פורום פסיכולוגיה קלינית

אויש אודי... שכחת את ההודעה שלי למטה. אולי תסכים לענות לפני יום ראשון? תודה נעמה

כן להביא את עצמי לכאן / לא להביא את עצמי לכאן.., כן .. לא ..? כן .. לא ? כן..? תוהה בשקט.. גם לטיפול היום הגעתי בתחושות של כן / לא / - בסוף כרגיל פארשית (הגעתי) טיפול לא טוב . ולי ..לא טוב אודי. הלילה של אתמול היה נורא נורא קשה . ואני מפחדת ללכת לישון היום . כבר מאוחר ואני ככ עייפה ..רוצה לישון ולא להזכר בכלום. אפשר? מעניין אם גם לפה הגעתי באיחור .. מרגישה קצת נדחפת.. לאיודעת למה .. אולי השעה הזו , כבר מאוחרת .. נראה שגם אתה עייף אם לא ענית פה לתגובות עדין :-)..לא? אודי.. תשמור עליי מרחוק קצת? כואב לי מאוד.סליחה . זה אפילו ממש שורף בבטן. הבטן שלי לוהטת בתוכי . מתכווצת מתכווצת . כאילו אני גרה בתוכי בתוך גחלים.. זה הזוי שככ כואב ואני כאן מנסה לדבר את הכאב הנוראי הזה איתך, נכון? אבל אני נזכרת שלעיתים זה היה מאפשר ומקל יותר לעבור את הגלים הסוחפים גם דרך כתיבה בביחד ולא רק בלבד שמאיים להטביע. מנסה לחבק את עצמי, בכדי לא להרגיש את עוצמות הכאב.. זה לא מצליח לי עכשיו אודי.. אם זה ימשיך .. לעלות ..הזכרונ הכואב הזה , דיי.. לא אוכל כבר לקום מזה .. רוצה קצת .. קצת שיפסיק.. רוצה רק נגיעה רכה ומלטפת שתרגיע , רוצה איזה נוכחות משגיחה מרחוק שתשמור .. אודי ..איך מתמודדים עם זכרונות שהודחקו מעל 20 שנה?? איך? קשה לי לנשום . אני רואה את עצמי שם.. כילדה בת 9, אני שומעת את הצעדים שלו במסדרון הבית .. הוא עושה הלוך / חזור / הלוך חזור .. אני מתפללת שהוא לא יכנס לחדרי.והוא מגיע אני רואה את עצמי כאילו מהצד.. (נדפק לי הראש?) אני מנסה לצרוח , רוצה להעלם , לא להיות שם בכלל .. אני מתכסה בכל כוחי בשמיכה הקטנה שעל גופי .. וזהו אני לא זוכרת כלום. רק מרגישה תחושות של פחד , אימה שמתגברת , חוסר אויר , משקלו כנגד משקלי כבד, הלב שלי פועם בטירוןף.. אני יכולה להרגיש אותו ככ טוב בכל חלק וחלק בגוף הקטן שלי .. בידים , ברגלים , בבטן , בגב ..אני שומעת את פעימות הלב , אני שוב נזכרת שהוא ישב לידי לחש מילות "אהבה " ואני לא זוכרת אחכ איך .. הוא נגע .. אני רק זוכרת שאחזתי במפתח ביד ימין מתחת לכרית וביד השניה ניסתי לאחוז בבובה שלי .. רציתי להרגיש משו רק לא את הכאב. אני זוכרת איך אמא צעקה עליי בבוקר שלא התעוררתי , שהיא צעקה עליי מה למרוח על הכריך להפסקת בוקר בבהס .. אני זוכרת שלא הייתי מסוגלת לקום, שלא רציתי ללכת לבהס , שבכיתי .. והמורה בקשה שאגש לאחות בכדי שאבדוק מה יש לי . אני זוכרת שהתחננתי אליה שאני בסדר .. שזו רק הבטן ששורפת וזה יעבור.שרק לא תקרא לאמא. אני זוכרת שפחדתי .. לספר מה הוא עושה. פאק? ממה פחדתי אודי? איך האמנתי לו ? בתוכי האמנתי שמשו נוראי יקרה לי בבית אם אגלה .. שאבא יכעס נורא .. שאסור לספר . הבטחתי לא לספר . והעברתי את זה בסמס למטפל שלי את הזכרון .. ומשום מה זה לא הגיע .. מוזר לא ?.. לי זה מופיע כנשלח , ופתאום הרגשתי שהוא מנסה להזמין אותי לדבר את הדברים בתוך הטיפול ולא מחוץ.. אבל איך אודי.. ?אני לא מצליחה להגיד את מה שנעשה במילים אני יכולה רק להיות חזקה בכתיבה .. אז מה עושים , גם הוא עצבן אותי היום .. כן..איש השיחות .. הרגשתי שאני נלחמת גם בו .. במקום שהוא ילחם איתי. למה ?.. אוףף מה יש לי ? אז מה אני עושה עכשיו ?.. למה ?.. למה אני מפרה שנים של שתיקה ?...גם אם רק דרך כתיבה .. הבטחתי .. לו.לשמור סוד. הבטחתי. אז למה אני עושה את זה היום? שוברת שתיקה ? אודי תהייה פה. קצת . תגיד משו .. רק אל תשתוק איתי. חיבוק.שרית

הפעם לא ביקשת שלא יגיבו (וטוב שכך. זה היה קשה..), אז הפעם מרשה לעצמי (מקווה שזה בסדר).. קשה לא לא לחבק, לא לומר לך כמה שאת נוגעת, כמה הכאב שלך נוגע בי.. אבל את אמיצה! כן, תמשיכי לשבור את השתיקה - לבטא במילים (אולי לכתוב ולהראות זאת לאיש השיחות שלך?) זו הדרך לחזק את עצמך, לחזק בך את התחושה שאת לא לבד. שולחת חיבוק (אם את מסכימה) (מיקה)

מיקה יקרה. תודה רבה על הנגיעה . על המילים המחבקות ועל הנוכחות . תודה שאת פה איתי. מחבקת .. אותך. שרית

שלום לכולם/ן אחרי כשנתיים של טיפול אני מרגישה שהגענו לקראת סיום. איך מסיימים? אולי עדיף לעבור לפעם ב3 או 4 שבועות?(היום פעם בשבועיים) או שלחתוך יותר קל. אודי, מה נהוג? והאם פגישה אחת מספיקה לפרידה? סופשבוע מקסים לכולכם

בוקר טוב.. אז ככה אני בת 21 והחלתי לפני מס' חודשים קשר חדש לאחר קשר של 6 שנים.יש לי בעיה של קנאות יתר. אני כל הזמן לוחצת מציקה ומעיקה מספיק שאני לא רואה אותו לידי רק דקה. חשוב לי לציין שאנו עובדים יחד.הדבר היה ככה גם בקשר הקודם למרות ששני בני הזוג לא נתנו לי ולו סיבה אחת לדאגה. אני מוצאת את עצמי עצבנית ובעיקר מעצבנת את בן זוגי. הדבר פוגע בקשר ואני לא יודעת איך לתקן את הדבר שמגיעה לכדי שיגעון, אני ממש בונה סרטים שלמים בראש למרות שאני יודעת שהם לא נכונים. אודה לך אם תוכל לעזור לי או לומר לי כיצד לטפל בדבר כי זה חשוב לי מאוד תודה ויום טוב.

לאודי, גליה, מישהי וכל מי שתמכה זהו עזבתי. אני מעדכנת כי מרגישה שהיה לכם חלק בהחלטה. השאלה שלך אודי לגבי "כמו רומן" או "באמת רומן" עזרה לי לראות שזה מאד קונקרטי. אני באמת מאוהבת וזה באמת רומן. הוא מטפל מעולה, איש מדהים ונראה לי שבסיטואציה אחרת, בחיים אחרים... ניסיתי לעזוב כמה פעמים, בכל פעם הוא שכנע אותי להשאר בטיפול. אכן טיפול עוצמתי אבל באיזה מחיר... הפעם הוא לא ניסה לשכנע אותי... נראה היה שרווח לו. בשיחת פרידה הוא שיתף שהוא שמח שאני עוזבת כי זה הפך בלתי אפשרי גם לו. כן גם אצלו זה הפך קונקרטי. הכמו רומן הפך לרומן. שאלתי אותו, למה הוא לא נתן לי לעזוב קודם כשהיה קשה פחות,והוא אמר שכל הזמן חשב שיוכל לעמוד בכך ולא רצה לפגוע בטיפול שהיה כל כך מוצלח. מה עושים עכשיו? איך מתגברים על הצורך להתקשר, לשלוח לו מייל, לעבור במקרה ליד הקליניקה לראות אם הוא שותה קפה? אבל יותר מהכל, איך חוזרים הביתה לבן הזוג ולילדים? ומה עם הטיפול? אני מותשת, אני מוצפת, מי יכיל? טליה

טליה יקרה, את עומדת לפני תהליך ארוך וכואב (מנסיון) יום אחר יום, חודש אחרי חודש. מה שעזר לי לעבור את החודשים הללו בלעדיו היא הידיעה שאם חוזרת אליו אז בעצם בשביל מה אני חוזרת והמחשבה שממימלא יום אחד נצטרך להיפרד והאהבה הזו לעולם לא תוכל להתממש למעט להרוס אותי בתוכי. גם אני, כמוך, ניסיתי. ניסיתי, במשך שנתיים להיות בטיפול ולהפחית את העוצמות אל רק העזיבה עזרה לי להבין שהוא מטפל ואני מטופלת ושיש לי חיים שכדאי לחשוב עליהם. בהמשך אני אפנה למטפלת לא לוקחת את הסיכון הזה של גבר שוב. קחי המון אוויר זה הולך להיות לא קל אך אפשרי.

