פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום. אני חדש כאן בן 30 ומקווה שמישהו יבין אותי. בתקופה האחרונה אחרי קרוב ל 17 שנה שאני סובל מדיכאון, הסכמתי לעצמי להבין את המצב שלי ולפנות לטיפול. התחלתי טיפול אצל עו"ס קלינית, נשמה טהורה, מקשיבה מייעצת ותומכת. במהלך הפגישות הראשונות הבנתי כמה חסרים לי פידבקים חיוביים מהסביבה הקרובה וגם בכלל. הבנה, הכלה, בכלל הקשבה. חיבוק. זה דבר שיכול להמיס אותי אמא לא היתה אף פעם "במשרה מלאה" אישה קשה. את האמת.. כל כך חסר לי, חסר... אני נשוי באושר לנשמה התאומה שלי. אבל היא לעולם לא תוכל להכיל ולהבין את מה שעובר עלי. אולי בגלל שיהיה קשה לי להסביר לה את המצב.. כשאומרים שמגע אפילו סתמי ובדרך אגב עם מי שאתה בקשר איתו, יכול להרגיע, להשרות ביטחון לתת הרגשת אמון ועוד.. אפילו לחיצת יד למטפלת אני לא יכול לתת? מקווה להבנה

הי, משאלה חשובה מאד. וחשוב מאד לדבר עליה. בטיפול. בטיפול זו בעייה, לפעמים - המגע כדוגמת חיבוק. היישום, לעתים ולמרבית הצער, יצטרך להמצא מחוץ לטיפול, מתוך התאמת ציפיות, והבנה, אולי, שהוא אחר מאמא ועולל, וגם חלקי ויש בו ויתור. למטפלת יש תפקיד מסוים, לבת הזוג תפקיד אחר. אף אחת מהן היא לא הכל, כנראה. סוריקטה

היי ברוך הבא, נכון שמגע מהקרובים אליך נותן נחמה, מבינה אותך, הטיפול הוא בדיבור ולא במגע....מגע בטיפול בעייתי מכמה סיבות, מעצמי יכולה לומר שזה מבלבל מאוד, גורם לך לרגשות מעורבים ואפילו ל"התאהבות" ופנטזיות על המטפלת....ועל פי החוק זה גם בעייתי, בגלל הטרדות ובייחוד אם אתה גבר והיא אישה... נסה לדבר את התחושות שלך לגבי המגע. אצלי בטיפול זה דובר המוןןןןןןןןןןן על מהו מגע בשבילי ועל הצרכים הבסיסיים האלה. מקווה שתצליח להרוויח מ"מגע" של מילים. הן הרבה יותר חשובות לעיתים מהמגע הפיזי. בהצלחה.

היי הצורך במגע בהחלט מובן, אך יש להבין שבעוד שהמגע נעים לאחד, הוא עלול להיות לא נעים לאחר. יש אנשים שכמהים למגע ויש אחרים שמגע מאוד מרתיע אותם ומעורר בהם סוג של דחיה. אני חושבת שזו בעצם הסיבה להימנעות ממגע בטיפול פסיכולוגי, מעבר לעובדה שמגע עלול להתפרש באופן שגוי כאשר מדובר במטפל ומטופל שאינם בני אותו מין. אני למשל, ממש לא הייתי רוצה שהמטפל שלי יגע בי פיזית בשום צורה או אופן. אבל אני מאמינה שאם בפגישת ההיכרות הראשונה שלנו, הייתי מגישה לו את ידי הוא כן היה לוחץ אותה.

מתגעגעת.. נראה לי פתאום מוזר להיות כאן אחרי שעבר זמן ויש הרבה דברים שהיו כאן ואני לא שייכת אליהם. לפעמים מרגישה צורך לחיבוק אמיתי חם ועוטף... השאלה ממי? יודעת שלא מהמטפלת כרגע ובטח לא ממשו מהמשפחה.

אודי, איזו תגובה מרגשת.. תודה❤ אצלי הכל בסדר. בעבודה די מעריכים אותי וזה נותן לי הרגשה טובה. בשאר המקומות הדברים נשארים "אותו דבר"... לפעמים עם יותר תקווה לפעמים פחות. בטיפול, לא תמיד פשוט אבל כן מרגישה שעושה יותר מבעבר ומנסה יותר. שינויים קטנים קטנים... ושוב תודה על המקום המיוחד הזה🌸

הי חנה :-) התגעגעתי גם אני. ובטח חיבוק, סוריקטה

התגעגעתי ... מה שלומך ? טוב לשמוע ממך ולדעת שאת בסדר ... שולחת חיבוק ענק ועוטף ..ומזכירה לך שאת חלק מכאן ..

היי חנה יקרה, מה שלומך? איך את? גם אינך מרגישה שייכת כרגע, את שייכת ועוד איך! חיבוק חם ועוטף שיחמם גם אם וירטואלי :)

❤

אני לא יודעת אם מותר לי לכתוב את זה פה, כי זה די טריגרי, ולכן יש סיכוי שאודי יחליט לא לאשר את ההודעה ואבין זאת... התחלתי (כלומר-חזרתי) לפצוע את עצמי. לא משהו מסוכן. שטחי מאוד. אבל זו חצית גבול. גם המצב עם האכילה לא טוב. אני לא בדיכאון, אני מתפקדת והכל, אבל יש את החלקים האלה, לא יודעת איך להתייחס אליהם.

הי שיק, ההצעה שלי להתייחס לכך כמו אל מכור שנגמל מסמים, היה נקי, וחזר לקחת סם 'קל' רק פעם אחת. מתעתע מאד במחשבה. מישהו, כנראה, צריך לומר נחרצות שזה רע. מצד שני, מישהו צריך להקשיב לזה. Take Care סוריקטה

שיק בבקשה אל תפגעי בעצמך ... אני יודעת כמה זה מפתה אני מבינה את הקריאה לעזרה אני הייתי מתייחסת אליהם כרמזור אזהרה ...בבקשה תפני לעזרה אמיתית ... אל תתני להם להשתלט .. להרס הזה אין מקום בחייך היום ... שולחת חיבוק עוטף ומרגיע כזה שישמור עלייך

חשבתי עלייך היום .. שמעתי את השיר הזה ברדיו ועלית לי במחשבה ... https://youtu.be/hSsVo4RkpYs חיבוק ענק

הי. תודה לך!

רוני מתוקה .... את יודעת למה חשבתי עלייך ... כי שמעתי אותו ונלחמתי עם עצמי לחבר משפט מהאותיות ... ופחדתי שאני יגיע לרגע שאודי כבר לא כאן .... ואז אז חשבתי עלייך שאת באה מאוחר שכבר כמעט ....ובזמן האחרון את מתקשה לבוא בכלל ....אז מחכה לך כאן

מאתמול נכנסת יוצאת כותבת מוחקת ושוב ושוב לא מצליחה לחבר מילים לכדי משפט.... אתמול עשיתי טעות נחשפתי לחינם בתמימותי חשבתי שפסיכולוגית קלינית (זה נשמע כמו מימה סליחה ) אמורה להבין , לפחות להכיר הפרעות נפש .. אז חשבתי וטעיתי זה כל כך כואב הבורות הזו מול אנשי מקצוע עצוב לי כל כך לראות עד כמה אני לא מאוזנת לא מסונכרנת ומגיבה בצורה לא נורמטיבית לדברים שהם כל כך של אחרים . אני פשוט נעלמת ....ללא כוח להלחם .עייפה מנסה לאחוז כאן ומרגישה את היד מחליקה ולא נאחזת .... סליחה שאני .... באה ככה ....

אני מרגישה שאני נלחמת עם עצמי... נלחמת כי אני לא רוצה לגעת בדברים לא רוצה להאמין לא רוצה ולא רוצה ובקשתי מאלוהים שיראה לי את האמת ואפילו שהוא מראה לי אני נלחמת ובפנים סערה ואי שקט ובגוף כאבים וכל מני.. ואני רק רוצה לשמוע שהכל בסדר אפילו שמרגיש שהכל לא ועצוב לי בבטן וכואב לי בלב

הי ינשוף, שולחת לך אהבה. חיבוק, סוריקטה

ינשופי אוהבת המון...חיבוק

מבינה לליבך יקירה...

ושוב עם חרדות נוראיות ואי שקט ופחד להתמודד עם מה שיש. ככל שהיו לי את הספקות זה קצת הקל אבל עכשיו אני מרגישה לא מסוגלת להכיל כל מה שיש בפנים... אין לי שקט ואני הכי מפחדת שבעולם.. רוצה לברוח לאיזה מקום אבל אין לאן

אודי יקר, אני כאן כבר כמה כמה שנים, לעתים פעילה יותר ולעתים פחות, כמו בתקופה האחרונה. הייתי רוצה יותר אבל לא ממש הצלחתי לדעת איך. אתה יודע בתוך המשבר הזה, שהגיע אחרי יותר משני עשורים שקטים, זה כבר שלוש שנים שאני עסוקה בחזרה לשיגרה. וככל שחזרתי כך שוב התעצם הפער בין התפקוד כלפי חוץ והסערה הרגשית שאינה נרגעת. מתחת לבגדים ומתחת לעור כלום לא בסדר, פיזית ונפשית. אני פגועה וגם פוגעת בעצמי וזה לא מפסיק. התסכול גדול, גם מהטיפול שמרגיש תקוע ונאלצתי לדלל בגלל עניינים כספיים, אבל בעיקר מעצמי על שאיני מסוגלת להחלים. בינתיים הזמן ממהר כל כך ואני לא מצליחה להחזיק תמונות או רגעים. לצד התפקוד הגבוה יש המון חרדות והמנעויות מאנשים וממקומות. אני חושבת שאני לא ברת-טיפול, אולי בגלל שיש הרבה התנגדויות, אולי מפני שאני מתקשה לקבל דברים מבלי שיהיה להם הסבר ממש או שיראו לי הגיוניים, אולי בגלל שאני לא מצליחה להבין כלום וכל המושגים בטיפול נראים לי אבסטרקטים מדי, אולי בגלל שאני כל הזמן שומעת קולות מכפישים ומגנים. אני די מיואשת. אני מיואשת מאוד. קשה לי אפילו לכתוב כאן. שירה

אהובה כל כך מבינה .... כואב ואת יודעת זה רגע כזה שכל כך מרגישה אותך ... כל תו ותו כל מילה ומילה . . אל תאבדי תקווה זה מה שהקולות האלה רוצים ... אנחנו חזקות יותר ולא ניתן להם ... תנסי אהובה להקשיב לחלקים שמדברים את הפחד .... ובנתיים בואי לכאן גם שקשה . תיכתבי אות או מילה .... מבטיחה להיות שם עבורך ולא להשאיר לבד .. חיבוק ...

אביב, תודה עמוקה על המילים הטובות והנוגעות. אני יודעת שאת מבינה וגם אני איתך, לפעמים נדמה שכתבת אותי שלך שירה

אודי, אהבתי מאד. שירה - הישארי עימנו. בעוד אהבה, סוריקטה

נשמע מעניין... אני בתחושה שהכל תקוע בגלל ההתנגדויות שלי, התחושה גם מגובה בהתנהלות של המטפל. תספר לי עוד בבקשה?

שירה את יודעת שווה לדבר עם המטפל האם מה שאת חווה כתגובה שלו זה כי הוא מתנגד להתנגדות או שהוא חש חסר אונים ולא יודע איך להתקדם. מסכימה עם אודי שההתנגדות חשובה אבל חשוב לדבר אותה . זה אומר להקשיב לחלקים ולהביא את הסיבה להתנגדות . את הספקות את הקושי את הפחד מכאב ועוד ....כל הסיבות נכונות .אבל כשאת מקשיבה פנימה ומסבירה אותך את כל המכלול ניתן לעזור לך לפרק את הקושי .... מקווה שאני מובנת ... אתך ...

שלום אודי, אני מאובחנת כסובלת מ ptsd בעקבות התעללות מינית מתמשכת בילדות. כמו כן, סובלת מסימפטומים של הפרעות אכילה, חרדה ודיסוציאציה. הייתי בטיפול שנים רבות. הצלחתי ליצור קשר טוב עם המטפל אבל ההקלה בסימפטומים הייתה חלקית וזמנית. אחרי 8 שנות טיפול אני עדיין סובלת מתסמינים פוסט טראומטיים קשים. ניסיתי CBT, DBT, טיפול דינמי וטיפול תרופתי. אני מתקשה מאד לדבר על הטראומה בטיפול. כשאני מעלה תכנים טראומטיים ומנסה לדבר עליהם, אני נכנסת למצב של ניתוק. כואב לי מדי לדבר על הטראומה ואיני מסוגלת להיות בפגישה הטיפולית במגע עם הכאב. כתוצאה מכך, אני נמנעת מלגעת בנושא או שמדברת על כך כשאני מנותקת ואז כשאני יוצאת מהפגישה, הכל צף ואני פוגעת בעצמי מכיוון שמתקשה לווסת את העוצמות של הכאב והחרדה. שאלתי היא - האם טיפול פסיכולוגי המשלב היפנוזה יכול להועיל לי? האם הוא יכול לסייע לי לדבר על הטראומה בצורה מעמיקה מבלי שזה יכאב כל כך? האם באמצעות הטראנס ההיפנוטי ארגיש שמורה ומוגנת יותר? כיצד אם בכלל, היפנוזה יכולה לעזור למטופלות כמוני? תודה מראש

הי, כיוון המחשבה שלי היא לנסות להתמיד, להמשיך ולהתמקד בסוג טיפול אחד עם מטפל/ת אחד/ת לאורך זמן, והכוונה לשנים רבות. כן, יכול להיות יותר משמונה. הקפיצות האלה מדבר לדבר, המממ... אני לא בטוחה בזה. מאמינה, שבכל מקרה ודרך, זמן הוא אלמנט בלתי נמנע. וגם שיתוף פעולה, עד כמה שניתן. אנחנו מחפשים את הקסם הזה, מוכר... אפשר להקל. הכל יחסי. סוריקטה

מדברים כאן על פורים, ואני חושבת לי - ראשית - על המשחק של אודי; שנית - היום אני אומרת, שאני חושבת, שהמון פעמים רציתי להתחפש ורציתי לזכות בתחרות תחפושות עם משהו מקורי, *בחירתי שלי* יצירתי ומושקע. די לא העזתי אף פעם. הייתי מכינה אחרים למסיבות, נשארת בבית, והם היו משתתפים וזוכים. קצת סינדרלה... ולמשחק המסורתי שלך, אודי - וואי. מקום למחשבה. סוריקטה

אתחפש ל... סוריקטה!

