פורום פסיכולוגיה קלינית

לד"ר יגאל גליקסמן שלום. שמי קארין אני בת 29 במשך כשנתיים וחצי אני סובלת מחרדה ומחולשה בשרירים אי שקט נפשי וגופני. האיתי במשך כל הזמן אצל כל מיני רופאים אך כל הזמן טיפלו בסיפטום אך לא בבעיה התופעות לוואי שלי הם יום יומיות כך שכמעט כל פעם אני אצל רופא משפחה או ניורולוג. רציתי לדעת מה לעשות אני כל כך מיואשת. תודה רבה

קארין יקרה שלום רב לך, אין כל הצדקה להמשיך ולסבול עוד מהסימפטומים אותם תארת . מנסיוני הקליני הרב והעשיר למדתי כי טיפול בסימפטום אינו פותר את הבעייה. לתרופות רות ישנן כמובן תופעות לוואי לכן הטיפול עליו אני ממליץ הוא פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית בשילוב שיטות כגון ביופידבק EMDR EFT NLP אני מזמינך לבקר באתרי WWW.GLIKSMAN.CO.IL ולעיין במספר ממאמרי הרלוונטיים לנושא החרדה. אשמח להתעדכן תודה על פנייתך לשרותך תמיד ד"ר יגאל גליקסמן 0546670570

שלום אודי, אני חש מבולבל. יש לי תחושה שאני רוצה שגבר יחבק וילטף אותי ואני יחבק וילטף אותו,גם בעירום.ניסיתי לחשוב אם אני מעוניין לקיים יחסי מין עם גברים (דמיינתי לי סיטואציות) והגעתי למסקנה שזה לא נעים לי ואפילו מגעיל אותי.אני מתלבט בשאלה האם הדבר מעיד על נטיה להומוסקסואליות או שהדבר נובע מהצורך שמישהו יגונן עלי,מהצורך להרגיש נאהב.כרקע אני יכול לציין שאין לי חברה, מספר החברים שלי מצומצם ואני מרגיש שאני לא מממש את עצמי מבחינה רגשית, בין היתר גם בגלל שאני עסוק יותר בלימודים. יש לי אב ביקורתי, ובסך הכל אני מרגיש שיש לי הרבה מה לומר, אבל אין כל כך מי שישמע בלי ביקורת. הייתי בטיפול בעבר, קיבלתי כלים,אבל גם צעקות, רק בגלל שבדיעבד התברר שמה שברור לפסיכולוגית לא ברור לי.פסיכולוגית ידועה, שגם אני מעריך, אבל בכל אופן כבר לא יכולתי לשבת שם יותר. אני מוכן לשמוע אבל לא מוכן להיות מושפל.אשמח לשמוע מה דעתך. בברכה,

שלום אודי, תודה על תגובתך.העלת דמעות בעיני.לא שלחתי תגובה עד היום,אבל למעשה כתבתי ומחקתי ועלו בי הרבה מחשבות בעקבות תגובתך.לגבי שאלתך:אני חש שקשה לי מאוד לפתוח שוב את הקשר עם ההורים, וזה לא כל כך טראומטי כמו שזה נשמע.דיברתי על העניין בטיפול במשך שנה שלמה עד שכבר כעסו עלי בגלל זה.בכל אופן,הנקודה שהעלית על הצורך ברוך הדדי נראית לי נקודה נכונה מאוד, נראה לי שאני חש בסימפטומים כבר מזמן,אבל להגיד את הדברים בדיוק כך עדיין לא אמרתי.אני מנסה ללכת קדימה בהקשר לכך.האפשרויות שעולות לי כרגע הם לחפש חברים טובים באמת שיהיה לי עם מי לשפוך את הלב או אפילו סתם לדבר.יש לי הרגשה שדווקא בדרך הוירטואלית אפשר להכיר אנשים טובים וליזום פגישות ואולי להגיע לקשר טוב ולפתיחות שלא ניתן להגיע אליה עם חברים מהיום היום.העניין האירוטי עדיין מציק לי וזו הסיבה (אולי הסימפטומטית)המרכזית שבעקבותיה פניתי לפורום שלך. הגעתי אליו עקב טריגר של התקשורת שעורר בי העניין הזה, אבל כמו שכבר אמרתי אני מרגיש שהקטע המיני לא ממש מענייו אותי, דווקא החום והאהבה,היכולת לקבל ליטוף אמיתי וגם ללטף (כשאדם מלטף מישהו אחר הוא גורם לעצמו להרגיש טוב,יש עלייה של ההורמונים בדם. ואת זה קראתי רק אתמול בחומר שאני אמור לדעת לעוד שבועיים). בכל זאת,אחרי כל הדברים האלה קל לי יותר להגיד כמה מילים על ההורים: לגבי אמא- אמא תמיד חיבקה אותנו וגילתה אמפתיה, היה נוח להתייעץ איתה, לבכות וגם לדבר.עם זאת, אני חושב שיש גם בה פן של סטרס מסוים לפעמים.היום קשה לי יותר לנהל איתה שיחות פתוחות כיון שלא תמיד היא מסוגלת לתת את אותה האמפתיה כמו בעבר וגם כיון שהיא טרודה יותר. לאחותי (היום בת 22) הפרעה פסיכיאטרית מסוימת, למרות כל הסימפטומים הדרך לאבחנה קשה מאוד, ורק עכשיו יש סיכוי לאיזון טוב יותר. לגבי אבא- תמיד היה בלחץ (התמתן קצת בשנים האחרונות).רק לפני מספר חודשים החלטתי שאני לא פונה אליו יותר: כל פניה אליו בעיניו היא התקפה, או שמה שאני אומר כבר היה ידוע מזמן.קראתי ספר שעוסק בשיטה הקוגניטיבית והוא עוזר לי היום מאוד בין השאר גם לא לחוש רגשות אשמה. לסיום, אני רוצה מאוד להודות לך על הקריאה,זה ברור שזה עדיף על יומן ובאופן מסוים יש כאן היבטים שטובים יותר מפגישה פנים אל פנים. אשמח לשמוע מה דעתך על מה שכתבתי וגם על העניין האירוטי אולי בעזרת שאלות מכוונות. תודה רבה! טל

אודי, מעניין שהצלחת 'לעלות' על זה. הבחנתי בזה בערך שבוע אחרי שהענקתי לעצמי את השם החדש. במודע התכוונתי כמובן לאסוציאציה המורבידית שלו על המוות והרפיון (ר.פ.ה). אבל אני מסתובבת כבר שנים עם הידיעה שבתוך הכאב יש את הפוטנציאל לריפוי ולא מצליחה להכין לי שיקוי מרפא. אולי רק כוס תרעלה שאני עומדת לשתות בקרוב. את כוח הריפוי שלי אני מפנה לאחרים. לא מצליחה לרפא את עצמי. איש לא הצליח עד היום ואיש לא יכול- רק אני. ואין לי כוח יותר. לא מצליחה. לא רוצה יותר. לא חייבים להמשיך. זה מעגל שאין לה סוף. צריך לחתוך אותו. לא כולם נולדו עם כוחות חיים.

שלום, אני סובלת מחרדה לקראת נהיגה הבא לידי ביטוי במיחושים גופניים, כאבי בטן,בעיות שינה, חוסר שקט ועוד. אני נמנעת לחלוטין מנהיגה, מה שמגביל אותי מאד בחיי היום יום. כיצד אני יכולה לטפל בזה? אני מודה לך מראש על התייחסותך המהירה.

שלום רב לך נעמי, למרות שחסרים לי מספר פרטים לגבי חרדת הנהיגה שלך כמו: האם יש לך רשיון? כמה זמן ? בת כמה את? מתי התחילו התקפי החרדה וכד' מנסיוני ניתן בהחלט לעזור לאדם הסובל מחרדות בכלל וחרדת נהיגה בפרט ללמוד תוך זמן קצר כיצד להתגבר ולהתמודד בהצלחה איתן. הינך מוזמנת לבקר באתרי WWW.GLIKSMAN.CO.IL לצורך קבלת מידע נוסף. אשמח להתעדכן בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן 0546670570

חרדת נהיגה ניתנת לפתרון דווקא בגלל הקשר הגופני. נהיגה מחייבת רמת קורדינציה מסויימת שניפגעת בזמן חרדה. הטיפול שאני מציעה מאפשר לך לשלוט בגוף ולדעת איך להתנהג בקושי שעולה. פרטים באתר שלנו www.goofbetnua.co.il בספטמבר יתקיים מפגש היכרות - את מוזמנת!

