פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום לד''ר אודי בונשטיין ולגולשי הפורום . ברצוני להאיר נקודת תורפה כאובה בטיפול הפסיכולוגי קליני ( וסליחה על ה'' חוצפה הישראלית '' שלי ) והיא : העדר פיקוח , הווה אומר , העדר מצלמה נסתרת שתתעד ותקליט את כל הנאמר במסגרת פגישה טיפולית . בשם החיסיון הרפואי ( שהוא אמנם מתחייב ) של המטופל , ישנם מטפלים ( אני לא רוצה לעשות הכללות , אבל אני אישית נתקלתי בלפחות מטפלת אחת כזו ) שיפגעו בגופו/ה של המטופל ( מעשים מגונים ובמקרים הקיצוניים אפילו אונס ) ו/או יפגעו מילולית במטופל ( וזה חמור שבעתיים במקרים של פציינט פוסט טראומטי ) , ישפילו אותו , יזלזלו באינטיליגנציה שלו וכו' . כיום , כמעט בכל מקום יש מצלמות נסתרות , החל בחנויות וכלה בחדרי מעצר משטרתיים ( הינה , אפילו שם , כשאנשים חושבים שבטוח שהעבריינים לא מצולמים ) . נכון לעכשיו , אים פציינט נפגע בצורה כלשהיא מטיפול פסיכולוגי רשלני/פוגע ,והוא/היא מגיש תלונה לאיגוד הפסיכולוגים , יתקשו להאמין לו שהרי אין לו אליבי , והפסיכולוג יכול תמיד להכחיש . זה פשוט מצב של חוסר אונים מצד הפציינט ... עיינת

כמה שאת צודקת עד כדי כך שזה כואב...

לדעתי אין מצב להקליט טיפול ,אולי אם יש את הסכמת המטופל ,ולמה שהוא יסכים.

אני כבר לא יודעת כלום. אולי. אני יודעת הכל עלי. כמעט. אבל לא יודעת כלום. טפשה. צד כיאוטי. עצלנית. זה מה שאני. כל תהליך בחיים שלי מוביל בצורה כזאת או אחרת למשו מסובך. הכל פה מסובך. לגמרי. גיליתי הרבה דברים על עצמי היום. הרבה דברים קשים.ויש גם טוב. היה . יש. יש לי אוכל. יש לי מקרר וציפה נקיה לכרית. יש לי אפילו שמיכת פוך שתחמם אותי בחורף.. יש לי הורים מדהימים ויש לי משפחה. יש לי נייר טואלט. יש לי מפיף ריח וקטורת. אפילו יש לי נרות. יש לי אנשים שאוהבים אותי ומעריכים אותי, באמת. כל עוד הם לא חיים איתי שעה שעה. אחרת הם כבר מזמן היו מתים. עובדה, אמא שלי אמרה לי פעם שהיא רצתה להתאבד בגללי. היא גם אמרה לי שאני לא יפה, וגם אמרה לי שהייתי הילדה הכי קשה שלה - שלפעמים הייתה רוצה להרוג אותי. ואחרי תהליך ארוך סיזיפי ומרגש, יש בנינו היום קשר מיוחד. אמיתי. מרגש. היום אני חושבת שגם היא רואה בי את מה שאנשים מיוחדים ומשמעותיים לי רואים בי. כל עוד הם לא רואים אותי כל יום. כל עוד. ואני כל כך פטתית. סתם משתמשת בכל המילים הקשות שאמא שלי אמרה לי פעם. כי היום הרי כבר אמרתי - זה אחרת. כנראה שכל האכזבות שלי בתחומים אחרים מובילים אותי למשפטים האלו שהיא פעם אמרה לי, למרות שכנראה סלחתי לה ולמרות שאח שלי אמר לי שאני היחידה במשפחה שיש לה אמא. היום יש לי הרבה ואני לא מזלזלת. באמת. בבקשה, שמשהו יאמין לי. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם כל הכלום שיש לי. אני רק יודעת להרוס, להשאב בצורה לא מודעת אל תוך דברים שמכניסים אותי למצבים קשים. וזה ברררר מסובך כי כל הרע הזה קורה תוך כדי כל כך הרבה דברים טובים. זה כל כך סותר, כל כך הפוך!!! אני כזאת ילדה קטנה עכשיו :'( רוקעת ברגליים. מתנגדת למורכבות שבחיים. נכון, זאת הבעיה שלי. לא מפסיקה לבדוק את עצמי, האם אני חכמה.. בא לי לצעוק את זה. שאני כן חכמה. בא לי לאמר לכל העולם ולכל מי שלא רוצה לשמוע אותי. ובעצם, בא לי כל כך לספר לעצמי. לעצמי שמתנגד לי. שאני לא באמת טפשה כמו שאני מפחדת שאני.. ושאני כן חכמה.. ושזה בעצם לא משנה אם אני כן או לא.. ושאני בסדר, ככה, איך שאני.. ואני לא מצליחה. אני לא מבקשת הרבה. רק להיות פשוטה. simple, לא? אני רוצה להיות איכרה, רועת צאן, אמא.. בת זוג.. כל כך רוצה.. זה הרבה לבקש..? לא! אז איפה זה...??? מתי זה יהיה פחות מסובך...?? אף פעם לא!!!!!! קול אומר בי שכשאני אפסיק להתנגד אני אסתדר עם הדברים.. ושאם אני עכשיו מתנגדת.. חשוב שאני אתן לעצמי להרגיש את ההתנגדות. כן, לרקוע ברגליים , לכעוס, לכאוב, לבכות. ואז היא אומרת לי שאני ממש לא חזקה. שאני חלשה ומה אני בוכה על דבר כזה קטן. ואני יודעת שזה מקום שלה, שהיא באמת מרגישה חלשה.. שלה אמרו את זה, שהיא כל כך נפגעה.. ולכן והיא משליכה את זה עלי.. והכי הזוי זה שהיא לא מסכימה לשמוע שכואב לה. היא בעצמה מתנגדת לעצמה. בלאגן רגשי עמוק. כאילו אין סיכוי. יש רגעים שהכל נראה אבוד. מישו..??? אודי.. אני רוצה אותה. למה זה כזה מסובך? כל האנרגיות האלו שסביבי, שקיימים בעולם, לא מודעים ומודעים, אני רוצה לקרוע את כולם לגזרים!!!!!! או שאני אדע את סודות החיים ואבין אותם או שלא!!!!! אני מרגישה שהאוזניים שלי והראש שלי והמצח שלי והמחשבות שלי צורחות לי בתוך הראש ובחוצ לא שומעים כלום!!!!!! רק בתוך הראש שלי. לבד. נילי, די כבר עם כל הרחמים העצמיים האלו. והשיפוט העצמי, בכלל.. את קרועה. קרועה על כל הראש. כואב לך צורב לך צועק בך עוקצ אותך את עוד מעט הולכת להתפוצץ. תרגעי ותפסיקי לעשן שלוש סיגריות פוגעות. את בתולה באישיות שלך. יש בך תמימות מקסימה, את טהורה. אולי את לא באמת רעה, את יפה. את רגישה.. נכון, את רגישה.. תבכי ילדה.. תבכי.. (ואני בוכה.. :'( .. ) איפה מי שיוכל לסבול אותי.. איפה.. אני אוהב. באמת. בנאמנות. במסירות. רק איפה.. דמעות.. גרון חנוק.. הקול מרוסק, השפתיים שלי מתעוותות, הגופ שלי.. אודי.. ממש.. הגרון שלי.. הדם עולה בי ומעלה לי את החום.. ו..קר לי בפנים.. שמשהו יראה את זה.. ירגיש את אותי לגמרי.. (כאן אין עוד מילים שיכולות להביע את הכאב.. כאן יש רגשות.. משו מכיל דבר שכזה???) אלוהים. זה אני, ~נילי~ .