הי טליה, באמת שמחתי לשמוע שעזבת את הטיפול, יותר נכון, את המטפל.. נורא קל להתאהב באהבה, ומאוד לא פשוט להתנתק כשמבינים שזה לא זה, אבל כל הקשיים שתעמדי בפניהם, יהיו כאין וכאפס לעומת הקושי האמיתי באמת,שהיא ההסתבכות באהבה עצמה. ואיך מתגברים? אומרים שצריך לתת זמן.. לזמן.. ובכלל, אני חושבת שאם יש ילדים ברקע, אז אולי קל יותר להתגבר?? בכל מקרה, מקווה בשבילך שיהיה קל יותר ממה שנדמה.

תודה זה עוזר. יש למילים שלכן חלק ביכולת שלי לקום ולעשות מעשה טליה

מה אני עושה בקרוב זה ייגמר לי הטיפול.רק עוד כמה פגישות נותרו עד לסוף הטיפול ,(והוא מסתיים כי אין כסף להמשיך...ואני מאד צריכה שימשיך) .המטפלת יועת כבר את תאריכ הסיום שמתקרב לו.. וגם אני וזה מלחיץ אותי מאד שעוד קצת ואני שוב לגמרי לבד בעולם הדפוק הזה..כך שמרוב לחץ וחרדה מהסיום התחלתי לדבר איתה ולהיפתח ולספר דברים שקורים לי ומציקים רק עכשו בחודש האחרון ופתאום ראיתי שהיתקרבנו מאד בבת אחת וכל המרחק שרגשתי ממנה קודם לכן נעלם כמעט לחלוטין וזה יצר מצב שדווקא עכשו אני נקשרת אליה חזק וההרגשה שגם היא ככה, ואז אני יודעת שמצד אחד זה טוב שסופסופ זה קורה,כל מה שלא הצלחתי לבטא שנה שלמה פתאום יוצא לי בטבעיות כאילו רק לא להפסיד אותה עדיין כל עוד שהיא פה בשבילי, אבל מצד שני,חבל שזו הצתה ממש מאוחרת (בגללי)שרק עכשו אני לאחרונה התחלתי לסמוך עליה יותר ויותר ולהיפתח ולהרגיש תלויה בה כי תכף הטיפול ניגמר ואין לי אפשרות להמשיך (בעיה כספית) ,והלב שלי נקרע לג-ז-ר-י-ם :אני כבר יושבת מגועגעת כל הזמן לאחרונה גם בבית וגם בפגישות איתה,מנסה לזכור את הקול שלה והפנים והחיוך האצילי המתוק הזה... שלא אשכח,מנסה להתחיל ןלספר הרבה דברים במכה (רק שתכיר אותי קצת לפחות ושאני לא ירגיש אח"כ פיספוס כזה שלא הצלחתי לומר כלום) וזה כואב שדווקא עכשו זה קורה לי ממש כבר בסוף הטיפול אוטוטו , מה לעשות אם זה ??? איך להתמודד? הלואי ויכולתי להמשיך עוד ... רק כשיו אני רואה שזה יכול היה ליהיות לי טיפול ממש מוצלח איתה אילו הכל היה נראה ומרגיש לי ככה בתחילת הטיפול... וזה מאד כואב לי!!! עוד רגע ואני בחוץ ,לבד, ומרגישה שפיספסתי את הטיפול ואותה , (ככה זה כשהמצית הולכת לאיבוד ונמצאת כעבור שנה ...ואז כבר אין כסף לסיגריות עצמם =(לטיפול) ולכן אני נשארת עם המצית הדולקת ביד ומחכה שיפלו עליי "סיגריות" (כסף)מהשמיים כדי שאוכל לבמשיך את הטיפול איתה...

גלי יקרה, (בדיוק גם עניתי לך בשרשור הקודם של האופטימיות) בסוף את לוקחת את הדימוי של ההצתה למצית בלי סיגריות. ואני חשבתי על אוטו שלא מניע, גשם, קר ואז אחרי שמישהו (או את בעצמך) הנעת אותו בכבלים הוא נוסע!!! ואת יכולה להמשיך משם. אז הכבלים עשו את שלהם ונכון שהיה רצוי שישארו בסביבה כי אולי עוד תתקעי - קר וסוער שם בחוץ, אבל את כבר נוסעת. כמובן שמבינה את הרצון להמשיך בטיפול ומאחלת לך שתוכלי. אבל יש בך כל כך הרבה, שאת יכולה להמשיך. להתראות י.

המונה דופק, כשנגמר הכסף את נזרקת מהמונית וממשיכה ברגל...

הי ילדה אישה - איזה כינוי מקסים בחרת וכמה רכים דברייך 8-] קצת נראה לי שמדובר בשתי כותבות שונות עם כינויים דומים?... לא'דעת... בכל אופן, גם אם התבלבלתי, לך גלי - מתוך היכרות עם עולם הטיפול שלי, אני חושבת שזה אינו מקרי שדווקא עכשיו קורים דברים וישנה התרחשות. הידיעה וההבנה שישנה סופיות, שמשהו מסתיים, יכולה להמריץ או לאפשר פעולות שלא מומשו קודם: להשתמש במטפלת, להתקרב אליה, להתחבר, להפיק תועלת מהטיפול. כנראה שהדד ליין הרשום ביומן תרם לך משהו חשוב. הזיז והניע הלאה. אבל גדולה החרדה להישאר לבד עם ההישגים הקטנים, האם תוכלי לשמור עליהם בעצמך פן יאבדו, פן יהרסו? דבר נוסף שאולי כדאי לשים לב אליו - לפעמים ישנה נטייה לא מודעת לייצר בעצמנו פנימה מצבי חוסר אונים והזדקקות נואשת בסמיכות לפרידות (אפילו מדומות, או פרידות קטנות יחסית כמו סיום שעה טיפולית), כניסיונות להימנע מהפרידה וכך גם להיאחז ב'אין' שבקשר. כאן וכאן יש מקום לעבודה על נושא הפרידה בתוך הטיפול. אבל, מי יודע, אולי דווקא מתוך המצב הזה, תבוא יוזמה שהיא מצידך או תמצאי דרך שלא העזת קודם לכן, דרך שתאפשר את המשך קיומו של הטיפול החיוני לעוד פרק זמן, בהמשך ישיר או מתוך התחלה מחודשת. (mp)

הי ונעים להכיר, סליחה שהנחתי ובלבלתי. אבל עדיין מה שכתבתי מתאים ממני אליך, גלי. חבל ואולי בלתי נמנע שפריצות הדרך הגיעו באיחור אבל העיקר שהגיעו. והן שלך. את יכולה להשתמש בהם. י.

הי גלי רק בשביל הסדר, עצרתי לספר שאנחנו שתיים שונות (לפחות נדמה לי... לפחות אני מקווה... אימא'לה... יש לי פיצול אישיות???) אנחנו נצטרך לחשוב על דרך לחלוק בינינו את השם (איזה ימים את בוחרת?) נ.ב. קצת אסוציאטיביית... כמו בסרט "מועדון קרב", שני חברי קבוצות תמיכה מזויפים שמכורים לקבלת עזרה וצריכים רק לא להפגש כדי לא להזכיר אחד לשני את הזיוף שבתוכם... להתראות (מלי) (גלי)

היי גלי,לא משנה אם את גלי ההיא, או גלי חדשה(שנגמר לה הכסף לטיפול) אני קוראת את דברייך, וכל פעם מתעורר אצלי כעס מחודש כשהדיון הוא, עלות הטיפול הפסיכולוגי. לדעתי זה גובל בשערוריה הסכום העתק שגובים המטפלים.במיוחד כשמדובר בטיפולים שמטבעם הם ארוכי טווח, והתוצאות במקרים רבים - לא מי יודע מה.. היו מנהלים קודמים שניסו להסביר לנו הגיונית, מדוע הטיפולים יקרים מידי. הם ניסו להסביר לנו, שאותם מטפלים השקיעו מזמנם היקר ,כסף רב ומאמץ עילאי על מנת להגיע לתואר הנכסף, וכעת הם קוטפים את הפירות.. מודה - נשמע מאוד הגיוני.. תמיד האמנתי שלמטפלים(מלבד העניין הכספי - שזה מובן מאליו) יש גם קצת מניעים אידאולוגים לעשות משהו לרוחת הפרט, היום אני יודעת שזו בדיה. ואם בכל זאת ישנם מטפלים כאלה, שעובדים עם הנשמה בנוסף, אז הם בטח יוצאים מן הכלל. השבוע שמעתי אחד מכתבי הכלכלה שלנו שאמר שבמדינת ישראל של היום אסור להיות חולים.. ובסך הכל הוא התכוון למחלות עונתיות כמו שפעת ודומיו.ועל בריאות הנפש הוא בטח היה טוען שזה לעשירים בלבד.. בריאות לכולם.

