פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אודי, אני עדיין מתמידה בטיפול, ולא מבטלת אף פגישה אבל שמתי לב למשהו מוזר מאוד בפגישות האחרונות שלי בטיפול המטפלת בתחילת הפגישה (אחרי שהפגישה כבר התחילה) לובשת את המעיל שלה. בעקרון היא יכולה ללבוש את המעיל גם לפני שהפגישה התחילה היא הרי נמצאת ומחכה לי בקליניקה. אבל משום מה היא לובשת אותו בתחילת הפגישה, אחרי שכבר התיישבתי על הכיסא. שאלתי אותה אם קר לה, והיא אמרה שלא. אז מה העניין? זה קרה כבר 3 פעמים ברציפות (אבל רק השבוע שאלתי לראשונה) ודווקא מזג האוויר משתפר. כמובן שאני לא נועצת בה מבטים (להיפך אני די משפילה מבט רוב הפגישה) , ונושאי השיחה שלנו לא מביכים. אני גם לא שואלת שאלות אישיות או מעירה לה. אז מה העניין? אני אגב מגיעה ללא מעיל אודי, באופן כללי אני מרגישה פחות חיבור איתה מאשר עם המטפלות הקודמות. יש לה טמפרמנט מאוד אדיש ומרוחק. היא גם כמעט ולא מדברת בפגישות, ויש גם את עניין הפיהוקים. משהו בה מוזר לי. אני יודעת שאני בעייתית בטיפולים ומחפשת תמיד לברוח, אבל באמת באמת שמשהו בקשר שלנו מוזר. אני לא מרגישה שיש לי איתה חיבור.

הי מיקה, אולי, שוב, כדאי לספר *לה* איך את חווה אותה. כמו שכתבת כאן. זה חומר טיפולי. מותר להרגיש כל דבר - כדאי ומומלץ לשתף בנוסף לכאן, בעיקר שם. וגם אולי לתאר את החששות שבפתיחת המחשבות בפניה. שלך, סוריקטה

הי אנשים, אצלי - צירוף מקרים של כמה אירועים טראגיים או נחמדים פחות תוך יומיים. אני ס"ה בסדר, קצת נסערת מן הסתם, אבל צריכה ביחד שמבין. הלילה התרתי לעצמי להגדיל טיפה מינון של תרופה כדי לישון ולנוח וזה עזר. אודי, לכשתענה, מניחה שכבר יהיה סופשבוע נעים. מחבקת, סוריקטה

יקרה חשבתי עלייך גם אתמול .. השארתי לך חיבוק במקום אחר ועכשיו אהובה בהחלט גם כאן מחבקת ואיתך תני מקום למה שעולה זה לא פשוט מה שאת עוברת ..

הי אביב, אנ'לא יודעת אם זה נכון, אבל הזעקתי עזרה כמה שעות לפני שכל זה קרה, היו הרבה אורות אדומים כבר, ובאו אנשים והיו שם כמה דקות ואחר כך הלכו והשאירו אותו לבד. אי אפשר היה להשאיר את האחריות בידיו. השיפוט שלו היה מאד פגוע. איפשהו אני כועסת על ההחלטות שלהם, שלא אכפת להם ממנו. בעצם בגלל זה אני הייתי שם בשבילו. האיש המבוגר בו טיפלתי. נתתי מקום. ואמתין לפגישה הטיפולית בתקווה שתגיע בקרוב. סוריקטה

סוריקטה יקרה תזכרי תמיד שאת עשית מעל ומעבר שאת לא אלוהים ולא יכולה לעזור לכולם וכן מאוד מקומם השירותים שאמורים לעזור ... .. אבל למדתי לקבל שגם הם לא אלוהים והם עושים מה שנראה להם נכון באותו הרגע ... אתך מחבקת בחום .... ואני @@@@@ בסופש אם תרגישי צורך ליד או חיבוק ..

הי אביב, אני לא מרגישה אשמה. יודעת איפה הגבול והמגבלות. יודעת שתרמתי המון. המון המון. התייעצתי גם עם המטפל בהתכתבות כיצד לפעול. נהגתי באחריות וקור רוח. תודה על ההזמנה :-) סוריקטה

סוריקיטה יקרה את יודעת שאנחנו אוהבים אותך נכון?! ינשופים

הו, אני אוהבת את הכינוי ינשופים. אני יודעת יקירתי. שלך, סוריקטה

רק להיום אשתמש במברשת ומשחה (זה עובד שמתחייבים 😊) רק להיום אשמור על עצמי רק להיום אטפל בגופי רק להיום אוכל בריא רק להיום אשתה יותר רק להיום אלמד משהו אחר שקשה לי רק להיום אאמין שאני יכולה רק להיום אנסה לשדר שלווה וביטחון רק להיום אהיה יותר שקטה רק להיום לא אהייה ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמי וזולתי רק להיום אביט במראה לפני שאצא רק להיום אעשה פעילות פיזית לכמה דקות רק להיום אמשיך לחפש מקום ואאבק על זכותי לבריאות רק להיום אחבק את עצמי רק להיום אומר מילים. טובות ומבריאות לעצמי רק להיום אקשיב לכל חלקי גם למי שקשה לי רק להיום אשמח בחלקי רק להיום אראה את מה שיפה בעולם רק להיום אנסה לראות את מה שאני לא רואה ולא אביט דרכם של דברים רק להיום .... בואו זה ממש כייף

אאחז באמונה שיש תקווה שיום אחד נרגיש יותר טוב

משאלתי היא רק להיום לא ארגיש אשמה. זה לא ממש עובד היום. אני כן. אבל לפעמים פחות מפעם. על השיניים למדתי לשמור יותר. על מה שנשאר מהן לפחות. אז רק היום אבצע את כל התהליך של צחצוח השיניים ביסודיות, אך בעדינות. סוריקטה

רק להיום לא אפגע מאנשים רק להיום אנסה להפריד בן שלי לשל האחר רק להיום אנסה להיות אני מבלי לרצות אף אחד . רק להיום אקבל את מה שיבוא

רק להיום אכין משהו מבושל. לעצמי. זה מהנדירים. סוריקטה

רק להיום אעשה פעולות מבריאות רק להיום אנסה להרגיש בטוח רק להיום אנסה לא לפחד מהמציאות שנכפתה עלי רק להיום אקבל כל שיבוא רק להיום אתפלל שיהיה מי שיגן עלי ועל משפחתי רק להיום אנסה להשאר שפוייה בתוך הטירוף שעוברת רק להיום לא אשבר מול אנשים רעים שחיים מהפחד של השני רק להיום אעשה דברים מועילים לעצמי ולמשפחתי ולא אתחבא תחת שמיכה רק להיום אוכל בריא רק להיום לא אגע במתוק רק להיום אשתמש במברשת ומשחה (ממש לא מצליחה לכתוב את המטרה ובטח לא לחשוב אותה ) רק להיום אנסה לשמור על הגוף הזה שכאן רק להיום אעשה פעולות פיזיות רק להיום אהייה מכילה ומקבלת את האחר רק להיום אדבר אל /על עצמי /האחר כיאות בשלווה וברוגע רק להיום אהייה יעילה בשעות שאני לבד רק להיום לא אהייה שיפוטית וביקורתית כלפי וכלפי זולתי רק להיום אשמח במה שיש רק להיום אהיה חיובית יותר רק להיום ....

תודה על המקום הנפלא הזה תודה שאפשר לפתוח את הבוקר בתודות תודה שזה דוחק הצידה חשיבה שלילית תודה שקמתי תודה על שעות שינה שישנתי תודה על יום עמוס שמחכה לי תודה על שירים תודה על מוזיקה בכלל תודה על אנשים טובים שסביבי תודה שאני חזקה ולא נשברת גם מול אנשים פחות טובים לי תודה שאני מבינה את הצד השני אבל לא מוותרת על שלי תודה שאני אני תודה על המורכבות שלי תודה על עשייה ותהליכים תודה שאני לא מוותרת עלי תודה שאני מחפשת כל הזמן איך ומי יעזרו לי מול ההרס העצמי סליחה ממני שאני לא ממש מוצאת זה עצוב שככה פני הדברים נראים ושהמקום הקרוב ביותר אומר להיות בדרכים יום שלם ... תודה שראיתי את התסכול והאכזבה של עצמי מה שמראה לי שזה מאוד חשוב לי תודה על זריחה תודה על ציוץ ציפורים וקולות בעלי החיים תודה לכם כולכם תעשו לכם יום מקסים היום

תודה שאני לא מוותרת תודה על הניתוק תודה על ההכחשה תודה על כדורי הרגעה תודה שאני מנסה ומשתדלת תודה שיש חלקים שלוקחים את הכאב תודה שאני מבינה

תודה על ההורים המקסימים שמעסיקים אותי. תודה לאנשים שסייעו לחלץ עוד חתול תקוע ובמקביל גם הצילו את הבניין משריפה. תודה להתמדה בקטע הבריאותי בשנים האחרונות. סוריקטה

וואחד שבוע היה לך ... חיבוק ענק ענק

תודה ששרדתי את הלילה וקמתי תודה שלא קרה לי כלום נורא הלילה תודה על כל מה שיש לי תודה שאני אוהבת פשטות תודה על אביזרים שעוזרים לחיות תודה שאני לא מוותרת תודה שאני שמחה במה שיש תודה על פריחה ובעלי חיים וטבע .... תודה על כל מה שמרחיב את הנשמה תודה על אנשים טובים סביבי תודה שאני שורדת את האנשים הרעים תודה על יום חדש תודה על מחשבות גם אם לא פשוטות תודה על כעס ותיסכול תודה שאני מנסה לאזן ולא משחררת להרס תודה על המקום הזה שמאפשר תודה עלייך אודי ...

הי, אני רוצה לאחל המון בריאות לאדם שכתבת עליו ורפואה שלמה.

הבנאדם מרוסק גם פיזית. כולו שברים וסדקים ופגיעת ראש. אהבתי אותו והוא אהב אותי. לראות אותו כגופה, זה בערך מה שהיה, מערער משהו. ימים יגידו. סוריקטה

הי מיכל, רק עכשיו קראתי שיש לך יום הולדת אני רוצה לאחל לך מזל טוב והרבה שנים יפות , אני שמחה שאת כאן ואני מעריכה אותך מאוד. את חשובה לי כאן. ואני חושבת שאת אדם מרגש , אמא טובה וגננת מסורה ורגישה.

תודה יקרה! נעים לשמוע.איך את? איך בטיפול? שתפי אותנו😗

את חסרה לי כאן....גם אם קשה להקליד מזמינה לחזור.😗

גם לי את חסרה מאד במבי. שלך, סוריקטה

ההודעה הייתה אמורה להיות כתגובה להודעה של קוהלת. סליחה על הבלבול.

התאכזבתי הרגשתי תיסכול עצב ופחד התפרקתי שתקתי שתקתי שתקתי שתקתי יותר מחצי פגישה הדפתי דיברתי על לברוח אבל נשארתי כעסתי נעלבתי הסתגרתי התפרקתי בכיתי ועוד בכיתי צחקתי נאספתי ואמרתי את מה ששתקתי זה כל כך מפחיד להיות לבד האמת זכיתי ... וגם כתבתי הכל באני וזה הכי הרגיש נכון למרות שהייתי הרבה ... אודי ורוצה שתדע שאני מאוד מאוד מעריכה אותך שבעומס שלך אתה כל כך מחוייב לנו ...אין לי מילים ...

אביב יקרה מכירה את הפגישות האלה שקשה לדבר וכמה שזה מתאסכל מטפלת שלנו תמיד אומרת שנקבל את המקום בו שאני נמצאת בו- רל להגיד נכון? איתך בלב תמיד, ינשוף

את מרגשת ואמיצה כל כך!!!!