הי סוריקטה... את יודעת זה מעניין ..קוראת אותך כמה פעמים וכל מה שקולטת זה "המשחק של אודי " אין לי מושג קלוש במה מדובר .. ואבוי לי ....עכשיו גם מבינה שהמילה משחק ....שולחת אותי לגהנום וחזרה.... בקיצור יקרה מכל מה שכתבת לא הצלחתי לקרוא כלום מעבר למילים האלה .... אז מצטערת ושתדעי שאני אתך ופורים כבר לא בטוחה שאוהבת את החג הזה. ושנים הייתי מתחפשת לליצן ... כן יקרה יש בנו ליצן עצוב שמתחפש לשמח ...

הי אביב, אני מאד יכולה להבין מה עושה לך המילה 'משחק'. חרב נעוצה. ומסובבת. והנה בא עוד סיבוב. על כל פנים, אודי בשעתו (הנה הוכחה לכך שאני כאן כבר הרבה זמן) הציע משחק דמיון, בו כל אחד, או אחת, מהמשתתפות חשבה על רעיון לתחפושת. להלן דוגמא: https://www.doctors.co.il/forum-6/message-887856/ אני (גם) ליצן ביום יום. נדמה לי שכבר כתבתי. אחד האנשים העצובים שיש, עם זאת משדרת לעולם אנרגטיות ושמחת חיים. פור הוא גם מזל, אזכיר. שלך, סוריקטה

לפסל החירות. שבוע הבא מקום עבודה חדש. סוריקטה

סוריקיטה יקרה לא מכירה את המשחק המקורי של אודי.. ובקשר לפורים- בדייכ לבד

הי ינשוף, כתבתי לאביב על המשחק. בעץ כאן למעלה. גם אני לבד בפורים. לפעמים לבד ובוחרת להיות בתוך קהל. מבקשת המון שישלחו לי תמונות של ילדים מוכרים מחופשים. מדמיינת אותי חוזרת לגן הילדים מחופשת, אבל לא, לא תחפושת שאמא בחרה לי וטעתה גם באופן בו הלבישה אותי, מדמיינת חוזרת לגן ומשתתפת, שרה ורוקדת. אז ילדה לא אהיה, אבל יש לי היום הזדמנות להיות עם קטנטנים בחג הזה ולשמוח איתם. אף אחד (אף אחד!) לא זוכר בדיוק, אבל ההיי לייט של הפגיעה בי שכמעט הרגה אותי היה כנראה בסביבות פורים עד פסח. בתמונות מאז אני רואה את עצמי כמו רוז פיזם. ולמדתי פחות לשנוא. לפעמים זה כמו להתאהב רק הפוך. ומימה, את שומעת? אני תופסת את הקטע שלך עם הפסיכולוגית ההיא כמו התאהבות הפוכה. סוריקטה

ישששש! מקווה לפתוח עץ בשבוע הבא. סוריקטה

מדברים על רשת תמיכה מדברים אני לא מוצאת מספיק תמיכה שאני זקוקה לה במשך השבוע שוחחתי עם המטפלת על זה אבל גם לה אין רעיונות/פתרונות אז מה שקורה בפועל הוא שאני הרבה מנותקת...- כך מתמודדים...

הכי מבינה בעולםםםם ויש לי צורך ורצון לעשות שינוי פועלת בעניין הלוואי ואצליח ליצור רשת תמיכה שתתאים למי שדיסוציאטיבי ...... בנתיים אנחנו כאן בשבילך ....ובכלל ,😊חיבוק ענק

הי ינשוף, לפעמים גם כשהמטפלת שם ממש לידך או מולך, היא כאילו לא. הרשי לי להאמין שמשהו מצליח לחדור מבעד למעטה ההגנה, בקטנה, עם התמדה והמון חזרות, ולאט לאט יש יותר פרקי זמן של חיבור. כתבתי פה כבר פעם, נדמה לי, שחלפו שנתיים, אני חושבת, עד שהרגשתי חיבור ראשון, מחוץ לחדר, שנמשך אולי שנייה, אולי פחות. זה היה אחרי השקעה עצומה, ופעם ראשונה שהרגשתי שהיה שווה את זה. חלפו עוד כשלוש שנים עד שידעתי והעזתי לומר זאת בתוך החדר, ככל שאני מצליחה לזכור. תקווה ותעצומות בשבילך, סוריקטה

היי, קניתי לילדים תחפושות כל כך מתוקות. הם מאוד אוהבים את החג הזה ומצפים לו. בעוד שאני מעולם לא אהבתי להתחפש. מעולם לא אהבתי את החג הזה. אני לא אוהבת תחפושות בכלל ועם זאת אני כל הזמן בתחפושת, או לפחות בחלק ניכר ממנו. כל כך הרבה מסכות... חיוכים מזוייפים, נועם ונינוחות כלפי חוץ כשכל כך מעט מחייך מבפנים. החיוך הפנימי נעלם וכל שנותר הוא חיוך חיצוני מזוייף. העיקר שכולם יחשבו שהכל בסדר כשהכל מתפורר מבפנים. אני אנסה לדבר איתו בפגישה הקרובה מקווה שאצליח. מקווה שקול ההגיון יגבר על אי הנעימות והקושי מלדבר על הדברים. למען האמת, נמאסו עליי המאבקים הפנימיים. הם גוזלים כל כך הרבה כוחות נפש. כשאני שם אני ממש נלחמת בעצמי, נלחמת בטבע המסוגר שלי, שלא מורגל לדבר על הדברים הקשים והכואבים. וכשמדברת מבחינתי זה כקריעת ים סוף. הקושי הוא אדיר כאילו נישמתי נקרעת לרסיסים.

כן .. אנחנו לרוב בתחפושת.. אולי זה גם טוב.. זה מאפשר תפקוד.. זה מאפשר לנו לצאת מ"אני האמיתי הכואבת" וכן... גם אצלי המלחמות חוגגות הרבהההה בחדר טיפולים .. וזה מתסכל ומבזבז זמן אבל זה מה שיש.. אני יודעת שאני עושה את מיטבי ומנסה להוציא את מה שיש בפנים החוצה.. אבל זה לעז.... קשה!!!!! אומרים שזה תהליך וצריך סבלנות...הרבה הרבה סבלנות... האמת היא קשה לי להאמין שהמטפלת עדיין איתנו... מאחלת לך ולנו את היכולת לקבל את עצמינו וגם שנוכל לדחוף את עצמינו קדימה טיפה טיפה ברכות ובחמלה איתך, ינשוף

תודה ינשוף היקרה :-)

יש לך ילדים :-) ילדים מתוקים. מתפעלת, סוריקטה

כן סוריקטה היקרה...ברוך השם יש לי ילדודס והם באמת מתוקים :-). וגם יש בעל. וגם הוא בדרך כלל מתוק (למרות שלא תמיד). אני הולכת לפסיכולוג בגלל אובדן שחוויתי ובגלל פוסט טראומה שקשורה אליו בעקיפין. זה מורכב...

תודה יפה שלי שסיפרת עלייך קצת, זה מרגיש לי מאד מקרב ומבין. שלך, סוריקטה

אודי יקר וכלם! המקום הזה כל כך חשוב עבורי, נותן לי מקום! מקום לדבר על מה שמפריע וגורם לחרדה. אודי, בזכותך יותר קל לי בטיפול לפתוח דברים. איש אינו יודע שאני בטיפול....הייתי בפגישה נוספת השבוע..וזה נתן לי עוגן. אתה מזכיר לי שזה בסדר..נותן לי רוגע. אז פשוט תודה!! הייתה פגישה מדהימה! היא שקפה לי בדבריי המון התקדמות ושינוי..שיניתי את המנגינה :) פתאום היא מרגישה שאני יותר אמפתית ומכילה את בעלי. וכבר לא חוששת מדברים. פתאום יותר בבטחון. בקיצור היא הראתה לי התקדמות. .וגם אתה🤗אז תודה רבה! ולכל החברות שעונות ומשתפות ומבינות. אתן נהדרות ויש התקדמויות. תודה

חיבוק גדול. הלוואי שההתקדמויות תהיינה מדבקות כאן לכולן. סוריקטה

אכן סויריקטה יקרה..תודה והלוואי שכלן ידבקו בשינוי חיובי ;) אודי, אני חולה ואפילו קצת לא אכפת לי להיות חולה, עם כאב גרון נזלת וחום...אחרי שלא הייתי חולה ככה עם חום ובגדול כבר כמה שנים...מרשה לעצמי לחלות? להיות במיטה שבעלי יסתדר וגם הילדים..זה קשה וקצת נותנת הוראות בכל זאת..אבל יש בכך משהו אגואיסטי אולי משחרר...אודי? אני זקוקה ל..מילים רכות, כיסוי בשמיכה, כוס תה..שיטפלו בי פתאום...שיחמלו עליי...חמלה. תודה

הי מיכל, יש מצב שאת מוכנה קצת להתמסר. אהבה. מנוחה טובה ושלמה ואחר כך החלמה והשתקמות. שלך, סוריקטה

מיכל יקרה שמחה בשבילך כי את לא רק משתפת אלה מקבלת תובנות ולכן מתקדמת.. שמחה שאת איתנו וגודלת ינשוף

הי אודי, שבוע הבא לא תהיה פגישה עם המטפלת בגלל פורים, וביקשתי להקדים ולקבוע ליום אחר כדי שכן ניפגש שבוע הבא. אני נלחצת מהבקשה שלי לקבוע ולא לתת לפגישה להתבטל . אני חושבת על המטפלת בראש, ואז היא פתאום מתפוגגת כמו עשן, ואז היא נעלמת.

הי מיקה, שינויים ויציאה מהמשבצת מעוררים חרדות... איתך, סוריקטה

הי כולם, משתפת לי - בגינתנו צומח שיח נוי. כבן חמישים השיח. די כמוני. לצדו של השיח גדל, כבר שנים, צמח שוטה, קוצני, פולשני, חוסם ומשתלט - הן על השורשים והן על הנוף. הצמח השני גדל כך, שרוב הנפח כבר נהיה הקוצים והשלוחות הארוכות שלהם, שלוחות שקצב הצימוח שלהן מהיר מאד, ואף הפריעו למעבר. עשיתי מעשה. בזהירות וב'תשלומים' פיניתי את הצמח שנראה לי שפחות מתאים באותו מקום. ואז - הראיתי לו מה זה - ואפילו הצלחתי לעקור את השורשים. מבלי לפגוע בשיח הנוי. עכשיו יש מקום, אוויר, אדמה ושמש לצמח הוותיק. על אף הפעולה ה'אלימה' כביכול, ושימוש בכלים מאיימים, עם זאת ידניים ולא מוטוריים ממונעים, יש לי לוק של אדם מאד עדין. באותו לילה (הלילה) היו לי חלומות על אמא. אבל אמא, העקשות והאדישות שלה, נותרים בעינם. אם כי, אני כבר מצליחה להתעמת איתה בחלום מכיווני. אבל נתקלת באטימות. סיפור לעת בוקר, שלכם, סוריקטה

פנימה והחוצה ... לאט לאט בשימוש בכלים תצליחי גם להשתחרר מהאחיזה שלה בך ... ומתארת לי את הצמח ואת זה שנדבק בקוציו ובפרחיו ....הקבלה מדהימה אוויר ואור ...בריאות חיבוק עוטף ומרגיע

סוריקיטה יקרה אוהבת את התיאור שלך על השיח נוי אוהבת איך שהצלת אותו והוצאת אותו מהמקום האלים ופגע.. אוהבת מאוד.. ועל אימא.... סיפור אחר... סיפו עצוב.. איתך, ינשוף

סוריקטה אהובה, ממש כמו משל הסיפור שלך. בלי הרבה מילים אבל איתך. שירה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי גם אם זה לא הרבה תודה על יום חדש תודה שהוא עמוס ומורכב תודה שאני מנסה תודה על מטפלת וטיפול תודה על מים חמים תודה על בעלי החיים תודה על מרחבים תודה על כל הגשמי בחיי תודה שיש לי כל מה שאני צריכה תודה על רצונות תודה שהיקום אוהב אותי תודה על חשיבה חיובית תודה על עזרים שעוזרים לחיות תודה שאני עושה תודה על המקום הזה תודה על כולכם חיבוק ליום חדש

תודה שישנתי מה שישנתי גם אם זה מעט מאד ובאיכות ממש גרועה הלילה. תודה שחזר לי התיאבון, זה כנראה אומר שקודם עבדתי קשה מידי. קשה מבחינת תחושת היעדר החירות, כנראה. תודה על הסדר שהצלחתי לעשות. הגם אם חלקי, אך משמעותי. תודה למברשת ומשחת השיניים. תודה ל WhatAppWeb תודה למי שמעריך. סוריקטה

תודה שאני רוצה לוותר אבל אני לא תודה שיש ניתוקים שמאפשרים לי להמשיך תודה על המיטה ועל הפוך ועל הכרית ועל הדוביים שמרגיעים לפעמים תודה על השינה מתי שיש תודה על הגוף שמדבר תודה שהחלטתי שאני מתעקשת לדעת את האמת לגבי עברי אפילו שבפנים אני לא רוצה...(פרדוקס) תודה על המילים שיוצאות מפי אפילו אם לפעמים הם לא שלי תודה שיש תרופות שמרדימים תודה שאתם קוראים ומקשיבים תודה שמדי פעם אני גם מקשיבה בפנים תודה

תודה שקמתי תודה שישנתי מה שישנתי תודה על מחשבות שקמות איתי בבוקר תודה על נסיון תודה על הבנה של קושי מסויים תודה על מי שסובב אותי תודה שאני אני תודה על מורכבות תודה על יכולת לעשות תודה על תגובות של הגוף תודה על בעלי החיים תודה על עצב וכאב תודה על פריחה של עצי השקד והריח ...אחחח הריח תודה על אויר וטבע תודה על טיול לאיזור אחר תודה על המקום הזה תודה על כולכם .... תודה אודי על היותך בחיי סופש נעים וטוב לכולם

תודה שקמתי ותפסתי שבכלל יום חמישי היום :-) תודה להתחדשות וללבלוב של הצמחייה (ואולי גם קצת אצלי), כבר רואים. תודה לימים המתארכים בקצב משמעותי כעת. תודה למשאיות שמפנות את הפסולת מהרחוב. (הקבלה: אמא מחליפה חיתול). תודה שאני מתכננת לבדוק להירשם לכל מיני שיעורי התעמלות. שנים שאני בתנועה גופנית מתמדת, אך לא מוגדרת, מתוכננת, מאורגנת, מחושבת, מסוגננת, מונחית או ***** המילה האחרונה נוטה לברוח לי כל הזמן וישר נופלת לדיסוציאציה מכבה. מעניין. לכן רשמתי כאן, כדי לנסות להיזכר בה שוב ושוב. תודה שהבעייה שגופנית שסחבתי ארבעים שנה לפחות פגה. ראו משאית הזבל לעיל. סוריקטה