בעקבות דיון מוקדם יותר, שהיה לי עם שרית אני - לכאורה או לא - אמורה לשבת בצד ולא להתערב... אבל מה שכתבת פשוט הזכיר לי שיר של חווה אלברשטיין, ואני רוצה לצטט את הבית הרלוונטי: "אהבה וכסף מניעים עולם אהבה לרגע והכסף לעולם כסף הוא כמו מים מלוחים מאוד רגע הם מרווים ושוב רוצים לשתות" מצד שני... יש גם מטפלים - ושרית ואני יכולות להעיד על כך - שכן הולכים לקראת המטופלים. נכון שמדובר, יחסית, בזן נדיר. נכון שלא מדובר בטיפול חינם. נכון שלא מדובר בטיפול שמתחיל בסכום נמוך, אלא בהסכמות מאוחרות יותר... אבל... לא תמיד טיפול חייב להיפסק בגלל כסף... ולפעמים גם כן, כל מקרה לגופו, אני מניחה.

אני בגיל 34, עדיין לא מצאתי זוגיות, מאוד קשה לי עם זה, אני מנסה ומנסה ממש בכל הכח דרך אתרי הכרות, חברים, אבל זה לא הולך, אני ממש מנסה ומשתדלת מאוד מתלבשת יפה, ממש משקיעה הכל כדי שזה יקרה אבל לצערי זה לא קורה, המצב הזה שאני לבד ממש מדכא אותי לגמרי ואני לא יודעת מה לעשות, הייתי ביעוץ והיועצת שהייתה ממש נחמדה אמרה שאין לה כלכך הרבה מה להגיד כי בסהכ אני נראת מצוין וזורמת אז אחרי שני מפגשים היא אמרה שכשהיה לי מישהו על הפרק אני יבוא ואז ננסה לנתח ולראות מה לעשות, אבל אני יוצאת רק פגישה אחת וזה נגמר - מה אני יעשה? ומה שהכי מפריעה לי שזה ממש משתלט עלי כל העצבות הזאת מהלבד הזה, אני ממש צריכה עזרה,

שלום, יש לי שאלה. אני מאוד שונאת גבולות. אני אוהבת לשבור אותם בשקט ובלי שמרגישים, משהו שעושה פחות רעש אבל מספק אותי. וזה בדיוק מה שקרה בטיפול, הצלחתי לשבור את הגבולות שלה ושל הטיפול בלי שתרגיש, בהדרגתיות ובשקט, אבל השגתי את מבוקשי. פתאום, נפל לה האסימון והיא קלטה זאת, התעצבנה והתחילה לשנות תהליכים וההתנהלות שלה בתוך הטיפול. אני שונאת להיות בתוך משהו סגור, עם גבולות. היא מבינה זאת, אבל לרגע כנראה הבינה שהיא תאבד אותי או את הטיפול. אני שונאת את השינוי שהיא עשתה עכשיו ולא מתאים, וגם לא מתאים לי אחרי שלוש וחצי שנים פתאום לשנות מטפלת. מה עושים הלאה? תודה

אולי זה הזמן לקחת רגע למחשבה... להבין שכנראה שבירת הגבולות אינה מתאימה עוד... ולהבין למה את כל כך שונאת להיות בתוך משהו סגור, עד כדי כך שהצבת הגבולות המחודשת מאיימת עלייך ככה... כי יש לי תחושה, שזה פוגע בך, ולא רק בטיפול...

היי אודי, הנני בת 32, ללא עבודה קבועה, ומתייסרת מהמחשבה של מעבר דירה לצורך תעסוקה ומציאת זוגיות לאחרונה עליי לציין שאין לי מצב רוח וגם עצבנית מה עליי לעשות בנדון? תודה

לא מצאתי יש באפשרותך לרשום לי תודה מילי

האם יש דרך, חוץ מאשר לשאול אותו ישירות לברר האם יש לו רשיון רישמי לעסוק בטיפול קליני? דרך משרד הבריאות או דרך איגוד הפסכולוגים או כל גורם רישמי אחר. אני שואל כי לא אחת נפוצו מקרים של אנשים לא מוסמכים שטוענים שהם כן ואף יכולים להציג גם מסמכים מזוייפים או כאלה לא ברורים מאוניבריסטאות בחו"ל וכו אני רוצה בשביל להרגיש בטוח שאכן הפסיכולוג המטפל הוא בעל רשיון לעסוק בזה. ואם הוא לא נמצא בפינקס רשומות של משרד הבריאות ברשת מה זה אומר? מה עושים? תודה

קודם תודה על התשובה רציתי רק לשאול אם יש לך את הטלפון באתר בדקתי ולא מוצא את הפסיכולוג המדובר. אם הפסיכולוג אומר שלמד בחו"ל (ארה"ב) אז יכול להיות שאין לו הסמכה בארץ אבל הוא כן מוסמך לטפל קלינית? איך יודעים? מה ההבדל אז בין מומחה לא ללא מומחה לא הבנתי כול כך גם אני מברר את זה עבור מישהיא שהולכת לפסיכולוג ואני הצעתי לה לברר את זה היא מן הסתם מרגישה לא נעים לשאול אותו ישירות ולכן רציתי לדעת איך ניתן לדעת ומה ה אומר עם הוא לא שם רשום באתר של משרד הבריאות האם האם זה בעיה? היא כן מרגישה בנוח איתו אבל עדיין לדעתי חשוב שזה יהה ממישהו שמוסמך לכך מה שהעלה לי אור אדום גם קצת שהוא מוכן לעבוד בלי קבלות תמורת הנחה שאני לא יודע אם זה נפוץ בתחום.

שלום, יש לי ילד בן 2.5 נמצא במסגרת לאחרונה הילד לא רוצה להיכנס לגן זה אומר שהוא מתחיל לבכות ,לכעוס, להתעקש יוצא מהגן לא רוצה בשום אופן להיות בגן רק לאחר שהגננת מציע לו דבר שהוא אוהב רק אז הוא מעוניין להיכנס לגן. הילד עדיין לא יודע במאה אחוז לבתא את עצמו לפעמים הוא מתנהג כלפי ילדים באלימות והגננת כועסת עליו כנראה שקשה לקבל את הכעס כלפיו. השאלה אך מתנהגים ? ולמה הוא מתנהג ככה?

שלום לך, שאלתי אותך לפני זמן קצר לגבי החזרה שלי לטיפול אחרי סדרה של התכתבויות ביני לבין המטפלת עקב תקיעות בטיפול ובריחות שלי. המלצתי לי אז לחזור, כי זה הזמן לפריצת דרך. הלכתי, ופתאום חזרתי על אותו דפוס של שתיקה, של פחד, חרדה בתוך החדר, כעס, ורצון עז לברוח. לא יכולתי להתמודד אפילו אחרי שהיא ידעה הכל, ואחרי שאני הבנתי בדיוק למה היא עושה את מה שהיא עושה. איך ממשיכים הלאה? ממש קשה לי בלעדיה ואני לא רוצה להמשיך עם התקיעות הזאת. כי זה כבר שנתיים ולא הוביל לכלום? אני ממש צריכה אותה, אבל אני חייבת להשתנות בתוך המפגש ואני לא מצליחה. משהו שם חוסם אותי - (נראה לי שזה ההיחשפות הקשה שהיתה לגבי אירוע מה). אודה לך על תשובה מפורטת.

ילד בגיל 6 אשר משפשף קוביות על אבר מין של ילדה מהגן שלו האם זה נורמלי או הדברים מצריכים בדיקה יותר מרחיבה?

שלום, אני מטופלת שנים רבות אצל פסיכולוג שאני אוהבת בכל ליבי. היכרותינו נעשתה על בסיס ניטרלי ולא מקצועי, אבל הוא הציע לעזור כשהתחלתי לסבול מחרדות והחלפנו את השיחות הקלילות לשיחות נפש עמוקות. לפני שנים, כשרק התחלנו את הטיפול הוא הודה שהוא אוהב אותי ואף ציין כי פנה להדרכה. בקיצור, נפרדנו וחזרו ושוב נפרדנו ושוב חזרנו עד ליום זה. אני מתקשה לשאת את התחושות כלפיו. ולא יודעת מה לעשות. אפילו פניתי לייעוץ (!!) אצל פסיכולוגית שלא עזרה לי בכלל. אני לא יודעת מה לעשות. אני מגיעה פעם בשבוע ונשמתי יוצאת אליו. כפי שציינתי, ניסיתי לעזוב מספר פעמים אך תמיד חזרתי. הוא תמיד קיבל אותי חזרה. ואולי כאן הוא טעה.. זקוקה לייעוץ. תודה

סיגל... אני לא שופטת אותך. בכלל לא. אלא אותו - בטח שהוא טעה! וממשיך לטעות כל זמן שהוא קורה לקשר ביניכם "טיפול"! קשר חברי? בסדר... ייעוץ שמבוסס על ידידות? גם בסדר... אבל טיפול? בתנאים כאלה? הקוד האתי והוא נפרדו כבר מזמן... למרות ההדרכה שהוא קיבל, שכנראה היתה לא יעילה במיוחד או שהוא לא יישם את מה שהוא אמור היה ללמוד ולהפיק ממנה. אם את לא יכולה לוותר על הקשר איתו, אל תוותרי - אבל אל תשארי בתור מטופלת. תפני למטפל/ת אחר/ת, לטיפול תקין ונורמלי, שמבוסס על קשר טיפולי בריא ונורמלי. אם הוא לא מסוגל לשמור עלייך - קחי את אחריות על עצמך... ושוב - אני לא מאשימה אותך! ממש ממש לא! אני לא רוצה שתביני מהדברים שלי, שאני חושבת שאת לא בסדר. זה הוא שהיה צריך, כבר מזמן, להסביר לך שככה הדברים לא עובדים, ולהמליץ לך לפנות לאיש/אשת מקצוע אחר/ת.