סליחה שרק עכשיו אני מודה על השיר ששלחת... אני לא הייתי משוכנעת שהוא ממוען אליי. מעריכה מאוד את המחווה. תודה לך יקירה שחשבת עלי ועל שירה. שלך, שירי

כתבתי לך למטה אבל שונאת הודעות אדומות .... 😊💜💛💚

הי כולם, אם הודעת מנוחה של אודי, שלך, אודי, נשארת אדומה זה מאד עוזר לי כקו גבול בין העצים (בראייה של עמוד הפורום). סוריקטה

כולנו ילדים בסופו של דבר. גם אני עדיין נותרתי ילדה. למרות שאני נשואה ואם לילדים עדיין יש בי חלק שלא התבגר ושנותר ילד. ואני מאמינה שהחלק הזה תמיד ישאר שם. אם אודה באמת, אני יותר ילדה מאדם מבוגר. אבל אין בכך פסול, הרי כולנו ילדים בסופו של דבר... מי לא זקוק לאוזן קשבת, אהבה ללא תנאי, וכן זה בהחלט יותר קל ונעים כשעושים בשבילנו , ממש כמו ילדים (לא שזה קורה לי הרבה, אני היום במצב של עושה הרבה לאחרים וכמעט שלא מגיעה לעצמי).

הי שירי, מזדהה ומסכימה איתך מאוד.

מצטערת שאני משיבה רק עכשיו. פשוט לא הייתי בטוחה שהתכוונת אליי. בכל מיקרה תודה על השיר. תודה שחשבת עלינו. מעריכה את זה :-)

הכל בסדר את בסדר באמת .. את לא צריכה להתנצל על כלום . ידעתי שקשה לכן בפורים והוא פשוט נראה לי מתאים לשתיכן . ולמדתי שממש בסדר גם כשלא מגיבים כי לפעמים אין כוחות ויכולת ...

מנסה כבר כמה פעמים לא ניתן להגיב לך בהודעה מזל טוב יקרה ושפע ברכות שמחה לקרוא אותך . צמיחה אתך באהבה

תודה אביב יקירתי😍

תודה אביב יקרה....שירי רוני וסוריקטה יקרות. קראתי אתכן ואתן שותפות למסע שלי ולדברים שאיש אינו שותף חוץ מהמטפלת והפורום..תודה לכן.

הי, ידיעה מעציבה - האדם המבוגר שאני מטפלת בו, היה בהזיות רדיפה וקפץ הלילה מהחלון. מצאתי אותו שכוב ופצוע. עוד נשם והיה בהכרה. סוריקטה

כל כך עצוב סוריקיטה איתך, ינשוף

מאוד מאוד עצוב...איתך.

יקרה שלי זה ממש ממש עצוב כואב כל כך ליבי אתך ואיתו מחבקת חיבוק ענק ועוטף

עצוב מאוד!!!! מקווה שאת בסדר. תישארי חזקה. קוהלת

הי אנשים טובים, עכשיו, יום אחרי, ולילה מוטרף, אני מרגישה את האפטר אפקט. הייתי בקשר יומיומי עם האיש, בנאדם, כל שעות היממה לפי הצורך כמה וכמה שנים טובות. הוא אהב אותי ובטח בי. לא דבר של מה בכך. בצעירותו כנראה היה ממש אחלה של בנאדם. נחלש המון בזקנתו. כן, היה מכור במידה מסוימת, ויותר, להרס עצמי. היה לי תפקיד בחייו, הייתה שם המון חמלה וגם גבול. הוא הקשיב לי. עזרתי גם לו לבחור בחיים, במציאות. עצוב לי מאד. סוריקטה

רדופה אי שקט איומים מנטרות שטיפות מוח שוב ושוב שומעת בתוך הראש" שקרנית ושום דבר לא אמיתי ואת מדמיינת לך" וזה לא מרפה.. זה לא מרפה זה קשה מאוד לצאת מהלופ הזה כמה שאני מנסה אני לא מצליחה זה כל הזמן ולא מפסיק לשניה זה גורם למצוקה גדולה ותחושת יאווש

הי ינשוף, את יודעת, אחרי הסיפור שהיה לי הבוקר, הדבר הראשון שאני חושבת עליו, ולא רק בהקשר אלייך, אלא לכל כותבי הפורום, פשוט הצטרפתי לעץ הזה בגלל הכותרת שלו - אנא, אם אתם במצב כל כך איום, אנא דאגו לא להישאר לבד במציאות, טוב? אני גם מקווה שאחרים בסביבתכם ידעו לקבוע את מידת השיפוט שלכם. ינשוף - זה לא בהכרח ספיציפית לגבייך, זה קשור במיוחד למה שהתרחש בסביבתי היום. וינשוף, מוכר לי המקום הזה הנורא של אמת מול שקר, מציאות מול דימיון, ההיפוך בין פוגע ונפגע, בריא וחולה בעולם בו חייתי בעבר. סוריקטה

יקרה הכי מבינה בעולם 💜💟💛💚💗אוהבת המון

היי אודי יש כמה רגעים בודדים בטיפול שיש פחות ספקות ויותר שקט בפנים.. לרוב אני מתנתקת כדי להתמודד עם המצוקה של החוסר ידיעה והספקות..

היי אודי, כלם... היום יום שאיש אינו מציין, אולי חבל שכך...תאריך עברי נחשב בעיניי ליום החשוב יותר מהלועזי..בכל אופן איש אינו חוגג את העברי שלי. אז זה נשאר יום שלי... יש לי זכרונות לא נעימים מהיום הזה- היום שבו מישהו החליט שאני צריכה להיות כאן... זה היה יום לעג, יום שבו אפשר ורצוי לצחוק עליי יותר, מעולם לא עשו עליי חרם אבל לצחוק ולעג הפכתי במשפחה, לא בחברים או בכיתה דווקא במשפחה......דווקא אחיי היו תמיד בצורה צינית יורדים עליי בכל מיני וריאציות....ביום הולדתי היו חוגגים לי יום הולדת ללא פיקוח כל כך של הוריי...אחיי עשו לי כל מיני "צחוקים" מול חבריי שאותי לא הצחיקו כלל......הייתי ללעג...יום ירידות כאלה...אפילו בבת מצווה הם כתבו לי את הנאום שהיה נו...אני ממש דפוקה שהסכמתי לקרוא אותו.......למה? למה אני כזאת תמימה ודפוקה????. אוףףף פחדתי שגם המטפלת תלעג..העדפתי לומר ולספר בסוף הפגישה ואז לברוח משם......לבכות קצת ולברוח......היא חשבה שכדאי שאספר בפעם הבאה ואני דווקא ספרתי לה בדקה התשעים....שאשאר עם זה לבד עד הפעם הבאה...... :( מזוכיסטית? אולי... אז אמרתי להיות ולא להעלם..ואז בא לי דווקא להעלם ולא להיות......לא יודעת.. אספר שהייתי מתכננת כל שנה שאעשה משהו רע לעצמי ביום ההולדת וזה זמן טוב להעלם, ולא העזתי לנקוט בצעדים האלה....רק הרגשתי רע ומתחפרת ונעלמת יותר ויותר......היום רוצה להיות ולא להעלם, מה זה אומר? נמאס לי לרצות למות.....אם מותר לכתוב ככה פה...מקסימום תמחק.... החיים חזקים...יש לי עוד על מה לעבוד בטיפול....רע לי היום :( חבל.....שאלת איך מרגיש להיות ולא להעלם?- זאת יותר משאלה..איך זה מרגיש? להצליח להנות, לחיות, לחוות את הטוב לא להזכר ולהרגיש רע כל כך... :(

מיכ היקרה, עצוב ומאוד כואב לקרוא את דברייך. את ממש לא מושא ללעג!!! בוודאי שלא בעיניי. את מתנסחת כל כך בבהירות ובאופן כל כך מרגש ואמיתי. אני שמחה לשמוע שהיום את רוצה להיות ולא להיעלם. אני משוכנעת שיש לך עוד המון מה לקבל מהעולם הזה , ושבבוא היות תדעי לקחת את שהחיים מציעים. גם את הרע וגם את הטוב. כי לצד הרע יש גם הרבה טוב. זה תלוי להיכן מביטים, האם מביטים על החיוב או על השלילה. איתך, שירי

מאחלת לך יום הולדת שמח ונעים!

הי מיכל, יומולדת שמח. להיות ולא להיעלם - משפט נהדר בעיניי. תאמיני, למדתי. אז אולי איכשהו אפשר ולא רק אצלי. מזל טוב, אני בעד תאריך עברי, שהוא מיוחד שלך. סוריקטה

מאחל לך לשמוח לשמוח על עוד שנה. על עוד שניה. מאחל שתהייה לך שנה טובה יותר מהקודמת לה ופחות טובה מהבאה אחריה. קוהלת

מיכל יקרה, יום הולדת שמח, מאחלת לך שתמשיכי להיות כפי שאת ותצליחי לראות מבעד לקולות הלעג ההוא איך צמחת והיית לאשה, אשת מקצוע מוערכת ואמא טובה, רגישה וחכמה. שלך שירה

השבוע חלף והתחפושות הוחזרו לארון. ושוב נפגשים לקראת סוף השבוע. ושוב מתלבטים האם לברוח מהשדים או שמא להביט בהם ולהתעמת עימם. הקול שקורא לברוח עדיין קיים שם ומבצבץ מידי פעם. הרי אני כל כך מורגלת בבריחה ובהימנעות מלהתקרב לשם, לאותם מקומות אפלים. הוא מכיר היטב את דרכי ההתחמקות שלי והוא לא מאפשר לי לברוח או להתחמק וזה לא פשוט לי. זה לא פשוט להביט לתוך חלל שחור מבלי להסיט את המבט.

אז אני מעיזה ומרשה לעצמי לנטוע עץ חדש ליד עץ התודות . בתקווה אודי שזה בסדר מצדך ... אז לעץ קוראים רק להיום ...ומי שיצטרף אלי יתחייב בו על פעולות מבריאות שהוא יעשה רק היום ....המטרה לו לצאת בהצהרות שמביאות גלי הרס כי אם התחייבויות קטנות שניתן לעמוד בהם .... רק להיום אשתמש במברשת שיניים ובמשחה רק להיום אשמור על עצמי רק להיום אחשוב מחשבות חיוביות יותר רק להיום אוכל בצורה בריאה רק להיום אוכל ארוחות מסודרות רק להיום בארוחות יהיו דברים בריאים רק להיום לא אגע במתוק רק להיום אתגבר על פחדי רק להיום אחזק את הכוחות שיש לי רק להיום אחשוב על עצמי כמוני שאני חושבת על האחר רק להיום אנסה לא להיות שיפוטית וביקורתית כלפי וכלפי האחר רק להיום אקשיב למוזיקה מבריאה רק להיום אעשה פעולות פיזיות למען הגוף שלי רק להיום אעשה כמה דברים מחוץ למשבצת הנוחות שלי רק להיום אעשה דבר מה מועיל לזולתי זה בגדול הכוונה לעץ הזה ...נראה לי עץ טוב להתחיל איתו את הבוקר ולנסות בקטנה יום אחר יום להפחית את ההרס העצמי שלנו ...אז מי מצטרף אלי העץ ינטע במתכונת של עץ התודות ולצידו ...ככה שמי שלא מתחבר לתודות יוכל להתחייב על פעולות ...העץ כמו עץ התודות בעיקרון שלנו בלי תגובות של אודי או בכלל איזה מרחב פרטי בתוך הציבורי ... אודי רק להיום צריכה תיווך שזה בסדר 😊 (מעיזה אבל בקטנה )

הכי הכי אני רוצה רק להיום.. להאמין.. (להבין ששתפו לנו את המוח עם מנטרות כדי שלא נאמין)

רק להיום אשתמש במברשת ומשחה רק להיום אביט במראה לפני שאצא רק להיום אעשה דברים פיזיים מבריאים לגופי רק להיום אחשוב חיובי גם ברגעים קשים רק להיום אאפשר מקום גם לחלקים הקשים ואקבל כל שיבוא רק להיום אקשיב למוזיקה לא על מנת לגרש מחשבות רעות רק להיום אוכל בצורה מסודרת ובריאה רק להיום לא אוכל מתוק רק להיום לא אנסה להקיא רק להיום אשמור על גופי ונפשי רק להיום אנסה לא להיות ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמי או אחר ולא אדבר אל עצמי במילים קשות רק להיום אלמד משהו מועיל רק להיום אלמד דברים חדשים שקשים לי רק להיום אעיז לצאת מאיזור הנוחות שלי עוד קצת רק להיום אנשום נשימות עמוקות מידי פעם ...

