.yoga-studio.co.il/learn/kids-articles/pinchmayurasan-for-kids/ ועוד חיבוק

לצערנו יש אנשים נצלנים בעולם. מה לעשות? טוב שעזבת! ראי את הממשלה שלנו ;) זה לא ניצול כספי המיסים שלנו? המדינה אינה סוציאלית כבר ממזמן...עצוב אבל זה כך. רפואה, חינוך הכל :( צריך להיות עשיר כדי להשיג חינוך רפואה נורמאליים ועוד.. עצוב. איתך. שמחה שחטפו אותך🤗 גם לי בא לחטוף אותך את מדהימה!!!!! לא כלם כמוך 😂😘 בהצלחה.

הי מיכל, והי אביב, שוחחתי עם המטפל. הוא נוטה לומר שאיכשהו הם, ההורים, ואני שווים. רק מה - יצאתי פריארית, וההצעה שלהם היא הצעה לא טובה. לי עדיין קשה להבין מספיק. ניצול זה משהו שהיה ועוד איך בעולמי במקומות עבודה קודמים שלי. בצורה הכי מכוערת שלו. כן קומם אותו עניין התמורה הכה נמוכה על השקעה גדולה. וכן, איש הנפש שלי מזכיר לי, אביב, שזה הם. זה לא הבית שגדלתי בו. הגם שניתן למצוא דברים משותפים. מייד תגובה נוספת אליך אביב, סוריקטה

ממשיכה כאן, היות שפתחתי הודעות רבות לאחרונה. כותבת לכולם - מוזמנים להמשיך, אם תרצו. חוויית האין הוגנות הולכת איתי תמיד. במקרה המדובר - בחנתי את עצמי רבות. מאד. מול הטיפול, מול סובביי. קרובים יותר. קרובים פחות. שמעתי המון קולות. לא היה אחד שאמר שזה ממש ממש בסדר. אם כי אין תעריף מינימום רשמי, אבל יש מה שמקובל. ועדיין הפער הזה בין החווייה שלי לבין נקודת המבט של מי שמולי - הם מרגישים הוגנים ואף נדיבים ובטוחים בזה. הוא שמשגע אותי. אנחנו חלוקים. כן. הם יודעים שיש פער. זה נאמר. הם יודעים מה חווייתי. זה נאמר. וגם היה הביצוע שהיה. בשום אופן לא אמרתי שהתבלבל לי האמון. מניחה שיש לי פנטזייה לתקן. שיבואו, יתנצלו ויאמרו סליחה לא ידענו. אולי קצת דומה לפנטזיית תיקון האמא הבלתי ריאלית. אז בשורה התחתונה - בלבול והלם. נעבוד על זה. סוריקטה

בדיוק כתבתי על אמפתיה ואת חשת בדיוק ההפך...מצטערת יקרה שכך חשת...איתך בתחושה הכל כך מובנת ומוכרה....זה קורה לפעמים, ללא כוונה לפגוע. איתך

מיכלי יקרה ... לרגע , לא חשבתי שאודי לא אמפתי .... כבר מזמן אודי טבוע כאדם טוב ואמפתי שכל כוונותיו טובות .... העוצמות של האכזבה הם לא מכאן ...ותודה על העבודה הקשה שעשיתי כדי שהבין ואדע את זה ... ותודה שחשבת עלי .... :)

אודי וכלם, השבוע הרגשתי, אודי, שאתה אמפתי במיוחד :) ההזדהות עם כל אחת ואחת מאיתנו...לפעמים זה כל מה שאנחנו זקוקים לו. לומר שבאמת קשה וכו'...הזדהות... התלות, הו התלות...צודק, מפחיד אותי היותר מידיי שלי...חושבת שקצת מזה השתנה, שנפתחת יותר ומעיזה יותר בטיפול איתה...פשוט זה מגיע ביתר שאת כשמדובר בחופשה או שלא נפגשות או כשטוב ופחד כזה ש"הנה סתם אני הולכת, מתבכיינת וכו'" מנסה השבוע לראות מדוע אני הורסת ומה מפחיד כל כך...נטישה...גם שמתי לב לכך ממזמן, אתה מעלה אותנו ואחרות אט אט....מרחיק את הזמנים וגם עונה בימי שני וחמישי בערבים בלבד לעמת פעם....אמממממ..פחות תלות? יותר שיח וכו'....זאת הייתה המטרה מלכתחילה...לא תמיד מכונים לכך אבל הייתה הדרגה...נו טוב, אני גם מרגישה כל פעם בתשובות איך אתה השבוע, מדמיינת :) לא כותבת את זה :) ..השבוע העזתי מעט. אתה אלוף בתשובות אלינו, תודה שאתה על מי שהנך, על המקום והתעוזה ושאתה מפרסם הכל.......חייבת חיבוק או מילה טובה השבוע..קצת שקעתי בדברים והרהורים שלא משתפת לגמריי כאן, יותר בטיפול...על ילדים, בית, זוגיות וכו'...

מיכל יקרה כאן יחד איתך שולחת לך כוחות ולב אוהב💗

שולחת מפה חיבוק גדול...

מקסימות..אני צריכה ליווי..יד ביד. תודה. אהבתי את החמלה, אביב. מאמצת בחום.

אודי, שתדע, לי מרגיש ממש טוב העניין הזה של הבשלות של הפורום. תקווה שלי מקדמת דנא. כפי שכבר אמרתי - השיח בין המשתתפות הוא הכי חשוב לי. ומקום עבורי, עבורנו, כן, מאד מאד חשוב. ויש מזה. ועל כך תודות המון. מרגישה שלעתים תגובות שלך חוסמות שיח (כמו שכבר אמרת, למיטב זכרוני, בעבר). אבל לנוכחות שלך כמנהל יש משמעות עצומה של שמירה על מרחב בטוח. מניסיון, בלי זה הפורום מתפרק והתוקפנות מנצחת. אבל אודי, במקביל אנחנו (אני) ממש זקוקים (גם) לך וממש תלויים בך, מעבר לפרסום ההודעות, אני לפחות כמהה גם לתגובות. ולא יודעת למה כך אצלי, למספר המילים יש גם משמעות. ובאיזה מקום נדמה לי שמשהו מזה יישאר תמיד. ראיתי את מה שקרה עם אביב, יכולתי להבין כמה כואב. הייתי קצת איתה במקום אחר. עוד משהו שחשבתי עליו - אני בכיף יוזמת ופותחת/ממשיכה נושאים לדיון. ולא רק אני. ואיכשהו נראה לי שאם גם אתה תצטרף להזמנה להמשיך אותו, בתוספת אולי איזה הנחייה קטנה, אולי יהא זה כמו דשן שיצמיח את העץ. אולי. פה ושם. אבל לך תדע מינונים... שלך באהבה, סוריקטה