שלום אודי, תודה על תשובתך. אני יודעת שמה שמתרחש בחדר אינו טיפול, אבל אני לא מסוגלת לעזוב. אני יותר מידי מחוברת אליו. רגילה אליו. אני אצלו כבר 7 שנים רצופות ולפעמים אני מחכה שהוא "יזרוק" אותי מהטיפול. שהוא ייקח את האחריות. הרי האחריות במה שמחולל בחדר היא שלו, לא? מה זה אומר עליו? מה זה אומר עלי? האם לא יכול להיות שבין השורות גם מתרחש טיפול אמיתי?

שלום, ברגע שבחור יפה תואר בצורה נדירה ומושכת תשומת לב מעונין בקשר רציני ואולי חתונה עם בחורה בעלת מראה נחמד אך לא יותר מכך, האם יש סיכוי לקשר כזה להצליח? בהנחה שלשניהם אותו מקצוע ואותו מעמד חברתי? האם הוא לא ישפיל אותה? האם היא לא תרגיש נחותה ממנו? איך תתייחס החברה?

הי אודי וכולן, קראתי כמה הודעות לגבי הודעות שלא פרסמת. גם הודעה שלי מהחג לא פורסמה. נראה לי שהייתה איזו תקלה טכנית בחג השבועות (פלאי הטכנולוגיה). מכיוון שהודעתי לא היתה כזו דרמטית אני מניחה שלא הייתה כוונה בחוסר העלתה ולכן מסיקה שכנראה לא הגיעה ליעדה. אבל כן מתחברת לתחושה שהועלתה כאן כל כך חזק. מה קורה כהמילים שלי נשלחות ונעלמות אי שם, בלי שיראו, בלי שיתקבלו, בלי שיענו אז לנו אני אומרת - לפעמים ההסבר הוא "חיצוני" ו"טכני"- לא תמיד הכל קשור אלינו. ולך אודי, תראה כמה הפורום ואתה חשוב י.

קראתי מאמר שלך בקשר לגבולות בחינוך וכתבת שם . "אם נזקקים לכוח איום וסמכות - סימן שטעינו. איומים הם במקרים רבים תוצאה של חולשה, וילדים מזהים זאת" אז אני מאוד מאמינה שתמיד יש דרך אחרת שהיא בלי איומים ועונשים אז למה תמיד אני מוצאת את עצמי במקום הזה שאני כל כך לא מאמינה בו ולא מתחברת אליו? וכשאני מנסה אחרת אני הולכת לאיבוד וניהיה בלאגן ואז למרות אין ספור ניסיונות אני חוזרת למקום הדפוק הזה של איומים. אוף...

הקשיבו לזה עד הסוף http://www.youtube.com/watch?v=-5uVrbH9lME .....

אני עצובה. מאוד. בא לי לבקש ממך לא לאמר לי כלום - כי בטח אין מה שתאמר, או כל דבר שתאמר לא ינחם, אבל אז אני מבטלת מראש את מה שעדיין לא פגשתי.. כמו שאני נוהגת לעשות בהרבה מקרים בחיי.. או הכל או לא כלום.. אודי.. צעקה חדה ואילמת חזקה ועוצמתית אני בסדר..? כן הכל סבבה (((((((((((שקרנית!)))))))))))) אני סתם עושה פיל מזבוב או אולי מפחיתה כדי לא להתמודד או אולי סתם כותבת מילים מקושקשות משמעות מבולבלת מה קורה פה ~נילי~

אודי.. כל מה שיוצא לי זה בלי מילים. אני במצוקה. אני רוצה לדבר , לשתף. אני לא יכולה. אולי עוד קצת זמן.. ? אני מנסה לעזור לעצמי אבל העצמי לא משתף פעולה איתי. לא רוצה שיום חמישי יגיע. טיפול. יש לי כח להתמודד, אני יודעת אבל אני לא יודעת אם אני רוצה נמאס לי כבר. רוצה לפרוש מהכל. אבל לא. אין לי כח לקצוות יותר. אין. אין אין אין. ~נילי~ נ.ב. בבקשה, אל תשאיר אותי ללא מענה ממך.. ותודה על המילים העדינות שלך. אתה נותן לי מקום.

בתי בת השנה מעדיפה להיות אצל אביה (בעלי) כאשר היא בוכה. מיותר לציין שהדבר מאד פוגע בי (אם היא אצלי היא עוברת אליו). מה הסיבה לכך? (אני משקיעה בה את כל כולי). האם הדבר נורמלי? האם ישנו גיל בו הדבר יתהפך? בבקשה עזור לי.

אודי שלום רב, אתמול סיפר לי בן זוגי שהוא נזכר באירוע מיני עם מישהו שהיה מבוגר ממנו ב12 שנים לערך בתקופת ילדותו(אני מניחה שזה היה בסביבות גיל 12). הוא לא זכר כלום מהאירוע מלבד שהסיטואציה כללה עירום, ואיזור מבודד. הוא בחור מקסים, אכפתי,אוהב, ללא בעיות בתחום המיני וללא סימפטומים שהייתי קושרת לאירוע. האם לדעתך אני צריכה לדובב אותו לגבי האירוע או להשאיר את הדברים כשהם ולא להזכיר שוב את הסיטואציה? האם יש תופעות שאני צריכה לשים לב אליהם ואמורות להדליק נורה אדומה? איך רצוי להגיב כששומעים סיפור שכזה? תודה רבה, רחלי

אודי תודה רבה, אין כמוך!

ר שלום בן 29. נוטל פרימזה 20 מ"ג לטיפול בחרדה. זמן רב מטרידה אותי העובדה שיש לי קשיים במחשבה. אני הרבה פעמים מרגיש כאילו המוח שלי "תקוע" ואני לא מצליח לחשוב על כלום. (לא עוברות לי מחשבות בראש). גם כשאני חרד - החרדה הרבה פעמים לא מלווה במחשבות ... את ה"פקק" אני מצליח לשחרר ע"י כתיבה , פתירת תשבץ ... אבל זה פועל רק באופן זמני. הבעיה מפריעה לריכוז שלי , ליכולת לראות סרטים , לקרוא וגם מורידה מאד מהביטחון העצמי שלי. גם בשיחה עם אנשים , אני לפעמים מרגיש לפעמים שהמוח "נתקע" במילים ששמעתי לפני כן , וקשה לי להבין את המשך השיחה. בעבר אף ניסיתי ריטלין - אז התרופה הגבירה אצלי את החרדה. ממה הדבר יכול לנבוע? תודה

אודות תסביך אלקטרה? אני זקוקה לתשובתך. תודה.

אודי, אל תיקח כל כך ללב וכל כך אישי, הרי ברור שהכל נובע מכך שפשוט רוצים אותך ואת תגובתך. (נכון שלעיתים חסרי סבלנות אבל בזה כל חטאם..) להיפך, נסה לקבל זאת כמחמאה. ולו רק למען בריאותך ושלוותך (-:

לאחר תקופה לחוצה מאוד נפלתי למעגל של חרדה ודיכאון. מאז עברו מספר חודשים שבמהלכם אמנם לא התאוששתי אבל ברור לי ולבני משפחתי מה הוביל למצב והסיבות המקוריות שבגללם נכנסתי למצבי כמעט ואינן רלוונטיות היום. מה שמטריד אותי היום הם שאלות שהתעוררו בעקבות הדיכאון או יותר נכון שאלה אחת והיא : למה אנחנו חיים ? מה משמעות החיים ? זאת נשמעת אמנם שאלה פילוסופית אבל אותי היא מטרידה כל דקה משעות היום, מזינה לי את הדיכאון ואת החרדה ופשוט מונעת ממני להתאושש. אני חושבת ללכת לטיפול פסיכולוגי אולם אני מוטרדת כיצד יוכל הפסיכולוג להתמודד עם שאלה שאין לה תשובה. מה דעתכם ?

רינה , כל אחד מוצא את משמעות חייו בתחומים החשובים לו. כלומר זה מאד אינדיבידואלי ופסיכולוג "רק" יכול לעזור לך למצוא משמעות או משמעויות בחייך.. התשובה קיימת אצלך והוא רק יכול להאיר לך אותה בתוך החשיכה של הדיכאון. אל תוותרי.

למי צריך לפנות במקרה של רגישות לדברים דוחים כמו : זבל , צואה וזה מלווה בהקאות ובחילות ? זה משהו פסיכולוגי ? כי זה מופיע רק כשרואים אותם וכשחושבים על זה אז מתחילות התופעות הנ"ל

הנני בת 32, ללא עבודה קבועה, עליי לציין שיש לי חיבור לילדים, אך אני ללא תעודת הוראה יש לי פחד/ חוסר בטחון עצמי ממעבר דירה בעקבות עבודה לעיר אחרת , מה עליי לעשות, כדי להשתחרר מכך

אודי שלום, שמי רוני ואני בן 32,עוסק בהוראה,רוב הזמן מדבר שוטף, לעיתים מקפיד ומייחס חשיבות מוגזמת לדיבור [מאז גיל התיכון ובעקבות הערה קיצונית של אבי על מילה שנתקעה לי ומאז החלו חששות]ובשל כך חש כי אני מגמגם וחושש מכל מילה שאני צריך להגות. פניתי לפסיכולוג למספר מפגשים שטען כי אינני מגמגם ודיבורי שוטף וכי בעיית הגמגום נובעת מהתרגשות ולחץ יתר והמליץ לי להשתמש בתמציות הרגעה [כגון פרחי באך למשל] אינני מרגיש שזה עוזר לי ואני חש שהמחשבות על הדיבור תוקפות אותי ומתלוות במחשבות שליליות. לאחרונה הגעתי למצב שאני פוחד לדבר בקירבת אנשים ואפילו מתבייש להתקשר לברר דברים בטלפון. אשמח לקבל את חוות דעתך והאם קיים טיפול או תרגיל שיוכל להקל על מצוקתי בעניין. רב תודות לך. רוני.