הי נילי יקרה, בא לי לשיר לך שיר ערש מרגיע ומנחם ששרים לילדה אהובה. כמו שיר לשירה - שיר לנילי: "שני ילדה מאומה לא יפגע בך... כל העולם ממתין לחיוכך" אני יודעת שהכל מרגיש מוצף וכל החלקים צועקים ולבד לך. נילי ילדה מיוחדת ורגישה שכמוך. אשה שיודעת ויכולה לאהוב. אני רואה אותך חכמה, רגישה, טובה ומיוחדת ובטוחה שזה רק קצה קצהו... איתך י.

הוי.. איזה מעגל.. כמו שכתבתי לשרית, את הקטנה הרדמתי.. ואת שרה לי שיר ערש.. זה מקסים בעיני, המעגליות הזאת.. נותן, מקבל.. מקבל, נותן.. תודה.. את שליחה שלי הלילה.. כבר מזמן שלא שרו לי שיר ערש.. אולי מעולם לא.. מבט רך, דומע.. ~נילי~

יקרה, אני.. כאן עד שאודי יגיע ..., עברתי פה .. וראיתי אותך , רציתי לומר לך , ש..אני יכולה ל"סבול" פה ו- גם שם.. חוצמזה , בעיניי את מאוד יפה :-) ( אני עדה ..בשקטטט) ואני מבינה את הכאב .. ואת זה שהיא לא שם דווקא עכשיו , אבל זה חלק מההפרדות ממנה?! וזה חלק באמת לא קל .. אולי .. אם לא היית עוזבת שם בבום כזה .. זה היה הרבה יותר מאפשר ..? מה את חושבת נילי ? וכן , אני זוכרת את הסיבות .. וכן .. אני עדין חושבת שאת זקוקה לה , וזה לא הזמן ל(עוד) שינויים דרסטים , את חווה ממילא הרבה .. כולל המעבר .. והתחושות האלה אוי יקירה .. את נוכחת ומורגשת ואת ככ את .. ככ אמיתית ונקייה וחברה ככ טובה .. תנסי לא לשכוח את זה גם שהכי קשה .. אפשר להכיל אותך . ומותר שיהיה גם טוב .. וזה בסדר גם עם התחושות הקשות , העיקר שתשתפי .. ולא תשאירי עם הרק לבד הזה.. חיבוק עדין . כולי תקווה שהמילים שלי לא חזקות מידיי. מקווה שאת בטוב יותר . שלך , שרית