אני בת 35 סובל מדיכאון מגיל קטן בעשר שנים האחרונות הדיכאון רק החמיר והחמיר, למרות שאני במקביל בטיפולים ולוקחת תרופות. אני לא יוצאת מהבית- קשה לי מאוד. אני לא מדברת בטלפון בכלל, אני בקושי בקשר עם אנשים- למרות שהם רוצים להיות איתי בקשר. אני לא מצליחה להתקרב. אני חיה בבועה משלי ואני לא יודעת איך לצאת ממנה תמיד אמרו לי לנסות דברים קטנים (סיבוב קטן בחוץ, שיחה קטנה וכו'), אבל זה לא הולך לי. אני תמיד בסוף חוזרת להסתגר בחדר שלי. אני לא נשואה ולא ממש רוצה להתחתן, אני חיה בבדידות. גברים מעוניינים בי ואני דוחה אותם. נשים לא מתחברות אלי. אני ישנה בכוח כל הזמן (דוחפת לעצמי כדורי שינה/ הרגעה/ אנטי פסיכוטים), קשה לי להיות ערה. משעמם לי לי נורא. כל כך משעמם שבא לי לבכות. כלום לא מעניין אותי יותר. אני לא יודעת איך לקום, אני לא יודעת מה לעשות. אני מאוד רוצה להיות "נורמלית", אבל זה לא עובד. אני מרוחקת, מבלי לשם לב לפעמים. מה אני אמורה לעשות? אני לא יכולה לעשות טיולים בחוץ ללא מטרה, ניסיתי, זה מחרפן אותי. אני רוצה אנשים בחיי, אין לי. איך קמים מהמקום הזה? אני זקוקה לעצות, אולי יש דברים שלא חשבתי עליהם. אני מרגישה כל כך לבד, כאילו הקיום שלי מתבזבז על שום דבר. אני רוצה עזרה, כיוון, עצה. מישהו היה במצב הזה? איך מצליחים?

הי לך , מצטערת שקשה אישית מאמינה בטיפול כזה שעושה תהליכים עמוקים ואז מוצאים את הכוחות והכלים לשינוי.... ורוצה להציע לך להרשם עם שם מסודר ולהצטרף אליינו לכאן ... לפחות בנתיים עד שתוכלי בעולם האמיתי ... מושיטה לך יד וכסא ....

זה לא המקום שלי להיות כאן. ותודה סוריקטה אביב וכל מי שהגיב על התגובות. יש מקומות אחרים שאני חשופה ולא אנונימית אפילו ומשתפת ומגיבה ויותר חלק .. אבל לא פה. זה לא המקום שלי. אני חושבת שזה לא מקרי שהגעתי היכן שיש פסיכולוג כדי לכעוס על פסיכולוגית. היא עשתה טעויות איתי ורציתי הכרה.. וזהו. מעבר לזה זה לא המקום שלי פה. ואודי חמוד. טוב שהוא יצר מרחב עבורכן , אנונימי ובטוח שאתן יכולות לשתף ולכתוב ולהרגיש מוחזקות. לי האנונימיות כבר מפריעה אפילו. והמימה ששומעים פה זה לא מימה האמיתית המלאה. לפעמים אומרים שאני סגורה ודוקרנית ומדמיינים משהו הרבה יותר קשה וגרוע ממה שבאמת, בגלל שהבאתי לפה רק את הסערות והכעסים באופן מגמתי . בגלל זה אמרתי 'פח זבל' , לא בכוונה לזלזל.. אולי זה היה המקום לונטילציה פרועה בהעדר מקום אחר.. מרגישה שכבר פחות מתכעס לי מפעם. התנצלותי שלא יצרתי איתכן שיח יותר מעורב ומתייחס... אולי זה בדיוק מה שרציתי ונזקקתי. מקום להתפרק בו בלי המאמץ לראות ולהגיב לאחר.. אבל במקומות אחרים אני יותר קצת בשיח ומשתדלת לראות.. מרגישה שהגיע שעתי להפסקה מפה שוב שיהיה בהצלחה לכולם . מכיל ומוכל וחם. רק בריאות ונחת.

מימה יקרה תחסרי לי באמת ... וכשיהיה נכון לך ...אנחנו כאן . יש לך כאן מקום בהחלט עם הכעס ועם היופי שבך ....עם כולך שלמה ...

מימה יקרה דיי בהתחלה הייתי מגיבה לפוסטים שלך ולא הגבת ואז חשבתי שהתגובות שלי לא היו מועילות לך אז הפסקתי להגיב. אני קראתי והרגשתי את הכעס בהרבה פוסטים שלך והיה לי מאוד עצוב כל הדברים שעברת עם הפסיכולוג וגם היה לי מפחיד. אני מפחדת מכעס. כמו שאביב כתבה לך הייתי רוצה להכיר צדדים אחרים שלך גם ואילו אם לא אז לפחות שתגיבי שארגיש שאת רוצה שאענה לך. בכל אופן...באמת שאני רוצה שיהיה לך רק טוב .. ינשוף

מימה, תשמעי, שומעת? לא היו לי מילים. וחשבתי. חשבתי חשבתי. ההודעה שלך עצובה. עצבות של פרידה, ויש בזה משהו טוב. ועדיין אמשיך ואומר שאני שומעת מאד את המשאלה להיות במקום שאין בו זולת. וזו משאלה מוכרת, אך עגומה מאד והמחיר יקר מאד. האינטרנט והאנונימיות - כנראה יש בהם משהו שמזמין עוד יותר שימוש מהסוג שאת מתארת. אני מדמיינת אותך מאד פגיעה. מנסה לשחק אותה ערסית - אז אולי יש בך חלק כזה, אבל מהי האמת? מימה השלמה? ואזכיר שוב, שאני נוטה להזדהות המון עם דברייך, ולכן, כתבתי לך (ולכולם ולי) ולא יכולתי להתעלם. אוהבת אותך, סוריקטה

סליחה שמציפה היום ... אבל מאוד מבולבלת . היום בפגישה היה החלק הזה ...הקשה אני לא ממש הייתי אבל כן ראיתי אותו ושמעתי אודי ....שמעתי אותו אומר מילים למטפלת . אודי זה ממש מפחיד כי אני כאילו שמעתי אבל , אני לא מרגישה שהייתי שם לא מרגישה כלום ...על מה שאני בחלק הזה (שהוא) אמרתי או עשיתי (הוא צייר שם משהו ) לא מרגישה כלום על הפגישה הזאת .... כשהייתי שם זה נראה שאני עושה הצגה אחת גדולה ...כי כאילו שמעתי וזה הרגיש כאילו יוצאות מילים מהפה שלי אבל לא בקול שלי .... אודי אני יודעת שאני כותבת מבולבל מתוך הפיצול ....אבל איך אני לא מרגישה כלום ... כזאת פגישה הייתי אמורה להרגיש עצב וכאב וכעס ואני כלוםםםםםם.......אודי זה הניתוק הזה , עוד פעם ...... אני לא מבינה מה קורה לי ....ומה אני אמורה לעשות עם החלק הזה שמגיע ....

הוי אודי אלו מילים. אביב, אנחנו מכירות אותה, את הדיסוציאציה היטב. נראה לי שאם אנחנו מזהות וקוראות לה בשם - משהו בזה יכול להקל. ממש לא מזמן הייתי במצב כזה (רק לחצי יום שזה שיפור אדיר לעומת התמידיות של פעם). ידעתי מתוך הניסיון להימנע מהתעסקות בדברים מסוכנים, למשל, כי זה מאד מגדיל סיכוי לפציעות. השתדלתי לא להלך אפילו במקומות מוכרים, כי יש אובדן אוריינטציה. בקיצור אנחנו ממש מכירות. איך יצאתי מזה? הייתה שיחה טלפונית, שבעקבותיה ידעתי מה המציאות ויצאתי מעולם הדימיון ברובו. ויש בה גם יתרונות, כמו שכבר אמרנו. השיוטים האלה בגיל, למשל, חינניים ומיוחדים בעיניי. שלך, סוריקטה

אני עם ערפל כבד בראש כזה שמכביד על האזניים .......מצטערת שלא מצליחה לחבר אותיות למילים ....

אני מקנאה בכם שיש לכם מילים שהמחשבות שמפוצצות את השכל ועושות כל כך הרבה רעש יודעות איך לצאת. נגמר לי המקום והכוח

רוני אהובה שמחה שבאת ...הנה יש לך מקום ... טגם נתת קצת מילים שיש הרבה מחשבות ורעש ושקשה לך מולם ושאין לך הרבה מילים לאט לאט יקרה אותיות התחברו למילים מכירה את המקומות האלה שאין מילים שולחת חיבוק אוהב וזה בטח יעלה כבר רק ביום רביעי .... ואולי אז תצליחי למצוא עוד מילים ...

הי רוני, נכון, הנה הוצאת מעט מילים. דיברת על קינאה שזה יופי. מה את חושבת היה מוציא ממך יותר מילים? ראיתי שזה קורה. פה ממש. לא לוותר. יש לך את זה. הא, ויש סיפור מקסים של מאיר שלו לילדים - הגשם של סבא אהרון. מכירה? שווה. חיבוק, סוריקטה (שהייתה מהשתקניות ביותר)

החרדה דוברה :) לא מאמינה כמה פתוחה הייתי... שאלתי אותה מה קורה אם פסיכולוג מת, למי הולכים הרישומים? על חששות ואמון. וואו...היא הבטיחה, המחשב שלה שבו כתובים הרישומים הוא חסוי, רק לה יש גישה ואין בו אינטרנט כך שהאקרים לא יכולים להגיע אליו. בנוסף היא אמרה שהיא מחויבת להשמיד מסמכים אחרי 7 שנים, כך שמה שקורה בעצם כל מה שהיה בהתחלה היא כבר השמידה אבל השאירה סיכומים של מה שהיה (מה שחשוב לפגישות כיום) כאמור אני הרבה זמן איתה...והיא לא ממש ידעה להגיד מה קורה אם פסיכולוג מת פתאום רק שהולך ליורשים שאסור להם לראות...בכל אופן קראתי על זה באינטרנט, הנה לכלכם מה שגיליתי : יש מישהו שאחראי עיזבון משהו כזה..ורק מומחים (מטפלים) רשאים להשמיד או לא הם שואלים את המטופל מה לעשות עם החומר, האם להשמיד? אם המטופל רוצה להשמיד משמידים....כל זה הרגיע אותי. וכן, זו סדרת טלויזיה , אבל בכל סדרה הדברים נובעים מהחיים שלנו.... קראתי שיוצרת הסדרה ספרה לפסיכולוג שלה על הסדרה והוא בתגובה כתב צוואה שכל החומרים יושמדו במידה וימות....הפסיכולוגית שלי אמרה שתחשוב על זה :) ונדבר... איזה מקסימה!! יש לי אמון בה, אני חוששת מאחרים, לא ממנה, היא תעשה הכל על מנת להגן על זכויות החולה, היא מחויבת כך אמרה ואני מאמינה בה...החשש היה גדול וכעת נרגע...וגם הצלחתי להכיל את החסר שלה בשבועיים האלה ופשוט הקדמתי פגישה במקום לחפור בווטסאפ....התקדמות :)

הי מיכל, כל הכבוד! חיבוק, סוריקטה

כל הכבוד!!!

אודי, כולן מה שלומכם? אביב, סוריקטה, מיכל, במבי, מיקה, רוני, שירה ומקווה שלא שכחתי מישהי... שמחה לקרוא על ההתקדמויות שלכן... בין היתר רואה את מימה עדיין תקועה וכועסת. ואודי נישמע שאתה מאבד את הסבלנות... אני רוצה לציין שהייתי פה כמה פעמים וכשראיתי את ההודעות של מימה עזבתי, קשה לי עם הדברים. אני חושבת מימה שאת צריכה לעשות משהו בנידון. או לפחות שאודי יעשה. כי הקבוצה פה מקסימה ולא כל הפסיכולוגים כמו הפסיכולוגית שהיתה לך... ו..... זהו Aya

הי איה, טוב לראותך. כולנו רקמה אנושית חיה. מוזמנת לבחור לך מכל חלק באיזון מתאים לך, ככל יכולתך. בקצב שלך. חיבוק, סוריקטה

הי איה ..... כתבתי לך ארוכות קודם וברח ולא הגעתי שוב ...אז עכשיו ... יקרה מה שלומך ? ספרי עלייך .... ורק רוצה להגיד לך על מימה (וגם לך מימה ) שהיא חלק מאיתנו ויש לה תפקיד חשוב בקבוצה הזו... והקול שאת מביאה עם הקושי מול הכתיבה התוקפנית שלה , גם לו יש מקום חשוב ומאוד מובן ... וככה זה בקבוצה יש הרבה קולות ולכולם יש מקום , כל עוד הם עומדים בכללי הקבוצה . ומסכימה עם סוריקטה ...בקצב שלך וככל יכולתך ...

אביבי, מילים נהדרות נהדרות. מאוזנות נפלאות. שלך, סוריקטה

הי☺

היי..מוזמנת להצטרף לכלנו..איך את?