תודה שישנתי מה שישנתי תודה על פרנסה תודה על עשייה תודה על חברות יקרות שעטפו אותי ביום שישי -תודה שראיתן אותי וחשבתן עלי --אוהבת אותכן באמת תודה שאני מנסה בכל הדרכים האפשרויות להתמודד תודה שאני מתחילה להבין את המורכבות שלי ושזה לא הצגה זה אמיתי תודה שמחלחל לתוכי שאני נפגעת בנפשי גם אם אני מתפקדת ועושה וכביכול אני בסדר וואוו כמה קשה לי עם זה תודה שאני מבינה שאני נפגעתי מאנשים שהיו אמורים להגן עלי גם אם לא מרגישה שהזיכרונות האלה שלי תודה שאני כבר לא מגרדת את הקירות כשאני כותבת את זה תודה על מים בברז תודה על קפה תודה על מקלחת של בוקר תודה על היש בחיי תודה על המקום הזה תודה עלייך אודי סוריקיטה יקרה ....שיהיה בהצלחה ושבוע קל

תודה שאני לא מוותרת תודה שאני פחות נלחמת תודה על הריצות של הבוקר תודה שיש לי מספיק כסף להיום תודה שיש חברה שמבינה אותנו😊 תודה שיוצאים לחופש למרות הפחדים תודה שהחלטתי שלא נכנס לכניסיות בחופש למרות הרצון להתגבר על הפחדים שלהם תודה שיש לי מקום עבודה תודה שאני מצליחה לעבוד תודה שישנתי קצת תודה שיש קצת שקט בפנים לפעמים תודה על המקום הזה תודה

הי אביב, קוראת אותך ואומרת לעצמי - בקושי ישנה ומה זה לא בא לי להגיד תודה על זה. הפרנסה שלי נמוכה (ועכשיו מקווה שישתנה), כן, זה יותר מאפס, אבל מצטרפות כאן תחושת עלבון וקיפוח. אז גם על זה לא ממש בא לי להגיד היום תודה. אבל מצטרפת לתודה על קפה. יש לי עכשיו מכונה פשוטה שעושה לי כיף. ויש לי כסף לקנות את הקפה, שזה יפה ואפילו חרוז. מקלחת אין לי כוח, אבל זה יקרה, ואצא יחסית רעננה החוצה. תודה אביב, באמת. אני פוחדת. סוריקטה

אהובה אני לא אומרת תודה שלא ישנתי אומרת תודה על השעות שכן ישנתי בהם .... מבינה את התחושות שלך אבל ...תחשבי על זה מזוית אחרת תודה ששילמו לי מעט שגרם לי להתעורר ולצבוע את עצמי ככה שאצליח לבקש עזרה מאחרים ושאחרים יראו את הטוב שבי ...תודה שהתעוררתי מהניצול ואני רוצה ומבקשת לעצמי יותר , תודה על תהליך טיפולי שגורם לי להתרומם מהמקום הנמוך שהחיים הביאו אותי אליו גם אם מאוחר... היי ותמשיכי לבוא ולהיות ואתך כמו זבוב על הקיר אני בטוחה שיהיה טוב יותר ואפילו נפלא ...זה מפחיד לצאת מהכלא אל החופש הנפלא .... ויקרה תודות לא מבטל לרגע את הכעס וההעלבון והפחד ושאר רגשות... זה הגם וגם שיוצר איזון מופלא בעולם הזה ...

היום אני מקדישה את העץ הזה לאהוב את עצמי . עצם המחשבה הזו עושה לי רע וזה מרגיש כל כך לא בסדר כל כך אנוכי ולא צנוע ...ובכל זאת היום אני בוחרת לתרגל חמלה עצמית ..ואהבה עצמית ככה התעוררתי ומקווה רק להיום לשים לב מה אני משדרת לעצמי וליקום עלי תודה שקמתי עם חשיבה חיובית היום תודה שהיום אני בוחרת לחשוב חיובי על עצמי תודה שרק להיום אשתדל לכבד ולאהוב את עצמי תודה שאני אני תודה על המורכבות שאני תודה שאני לא מוותרת על עצמי וגם לא לעצמי תודה שאני מנסה שוב ושוב תודה שאני מוכנה להיום להיות פחות ביקורתית ומאשימה כלפי עצמי תודה שאני יודעת שאני בסדר כמו שאני תודה על המקום הזה שמאפשר לנסות שוב ושוב ועוזר לתהליכים להיות תודה שהיום אני בוחרת לתרגל חשיבה חיובית על עצמי .תוך חמלה וצמצום הביקורת תודה שאני מרגישה את ההתנגדות ומנסה להתמקד במה שזה עושה לי תודה על שמחת חיים תודה שיש בי מגוון רגשות פחד וכאב ועצב ותסכול שמחה וחמלה ונדיבות וחשיבה על האחר . תודה שאני לומדת לחשוב על עצמי ושזה לא מבטל את השני

.. הכאב הזה של השינויים, הבחירה, הוויתור, הפרידה, פנטזיות מתנפצות, סוחט את לבי. אאוצ' גדול. ד"ש לכולם, סוריקטה

זה מה שעלה לי שקראתי אותך https://www.youtube.com/watch?v=NV6voX3UToM יקרה דברי אותו את הכאב את הפחד הכעס ...תני להם צבע ריח תרגישי אותם בגוף איפה זה נוגע בך ואז שילחי לעצמך אנרגיה טובה אוהבת מלטפת לאיזור שזה נוגע בו ... ומוש שואל מה עושים עם כל זה ועונה ... "תן לפחד לעבור, תן לאומץ שיחזור להתמלא שוב בתקווה, רק לחזק ת'אמונה תן להבין מה שחסר ולמלא באהבה, תן פנים אל מול פנים, לא להוריד את העיניים, לא להוריד את העיניים." הכי סומכת עלייך בעולם ...תהליך של צמיחה ...כואב ולא קל אבל צמיחה ... שולחת כוחות וחיבוק ושוב תודה עלייך ....