שלום רב בן זוגי לאחרונה קרא מאמר על הפרעולת קשב וריכוז והגענו למסקנה שיש מקום לאבחון. התחלנו לברר את הנושא אך עולה אצלו התנגדות לאבחון בשילוב של תרופות כמו ריטלין. האם ניתן לאבחן ללא טיפול תרופתי? אם כן היכן תודה

שלום לכולם !!! אבקש את עזרתכם בהתמודדות עם הבעיה בתי בת ה 8 סובלת זה מכבר חודש ימים מסיוטי לילה עקב חלומות ופחדים מנחשים ונחשי ענק כתוצאה מצפייה בערוץ הטבע של נשיונלגיאוגרפיק היא אינה רוצה ללכת לישון לבד ומעונינת לישון איתנו ההורים ניסינו להסביר לה אך ללא הועיל האם יש לכם מס' רעיונות שיעזרו לנו להתמודד עם המצב החדש

מה עושים? יש חדשות טובות...עוד כמה ימים יש לי שוב חנות,עבודה.סוף סוף אחרי ארבעה חודשים דברים הסתדרו ברגע האחרון ממש. הבעיה שאני לא יכולה למחוק את כל מה שקרה בינתיים. רק לפני כמה ימים תכננתי איך להתאבד.הלכתי ביום ראשון לטיפול כדי להפרד ממנו סופית ואמרתי לו את זה גם.בדיון נטול רגשות הוא הצליח לגרום לי ללכת צעד אחד אחורה,לדחות את המועד. מבחינה היגיונית אין לי כבר סיבה כרגע למות. ההיפך...לפניי עכשיו הזדמנות להתחיל מחדש. הבעיה היא שמבחינה נפשית אני כבר מתתי ביום שההחלתה להתאבד נפלה. כדי להקים שוב עסק חדש אני צריכה כוחות שאני לא יודעת מאיפה לקחת אותם. אין לי זמן להחלים עכשיו.יש לפניי הזדמנות חד פעמית ואני לא מצליחה לתפקד. בבקשה תגיד לי מה עלי לעשות. אור

תודה אודי. עמוק מהלב.

היי אודי , רציתי לדעת איך אתה כמטפל היית מרגיש ונוהג כלפי מטופל שלך שהיה מפתח אלייך תלות מאוד חזקה , וכל הזמן היה רוצה להגדיל את תדירות הפגישות ומנסה ליצור איתך קשר בין הפגישות . איך היית מגיב במצב כזה ? ומה אתה חושב שהיית מרגיש כלפי אותו מטופל ? ואם אתה חושב שזה לגיטימי שקורה דבר כזה בטיפול ? ואל תשאל אותי למה אני שואלת את השאלה :) תודה

שלום, האם שיטת הביו פידבק יעילה גם במצבי חרדה פוסט- טראומטים המלווים בדיכאון קשה (המטופל תרופתית וכנ"ל לגבי חרדה). במה כדאי להתחיל? האם בטיפול קוגניטיבי- התנהגותי או ביופידבק או בשילוב של שניהם. הדכאון והפסימיות מצליחים איכשהו להיות ברי שליטה, אבל כרגע החרדה היא הגורם המקשה מכל והופך את היומיום לאיזו פצצה מתקתקת.

שלום רב לך לשאלה במה כדאי להתחיל = תרופות או טיפול קוגניטיבי התנהגותי תשובתי היא: על פי תאורך רצוי לפנות תחילה לרופא פסיכיאטר על מנת לבדוק את רמת החרדה יתכן ויהיה צורך להשתמש בתרופות בשלבים הראשונים על מנת לאפשר הכלה של טיפול ביופידבק , אישית אני מאמין כי ברוב המקרים ניתן לשלב את שיטת הביופידבק עם טיפול תרופתי ובשלב מסויים לנסות להפחית את מינון התרופות ובכך את התלות בהם. אשמח להתעדכן בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

תודה על תשובתך, מכיוון שאני כבר נוטל תרופות שאלתי היתה במה כדאי להתחיל קודם בביו פידבק או בטיפול התנהגותי? או אולי משהו אחר.

שלום, אני סטודנטית לפסיכולוגיה באונ' תא, במסגרת אחד הקורסים נתבקשתי לכתוב עבודה הדנה באחד מן התחומים העוסקים בקשר המורכב שבין הגוף לנפש. חשבתי לעסוק בפיברומיאלגיה, נושא המעסיק אותי רבות מכיוון שאמי סובלת מכך. רציתי לשאול בעצתך לגבי הרלוונטיות של הנושא לקשר שבין הגוף והנפש, לגבי מאמרים מקצועיים העוסקים בתחום ולגבי גישת הביו-פידבק. תודה, דפנה.

שלום רב לך דפנה, הקשר בין הגוף והנפש הוכח כבר לפני שנים רבות. יש כמובן דיאלוג בין הגוף והנפש כשמדובר בכאבים בכלל ובכאבים שאובחנו כתוצאה מפיברומיאלגיה. כפסיכותרפיסט העובד על פי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית בשילוב שיטות שונות כגון ביופידבק,EMDR EFT NLP NMT,Hמצאתי כי ניתן ללמד אדם להעלות את סף וסיבולת הכאב שלו. הינך מוזמנת לבקר באתריwww.gliksmna.co.il ולעיין במספר מאמרים רלוונטיים שפרסמתי. אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום אשמח אם תוכלו להמליץ לי על פסיכולוגית (אני לא רוצה לעבוד עם גבר) באזור אילת שמתמחה בהפרעת אישיות גבולית.

הי אודי היום הזה מתחיל לא טוב קמתי בהתקף חרדה מטורף. הרבה דברים שאני צריכה לעשות ומרגישה משותקת..מה עושים? ....יום נעים אופיר

שלום רב! בת דודה שלי חולה ב"הפרעת אישיות גבולית".היא היתה מאושפזת מספר פעמים בעבר בבית חולים לחולי נפש. היא נוטה לחתוך את עצמה מתוך שנאה כלפי עצמה. ביומיים האחרונים היא מאיימת בהתאבדות והיא נשמעת מאוד רצינית בכוונות שלה. היא טוענת שהיא מונעת מעצמה כי היא רוצה לראות אותי בפעם האחרונה ולאחר שניפגש היא תתאבד. אני שוקל לערב את אמא שלה ואפילו את המשטרה. אין לי מושג מה עושים במצב כזה,למי ניתן לפנות? מבקש עזרה

שלום רב לך, אני מבין היטב את מצוקתך ודאגתך ובמיוחד את תחושת חוסר האונים שלך. אני ממליץ לך 1 . לפנות בדחיפות לקבלת עזרה רפואית פסיכיאטרית. 2 . ליידע את מחלקת הרווחה שבעיר מגורי בת דודתך. 3 . ליידע את אימה שלה. אשמח להתעדכן בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום אודי היקר!! נמאס לי כבר. קשה לי בלעדיה. ולפעמים אני מרגישה שאני בוגדת בה עם המחשבות שלי. הייתי אצלה בטיפול שלוש שנים עד שיום אחד בלי שום התראה מוקדמת היא חלתה. אפילו ראיתי אותה יום אחד שהייתי בביה"ח בלי שיער ורזה כמו שלד. נסיתי להראות שהכל בסדר אבל היה לי נורא קשה לראות אותה ככה סובלת. הזמן עבר והמשכתי(יותר נכון התחלתי) טיפול אצל פסיכולוג אחר. בהתחלה היה נורא מוזר וכל הזמן עשיתי השוואות ולא התחברתי אליו בכלל אבל בכל זאת נתתי לזה עוד צ'אנס. עכשיו דווקא זה השתפר. הגעתי כבר למצב כזה שאני חושבת שמבחינה מקצועית הוא הרבה יותר טוב. זה לא נעים אני מרגישה לא טוב עם המחשבה הזאתי. זה כאילו אני מרגישה שזה היה לטובה כל הסיפור הזה. אני גם מרגישה לא נעים שלא שמרתי איתה על קשר. אולי הייתי צריכה להתקשר לשאול מה שלומה? עכשיו עברו כבר 5 חודשים וניסיתי שבוע שעבר לתפוס אותה כמה פעמים והיא לא ענתה לי. אני נורא דואגת לה!! אני משתגעת כל הזמן חושבת אם קרה לה משהו..אוף...