אז ,זה לא סוד שאנחנו הנפגעות , במיוחד מי שהדחיקה את הזכירונות והם צצו מאי שם באמצע החיים , נוטים לחשוב שאנחנו שקרניות שמחפשות תשומת לב או רווח אחר ... הרי הכל פתאום צץ ועלה בחדר הטיפול , אז אולי בכלל המטפל ותהליך הטיפול הם אלו שגורמים לנו להיזכר .... ברור לי שזיכרון הוא דבר סובייקטיבי ואין אמת אחת לכל מצב... אז אם ככה זה עוד יותר מחזק את ההבנה שזיכרון יכול בהחלט להיות לא אמיתי המטפלים שלנו נוטים להגיד שהם מאמינים לנו כי אם אין אמון הרי לא יהיה תהליך טיפולי .. גם אתה אודי , אז כשכל כך לא מצאתי את עצמי כאן מול המילים המערערות של סנדי כתבת לי שאתה מאמין לי ...מאמין שנפגעתי אתה לא מכיר אותי באמת לא ראית אותי בקליניקה וכן זה באמת מה שהייתי כל כך צריכה לשמוע כדי להרגע .. בבסיס של הזיכרונות ,אני יודעת שיש אמת ...אבל מהי ? אין לי ספק שנזק בנפש כמו שיש לי כאלה דפוסים דפוקים לא נולדו עם הגיעתי לעולם ... כל השנים שהדחקתי זכרתי פגיעות מסוימות אפשר לומר שהכל משם ...אבל זה לא מצדיק הכל ... אפשר לומר שהיו לי פשוט הורים שלא ידעו להיות הורים .... ואולי כל הזיכרונות שלי על פגיעה מאבא , על חברים שהביא זה הכל דמיון מפותח של ילדה ... אולי , הוא פשוט היה מספיק מפחיד , שאהב לארח חברים ואני פשוט בניתי לי סיפור ... על זה יגידו המטפלים למה לך לבנות לעצמך כזה סיפור ... למה לך להגיע לקליניקה שבוע אחרי שבוע במשך שנים ולהאבק בסיפור שבדית לעצמך ... הרי עם הוא מועיל ומשרת אותך למה שלא תאמיני בו .... אני לא יודעת להסביר את זה לעצמי אבל כשדברים צפים אני יודעת במדוייק בתוך הבטן הרכה מה נכון ומה לא ... ועדין ...הספק הזה כמו נקר , מנקר ... ומספיק שאני ישמע משהו או יקרא משהו בקשר לזיכרונות כוזבים שיערער אותי ... אז מה האמת ? האם יש אמת בכלל ? ואומרת לעצמי שמעניין שהשאלה עלתה עכשיו בדיוק שהצדדים התוקפנים והקשים יותר כאן כדי לבוא ...ואני נלחמת בהם שלא יבואו .... ואחת הדרכים להלחם בהם זה להגיד לעצמי שהם משקרים שהם רק רוצים לפגוע ולהרוס ...ואם הם לא רוצים להרוס אז מה הם בעצם רוצים?? ואני יודעת שיש בי צורך לשים את הכתיבה הזו כאן ולא רק לקחת לטיפול .... כי יש בי צורך מולך אודי , לדעת שאתה באמת מאמין לי ולא אמרת את זה רק כדי להרגיע ולעזור לי להשאר .... ובלי כוונה אני עושה זאת שוב , אומרת את הצורך והציפייה ...וכמו שמכירה אותך אודי יודעת שאתה לא אומר או עושה משהו שאתה לא מתכוון אליו באמת.... אז אוף איתי שואלת ועונה ...וכזאת אמביוולנטיות מול השאלה ...הכי חשובה ... מתי , מתי באמת אני ארגיש ולא בהגיון שאני מאמינה לעצמי ...מתי אני יוכל לכתוב את המקום הנמוך שהוא הביא אותי אליו בלי להתבייש .... עצוב לי אבל מלאה בתקווה ..... ואת , כן את .....פשוט יודעת לאן תיקחי את מה שכתבתי אז .....בבקשה זה בשבילך... ולכל מי שקוראת את זה ומנסה לקפוץ על העגלה ולחשוב שהיא המציאה את הסיפור מליבה ....אז בבקשה !!!!!!!!!!!! את לא !!!!!!!!!!!!!!! ואני מאמינה לך , למה כי אין סיבה שתמציאי לעצמך עולם כל כך רע .....

אביב יקרה מרגישה שהוצאת את המילים מפי אבל לגביך -אני מאמינה לך...אין לי ספק בכלל! אוהבת מאוד

ינשופי אני יודעת יקרה גם אני מאמינה לך ויודעת שקשה

אביב אהובה ויקרה שלי, גם אני נטרפת מול העניין של אמת ולא אמת. ואת יודעת, יש אנשים שרואים להם בעיניים. את זה. סיפורים כל כך מוטרפים ומורכבים לעיכול, שאולי הכי קל לקהל לתפוס אותם כהזויים, או לתקוף. נורא ואיום. מה קרה שהזמנת אותם עכשיו? את הקולות האלה מהעבר? הם לא כאן. הם לא, נכון? מחבקת, סוריקטה

לא הזמנתי אותם המטפלת רוצה שהם יבואו רוצה שאקבל אותם אקשיב להם רק ככה ניתן לטפל בהם ומן הסתם שבי כי הם הרי חלק ממני ... כל כך מפחדת שאמצא את עצמי זועמת וכועסת כל היום .... מנסות שהם יבואו מווסת ותחת שליטה .. כרגע כשאני הופכת לתוקפנית זה תחת ניתוק מוחלט פוחדת שגם אמצא את עצמי ללא טיפול שוב כי זה קל להזמין קשה להתמודד ....וזה עוצמות מטורפות שגם אני לא יודעת עד כמה ..... אבל ...יודעת שזה מה שנכון .... תודה שאת כאן ...

הי אביב, מבינה. צריך לראות אותם על פני השטח. מקום אלים מאד. כן, חלק מהמסע הטיפולי. אי אפשר לגרש אותם, עם עבודה קשה וארוכה יש להם סיכוי להתמתן בפנים. איתך, סוריקטה

אביב יואו......... העלית כל מה שנפגעות חושבות...ולא תמיד מעיזות לומר. את אמיצה כבר אמרנו? חיבוק אמיץ! תודה שכתבת..קצת הורגש שזה בשבילי :)

מיכלי תודה יקרה וברור שזה גם עבורך ושמחתי לקרוא שהלכת ונרגעת והכל בסדר וזאת רק סדרה .... אתך

את כזו חכמה!! תודה על המילים המדויקות שלך.

אודי, התגובות שלך לאחרות, וכבר כתבתי לא מזמן, עושות גם אצלי סדר. על הבוקר. זה נהדר. תודה לך. סוריקטה

את יודעת מימה אני קוראת אותך שןב ושוב ... מנסה למצוא פתח בחומה ואין .... עצוב... כל כך עצוב ... את כל כך בתוך הלופ של עצמך ... את יודעת הייתי כאן בלילה של חמישי וכאב לי שאודי בחר לא להגיב לך .ויחד עם זה כל כך הבנתי אותו ...את מכלילה את כל הפסיכולוגים ואת כל הגברים כניבזים ורעים ... כי מה בעצם את רוצה / מצפה שיענו לך שכל הגברים זבל וכל המטפלים חרא ,שלא יודעים את עבודתם ... חשמלאי הטוב ביותר לא יכול לתקן את החשמל עם אין מוצר /חשמל רופא לא יכול לטפל את הפציינט עם הפציינט איננו ..לא מגיע ואת ...פשוט לא מאפשרת גישה ...זה עצוב זה כואב וברור לי שמגיע לך עזרה וחיבוק והכלה ויחד .... אבל , את כותבת ולא פעם שיש לך עוד צדדים אני בטוחה בזה ואני בטוחה שהם נפלאים ...אז קדימה תביאי אותם שיקראו מ ה שאת כותבת כאן ...ותנסי לחשוב למה מימה למה ...מה את מרוויחה בלשבת על משבצת הקרבן שכל העולם חרא וכל העולם רוצה לעשות לך רע ....כי בכל דבר שאנ ודרך אגב בקשר לגברים ומיניות ..ואת ...מה את רוצה מגברים ???? הציעו לך אהבה כך אמרת והגבת בדחייה ובציניות חנו עושים יש לנו רווח גם עם גרוע ומזיק .... ואני ,אני יודעת שיצאתי קצת מטלטלת רוצה שהתפוח המורעל הזה יצא לך מהגרון ואולי לרגע תוכלי לראות במראה שיש סביבך אנשים שרוצים לאהוב אותך ולהיות איתך ולעזור ...אילו רק יכולת לראות .... ומה שנשאר מימה זה רק לשבת אתך על קו השבר הארור.....וזה בשבילך מימה ...ולהגיד לך שאני אתך כולנו אתך ...... אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר שֵׁב אִתּוֹ עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר/ אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן/ אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר/ בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת/ שֵׁב אִתּוֹ/ שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד (צל עריות, סמדר וינשטוק). אז אני יושבת כאן מימה מקשיבה לך ....ואת יודעת אהובה לא רוצה לשנות אותך לא רוצה להגיד לך מה נכון ...רק לשבת אתך עם זה בסדר מצדך ...

אביב אהובה איתך Aya

וואו, גם אני רציתי לפתוח עבורך הודעה, מימה. בכל אופן, כתבתי לך למטה בהמשך השרשורים. אביב, איזה שיר מדהים מדהים צירפת. ומימה, אל תעשי הכל כדי שנוותר. סוריקטה

תודה שקמתי ליום חדש תודה על אנרגיות טובות תודה על מחשבות תודה על רצון לעשייה תודה על שמחת חיים ורצון לגדול תודה על בית בטוח תודה על מוזיקה שחודרת ללב תודה על טבע ובעלי חיים תודה על מים וקפה תודה על מקלחת של בוקר שמסדרת את הראש תודה על מטפלת תודה עלייך אודי תודה לכל מי שהיה שם ונמצא שם עבורי תודה על שבוע חדש דנדש נקי ורחוץ תודה שהסופש עבר בטוב תודה על פרנסה ועבודה גם אם מאוד מאומצת תודה על יכולת להתבונן בה מכל הכיוונים תודה שיש מקום לאזן ילראות את הטוב תודה שאני זוכרת שזאת רק שאלה על איזה תדר אני מכוונת תודה על רצון להתכוונן לחשיבה חיובית שבוע טוב ונפלא לכולם תעשו לכם משהו טוב היום ובכלל. חיבוק ענק .....עם שיר בלב

מנצלת את העץ הזה של היש .....ומשתפת .. היום אני המון כאן .... נאחזת ביש , כי העבודה שלי קצת מרוקנת את הנשמה ... בחלק מהזמן אני מלווה אנשים בטיפול פליאטיבי - ומידי פעם זה המון המון שעות של שמירה והמצאות עם אדם שהוא חי אבל לא ממש איתנו ...וזה משאיר אותי בקונפליקטים ,של כמה ועד מתי ולמה ???? שאלות שאין לי עלהם תשובה כי אני לא אלוהים .האמת שאני כבר שחוקה , ....אז כדי לא לצלול לתוך הקושי , אני כאן ...... נוטעת יתד חזק חזק בעץ של היש ...ומודה לאל על כוחות הנפש שיש בי על ראיית האחר על היכולת להיות אמפתית ומכילה ...ועל לימוד אין סופי שאפשר עוד ....

תודה שהחיים בפורום הזה מצילים אותי בזמנים קשים (או שכך, לפחות אני יודעת להשתמש בהם, וזוכרת שזה אינו המקום היחיד להיתלות בו). שתדע לך, אודי :-) נדמה לי שאני מחפשת לעשות היום משהו שדורש מעט אנרגיות ומניב תוצאות גלויות לעין. בינתיים אין לי פתרונים לעניין הזה... סוריקטה

תודה שעכשיו נזכרתי לאכול, וכמו בנאדם. תודה על החריצות והאנרגיות. סוריקטה

תודה שאני מסוגלת לבקש עזרה תודה שאני מנסה לסלוח לעצמי תודה על חברה שמקשיבה ומבינה ואכפט תודה שאני מצליחה לעבוד תודה על היכולת להיות שם בשביל השני תודה שאני כרגע נוכחת תודה שאני לא מוותרת תודה שיש לי מספיק כסף להיום תודה שאני בריאה תודה שאני יכולה להודות תודה על תובנות תודה על היכולת להרגיש תודה על המקום הזה תודה

תודה שפתחתי את הבוקר בטוב, למרות חלומות אמא. תודה שהצלחתי לישון באופן סביר יחסית. תודה לתרופות - חזרו שיקולי ניסיון הפחתת מינונים בקטנה. עניין עדין. לאור ניסיונות קודמים - ביקשתי לא לעשות זאת קודם עד יעבור זעם. תודה שיש את כאן לכתוב על הבוקר. תודה שאני סוג של ליצן (ליצנים הם איכשהו גם העם הכי עצוב). תודה על תה התבלינים שאני שותה. תודה לאנשים שאני בקשר טוב איתם. אין בשלב זה אנשים שאני במצב של סכסוך חיצוני איתם. תודה לוטרינרים, אנשי עמותות בעלי החיים והספארי שעוזרים לנו במבצעי ההצלה של היצורים. תודה לרופאים ולמטפלים בבני האדם. חברות - נסו להצטרף לעץ היש הזה. סוריקטה

הי לך ... שמחה שאת כותבת כאן שמחה שבסוף אכלת יודעת שזאת תקופה לא פשוטה מאתגרת אבל היום את כבר יודעת שאפשר לעזוב כשלא טוב ולמצוא מקום חדש...חושבת שהידיעה הזאת מקלה ומחזקת .... ושיהיה בהצלחה בתקווה לטוב .

חיבוק לך, אביב. אנחנו ביחד. תודה סוריקטה

תודה שקמתי תודה על מחשבות שקמו איתי תודה על בעלי החיים תודה על יום חדש תודה על תקווה תודה על דאגה למשהו ותודה שאני לא מגרשת את הדאגה אבל גם לא הופכת אותה לחרדה תודה על מקלחת וקפה תודה על היש בחיי תודה על אביזרים שעוזרים לחיות תודה על קפה וקומקום תודה על מים תודה על חלומות מטרידים תודה שאני אני תודה שמרשה לעצמי לנשום תודה שחושבת חיובי ולשם גוררת את העגלה למרות הגלגל השבור שמושך לכיוונים אחרים תודה שאני מרשה לעצמי לעיתים כמה דעות של בטלה תודה למקום הזה תודה אודי על היותך שיהיה לכולם יום נפלא שמכוון לתדר הנכון ... זה בידיים שלנו לשנות את התדר ...

היי, אחרי חודשים של שתיקה, שבה לא שיתפתי. והוא כעס על כך והבהיר לי שהמצב לא יכול להימשך באופן זה ושאם אני מעוניינת בהמשך הטיפול אז אני חייבת לדבר. לפני 2 פגישות דיברתי סוף סוף. אמרתי (אומנם עדיין באופן חלקי) למה אני באמת שם. החוויה הייתה כל כך קשה, היה כל כך קשה למצוא את המילים. הוא היה מאוד אמפתי וקשוב, לשם שינוי. היו עוד 2 פגישות מאז, ושוב קשה לי לדבר. מאוד קשה לי, למרות שהוא היה מאוד אמפתי ולמרות שזה היה נעים לדבר. המילים פשוט לא יוצאות החוצה. אני באמת שרוצה לדבר איתו אך חשה שאינני מסוגלת. כאילו משהו חוסם ועוצר את המילים מלצאת, ושוב אני עוטה את המסכה החייכנית והנעימה וממשיכה בהצגה כאילו הכל בסדר, כשבעצם הכל לא בסדר. יוצאת מהפגישות כאובה ומתוסכלת ואני שוב לא מצליחה לפרוץ את מחסום השתיקה. הוא הפסיק ללחוץ ולכעוס כשאני לא מדברת. אולי סוף סוף הוא הבין שפשוט קשה לי לדבר ושאני מנסה לדבר אבל זה פשוט לא מצליח. אני מקווה שהוא יוכל להתאזר בסבלנות ולחכות עד שאוכל לדבר שוב, מבלי לנזוף בי ולכעוס עליי.