רק להיום העברתי את האחריות לטיפול באיש המבוגר הערירי למשפחה שלו. זה יהיה, כנראה, מעתה ועד עולם. הייתי דמות טובה בחייו שהחזיקה אותו בחירותו. סוריקטה

אוקיי אביבוש..מנסה להתחייב להיום. אז רק להיום ארעיף מחמאות לבעלי ולי ואדבר חיובי, רק להיום אחשוב מחשבות ללא שיפוט.(כמה שזה אתגר קשה שהמטפלת ביקשה ממני כמה פעמים ולא כל כך מצליחה).אז לכבודך ולכבוד העץ..תתחדשי. נשמע שאת מתאוששת😗

בגלים מיכלי פעם למטה פעם למעלה ... ויש בי משניהם רצון חזק לחידלון וכוחות שרוצים לטרוף את החיים .. 😊 ושמחה שהצטרפת

רק להיום בחרתי בחיים למרות החוויה הנוראית בבוקר. רק להיום לא אתרברב ביכולת גרנדיוזית (קרי - 'אני-יכולה-לבד' ואשתמש במי שמציע עזרה). צניעות. רק להיום אנסה לחזק את הצדדים החלשים ולהישען על החזקים. כל מה שציינתי מצליח לקרות לאחרונה לא רק היום. חשיבה יפה, אביב - בתשלומים ולא הכל בבת אחת. אהבתי. באתי. סוריקטה

רק להיום אשתמש במברשת ובמשחה רק להיום אוכל מאוזן רק להיום אכין לי אוכל בריא שיהיה מוכן רק להיום לא אגע במתוק רק להיום אשמור על נפשי וגופי רק להיום אנסה לדבר בנימוס ובשלווה גם שאכעס רק להיום לא אהיה שיפוטית וביקורתית כלפי עצמי וכלפי אחרים ואקבל כל שיבוא רק להיום אחשוב חיובי רק להיום אזכור שניתן לשנות רק להיום אקשיב למוזיקה מבריאה רק להיום אהיה בשמחה רק להיום אמנע ממה שמזיק לי רק להיום אגיד לעצמי שאני נחמדה ומתוקה

תודה שקמתי תודה שישנתי למרות הכל תודה על חלומות על מפלצות ושדים תודה על אנשים טובים שאיתי תודה על אנשים ממש רעים היום שמלמדים אותי להתגבר על פחדים ולהלחם ולא לוותר עלי תודה שאני מאמינה שהטוב ינצח תודה על שמחה וציוץ ציפורים תודה על מים חמים תודה על המקום הזה שמאפשר כל כך ..... תודה אודי על היותך

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי וזה ממש כלום תודה על תקווה תודה על אמונה בדרך תודה על מחשבות תודה על מים בברז תודה על אויר לנשום תודה על ציוץ הציפורים תודה לפריחה המשגעת תודה על האביב וההתחדשות תודה על היש בחיי תודה על נעליים נוחות תודה על אביזרים שעוזרים לחיות תודה על יכולת לאזן תודה על מי שאני תודה על כוחות ויכולת השרדות תודה שעם כל מה שעובר עלי אני עדין חושבת על טיפול בעצמי והתפתחות תודה שאני לא מוותרת עלי תודה על המורכבות שלי תודה על המקום הזה תודה על כולכם

תודה על החושך שמדגיש את האור תודה על הרע שמלמד להתגבר תודה על שנלקח, שלימדנו על כאב תודה על הכאב שריכך וזיכך תודה על המתנות, תודה על האהבות, תודה על האכזבות תודה על אהוביי ועל אוהביי

תודה שאני בכושר. כנראה אפילו באופן קצת יוצא דופן לגילי. סוריקטה

תודה שאני שלמה. ממש. למרות חלומות בלילה, למרות חווית המציאות בבוקר. המון תודה לציפורי השיר כל היום. תודה לאביב ולנבטים והפרחים. סוריקטה

הי, שבוע טוב, אני שמחה בעבודה החדשה שלי. עוד לא נכנסתי לזה ממש, פחות מכירה, אבל לפי שעה ומתוך התרשמות ראשונית ומעט יותר מזה, תחושת הקלה מבחינות רבות. מרחק הליכה, יותר כסף, פחות שעות, תנאים סוציאליים מלאים, אימהות מחבקות, אזור יותר צנוע ולא פלצני ועוד. שיתפתי, סוריקטה

איזה כייף לקרוא שימשיך ככה אתך בלב

בהצלחה בעבודה החדשה... שמחה לשמוע שאת מרוצה.

כייף לקרוא!!!! בהצלחה בדרכך החדשה😗

בא לי לפעמים להיות הילד שבי. מבחוץ אף אחד לא מבין. זה חסר לי. הילד רוצה.. הילד מחפש תשומת לב.. מישהו שיקשיב, יתמוך, יתן מילים טובות, יעודד, יאמין, יחבק, יאהב. מישהו שבישבילו אוכל לקום בבוקר לצאת, לעבוד, לעשות, להגיע להישגים ולהוכיח שאני יכול. שיתן פידבק חיובי. רוצה להיות ילד. קשה לבקש. קשה להיות. אולי עד עכשיו זו מסיכה!? קשה להוריד אותה.

אולי כדאי להתחיל באיחוד זהויות? המסכה כאן שקופה. שקופה מידי.

נראה לך שאפשר להוציא את העניין הזה מהפורום "לחיים האמיתיים"? המסיכה שקופה מדי? כי כאן היא בתהליך הסרה. רק לכאן. הצלחת להוציא ממני חיוך של ציניות. זה הקטע שכתבתי את זה פה. רק פה. אי אפשר בשום מקום אחר. פה אני קהלת.. בבית אני _____ ומה זה איחוד זהויות?... סליחה

עשקו לי את הילד! הילדות היתה מלאה בריחות בריחות מהמציאות השחורה. מכות השפלות בבית ובחוץ.. כל השאר נשאר אפור וקר. לא חיבוק. לא מילים חמות. לא עידוד לשום כלום. פשוט תהייה.. תגדל.. איך? לא משנה. העיקר תגדל ותעוף כבר מפה. אני לפעמים חושב שאני נס. לא מגזים. עד שאני קורא פה שישנם עוד אנשים טובים שעשקו להם את הילד. אני מבין שיכולה להיות מציאות של "ניסים מהלכים" נס שאני חזק להתמודד. נס שאני מכיל בכלל מה עברתי ועדיין אני כאן. תודה על כל בוקר. רק שיגמר יפה. בבקשה!!! אז.. ילדות?? לא זוכר כלום מאז.

שמע, קוהלת, נראה לי שלרובנו כאן היו חסרים אלמנטים 'נורמליים' של ילדות. ונראה לי גם שעל חלקנו כאן אסכים לומר שאנחנו סוג של נס. הנס הזה הוא אולי דחף חיים מיוחד. סביבה שהייתה שונה קצת מהשחזור של הבית ובכל זאת הצלחנו לקלוט ולספוג ממנה משהו. אני זוכרת הרבה. ונזכרתי הרבה הודות לאנליזה. חלפו איזה ארבעים שנה עד שהבנתי מה היה שם... סוריקטה

היי קהלת, כל מה שכתבת אפשר לקבל כמבוגר..לאו דוקא ילדים מקבלים תשומת לב וכו' ומבינה את משאלת ליבך..מה המשמעות עבורך להיות הילד שבך? כי מה שכתבת בהחלט אפשרי בתור מבוגר...מה היית עושה בתור ילד שאינך יכול כמבוגר? אל תשכח שילד אינו חופשי כמבוגר...יש עליו יותר שליטה

נמאס לי להעמיד פנים. מסיכה. מסיכות?. פשוט לא אני. בתור ילד הייתי עושה רק מה שאומרים לי. המסגרת הנוקשה והקפדנית לא איפשרה משהו אחר. קום בבוקר לבית ספר שאתה שונא. מאוד!! תגיע בזמן ואל תתלונן כשמתעללים בך. ככה זה בבית ספר זה נורמאלי! מותר למורים לארגן חרם עליך ולתת לתלמידים להתעלל.. בבית זה אותו דבר. בנוסף לשיעורי בית שלקחו שעות כי לא למדתי בתכלס.. עסוק בהישרדות. ואז טיפה אויר, לא יותר מדי. תחזור מהררר יש לך 10 דקות. לישון. לקום לא להתלונן.. .... לופ שלא נגמר. חיים ריקים וקרים. אפורים. לבד בבית ובבית ספר.. ואז בפנימייה.. שנים של קרירות וחוסר התייחסות לילד שלא באמת יודע שזה לא בריא מה שהולך פה.. פשוט עושה מה שאומרים לו. למרות שקשה. כי זאת המסגרת. בסוף נזרקתי לאנדרלמוסיה לא מאורגנת של החיים האמיתיים. נכנס לעבודה ונזרק נכנס שוב לעבודה ובורח 30 מקומות עבודה תוך 5 שנים! התייאשתי. ניסיתי! קשה כשאין לך ביטחון עצמי מתחת לאפס. קשה כשאתה אוכל חרדות מכל דבר. היום אותו רעיון.. טיפה שונה. רק עם עוד משפחה לדאוג לה. מסיכה של חזק, יציב. שמח וצוחק.. בפנים אני יודע שאני שקרן. שחקן טוב. הילד מתאמץ לשמור על המסיכה. מפחד לצאת ולבקש את שחסר. אז את שואלת מה אי אפשר לעשות כשאתה מבוגר? אני באמת לא יודע. בתור ילד בכלל לא ידעתי מה אפשר.. כלום. הכל מבולבל. לפעמים מתנהג כמו ומייסר את עצמי על כך. הילדים קוראים לזה "צומי" חחח נראה אותם מתמודדים בלי. טוב. חפרתי. תסלחו לי מה זה מעניין אתכם בכלל. רק משתף..

הי קוהלת, נדמה לי שאולי אנחנו, כאן, מבינים (?) מה אתה אומר? אני 'גדולה' ממך בעשרים שנה, ועושה שטויות של ילדים ובמקביל מבוגרת ובשלה יחסית באזורים מסוימים. למה לא להיות ככה גם ילד? אגב, כשכתבתי לך, פתאום חשבתי, שכנראה, יש בי חלק שמבקש להיות ילד. ילד, לא ילדה. סוריקטה

יקרה ... אצלי בודאות יש חלקים של ילדים שהם זכר ולא נקבה .... אז כנראה בכולנו יש ...שלם

הילד שבי ..... טוב אז אני בטוח מבינה ... אתך ולך ... https://youtu.be/5t78Yke4r-c

תודה לכם על ההבנה השיר והשיתוף. מסתבר שהגיל הוא רק מספר. השאלה מה אנחנו מרגישים בפנים. וסליחה שעפתי וחפרתי. אני על תרופה חדשה.. תבינו. 🤣

הי אתה ממש לא חופר תביא את עצמך איך וכמה שנכון לך. רק תשמור על עצמך לא לחשוף את עצמך כי בסוף זה וירטואלי...

להיות ולא להעלם...(כן, ההפך ממה שאביב כתבה) אביב, מקווה שעכשיו נרגע כבר ..בעצם כבר נפרדת לסופ"ש וחבל יש את הפעמים האלה של פספוס וכאילו אתה זורק שאלה אבל לא באמת מחכה לתשובה..סליחה אודי:( כך מרגיש לי..בכל זאת אנסה לענות..להיות ההפך מכל שנה בתקופה הזו שרוצה שתעבור או שאעלם לי.. הפעם להיות ...פשוט להיות בהווה, לנסות להרגיש ולהבין ואולי להיות בתוך תחושת העצב לתת לעצמי מקום להיות אחרת...כשכלם בשמחת פורים....להיות נוכחת...לא לפחד....