שלום, אני נמצאת בטיפול כבר שלוש שנים, ועד היום לא ידעתי כלום על חייו האישיים של המטפל שלי, והרגשתי שזה הכי נכון לי לטיפול. השבוע גיליתי שבתי ובנו של המטפל שלי הולכים לאותו הגן. מאז שגיליתי זאת ממש קשה לי, ואני כל הזמן חושבת על זה, ומתלבטת אם לדבר על כך בטיפול ולהביא לידיעתו שנחשפתי לחלק מסוים בחייו הפרטיים. מה אמור המטפל לעשות במקרה כזה? תודה רבה!

לפתח הר געש ביצוע: חוה אלברשטיין מילים: דן אלמגור לחן: דני ליטני כשאתה קורא בעיתונים על התפרצות הר געש בסיציליה על קבורתם של שני כפרים שלמים בניקרגואה בצ'ילה או בהודו; כשאתה קורא בעיתונים אתה שואל את עצמך מדוע? מדוע זה שבים האיכרים דווקא למדרונות אשר בגדו? מדוע זה אינם נסים משם, ומחפשים מקום יותר בטוח, שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט אחת ולתמיד? הרי אחת לכל כמה שנים - כך בפרוש כתוב בעיתונים - שוב תתפרץ הלבה מן ההר ותאיים לקבור את כל הכפר. מדוע זה לחזור הם מתעקשים? מדוע את הכפר אינם נוטשים אחת ולתמיד?! יש לפעמים, אתה פוגש תייר, והוא שואל: אמור נא לי, מדוע - מדוע מתעקשים אתם לחיות דווקא לפתח הר הגעש? הרי ניתן למצוא עוד בעולם פינות שקטות, ללא עשן ורעש, ואדמה מוצקת וטובה שלא תרעד מתחת רגליכם. מדוע זה אינכם זזים מכאן, ומחפשים מקום יותר בטוח, שבו תוכלו לחיות, סוף סוף, בשקט אחת ולתמיד? הרי אחת לכל כמה שנים - כך בפרוש כתוב בעיתונים - שוב מתפרצת הלבה מן ההר ומאיימת שוב על כל הכפר. מדוע זה אתם כה מתעקשים, מדוע את הכפר אינכם נוטשים אחת ולתמיד? ואז ‟ פתאום - אתה מבין אותם: את האיכר שעל הצ'ימבוראסו, ואת האם שעל הפוג'יסאן, ואת הילד על הוזוב. גם הם יודעים, ודאי שבעולם פינות שקטות יותר מהר הגעש, ואדמה המוצקה מזו שבו טמונים בתי אבותיהם. גם הם יכלו, אולי, לזוז משם, ולחפש מקום יותר בטוח, שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט אחת ולתמיד. אך הם דבקים למדרונות ההר, ומחכים אולי, אולי מחר? ומקווים ליום, שכבר יבוא, שבו ההר ישקוט מזעפו. ואז על הבזלת השחורה איך אז יוריק הדשא ויפרח אחת ולתמיד! הי רציתי להניח כאן את השיר הזה. הרבה תשובות יש לשאלה למה לכל הרוחות אנחנו נשארים בתוך הסבל הגדול וזו מיוחדת בעיני. גלי

הי גלי חביבה, ... ולו היה זה פשוט... את יודעת, נראה לי שבסופו של דבר איש איש והר הגעש שלו. אני משערת גם, שמקום מכיל ועוטף עבור האחד, יכול להחוות כמקום תוקף מכל כיוון עבור זולתו. ולכל אחד סיבות מיוחדות משלו... המממ... זרמים פירוקלסטיים הם חלק מתרחיש אלים במיוחד... ובכל זאת, הרהרתי לי בתוך עולמי, מדוע דווקא למרגלותיו של אותו ההר? והנה, חושבת גם על צורתו, קווי המתאר ומאפייניו, ומוצאת את עצמי תרה אחר היגיון פנימי. אז... מדוע? ... כי אותם האיכרים, "הם" (כקול פנימי) קשורים לשם, לאמא אדמה ... כל-כך קשורים שיש להם משיכה חזקה להיאחז, להיתלות במקום המוכר, מקום של ינקו?ת וילדות ושורשים. אותו מקום הוא הוא שמחזיק אצלם את הקשר הבסיסי, את הציפיות, המשאלות. כמה חזקה עשויה להיות המשיכה לשם. כמה יכולה עוד להתעצם בנו, לשנות פרופורציות בתפיסה, בד בבד עם הידיעה שהתנודות קיצוניות כל-כך. ולצד אותה המשיכה – אמונה. אמונה שביכולתנו לתקן שם שם; שניתן להושיע בכוחו של דמיון וכמיהה חזקה; אמונה שיום יבוא ודברים יסתדרו בשלמות ולעד. מזכיר אומניפוטנטיות, שמאפיינת תפיסה של קטנטנים (גם), עם הנטייה לעשות קישורים שכאלה. זו תלות שאינה מצמיחה בד"כ, ולפעמים, כבוגרים, נופלים עם המשאלות הללו למקומות מעכבים/אפשריים-פחות בתוך מגבלות הזמן והמרחב, ומסתבכים עם התקווה. ומכאן לעולם הטיפולים: דווקא כאן הטיפול מנסה לעזור לנו להיפרד גם מהפסיביות (או פול גז בניוטרל) שנקלענו אליה מכורח השפעתם של אירועי עבר. להיפרד גם לוותר על עיקשות לא הכי מתפשרת למימוש משאלות לא מודעות בעיקר, משאלות פחות ריאליות, כמו, למשל, לתקן את ההורים... (ולפעמים לכי תשכנעי את הילד שלא הוא זה ש"קלקל" אותם, ולכן, כביכול אחראי לתקן או נדרש לפצות... נו...). זוכרת את "שלושים וחמישה במאי" של קסטנר ואת בית הספר ב"עולם ההפוך" בו הילדים מחנכים את ההורים? והטיפול, בהכירו את הפחות יעיל ואת שלא ניתן לשנות בהסתברות סבירה, אינו מנתק ואינו תולש-קורע בבת אחת למקום זר. למעשה, בין אם נרצה ובין אם לאו, אותו קשר קדמון יישאר שם תמיד. עם זאת, במקביל, אמור להיפתח לאט לאט ובהדרגה חלון חדש, ועוד חלון, ועוד אחד, שמידי פעם יתיר להיות גם במקום קצת אחר מבלי שזו תחווה כבגידה שלנו, מבלי שנרבוץ בים של אשמה. וזאת בטווח זמן סביר. בעודנו כאן. כנראה שפה יכול לחול שינוי, ופה יכולה להתממש תקווה. וחוצמזה, מסתבר שבקטע הזמן הרלוונטי מבחינתו, עובדתית לפי שעה, יצר החיים הוא דבר חזק יחסית וגובר על היצר ההפוך (כי ככה...), ותוקפנות על עוצמותיה ומופעיה, תמיד תהא חלק מהעולם הזה באשר הוא. מעבר לשליטתנו. ואנחנו, שלא בחרנו לבוא לעולם, אנחנו נקווה שבין לבין אפשר למצוא גם נפח של שלווה ונחת. המממ... אם "רק". ואז באה האינטגרציה... P-: "פשוט", לא? ;-) * ונקודה נוספת למחשבת המשך - משפחות האיכרים שחיות בצל האסונות הצפויים, נהנות מתפוקתה של אדמה פורייה ומניבה במיוחד בטווח השנים שבין לבין. האדמה העשירה היא תוצאה של שברורי הלבה והאפר, שנוצרים מחדש הודות להתפרצויות החוזרות ונשנות. אם כך, הדשא לא יוכל להוריק לעד בכל מקרה... חתיכת מחיר משלמים האיכרים האלה, ובמחשבה קצת מרחיקת לכת - האם היה קם מישהו בתוכחה (בואי נאמר, כמייצג אני עליון קשוח למדי) ומפרש זאת כעונש על חמדנותם? ובאיזה מסלול נבחר אנו? שלך, בנימה אופטימית מסובכת זו, (mp)

הי mp מרגיז כמה מהר הרגשות משנים כיוון, ממש הר געש מתחתי מעלי ומצדדי, לפעמים הבעירה מעשירה את האדמה (ואת החוויה), איזה כיף לבעור באושר!, ולפעמים הבעירה צורבת עד כדי הכחדה. היום המטפלת אמרה שהיא לא אוהבת אותי. שאני חשובה לה אבל שהיא לא אוהבת אותי. ועכשיו צריך לבחור מסלול, כדברייך, אני מנסה להבין אם זה יותר מדי הרבה לצפות לו, לקוות שתהיה אהבה בטיפול. אולי זו בכלל המשאלה האינפנטילית שלי שאני צריכה להתגבר עליה. ואולי להשאר בקשר איתה, ולהתייסר על כך שהיא לא אוהבת אותי, זה קצת כמו להתעקש על לחיות מתחת להר געש... כמו שאמרתי, הרי געש מכל עבר, בכל בחירה. אשמח לשמוע את דעתך. גלי.