לפני מעל שנה הכרתי בחור, דרך חברים משותפים, הוא היה בחור מקסים, מצחיק, אהוב מאוד. בשלב מסוים התחלתי להתעניין בו מעבר לידיד, ובאמת לאחר 5 חודשים נהיינו חברים. כבר מההתחלה, מהשבועיים הראשונים התחילו מריבות על בסיס קנאה. מהר מאוד התחלתי להבין שזה עבר את הגבול, שדברים כבר היו ממש לא נורמלים. היה ממש מעקב עלי במשך כל היום, מיליון טלפונים, מליון שאלות, עם מי דיברת, כמה זמן, על מה את והחברה דיברתן, וכו'.. אחר כך זה עבר שלב ובו הוא היה מגדיר לי מה בדיוק מותר לי לדבר עם החברות האישיות שלי ומה לא. אני בחורה שמאוד חשוב לי עצמי והחופש שלי, ובחורה די חזקה. נלחמתי בו בכל הדברים הקטנים האלה, והריבים הגיעו לרבים יומיומיים, בושות בפני אנשים. אפילו בפני המשפחות. מהר מאוד החלטתי לעזוב, והוא לא נתן לי, מליון שיחות, הטרדות לקו בעבודה, דרך החברות שלי, הגעה אלי הבייתה בניגוד לרצוני, והייתי נשברת מחפשת קצת שקט וחוזרת אליו. ושוב סובלת, בדיוק אחרי יום. נכנסה בו קנאה אובססיבית לגבי העבר שלי, והתחיל בשאלות חודרניות, ובקשות מוגזמות בעיני בענייני סקס. כמו כן ביקש שהחליף את מספר הטלפון שלי למשל, והאשים אותי בכל מיני פלרטוטים שלא היו קימים! עם חבריו ואף עם אחיו. ניסתי להפרד שוב ושוב, ואף מול אביו ביקשתי שיעזוב אותי לנפשי, ושוב אני פשוט לא מצליחה. איני יודעת אפילו איך להסביר. הוא לא מרפה, בצורה מאוד כפייתית ואובססיבית. ושוב אני חוזרת כי אני לא יכולה לשמוע אותו, לא יכולה לשאת את הבושות יותר, אבל כל זה בידיעה שאני פשוט לא סובלת אותו ושאני כבר לא אוהבת אותו. אנא עזרו לי, איך להתנתק מהבחור הזה? איך לגרום לו לעזוב אותי כבר לנפשי. אפילו איימתי במשטרה ולא עזר. חשוב לי לציין שאחת הבעיות היא שאני לא רוצה שאף אחד ידע, לא משפחתי ולא חבריי... רוצה לסיים עם זה כבר ובשקט. אבל הוא לא מרפה, פשוט מטריד אותי.

אני מעוניינת לדעת בגלל מקרה שקרוב אלי, האם דיכאון יכול להיות מלווה בכאבי ראש? במידה וכן, מה הדרך לטיפול במצב?

לאודי, כוזבת- לא המבט שלך, הוא באמת רואה- אלא התחושה שלי שהמילים שלי מתעתעות בסביבה (ולפעמים אפילו בי). שהשטף שלהן יכול ליצור רושם מוטעה של כוח ותנועה. שקשה לי איתן לבטא באמת את השבר כי יש בהן משהו מסיח דעת. שהן יכולות להפוך בקלות לחרוזים שאתה בוחר אותם לפי צבעים. רפאים

טימי הי, פעם אחרונה חזרת מבילוי משעשע בבית קברות... מקווה שאת בטוב י.

טימי יקרה גם אני תוהה.. שואלת לשלומך.. אם זה זמן שלא מתאים לך להיות כאן, זה כמובן בסדר.. רק תדעי שמחכים לך כאן.. תחזרי כמה שיותר מהר.. מקווה שאת מרגישה טוב, ואם כרגע קצת פחות - שישתפר כמה שיותר מהר.. שיר

שלום אודי הפסיכולוגית שלי לא אוהבת לספר על עצמה דברים אישיים. היא מחזירה את זה אלי לבדוק מאיפה זה בא אצלי. לאחרונה בדקתי את השם שלה בגוגל ומצאתי שמשרד הבריאות רצו לשלול את רישונה לעסוק בפסיכולוגיה. במה שראיתי באינטרנט לא היתה כתובה הסיבה. אני נורא מודאגת. שואלת את עצמי האם זו זכותי לדעת מה קרה שם או שזה נכלל בתחום הפרט שלה. יודעת שהיא תכעס ולא תענה אם אשאל. זה שרשיונה לא נשלל לא מנחם, זה לא מרגיע אותי וגורם לי להרגיש בטוחה, תמיד יש כל מיני סיבות משפטיות או טכניות בהן אדם אשם יכול להמנע מהכרזתו ככזה. מדאיג אותי ומלחיץ אותי. מה דעתך? מה אני יכולה לעשות? האם זכותי לדעת מה היתה הסיבה לכך שניסו לשלול את רישיונה? המון תודות דורית

אז זהו.. מרגישה מיותרת. מרגישה את העולם הודף אותי ומתעתע בי - פעם נדמה רצויה ופעם ברור דחויה. הכל כל כך מעורער. אף אחד לא אוהב בכיות ודכאונות .. גם כאן. אפילו כאן! . מיותרת. מיותרת מיותרת מיותרת. זה שמי השני.

מיקה הי, סליחה שנדחפת... אבל הפעם היה נראה לי שלא כתבת רק לאודי אז הרשיתי לעצמי. הרבה פעמים כאן בפורום המילים שלך נגעו ודיברו אלי. ובטח שיש כאן מקום ומותר לבכות (מקווה שזה לא יומרני מצידי) שלך י.

תודה. מוצאת שלעיתים קרובות מתעלמים ממני (וזה כן כוון לאודי) וכאן הקושי יודעת שהמשיכה היא להומור, ליצירה, לשנינות ואת זה לצערי לאחרונה איבדתי. גם כשמחפשת חמלה, גם כשנחשפת, לא מרגישה שזה מגיע אליו.. הכי קשה שהוא אפילו לא שם לב לקיומן של הודעותיי ולא שהוא מתעלם בכוונה. וסליחה אם במקרה אודי הפעם אתה קורא, שמדברת עליך ולא אליך. ושוב תודה ילדה-אישה , תודה שהתייחסת . זה בכלל לא מובן מאליו. (מיקה)

מקוה שלא פגעתי. כשאני במצולות אני רואה הכל אחרת.מוגזם ואף מעוות. מקווה שתבין.. סליחה.. ותודה

מיקה יקרה מאוד רציתי להגיד לך, רציתי שתדעי.. את בכלל לא מיותרת.. להיפך.. גם אני קוראת אותך כל הזמן.. כמעט תמיד מוצאת את עצמי מתחברת אלייך ולדברים שאת מעלה.. מודה שכשאני מסתכלת על עצמי, אני מרגישה כמוך.. שאנשים לא אוהבים בכיות ודכאונות.. ולכן אנשים לא אוהבים אותי, במילים עדינות.. אבל כשאני קוראת אותך, אני יודעת, מיקה, אני יודעת בוודאות, שזה לא נכון.. אני יכולה להגיד לך שאת מאוד רצויה ויש לך כאן מקום, ואת מביאה איתך המון.. ולכל דבר שאת מביאה איתך יש המון משמעות.. את לא מיותרת! מבטיחה לך. שיר

מה שכתבת מרגישה שזה הדדי - מרגישה ממש חיבור עמוק אלייך. (מקוה שאצליח להרגיש רצויה...כנראה זו בעיה שורשית שלי.. ובעיה שמגשימה את עצמה(!) כמעט בכל מקום..). הרבה תודה על כל מה שכתבת. נ.ב מצטרפת למילים שכתבת לטימי ומקוה שמרגישה טוב ושתחזור במהרה..