מבין בדיוק על מה כתבת. בפורים כשהכל בחוץ הומה.. זה בשבילי הזמן להיות אני. להוריד מסיכות. ההבדל הזה בין מה שהולך בחוץ, נותן להבין ולראות בדיוק את מי שאני. מקווה שבכל זאת פורים היה שמח.. אפילו טיפה. ,😄

היי קהלת..חושבת על השם שנתת לי..מיכאלה. לא אכפת לי שמשנים לי את השם😉מיכ..זה הכינוי כי לא הרגשתי שלימה כשבאתי לכאן לפני די הרבה שנים...ואודי השלים למיכל- היה לו קשה עם החלקיות מאז אני מיכל והנה הראית לי שאפשר גם מיכאלה 😂

הפורים הזה עשיתי בדיקה פולשנית ודי מיותרת . הרגשה נוראית של שוק בשר ומאוד טריגרי .......ששולחת לגהנום וחזרה דחקתי עם המון המון המון מתוק זה כל כך עצוב .... שאני חייבת כי לא יאפשרו לי בדיקה מתקדמת יותר ולא פולשנית אם אני לא יעבור את זו ... וזה נורא נאלצת לעבור את זה מספר פעמים בשנה כי זאת האופציה שנבחרה ע"י הרפואה ... רוצה להעלם ולא להיות... מנסה אולי אם אני אכתוב את זה כאן אני יפסיק להעביס את עצמי ...אלוהים איזה הרס עצמי....

אודי יקר הלוואי והפעם היית צודק הלוואי והיה בה משהו שומר הפרדוקס שתוצאות ההרס ההשמנה הזו גורמת לבדיקה פעם אחר פעם פשוט להיות מיותרת ...כי הטכנולוגיה הזו לא רואה כלום מהזפת השחור שמכסה את האיברים .. אבל יש היררכיה בבדיקות וכך אני נאלצת לעשות את זו בידיעה גמורה שזה מיותר ורק גורם לסטרס וחרדה ופלאשבקים וניתוקים ....כדי שאוכל להגיע לרופא שעכשיו הוא יוכל לרשום בדיקה לא פולשנית (לא פחות קשה עבורי ) שבה רואים את הפנוכו .... והיותר עצוב שאני רואה את ההרס אני מדברת אותו ולא מצליחה לעצור והוא אפילו עלה מדרגה .... מסכות אמרנו ...אז אני מסכה אחת גדולה של עשייה של תהליכים של חשיבה חיובית ...ויד ימין שלי פוגעת בי בלי סוף כרגע במילים עדינות אני לא ממש אוהבת את עצמי ....

וואוו שאלוהים יעזור לי על מה שכתבתי כאן .... אז ככה שזה מכה בי ....מאזנת בעיקר לעצמי ... ורק להיום אעשה הכל כדי לשמור על עצמי אהב את עצמי אכל שפוי ואעשה פעולות למען הגוף והנפש שלי ...ויש לי רעיון חדש אבל זה לא להיום זה ליום ראשון ....אודי תודההההה

מאוד מבינה אותך אביב היקרה. בדיקות פולשניות הן מאוד לא נעימות. והתחושה היא בהחלט נוראית.

לא מוצאת מילים.....נדיר שכך.. להיות ולא להעלם....

היי לכולם, אז זהו פורים עומד להסתיים. איזו הקלה! היה עמוס פעילויות. העיקר שהילדים נהנו, למען האמת שבסופו של דבר הוסחה דעתי וגם אני די נהנתי. עשיתי שימוש במסכה הכי יפה שלי וגם הכי חייכנית. וכמעט שלא הייתי בבית. יום אחד בית קפה עם חברה, יום שני טיילתי עם הילדים והיום אירחנו חברים. כך שהייתי עסוקה. יש לכך יתרונות. אין יותר מידי זמן לחשוב כשעסוקים. עכשיו צריך להתחיל ולהתכונן לפסח :-) והשנה אנחנו שוב עורכים את ליל הסדר אצלנו. כך שממש לא הולך להיות לי משעמם. מקווה שגם אתם עברתם את החג בשלום :-)

כאב הגרון הזה, מכל המילים שלא מצליחות לצאת, יש כל כך הרבה, מילים רעות, מתלוננות, בוכות, אני מרגישה איך אני עוצרת אותן, את השטף, שאיש לא ידע, שלא ידעו כמה. הכל שחור ורע ויאמרו לי תמיד את או אף פעם את לא ומכל המקומות האלה והמילים השתוקות אני עומדת להאלם, מרגישה איך הקול שלי מתקשה לצאת והנפש שלי עוד רגע אילמת.

הי שירה, ממה שאני מכירה, אילמות עשוי להיות קשורה להמון זעם. לעתים עד כדי כך שלא מזהים שזה זעם. אילמות, אלימות... אם את מזהה, יש בזה כבר טוב. לא בטוח שיש לי תשובה, ונראה לי שכל אחד צריך איכשהו למצוא בעצמו איך לפרוק את הזעם במרחב חופשי, עם מינימום גבולות, אולי מול חפצים רכים וסופגים. בתקווה שאיזה שפיץ קטן יפוצץ את הבלון של היהיר המתנפח ההוא שתופס את המקום ודוחק אותך. בהנחה שמילותיי תדברנה אלייך. שלך, סוריקטה

מוכר... מאוד מוכר... שירה היקרה. אצלי התחושה היא כאילו משהו יושב בגרון וגורם למעין תחושת מחנק. כאילו משהו חוסם ועוצר את המילים. זה קורה לי לא מעט במפגשים עם המטפל. הגרון כואב וקשה לדבר...

בין טיפול לטיפול הבדידות משתלטת. מזל שמצאתי את הפורום הזה בזמן. לחלוק, לספר, לשמוע דעות. מאוד עוזר. יום שלישי יום ריק חבל. לי לפחות. תודה לכם אנשים יקרים. תודה, אודי. על הפורום הזה.

קוהלת שמחה שמצאת את הפורום ... ומחשבות שלי ... אם הזמן למדתי לברך על השלישי סגור זה נכון ומדוייק והכי ממליצה למצוא עוד אחיזות מעבר לפורום.. רשת בטחון לשעות הקשות ממליצה עד מאוד בגלל שזה טיפול חדש לתאם ציפיות עם המטפלת על התקשרויות אם בכלל בין לבין ..תיאום מראש שומר על גבולות ושומר על ציפיות ריאלים ...

היי קוהלת, מבינה לליבך, גם לי די חסרה הפגישה השבועית. למרות שזה בהחלט מותיר לי זמן לנוח. ולפעמים אני זקוקה למנוחה בין הפגישות. הזמן מטבעו חולף מהר, כך שהפגישה הבאה תגיע במהרה.

אתה יודע, קוהלת, לפעמים אני תוהה כיצד אנשים מצאו את הפורום הזה. כל אחד מאיתנו. כיצד אני מצאתי אותו. לא בטוח שאני זוכרת איך זה התחיל. כנראה מחיפוש בגוגל. אולי משהו על תרופות. כמעט בטוח שזה היה בחופש הראשון בטיפול. לא התחלתי כאן ממש. היה מקום מקביל. אחר כך עברתי. עוד כשהייתי הכי לבד. עוד כשההיעדר שבין לבין הורגש כל כך. אבל כאן גם התארגנה לי זהות, לפחות כינוי קבוע. הידד לאודי. משתפת, סוריקטה

היי קהלת, המקום הזה מאוד מוכר לי ומאמינה שלהרבה מטופלים. עם הזמן זה מתמתן...בהתחלה יש כל כך הרבה נושאים ודברים שנראה ששום זמן שבעולם לא מספיק וגם בין הפגישוץ קשה לחכות..עם הזמן לומדים שהמטפלת איתך גם בזמן שאינך נמצא איתה פיזית, שאינך לבד ובהמשך המטרה למצוא גורמי תמיכה נוספים מחוץ לטיפול..שיהיה בהצלחה. והמקום הזה מאוד מאוד עוזר לתחושה שאתה לא לבד...גם התחושות דומות..

רוצה להבהיר שברור לי שלמרות הבורות וחוסר הידע אנשי המקצוע באים ממקום טוב ורצון לעזור . וגם אותה פסיכולוגית יש בה הרבה רצון לעזור לי . מה שכואב זה הצורך להסתתר /להתבייש כתוצאה מחוסר הידע בחלק ממי שאני ... ועוד דבר .. אני לא בעד תויות ואם זה לא משרת את המטרה אז התויות נשארות על הצנצנות 😊 ועוד דבר בקשר לפורים אני מאוד אוהבת את החג הזה וכל שנה התחפשתי וחגגתי בעיקר כשהילדים היו בבית . השנה בגלל הרבה דברים פורים קצת מתפוגג לו . אז שיהיה חג שמח ...ומאושר ושנצליח להסיר עוד ועוד מסכות כאלה ואחרות ....

עבורכן בנות ושיהיה פורים שמח וקל למרות הכל כי אתן מנצחות ... שיר לשירה https://g.co/kgs/8HPFRF

אביב יקרה לי, תודה על השיר. היתה תקופה שביקרתי הרבה בצ׳אט של סהר ואחד הבחורים המקסימים והרגישים נהג לשלוח לי את השיר הזה בסוף כל צ׳אט. שלך שירה

היי אז ככה אני כבר הגעתי לגיל מאוחר.. 25... מעל עשור של בדידות,דיכאון,חוסר השכלה , חוסר חברים,חוסר זוגיות, חוסר ביטחון,ולגבי עבודות כל פעם מחליף או שמפטרים אותי.. אגב בכל מקום שאני הולך , ישראלים תמיד או שצוחקים עליי או שאני נתקל באנשים צבועים, או שאומרים שאני שרוט, או עוף מוזר. או סתם נהנים מהתחושה ה'עילאית ' בדרום לא מצאתי את עצמי כולם שלוכים מרגיש כמו כפר ערבי... ובתל אביב? האנשים הכי צבועים, כל אחד רוקיסט עם קוקו חושב שהוא איזה אל מהלך. שהכרתי את התל אביבים רק אז למדתי להעריך את הבחורים הטובים של הדרום שתמיד שנאתי

הי זאב, בן עשרים וחמש שנים, זה ממש זאטוט לעומת רוב חברי הפורום כאן. הרשה לי לשים סייג ולהאמין שלא ב*כל מקום* ותמיד 'אומרים עליך', אם כי איני חולקת על חווייתך שלך. דווקא תל אביב נחשבת לאחת מהערים הליברליות בעולם, אם לא ה. יש המון אנשים 'כמו כולם' וגם צנועים, אבל לגמרי, גם בתל אביב. סוריקטה

הלוואי שדמעותיי יכלו לשטוף את הכאב החוצה. הלוואי שדמעותיי יכלו לטהר את נשמתי ולהביא לשקט המיוחל כל כך... הלוואי שנשמתי המיוסרת הייתה מתנקה סוף סוף מכל הרפש והיגון המצטבר של כל השנים. הלוואי שיכולתי לבכות. אך אני אינני כזאת. אני לא בוכה! מדברת על הדברים הכואבים עם חיוך נסוך על שפתיי , בקול שליו ורגוע. כאילו אני האדם הנינוח ביותר עלי אדמות. כאילו זו לא אני, כאילו זה הסיפור של מישהי אחרת. מישהי זרה ולא מוכרת. מוקפת בחומות מפלדה שהקפדתי לבנות בקפידה. כאלו שלא ישברו. כי הרי אני צריכה להיות חזקה בשביל כולם. "תהיי חזקה בשביל______" , כך תמיד היו אומרים לי. וכן הייתי חזקה מאוד , למראית עין. כל כך חזקה שאפילו אני התחלתי להאמין בזיוף ובעיוות האמת. אז כן, הייתי חזקה בשביל כולם. וחומת הפלדה עדיין שם. שומרת שלא אתפרק. שומרת שלא יתקרבו לשם, למקום שכואב.

הי יקרה עצוב וכל כך כבד וקשה ומכביד כואב עולם של חזקים של לא נשברים של מסכות לצד הקושי יש גם מתנה בחוזק הזה ואלו כוחות נדירים של השרדות ...המחיר כפי שכתבתי כבד . מאוד מוכר באה מבית עם אבדן שצריך להיות חזק בשביל .... אתך מחבקת היום כבר מותר להשבר ואולי אם את תרשי לעצמך גם הם ירשו לעצמם להיות רכים יותר פגיעים יותר ...