סוריקיטה יקרה איתך .. עוזרת לך להכיל את הכאב💗

היי סוריקטה, אני לא יודעת אם יש דב כזה כאב טוב, אבל אולי...כאב של גדילה, של התפתחות וצמיחה - יכול להיות טוב? זה לא מבטל כמובן את העובדה שהוא כואב... חיבוק גדול

שולחת חיוך, סוריקטה

יש מישהי שאני מכיר מלפני הרבה שנים. היא מוכנה להיפגש איתי רק איפה שהיא רוצה. הכוונה רק במקומות בתוך העיר. אני לא רוצה מסיבותי שלי שיראו אותנו יחד. לכן מבקש מחוץ לעיר/לא בשעות פופולריות. מעבר לזה שהיא לא מוכנה. יש לי הרגשה שהיא מפחדת שאדע איפה היא גרה. היא אומרת עם ההורים או באיזה עיר אבל תמיד מתחמקת שצריך להחזיר אותה/ לקחת אותה או בכלל שהנושא עלה במעט פעמים שנפגשנו בשנים האחרונות. מעבר לזה אני לא רוצה להיפגש איתה יותר מדי פעמים... פעם בכמה חודשים די ויותר. הבעיות איתה: לא משתפת בשום דבר. רק אני מדבר והיא מגיבה בפששש, חחחח או בשילוב של שניהם - פחחחח. אין לה חוש הומור בכלל אבל כנראה לא אוכל לשנות את זה. מעוניינת להיפגש רק איפה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. לא זורמת בעליל. לא פונה אלי לדבר רק להיפגש שמתחשק לה, תחת הבעיות שמניתי ממקודם. מדי פעם צריך להעיר לה על ההתנהגות שלה - למשל יושבים במסעדה היא מדברת בקול מאוד גבוהה וכל המסעדה שומעת אותה. אם זה ימשך ככה אין טעם לסבול ממנה. אני מעדיף לדבר השאלה איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה. מבלי לפגוע ושיהיה אפקטיבי. יש עוד משהו חשוב לשים לב אליו? גם לי קשה לדבר עם אנשים על דברים כאלה בלי קשר. אולי כי מפחד לריב ולהרוס את המעט שיש.

הייתי כאן אתמול בערב שהגבת .הייתי וראיתי איך אתה מדלג על ההודעה שלי אי שקט ויוצא מכאן... ומאז ... האי שקט רק גדל ...כל כך עצוב לי ... ההגיון מבין שכנראה לא שמת לב או תקלה לא מאמינה שדילגת בכוונה.. אבל יש לי להקת אווזים בראש .. שאומרת שאתה כועס שכתבתי יותר מידי .. שנמאסתי ועדיף ללכת... החוסר תגובה שלך העצים את הקושי מול קשר וקרבה . מניחה את זה כאן כי חייבת להאסף חייבת לתפקד ... סופ"ש מורכב ותקופת בחינות . זה כל כך מתסכל הפערים האלה בן ההיגיון לחלקי הנפש שתקועים באיזה עולם אכזר .. . אודי בבקשה ,אם ההודעות שלי לא מתאימות אל תעלה אותם ...סליחה שאני כל כך צריכה ומנצלת את טוב ליבך.... אולי באמת אני צריכה לחזור ולנדוד בן מקומות שונים ולא רק כאן .. באמת סליחה ,אודי שאני ככה ..

וזה נכתב למטה בשישי ומעלה אותו לכאן ...כרצף בעיקר עבורי ואודי שוב תודה.... "כותבת כאן כי יודעת שאתה קורא ולא רוצה לפתוח אחד חדש ...במיוחד שכאן חופש :) כתבתי בבוקר ארוכות זה היה לילה מסוייט ...ואחר כך איזנתי עם תודות ... ורוצה להגיד לך תודה שדילגת כאן גם אם במקרה ..איך אני נוטה לומר אין מקרה בעולם כלל .... כל התהליך שעברתי עם עצמי מולך , לא לברוח ,להקשיב לכעס, לתיסכול, לכאב לאכזבה, לפחד שאתה כועס. השיח שניהלתי עם עצמי בעקבות כל הרגשות שהציפו ואיימו להטביע .... עזרו עד מאוד גם מול כל הרגשות שהציפו מולה מהקרבה והאמוציות שהיו מולה ... החיבוק שלה עזר כאן מולך , והאין מילים שלך פוצצו את הבועה שם ..... אז תודה ענקית שאתה מאפשר להביא לכאן את כל הצבעים של הרגשות ושאפשר בזכות הכתיבה להביט בהם לנשום אותם ולהתחיל מהתחלה .... תודה ...."

כי זה היה החלק שאיזן ..מרגיש לי ככה עץ שלם עם כל הענפים יחד ולא מפוצלים תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך תודה על תגובות קודמות שניתן להאחז בהם תודה שאפשר לכתוב מבלי לפחד תודה שאני יודעת בהיגיון שלכל דבר יש סיבה תודה שאני זוכרת שתמיד בדרמות הגדולות הסיבה מעלה חיוך בסוף תודה שאני זוכרת לנשום תודה שאני לכ בורחת מכאן או מהטיפולושהקולות האלה חלשים יותר מפעם תודה שאין בי כעס ושאני רואה את השני .. פירות של טיפול תודה שאני כותבת תודות עכשיו כדי לאזן את הטרוף ..פשוט לא יאמן שלא ישנתי בשביל כזה דבר. תודה שאני יכולה לראות את המהומה על שום מאומה תודה שאני מחייכת לעצמי תודה עלייך אודי על הנתינה שלך על האפשרות ללמוד להכיר את כל הקולות לתת להם מקום אבל לא שליטה ... תודה אודי על היותך ועל המקום הזה .. תודה......

אודי האמת קשה לי מול ההתנצלות שלך ...אישיו שיש לו מקום בטיפול .. מעורר חרדה שלא מכאן 😊 ומנסה לחשוב איך מגיב אדם נורמטיבי אז כנראה שתודה והכל בסדר ...זאת תגובה נורמלית. אוף זה המצבים שמגלה שלא יודעת איך מגיבים נכון ....שזה אחד הגורמים שבורחת מקשר תודה אודי תודה שאתה עוזר לי לגדול ..

מקווה שזה עוד יעלה היום חושבת עלייך מקווה שדברים התבהרו ...שולחת כוחות וחיבוק

התבהר.קצת אבל מרגיע. תודה רבה!!

הי כולם, צריכה אתכם. בסיכומו של יום מרגישה ממוטטת. פרידה קרובה לא פשוטה. חששות מפני הקשיים במקום החדש. אני אחרי עבודה קשה של שבוע במצב חולי פיזי, ושני לילות של שינה לא איכותית במיוחד, כנראה. ישנם תכנונים לסוף השבוע, עבודה קטנה וחלקית, ובכל זאת, מקווה להצליח איכשהו לנוח. סופשבוע נעים, לילה טוב, סוריקטה

הי אהובה ..פרידה לא דבר קל וכן זה מורכב .. עבודה חדשה חששות חדשים מלווים בהתרגשות חדשה.. יקרה את בסדר ואת חזקה יותר משנדמה לך . סומכת עלייך שולחת חיבוק עוטף .. ומזכירה לך שאת לא לבד

איתך סוריקטה יקרה, מרגישה איך את עולה על גדותייך אבל בשליטה. מאחלת לך סוף שבוע מחזק וממלא. שירה

עבורכן יקרות ...... שבת שלום ,שבת של אהבה לעצמכן ..... https://www.youtube.com/watch?v=3E__BZWL1j4

אביב יקרה. מקווה שתוכלי לקבל את הקרבה. היא עוזרת להרגיש שאת לא לבד! מניסיון. שתהיה שבת שלווה. חיבוק כזה שמתאים ומקרב :)

הי אביב, יד ביד, ראש אל ראש. הבראה והתחזקות לכולנו. 💗 סוריקטה

תודה על תגובותיכן למטה.....שיק, פעם הייתי אוכלת בבולמוסים כאלה פחמימות ריקות והרבה עד כאב בטן והרגשה רעה רק ללא הקאות..היום זה ממש ממש לעיתים רחוקות והזמינות בבית היא של דברים יותר בריאים..פעם הייתי קונה המון ג'אנק...או בכוונה נכנסת למאפיה ומעמיסה..מקווה שתצליחי לשמור על עצמך. זה ממש ממש קשה ללא תמיכה. מניסיון.