הי שירי , את יודעת לשתיקה יש המון מקום בשתיקה יש : עצב וכאב וחוסר אונים ופחד , המון פחד וכעס ותסכול ורצון שיראו אותך ...בלי מילים , לקח לי שנים ללמוד לדבר... המטפלת הקודמת הייתה חסרת אונים מול השתיקות שלי והגיבה כמו המטפל שלך בכעס בפגיעות בהרגשה שזה נגדה , יש משהו בשתיקה שמתפרש כתוקפנות והיום יש לי מטפלת שלא נבהלת מהשתיקה ואני , אני למדתי לדבר ולא לשתוק ...תהליך וחכמים ממני אמרו "אין דבר יותר שלם מלב שבור, ויותר זועק מן הדממה."..... לאט , אל תהיי קשה עם עצמך ...דברים יבואו מתוכך בזמן הנכון לך ... ובשבילך ... https://www.youtube.com/watch?v=s-0-eVX-j-E

הי שירי, חיפשתי קצת בפורום כדי לקבל עוד מידע. ראיתי גם את תגובתי אלייך בעבר. ונראה לי שבעצם גם כאן לא סיפרת על עצמך. לפחות באותו כינוי. הוא = המטפל, נכון? תוכלי להדפיס את הודעתך הנוכחית ולהראות לו? יש סיכוי? ראית מה אודי כתב לגבי ההבנה ללא מילים? אז אני מצטרפת. הדיבור זו הדרך לעזור למישהו קצת להיכנס אל תוך הראש שלך. הפנטזיה שינחשו - ייתכן שיש בה רצון התמזגותי כמו אמא ועולל. אבל אנחנו נפרדים. שלך, סוריקטה

שירי יקרה ממש לא פשוט המקום הזה שלא מצליחים להוציא את המילים הייתי שמה הרבה ואני חוזרת לשם מדי פעם אבל פחות.. אני הייתי רוצה להאמין שמטפל שלך יהיה סבלני ויבין את הקושי מבינה את הפחד שהוא יתעצבן ויאבד את הסבלנות.. אני כן מאמינה שיהיה בסדר... תמיד אוהבת שאומרים לי " לאט לאט.. בקצף שלך" כי אני חושבת שרק כך אפשרי.. עם המון סבלנות משני הצדדים. איתך.. ינשוף

תודה על ההתייחסות בנות יקרות. מעריכה את זה :-)

היי שירי. זה בהחלט לא פשוט במיוחד שכועסים כשאת לא יכולה...עובדה שהצלחת כך שיש סיכוי שתצליחי שוב 😁אל יאוש...אני לעומתך ולעומת אחרות לא שותקת, במקום זה מדברת המון על כל מיני דברים אחרים וזה התפרש כמי שבעצם אומרת הרבה אבל לא מספרת כלום בדברים אחרים.שלשמם באתי....לקח זמן והבנתי שהפתיחות והדיבור ללא הפסק מכסים על משהו אחר.עמוק ולא שטחי...בהתחלה נעלבתי כשאמרה היא לא כעסה אבל הרגשתי שהיא מחכה למשהו אחר וגם הסבירה לי מה שהתכוונה...לקח זמן ושיתפתי..בקיצור זמן, פחות בושה ופחות פחד, יותר אמון יעשה את העבודה.

זקוקה שתבינו.. זקוקה. חזרנו מהחופש... הכי שמחתי להיות יחד עם בתי היו מלא טריגרים וניתוקים אבל בתי כבר מנוסה בלהחזיר אותי עכשיו חזרתי להיות לבד וכל כך קשה לי אתם לא מבינים כמה קשה הביחד של החופש העצים את הלבד של עכשיו כבר יומיים בוכים ולא מצליחה לאסוף אותנו.. לא מצליחה לאסוף.. מוצפת בכאב.. מוצפת בכאב בלתי נסבלת.. הראש מתפוצץ ובא לי להקיא לא מצליחה להרגיע..

ינשופי אהובה ויקרה .................... .אתך באמת יושבת לידייך עוטפת את כולך בואי שימי ראש על הכתף ותני לבכי לצאת שולחת חיבוק .....

תודה אביב יקרה את חברה יקרה לי וגם לנו

ינשוף יקרה, איתך, מחזיקה בידך, מחבקת כמה שמתאים.

מיכל יקרה תודה רבה

וסליחה מיכלי אפשר שתבקשי ממני לחבק ולהחזיק יד כי דיי מפחדים ..מקווה שתביני

ינשוף יקרה, אני איתך. קונטרסט עצוב :-( מאגדת, סוריקטה

סוריקיטה יקרה תודה שאת מבינה ומכילה

התקף חרדה קפואה כמו קרח כל הגוף רועדת..

איתך

תודה רוני

אודי למרות שבקשתי.. קצת פחדתי שכתבת שאתה איתי.. קצת פחדתי...ינשוף

אודי... לגבי החרדה האמת היא שהחרדה מהסוג שהיה לי אני הרבה חווה אותו בטיפול... זה מתבטא ברעד בלתי פוסק בכל הגוף והרגשת קור שאי אפשר להתחמם לא משנה כמה שמנסים להתחמם. למה?? אולי בגלל שמחר חוזרים לטיפול אחרי שבועיים הפסקה ואני פוחדת ממה הולך להיות שם.. אולי?

הי כולם, אתמול, אתמול הייתי ברמת חרדות גבוהה במיוחד. כזאת שמושכת גם למחשבות סופניות כאלה. לא רציתי לקחת עוד כדורים כדי לטשטש, הרגשתי שלא שווה את זה. יזיק יותר מיועיל. מאידך, נעזרתי באנשים. בשיחות. ולא המטפל. אנשים קרובים לי. שאני סומכת עליהם. נהדר. היום יש לי אוויר וישנתי טוב בלילה. והגשם אף הוא מנקה את האוויר. איזו הקלה. רואים תקווה. גם אתם עזרתם לי מאד, בין אם מישהו שכתב לי ובין אם מי שכתבתי לו ממחשבותיי. וכל העניין הזה קשור לכנראה להפרדות, נפרדות, הגדרה עצמית, עצמאות. פלאי פלאים. מרגיש כמו קסם, אך מאחורינו עבודה קשה וממושכת של שנים. תודה, חיבוקים ונשיקות סוריקטה

אוהבת אותך ....אישה אהובה וטובה ..... מחבקת חזרה

סוריקטה, איזה יופי, לקרוא אותך!! נעזרת באחרים, וואו...אלופה!!! עבודה קשה משתלמת, מסתבר :)

הייתי בחרדה גדולה. לא ממש אכלתי ולא ממש תפקד לי המוח. בכל אופן - סגרתי המשכים חדשים כולל זכויות כחוק. עכשיו מנוחה. סוריקטה

סוריקיטה יקרה כל כך שמחה בשבילך שאת מפיקה פירות לכל העבודה שלך בטיפול שמחה שיש לך חברות לעזר בהם את השראה בשבילי את נותנת לי כוח ותקווה תודה יקרה

קשה בזמן האחרון. נטרפת דעתי מהבולמוסים. כל בולמוס כזה מרסק אות לחתיכות, ולוקחים לי כמה ימים עד שאני מתאוששת, ואז - עוד בולמוס... העניין הוא שאני עולה במשקל. הרבה. אפילו שמקיאה. והגעתי למשקל כל כך גבוה שזו סכנה ממשית לבריאות. אני טרום סוכרתית. בגיל 33. זה לא צחוק. ובכל זאת אני לא מצליחה לעצור את עצמי בזמן אמת. וכתבתי פה כי למרות שיש לי כל כך הרבה תמיכה, הרגשתי כל כך לבד.... כאילו הרגשתי שהכאב כל כך כבד מנשוא, שאני לא מסוגלת לשתף אף אחד באמת, כדי לא להכאיב. אולי הגזמתי. הייתי במצבים הרבה יותר חמורים בעבר, גם מבחינת הפרעת האכילה וגם מבחינת מצב הרוח והדיכאון. אולי אין לי זכות אמיתית לכאוב ככה עכשיו. כי לכאורה הכל בסדר. לא, לא הכל, אבל יש חלקים טובים. זה נורא מבלבל אותי. הטוב והרע ביחד. זה היה לאורך השנים או רע (בדרך כלל) או טוב(נדיר מאוד). לא היה גם וגם. לא ראיתי את עצמי גם וגם. אני לא מצליחה להבין את זה. איך אפשר גם וגם. איך מצד אחד אפשר להיות מרוסקים ומצד שני לחייך. זה לא הגיוני. אני באמת לא מבינה את זה. הייתי אצל רופא המשפחה היום. שלח הפניה למרפאה להפרעות אכילה. אבל זה קצת מסובך, כי זה באיזור בו הורי גרים. מה שאומר שרק אם הצוות עובד בימי ראשון אוכל לעבור לטיפולם (כי אוכל להישאר אחרי שישי שבת ורק אחר כך אסע לביתי). נראה אם יצא מזה משהו. תודה אתם כה טובים אליי. שיק

כל כך מבינה אותך על ההפרעה המחורבנת הזאת על הנפילות על הכאב והזכות לכאוב ועל הגם וגם .... נו אבל זאת התקדמות ואולי זאת ירידה לצורך עלייה..... ומצטרפת לסוריקטה שמה שאת כאן ... מביאה אתך כוח ותקווה .....וכאב גם יחד שולחת חיבוק וכוחות לשבוע חדש

יקרה, הדרך קשה, מאמינה שעם הכוונה נכונה תצליחי!!! קשה לאחוז את הטוב והרע יחדיו, מניסיון, היום יש אצלי גם אמצע, מקווה שיהיה כך אצלך. בהצלחה.

של התחושות השליליות. אני לא כזאת נגטיביסטית במקומות אחרים.. למה אי אפשר לשמוח פה? אולי כי כולם אנונימים וזה מעצבן? אולי כי בראש הקבוצה עומד פסיכולוג וזה עושה לי איכסי בבטן כי מזכיר את ההיא.. אולי כי.. לא יודעת. לא יודעת למה.

ואולי את מצפה שנכעס שאת מקנה את המקום הזה פח זבל ואולי ציפית שאודי לא יעלה את ההודעה כי הוא פסיכולוג , שעושה לך איכס בבטן ואולי מתחת לכל הקוצים והקיפודיות מסתתרת אישה רכה וטובה .....שכואב לה והיא עצובה וכואב לה שהיא לא מצליחה להשתלב אפילו כאן .... אנחנו כאן מימה מחכים לך ....

הי מימה, אילו הייתי מנסה להיכנס לראש של אודי, הייתי שואלת: באמת למה?, לחלופין אומרת - חבל... אז אני מזכירה - לכאורה את יושבת לבדך מול מסך ומקלדת ועכבר גם ומקיאה עליהם. את רושמת הגיגים שבתוך הראש שלך. קולות הקלדה נשמעים ברקע, אבל את לא באמת מדברת אל מישהו. אולי לא ברור מספיק שיש כאן חוץ. אבל, כן רואים אותך. או רואים לך. בכוונה כתבתי כך, כי כשאנו עירומים אנחנו נוטים להתבייש. אשאל גם - מדוע את לא מתביישת כאן? (ובושה מידתית זה לגיטימי ולעיתים אפילו תורם). סוריקטה

אז למה את באה??

מרגישה מבורכת באמת שאתה כאן , שאני הגעתי לכאן , פשוט תודה על שיר וביצוע קסומים ....עושה חשק להופעה באביב .... חייכתי לי בלילה על ההדגשה לבוקר , וקמתי ואכן עשיתי לי בוקר של כייף... יותר מזה אודי ...הפכתי אותו לשעון המעורר ...ככה שכל בוקר אזכר באנשים הטובים והמופלאים שנמצאים בסביבתי .... ריגשת באמת ...תודה אודי שוב הוכחת כמה איש טוב אתה ....

שכבר אי אפשר להחזיק אותם בבטן ... הם כאן , בעוצמות מפחידות כמו ניפתחה תיבת פנדורה שמכילה הרס ...וחורבן מכילה זעם נרקסיסטי וכאב טונות של כאב... ורצון לחידלון , מעולם לא חשבתי שיש בי כזה רצון לחידלון ... והרעש אין סופי והמילה הכואבת נאמרת בלופים שוב ושוב ושוב..... היום יש רצון לצבוע את הקירות בשחור ולכתוב בצבע אדום כזה שנוזל כמו .. את המילה .זונה.. אודי ...אין לי מנוחה ,ולא מצליחה להרגע ולנשום .. . עשיתי פעילות ... ואת תנוחת הלוחם ... ומטלות של בית ועבודה .... והמון תמיכה של המטפלת ... ומוזיקה של רוק כבד... ותודות ולנשום... והם כאן כדי להשאר... מלאי רעיונות של איך לסיים עם זה ומהר ..... מזל שאני מאוד אוהבת את החיים האלה זה קונטרה לא רעה ..מוזר הגם וגם הזה ... אולי אודי יש לך שיר כזה שיזכיר שכדאי להשאר .... ואודי ,תודה ...כל כך תודה על היותך ושיהיה סופ"ש קל ונעים לכולם

אביב יקרה מאד, מבינה את הטריגריות בהודעתך. כמה קשה. הייתי מוסיפה לפני המילה האיומה שחקקת בדם בדימיון על הקיר, את המילה 'בן', או 'בת'. הם. לא את. והייתי מדמיינת אותי כורתת להם. את יודעת. מבינה את הזעם. בואי, חיבוק. שלך, סוריקטה

אני יושבת כאן , מזל שדי לבד וצוחקת כמו שלא צחקתי כבר הרבה מאוד זמן .... וואוו ... כמה צחקתי על התוספת לפני .... וזעם הוא כל כך פנימי ומנותק שאני לא מצליחה להבין אותך ורוצה להגיד לך שלי אין רצון לעשות להם כלום ... אבל אני יודעת שפנימה בחלקים האלה שאיני דוחקת ולא מאפשרת מקום שם בפנים אללי מה הייתי עושה .... תודה על היותך בחיי שולחת חיבוק חזרה ....