גלי תודה נורא יפה. בהזדמנות זו, תודה גם על מיץ פטל הארנב - יופי של דימוי נהנית לקרוא י.

שלום ילדה אישה, תודה לך. אני רק מצטערת שהאופטימיות שלי התחלפה נורא מהר בפסימיות... אולי הדימוי בא כי לפעמים מתחשק לי נורא לחיות באגדות. גם אני הייתי רוצה לפעמים להיות מיץ פטל, לשבת לי בתוך הכוך הקטן והמהביל שלי, להתכווץ בחושך, ולחכות, שמישהו מבחוץ יתעקש להוציא אותי משם. משאלה שאני אהיה הפסיבית והמישהו שם בחוץ יעשה את כל העבודה... קצת אולי גם כמו הנשיקות שניתנו לשלגיה וליפהפייה הנרדמת. לשכב בשקט עד שהנסיך יבוא ויפתור הכל... הציגו בפנינו מציאות מעוותת כשהיינו קטנים, ועכשיו צריך להתבגר ולהתבגר, לא? להתראות גלי

עכשיו אני חשה כוויה שורפת וכואבת. גם ככה נותרתי לבד. אני רק רוצה הסבר ממך? מדוע לא העלת הודעתי? ואין לך אפשרות לומר הפעם "אינני יודע על איזו הודעה מדובר?" כתבתי לך ולא התייחסת. מדוע? מה היה בהודעתי שבחרת שלא לעלות??? האם לא היתה מספיק מעניינת? האם רק לכאן הגיע הליכלוך כמו בטלויזיה ובעיתונים? מה שלא מעניין מספיק פשוט נגנז על-ידיך ככה סתם? אשמח לקבל ממך הסבר אתי.

כתבתי הודעה שאני מרגישה כה לבד. זה היה ממש לפני יומיים. השם נשאר אותו שם - רונה. תמיד אני כותבת תחת שמי. הייתי זקוקה לעידוד ממך. לא כתבתי מילה אחת פוגעת.. אלא רק על הכאב שלי. אינני אלימת-מילים. טוב.. לא חשוב כבר. ביי

ע-ד מ-ת-י? ע-ד ל-א-ן? ח-נ-ו-ק-ה! מ-ר ו-ר-ע ל-י ב-נ-ש-מ-ה! ד-י ד-י ד-י ד-י!!!!!! א-מ-א ל-א ר-ו-צ-ה י-ו-ת-ר! א-מ-א ל-א י-כ-ל-ה י-ו-ת-ר! ר-וצ-ה ל-מ-ו-ת! ר-ו-צ-ה ל-נ-ו-ח! ל-ה-ע-ל-ם!!! ס-ו-ף ל-ר-ג-ש. ס-ו-ף ל-כ-א-ב. ס-ו-ף ל-פ-ח-ד. ס-ו-ף ל-ג-ו-ע-ל. ס-ו-ף ל-ס-י-ו-ט. ס-ו-ף ל-ס-י-פ-ו-ר. ס-ו-ף ל-א-נ-י. ו-ס-ו-ף ס-ו-ף, ס-ו-ף ל-ס-ו-ף!!! נ-ג-מ-ר!!!

יום קשה. טיפול מעפן. כל החג הזה גרם לי לקושי עצום כמה ימים בלי טיפול . איכככס תלותית שכמוני. והגוף דיבר . לא אני . יצאתי מפורקת טוטאל מאיש השיחות . הכי מעצבן זה שלא משנה לגוף שטיפול 50 דקות ..הסתימו . הגוף לא מוכן לקום ... ו..ההשפלה הזאת מול איש השיחות שלי . פשוט מזעזעת. שתקתי מולו. למה ?.. הפה כאילו הושתק לי בכח הרגשתי שאני בכלל בחדר ילדות שלי . הדלת נעולה . אין אויר לנשום . הרגשתי אותו כבד עליי. והעיניים שלי .. רק הן נשארו פתוחות , ענקיות ..ובעיקר דומעות .. הן אלו שראו הכל.גם אם הפה שותק. שתקתי אודי. גם אז? פחדתי. הגוף עדין בוגד בי. מדבר במקומי. עד מתי? כאילו והתודעה שבי זו שקפאה לשנים .. חוזרת לה בעוצמות מטורפות ? יש בי זכרונות שכבר לא מטושטשים . ותמונות ממש בהירות .. כאלה שמקבלות צבע , ריח , קול וגוון .. כבר לא רק שחור ולבן... הייתי רוצה שהוא ילחם איתי יחד בשתיקה . אבל זה מרגיש שהוא נלחצ. הייתי רוצה לספר לו . לאיש השיחות . אבל הקול באותו הרגע לא יוצא. והנה .. הלב פועם בתוכי בעוצמה רבה , ואני רק כותבת...עכשיו, ואולי ..כל הדברים שנפתחים מבפנים..הם אלו שגורמים ללב לפעום ולאבד שליטה ? ואולי .. זה שוב הקול הזה שמדבר בי .. ומושך אותי לעשות איזה אקט חיצוני/קיצוני ... כזה שישתיק את הכאב המטורף שבי ? שישתיק את הזכרונות ?.. את האמת שהייתה? ואיך זה שכל מה שהיה אסור ההוא הפך בעצם לכזה שמותר? ואיך זה שאבא היה טוב ואחכ ככ פוגע? ואיך זה שנשארו בתוכי פצעים פתוחים ועמוקים ככ הרבה שנים? ואיך זה שהוא פצע ופצע כל חלק חי בתוכי ? הוא ניצל אותי. הוא יצר בי המונים של זעםםםם וכעססססס שאין איך להמתיק אותם .. להמיס אותם .. אפילו בקצת . ואיך זה שהגוף חווה את הרעל הזה שהוא השאיר בי אחרי ככ הרבה זמן? ואיך זה שהרגליים שלי לא מפסיקות לרעוד....כשהזכרונות באים? והיד הזו שקפוצה .. פתאום החליטה לסגור את עצמה , היא מבקשת בכח לא לספר מה הוא ביקש ממנה .. והיה מפתח נוסף של החדר שהיה מוסתר ביד אחת שלי. והיד היום נזכרת והיא חוזרת להיות קפוצה .. כאילו והיא שומרת עליו כשהזכרון עולה . ואיך זה שאני ממשיכה לשבת במשבצת ילדות של גיל 6? 9? 12 ?.. איך אתקדם משם שאני כבר היום בת 31? הכל היה פנטזיה, נכון? אבא טוב .. שומר .. מגן .. אבא שהוא חבר סודי .. אבא ובת שיצרו יחד מערכת זוגית מסוכנת . הרסנית. ככ לא הגיונית. אבא היה מימוש פנטזיה של ילדה קטנה ואומללה?הייתי אומללה ?.. אחרת איזה הסבר יש למעשים כאלה? איפה היתה ההתנגדות שלי ? לאן היא נעלמה ? למה אני זוכרת את עצמי ככ כנועה , מוותרת על צלם אנושי .. של עצמי ?.. אבא ביטל ורמס את הצרכים הבסיסים שלי . אודי, הוא היה אמור להגן.. לשמור. ובמקום זה ?.. מה ?הוא ביטל אותי ואת כל עולמי . הוא גרם לי להאמין שהוא גם טוב. ואני ?... מה הייתי ?.. רק ישות כזו שמספקת?... הידיעה , התובנה הזו ..יולדת בי כאבים עצומים. אני לא מפוקסת. ורק הגוף הזה , בוגד .. מתכווצ מכאב .. האמנתי בו. והשקרים שלו היו בעצם ה"יתד החזק" היחידי בחיי... והבטן מתהפכת לי .בא לי להקיא ואם.. אודי.. אם הנכות הזו .. שנדבקה לי לגוף , לא תצא ממני .. איך אצא ממנה ? האם אשאר נכה בגללו לכל החיים? לעזאזל. איתי. בעיקר. איך הוא עשה לי את זה ? ואיך האמנתי בו? ואיך שתקתי ?.. במה האמנתי ?.. רבאקקקקקקקק אודי .. זה היה תלוי בי ?.. נכון? אחרת איך זה התאפשר? אני זו שצריכה לשאת באחריות הזו. איך הוא עמד מולי ואמר בהמונים של חום ואהבה עד כמה הוא בשבילי ועד כמה הוא אוהב אותי? ואני .. בשקט .. כמו היום .. נבהלתי .. התכווצתי.. שתקתי .. והמשכתי.. איזה אדם אני. נוראייייי. האהבה שלו אליי היתה ככ הרסנית ופוגעת. המילים, המתנות .. החיוך , העיניים השותקות.. כל אלה ..רק הביאו את השתיקה שהביאה את הסכנה שהביאו אותי להיות חסרת אונים מולו .. וכמו עכשיו .. מול עצמי . ואני מנסה לפתוח את כל מנעולי הבריח שהוא שם כסודות עליי.. ואז אני נזכרת .. במכות של אחרי.שבקשתי דייי. נזכרת ..בהמונים של "אהבה" לפני . ומה היה טוב ? ומה היה רע? ומי אני בכלל? ובא לי לצרוח את השתיקה הזו מתוכי .. כל השקרים שלו אליי , המילים.. הנגיעות.. החיבוקים.. כל השקרים שלו.. היו בעצם הדבר הכי חזק ויציב בילדותי. כואאאאאאאב לי אודי מאוד מאוד מאוד. אתה פה? אני מצטערת.על המילים האלה . על הפתיחות הזו. אני לא יכולה לשמור את זה יותר בתוכי. אני לא רוצה תגובות מאפאחד כאן.. לא רוצה. רק רוצה שתגיד לי שזה (גם) יעבור? אני מצטערת שרית