אין מוצא!- קצת קשה להסביר את התחושה הזו, אבל- המקום אליו הגעתי,הוא ללא מוצא! כמו מוצמדת לקיר, הקנה נוגע ברקה. והאצבע על ההדק! לא פוחדת מהבום- מייחלת לו. סופרת שוב ושוב, אחת שתיים שלוש... עוד אין בום, אבל גם לא נסיגה. עוצמת עיניים, ולופ של סרטים רצים לי בחושך. לא יכולה לזוז, משותקת. והציפיה למה שיבוא בכול מצב, ארוכה ומייגעת. מרגישה- שלא רק רואה את הסוף, אלא- שהוא נוגע בי. ולא יכולה שלא לחשוב, שסוף סוף משהו טוב, נוגע בי! אחת שתיים שלוש... ובום! שיגיע ויגאל אותי. שהשקט יהיה בתוכי- ורק השקט!!! לא להרגיש עוד= למות!!!

אודי הלב שלי נשבר אליו כמו גלים שנשברים אל צוק אני מתגעגעת לחוף רך וחמים כזה שאפשר להיספג אליו בעדינות להיבלם, ללחוש לדבר לנשום אני טובעת בגעגוע הזה http://www.youtube.com/watch?v=rIFTtmNNnVg אופיר

שלום לאחרונה אני שואלת את עצמי מדוע פסיכולוגים ופסיכיאטרים חושבים שהם יכולים לעזור לבני אדם להבריא? אולי הם יכולים לעזור בבעיות "לייט" אך לא במצבים מורכבים. למה אני שואלת? מזה 6 שנים בטיפול פסיכולוגי עקב דיכאון וחרדה. אני מטופלת ממושמעת. לא מפסידה פגישות, עושה את כל המוטל עליי, משקיעה מאמצים כדי להשתפר, מטופלת אצל פסיכולוג מקסים, לוקחת תרופות בתקופות בלתי נסבלות. נכון, אי אפשר להגיד שלא חל שיפור. אני לא פוסלת לגמרי את הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי אך אחרי טיפול כל כך ארוך אני לעתים קרובות נופלת לתהומות עמוקים עד כדי חוסר רצון לחיות. לפעמים נראה לי פאנשי מקצוע בתחום הזה כולם משתמשים באותה "השפה" ואפילו חברי הפורום נראה כאילו נדבקו באותה השפה והדברים נראים לי כמו מנטרה שחוזרים עליה. אני מרגישה אובדת עצות וכבר לא יודעת מה לחשוב... נטלי

אני גם תקופה ארוכה בטיפול , לפעמים אני מרגישה שדווקא עם היא הייתה קצת פחות פסיכולוגית ויותר מדברת איתי כמו בן אדם אמיתי אולי זה יותר היה עוזר לי . וכן גם אני קצת כועסת "שרימו " אותי שהתחלתי טיפול וחשבתי שזה יעזור.

  "הביטי", אמרה פיורי, "מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים. מעולם לא הבטחתי לך צדק מוחלט... ומעולם לא הבטחתי לך שלווה או אושר. עזרתי ניתנת לך בכדי שתוכלי להיות חופשייה ללחום למען הדברים האלה. המציאות היחידה שאני מציעה היא אתגר, ולהיות בריאה פירושו להיות חופשייה לקבלו או לא, בכל דרגה שאת מסוגלת. אף פעם איני מבטיחה שקרים, ועולם גן הורדים של השלמות הינו שקר... וגם שעמום". (פיורי, הרופאה הפסיכיאטרית, פונה למטופלת שלה - נערה בת 16 חולת סכיזופרניה. מתוך: מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים" / חנה גרין) ותוספת לך, נטלי יקרה - בתוך התהומות והמחשכים יש נטייה לראייה צרה מאד שכזו, וכשהיהירות אומרת את דברה מתעצמת תחושת חוסר הישע והייאוש; התקווה היא שעם הטיפול תדירות הנפילות תצטמצם, כך גם עוצמתן ומשכן. וזה המון. יום נעים, (סוריקטה)

מאז המקרה עם אבא יש לי שוב פלאשבקים מאז... ברגעים הכי לא צפויים הוא שוב נוגע בי שוב לוחש לי שזה לא בסדר כי הוא אבא שלי ואני מרגישה כל כך אשמה,פוחדת,חולה... זה לעולם לא יעבור?אני לא רוצה להרגיש יותר. ותודה לרפאים על ההבנה והאיחולים.

הי אודי, אני לא יכולה לכתוב כל הזמן בשמי... אל תיפגע.. צריכה קצת מנוחה ורוצה-לארוצה בקשר.. אז היום אני בלי שם.. זה או לכתוב בשמי במקום אחר, או לכתוב כאן בשם אחר.. לא מצליחה אחרת. היום זה יום קשה קצת... סבתי נפטרה במפתיע לפני שבוע והיה שבוע שבעה ארוך ומעייף.. ובמקביל, מיד לאחר שקמה אימי מהשבעה על מות אימה, נסעה לביה"ח להיפגש עם אונקולוג.. לשמוע מה בפיו על הגילויים החדשים שהתגלו (שוב) ב??ריאה. (עוד לא יודעים לבטח מה טבעם). אין לי מושג איך היא עושה את זה.. איך היא מחזיקה את עצמה כל כך בגבורה.. איך היא יכולה גם לשמוח ולצחוק, גם לאהוב אותי ולהיות רכה כל כך כלפיי, וגם לשתף אותי כל כמה זמן בכמה המות של אימה מפתיע אותה בעוצמתו? כמה קשה לה.. איך היא יכולה במקביל לספר לי על סטטיסטיקות נוראיות שהיא קוראת על אחוזי חיים ומוות בענייני סרטן? אני לא יודעת איפה היא שמה את פחדי המות כשהיא צוחקת, שרה ורכה.. אני חושבת עליו הרבה מאוד, על הסוף.. גם כשאני נוהגת אני מוצאת את עצמי ממש רועדת מפחד. עמדתי אתמול ליד תלולית החול הקטנה שנשארה מסבתי, דמיינתי אותה שם למטה בחושך ולא יכולתי להאמין.. היה לה עור כל כך רך, לסבתא שלי, עדין ומקומט, אבל רך.. והפנים העגולות שלה.. כל כך רכה היא הייתה, סבתא שלי, ואיך היא מסתדרת שם למטה, עם כל האבנים הכבדות והחול? ואיך נשמעים צעדים כשאתה שוכב מתחת לאדמה? קשה להאמין.. האם כך תראה גם הלויה של אמא שלי? ומתי היא תהיה? האם המוות של סבתי היה כדי להרגיל אותי לרעיון של זה של אימי..? האם זו הייתה חזרה גנרלית? אני עצובה ומפחדת מאוד.. יש רגעים שאני חושבת באופן מאוד מסודר ושיטתי על מה צריך לעשות אם אמא שלי תמות. זה לא יקרה היום או מחר, אבל... כמעט הקצבתי לזה זמן, אבל אין לי אומץ. האם אני באמת יכולה לחיות את חיי ללא אמא? אני לא בטוחה שלא אקפוץ למעבה האדמה איתה.. לא בטוחה שאני כל כך הטיפוס של אלוהים, אבל היום יוצא לי למלמל את המילה הזאת "אלוהים" בתחינה עצובה יותר מפעם אחת. אולי מחר ארגיש קל יותר... זה היום הראשון מחוץ לבית השבעה והכל קצת מוזר.. יהיה בסדר ביי בנתיים