שהתנדנדתי בין הציר של אנורקסיה לבין זלילות בעברי. היום, אחרי שנות טיפול, אין את זה יותר, ואני ככל הנראה מווסתת. גם במשקל. כבר כמה וכמה שנים. סוריקטה

תודה... אני בעיקרון לא מכניסה לבית ג'אנק, אבל יש לי מכולת מתחת לבית, וברגעים של דחף אני בלי לחשוב יותר מידי יורדת למכולת, קונה מלא שוקולד,עוגיות,עוגות,ממרחים וכו' עולה הביתה ועושה בולמוס... מקיאה, אבל זה לא ממש עוזר, רוב האוכל נשאר בפנים. הבולמוסים שלי יכולים בקלות להגיע ל6000 קלוריות לבולמוס, מה שאומר שאני עולה במשקל טירוף מזה. אני לא ממש מצליחה לשמור על עצמי..... :(

פעם הייתי עושה בדיוק אותו הדבר במאפיה שהייתה ממש ליד הבית :( היום כבר לא...רוצה לומר לך שהטיפול הוביל אותי למחשבה לפני..לעצור ולחשוב איך אני מרגישה ועוד...הטיפול עוזר. אל יאוש!!! הורדתי 24 קילו לפני כמעט 4 שנים ושומרת...יש עתיד!!! בהצלחה

הי שיק, וגם חברות אחרות, אם תרצו, מעבר לעניין של הנפש - האם גם נבדקת גופנית, למשל, תפקודים של האזורים במוח/גוף האחראיים על הרגשת השובע/רעב/חילוף חמרים וכיו"ב? נשמע קשה. סוריקטה

אז....הייתה היום פגישה מטלטלת מאוד ... מאוד אמוציונלית ועכשיו כל השדים קמים מריבצם .. קירבה , אפשרתי קרבה ממשית בלי מחיצות הכי קרוב שאפשר ...וזה כל כך מפחיד .. מלחיץ וחרד ....הפחד שהיא תפגע שהיא תכאיב .. יודעת שזה חלק מהקשר מהלימוד וזה בסדר... אבל זה כל כך קשה ומוצף .. והיא יוצאת לחופש מה שכנראה מגדיל את חוסר האיזון .... כל כך רוצה להעלם ולא להיות.. עצוב שככה ...

מצטערת כל כך לשמוע אביב יקרה, מבינה כל כך. שמרי על עצמך. לו יכולתי הייתי שולחת לך שקט בקופסא מארץ רחוקה. איתך שירה

שירה אהובה תודה לך ....כל כך צריכה עכשיו שקט כזה .. ומה אתך יקרה .. איך את מרגישה ??

אביב יקרה מובן מאליו תגובתך הפחד שקרבה מעלה אני מאוד מאוד מבינה אותך לאט לאט .. איתך בלב תמיד, ינשוף

ינשופי ...תודה יודעת שאת מבינה ... תודה שאת כאן ובכלל. אוהבת

ה לא מפסיק ...כמה רעש בראש והלב כמו שפכו לי חומצה בנשמה ... מגרדת קירות לא לפגוע .. זה כל כך עצוב מתוכנתת לתת רק לרעים להתקרב ומהטובים מפחדת ... כזאת חרדה שהיא תכה אותנו ותכאיב ....כי נתנו לה להתקרב .. צעד קדימה שתיים אחורה .. אודי , נכון שהיא לא תכאיב .....

כותבת כאן כי יודעת שאתה קורה ולא רוצה לפתוח אחד חדש ...במיוחד שכאן חופש :) כתבתי בבוקר ארוכות זה היה לילה מסוייט ...ואחר כך איזנתי עם תודות ... ורוצה להגיד לך תודה שדילגת כאן גם אם במקרה ..איך אני נוטה לומר אין מקרה בעולם כלל .... כל התהליך שעברתי עם עצמי מולך , לא לברוח ,להקשיב לכעס, לתיסכול, לכאב לאכזבה, לפחד שאתה כועס. השיח שניהלתי עם עצמי בעקבות כל הרגשות שהציפו ואיימו להטביע .... עזרו עד מאוד גם מול כל הרגשות שהציפו מולה מהקרבה והאמוציות שהיו מולה ... החיבוק שלה עזר כאן מולך , והאין מילים שלך פוצצו את הבועה ..... אז תודה ענקית שאתה מאפשר להביא לכאן את כל הצבעים של הרגשות ושאפשר בזכות הכתיבה להביט בהם לנשום אותם ולהתחיל מהתחלה .... תודה ....

שאין בעיניי שום דופי בכתיבה של אביב. שלך, אביב אהובה. ואת תורמת המון. המתנתי לתשובתך, אודי, כדי להצטרף ולומר זאת גם אני. סוריקטה

תודה , אין לי מילים מול המילים שלך ... תודה אודי שאתה עוזר לי לעשות תהליך מולך ...מול קשר .. מולך זה פשוט מרגיש בטוח ומוגן כל כך .. אבל אני מנסה גם להוציא מחוש ולהתקרב גם בעולם האמיתי ....זה קשה כל כך.