רק עברתי להגיד .. בשקט .. תוד-ה. על המילים המכילות והנוכחות המיטיבה . נגעת בי. שיהיה יום חמוד וקל. חיבוק, שרית

אז ככה אני אנסה להתחיל...רשאית אודי,איש יקר,תודה על ההקשבה.. אני עברתי לגור אצל חבר שלי אני והוא כבר 3 וחצי שנים יחד,עברנו לא מעט דברים הרבה קשיים פרידות זמניות והרבה תובנות מאז....אם כך עכשיו אנחנו באותו בית ואני לא מרגישה בבית,ממש לא הוא א ישן איתי יחד באותה המיטה יש לו מצבי רוח וגם לא שוכבים כמו פעם.. אם כי אני מרגישה שהייתי כבר בסרט הזה איתו ,ואין לי כוח לדבר על זה אין לי אנרגיות כי כבר דיברנו על עשרות פעמים אני מרגישה מתוסכלת ורע לי וגם לקום וללכת זה לא פיתרון אני לא יודעת מה לעשות פשוט אובדת עצות כאילו כול אחד חושב משהו אחר והלכנו קצת לאיבוד מה עושים בסיטואציה כזאת אין לי עם מי לדבר הפורום הזה, זה המפלט האחרון שיש לי.. בברכה ירין

שלום רב, אני מעוניין ללכת לטיפול זוגי עם אישתי (הסובלת להערכתי מחוסר שליטה בכעסים מה שמוביל לאלימות מילולית ופיזית) אינני יודע עם אנו צריכים פסיכולוג קליני בהכרח או מטפל זוגי. המליצו לנו על rescue remedy ניסינו ואכן יש לו אפקטיביות מסוימת אך הוא בהחלט לא מנע הישנות של המיקרים אשמח לקבל עצה בעניין: א. האם באמת אנו צריכים פסיכולוג קליני או מטפל זוגי או שאין הבדל ב. המלצה על מי מהם באזור גבעתיים תודה רבה

שלום לפורום וליגאל מחפשת מטפל בביופידבק לילד באיזור השפלה, במרחב שבין רחובות לגדרה

שלום רב לך נועה, מאחר וטיפול באמצעות ביופידבק לדעתי חייב להיות מותאם ומחוייט לילד, לבעיתו ולפרופיל הפסיכופיזיולוגי שלו חשוב לי לקבל יותר פרטים לגביו ואז אוכל להמליץ על מטפל/ת בהתאם. מספר הנייד שלי הוא 9546670570 בברכה ותודה על פנייתך ד"ר יגאל גליקסמן

אני זקוקה לטיפול נפשי ארוך טווח ואיני יכולה להרשות לעצמי לשלם סכומים גבוהים. האם יש מקום הנותן טיפולים פסיכולוגים מוזלים (פחות מ200 ש"ח לטיפול) שלא מגביל במספר הטיפולים? תודה!

טיפול פרטי בפחות מ-200 ש"ח לפגישה?...! ב-א-מ-ת... זה כמעט כמו לכתוב על מטפל שמשלם למטופלים שלו עבור הפגישות, ואני לא מתכוונת למשהו שקשור במחקר. אני יודעת כמה אני משלמת, ואני יודעת שנדיר למצוא היום מטפל, שיהיה מוכן לקבל כזה תשלום... ואני יודעת שהיא עושה את זה בשבילי משתי סיבות מאוד ספציפיות... ואני לא גרה במרכז, וגם פה באיזור כבר מזמן עברו את רף ה-300 ש"ח. ולמרות כל הנ"ל, אפילו אני לא משלמת פחות מ-200 ש"ח לפגישה.

אני לא מטופלת שם אבל שמעתי שהמחירים הם מאוד סבירים אולם איני יודעת עד כמה המטפלים שם טובים.לדעתי שווה לבדוק. בהצלחה

הי רותם, יש מכונים פרטיים שמקבלים מטופלים. הטיפול הוא על ידי מתמחים ולא פסיכולוגים מומחים אבל שמעתי שיש כמה מכונים טובים והמתמחים מקבלים הדרכה. אם המכון טוב, זה אומר שהם גם בוחרים מתמחים טובים וגם ההדרכה אמורה להיות איכותית. אולי שווה לבדוק י.

לא בהכרח המחירים שם יותר זולים. אני נמצאת שם

ובטנא שלי יש בעיקר עייפות... גם לבן לא עטיתי, אלא שחור משום מה, אבל מוקדם יותר נפרדתי חלקית מהשחורים. אין לי מושג מה יקרה בהמשך... שוב נאלצת לקצץ - על דעת עצמי, אחרי שד"ר הודיני התפוגג - במינון של אחת התרופות, בגלל תופעת לוואי שנעלמה אחרי הקיצוץ הקודם, וחזרה והופיעה לפני כמה ימים. אין לי מושג מה תהיינה ההשלכות או, בעצם, כמה קיצוץ יידרש הפעם. לא יודעת. אני סתם עייפה. יותר מדי שהות במטבח ביומיים האחרונים, רק כדי שהאורחים לא ייצאו רעבים, חלילה... וזה אפילו לא אוכל, שאני יכולה לאכול... אבל האורחים לא בעונש. מחר חזרה לשגרה.

הי twistwd mind חייבת לציין שנשמע באמת מעיף, כל ההתעסקות הזאת עם תרופות ותופעות לוואי וקיצוץ במינונים. במיוחד כשעושים את זה לבד. מקווה שהמטפלת שלך, למרות התנגדותה ל"בלי רופאים" בכל זאת מלווה (רגשית) את התהליך. תגידי, מה את אוהבת לאכול? מהי ארוחת החלומות בעינייך? את מוזמנת לפרט מרכיבים (ואף אם בא לך מתכונים), מקום, זמן, מוזמנים (אפשר להזמין גם סופרים, אנשי רוח, דמויות וככל העולה על רוחך). זה רק אני, או שזה נושא לשיחה שיכול להוציא מכל תרדמה (-: זוכרת בפיטר פן, את הארוחה שהם עושים באמצעות הדימיון... לפעמים לשקוע בדימיון יכול באמת לעורר לחיים. מישהו מכיר את הדרך לארץ לעולם לא? להתראות גלי

אודי יקר, ומה אביא...? משאלת לבי הכמוסה להגיע בלי טנא, ובאין טנא - מאום. מידי פעם לוותר על המשקל הכבד והמוכר שעל הגב. רק ככה, כמו שאני, בחופשיות יחסית, בפשטות, עם מפתח אחד ותעודת זהות אחת. וארשה להיות שם כדי לקבל. משהו. ממישהו. ואחפוץ שיזמינו בזרועות פתוחות. ושאסכים לגשת. להתקרב. אילו רק היה מותר שם בפנים... מאחלת לכולנו שנוכל לפנות מקום ולתת הזדמנות לקבל את מה שיש, כדי שנוכל לגלות את העוד-יותר-טוב-והממלא שאפשר לקבל. לקבל זה כל-כך לתת... שבוע טוב ובוקר אור (mp)

הי mp נהניתי לקרוא את הודעתך, נדמה היה לי שאם היו לוקחים אותה לקורסי הכנה למורים/פסיכולוגים/גננות/הורים והיו מתייחסים אליה ברצינות, ולא בצורה טריוויאלית... דברים היו יכולים להיות כל כך אחרים... אם רק היו מצליחים לראות את כל מה שיש במקום להתמקד במה שאין. את מזכירה עד כמה הדברים המסובכים הם פשוטים בבסיסם "וארשה להיות שם כדי לקבל. משהו. ממישהו. ואחפוץ שיזמינו בזרועות פתוחות. ושאסכים לגשת. להתקרב." מאחלת גם לך שתתקבלי כך, כמו שאת, וזה בכלל לא מעט, מי צריך טנא כשיש אותך. (-: נ.ב. ידעת שאת המשפט בכותרת אמר פילוסוף בשם פארמינידס, ומהמשפט התמים הזה הוא הסיק באופן לוגי שמה שהיה הוא שיהיה, שכלום לא ישתנה וכלום לא משתנה, וכל שינוי שאנו מדמיינים הוא רק אשלייה של החושים... מוח האדם מגיע למסקנות פסימיות משהו. להתראות גלי

לא יודעת אם אתה זוכר, אמנם עבר שבוע זמן מאז שכתבתי כאן לאחרונה. וזאת בהמשך להודעה הארסית והפוגעת שכתבתי לך. אז ראיתי את תגובתך אליי עוד לפני כמה ימים.. ורק היום היתי מסוגלת לכתוב בחזרה. היה לי קשה לעכל את מה שעשיתי בייחוד לאור העובדה שאני זאת שכתבתי בחום לאחת המשתתפות שהשתלחו בה, שאני נגד הודעות פוגעות. ובסוף יצא שאני בעצמי חיברתי הודעה כועסת צינית ארסית יותר נכון, הייתי קוראת לזה "סטירת לחי מצלצלת".. או איך שאתה קראת לזה "התקפת קראטה.. האמת אודי, למרות מילות הנזיפה שלך אליי (ובצדק, כמובן) חייכתי בתוכי בגלל אותו משפט שכתבת, ואני לא חוזרת על אותן מילים במדוייק (: שיכולת להשיב לי מענה חד ושנון כפליים ו"למחוץ" אותי במכה! אבל לא עשית את זה, אלא כתבת לי מענה שקול ומאופק למרות שהוצאתי אותך מגדר הסבלנות. מפני שברור היה לך שלפי יחסי הכוחות ביננו מי היה יוצא מנצח.. ומי היה יוצא(ת) "בוכה"... ואפילו נתתי לך את הטריגר הכי גדול לכך ובכל זאת,לא עשית. אז זה אומר שבאמת אפשר לסמוך עליך ושאתה מאוד מאוד אחראי. וחוץ מזה זה היה מאוד ג'נטלמני ואצילי מצדך.. מקווה שתקבל את התנצלותי הנה, למדתי ממך עכשיו שיעור חשוב שאפשר להסדיר אי הבנות גם בדרך אחרת. גם אני..