אתם יודעים, הפכתי להיות אדם דומיננטי לא רק פה בוירטואלי, אלא גם בחיים האמיתיים בתוך קבוצות. התאמנתי קצת כאן, אולי. תודה לכם. סוריקטה

שמחה כל כך לשמוע. נפלא וכן המקום הזה ואודי כל כך מאפשרים תרגול .....חיבוק ענק

הי מתוקה, בדרך כלל אני מגיעה למחשב רק בבוקר. ייחודו של המקום. תודה, אודי. חיבוק ענק בחזרה. סוריקטה

זה לא אני זה אודי שלנו שהעלה עוד הודעות בשעות הלילה ..... ואני , הלילה שלי מתחיל אחרי חצות ונגמר בשעות הקטנות אחר כך .... לילה קצר ככה מספיקים יותר :)

את מדהימה.

הי שיק, תודה חביבה. פוחדת. עכשיו אני חלשה בפתחו של אולי מקום חדש. סוריקטה

אף אחד לא מדבר על זה. כי לא הבנתי. מה המטרה לתסכל ולהכאיב לאנשים ומה המטרה לגרום להם להרגיש לרצות ולקוות רק בשביל לתסכל בכח אחכ ולהגיד להם ' תלמדו להתמודד עם החסר?' אני לא מבינה. באמת שלא. וגברים שגורמים לך להרגיש שהם רוצים אותך רק בשביל להשיג סקס בלע שום כוונה אמיתית לאהוב ולדאוג לך. מה הקטע עם זה? למה יש ככ הרבה אנשים שמבצעים פשעים נגד נפש האדם והכל קורה בלי שום הכרה בעובדה שבוצעה פעילות פוגענית נגד הנפש? פעילות שמעלה באמון שניתן? למשל כשאני עושה בטיפול פסיכולוגי שמיניות באויר עם המשאלה והתקווה לקבל עוד זמן והפסיכולוגית עושה מאמצים לתסכל ואני מקווה לשווא, אבל בשום שלב היא לא מסבירה לי בשקיפות ובכנות שזה התפקיד והעבודה שלה לתסכל. שאין ולא היה שום סיכוי מראש לקבל את הזמן ממנה כמו שרציתי. שזה חוק וכלל מחייב בעבודתה. היא לא מסבירה בשקיפות וגורמת לי לשווא לנסות ולהתאמץ ולהתבזבז ואחכ אני מגלה שאלה היו חוקי עבודה אצלה. מראש. לא לאפשר לי להשפיע על גבולות העבודה האלה. והיא לא הסבירה לי ברמה הזאת. היא עשתה צחוק מנפשי. נתנה לי לקוות לחינם שאצליח להשפיע אם רק ארצה ואנסה מספיק. נטלה ממני כל תחושה של יכולת קביעה והשפעה והחדירה בי את הכפייה שלה ותמונת המצב שלא משנה מה היא זאת שקובעת את הכללים. אז מוטב היה להסביר מראש שמדובר בחוזה מחייב מבחינת הדברים הללו כפי שמסוכמים מראש ואין לשנות גם אם במהלך הטיפול עולים צרכים ל'יותר' מוטב היה להבהיר שאלה הכללים ולא לשחק לבני אדם ברגשות לשווא. זה הדבר הכי מבזה רגשית שיש מי בונים על אמון של אחרים כדי לשחק בהם. וגברים אגב עושים את זה כל הזמן לנשים לא? אחרת מה זה כל תרבות הפיקאפ המסריחה הזאת שהם לומדים 'טקטיקות' איך להשפיע על בחורה. מה כל השטויות האלה. למה אין יושר ושקיפות בכלום? אין לי אמון בכלום ובאף אחד יותר.כמעט כולם מיניפולטורים וחוצפנים.בשביל להשיג את האינטרסים של עצמם לא בוחלים בכלום. ולהיפך, זה נחשב 'כושר השרדות והסתגלות' גבוהים להיות ככה. בניגוד ללהיות תמים רגשית ונאיבי. אף אחד לא מדבר על זה . שאי אפשר כבר לתת אמון בכלום בעולם הזה.

מימה יקרה.... ואני דווקא מאמינה שזה תהליך שדווקא בטיפול ניתן לאט לאט לתת אמון...וללמוד שאפשר 0 על השני..

הכוונה ...שניתן ללמוד בטיפול לסמוך על אנשים ,

הי מימה, את יודעת - את מזכירה לי את התפיסה המעוותת שלי כשהגעתי לטיפול. כאילו התסכול הוא מכוון בכדי ללמדנו בכפייה. זה לא כך. מימה. זה פשוט מפגש עם המציאות, שיש בה תסכולים. כי ככה זה קורה. לא בכוונה. לא בכוח. הרבה מאד שנים של עבודה טיפולית מאומצת חלפו וסייעו לי בשינוי תפיסה. לפעמים אפשר להצליח. לפעמים גם לא. הממ... כן, יש פה הימור מסוים. סוריקטה

הי אודי, אני רוצה לספר שהייתה פגישה ממש טובה עם המטפלת . אף אחת מאיתנו לא נרדמה, והתקרה גם לא קרסה באמצע. האמת שהייתי כל כך מרוכזת בשיחה איתה שלא עניין אותי החדר או הפיהוקים. אבל לא סיפרתי לה שעברתי פגיעה. כאילו, איך לספר? זה מביך אותי ממש ממש. וגם לא יוצאות לי המילים. כן סיפרתי על בעלי ועל הקשיים שלנו, ואני מדברת על הילדים שלי. אני חושבת שהיא מבינה לבד.

ותוספת קטנה ממני - מהמוכר בעולמי. גם כעת. ישנם נושאים שאני אילמת בהם ואני יודעת, יודעת, שמפחי הנפש הצפויים נועדו, כדי להוציא (בעיניי עצמי לפחות) את מי שמולי חולירע. יוצאת נפסדת, ועדיין לא מספיק שם. אולי זה עוד יקרה. סוריקטה

אני חרדה..לה..לי...מאז התוכנית הזאת..חבל שצפיתי. אבל זה מושך אותי כמו לאש....יש דברים ששמורים רק לה שאיש אינו יודע וזה צריך להשאר כך. חייבת תשובה.... :( האם זה מספיק שמור???? זה במחשב שלה... אוףףףף בשל מה כל הסיכומים האלה? פעם ביקשתי שלפחות תמחק את הווטסאפ. היא אמרה שהיא לא נוהגת למחוק ואף אחד לא קורא..נו באמת. מספיק שמישהו יציץ..אוףף אוףףףף ואוףףף ואם יקרה לה משהו? חלילה. מה יהיה עם כל הסיכומים שלה? מישהו יצטרך לעשות סדר....ו...לא רוצה שידעו...סודות שעלולים לפגוע באחרים כמו אפקט דומינו.....ופה? אנונימי מקווה שלפחות.. ופחות או יותר כותבת ברמזים מי שלא מכיר לא יודע... אודי... .....???? עד שאפגש איתה זה רק לקראת סוף שבוע הבא והבטחתי לעצמי לא לכתוב לה יותר הודעות....אוףףףףףף

הי מיכל. באיזה מקום מזל שאני לא צופה בטלוויזיה בכלל. את יודעת, גם אני הרגשתי שאני זקוקה דחוף למטפל השבוע. כן כתבתי לו את זה. וכן הוא השיב שהוא מוכן להקדים את פגישתנו. זה לא התאפשר בגלל שעות העבודה שלי. אבל עצם ההצעה שלו ריככה אותי. במקביל הסתייעתי במישהי נוספת בעולמי. כך שהתאוששתי. אני כמעט לא כותבת לו. למדתי עם הזמן מה נכון יותר לרשום ומה פחות. בכל מקרה, לא בטוח שחסימה נוקשה, גורפת ומוחלטת (קול פנימי) מתאימה תמיד. שלך, סוריקטה

בשניות אלו גם אני מרגישה שזקוקה לתמיכה צמודה. ואני חושבת לי על העיתוי. מתי איפשרתי לעצמי ליפול, או ייצרתי מצב מחזיק עצמי מופחת, מעבר לעניינים קונקרטים מובנים. מחשבות של בינתיים, סוריקטה

שלום אני אוהבת סדר וניקיון מאז שאני קטנה אני כל יום מנקה את הבית רק שהבית שלנו לא מעוצב כמו שצריך הסלון שלנו משקיף לחדר השינה ואימא תמיד משאירה את הדלת פתוחה וכל מי שנכנס. אלינו לסלון ישר מביט לחדר וזה עושה לי אי נעימות הסלון לא מעוצב כמו שצריך מיקום הרהיטים לא במקום אימא תמיד קונה מה שהיא רוצה ומעצבת את הבית כפי היא רוצה וזה מרגיז אותי כי היא לא מבינה בעיצוב הבית ולא מאפשרת לי להחליט מה דעתך בדברים שאמרתי אני נמעת כאובססיוית לניקיון וסדר? הפניתי שאלה זו לפסיכולוג באחד הפורומים ואמר לי שאני אובססיוית לניקיון וסדר ושזה ביזבוז זמן ושאני אתקשה לנהל חיי זוגיות ולא אהיה אימא טובה לילדים אז עניתי לו שאני נהנית לנקות ומשפר לי את מצב הרוח ותורם לבריאות אז ענה לי שלהשקיע יותר מ 3% בניקיון זה ביזבוז זמן ואינו תורם לבריאות והקפדה על סדר וניקיון מפחית מיצירתיות וחדווה בחיים פעם פילוסוף ידוע נכנס לבית כולו נקי ומצוחצח ללא רבב ואמר איזו חיים מבוזבזים מה דעתך על עמדה זו

הי ליזה, כותבת לך כמי שעברה פסיכואנליזה (ליזה :-)) - ייתכן שמה שאת מדברת עליו הוא קצה קרחון ולב העניין הוא בכלל הפרידה/הפרדה מההורים, או בכלל מזולת או פנים מול חוץ. לא הייתי נצמדת לעניין האחוזים במדויק. לא בטוח שזה עובד ככה. הבית שלי נקי ומסודר. והוא שלי. סוריקטה

אוסיף - שאיני יודעת בת כמה את, אך עדיין דבריי תקפים. סוריקטה

ככה מרגיש לי היום- https://www.youtube.com/watch?v=uhmbBMd6OC4

I can hear you Helping you to hold the sadness Today is safe.. Dont need to be rescued anymore Today only by talking abut the sadness and pain inside will be able to free ourselves from the chains that bind us to the past Your friend, owl

בואי ספרי מה קרה ....למה מרגיש כל כך לבד ועצוב וכואב ... שומעים אותך כאן ומושיטה לך יד אוהבת .... בואי....אל תשארי עם זה לבד

שיק אהובה, ועוד איך שומעים. וקולך חשוב ותורם כאן מאד. כתבתי ואחזור - אני שמחה שהצטרפת. היסטוריה, עבר, חלק מאיתנו, זיכרונות. סוריקטה

אודי.... משונה.. מוזר.. אני לא יודעת מה אני רוצה לומר לך.. משונה.. אני נמצאת כאילו ב...???? לא יודעת להגיד במילים.. זה כזה...??? לא יודעת... אני מנצלת את ההזדמנות שמיכל הצליחה לשלוף אותי בהודעה שכתבה.. כותבת לפני ששוב אהיה במצב הזה של ..??? אודי... :(

במבי יקרה. כל כך רוצה שתהיי פה. קשה לי מאוד מאוד לכתוב גם..אני בחרדה ולא רוצה לשתף אותה השבוע עד הפגישה..אבל התוכנית בטלויזיה הוציאה אותי משלוותי.. ...איש אינו יודע שאני אצלה והרבה הרבה סודות ששמורים רק לה....יואו במבי...כמה קשה....

💜

את כאן! את חיה! חשבנו עלייך. התגעגענו. את חסרה. מוזמנת לנסות להתחבר במשקל רב יותר לדחף החיים. חיבוק, סוריקטה

תודה שאני עדין כאן תודה שפתחתי את העץ הזה ודה שאני מנסה לאזן קולות רק שמרגיש שכולם מאוזנים לאותו כיוון תודה שאתם כאן תודה על המקום הזה שמאפשר תודה על מטפלת וטיפול תודה על כל מי שמושיט לי דקה מזמנו תודה למיטה נוחה שיש לי תודה על המקום שאני נמצאת בו תודה על בעלי החיים תודה על העבודה ופרנסה

תודה, אביב שפתחת את העץ הזה. אני מחכה לו. וברוח דברייך בעץ - תודה שהתעשתתי. תודה שאני בסדר עכשיו. תודה על מי שהקדישה לי כמה דקות מזמנה היום. תודה על המיטה (כמה מפחיד לומר, זה רק כמה שנים שאני מרשה לעצמי לישון במיטה). תודה לחתולים ולציפורים ולכלבים שנגעתי בהם היום. תודה לחירות. סוריקטה

תודה שקמתי תודה על חודש חדש תודה על אויר חדש לאווירה תודה שאני מנסה להרים את הראש למרות שבפנים עוד מושך מאוד למטה תודה על מטלות לעשות למרות שלא רוצה לצאת מהמיטה תודה שאני זוכרת שאני לא לבד תודה שאני כותבת על היש בחיי למרות הרצון לא לראות זאת תודה לכל החלקים של מי שאני תודה למטפלת על היותה תודה על המקום הזה תודה עלייך אודי....

תודה לגור החתולים העיוור שהצלתי. הוא שובב וגורם נזקים קטנים, אבל הוא חי. זה סימן שהוא חי. חתול של שלווה. תודה שקמתי בבוקר ותודה שלקחתי כמה תרופות ותוספי תזונה כדי לשפר את ההרגשה הפחות טובה שאני מתעוררת איתה. תודה לילדים הקטנים שאוהבים אותי. תודה לילדים הגדולים שאוהבים אותי. תודה לקפה החמוד של הבוקר. תודה לכביסה הנקייה. תודה לבית המסודר. תודה לחיבוקים. תודה לפינצטה ששולפת דברים קטנים שמטרידים. תודה לאור. תודה למסיכת השיער ולסרום. תודה למשקפיים המתכווננים. תודה למי שערכתי איתה שיחה אתמול ושאבתי ממנה כוחות. תודה לסמרטפון, לטאבלט, למחשב ולאינטרנט. תודה לשמיכות. תודה ללחם. תודה לאקונומיקה וחומרים מחמצנים אחרים. וגם למגב, וגם לנייר הסופג. תודה לאמצעי החימום. תודה לפרגוד. תודה לדחסנים שאוספים פסולת. תודה לחיתולים החד פעמיים. תודה לפריחה ולשמש. תודה לאוויר. תודה שהבעייה הגופנית שסחבתי עשרות שנים חלפה לה. תודה על כושר וגמישות. תודה לכוחות שמרימים מעלה. תודה שאני מאוזנת, פחות או יותר, בנפש ובמשקל הקונקרטי. יפה לגילי. תודה על בגרות. תודה למי שהעשיר הצמיח ולימד אותי חיים ואהבה. תודה לבוקר. תודה לסוף שבוע. תודה לפרידות והתחלות חדשות. רוב תודות אוהבת, סוריקטה

וואוו סוריקטה מדבקת ... אני מרגישה שהשתחררת קצת ... סיימת איתם כבר ????