הי אודי, היום היה יום עצוב... התקשרתי הביתה לדרוש בשלומה.. עוד אין חדש לגבי הסרטן.. אוחח.. איזו מילה נוראית זו.. היא עייפה כל הזמן, כך היא מספרת.. אין לה כוחות לצאת מהבית, לבשל או להיות ערה יום שלם ברציפות. סיפרה שהטלפון צלצל היום בבוקר, ב-9, בשעה שבה סבתי, אימה, הייתה נוהגת להתקשר לאחל בוקר טוב. היא ישבה והתבוננה בטלפון המצלצל כמה רגעים, מתקשה לעכל את החסר או את עומק הגעגוע. זו הייתה אחותה.. אימי ביקשה שלא תתקשר יותר בשעה זו. כואב לי הלב עליה.. היא בכתה קצת בטלפון היום, וגם אני, אמרה שהיא עייפה ושהיא לא יודעת איך תתמודד, אם זה אכן סרטן. לא עיתוי מוצלח בכלל, אם יש דבר כזה עיתוי מוצלח לסרטן.. ואז סיפרה לי שבת דודתי ניסתה להתאבד. השאירה מכתב בו כתבה שהיא עייפה מחייה, שהיא מרגישה שגם ביתה הקטנה אוהבת אותה פחות ופחות עם הזמן, בלעה המון כדורים ושתתה הרבה יין. בעלה מצא אותה ועכשיו היא מאושפזת. הכל כמו סלע על הלב.. כבד לחשוב שיכולתי להתבשר היום גם על מותה.. כואב לי הלב.. אני קצת מנותקת מהסביבה שלי בימים האחרונים. שותקת הרבה ומחייכת מעט.. לא יודעת למה אני מספרת לך את כל זה.. אולי סתם כי בא לי לדבר קצת. אולי כדאי שאלך לישון, להתראות בנתיים, לילך

אני מכין עבודה בפילוסופיה של המדע, ואני צריך לדעת, האםרוב הפסיכולוגים הם מוניסטים או דואליסטים? האם המוניסטים עובדים יותר עם נוירולוגים וחוקרי מוח? תודה

אודי היקר, כתבת לי שאולי איבוד הטעם זמני והוא יחזור. אני מקווה. העניין הוא שאני מרגישה שיש טעמים שלא הכרתי בעבר. יש מגוון חדש של תחושות, רגשות, ניואנסים. כתבה לי טל כאן למטה - תתאהבי מחדש בבעלך. הבעיה שלמרות שאני מאד אוהבת את בעלי, הרגשות במקרה הזה אחרים. זה לא מקרה של חוסר בריגוש אחרי 10 שנים ביחד. זה לא רגשות שהיו ובגלל השגרה ירדו. יש לנו מערכת יחסים טובה ואינטימית ואוהבת. אבל כאן זו סקאלה אחרת של רגשות. מן תחושה שמי שאני איתו מעולם לא הייתי. לא ידעתי שאפשר שאהיה ואפילו לא ידעתי שזה חסר לי. וגם שמי שהוא לי הוא כל המגוון הזה. יכול להיות שאם זה לא היה הדדי, זה לא היה מגיע לכאלה עוצמות. אלא היה יכול להיות טיפול עוצמתי ולאפשר באמת את המרחב הזה בו היינו בהתחלה. תודה על התמיכה היא חשובה לי בחקירה הזו שאני עושה טליה

היי טליה, סתם ככה עבר לי משהו בראש.. את מדברת על עוצמות ורגושים שמעולם לא הכרת, ואני חושבת שמדובר בסוג של תופעה, שהוא בבחינת, "מים גנובים ימתקו.." שהעוצמות מתגברות ביחס שווה להבנה שאין סיכוי לממש את אותה אהבה. זה טבעו של עולם וטבעו של אדם, ובטח לא משהו, שהוא ספציפי רק לך. ואולי יש בזה משהו מן הנחמה כשמנסים להבין את זה בהגיון, ובכך לתרום במשהו כדי למתן או לרכך מעט מן העוצמות והרגושים שלא נותנים לך מנוחה. (עד כמה שאני מתרשמת) יכול להיות שלא תסכימי איתי, וגם זה בסדר. גליה.

הי גליה, תודה על התמיכה. מרגישה שאת כאן וזה עוזר. אבל, לא חושבת שזה המקרה. כתבתי כאן שלא מדובר בריגוש. ולא מדובר במערכת יחסים שאיבדה את הריגושים בגלל השגרה. יש לי מערכת יחסים טובה.היו לי הזדמנויות לבגוד - מיים גנובים מרגשים מאד ולא שתיתי מהם. העניין הוא (עד כמה שאני יכולה להיות מודעת לעצמי) שמצאתי איתו משהו שלא היה לי קודם ולא ידעתי שאין. טליה

בעיתון לאישה - ב"המכתב שלא נכתב" מפורסם מכתב שכתבה מטופלת למטפל שלה. מרגש ביותר. סיגל

הי סיגל, נעלמת. חיפשתי אותך. מקווה שאת בסדר ומצליחה לא ליצור קשר איתו. ספרי איך את? תודה על ההפניה לכתבה, כאן ולמטה. לכבודך הלכתי להציץ בלאשה אצל השכנה. כשראיתי את המכתב חשבתי שאת כתבת אותו. כי הסיפור דומה וגם כתבת לי בעבר שכתבת מכתב כזה בלאשה. אבל יתכן וזוהי מישהי אחרת. בכל אופן מאד מרגש טליה

אכן זו אני סיגל

היי אודי... דווקא המבט הלא מוחשי שלך מצליח לראות אותי טוב יותר מכל המבטים האחרים וזה מעביר לי תחושה מוזרה שכמובן רוצה להבין ולפענח את פשרה. ואז שתי אופציות מונחות לפני: א. או כפי שסברתי בכותרת ובזיקה ל"חוש השישי"- יו סי דד פיפל. ב. או שאני מוחשית ונראית כ'חיה' רק כשאני כותבת או עוסקת ביצירה. ואז ההתרשמות מהכתיבה שהיא כביכול מייצגת אותי- מוטעית, כי יש בה תנופה וכוח, כי אני מחוייבת לאיזשהי בהירות על מנת שיבינו אותי. שקשה יותר איתה לשלוח רסיסים כאוטיים של יאוש בחלל. כתיבה מחייבת אותך לאיזה סדר, ארגון, מיון, קטגוריות ואפילו איזה עידון מסויים ועיבוד- שאולי אתה צופה בעצם בתוצאה כוזבת של קיצור תהליכים...??????????????????????????????????????????? ובשורה תחתונה- אתה יותר מדי אופטימי לגביי... תודה לך על המבט ))))))))) )))))))))רפאים))))))))) )))))))))))

האם מות הורה של האם בזמן היריון משפיע על העובר? האם יש מחקרים שמראים השפעה כלשהיא? למשל שהעובר יהיה יותר מועד לחולי/אלרגיות? יותר רגיש?

יש לי ילד בן 2: הוא קשור יותר מידי לאימו. לדוגמא: אם כל המשפחה באוטו. והאמא יוצאת מהאוטו והיא לא בטווח ראיה שלו. הוא תוך שניה פורץ בבכי היסטרי למרות שאני ואח שלו באוטו. לאחר מספר דקות הוא ירגע.כאשר אנו משחקים איתו. לעיתים קרובות בבית הוא מחפש אותה. ואם היא במקלחת למשל ( הדלת סגורה) הוא בוכה בהיסטריה למרות ששוב הוא איתי ועם אחיו. האם תופעה זו ידועה (הוא כבר בן 2). ? והאם זה עובר עם הזמן או דרוש טיפול מיוחד ??

שלום בעבר חוויתי דיכאון שבוגדר בינוני בזמנו .הייתי בטיפול פסיכולוגי שעזר לי חלקית הייתי אצל פסיכיאטר באבחון שהציע לי לקחת תרופות וסירבתי עכשיןו אני מרגישה שהכל חוזר עם כל התחושות הרעות.. אני יודעת שאני צריכה גם תרופות וחשוב לי לדעת האם בעזרת תרופות אוכל להגיע להחלמה מלאה והידכיאון לא יחזור? איזה תרופה או סוג של תרופה אני צריכה? בת 35 תודה

גם אני בעברי סבלתי מדכאון לאחר מחקר וכמה פסיכולוגים מצאתי כי שיטת ה CBT (טיפול קוגנטיבי התנהגותי) מתאימה לי ביותר, השיטה מתרכזת בהווה ולא בעבר. שיטה ממוקדת וקצרת טווח שבעזרת עבודה עצמית וטיפול במהות הבעיה עזרה לי להתגבר על הדיכאון ולהבין היכן היו שורשי הבעיה [*** על מנת לשמור על כללי הפורום הושמטו פרטים פרסומיים. אודי***]

שלום רב, יש לי בן זקונים בן 21, חייל שלאחרונה ראיתי כי הוא משוטט באינטרנט באתרים העוסקים בסאדו-מאזו.ממש נחרדתי, זרקתי לו משהו בנושא והוא אמר שאין לו מושג על מה אני מדברת...אך מאז ראיתי כי הוא ממשיך לשוטט באתרים הללו. אציין כי בני גדל בבית רגיל מלא אהבה,וראה זוגיות טובה אצל הוריו ואחיו הגדולים שנשואים.כמו כן לא נראה כי הוא עובר תקופה חריגה או משהו בסגנון שאלתי היא- ממה נובע העניין שלו בנושא זה? ואיך לדבר איתו מבלי שידע שנכנסתי למחשב שלו? אשמח לתשובה מפורטת ככל האפשר

רועדת... אין אין אין מוצא!!!