קשה לי להתאים את עצמי ללוז חיצוני מפני שהחיצוני המוקדם כנראה מעולם לא התאים את עצמו ללוז הפנימי של החושים שלי. פסיכולוגים יתארו זאת כהטלת אחריות טרם זמנה על תינוק והצפת מערכת העצבים שלו באופן שאינו מסוגל לשאת במקום שהסביבה תקל עליו - הרישום שזה מותיר בחושים. נטיה השרדותית ניתוק מעצמו והגבה לסביבה .. אוקי. זה באמת מה שמסביר את ההבדלים האישיותיים בין אנשים? מדע מוכח ברור וסגור? אני יודעת שמאד קשה לי להתאים את עצמי לדרישה עקבית נוקשה מן החוץ של מסגרות תעסוקה. ואם כבר עושה אז סובלת ומרגישה נאבקת כל הזמן. לעומת זאת בלי אף דרישה וציפיה בכלל אין מספיק מה שייצר בי מוטיבציה לפעול וידרבן. אז הפתרון היחיד שאני מסוגלת לחשוב עליו כדי להיות מסוגלת לפעול זה שכן יהיו דרישות וציפיות חיצוניות שאפעל אבל בתוך מסגרת שהיא גמישה!! והיא מאפשרת לי גם בחירה ולא רק מכתיבה מהחוץ את הלוז באופן נוקשה וחד צדדי. איך מוצאים כזה? שוקלת להעזר במאמן/נת אישי כדי לקדם את עצמי מבחינת הצבת מטרות ועשיה. חבל שזה ככ יקר... הם לוקחים כסף לא פחות מפסיכולוגים... ואני מקצבת נכות צריכה לממן את זה . אבסורד. ואז אומרים 'לכי לעבוד' ולא מבינים שזה לכשעצמו מכניס אותי להתמודדויות חדשות.. בקיצור מעגל רשע שאף אחד לא באמת מתייחס אליו. למלכודת שזה יוצר. מה גם כשעוד כן עבדתי ורציתי נתקלתי בכאלה מעסיקים דוחים.. פשוט גועל. מתייחסים לאנשים כמו מכונה . מצפים שתתאמצי כמה שיותר תמורת כמה שפחות כי הכל הרי צריך להיות מבחינתם רווחי ומגדיל הספקים. שלא לדבר על כך שבמקום עבודה מסוים היו תנאים שסיכנו את בריאות העובדים כי המעסיק החוצפן רצה לחסוך כסף על תחזוקה הולמת של ציוד בטיחות. בקיצור על כל זה פסיכולוגים לא מתייחסים. העולם שייך לעשירים. העולם שייך לבעלי היכולת הכלכלית לממן לעצמם מה שיצטרכו מתי שיצטרכו וכמו שיצטרכו כדי להמשיך ולהתקדם. מי שאין להם את המשאבים האלה זבש"ם. חבל שלא נולדתי לאבא עשיר... פחח. והנושא של הכסף ככ מכעיס אותי שבכז אני אנסה לבד בלי עזרה. אין ברירה!! עזרה עולה המון כסף. מטפלים יועצים מאמנים.. אין לזה סוף וכולם יקרים. הכי טוב לכעוס ואז לעשות לבד!! אוףףףףף. מקווה שאצליח. קשה . זה באמת קשה לגרד מספיק מוטיבציה לעשיה ולפעול ללא שום הכוונה וליווי שיתן עידוד ופידבק הערות והארות. קשה.

הי מימה, נשמע בעיניי (ונדמה לי שאני חוזרת על דבריי, אולי) ש את מבטאת קושי עם תלות, קושי עם היות זולת, חיפוש אחר מרחב מעברי. ו... אני לא עשירה. ממש ממש לא. אבל למדתי להרגיש לעתים כזאת. עבודה, ונדמה לי שגם את זה כתבתי, זה אישיו אצל לא מעט מטופלים, כפי שהבנתי. לילה טוב, סוריקטה

מימה שוב אומרת לך . תוציאי סל שיקום ותקבלי גם ליווי במציאת עבודה וגם ליווי לפתיחת עסק אם תירצי . חבל שאת מתעקשת לא לקבל את העזרה שאפשר לקבל .. וד.א גם טיפול ושיחות ..

רוצה לנטוע כאן תקווה ... היום עשיתי צעד משמעותי קדימה ... נתתי למטפלת מתנה ליום השנה שלנו ....הקלטה של כולנו מברכים אותה ...בליל קולות בליל מילים אבל כולם, לפחות הגלויים והמוכרים .... את זה לא יכולתי לחלום שיקרה לפני שנה או שלוש שזה היה או ואו ... אז מתרגלת לעצמי גם וגם ... ואני שמה את זה כאן בעיקר כדי שתדעו שזה אפשרי ..עבודה קשה בטיפול ,אמונה בדרך ..ולאט לאט . .בצעדים קטנים לא לפחד ... אודי תודה שהאמנת בי לאורך כל הדרך.. אוהבת אותכם מאוד ....

הי אביב, נטיעה של תקווה - רעיון מופלא לט"ו בשבט. סוריקטה

אביב יקרה את באמת נותנת תקווה לי קשה לדמיין איך הקלטת את כולם אני ממש לא בקשר עם החלקים שבתוכי..אני דיי מפחדת ..אבל אולי אפשרי... הייתי רוצה להאמין שכן.. את השראה בשבילי

אודי תודה ....האמת שזה מרגיש עדין כמו נפרדות ...זה הרגיש כאילו העברתי את מכשיר ההקלטה מיד ליד .... אהבתי את הדימוי שלך , נראה לי יותר מקדם למטרה ...ואולי ניקח את זה עוד צעד ..הגוף זה השלם והידיים והרגליים זה החלקים ...ככה זה יותר שלם :)

אני לא מבינה למה כשטוב אני מחפשת להרוס??? למה עולה צורך של נזקקות כשטוב??? זה לא אמור להיות הפוך???? מבולבלת וסליחה... עולה שוב במשקל נטייה להשמנה מכל מעידה... אוףףףףףף

הי מיכל, אעלה השערה מעולמי - אולי קיים בך חשש, שאם תראי חוזקות, תינטשי ולא תטופלי? אזכיר לעצמי ולכולם שגם אנשים עצמאיים וחזקים הם לגמרי אנשים שמרשים לעצמם להיות תלויים. במידה. זה חלק מהעצמאות. גם לא מחויב להיות 'מסכני' בשביל להזדקק. סוריקטה

תודה על היש בחיי תודה שזוכרת לעצור לרגע להודות על הקיים גם בתוך העומס של היום ... תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על תהליך תודה על תיכנון מרגש עד דמעות להיום מקווה שיצליח לי תודה על מי שאני ועל היכולות שלי חיבוק לכולם ולעולם

תודה שיש רגעים של שקט תודה שלמרות שאני לא מאמינה אני פחות נלחמת ומבינה שהחוסר אימון יש תועלת תודה שיכלתי להסביר למטפלת שהיה קשה שלא היתה זמינה בזמן מצוקה.. תודה שלא כעסתי תודה שהיא לא כועסת תודה על ריצות של הבוקר תודה

תודה על החג החקלאי שהיה היום סוריקטה

תודה שקמתי ליום חדש תודה למה שישנתי תודה על מחשבות תודה על רגשות שונים שעולים בי תודה על היכולת להרגיש תודה על קרבה גם עם מפחידה עד מאוד תודה על טיפול ומטפלות ותהליך תודה על אומץ ונחישות להצליח תודה על כוחות תודה על היגיון שמבין תהליכים תודה על מי שאני ומה שאני תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך .... שיהיה סופ"ש נפלא קל וטוב

תודה על המקום הזה תודה אודי על היותך תודה על תגובות קודמות שניתן להאחז בהם תודה שאפשר לכתוב מבלי לפחד תודה שאני יודעת בהיגיון שלכל דבר יש סיבה תודה שאני זוכרת שתמיד בדרמות הגדולות הסיבה מעלה חיוך בסוף תודה שאני זוכרת לנשום תודה שאני לכ בורחת מכאן או מהטיפולושהקולות האלה חלשים יותר מפעם תודה שאין בי כעס ושאני רואה את השני .. פירות של טיפול תודה שאני כותבת תודות עכשיו כדי לאזן את הטרוף ..פשוט לא יאמן שלא ישנתי בשביל כזה דבר. תודה שאני יכולה לראות את המהומה על שום מאומה תודה שאני מחייכת לעצמי תודה עלייך אודי על הנתינה שלך על האפשרות ללמוד להכיר את כל הקולות לתת להם מקום אבל לא שליטה ... תודה אודי על היותך ועל המקום הזה .. תודה......