החומות לא נותנות לבכי לצאת. הלואי שיכולנו לבכות באמת. לנקות הכל, אפילו לרגע קטן. הפוגה. בכי זה לא חולשה תהיי חזקה בשבילך. איתך, קוהלת.

שירי, כל כך מבינה, גם אני לא מצליחה לשחרר ולתת לבכי לעבור את החומות. הכל אסוף ומוחזק. שלך שירה

הי שירי, במקום מתנקה ומטהר - הייתי בוחרת להשתמש ב - עדיין ישנו, אך נארז בכמוסה משלו. התוצאה, בהיותנו חיים, ככל הנראה לא תהיה ניקיון או שקט מוחלטים. לפעמים עדיף להיות גמיש ופחות נוקשה. אולי דווקא הגמיש פחות מתפרק. שלך, סוריקטה

תודה לכולכם...

אז למען הסר ספק, ברצוני להבהיר שאני ממש לא אשת הברזל ואפילו לא אשת הקרטון :-). אני אדם מאוד רגיש, אפילו רגיש מידי ואני מאוד עדינה. אני מאלו שעלולים לפרוץ בבכי כשהם צופים בסרט מצוייר . כשלמישהו עצוב או כואב אני מתמלאת חמלה ובוכה, כי כואב לאדם שמולי. אבל אני לא בוכה כשמדובר בי! אז אני מתבצרת בתוך חומות הפלדה וחוזרת למקום המוגן לכאורה.

ההיגיון והרגש שוב נלחמים בינהם ... אני כבר יודעת שיש מקום גם לחששות והפחדים הלא הגיוניים שמגיעים .. אז סליחה שכותבת למרות שיודעת ...כתבת שם למטה על כך שיש מחלוקת בעניין הdid. זה עצוב כל כך ....אבל אודי אתה מאמין שזה קיים נכון ...אנחנו לא ממציאים .... חוץ מזה אודי יש פחד גדול כמו תמיד בגלל מה שעשיתי ...פחד שאתה כועס ..ולא מצליחה לחדור עם ההיגיון שלי לאזור הרעש ...נדרשת התערבות שלך מבחוץ אז נתתי לזה מקום כאן מולך .. ומסכות ...אז הנה מסירה כאן כמה ...ותודה שאתה מאפשר .

היי חברים. רציתי לשתף בחוויה שעברתי. כחלק ממני וכתוצאה מדיכאון קשה ישנה גם את הפיברומיאלגיה שלא נותנת מנוחה. כאבים עצומים בשרירים, בכל הגוף. במיוחד כשקר או בעיתות לחץ. הרגשה של תאונת פגע וברח, מיגרנות קשות בלילה וביום. ועוד.. התחלתי אתמול טיפול שנקרא הידרותרפיה. זה טיפול במים. בין הטכניקות בטיפול הזה יש מה שנקרא "וואצו" להרגע כמו שמעולם לא הרשיתי לעצמי. הראש בתוך המים והכל שקט. המטפלת מותחת ומסובבת אותי במים. הגוף והנפש מקבלים מנוחה מוחלטת כשאתה ביידים של המטפלת, טיפול והרפיה מעמיקה לנפש מיוסרת. כמו תינוק, הרגשה של רחם. מנחם!! חיפשתי שנים... לפעמים מותר לנו להתרפק ולהתמסר לתת לכאב לצאת מהכלוב שהוא נמצא בו ולתת לנפש מנוחה. שוב ביום ראשון.. חזרתי לבית בנסיעה של 50 דקות רגוע כמו שממזמן לא הייתי. עמדתי בפקק של 30 דקות וזה עבר לידי. אני מכיר את עצמי, מבחינתי זה נס. מומלץ מאוד. אמשיך לעדכן אם תרצו. "שַׁבְתִּי וְרָאֹה תַחַת-הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר, וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים, חֵן: כִּי-עֵת וָפֶגַע, יִקְרֶה אֶת-כֻּלָּם." קוהלת פרק ט פסוק י"א

הי קוהלת, איש, בן, הצטרף לקבוצתנו. מרשים. מרשים, בעיניי, מה שאתה כותב. מרשים, בעיניי, שהרשית לעצמך. מרשים היש שסיפרת עליו. חיפשתי קצת ביו טיוב על טיפולי הידרותרפיה (מכירה, אך לא מניסיון) ועל הוואטסו. גם אני, בחופש של השבוע וחצי שבועיים שהיה לי הענקתי לעצמי שני טיפולים גופניים. בס"ה מרגישה רגועה ושלווה, בכל אופן, טיפולי מגע, תמיד תמיד מרגישים לי שאני רוצה עוד ועוד ועוד וזה לא מספיק. דיברת על רחם - אני מחפשת את הלחץ והאחיזה של היות בתוך הרחם. נולדתי פג, חודשיים לפני התאריך המיועד. ובדומה לתיאורך, ומניחה ששונה בכל זאת, לא זכיתי לאהבת אם ראויה. חסר גדול מאד. כולי הערכה למתאמצים. שלך, סוריקטה

סוריקטה היקרה, תודה על התמיכה. אכן זה דבר ממכר במיוחד למי שזקוק. במיוחד אחרי שנים של הדחקה, חבית נפץ שהיתה עלולה למוטט גם מסביב. לצערי נותרו שתי אפשרויות. לאבד את עצמי או לטפל. בחרתי בחיים, בשביל המשפחה הקטנה והאהובה שלי. בהתחלה היתה את הבושה מההרגשה שאני חייב טיפול אבל כשעיכלתי את המצב הרשיתי לעצמי להתפנק כמו תינוק. לקבל מה שחסר אפילו קצת. מתנה גדולה לעצמי, אי של שלווה בים סוער.

הי קוהלת, אהבתי מאד את 'בחרתי בחיים'. גם אני בחרתי בחיים. הטיפול הנפשי האנליטי המשקם שעברתי היה אחת המתנות הגדולות שנתתי לעצמי. בחיים. סוריקטה

הי קוהלת שמחה בשבילך כל כך הבנתי על מה אתה מדבר על הנסיעה הבייתה ללא כאבים ... איזה נפלא זה שאפשר לכמה זמן לנוח מהכאב .. מניסיון ככל שתאפשר לנפש לכאוב ולילד הזה הפנימי להיות גם הכאב הפיזי יפחת .. ומחזקת אותך לזכור שגם עם הפיברו ניתן לחיות ולהיות רק צריך לזכור שהיא שם כדי לא למתוח את הגוף מידי קראתי אותך גם למטה אתה אמיץ ואני שמחה שאתה כאן מאפשר לעצמך את המקום הזה .. שמחה כל כך שאתה מרגיש עטוף ומבורך ...מקווה שתזכור זאת ברגעים שירגיש לך שכל העולם נגדך ..ויש לא מעט רגעים כאלה בטיפול ... אנחנו כאן אתך ...אתה מוזמן להצטרף לעץ תודות ולאזן את היש ...ומוזמן להביא לכאן גם את הרגעים הקשים והפחות חזקים ....

היי קוהלת, במרוצת השנים אני לומדת או לפחות מנסה ללמוד לעשות מה שעושה לי טוב, מבלי לנסות לרצות ולהתחשב בכל העולם ואשתו. אז זה בהחלט טוב ונכון לעשות מה שמקל עליך ולתת לנפש מנוחה.

הי אודי בזמן האחרון אני מרגישה שאני לא יודעת מי אני בדיוק מבחינת תכונות אופי והתנהגות עם אנשים שונים אני מתנהגת באופן אחר אני מבולבלת מכך מאוד בנות (וגם אודי) אתם יכולים לכתוב איזה אופי אתם חושבים שיש לי ? מהם מאפייני ההתנהגות שלי כפי שהם באים לידי ביטוי כאן תודה

הי מיקה, כנראה שאת גם וגם וגם וגם. רעיון למחשבה - בפרט המטפלים שלנו - איתנו הם במוד עבודה, ומחוץ לקליניקה הם במוד משפחה, או חברים, או במצבי עימות, או חולמניים, או לבד, ועוד ועוד. צדדים ופנים אחרות. סוריקטה

סוריקטה יקרה, אני יודעת אבל לא מצליחה להרגיש את זה

תודה שקמתי תודה שישנתי תודה על יום עמוס שמחכה לי תודה על עשייה תודה על הבנה של דברים תודה על צמיחה והתפתחות תודה על יכולת לראות מטר קדימה תודה על אפשרות להתפתח תודה שאני עדין יכולה להקיש תודה על הטכנולוגיה תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה על מים בבוקר תודה על בעלי החיים תודה על היש החומרי בחיי תודה שאני אוהבת פשטות תודה על המקום הזה תודה על כולכם שאתם כאן ולכל מי שרק קוראת ומתקשה להיות ....בואי ❤💙💜💛💚

תודה על ההקלה. תודה למנוחה. תודה ללבד שנתתי לעצמי. תודה לשינוי הממונן. תודה למצטרפים החדשים והקולות היפים שהם מביאים איתם. תודה לצמיחה, ההתחדשות והפריחה האביבית. סוריקטה

תודה שאני לא מוותרת תודה שאני מנסה להקשיב ולאפשר תודה שאני מתפקדת למרות חוסר שינה תודה שיש כדורי הרגעה תודה שיש עבודה תודה על הניתוק תודה על הניתוק תודה על הניתוק

חג פורים שמח .מה שיפה בחג פורים זה ללמד אותנו שמחה במקומות שכואב ושדברים תמיד יכולים להשתנות . אני מאמינה שזה הרבה תלוי בנו בדרך החשיבה שלנו .. הדרך בה נחשוב מאיזה צד נמרחת החמאה ...לחשוב על דר סוס מהבוקר גורם לי לחייך ... אז .. תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה שזה לא קשור אלי כי עם לחוק שמרשה לאנשים להפוך את חדר השינה שלך למועדון לילה מהסוג הרע ביותר .... אז תודה לי ששרדתי את הלילה והצלחתי אפילו לישון תודה לאוזניות ומוזיקה שקטה ונעימה שמשכיחה את מה שבחוץ תודה לעזרים שעוזרים לחיות תודה שאני עדין כותבת תודה על יום חדש תודה על יכולות תודה על מחשבה חיובית תודה על טכנולוגיה גם עם פולשנית ולא נעימה שמשאירה אותי קצת יותר רגועה תודה על תהליכים תודה על מים חמים ומקלחת של בוקר שמשכיחה את יום אתמול תודה שהמוזיקה שמתנגנת לי בראש נעימה וגורמת לחייך תודה לשעון המעורר שמזכיר לי להודות על מה שיש ושיש כל כך הרבה בחיי תודה אודי על נתינה מדהימה ועל מתנות בדרך תודה על היותכם כולכם כאן ושוב חלף לו שבוע ולא הספקתי בו הרבה מזכיר לי שיש לי עוד הרבה מה לעשות בעולם הזה שיהיה סופ"ש מבורך וטובה

פורים שמח תודה על בוקר תודה על השינה תודה שקמתי, עכשיו, בלי שהפריעו לי לישון. תודה על ימים שאפשר לא לעבוד תודה על מוסיקה נעימה תודה ליוטיוב ולמי שייצר את המוסיקה הנעימה תודה על אישה מקסימה שתומכת תודה על ילד מתוק תודה על מטפלת נפלאה תודה על טיפול מחזק תודה לכם שאתם כאן תודה לאודי תודה לה' עת הכל.

אביב היקרה,ברשותך אוסיף תודה קטנה משלי... :) תודה על האורות שמצויים בחיי, שמאירים גם באפלה הכי גדולה. ותודה על ההזדמנות להודות...

שיר יקרה ...הכי מוזמנת תמיד אני מעלה אותו פעמיים בשבוע וכולם מוזמנים להוסיף עליו עוד ועוד ענפים ... זה נפלא לראות אותו פורח עם כולם זה קצת מאזן את האיכס שבא לבד ...