כן. נפרדנו. מצריך עיכול. סוריקטה

אנחנו כאן ....

תודה, אודי, שהתאפשר לך להעלות הודעות על הבוקר :-) יצא כיף! סוריקטה

סוף היום ובטח זה כבר לא יעלה היום ...ובשבילי רוצה לאזן את היום . יום שכל דבר היום נראה היה כמו פצצה ואסון ובסוף דברים הסתדרו בדיוק כמו שהיה צריך וכל עיקוב היה לו סיבה והכל יצא לטובה.... וחושבת איזה כייף זה שאני מסונכרנת וזוכרת את הדברים ואיזה באסה ברגעים הלא מסונכרנים שאני רואה הכל כאסון לאומי אזתודה ליום שעוד לא נגמר תודה על שלל המטלות תודה על מטפלת וטיפול תודה על משפחה תודה על קשיים והצלחות וגם קשיים וכשלונות , מלמדים ומצמיחים

"בחירה שלה" - כך 'הם' קוראים לזה. מעסיקיי וקרוביהם. הי כולם, כן, אני בחרתי שלא להמשיך במקום עבודתי בתנאים המוכרים ו/או המוצעים. ועכשיו אני מרגישה שאם אני לא 'מציאה' לא צריך אותי בכלל שם. המקום הבא, נראה לי גם מנסה לכווץ תנאים. יעבור בדיקה. אז חשבתי לעשות קצת פניית פרסה ולחפש אפשרויות נוספות. יאללה, אולי יימצא פעם מקום בו יעריכו אותי ולא רק במילים, אלא יתגמלו בתמורה כספית. לא פי מיליון מעכשיו, אבל כמה עשרות אחוזים אולי. כמעט בוודאות, בנוסף למה שמתרחש במציאות, יש כאן אלמנטים של השלכה. בסופו של דבר גם אני בחרתי להיפרד מאמא. לצאת מהבית שלה. הבריחה מאלקטרז קראתי לפעולה הזאת. היא נעשתה כמו אוטומטית בלי דעת בעיתוי שהרגיש אז משוגע, ואולי היה הכי בריא. אמא ויתרה עליי. ויתרה באופן סופי ברגע שאיני משמשת בתפקיד הקורבן. היא מסתדרת לה מצוין. בטח מצוין. הלך הפילטר (אני) והיא כולה בעולם פסיכוטי. כמה נפלא (כמו בסיפור של איילת מטיילת). מרגישה היום חלשה במיוחד. המימדים שלי גדולים, ואני חלשה פנימה בנפש. גם לי יש נפש. גם לי. וחפצה להיות משמעותית. ואני עצמי לא מימשתי אימהות. סוריקטה

הי כולם, אלליי, איזו הודעה כתבתי כאן בבוקר. חלו שינויים מאז ואני איתנה בבחירתי. וגם, אולי, למודת ניסיון קצת, להשתדל לא לחזור על אותן טעויות. הפעם מצאתי מי שתהיה לי דוברת שתנהל מו"מ בעניין חישוב השכר. יש מצב שהמשרה, שחשבתי שמצאתי, תיפול (מה שנראה בהתחלה מזמין התגלה כפחות, אולי), ולגמרי בסדר. מניחה שתהיינה לי הצעות נוספות לבחון. כוחות נסתרים הובילו אותי היום לקרוא על הנרייטה סאלד. שלכם, סוריקטה

סוריקטה, יא אלופה. את שווה הרבה יותר ממליון. תמצאי מקום מכבד ומתגמל. וברור שיש לך נפש, נפש עדינה ורגישה.

הי מיקה יקרה, הוצאתי על הנפש והגוף יותר ממיליון במהלך השנים הרבות. אצלי הם בסדר קדימות גבוהה מכל מיני מוצרי צריכה. ראו הדיון עם אביב. ומוזמנים לעשות חישוב כמה עולה לגדל ילד - תגיעו למספרים האלה. התאוששתי קצת היום. נקווה שיחזיק מעמד. תודה וחיבוק, סוריקטה

יקרה בכוונה משאירה את הכותרת כן בחירה שלה ...הבחירה לעמוד על רגליה ולדרוש זכויותיה... עכשיו עבודה זה עניין של היצע וביקוש .... הגיוני לי שגם במקום החדש הצגת את בקשותייך בהתחלה בנמוך כי זה היה מהיר כמו ניקח מה שיש שלא נשאר בלי כלום ... ועכשיו....לנשום הרגשות הם כפי הנראה השלכה אבל הדרישה לא .... תראי אני לא יודעת כמהאת דורשת ואני מניחה שמעבר לטיפול בילד את עושה גם דברים בבית ...אז לא נראה לי פחות מ35/40 לשעה וזה בקטנה ... עבודה זה עוד גורמים מעבר לשכר התנאים היחס הנוחות (נסיעה ועוד ) יפה שאת שוקלת בזהירות... והבריחה ....את גיבורה אמיתית לוחמת .... חיבוק ענק ענק, אני אתך

הי אביב, לא בהכרח. דווקא הפעם התחלתי בציפייה לגבוה. ודיבור ברור על זה. ההצעה הייתה מאד רחוקה. ואז שוב ההלם הזה. ההמלצה, וכנראה גם ההעדפה שלי, אולי להישאר פרק זמן לא ארוך מידי בלי עבודה, כדי למצוא את המקום שגם יש לו וגם מוכן לשלם. קשר בין אישי ומיקום גיאוגרפי ועוד אכן תופסים מקום גם. לא הכל כסף (מימה, שומעת?) סוריקטה

מה את אומרת בתוך שיקולי הדעת יש מקום לחשוב על שינוי כיוון ... אולי צמיחה ופחות עבודה שהיא פחות עם אינטרקציות ופחות מתחבאת .... ומימה ...אין לי ספק שהיא מראה לשתיינו על המון מקומות אפלים ולכן אנחנו כל כך לא מוותרות ומנסות שוב ושוב ....

וגם, אביב, כשכתבתי למימה על ה'יותר מידי בקלות' - זכרתי גם אותי ומצבי ברקע. שלך, סוריקטה

בהצלחה! מקווה שתמצאי את המקום שיתגמל אותך באופן ראוי שמכבד את ההשקעה שלך ותרגישי סיפוק.

הי מימה, שמחתי מאד לראות את תגובתך. תקווה גם לך. סוריקטה

ברמה הרגשית. יש לי את המח. התבונה. ההגיון. אבל לא רגש.. אני לא מצליחה להרגיש את החיבור. חיבור אמיתי. רק כאבים יש לי במקומות האלה. לא יודעת להתחבר. עושה בכאילו. סתם מגעי אינטרקציה ותקשורת אבל לא אינטימיות רגשית אמיתית. רק כאב יש שם. ולא יודעת. אין לי מושג מה הבעיה שלי. גם זה שהוצאתי פעם נכות בביטוח לאומי או העובדה שאני לא עובדת כרגע וגרה עם ההורים גורם לי להרגיש תלישות חברתית בראש שלי מהפחד שאנשים כן מצפים שאעבוד או משהו. אני עצמאית בתכלס. עבדתי מספיק כשכירה בתחום שאני מנסה להפוך לעצמאית בו עכשיו... זה לא עניין של שיפור הפרנסה עכשיו אלא בעיקר רצון להתקיים מהיצירה של עצמי בתנאים שלי ובקצב שלי במקום ליצור יצירה של אחרים בתנאים שלהם ובקצב שלהם . עצמאות זה דווקא פחות משתלם כלכלית כי יש הרבה הוצאות מסביב לפני שבכלל רואה רווח כלשהו . אני לא שם עדיין. מקווה להצליח בסוף. אבל כל הביניים הזה שאין לי שום מיצוב יציב מבחינת עשיה. איפה מכניסים פה זוגיות? איפה מכניסים פה אהבה? איפה מכניסים פה קשרים? אני רוצה ולא יודעת איך. חסומה. הלכתי לאירוע חברתי גדול . קבוצה שמתכתבת המון באינטרנט. סוףסוף נפגשנו. לא הצלחתי להרגיש חיבור רגשי וקרבה לאף אחד. הכל היה דיבורים מנומסים שטחיים אני לא מצליחה להרגיש חיבור אמיתי. לאף אחד. רציתי לאהוב את האקס. כן היו לו תארים והיה לו כסף והוא נראה טוב וברור שזה השפיע שבגלל נתונים כאלה רציתי אותו. האם זה הפך את האהבה שלי לפסולה? לפחות שווה? היו לו גם חסרונות והייתי מוכנה לקבל אותו. אבל הוא לא אהב אותי ולא קיבל אותי. סתם העביר את הזמן איתי... אני לא מצליחה להבין מה זאת אהבה ומה זה קשר קרוב אמיתי. כזה שאין בו מסכות שאפשר להיות גלוים. ואצלי אם אהיה גלויה יש הרבה אנרגיה של כבדות ויאוש. מי בכלל ירצה להיות קרוב לדבר הזה??? מאחורי כל החיוכים.... אוף בחיים אני לא אדע מה זאת קרבה אמיתית. בעולם הזה אף אחד לא מתאים את עצמו אליי בצורה שתאפשר את זה. וצחוק בגורל? הפסיכולוגית עשתה הכי גרוע!!! חשפה לי את הפצע בצורה הכי גרועה וטראומטית. שתתבייש הקולגה שלך אודי. רשלנות טוטאלית היא הייתה. כל הזעקות שבר שפרצו שם... מה היא חייכה לי מול הכאבים? מילה זבלים אחרים נרקיסיסטיים בעולם אבל איש מקצוע?? איכס. אהבה אמורה להיות רוך וכנות ואמון וכוונה טובה..את מי זה מעניין אם לאדם שלידך יש אנרגיות נמוכות ככ של עשיה? אנשים מחפשים אנשים שיתנו להם אנרגיות. לא יקחו מהם. מה יש לי לתת? למה אני מרגישה ככ לא מתחברת לאנשים אחרים בעולם הזה? בטוחה שהם לא רואים עליי את זה. אני יודעת להעמיד פנים שאני רגילה אבל אני לא מסוגלת להיות בקרבה מתמשכת פשוט לא. זה מאיים עליי שפתאום כל הריקנות התיהומית של החיים הריקים שלי תחשף. בקושי עושה משהו עם עצמי... איך אנשים מתחברים ככ בקלות ומהר? שוב דחיתי מחזר. הוא אמר שהוא מחפש אהבה. אמרתי לו שאני לא בנויה לאהבה כרגע והאמת שחשתי ציניות כלפיו. הצורה שבה הוא דיבר על 'אהבה'. הוא באמת מאמין בזה? כי אני כבר לא. לא יודעת אם אי פעם האמנתי. אבל כן רציתי.. רציתי להשתייך לחיק ויאהב ויטפח אותי. אז מה זאת אהבה עכשיו? בקושי מצליחה לטפח את עצמי, אין לי כח לעוד אדם שיכנס לתוך המשוואה הזאת. שלא לדבר על ילד... לבד זאת הפשרה הנוחה של חיי. האם זה באמת נורא ועצוב ככ? אולי זה דווקא לגיטימי כמו כל בחירה אחרת??

מימה, הרבה עצב נשמע לי בהודעתך הפעם, למעט פסקת הזעם על 'הפסיכולוגית'. עצב מקרב. זעם מרחיק. כך אני חושבת. ומימה, חושבני שלא בקלות ולא כל כך מהר. בעיניי, גם ה'בקלות' וה'יותר מידי מהר' לא מחזיקים מים ומתפוגגים חיש. ואת יודעת, הקצבים שלי מאד איטיים לפעמים. זאת אני. לבד בלי תמיכה זה עצוב :-( שלך, סוריקטה

את יודעת מימה ... זה מאוד כואב לקרוא אותך .. ויחד עם זאת את עם יד אחת מקרבת ועם יד אחת הודפת ... ואני שואלת את עצמי .. מימה מה את באמת רוצה /צריכה מאיתנו . איך ניתן לעזור לך לתמוך בך להיות אתך שם בלבד .. כשאת גם לנו לא מאפשרת להתקרב . מכירה את הרצון להיות זאב בודד ....ובכל זאת . מימה עם את באמת רוצה לשנות ...וללמוד להיות בקשר עם אנשים אז כאן זה יופי של מקום ולמידה..... אפשר להתחיל עם להגיב לנו כשאנו כותבים לך ..

כל כך דייקת במילותייך למימה, בעיניי. סוריקטה

הי אודי, קוראת את תגובותך לכולנו - אתה חכם ומאיר עיניים. כשאתה כותב לאחת (אנחנו בעיקר בנות כאן) מבחינתי כתבת לכולנו. גם כשאני כותבת הודעה, מבחינתי רשמתי והזמנתי את כולם. שיהיה סופ"ש נעים (קשה לי מן הסתם בימים אלו של פרידות ושינויים), סוריקטה

סופשבוע נעים וחמים!

חיבוק וסופשבוע רגוע ומנוחה. שלך, סוריקטה

אוףףף. ..קשה לי לכתוב לאחרות עכשיו......אבל אני מדמיינת אותך המון...את כלן פעם כתבתי על זה...עדיף שישאר בדמיון...וחבל שאת מרגישה שוב ניצול שוב בכסף..אישו שאין דרך אןבייקטיבית לומר לך מפה.....