אודי, מדוע אינך מעלה הודעות חדשות? האמת שזה מאוד מעליב. ניסיתי כמה פעמים לעלות הודעה (שאינה קשורה להעלבות, פגיעות או משהו דומה) ולא הכנסת אותן. מדוע?

שלום אודי! האם שמעת על טיפול מיני בשם סרוגייט - כאשר המטפל הוא מטפל מיני שבעצם גם נוגע מינית במטופל - סוג של "זוגיות מדומה" על מנת לתקן את נושא המיניות. מה אתה חושב על זה? האם זה שיטה ידועה בארץ?

חברה, בא לי לאחל לכל המשתתפות והמשתתפים חג שמייייח ! מה זאת שמחה..? לא יודעת..... אולי האיחול עושה משהו..? שווה. חג מתן תורה.. חג של דת? של גבינות ויין..? מה שבטוח אני בורחת רחוק. מספיק היה לי בבית יעקב. (אודי, אמרתי שאני רוקעת ברגלי.. :) הנה זה קורה.. לצערי ולשמחתי) ארגיש את החג בדרך שנכונה לי.. אנסה לקחת מהימים האלו את הטוב, הרוגע.. מעניין איך יהיה.. חגים הם לא זמנים פשוטים!!! מקווה גם בשביל כולם.. שייטיב עמנו החג.. לא יזיק. קצת יותר טוב לי פה עכשיו.. (אודי, איזה קסם הפעלת..?) צ'או ~נילי~

שלום ד"ר בונשטיין, מה צריך ללמוד כדי להיות פסיכולוג? מהם השלבים על מנת להפוך לפסיכולוג? בתודה, דן.

אודי, אני יודעת שיש כאלה שלא אוהבים שאני כותבת כאן ואולי גם אתה נמנה ביניהם, אבל רק רציתי לומר שאני מאוד מבולבלת ולא יודעת איך אוכל לחזור למטפלת היקרה שלי. האם יהיה סיכוי לחזור אליה - גם אם אשמור על כל הכללים שהציבו לי? האם יכול להיות מצב שהיא תגיד לא גם אם אשמור על כל הכללים.? אני באמת מנסה אבל קשה לי כל כך, אני לא מזיקה לאף אחד, לא פוגעת, רק מביעה את הרצון העמוק שלי לעבד את הדברים ולחזור אליה ולו רק לפגישת עיבוד אחת. אני לא יכולה להתחבר למישהו אחר- הכל כ"כ קשה לי.

שלום רב אודי! ככה אני נמצאית בבעיה ענקית. אני בחורה בת 26 מסיימת היום לימודים בתחום הרפואה המשלימה אני ממש מבולבלת בכל מה שקשור לתחום לא יודעת מה אעשה עם זה אין לי כיוונים וחבר שלי מבין בתחום הזה והוא כל הזמן אומר לי כמה קשה התחום הזה להצליח בו ועל זה שזרקת את הכסף שלי לחינם הוא אומר שאני ל ושה כלום בבית בעוד שאני נמעולם לא גרתי עם שותפים ובבית לא עשיתי כלום אבל כול כך משתדלת ורוצה והוא עדיין לא מעריך ואני מרגישה ששום דבר לא מספיק טוב לפעמים אני מרגישה כאילו הוא מנסה ממש לחנך אותי שאלך בדרך שלו ואני לא מסכימה איתו על המון דברים ואני נזכרת על מה שעשיתי בשבילו והוא זוכר רק את הרע כך מסתבר בקיצור נקלעתי למבוי סתום שאין לי איך לדבר איתו על זה למרות שדי דיברנו אבל מבחינתי הכול נשאר פתוח נשארתי מרוקנת כועסת ולא מרוצה מה אני עושה

שלום ד"ר אודי, אני אמא לילד בן 3, נפרדתי מבן זוגי לפני זמן מה. התחלתי במקביל טיפול פסיכולוגי. בתחילה חשתי שהילד מדחיק ואינו מדבר כלל, ובהמשך הוא גם כן לא חש במיוחד בחסרונו של האב, אבל יום בשבוע, לאחר שהוא פוגש את אביו, יש לי ליל נדודים, בו הוא מתעורר אלף פעם, ומבקש מדי פעם את אבא, מתלונן על כאבים שונים ומשונים-שנבדקו אצל רופא כמובן, ואין בהם ממש. רציתי לשאול, איך מסבירים לילד בגיל זה את ההתרחשות, איך אפשר להקל עליו את התהליך? איך אפשר למנוע השלכות שליליות? תודה!

תודה. איישם. לפעמים אני פשוט חוששת להעלות איתו את הנושא, ומעבירה את זה הלאה, וזה עובר לו. אני חוששת שהוא לא כל כך יכול להביע את זה, וזה אכן מדאיג מעט, הוא לא מביע במילים, מלבד מה שציינתי, אחרי מפגש עם אבא, הוא לא שואל: איפה אבא, למה אבא לא כאן, וכדומה. האין זה מוזר? תודה על העצות. אחפש את הסיפורים, ואם לא אמצא אכן אמציא. שבוע טוב ומבורך.

התחלתי ביופידפק אתמול ורציתי לשאול האם החוטים שמחברים לא עובר אלי איזשהם דברים מהמחשב אלי זרמים חמליים או אזשהם אותות לגוף ולמוח

שלום רב לך אירנה בהמשך לשאלתך תשובתי שלילית, כלומר מכשור הביופידבק מקבל נתונים פיזיולוגיים ולא מוסר. דומה הדבר למד חום . מאחל לך הצלחנ בטיפול תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי שלום, אני לא יודעת איך לתאר מה עובר עלי.קשה לי.יותר מדי מחשבות בראש. מותשת. כבדה. איטית. שקועה בעצמי. חסרת אנרגיות חלק מהזמן ותזזיתית בחלק אחר. יש לי 2 ילדים ואני מרגישה שאני לא שם. הרבה מחשבות כמו כמה טוב יהיה לא להיות". בעיקר כשאני לבד, נוהגת באוטו אני חושבת מה יקרה אם תכנס בי משאית. לא בפחד אני חושבת אלא במין ייחול. זה לא כל הזמן. אני מתפקדת רוב הזמן בסדר. אבל מרגישה מין מסך, כאילו הצגה. בחיים לא אעשה משהו לעצמי, בגלל הילדים אבל התקווה הזו שלא לא להיות ושל השקט בעקבות זה מהדהדת. זה דיכאון? סתם משבר גיל? מה עושים?

הי אודי, תודה על התשובה. לא חשבתי על הניק בהקשר לגיל. אבל מעניין ההקשר... כשבחרתי את הניק הזה, זה היה קשור לנושא של ילדה המבקשת חיבוק שהאישה לא יכולה לקבל. המלצת לי לקרוא את פרנצי שוב תודה י.

שלום ד"ר בונשטיין, אני חייל בן 19 המטופל על ידי גורמי בריאות הנפש של צה"ל. הומלץ לי להתחיל טיפול אצל פסיכולוג/ית קליני/ת. אינני ממש מבין בעניין, אובחנתי כסובל מדיכאון קליני וכן חוויתי אובדן של הורה. איזו שיטת טיפול מומלצת במקרה זה? והאם אתה יכול להמליץ על מטפלים באיזור המרכז (תל אביב-רמת גן-גבעתיים). אודה לך מאוד!

שלום בני, ילד אינטיליגנטי ובעל מוטיבציה, עומד להיות משוחרר מצה"ל לאחר כשנת שירות בה נרשם לו סעיף של קשיי הסתגלות. בפגישה עם הפסיכיאטר שממליץ לשחררו, הוא אמר שהסעיף לשחרור יהיה "הפרעת אישיות". ההגדרה נראית לי, ההדיוט, כמאיימת ואני תוהה: האם הגדרה כזו לא מחייבת איבחון? האם משיחה קלילה של 10 דקות וחוות דעת של קב"ן אפשר לאבחן הפרעת אישיות? אני מודע לכך שהתיאור שלי מקוצר ולא מכיל את כל ההשתלשלות (למרות שלאורך כל הדרך - לא היו כל אלמנטים אלימים או דומים לכך) אשמח לקבל מכם חוות דעת כללית שתנחה אותי באם עלי להתערב ולבקש הסברים.. בתודה אבא תוהה ומודאג קצת..

איזה אבא חמוד.. אולי גם אבא שלי ככה חושב עלי..?