לא מצליחה לעבור...

בסוף? לא קצת מאוחר מידי?

הי אודי, כבר כחודשיים מאז עזבתי. הכאב נמשך אבל הוא נסבל. מה שקשה לי במיוחד הוא אבדן התשוקה והטעם. זה מזכיר לי פעם כשבעקבות מחלה שהייתה לי איבדתי לתקופה מסוימת, כמעט לגמרי את חוש הטעם והריח. זה כאילו אתה יכול לעשות הכל בדיוק אותו דבר. אתה לא מוגבל בכלום אבל שום דבר לא אותו דבר. כאילו איתו חוויתי עוד טעמים נוספים שלא ידעתי על קיומם אפילו ועכשיו הם אבדו לנצח. טליה

אם אני זוכרת נכון את הסיפור שלך, אז יש לך בן זוג וילדים/ילד, ונטשת התאהבות בלתי אפשרית עבורם. יש לי הצעה שבטח תשמע לך בלתי אפשרית עכשיו אבל היא אפשרית: תחזרי להתאהב בבן זוג שלך. כן. אקטיבית. זה פועל. את האנרגיה שאת משקיעה באין, תשקיעי ביש ותרוויחי פעמיים. תחזרי לכל המחוות שהיו בינכם בהתחלה: מחוות גופניות, מחוות מילוליות, מחוות של מעשה (הפתעות, מתנות ...). אפשר להתאהב מחדש במי שבמילא אוהבים. אני יודעת איך זה נשמע... אבל ממש מתכוונת לזה.

טליה, בעיתון לאשיה שיצא היום - במדור "המכתב שלא נכתב" מפורסם מכתב שכתבה מטופלת למטפל שלה. חובה לקרוא. סיגל

שלום אודי מזה זמן מה אחותי הבכורה מתעלמת ממני ואו לועגת לי כשהתחתנתי היא "עשתה טובה" שבאה היא לא טרחה להגיד מזל טוב כשילדתי את ביתי אלא מהרה גם להכנס להריון אחרי {יש לה שני בנים} היא מסרבת להפגיש בין האחיינים שלי לביתי ושהיא נתקלת בי ברחוב היא מסרבת לברך אותי ואת ביתי לשלום מה גם שאת אותו היחס היא "מעניקה" לאבי שהתעמתתי איתה היא טענה שאני אשמה בכך.אני שלחתי לה הודעת טקסט והסברתי לה ש"אני אוהבת אותה" ושאשמח להפגיש בין ילדיה ובין ביתי א. האם היא תסרב להפגש? ב. איך להסביר לה שהיא שוגה בהתנהגות שלה ג. למה היא מתנהגת באופן כזה? תוגות נועה

הי אודי א. היא מזלזלת בהשגיי לועגת לי בטוחה שאני קנאית בהשגיה לא אמפאתית אליי בעיתות של "צריכה עזרה ב. מתרכזת המון במראה החיצוני שלה ג. בעלי סטודנט לפסיכולוגיה

לאחר תקופה ארוכה מאד בה סבלתי מתלישת השיער שלי והגעתי למצב בו היו לי משטחי קרחות בקרקפת ובעקבות טיפולים אצל מומחים שונים הגעתי לשימחתי אל ד"ר יגאל גליקסמן לאחר המלצות שקבלתי מאנשים שסבלו מאותה בעייה וטופלו על ידו. . קשה להביע ולתאר במילים את התיחסותו המקצועית האחראית והאמפטית לבעיתי. אני הייתי מיואשת לחלוטין, לאחר תקופה קצרה וללא שימוש בתרופות כל שהן, הצלחתי להתמודד ולהתגבר על הדחפים לתלוש ושיער ראשי החל שוב לצמוח. ברצוני להודות לך ד"ר גליקסמן ברשותך ברצוני להמליץ בהזדמנות זו לסובלים מאותה תופעה לפנות אליך לטיפול. תודה מקרב לב דנה

דנה יקרה תודה על תגובתך החמה והמחמיאה. ברצוני לציין כי את כן יישמת את עקרונות הטיפול הקוגיטיבי התנהגותי והביופידבק= תירגול עצמי בבית!!! היה לי מאד נעים ללמדך את שלמדת וכמובן להשתתף בשמחתך על "חיסול" תופעת התלישה. ברגש חם ד"ר יגאל גליקסמן

פורום מעניין יש לכם. אפשר להצטרף או שסגור כבר לקהל חדש?? מבינה שלא בנוי על שאלה ותשובת מנהל . פורום קבוצת תמיכה? גם אם סגור שיהיה לכם המשך בכייף (:

אני אמא לשלושה בנים 21 18 14. הבעיה בני בן ה21 חייל מגלה סימנים שלהתפרצויות זעם קשים צעקות קללות אלימות מילולית .כלפי חברתו דבר שמפריע לי ונראה שזקוק לעזרה לנתב את הכעסץ אבקש להמליץ לי על מטפל מתאים ואם זאת בעיה שניתנת לפתרון.הוא מבין את חומרת המצב ומוכן לטפל ץתודה רבהץ

כשהייתי קטנה ניצלת אותי מינית. בגיל ההתבגרות ממש התחרפנתי בגללך... כשאמא הייתה חולה לא באת לעזור. כשהיא נפטרה לא ישבת איתי שבעה. אחר כך באת לבקר פעם בשנה.תמיד המשכתי לפחד ממך אך בכל זאת רציתי להאמין שאתה אוהב אותי. עכשיו שאני באמצע החיים,לבד,העזתי לראשונה לבקש ממך עזרה.הסכמת. אולי אתה כן אוהב אותי? היום בבוקר קיבלתי מייל ממך. כל כך העלבת אותי. כאילו שאתה הורג אותי שנית,שלישית...שוב... מהבוקר אני בקושי נושמת...שוב... שוב נתת לי להרגיש אשמה שוב נתת לי להרגיש סוג ב' שוב אני מצטערת שאני כן עדיין חיה. אתה רצחת אותי...כמה וכמה פעמים.

לאור, זה מעניין שבשם שלך יש כ"כ הרבה תקווה... בטח לא בחרת אותו סתם (אולי תצטרפי לעץ...?).ואני מרשה לעצמי להעז ולומר שזה אולי קשור לזה שגם את מנסה כל הזמן לייצר עבור עצמך חוויה של תיקון כאילו אולי הפעם הסיפור הזה סוף סוף יסתיים אחרת, באופן הראוי. וזה איזה לופ אינסופי של רקימת ציפיות ואכזבות, כי את לא מוכנה לוותר על התקווה להיות שוב הילדה המוכלת שרואים אותה, שמבקשת עזרה ומקבלת אותה בנדיבות ובלי נטיעת אשמה מיותרת. ואת כ"כ צודקת בשאיפה הזו כי זה הדבר הכי טבעי שניתן לבקש.ואולי לנסות ולהשיג אותה גם בחזיתות אחרות. אתך בתקווה, רפאים.

מרגישה שאני טובעת בעצב של עצמי.