תודה שסופשבוע. תודה על מה שהספקתי בחופש. סוריקטה

הי חברים וחברות, אתמול חשבתי לי לקפוץ לאיזו חנות ולארגן תחפושת של הרגע האחרון בשביל להצחיק את עצמי. בחנות כבר ארזו את פורים ונשארו מוצרים אחרונים. פחות נחשקים, בעיקר שחור לבן, לא תואמים ובמחירים זולים. לקחתי לי כמה. ממש לא שייכים וממש לא מתאימים. אולי כמו שהייתי פעם. בתחושות ובתפיסה לפחות. שחור-לבן, לא שייך... עשיתי סלפי ופרצוף 'מפחיד'. התפקעתי מצחוק לרגע, שכמעט הפך לבכי. יצא מה זה מכוער ודוחה. אחרי דקה הסרתי הכל והתגלו פניי האמיתיות. ואמרתי לי - וואי, אני ממש עדינה, ותמיד רואים את זה. ו - וואי, אני חמודה ויפה (אני לא כזאת יפה באמת, אבל אחרי אביזרים כאלה איומים, כנראה שכן). אין לי מה לעשות עם התחפושת הזו עכשיו. (בהקבלה - ההגנות של פעם, זה כבר לא עובד היום כמו אז). בטיפול התהליך הזה לא לקח דקה, אלא שנים ארוכות. אז זו הייתה התחפושת שלי. אני מרוצה וגם קצת מבוהלת ממה שקרה. התחלתי עבודה חדשה בתחושת הקלה אחרי מנוחה ובעיקר זמן עם עצמי. באהבה, סוריקטה

כמה את יפה סוריקטה, על כל פנייך! בהצלחה בעבודה החדשה, תשתפי קצת?

הי שירה, בינתיים רק טעימות. המשכים יבואו, אני מקווה. תודה 💗 סוריקטה

הי יקרה איך היה .. קצת כמי היום הראשון בכיתה א התרגשות גם בסביבה..... אתך אהובה והכי מקווה שהפעם תהני מכל רגע ...

תודה יקירתי. בתקווה, כאמור. ואם יהיה טוב, נקווה שימשיך. 💗 סוריקטה

המילים האלה שלא יוצאות מתפרקות את כל הבתוכו שלי ומפרקות אות לרסיסים חולים כל כך

הי כולם, תם החופש, ובו בחרתי לעשות דברים רק בשביל עצמי. לא הרחקתי לכת. נשארתי ממש קל"ב ושם עשיתי קצת סדר וניקיון. פתח לאור ולאוויר. חלקי. אך קרוב ללב. שלי. בהצלחה לי. סוריקטה

בהצלחה רבה!!

💗

זה נפלאאאאא אני חושבת שפעם ראשונה מאז שאני מכירה אותך שאת מאפשרת לך חופש לעצמך... קל"ב זה טוב בתור תרגול אחר כך תאפשרי לעצמך גם רחוק יותר .... העיקר שאת מאפשרת וזה למידה .

שלום, הייתי בקשר של כשנה עם בת זוג אותה אני מאוד אוהב, מאז ומתמיד היא לא הייתה יציבה ועם חרדות נטישה שגרמו לה להיות נורא תלותית כלפיי. במהלך הקשר היינו נפגשים כל יום והייתי תומך בה מאוד. והיא הייתה מתאהבת בי ברמות נורא חזקות, מה שגרם לתלותיות בי רק ללכת ולגבור עם הזמן. המצב הפחיד אותה כמה היא מאוהבת וכמה היא תלותית כלפיי, והחרדות נטישה שלה נורא החריפו, עד רמה שאילו לא הייתי יכול להתראות איתה ביום כלשהו היא הייתה חווה חרדות ודכאון. לאחרונה היא נכנסה למצב נפשי קשה שנמשך חודש וחצי, של פסיכוזות,בלבול וחרדות, שהחמירו בהדרגה, עד שהיא הגיעה למצב בו היא התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי במשך כשבוע. ההתמודדות עם המצב הכניסה גם אותי להמון לחץ נפשי וחרדות. עד שבמהלך האשפוז אמרתי שאני חייב ספייס מהקשר בינינו, כי הוא מכניס אותי להמון בלבול רגשי. היא יצאה מהאשפוז לפני כשבוע, מאז היא במצב יותר טוב, אולי בין היתר מכיוון שאנחנו לא בקשר. אך היא הפסיקה לקחת את התרופות שניתנו לה ואינה מעוניינת בטיפול פסיכולוגי, מכיוון שהיא לא חושבת שהוא מסוגל לעזור לה. אני עדיין נורא אוהב אותה, נורא קשה לי עם היותנו פרודים ואני נורא מתגעגע, אך גם קשה לי להיות איתה בקשר, מתוך חרדה שאם נחזור להיות ביחד הדברים בהדרגה יחזרו להיות כפי שהיו ושוב ייגרם הרבה כאב לשנינו. ביומיים האחרונים מרוב געגועים הדדיים חזקים התראנו שוב ודיברנו קצת ואני מרגיש שהיא כעת שוב מתחילה להרגיש תלותיות כלפיי ושולחת לי הרבה הודעות וגם מתקשרת הרבה. אני די אובד עצות, הייתי שמח לשמוע את חוות דעתכם על המצב, והאם יש סוג טיפול כלשהו או המלצות כלשהן שיעזרו לה או לי בהתמודדות עם המצב.. תודה רבה

מסכה את הפנים מכסה מסתירה עיניים עצובות מסתירה עיניים בוכות מסתירה כאב ופחד מסתירה פגיעה מסתירה ילדה מסכה מסתירה את הפנים של הפוגעים מסכה כמו בפורים אבל בחיים למסכה הרבה פירושים שימושים שונים גם דיסוציאציה זאת מסכה.. . אותה אחת בכל פעם אחרת ....

מכירה היטב את המסכה הזו...

איתך אביב, גם אני כואבת את החג הזה.

אודי חכם כל כך.. צודק בהחלט ,זאת הייתה כתיבה חד צידית של החלק הכואב והדיכאוני ..... האמת אודי שיש כאן סוג של התפתחות לכיוון השלם . פעם ראשונה שאפשרתי לצד הזה לבוא הנה ככה לבד בלי התערבות שלי ... ואם מדברים על מסכות אז זה סוג של הורדת מסכה מבחינתי ...המון חומר לעבודה שלא לכאן 😊

הי אביב יקרה, ראי גם את ההודעה שפתחתי. למסיכות יש תרומה. אולי פעם הייתה להם תרומה הישרדותית יותר, והיום הן לעתים מפריעות. השלב בו הן כבר פחות עובדות כמו פעם, תוך כדי הטיפול מבלבל מאד. מרגיש לרגע חסר אונים. אך הייתי מסתכלת על כך כסוג של הצלחה, פרידה. יש טוב כשהן, יש טוב בהסרתן. חלקן. יש חסרונות גם בזה ובזה. שלך, סוריקטה

סוריקטה יקרה מילים חכמות כל כך .. תהליך .

בפנים...מוזר...משתנה..פעם החודש הזה היה ממש קשה..פורים-יום הולדת-פסח....היום אולי קצת אחרת?? מנסה. אגלה לכם שפעם היה תאריך כזה יעד בחודש אדר ל"העלם" לא מסוגלת לכתוב זאת כמעט ולהודות שרציתי פשוט "לא להיות"..בתאריך יום ההולדת חשבתי שיתאים...רציתי, ממש תכננתי. יואו....זה כבר לא רלוונטי. היום הופכת יום עצוב זה לשמח...מנסה לשנות..השבוע דווקא השבוע אין פגישה בגלל פורים..קבעתי שתיים לשבוע הבא. שיהיה.....פורים שמח ננסה בכל זאת..הילדים שמחים. לפחות הם.

הי מיכל, התפקעות מצחוק שהיא כמעט כמו בכי מר. מעבר די חלק בינהן, אולי. קומדיה וטראגדיה ומה שבינהן: https://tinyurl.com/y8bysv8x שלך, סוריקטה

שלום יש לי חברה ואנחנו ביחד מזה שנים וכמעט מתראות כל יום בזמן האחרון אני במצב רוח לא טוב ומעדיפה להישאר מידי פעם בבית לנוח להיות עם עצמי וקצת שקט היא גם עוברת משבר נפשי סובלת מחרדות וכל הזמן רוצה להיות איתי לדבר על המצב שלה מה היא מרגישה וזה משפיע עליי לרעה נמאס לי כבר לשמוע אותה שכל הזמן מתעסקת עם החרדות שלה איתי היא כבר התחילה טיפול אחרי כל השנים יחד איתה רק עכשיו הבנתי שבזמן שהיא זקוקה לתמיכה היא לא מרפה ממני נדבקת אליי כמו דבק מגע ובזמן שהיא שמחה יש לה עוד חברות לבלות איתן בגלל זה אני רוצה לצמצם את הפגישות שלי יחד איתה מבלי שהיא תשים לב שאני מתרחקת ממנה אני לא רוצה להיתנתק ממנה לחלוטין כי עברנו הרבה רגעים טובים ביחד יש לך טיפ מסויים לתת לי איך להיתרחק ממנה קצת מבלי לפגוע בה כי אני גם צריכה שקט ונמאס לי לשמוע דברים עצובים אמרתי לה הרבה פעמים תפסיקי כל הזמן לדבר על החרדות שלך ותתרכזי בדברים משמחים היא גם לא עושה חשבון שאני גם נפגעת מזה למרות שהיא יודעת כי כבר נגמרו לי התירוצים שכל פעם היא מזמינה אותי אליה

הי, תמהני איך מצליחים להיכנס לכאן תחת הודעת שגיאה בכינוי NOT_FOUND. חשבתי שהפינה הזאת סגורה, אבל, כנראה, שבכל זאת יש איזה באג טכני. סוריקטה (חותמת בסוף, כדרכי)

הי ממש לא באג טכני ...ואפילו מאוד פשוט ... עם אתה לכ רשום במערכת אתה לא נמצא ....לפחות זה מסמן והידיעה שזה לא רשום

כיצד אפשר לכתוב הודעה בכלל מבלי להירשם קודם. בדפדפן אצלי, לפחות, לא נפתח בכלל אזור לרשום תוכן. סוריקטה

אסביר לך בהזדמנות זה לא דרך הדפדפן ....ועזבי יש כאן מליון עיניים ...תעשי ניסיונות לא כאן ותיראי ....בודאות אפשרי

אולי רק באייפון? לא חשוב. מיליון עיניים שיראו, ואם זה יסודר - יופי. אשמח מאד. וחוצמזה ההודעות עוברות סינון ואנחנו מוגנים מבחינה זאת. סוריקטה

עייפה ... כל כך עייפה. הלילות כל כך ארוכים והשינה לא מגיעה. החרדה והפחד מתעצמים לקראת פורים. לרוב האנשים חג פורים הוא חג שמח ואילו אצלי הוא מעורר כל כך הרבה פחדים וחרדות, סיוטים וחוסר שינה. מחכה שיעבור כבר ושהכול יעבור בשלום. אני יודעת שיש דברים שאני צריכה לעבוד עליהם איתו, עם המטפל. אבל אני לא יודעת איך מתחילים לדבר על משהו שקבור כל כך עמוק. שהודחק שנים, הרבה מאוד שנים. שהודחק מעל 20 שנה. פצע מדמם שהושתק כי הדחקתי אותו ושמתי אותו בצד. מבינה שזה גובה ממני מחיר, מחיר נפשי ושכנראה הגיע הזמן להוציא את השלדים מהארון. מבינה.... אבל לא ממש יודעת איך.

הי שירי, מדוע דווקא פורים? יש לך רעיונות? אצלי פסח הוא חג האימה... סוריקטה

לאט לאט יקרה בקצב שלך אבן אחרי אבן עם מנוחות באמצע כדי לנשום ולא ליפול.... הכל בסדר ואנחנו כאן עד כמה שאפשר לעבור את הפורים הזה... אולי משהו משמחת הילדים ירגיש לך כמו עוגן ובטוח ....ויזכיר לך שהיום זה פורים אחר .... אתך ,שולחת יד לאחוז נכון לך ..

אתן כל כך מתוקות... תודה על המילים החמות.

מובן כל כך...אם זה מעורר זכרונות קשים.....פורים אנשים מרשים לעצמם תחת חסות התחפושת...אוףףףףף. גם אני בתקופה הזאת לא משהו...די שונאת פורים-פסח...רק אחרי פסח מתחילה לנשום. החזיקי מעמד! איתך...