הי כולם, שוב אותה שאלת זיהוי עצמי. המממ... אני?! הוי הוי הוי, צריכה לזהות אותי. מצאתי את עצמי קופצת על הזדמנות, כלומר, לפחות ניסיתי, ולא המתנתי שנים ופספסתי. אפילו לא המתנתי לפגישה עם דוקטור מטפל או לתגובה במייל. וואלה. שתיקה. סוריקטה

פירות של שנות טיפול ... צמיחה .. איזה כייף שאפשר לראות ... חיבוק

יקרה..לאט לאט יחלחל שזו אכן את!! כל הכבוד!!! אותה הגברת בשינוי אדרת 😗

ועוד יותר תימהון - כמעט מיידית חטפו אותי לעבודה חדשה. איזה פחד. סוריקטה

ידעתי שזה מה שיקרה אנחנו כאן רואים את היכולות שלך ..... זה ההבדל בין לחיות ללשרוד ... כששורדים פוחדים לעשות צעדים ומקבלים את מה שיש שחיים פועלים עם חשש אבל בידיעה שתמיד אפשר לשנות .. שמחה בשבילך מקווה שהפעם עשית בחירה שתהייה מדויקת לך .. ועוד משהו שלא אתפלא שאלו שעזבת ירצו בך חזרה .... חיבוק ענק ...מכירה את התחושה של הבהלה ....אתך

יפה האמירה שלך על החיים וההישרדות. את יודעת, עכשיו רגע ממש עצוב לי. תחושת אובדן כזאת. כמה השקעה. איני יודעת מה יהיה עם אלו שעתה אני נפרדת מהם. הקודמים וקודמיהם רוצים אותי חזרה. זה מחמיא. ואני חברה בקבוצה קטנה כזאת של אימהות, סבתות ומטפלות וילדודס ומרגישה ששם אני באיזה תפקיד מחבר ומייצב. או איזו שלדה. אולי קצת כמו פה, רק בחוץ. סוריקטה

סוריקיטה יקרה כל כך שמחה בשבילך💗

היי... ביום חמישי האחרון הצלחתי סופסוף לסיים את הטיפול עם העו"ס שלא התחברתי אליו. לקח לי זמן עד שגייסתי מספיק אומץ לעשות את זה. ייאמר לזכותו שהוא לקח את זה בטוב. אז עכשיו נכנסתי שוב לרשימת המתנה לטיפול (זה דרך מרפאה לבריאות הנפש), מה שיכול לקחת כמה חודשים טובים.... אבל יש בי הקלה שעשיתי את הצעד הזה כי הייתי נורא מתוסכלת מהטיפול הזה, שלא היה מתאים או יעיל. עושה מאמצים שלא להיכנע לדחפים לבלמס, אבל הם מתישים אותי לגמרי. אין לדבר הזה סוף. ניסיתי הכל. הכל. ההפרעה הזו כל כך עיקשת וקשה. ואין לי טיפול שיחזיק אותי, אז מחזיקה אותי כמעט לבד (יש לי דיאטנית אז לא לגמרי לבד), וזה קשה. ועד מתי אצליח? אני על סף ייאוש. זה מרגיש הכי לבד בעולם. "הלו, מישהו שומע אותי? מישהו מקשיב לי, שומע אותי? אותי אותי אותי....." לגמרי זקוקה למילים טובות....

היי מבינה שממש לא פשוט להיות בלי טיפול .. ממש לא אוהבת לתת עייצות אז אם זה לא רלוונטי תתעלמי- אולי אפשר להמשיך עם המטפל עד שיהיה לך מטפל חדש?? אני כן שומעת אותך וגם מבינה שזה קשה עכשיו. כאן יחד איתך.. ינשוף

שומעים אותך כאן היטב..קשה..איתך.

שיק יקרה שומעת אותך שומעת את הקושי שומעת את הפחד והחרדה שומעת את היאוש ורגע המשבר ובעיקר שומעת את התקווה המון תקווה ... עוזרת לך לנטוע גם אמונה שדברים אפשרים .. אבל נדרשת עבודה רבה ואומץ לב ענק .. אתך

הי שיק, אני שומעת. כן, עיקשת וקשה, אבל הבה נאמין שניתן להקל. אולי לא הצלחה של מאה אחוז בתור התחלה, אלא קצת פחות. וזו, החלקית אף היא הצלחה לא מבוטלת כלל. ולאט לאט. המון עבודה. שלך, סוריקטה

איזה כיף לקרוא אותך.

שולחת חיוך, בעיניים, ואקווה שזה מדבק :-) סוריקטה

איך אתמיד בעבודה ובהוסטל הפרטי ולא אחזור לאשפוז?

או החוסר יכולת לכעוס וגם שיכעסו כן.. אולי הפחד שיכעסו הכי מפחיד היום בטיפול דברתי על הכעס אבל לא אפשרתי לעצמי להרגיש הייתי צריכה מראש להסביר למטפלת שהכעס בכלל לא קשור אליה.. שהכל קשור אלינו.. לא רציתי לפגוע וגם לא רציתי שהיא תפגע עדיין רועדת מהפגישה מהסיוטים של אז(זה רק זכרון) אף פעם לא הגבתי לכעס שלהם.. תמיד שתקתי וקבלתי את הכל אני רועדת בתוך הגוף וגם בתוך הנפש אני כל כך מפחדים מכעס

הי ינשוף, מכירה את הפחד מרגשות שלפחות מתפרשים כתוקפניים. בטוחה למדי שאנשי מקצוע יודעים שתגובות קיצוניות עשויות להיות קשורות לעולם פנימי בעיקר. שלך, סוריקטה

ינשופי אהובה הכי מוכר הכי מבינה בעולם זוכרת ימים שאפילו כעס כאן שלא קשור אלי היה מלחיץ ומפחיד ברמות מטורפות .. לאט לאט לומדים להבחין בן שלך ללא שלך ... אהבתי את שאודי כתב לך מותר לכעוס השאלה היא איך אומרים את זה .. זה תהליך שלומדים לווסת בטיפול לומדים גם בחוץ .. איתך יקרה לאט לאט .... זה בסדר שהם פוחדים חבקי את כולך ממני וממך את בסדר .......