הי מיכל, לא בטוח שמדובר פה בכוונת ניצול. והאנשים באמת נראים נחמדים על פניו. אבל החבריה כנראה לא יודעים איך זה הולך, וצריך איכשהו אולי להעמיד אותם במקום. ינסו לעזור לי בזה. סוריקטה

ראיתי חלק.מהאמצע..מפחידדדדד הפסיכולוג מת. מישהו שולח למטופלת חלקים מהטיפול..הכל עלול להתגלות ממה שדובר בחדר..זה מה שהבנתי מהסדרה. פעם ביקשתי סיכומים היא לא הסכימה...שנאתי שכתבה עליי והכל כזה מתועד במחשב שלה...מה יקרה אם מישהו יפרוץ? אם חלילה יקרה לה משהו??? מי יקבל בירושה את הסיכומים???? אודי מי עוד חשוף למידע הרב הזה??? ומי יקבל את הסיכומים אם חס וחלילה יקרה לה משהו???? (ובמבי איפה את?? נזכרתי בנרי לבנה והפסיכו' שנפטר...)אוףף מה יש לי????

מיכל הי... אני פה.. במצב צבירה משונה... קוראת מה שאתן כותבות ואין לי כוח להגיב,לכתוב.. לא יודעת מה קורה איתי... משונה..מוזר.. גם אני ראיתי את פרק הבכורה ששודר וגם אני כמעט ומתתי כשהמטפל שלה מת.. גם אני חשבתי אוטומטית על נרי ליבנה ויורם חזן הפסיכואנליטיקאי שלה שמת מהרגע להרגע .. אגב, אמא צביה ממש ממש הכירה את יורם חזן.. רוצה שתדעו כולכן שאני קוראת אתכן.. סוריקטה האהובה ,כל כך מעריכה את הצעדים המשמעותיים כל כך שאת עושה עכשיו. ואביב יקרה, לפעמים בא לי לעטוף את כל החלקים המפוצלים הללו בשמיכה רכה.. ומיקה.. בעיני את מאוד צבעונית.. כשאני קוראת את הודעותייך אני מרגישה הרבה כאב אבל את מצליחה להביא בצבעוניות שלפעמים אתה מוצא את עצמך כואב וצוחק בו זמנית מהתיאורים הפלסטיים... ומיכל מקסימה!!! תודה שהצלחת לשלוף אותי ולו לשנייה מהמקום המוזר שאני נמצאת עכשיו... שלכן, במבי.

במבי אחותי האהובה - את יודעת, בעיניי, איכשהו דיונים על מוות מעוררים חיים. מעודדים הבחנה ביש. מה דעתך? סוריקטה

יוו מיכל, אני חשבתי על זה גם . ראיתי את הסדרה וחשתי חשש גדול. למרות שהפסיכולוגית שלי לא כותבת במהלך הפגישות.

הי מיכל, הייתי רוצה להאמין שהסיכומים כתובים בסוג של קודים קצרים כמילות מפתח שבעיקר המטפלים מבינים מול עצמם. מאמינה שיש גם עמיתים שמכירים סיפורים, היות שישנם שיתופים כחלק מכלי השימוש בהתייעצויות. מה את חרדה שיגלו עלייך? כוונתי שתתני תשובה לעצמך. אינך חייבת דווקא כאן. אני כבר לא שם רוב הזמן. ובפרט גם בהקשר לכתיבה כאן (גם אם בעילום שם) שהיא נגישה לכל אחד. החרדה שיקרה לה משהו קשורה לדעתי בתלות החזקה. גם אצלי. כן, אני תלויה בו מאד. סוריקטה המתגלה

דמיינו אותי שולחת לכם תמונות שלי ושל הזאטוטים שנקשרו אליי. דמיינו שאני שולחת לכם תמונות של היצורים החיים שנפשותינו נקשרו זו בזו. דמיינו שאני שולחת לכם תמונות של הצמחייה שטיפחתי. דמיינו שאני שולחת לכם תמונות של מקום משכני. דמיינו איך אני נראית. מוזמנים. הדמיינית הכי פה חסרה לי - במבי - איפה את? https://www.youtube.com/watch?v=NLiWFUDJ95I שלכם, סוריקטה (דמיינו אותי מבקשת חיבוק)

יקרה שולחת לך חיבוק ענק ועוטף ... מצטרפת אלייך ,חסרונה של במבי בהחלט מורגש ....

חוששני שאקח צעד לאחור ואשנה את הבחירה במקום העבודה החדש. מריח לי שזה מתחיל שוב מנמוך. אולי בגלל האזור. עצוב. ואולי, אולי אני פשוט לא מצליחה לראות נכון. וככה זה בתחום. סוריקטה

דמייני שאני מחבקת אותך, על אהבת הזאטוטים, על הצמחייה שטיפחת, עלייך, על מי שאת, על כל מי שאת ⁦💟

איך נראיתי כל כך זקנה וחיוורת כשקמתי בבוקר (בעיניי, אבל כנראה שאני כן רואה משהו). אבל עם היום, הפנים הופכים ומקבלים מראה צעיר וחי יותר, כנראה. סוריקטה

אודי כתבתי כאן קודם בחוסר סנכרון מוחלט ... מצטערת ,אודי יודעת שאתה מעלה הכל וזה הכלל... אבל נראה לי שזה יהיה יותר מידי טריגר לבנות ....אז עדיף אולי לא לעלות ... ובכלל מבינה שרמת הפיצול שלי גדולה בימים אלה ובמיוחד ההרס העצמי .... אז חושבת שיהיה נכון לא להכנס לכאן בזמן הקרוב ... מצטערת שככה ...

זו אולי את בעיקר שחוששת שזה כל כך טריגר. כנראה שהוא כזה במיוחד בשבילך. אני מזמינה אותך להיכנס, להישאר, אם תבחרי. מקבלת אותך בזרועות פתוחות ומחבקת. סוריקטה

את לא צריכה ללכת אביב, נדמה לי שהכל נאמר באופן מתואם ולא מטרגר, נדמה לי שרואים את ההתמודדות וכמה קשה אבל מבינה אותך, איך בתחושה הכל פורץ גבולות וחוקים איך הכל בתחושה הולך לקצה, לא עוטף, לא מסתיר, מביא את הכל כמו חומר גלם, בתחושה.

תשארי אביב....פשוט תשארי......קשה לי כרגע להגיב אהובה... אבל חשוב לומר לך. תשארי!

תודה בנות יקרות ותודה אודי כן כנראה שהקושי והטריגר הגלמי כפי שהגדרת זאת במדוייק שירה ....אצלי בראש כן קראתי מה שכתבתי ...ועדין פוחדת להיות כאן ...פוחדת לפגוע ולהכאיב ....אני במצב ממש לא טוב אבל מתוחזק היטב

ובכן..החלטה לראות מה קורה לי..השבוע לא נפגשות..אז דווקא שמחליטים חוקי מרפי... אתמול הרגשתי שחייבת בכיתי, עשיתי כל מיני דברים אך לא יצרתי קשר איתה. נראה, לא תמיד יודעת מתי חייבת אותה ומה בעצם אני רוצה ממנה לבין אפשר לבד....תלות, עצמאות, איתה בלעדיה....אישו מאוד מאוד רציני כנראה. החלטתי לפתור את הבעיה של אתמול לבד. הלוואי הלוואי שלא אזדקק לאכול במקום טיפול, כי זה מה שקורה בדרך כלל :(

המכשפות כאן ממלאות את הראש .... ממש יום שחור זה מרגיש נורא אי שקט בנשמה והלב כואב עומד להתפוצץ ובראש עטלפים וזכרונות שרוצים לצאת ולהרוס ולצבוע הכל בשחור עם נגיעות של דם ... המון כאב המון כעס ....שרוצה לצאת ....להכאיב לעצמי זה לא אופצייה וגם לא אכילה לא שפוייה וזאת הדרך השפוייה שאני מכירה להרגיע את הרעש והאי שקט הזה . אודי בגלל זה אני לא יכולה להביא את מה שמרגיש בפנים לכאן או בכלל .... היום זה כל כך חזק הרצון לא להיות להעלם .... צריכה שמישהו יקח ממני את הכאב הזה ...רוצה שקט בראש ... הלב שלי זקוק לעטיפה ....

אם כסף היה יכול לפתור את גורמי התסכול אצלי בחיים אז הבעיה אם ככה בכלל לא נפשית אלא כלכלית . לא ככה?? כי כסף היה פותר. הייתי יכולה לגור לבד בדירה נחמדה. הייתה לי פרטיות כי עכשיו אין. אני גרה עם ההורים פה וזה לא כיף ככה שאין אפשרות לעשות מה שבא לי מתי שבא לי, בעיקר מבחינה של לארח אנשים וגם מינית. זה לא כיף שהם עדיין נוטים לשאול לאן אני הולכת ומתי אני חוזרת (למרות שאני לא טורחת להגיד להם אם לא בא לי אבל כמו מטומטמים הם עדיין קצת נעלבים מזה במקום להבין את הצורך שלי בפרטיות בלי לעשות פרצופים ולהתמם 'בסהכ שאלנו'. תפסיקו לשאול. זה לא עניינכם) ואם היה לי כסף גם לא הייתי חייבת לעבוד בשביל אף מעסיק מתנשא שתופס תחת ונראה לו הגיוני שרק בגלל שיש לו כסף ומשאבים אז לגיטימי להעסיק אותי בתנאי עבדות של משרה מלאה רק בשביל שאוכל לשכור חדר מעופש בדירה אחרת. זה כמו לעבור מכלא מסוג אחד לשעבוד מסוג אחר. ואני חייבת לומר שמשרה מלאה נראית לי הרבה יותר נוראית מלגור עם ההורים. רק חבל שלפעמים כשאני בתסכול הם חוטפים את העצבים שלי. זה לא ככ פייר כלפיהם. מצד שני בתור ילדה הם לא חסכו ממני את ההתפרצויות זעם ותסכול שלהם עליי במקום לטפח באהבה לעצמאות. אז שלא יבואו בטענות עכשיו שחיה אצלם בת שיכולה להיות ממורמרת ולא נעימה. בייחוד מעצבן אותי שהם מנסים לדבר אליי כאילו אני חברה שלהם ושואלים אם בא לי לצאת לטייל איתם. מעדיפים יחד איתי ולא לבד זה עם זה. אני לא חברה שלכם! אני אישה בוגרת שרוצה וצריכה פרטיות מרחבית ואין לי יכולת כלכלית להשיג אותה לעצמי. אז המצוקות הן לא באמת נפשיות. הן כלכליות! עד מתי יחול המיסמוס של העובדה הזאת? למה פסיכולוגים מתעלמים מזה? או שבעיניהם זה נורמלי לעבוד משרה מלאה ב 30 שח לשעה. כן , שכחתי. מבחינת פסיכולוגים זה נורמלי. ככה הם מצפים שהמטופל יעשה, בגיל 37... בזמן שלהם יש קליניקה ו'תעריפים' . להם יש תעריפים, אבל המטופל? שיעבוד. שילך להיות שכיר במינימום. מה אכפת להם. העבדות הזאת זה נורמלי מבחינתם. מצטערת שהלכתי לטיפול פסיכולוגי בזמנו ולא לאיזה קאוצ'ר. רציתי להיות פסיכולוגית. פחחחח. מי ידע שזה אומר להתנשא ולתסכל אנשים תמורת 400 לשעה ולשחזר להם טראומות רגשיות בהתקשרות. חבל שלבנות עסק זה תהליך איטי. ועם כל המשקעים שיש לי והמטענים, זה רק גורם לתהליך אצלי להיות עוד יותר איטי. אני ככ לא יעילה ולא פרודוקטיבית. נאבקת על כל עשיה קטנה שעושה. קשה לי. נמאס לי כבר לחוות רק 'אין אין אין' אני צריכה קצת 'יש'. כסף. דירה. פרטיות. פאקינג קשר לא רציני איזה מאהב בלי שאצטרך לחשוב כמה קשה להורים שלי לעכל את זה. כי שאני פה הם יכולים לדעת וזה לא נעים. רק שגם אז לא באמת רציתי סתם יזיז. רציתי אהבה. וקיוויתי לעבור לגור איתו. והוא זרק אותי אחרי שהתחלתי 'לקוות מדי' . אם היה לי כסף לא הייתי צריכה לקוות שדפקט אמיד כמוהו יוציא אותי מפה ולחוש תלויה בזה. הכל זה כסף. אז למה פסיכולוגים לא מדברים על זה??? על החלק של העדר כסף בגרימת מצוקות נפש? או שמבחינת פסיכולוגים כל אחד יכול פשוט ללכת לעבוד ו'להתעשר'? הרי רוב העבודות המצויות לא באמת מתגמלות בצורה מכבדת את בעליהן. עבודה לא קונה חופש. היא לכשעצמה סתם עוד סוג של כלא. מסגרת שמחייבת אותך להתייצב שם כי המעסיק דורש ומצפה בתנאים שלו ולרוב בלי שום קשר להעדפות שלך. אם כסף פותר מצוקה נפשית אז סימן שאין דבר כזה מצוקה נפשית. עוני הוא המצוקה.

הי מימה, מהכרותי עם הפנטזיה הזו - זאת פנטזיה חמקמקה שמבקשת לא להיות תלויה בכלל. וגם יש כאן עניין של שליטה. כנראה שלא הכל זה כסף. סוריקטה

ההיית יודעת איך להשתמש בו באופן בונה? איך לשמור עליו? ההיית מצליחה להאמין שמישהו אוהב אותך כמי שאת ולא מחפש לשים יד על רכושך ומשאבייך? וזה לא שכסף או גב כלכלי לא עוזרים. הם כנראה כן. אבל גם תבונה. סוריקטה

טוב, זה לא סוד כזה גדול שגם עשירים משתמשים בשירותם של פסיכולוגים, בהבדל אחד גדול, שלהם יש גם את היכולת לשלם, בלי כאב הלב של אלה שקצת קשה להם יותר. בכל מקרה ,עדיף יותר להיות בצד של אלה שיש להם..

לא הבנתי אודי. מודה שלא הבנתי. אני רוצה נפש בלי מצוקה הישרדותית. כן. לחוש בטחון וחופש. זה לא רק משהו פנימי. בהחלט שזור בנסיבות חיצוניות גם. וכולל להבין את אופני הדיכוי החברתיים כמו סטיגמה ולחץ חברתי והשפעות של זה על הרווחה הנפשית. והכסף למי שיש קל יותר מהרבה בחינות גם לצרוך עזרה ולטפל בעצמו להגשים שאיפות ומה שצריך.. ולגבי הודעת היאוש לא הבנתי אותך. כבר ביטאתי הזדקקויות בחיי בנקודות מסוימות. לא יצא מזה כלום חוץ מחוויה טראומטית חדשה של חוסר מענה ואולי לגלות בדיעבד ששרדתי את הכאב הנוראי ההוא. אבל זה לא משהו שבא לי לחוות שוב, מן הסתם.

.