כלכך מזדהה איתך. לחץ של חגים ודרישות. מטרות שלא בא להשיג עכשיו. ואז ניקיונות... כמה מסכות אפשר לעטות. אצלי זה תמידי, לא צריך פורים בשביל זה. כל השנה זה מסכה, להראות לכולם חיוך, בבית ובעבודה. בחג הזה אני מקדיש לאישה והילד שלי. לא אוהב לצאת. הרי כמה אפשר לקנות להכין לסדר והכל בשביל שאחרים יהיו מרוצים ממך שהבאת להם משלוח מנות. אותי החג הזה מלחיץ במיוחד וממשיך לפסח. דווקא בחג שכולם יוצאים ומשתוללים בחוץ הכל נראה לי מוזר ואז בא לי להתנתק מהבלגן.. מקווה שיעבור לך בשלום ותשתדלי לעשות מה שטוב לך. לא לאחרים! תחזיקי מעמד. זה עובר מהר שנותנים לזה פשוט לקרות... "טובים השנים, מן-האחד: אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם. כי אם-יפולו, האחד יקים את חברו: ואילו האחד שיפול, ואין שני, להקימו" קוהלת

אני אתך כמו זבוב על הקיר ואני יודעת שאת יכולה תותחית אחת בהצלחה ..........

אנסה עוד לנוח קצת, ויאללה... תודה :-) סוריקטה

אודי יקר .תודה על מה שכתבת לי למטה .... אני לא חשבתי שזה מרוע והלוואי וזה היה מרוע ...הייתי מבינה .... אבל הבורות ,חוסר הידע ,חוסר במערך תמיכה תקין .. לנפגעות ובמיוחד במיוחד למי שסובל מההפרעה הזו ....מאנשי המקצוע כואב בצורה שאין לי מילים ... אז הייתי חייבת עזרה בגוף מסויים והחלטתי להעיז ולבקש .. וחשפתי את עצמי ואמרתי שאני חיה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית ...ואז שאלה אותי אותה אשת מקצוע .... אז מה במחלה הזו מפריע לי .. והבנתי . שאין לה מושג קלוש על מה אני מדברת ...ושזו לא מחלה .. זה מבנה הנפש שלי בעקבות טראומה קשה . בטלפון כבר חשפתי את עצמי ואמרתי שאני בחרדה גדולה מהשיחה מולה ...ו....אז לא רק שהיא איחרה בחצי שעה כאילו אני אויר ....היו עוד כל מיני שפשוט זעזעו את המערכת ... אז כן לאדם נורמטיבי חצי שעה איחור אולי יגרמו לתסכול קל ...לאדם עם did שנמצא בחרדה זה גרם לפיצול מטורף .. וזה מחזיר אותי לינשוף ולרשת התמיכה .. יש לנו צרכים שונים מלנפגעי טראומה אחרים . וחוץ מהמטפלים שלנו ...החיבורים אודי ברשת מאוד מאוד גדולים ויוצרים חורים ענקיים ....וזה קשה לעשות תהליכים משמעותיים להביא את החלקים לקבל אותם בפגישה ואז לצאת מפגישה כמו באמצע ניתוח עם בטן פתוחה ומדממת ולהשאר בלי תמיכה ...זה סוג שלא אנושי .... ואז כמו שאמרה ינשוף ...תודה לניתוק שמציל אותנו ... בעיקר אודי עצוב.. וכל פעם שאני נתקלת בבורות הזו מול אנשי מקצוע . וכן אולי אני נאיבית אבל מפסיכולוגית קלינית אני מצפה שתדע שזאת הפרעה ומהי .. ואני לומדת ....אז שוב חוזרת למקום שמעדיף להגיד פוסט טראומה ואם אפשר אז מפיגוע כי זה ממש מקבל אמפטיה והבנה ישר ... ולא לצאת בגלוי מבלי להתבייש ...

הי אביב, בעבר ניסיתי משהו במערכת הציבורית ממישהי לא מוכרת. מאד מאד מאד שונה מטיפול פרטי, לא כל שכן אנליזה ומי שמכיר אותך. שם איחרו לי באולי שלוש ארבע שעות. השיחה נחוותה שטחית, סתמית. התוצאות היו - די שום כלום. זה לא זה. כך היה עבורי. אולי היה צריך להתאים ציפיות מראש. כשאני מגיעה מראש עם דרגת פירוק מסוימת, אני יכולה להתרסק אפילו מפגישה עם רופאת משפחה וכד'. היום אני אומרת על זה - באסה... אגב, אני לא נותנת לעצמי כותרות והגדרות מהספרים הפסיכיאטרים, גם לא מול אנשי מקצוע. אלא אם יהיה זה מישהו שהמטפל שלי מכיר והוא עצמו יידבר במילים מקצועיות. סוריקטה

עצוב מה שאת מתארת ... אבל כאן זאת לא הנקודה .זה לא קטע טיפולי ..ולא המטפלת שלי .. זה גוף שאני נאלצתי לפנות אליו כתוצאה מבעיה מסויימת ..גוף שצריך תויות כדי ל"זכות" במה שאתה צריך .. את מכירה אותי מכאן שאני חושפת ונתתי לעצמי את המקום הזה ...לשבור סטיגמות אישיות ... לבוא להגיד זה חלק ממני להביא את הקושי וגם להעביר מסר למי ששקופים ומפחדים מההפרעה הזו ..אז אפשר לחיות איתה .. כן בעיני לנפץ את הסטיגמה ולהסביר עד כמה שאני יכולה ,מהי ההפרעה הזו ושהיא לא כזאת מוזרה כמו שרואים בסדרות כמו טרה או בסרטי קולנוע... בעיני זאת שליחות . ובמיוחד מול אנשי מקצוע שמטפלים אחר כך באנשים ופשוט עושים נזקים לאורך שנים. נחזור לאותה אחת ...החשיפה מולה הייתה באמת להגיד לעצמי אמירה שאני לא צריכה להתבייש במי שאני .ובמוגבלויות שלי. אחרי התגובה שלה התקפלתי עם הזנב בן הרגליים ובמכתב המקצועי שאני מצרפת ביקשתי שיכתב פוסט טראומה מורכבת ... וזה עושה אותי עצובה עד מאוד ...כי אין סיבה בעולם שאני צריכה להתבייש במי שאני בגלל בורות של אנשי מקצוע .. בקורס הכי בסיסי של מבוא לפסיכולוגיה למדתי על ההפרעה הדיסוציאטיבית .. אז פסיכולוגית קלינית שתפקידה מחייב אותה לפחות להכיר.. הבורות והסטיגמה הכי גדולה מגיעה מאנשי המקצוע וזה פשוט נורא

הי אביב, כן, הבנתי. גם כשאני פניתי, זה היה לצורך איזו הכרה. ובסוף נאדה וויתרתי. מסכימה שאין לעשות הכללות. גם חסרים לי כל כך הרבה פרטים, אני רק יכולה לשמוע ולהבין את החוויה הנוראית שלך. מניחה שאת כבר מכירה אותי לפחות וירטואלית, ואני רואה אותך כאדם שלם (שגם מתפרק לעתים, כמו כל אחד, רק בעוצמות אחרות אולי ולמשכי זמן אחרים, ובתדירויות אחרות) ולא 'חייזר'. ייחודי ואפילו ממש חינני בעיניי. עצוב מה שאת מספרת. מבינה את כוונת השליחות הנפלאה. אודי כתב פעם שהלומי קרב התביישו פעם והיום חל שינוי. אור התקווה. אני יכולה לשלוח מכאן חיבוק (וחיבור - התחיל כטעות הקלדה ובחרתי להשאיר). הסרטים, כנראה עושים שירות רע מאד לDID. זה לא נראה ככה בחיים. שלך, סוריקטה

אביבוש, אני קוראת אותך ועצוב שאת מרגישה שלא מבינים אותך... זה הזכיר לי שהמטפלת שלי ממש רזה וכשדיברתי על פיתויים ואוכל ובולמוסים הרגשתי שזה לא הכי מדבר אליה...לא יודעת תחושה שאינה מבינה אותי וזרקתי אליה שהיא בחיים לא תבין כי בטח היא מאלה שמעולם לא עשו דיאטה או חשבו על אוכל כל הזמן..היא הודתה שזה נכון!!! אבל אמרה משהו ממש ממש נכון, לא זוכרת את המילים המדוייקות אבל משהו כזה שהיא לא חייבת לחוות את מה שאני חווה בדיוק כדי להיות אמפטית או להכיל את הכאב שלי או הרגש שלי........ היא לא צריכה לחוות טראומה כדי להבין טראומה..היא פשוט צריכה לנסות להבין אותך ואת לעזור לה להבין את הרגשות שלך. והמטפלת ביקשה ממני שאתאר לה במדוייק את החוויה ומה זה אומר..ואת יודעת מה? היא ממש הבינה ולא האמנתי שזה אפשרי. אנא האמיני שרוצים להבין אותך גם אם לא חווים בדיוק את אותו הדבר, מאמינה שרוצים להבין. איתך, מיכל.

מיכלי יקרה קודם כל זה מראה שיש לך מטפלת מקצועית שיודעת לעשות הפרדות ...וברור שלא צריכים לחוות את מה שאתה חווה כדי לטפל בך ... אני לא חיפשתי אצלה הבנה למצב כזה או אחר ..אני ציפיתי לידע בסיסי מול הפרעה ...אנחנו נדרשים לתהליך פנימי קשה לא להתבייש לא לפחד מהחלקים לקבל אותם להבין שזה מי שאתה בעקבות הטראומה שעברת ...אז אני מצפה שאיש מקצוע שלמד ידע מה זה ..ואם הוא לא יודע שישאל ... ולצערי מיכל אני לא היחידה רבות מחברותיי מתחבאות מאחורי פוסט טראומה מורכבת במקומות שחייבים להציג אבחון כי להגיד אני עם did חושף אותנו למקום לא בטוח . אז כן זה עושה לי עצוב ואפילו כעס .

היי אביב היקרה, זה בהחלט לא נעים ואפילו מאוד מרגיז. צר לי לומר שגם במגזר הפרטי אין ערבויות. זה מאוד תלוי מטפל. כפי שיש רופא טוב ורופא גרוע, כך יש מטפלים טובים ומטפלים שהם פחות רגישים ופחות טובים. לפני לא מעט שנים כשהלכתי לפסיכולוגית וחשתי מאוד לא בנוח עם העובדה שאני הולכת לפסיכולוגית ולטיפול בכלל וממש לא רציתי שידעו שאני הולכת לטיפול. כשהגעתי לפסיכולוגית בשעה שאני אמורה להגיע אליה (לא הקדמתי) בדיוק יצאה ממנה מישהי שאני מכירה מאוד מאוד טוב וזה היה מאוד מאוד מביך, מכעיס ומשפיל. נפגשתי עם המטופלת הקודמת שאני מכירה היטב מחיי האישיים פנים אל פנים ואפילו ניהלנו שיחה קלילה לפני הפגישה עם המטפלת. מן הסתם מאוד נפגעתי מזה שלא שמרו על הפרטיות שלי ובשלב מסויים אחרי מספר מועט של מפגשים הפסקתי להגיע אליה. אבל שוב חשוב לומר שאסור לעשות הכללות. כפי שכל אדם שונה מרעהו, כך המטפלים שונים האחד מהשני. יש רגישים יותר ומוצלחים יותר ויש פחות מוצלחים. ממש כמו בכל מקצוע אחר. המטפל הנוכחי כן מקפיד על מרווח זמן בין המטופלים כך שהם לא פוגשים האחד את השני, אבל גם אצלו קרה פעם שבטעות פגשתי את המטופלת הקודמת. אבל הבנתי שזה קרה בטעות ובסופו של דבר כולנו בני אדם וגם מטפלים טועים.