אכלתי עוגת שוקולד "בריאה" כי האוכל שאני עושה הוא מקמחים בריאים ללא סוכר וכו' אחרי שבדיקות שלי יצאו טובות...אולי אחרי מעשה אני מבינה שבא לי להרוס.....(מזכירה לכם שהייתי פעם מאוד שמנה והיום משתדלת לשמור) אבל בולמוס של לחסל עוגה שנשארה..רבע תבנית..מזל שלא נשאר יותר:( מה הפריע לי???? לעולם איני מקיאה רק אוכלת מלא בבת אחת...מעין הפרעת אכילה שכזו.......מרגישה גועל ומכה על חטא.. הייתי צריכה לכתוב את זה. ולשתף..בא לי להקיא מעצמי...לא מבינה אותי...את כלם תמיד אני מעודדת, מכוונת רק עליי לא מסוגלת לומר שזה קורה ומחר יתבהר....אוףףףףף רק חוזרת ואומרת לעצמי מה שאמא אמרה לי והפך לקול שלי. מבינה כיום את זה...... ובכל זאת ממש יורדת על עצמי....אוףףףף.באסה וגם מחר בטח כבר אשקול קילו יותר......אוףףףףףףףף מה יהיה איתי????

אודי יקר..ממש לא טוקבקיסטית...כתבתי מהנייד לא שמתי לב שכתב כך את שם הכותב ולא ככותרת...מעניין זכרתי שכתבתי את הניק שלי...מרוב כעס ובלאגן עם עצמי. סליחה...וחבל שלא תראה עד רביעי בערב.... מיכ...הכל מסתבך לי בזמן האחרון :(

מיכלי יקרה האמת שתיארתי לעצמי שזאת את ... כוחות ההרס שמרימים ראש באים להגיד שמשהו מפחיד וכואב ככה הם מגינים עליינו ... יקרה הכל בסדר טוב זה בסדר את בסדר וחופש זה מפחיד ורוצים לברוח ...חיבוק מכיל ואנחנו כאן ...

היי מיכ... מאוד מזדהה עם התחושות הכל כך קשות האלה. רק אצלי הבולמוסים קורים עם ממתקים ממש לא בריאים, ויש הקאה בסיומם. ובכל זאת - עולה במשקל,ובעיקר שונאת את עצמי ונגעלת מעצמי אחרי כל בולמוס. מקווה שמצאת קצת חמלה לעצמך, ופחות יורדת עליך... חיבוק.

לפעמים הכל מתערבב לי. אני ממש מחבבת את המטפלת הנוכחית ומרגישה לא נוח להטיל בה ספק. היא בעדי ואין לי ספק בזה.

הי מימה, תראי, אני מניחה שבכולנו צצות מחשבות חד ציריות קיצוניות מעת לעת. למדתי לפעמים לחשוד בהן, לשמור בפנים, לעכל, לבצע את התיקון בפנים, להמתין לו, ואז, אז אפשר לספר במרחק זמן ופרספקטיבה על כך שכן עברו מחשבות כאלה והן חלק מאיתנו, לדעת את מקומן, אבל הן לא כולנו. במובן זה, ההקאה עלולה לגרום לנזק הרסני ובלתי הפיך. סוריקטה

שבוע קשה עבר ולא היה נוכחות יציבה של המטפלת בזמן מצוקה לקח לה הרבה שעות לחזור אלי..אפילו יום שלם יודעת שאולי יש לי ציפיות לא מציואתיות אבל ..סליחה... כועסים מאוד

אודי תודה שנתת מקום לכעס זה אפשר לראות את הכאב שמאחוריו

הי ינשוף, וזה באמת מובן. 💗 סוריקטה

מטפלת שאני קובעת איתה פגישות אחת ל..תקופה, החליטה להזמין ממני משהו. באמת. יצירה שהכנתי. אז אשכרה הכנתי ומכרתי לה. היא אמרה שתשלח תשלום בדואר אך בפועל לא קיבלתי כלום. בנתיים גם לא אמרתי לה כלום ודחיתי את ההתייחסות לזה. אחכ כעבור שבועיים היא בעצמה כתבה לי הודעה שהיא שכחה מזה והתנצלה ואמרה שתשלח מיד.. גברת, כן תשלחי לא תשלחי... האמת שלא אכפת לי!! אני שילמתי לך בזמן כל פעם שבאתי לפגישות כמו שעון שוויצרי נכון? יש אנשים שהיושרה הפנימית שלהם פשוט היא כזאת שמילה היא מילה. הסכם זה הסכם. הם מחויבים לזה וזהו. ויש כאלה ש'שוכחים', אולי זה מבחן והיא בודקת אם אטרח לעמוד על שלי וללחוץ עליה, להעיר? לגלות אסרטיביות ... אולי זה מבחן שכזה?? היא בכז מטפלת.. כלום כבר לא 'תמים' בשבילי בטיפולים. דברים לא אמורים לקרות 'בטעות'. אז חאלס. כן תשלחי לא תשלחי.. תהיי בריאה. אין לי כח למשחקים של אנשים ולאיזשהו תחכום מסווה מאחורי מה שאנשים מציגים לכאורה כדבר עצמו. אחרי שגיליתי את עניין הנפרדות התודעתית שמביאה איתה את יכולת המיניפולציה והשקר אני כבר ממש לא סומכת על אנשים ואף מילה שהם אומרים. המניעים תמיד יכולים להיות אחרים ממה שמצהירים. זה העולם. אין סיבה לתת אמון עיוור ואוטומטי בכלום. אפילו לא במטפלת שאני מחבבת (ואותה אני כן מחבבת) ואגב לא, בטח שלא עניתי לה ככה. עניתי לה: "אוקי. באמת התכוונתי לשאול אם שלחת כי לא קיבלתי עדיין. תודה שעדכנת. בנתיים אני שורדת. אמתין בסבלנות ;)" כאילו איף. לא כל דבר צריך לסבך. מספיק מסובך לי במח גם ככה. אגב- דרושים אנשים שפיהם וליבם שווים לחלוטין. שהם אמינים אך לא תלותיים ולא דביקים. יודעים לתת ספייס אבל גם לזרום בראש טוב לצאת לבילויים. אנשים לא שיפוטיים וחביבים.. וכיפים .. וטובים! בואו להיות חברות שלי .די לשלם למטפלים בשביל קצת אינטרקציה אנושית. מספיק. רק בריאות!

מימה.....לא מבינה..יש מטפלת שאת באה אליה פעם ב... ???? זה נשמע לא מקצועי בעליל..ושהיא תבקש לקנות ממך יצירה???? גם אני כבר לא הייתי נותנת אמון אם המטפלת הייתה מערבת דברים כאלו....ממש מוזר. מבינה אותך. זה לא אתי בכלל...פעם כשמשהו התערבב עם הטיפול הייתה לנו שיחה רצינית על כך. ולא ערבנו...כי זה ממש לא לעיניין. אפילו לא המלצה אחת לשניה על דברים וכו...אין ערבוב בחיים אחת של השנייה.... זה מבלבל נורא.