כל כך הרבה השבוע רציתי לכתוב כאן.. גם רציתי לכתוב לעצמי.. להבהיר קצת את ההעומס.. אבל אין. לא הצלחתי. שבוע (תקופה..?) עמוס מחשבות.. רובן לא קלות.. לא פשוטות. כל מחשבה התרחשה בי בעוצמה.. הובילה אותי לבור הרגש.. AND yet, ריפרפה מעלי, לא נחה לרגע.. לא נתנה לי להביט בה בשתי עיניה, באינטימיות מרבית, מטלטלת.. ולמרות הכל, היה זה שבוע אינטימי במיוחד.. באותה מידה.. היה שבוע עמוס ושבוע מלא ריק.. לי זה מובן, התחושה.. אבל לא ההגיון.. קשה לי להעביר את עצמי.. רק רציתי לעשותת צ'ק נוכחות.. כי אני עדין קיימת :) אין לי מה לאמר על זה.. רק.. ובלי כל קשר.. שבת מיטיבה לכולנו.. (ושוב כמעט וכתבתי את שמי האמיתי.. מה קורה לי..?) :) ~נילי~

זה נורא מוזר איך אני מקבלת כוח שמאמינים לי, שמאמינים בי. שהיית בקלות יכול להשתמש בהרמנויטיקה החשדנית הנפוצה הזו (והדי מקוממת אני מוכרחה לומר...) ולהפוך את כל העניין לנושא שמנסה רק להתמקד 'בחוויה שלי' כמטופלת בלי להכנס לאיך היא באמת התרחשה והתרקמה בפועל במציאות. שאולי יש גם צד שני שפעל באופן בלתי כשר. וכשכ"כ הרבה מטפלים נוטים להתעלם מזה ולנסות להיות 'ניטרלים' ובלתי שיפוטיים- גם כי אולי לא נוח להם לקחת עמדה מול קולגה- אתה מרגיש כ"כ לבד ונטוש שאתה אפילו מרגיש כאילו אתה עובר ניצול נוסף. ועם האכזבה ותחושת ההשפלה הזו להסתובב ולדעת שאין לך עוד תקווה. כי במקום שהיית אמור לקבל עזרה נתנו לך להרגיש שהשד הנוכחי הוא בעצם סתם העצמה של שדים אחרים בעבר. שהוא מאבד את היחודיות שלו והרלוונטיות. הוא הופך מהר מדי לסימבול ומאבד את המוחשיות שלו. ואז משתבשת לי יכולת רקימת נרטיב קוהרנטי. כי השיפוט שלי את הארועים עובר דרך העיניים האלה תהליך כביכול פתולוגי- שהדיווח על הארועים עובר לשיח אחר שנותן עדיפות להסמלה מאשר ל'אמת האובייקטיבית'. ואני כ"כ רוצה כבר סיפור משלי סיפור שלי. שבאיזה שהוא אופן אתה הכנסת איזה טוויסט לעלילה שעזר לי קצת לשנות בחזרה את התפקידים בסיפור הזה.זה הפתיע אותי. זו לא אני רוח הרפאים. אני רק הוטרדתי על ידה. רוצה להיות החזקה בסיפור- לא המנוצלת. האם זה אפשרי, אודי? כ"כ מיואשת וכבר לא מאמינה.

לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו לכל איש יש שם שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו ונתן לו האריג לכל איש יש שם שנתנו לו ההרים ונתנו לו כתליו לכל איש יש שם שנתנו לו המזלות ונתנו לו שכניו לכל איש יש שם שנתנו לו חטאיו ונתנה לו כמיהתו לכל איש יש שם שנתנו לו שונאיו ונתנה לו אהבתו לכל איש יש שם שנתנו לו חגיו ונתנה לו מלאכתו לכל איש יש שם שנתנו לו תקופות השנה ונתן לו עיורונו לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו. בינתיים מביאה את השיר הזה שנראה לי מתאים. אולי הוא יעזור לחשיבה על מקור הניקים. לפחות שם אחד כאן, אם זכרוני אינו מטעני אני זוכרת שנתנו כאן השכנים (לטימי) שלכם י.

הי אודי וכולם, חשבתי שיהיו הרבה קופצים על המשחק. את השם "ילדה אישה" בחרתי כשהגעתי לפורום לפני כ-3 חודשים. הוא נבחר אד-הוק בהתאם לנושא ההודעה אז והתייחס לדיאלוג שלי עם הפסיכולוג שלי לשעבר על הצורך בחיבוק ושל מי השפה הזו. אתה אודי הכרת לי בתגובה את פרנצי. בהתחלה עוד שיחקתי עם הניקים והיה לי אחד שאפילו ממש התכתב עם זה... אבל כשביקשת להיות בניק אחד הסתכלתי שוב ובחרתי בו מכולם. כי הוא ממש אני, הוא ממש הנושא שלי. אז הוא נבחר כחד פעמי אבל גיליתי שהוא בדיוק.דרכו אני יכולה לדבר עם כל החלקים שלי. י.

עונה לך כאן ואתייחס בסוף לנושא השם... תודה על תשובתך הכנה. רציתי רק להבהיר שתמיד מצפה ממך לתגובה, בטח כשפונה אליך ישירות וגם כשמתקשרת עם אחרים, שמחה אם אתה מגיב ומאד מתאכזבת כשלא.. לא יודעת מאיפה הרושם שהודפת? מתעתעת? אבל זו הרגשתך. ייתכן שזה נובע ממצבי הבסיסי העגום כרגע..(לא יודעת אם קראת את הודעתי האחרונה לטימי(?) אבל מבקשת שתבין אם אני איטית, או אם נעלמת.. כי נעלמת גם לעצמי..ורוצה לעיתים להיעלם לחלוטין מהעולם. נזקקת? - לצערי יותר מדי(!)..ואולי על זה כל הזמן מתנצלת?... ולא, אני לא מופיעה בדמות אחרת. בעניין השם, יכולה רק לומר שבחרתי בשם של אדם הומלס,אך לא אוכל לפרט כדי לא לחשוף פרטיות שלו ושלי.. מעניין יותר שעד עכשיו לא חשבתי על המשמעות.. רק אהבתי את השם. אז תודה על הכל בינתיים..

זו הודעה שניה שאני כותבת היום, מספיק מזועזעת מזה שהיא מוארת לה בריבוע האדום הבוהק הזה- ועוד בצמרת, ואני בסה"כ הילדה החדשה בכיתה, מה אני בכלל תופסת מקום- אני מקסימום צריכה להיות איזו שלוחה של איזה ענף, שקופה, בלתי נראית, חרישית, נספח אקראי- אבל כנראה אמפתית מספיק, אודי- שלא תרגיש מאוכזב מהעדר שיתוף הפעולה... תודה.

וכמובן- ))))))))))))) )))נעדרת רוח ))))))))))))) )))))))))))))))))))))))))))) >>>>><<<וכיוון>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>><<<<<<<<<<<<<<<<<<<>>>>>>>>>>>>>>>> >>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>><<<<<<<<<

הי, הניק טליה, ובאנגלית thalia נבחר סתם כי זה שם שאני אוהבת והוא לא דומה לשם האמיתי שלי. אבל לצורך המשחק והמשחקיות - השם thalia הוא מהמיתולוגיה היוונית (וגם הרומית) היא אחת משלוש הגראציות שהיו המלוות של אפרודיטה אלת היופי והאהבה. הן היו אלות חן, פריון וכשרונות (מוזיקה ואמנות). טליה היא "עליזות". עוד מאותו מקור היא מוזכרת כאחת מתשע המוזות ושם היא המוזה של *הקומדיה* ושירת הפולקלור. מה אתם אומרים? עליזות היא שמי השני? במידה רבה (אולי לא משתקף כאן) זה נכון. רק אצלו בקליניקה למדתי לבכות בדרך כלל הבאתי שמחה, קלילות והומור לכל מקום. אני גם מאמינה גדולה בהומור ככלי לפתרון בעיות (כאמא זה הציל אותי לא פעם) בעליזות thalia