תודה שאני כותבת תודות תודה שאני מצליחה לכתוב תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה שאני מנסה לשמור על עצמי תודה שאני לא מוותרת תודה שאני נאחזת בטוב תודה על אנשים טובים סביבי תודה על היש החומרי בחיי תודה על מים תודה על מכשירים שונים תודה על פשטות תודה על יכולת לתת ולקבל תודה על מחשבות זה אומר שיש לי מוח תודה על חלומות זה אומר שישנתי קצת תודה על פעולות לטובתי תודה על בעלי החיים תודה על המקום הזה תודה עליכם כולכם תודה אודי על היותך שיהיה שבוע נפלא .... תאהבו את עצמכם תעשו בשבילכם משהו משמח היום ..

תודה שחזר לי התיאבון. תודה שאכלתי בריא. תודה על העבודה המדויקת שעשיתי עם הצמחיה. תודה של העיסוי שקבעתי לי. תודה על ההקלה. סוריקטה

תודה אביב שאת מזכירה לי להודות תודה שאני לומדת להכיר את החלקים תודה שאני רוצה להכיר את החלקים תודה על תובנות תודה שאני לא מוותרת תודה על עבודה בה אני עוזרת לאנשים תודה על אומץ תודה שנגמר עוד יום כמעט תודה שאני נאחזת באמונה שדברים יסתדרו תודה על הפורום הזה.. על הבנות ועל אודי

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על מחשבות תודה על היש בחיי תודה על גשם תודה על מים חמים תודה שאני כותבת תודות תודה שאני מצליחה להקיש תודה לטכיולוגיה שעוזרת מאוד תודה על הרצון לעשות ולשנות תודה שאני לא מוותרת תודה על עבודה ופרנסה תודה על המקום הנפלא הזה תודה עליכם כולכם תחגגו את היום .... אודי באמת ככל שאני חושבת על זה . אין דברים כמוך ...וזה מעורר את הפחד שתישבר ותלך ...פשוט תודה על היותך

תודה, אודי. נבוכה שלקחתי כל כך הרבה. סוריקטה

הי לא אודי אבל ממש לא לקחת הרבה ..... כייף פשוט כייף לראות אותך לוקחת מקום ולא בתחתית שירשורי המשך

הי אביב, חיבוק, תודה. בכל זאת אני קצת מתפדחת. גם היה לי חופש (תרתי) אז 'התפרעתי'. 💗 סוריקטה

הי אודי והי כולם, מותר להציע משחקון? זה בסדר? בהמשך לרעיון של אודי, הייתי רוצה להציע, למי שמעונינים, לשתף מחשבות באשר לתחפושת שתבחרו. ראשית , האם - האם התחפושת תהא מתחבאת / מסתתרת – דהיינו – לא יזהו אתכם מאחורי המסכה והתלבושת, לא תשמיעו קול, תיצרו מסתורין לצד נוכחות, מתוך ציפייה שאחרים ינחשו; או שיהיה ברור מי אתם (למי שמכיר), יראו פנים ועיניים, תהיו מזוהים; או משהו קצת באמצע - כן ידעו, אבל תהיה איזו תוספת – אילו רגשות הייתם חושבים לעורר? כמה מקוריים הייתם חפצים להיות? כמה משעשעים? כמה מפחידים? כמה חמודים? כמה יפים? כמה מקושטים? כמה דוחים? ועוד. כשהעץ יציץ – מתכננת להצטרף אליו מחדש. אפשר גם לא להתחפש, אפילו בדמיון, ולא להצטרף, אפשר לבחור נפח או לא, מוזמנים, בכל אופן. וגם - ככל שהבנתי, כן, יכולה להית בעייתיות עם המילה ‘משחק’, אולי. משחק יש בו הנאה ועונג, המממ גם במובנים שכאלה, אתם יודעים. מכאיבים נורא. מוכנים בכל זאת? בבקשה? חיבוק, סוריקטה, האדם המשחק

סוריקטה, שאפו על הרעיון! אני אהיה חתול\נמר \הממ כנראה שסימבה!! לא ממש תחפושת יותר אביזרים אוזניים, זנב, ואיפור בקטנה שנה שעברה הייתי מיקי מאוס, אז אני אכן במגמת שיפור :-)

שימחת :-) ברוח הדברים - יש גם את שירחאן היפיפה. 💗 סוריקטה

... אז אני בוחרת הפעם להישאר כמו שאני, ואעשה כל מיני שטויות מצ’וגעות וצבעוניות עם השיער בראש בכוונה להצחיק מאד. כשיש לי הומור ואני לוקחת אותו בטוב – הווה אומר מצבי סבבה. סוריקטה

הי סוריקטה ... סתם להיות בעץ שלך ואתך ובעניין התחפושת לא יודעת עניין מלחיץ מסכות כל חיי תחפושת זאת אני אז בפורים מוותרת בטח שלא ממש חייבת .... אבל מעניין לשמוע אותך ..

הי אביב, מניחה שתמיד תהיינה מסיכות, אצל כל אחד מאיתנו, בהתאם לסיטואציות השונות. התפקידים השונים. פנים שונות נגלות במצבים שונים. השאלה היא, אולי, עד כמה וכמה גדול הפער. אולי הוא תמיד יהיה שם. וכן, לפעמים קשה מאד. 💗 סוריקטה

סוריקיטה יקרה אחלה של רעיון יש מישהי בפנים שהייתי רוצה להלביש אותה כמו שהיא - ילדה קטנה- עם קשת עם פרחים ושמלה ורודה עם נצנצים ועם מקל קסמים.. בקיצור הכל בוורוד של בנות. אני רק נותנת לה מקום לפעמים בטיפול אבל לרוב אני לא מאפשרת לה מקום כמו שאר החלקים שאני לא מאפשרת מקום. אבל היא הכי דחופה כי היא קטנה ואחרים יכולים להבין שצריכים להתחשב בה. אז אולי אקנה לה קשת, אולי?? אז בשבילי פורום היא להוציא את האמת החוצה שכולם יראו .. ולא יהיו שום בושות כי הרי זה פורים והכל אפשרי.. ובמה את תתחפשי סוריקיטה יקרה?

הי ינשוף יקרה, איזו משאלה נפלאה ומקסימה ולבבית. חיבוק 💗 סוריקטה

סוריקטה יקרה, בגן אני מתחפשת כל שנה... מספיק לי. תודה על ההזמנה, מעדיפה להיות "אני" ולהפסיק להסתתר מאחורי מסכות החיוך שלי....שונאת את פורים והחודש הזה.... נחשפתי.. (פרצוף מבוהל ומבויש :( מצטערת שמאכזבת)

הי מיכל, את יודעת, גם אני חשבתי על תחפושת רק ליד הילדים ובחגיגות שלהם ועבורם. תוכלי לראות - כתבתי שגם אני בחרתי להיות אני שלמה עם קצת תוספות שאמורות להצחיק ממש. 'שונאת' זאת מילה נוקשה, מרחיקת לכת. ואולי כדאי לברר מדוע רתיעה כל כך גדולה, ולמתן את הרגש. לנסות לראות מה כן יש ומה כן טוב. הכל בסדר. סוריקטה

היי סוריקטה, הייתי מתחפשת לרואה ובלתי נראית. יושבת בפינה ומחכה שהחג הזה יעבור...

הי שירי, ציפיתי לתשובה כזאת, בין השאר. אנחנו ככה המון בין כה וכה, משייטים כאילו מלמעלה, לא? ועם הזמן הכל עובר ועל פני השנה באופן מעגלי חוזר. אפשר לפעמים קצת אחרת. סוריקטה

תמחוק כל המסיכות כבר

נפגשנו.... אזרתי אומץ ודיברתי. אפילו התחלתי להרגיש שם בנוח. מוזר.... הוא בסופו של דבר אדם נחמד. מתחת לכל התארים, מצוי בסופו של דבר בן אדם רגיל עם רצונות, רגשות, מצוקות וכו'. כנראה שהמילה פסיכולוג מאיימת עליי ולכן חשתי נוח יותר לחשוב עליו כעל אדם רגיל שזה פשוט המקצוע שלו. כנראה שמשהו הבשיל בתוכי, אולי התבגרתי. אולי הגיע הזמן להפסיק לברוח ולהתמודד סוף סוף עם השדים? מקווה שאוכל להמשיך ולדבר גם בהמשך... אפגוש אותו רק בעוד שבועיים בגלל פורים, אוכל לנוח עד אז...

הי שירי, יפה. תקוותי שתחזיקי כמה שיותר את ההרגשה והמחשבות שתיארת ממש כאן בעץ. שלך, סוריקטה

נפלא שדיברת ואל תיבהלי עם יבואו שוב רגעי שתיקה ...

וואו שירי, כל הכבוד! את אמיצה! מאמינה שבהמשך יהיה יותר קל לדבר...בהצלחה

שלום לכם. אני חדש כאן.. אין לי נשמה פיוטית ואני לא משורר אבל בא לי לשתף ולהתייעץ. קשה לעמוד בקצב שלכם בלי להשמע "טמבל" "טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם--מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד". קוהלת

וכמובן, "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ: עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת: עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד: עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ: עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר: עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם: "

הלואי שהיה באמת אפשר לעשות את כל מה שמדובר בפסוקים האלו..

הי קהלת ... תמיד ניתן להתייעץ ולהיות כאן, היפה כאן שאף אחד מאיתנו לא חכם יותר או טוב יותר כולנו נעזרים וכשיכולים עוזרים... לא צריך נפש פיוטית בכלל.... אבל אם תרצה אשמח לשמוע למה הציטוט הזה ...ובכלל עלייך .. ברוך הבא ...

היי קוהלת, וואו, שם גדול בחרת לך. ברוך הבא, למה הכוונה? לא צריך להיות משורר כדי לכתוב כאן..מאיפה הרושם הזה? או לעמוד בקצב? בקצב של מה? של מי? למה אתה מרגיש שקשה לעמוד בקצב בלי להשמע "טמבל"? לא הבנתי, מוכן להסביר?

אביב. שאלת שאלה בשביל כולם ואענה עליה. קוהלת זהו שם נרדף לשם שלי. 😉 הציטוט שלי משתנה בהתאם לרוח הדברים, מצב הרוח, והזמן... אני ילד קטן בגוף של בן 30 פגוע מאוד מהחיים. ההורים לא הורים. אמא? לא בדיוק אמא... נידוי והתעללות מצד המורים בבית הספר (בזמנים שכבר הייתי מצליח להגיע..) דיכאון. קר, קר מאוד ואפור! לא מחכה לשום דבר, רק שיגמר כבר היום. אישפוזים.. ניסיונות לא להיות. בין לבין מתעלם ומנסה להמשיך הלאה כי לפעמים מבינים שיכול להיות גם טוב בחיים היום נשוי לנשמה התאומה שלי, אבא למלאך קטן בן 3 שאני משתדל לתת לו הכל. כל מה שלא היה לי והרבה יותר.. אחרי קרוב ל17 שנים אולי יותר, עם מסכות והתעלמות מהילד המיוסר שבי החלטתי להכיר בו. לתת לו מקום ולחבק אותו. היום בתחילת תהליך טיפול. היא מלאכית שמכילה אותי, מקשיבה מעודדת ומייעצת. אני יודע שהיא נדירה. אבל קשה, קשה להשאר ממוקד בפגישות הראשונות, כשיש כלכך הרבה דברים לפרוק, אני מתפזר בין השנים, זיכרונות שלא עוזבים והטיול מטלטל! קשה להשאר במקום אחד כשאתה מפוצל בזיכרונות מסיטואציות שונות שרק רוצות לצאת, שמישהו ישמע אותם, ויבין את מה שאתה שומר ה מ ו ן זמן. ואז מגיע הזמן להפרד. הלב עמוס להתפקע וזה כואב וכבדדד. וכמו שמישהי ניסחה פה את זה כבר לפני.. "שהפגישה נגמרת אתה נשאר עם הלב פתוח כמו אחרי ניתוח ואין מי שיסגור אותו עד לפגישה הבאה" בין לבין קשה לי ובודד. אין מי שיבין ויעודד. "וְשַׁבְתִּי אֲנִי, וָאֶרְאֶה אֶת-כָּל-הָעֲשֻׁקִים, אֲשֶׁר נַעֲשִׂים, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם." קוהלת. פרק ד פסוק א