מרגישה כמו חייזר יצור מוזר שונה אחר אפילו כאן בכל מקום אחרת כאילו עם גיבנת או קרניים חייזר יצור מוזר וזה קול אחד שבי היום ועצוב וכואב.... כאב של לבד כאב של בדידות מוקפת באנשים ופשוט לבד זאב בודד תמיד כלפי חוץ נראית הכי חברתית הכי של יחד ...אבל לבד ...מקיפה את עצמי בחומות ענק ...וכאן כאן פותחת ונשענת וגם כאן כל כך שונה כל כך צריכה כל הזמן . עצובה ... ותודה שאתם מאפשרים ולא נותנים לי להרגיש שדי ונמאס כבר מההתבכיינות שלי ... וכן זה עוד קול שבי שאומר ט"ו בשבט כאן . זמן פריחה זמן צמיחה .. וקדימה לפעולה ואני עושה ואני רואה את התהליך .... ואפילו הכתיבה כאן היא גם וגם ולא או ואו .... והיום מישהי שלא מכירה את סיפור חיי אמרה לי תסלחי לעצמך .... ואולי באמת הגיע הזמן להתעסק בסליחה ולא בכאב ובעצב ... המון קולות וגוש אחד ענק של כאב מלא בתחושת לבד ... זקוקה לחיבוק ...כזה שאצליח להרגיש .. 💙❤

אביב יקרה מכירה החלקים שולחת לך חיבוק שמחזיק ואוסף ומחבק ונותן תחושה של בטחון ושתרגישי פחות לבד. איתך בלב תמיד

תודה יקרה חיבוק חזרה

אודי ...אתה פשוט אלוףףףף במילים תודה איש יקר פשוט תודה

אביב יקרה... כמה נפלא שאת יכולה לראות את הגם וגם לא רק או ואו... מכירה מקרוב את התחושה של להיות מוקפת באנשים אבל להרגיש לגמרי לבד... שולחת לך חיבוק חם ועוטף.

הי אביב, את יודעת, בתור מצ'וגעת של בעלי חיים, יש לי המון וורסיות חביבות למילה חייזר, אבל הן מאד אני ומזוהות עמי, כך שלא ארשום כאן. בכל אופן, הן ברוח החיים ויש בהן הומור משובב לבבות, בעיניי. שלך, סוריקטה

המון המון תודה על מילים ...שמחייכות ומזכירות שאפשר

חושבת עלייך הבוקר ..על התהליך שאת עוברת על החרדות על הפחד על האומץ ... על החשש מהלא נודע ועל התקווה מהלא נודע ..... חשבתי על זה תוך כתיבת התודות על המקום שלי הכאילו מפוייס הכאילו שלם ורגוע ועל הגוף שמראה סימנים שלא ככה הדבר.... אני רואה אותך מדברת על חולי על קושי לקום ...ואת נשמע לי דוחקת את זה כמו אומרת אני יכולה לו ...מקווה שלפחות בטיפול את מדברת על הפחד על ההשלכות על התקווה .. בא לי עכשיו לפתוח עץ כזה שילבלב ,עץ של תקווה.... רוצה להגיד לך שאני חושבת עלייך משדרת אלייך אנרגיות בריאות ומבריאות כאלה שיביאו אותך למקום של עשייה שיעריך את היכולות שלך שיעזור לך להאמין בהם וירים אותך עוד ועוד למעלה למקום שאת יודעת שאת שווה ומגיע לך מכל הטוב שהעולם הזה יכול להעניק לך ... כמו העץ את מלבלבת מאמינה שבזמנך את גם תיראי את הפירות ....אז בהצלחה אהובה ....השמים הם הגבול ואת כמו הנשר דוהה אל המרחב חיבוק ענק ענק

הי אביב, פתאום אני חושבת לי שמה שאולי הכי מפחיד הוא מצבי הכלכלי בזקנה. כשאהיה חלשה יותר ותלויה. לקשיש הדל, החולה והערירי, בו אני מטפלת, התמזל המזל ויש לו אותי בצמוד. אני בשלב זה עדיין בודדה מידי. אבל ימים יגידו. והיי, קבעתי ראיון לבחינת המשכי עבודה שלי לזמן הקרוב. אנשים טובים ממליצים עליי. שלך, סוריקטה

אהלן, בהתלהבות מהולה בחששות - וואלה, הפצתי את עצמי בחוץ, במעגל די קטן, שזה סבבה לי, וכן, אומר זאת שוב. מכירים אותי יותר. דיברתי באופן רציף עם אנשים חדשים, הגם אם מתוך הרגשת ניתוק מסוימת ברקע. משרדת שאני חזקה. יציבה. מלאת שמחת חיים. אבל אתם יודעים, וחשוב לי שידעו וישמעו שאני גם חלשה. וגם פוחדת. וגם מבולבלת. כן, אני... סוריקטה

סוריקטה את פשוט נהדרת!!!

שירה, מקווה שההילה תעטוף גם אותך. ביחד. 💗 סוריקטה

וכל כך יפה לך הצבע פשוט יפה לך חיבוק...

הי אביב, את אומרת צבע, ואני לא בטוחה שאני רואה את זה. אבל צבעוני - כך אני מתלבשת בכל אופן. חיבוק גדול בחזרה סוריקטה

סוריקיטה יקרה אני אוהבת את כוווולך ..מאוד💗

הי ינשוף, מן הלב 💗 סוריקטה

נראה לי שמיהרתי לשלוח הודעה מרגיעה. התכתבתי עם המטפל. נראה לי ששיגעתי אותו. לא יודעת עדיין מה הוא מתכנן ואני מתכוננת גם לזה שהוא יחליט להגיד לי שזהו. הוא לא יכול יותר. אתה יודע שהמטפל הקודם הודיע לי בסמס בטלפון-נפגש בחמישי בשש וזו תהיה פגישתנו האחרונה.. נראה לי שאני פשוט נמאסת על אנשים. מתנהגת ככה שיימאסו בי וכל פעם נורא נעלבת כשזה מצליח לי. אני נפגשת איתו רק בחמישי ועד אז פשוט אהיה מלאה דאגות חרדות וסרטים. הוא היה לי טוב ומיטיב. לא רוצה לחפש שוב מישהו אחר. מה לעשות?הוא לא עונה לי לכל המיילים רק לחלק ובתשובות לא ברורות ולא מרגיעות. מניחה שזאת זכותו אבל פגועה מזה ודואגת מאוד

הי רוני, מה שהכי בולט בעיניי בהודעתך הוא שפע המילים. הצעתי את הכיוון הזה קודם, כמדומני, אולי תביאי לשם, לחדר הטיפול, יותר מילים שישברו את היותר מידי שקט ומחשבות. וייתכן שיש בך חלק שמנסה להמאיס את עצמו. אם הוא שם - מדוע נראה לך שהוא תופס נפח ומנסה לנצח? שלך, סוריקטה