טוב, אתם כבר יודעים שבעבר השתמשתי כאן בהמוני כינויים-ולא-כינויים כל פעם לפי המצב; לאחרונה, כמו שכבר הזכרתי והבטחתי - השתמשתי בכינויים קבועים. ברוב הפעמים, אז גם עכשיו, איני מרוצה, ואף אחד מהכינויים שאומצו פתאום באמצע החיים לצורך הפורום הספציפי הזה לא נראה בעיניי באמת מתאים לי; או שאינו מייצג דבר שלם, או שחסר בו משהו שהוא פחות או יותר עיקרי בי. לא'דעת. זה גם משתנה כל-כך - פעם נשמע בעוצמה קול כזה, ופעם קול שונה לחלוטין. ובכלל, פרגמנטים לא מקושרים - אלה הבלאגנים שלי מהבית. נשארתי בינתיים עם 'סוריקטה' כי איתו נרשמתי. בעיה נוספת היא שכינויים יצירתיים שהם יותר "אני" (או קשורים לעולם שלי) אזהר לרשום כאן, מכל מיני סיבות. גם טעיתי וכבר נכוויתי. דבר נוסף שאולי כדאי להזכיר: בעבר היה פורום אחר שהשתתפתי בו בקביעות – פורום שאינו פסיכולוגיה/נפש. היה לי בו כינוי כלשהו, שנבחר וגם אולי לא באמת התאים, אבל היות שהקבועים שהכרתי קראו לי שם בשמי האמיתי, פחות היה אכפת לי עם איזה רצף של תווים אני נכנסת למערכת. זאת ממש בעיה רצינית בשבילי להיקרא כאן (או לשמוע את האחרים מכנים אותי) בכל אחד מהכינויים שבחרתי בעצמי ever.      ן אודי, לך כיף. זה פשוט אתה... זהו. שלכם, | איזה באסה, אני לא יכולה לרשום באמת, אז שיהיה >>> | (סוריקטה)

הי סוריקטה, למה דג נחש? את יודעת הצורך שיהיה "בדיוק" מוכר לי. כל שם, מוצלח ככל שיהיה לא יכסה וידבר את כולך, כל הזמן. אבל לפחות את השם כאן אנחנו בוחרים... בכל זאת מילה קטנה לזכות השם שבחרת לך- סוריקטה - *מלאך השמש*. כל כך מתאים. שלך י.

Eureka! עכשיו נזכרתי (רק עכשיו...) למה בחרתי להירשם בכינוי 'סוריקטה'. זבנג במצח. סוף סוף חזר איזה הקשר לעזאזל. ** הסוריקטות מגינות מפני "שד הירח" ו"זאב האדם" ** אימצתי לי את השם כהגנה מפני המפלצות ששוכנות אצלי בפנים, הייצורים הרעבים לטרף. אבל מרוב מפלצות (יצא לי מפצלות לפני התיקון...) מרוב מפלצות, שמנקרות לי במוח, שכחתי לגמרי ואיבדתי קשר עם החלקים הרכים האלה... ו... עדיין אין לי אוויר :-/ בי, (סוריקטה)

התחלתי לכתוב עד שעפתי.. מין רמז שכזה, שאני אמורה להיעלם לגמרי?.. כנראה.. אבל.. החלטתי בכל זאת לנסות שוב.. לשחזר.. פעם כתבתי על זה.. אני מאוד אוהבת שירים, אוהבת במיוחד את שלמה ארצי. לפעמים (רוב רובו של הזמן) כשאני לא יודעת, לא מצליחה ולא יכולה לדבר, להתנסח, להסביר את שמרגיש לי, את שאני חושבת, רוצה וכו'.. אני משתמשת בשירים.. השירים מדברים אותי הכי טוב.. אחד השירים של שלמה ארצי שאני הכי אוהבת - "אחרי הכל את שיר": "אחרי הכל את שיר, לא עוד בשר ודם, לא עוד אישה חיה אבל את שיר קיים..." ומכאן.. ומשם.. הניק.. שיר

הי שיר, גם אני מאד אוהבת להסביר את עצמי (להבין את עצמי?) דרך שירים. נורא חזק מה שאת אומרת "לא עוד אישה חייה אבל את שיר קיים". זה מעניין גם בהקשר הוירטואלי של כולנו כאן - אישה חייה? או דמות וירטואלית? השיר הוא הקיים. הוא שנשאר אחרי שהרגש שיצר אותו כבר לא. זה הזכיר לי שיר אחר (מתוך "היה או אולי לא היה" של גידי גוב שאני מאד אוהבת) השיר הוא כל מה שנשאר בסוף ייעלם גם השאר השיר תמיד נשאר גם אחרי השר הוא לא ישכח אותך הוא עוד יושר ולכן אני שר כי רק ככה אפשר להשאיר בי את מה שהיה ולכן אני שר כי רק ככה אפשר להקים את הכל לתחייה אני שר כי הכל נגוז ישר רק השיר עוד לא נגמר הוא נשאר שלך י.

הי אודי, אני קצת נדחפת הנה בענין שונה אבל דומה.. על השם שלי אין לי הרבה מה לספר .. רציתי לומר שלאחרונה קשה לי עם זה שלפסיכולוגית שאיתה אני נפגשת יש שם.. זה כאילו הופך אותה למישהי.. מישהי נפרדת, עם דעות, עמדות ושיפוט משל עצמה.. מישהי שיכולה אולי להסתכל עליי מהצד, לשפוט גם אותי.. מישהי שפחות בקלות יכולה להיות "חבר דמיוני" בתוכי כמו קודם, כשהשם שלה לא היה נוכח כל כך. לא יודעת אם אני שואלת משהו ואולי לא יהיה לך מה לומר, אבל אם בכל זאת תמצא משהו, אני אשמח.. ל.

היי אודי, יו מזמן לא הייתי כאן.. כיף לחזור.. את השם גליה אני מאוד אוהבת, ואין לי מושג אפילו למה,(אולי סתם כי הוא שם יפה?) ישנו השיר המתוק של "שלישית גשר הירקון", על - "גליה הילדה היפה מכל". זהו שיר ישן נושן ,(שודאי לא מוכר לך אודי, או לבנות,) שיצא לי לשמוע לפני מספר שנים, באחת ההזדמנויות שבהם משמיעים את המוסיקה הנפלאה משנות השישים. (ובעיני המוסיקה הכי יפה בעולם..) אז ככה, נדבק לו השיר ואינו מרפה.. לא יודעת , אולי צירוף של נסיבות..??

למשל, הוא נראה לי אדם די דכאוני (כשדיברנו לאחר שהסתיים הטיפול הסתבר שקלעתי די טוב) ואני זוכרת איך אהבתי את הפעמים שצחקנו יחד. כשגרמתי לו לחייך. או כשפעם גילינו ששנינו קוראים בדיוק את אותו הספר. לדברים קטנים כאלה אני נורא מתגעגעת

אודי יקר.. מה שלומך? אני... שורדת? (אךך ככ שונאת את המילה הזו). היום היה סוף השבעה של סבתא. עדין קשה לי . הגעגוע לא מרפה. הנוכחות מול ההורים היתה צפופה מידיי..בשבוע הזה .. אךך זה העלה בי המון רעשים . הלילות מעיקים, ובכלל הימים לא בהירים אצלי. אז באתי להיות פה .. לידך. להחזיר אויר למחשבות ..? להרגיש דרך המסך את הנוכחות המיטיבה שבך.(ויש לך..) אז דרישת שלום ממני , אתעלה על עצמי ואשתף יותר . כאן בשקט , עם חיבוק אלייך מהלב. שרית.

האם מוכרת התופעה? התחלתי לקחת ריטלין. היה לי קשה ללמוד מעבר לכמה דקות רצוף למרות כח רצון חזק, וגם לקח לי שעות להתארגן לדברים. מעבר לריכוז שזה נותן, אני מרגישה פתאום הרבה יותר חזקה מול המציאות. דברים רציניים ובעייתיים קרו לי ואני די החלקתי עם זה. תמיד חשבתי המון המון מה יהיה בעתיד, איך אוכל להתקיים בו בכלל, היתה לי כל הזמן חרדה לעתיד. פתאום זה לא ממש מזיז לי, לא מעסיק אותי. פתאום גם כמעט נעלם הפיצול שחילקתי בו את העולם- אנשים מוצלחים ואנשים דפוקים, ואיפה אני נמצאת. פתאום לא רגישה ברמות קשות לכל ענייני החיים. וכל המעבר החד הזה זה מאד מבלבל. ריטלין אמור להשפיע לטובה על עוד דברים מעבר לריכוז?

אני מאובחנת ע"י פסיכיאטר כסובלת מ ocd ומהפרעת אישיות גבולית. האם פסיכולוגית קלינית שמטפלת בשיטה קוגנטיבית התנהגותית תוכל לעזור לי? אני לוקחת ציפלרקס וריספרדל.

קראתי שהרעת אישיות גבולית זה הגבול בין ההפרעות הקלות למחלות הנפש הכי קשות, ואני מודאגת. איך אני יגרום לזה שאני לא אחצה את הגבול ?