בטח שזה בסדר.. יקרה שלי.. אני .. אני כבר לא בטוחה בכלום.. החיים האלו הם הפוך עך הפוך על הפוך.. הרגע סיימתי להרדים אותה.. את השכנה החדשה שלי.. קטנטונת.. היא ספרה לי שככול שאני אלטף אותה יותר כך היא תישן טוב יותר.. אז ליטפתי אותה.. בעדינות בעדינות.. והיא, כל כך התמסרה.. פני מלאך.. נרדמה תוך שניות.. (לא פלא.. :)) היא הצליחה לרכך אותי קצת.. אולי גם איכשהוא איפהשהוא להרגיע אותי מעט.. איזה טוהר, תמימות.. ילדות.. מקום שרבים היו רוצים להיות בו.. בחלק החיובי שלו.. אני רוצה להיות במקום שלה.. הרכות הזאת, הנאיביות.. הזרימה.. הלוואי.. תודה שאת.. אהובה.. לילה.. ~נילי~

היי נילי יקרה קראתי אותך כמה פעמים.. ואני מודה שלא היה לי קל.. גם בגלל שהזדהתי עם הרבה מהדברים שכתבת.. גם בגלל, ובעיקר בגלל, שכאב לי נורא לקרוא את שאת מרגישה, את שעובר עלייך, את שאת חושבת.. עלייך.. נילי.. אני חושבת שאולי.. אולי.. את יודעת קצת יותר ממה שאת חושבת על הכל.. ואולי דווקא עלייך את קצת פחות יודעת.. אני לא יודעת כמה המילים שלי ישנו לך.. אבל.. אני חייבת להגיד לך.. את כל כך מקסימה ונהדרת. את יפה – בחוץ ובפנים. את חכמה מאוד. את פקחית. את כשרונית בצורה מדהימה. את יכולה – את צריכה- להיות גאה בקשר שיש לך היום עם אמך. תהיי גאה ותעריכי את עצמך על התהליך המדהים שעברת עם עצמך ואיתה. את לא פתטית. ואת לא סתם משתמשת בכל המילים הקשות מאוד שאמא שלך אמרה לך פעם. גם אם סלחת לה, גם אם הקשר שלכן היום טוב, יש דברים שנשארים בתוך הנפש, ויש דברים שהכאב שלהם לפעמים נחרט קצת יותר, יש דברים שכל כך השפיעו במהלך החיים, שהם לא יכולים פשוט לעבור להם.. זה לוקח להם זמן.. המון זמן.. ולפעמים הם עולים וצפים כשכואב וקצת קשה לנשום.. אלה הדברים שהיית רגילה לשמוע "ולדעת" כמעט כל החיים שלך.. אלה דברים שגדלת איתם ועליהם. הדברים האלה נתנו לך בעבר "תשובות" לכל מיני דברים שקרו, שהרגשת, שחשבת. אבל עכשיו כשאת יודעת אחרת.. את יכולה להילחם בהם.. יש לך היום הרבה דברים. באמת שיש לך. ותאמיני לי שאת יודעת לעשות עם הדברים האלה הרבה יותר מ"רק להרוס". אני יודעת גם שזה באמת קשה להתמודד פתאום עם דברים ש"יש". כשלא מלמדים ילד מה לעשות עם "יש" , כשילד גדל עם יותר מידי "אין" – כשהוא גדל הוא צריך ללמוד.. ממש ללמוד מה לעשות עם ה"יש" שפתאום הוא מגלה, מבין או רואה... אז אל תהיי כל כך קשה עם עצמך.. תני לך את הזמן והאפשרות ללמוד.. את חכמה נילי, את תלמדי איך להתמודד עם ה"יש" איך להכיל אותו. ו.. נילי, אם מישהו יכיר אותך, את יכולה להיות בטוחה שהוא ירצה להיות איתך. גם אם יהיה איתך כל יום. באמת. והחיים.. הם מסובכים כי ככה הם.. חוצמזה, אם הם לא היו כאלה, לא היה לנו מעניין פה... :) ~חיבוק~ (אם לא מתאים לך, זרקי אותו לים..) שיר

היה חשוב לי לשמוע אותך.. את המילים שלך, הרגשות.. ומה שהיה לך להגיד.. לפעמים כשאתה נמצא במקומות נמוכים יותר חשוב שמשהו יבוא ויבליט את האיכויות שבך.. הפעם זאת היית את. וזה שזו את, זה מאוד מיוחד עבורי. התגעגעתי.. תודה.. ולגבי החיבוק.. אני חושבת שלים זרקו כבר הרבה חיבוקים.. הפעם, אני מודה, אני צריכה אותו.. ו..אולי גם את? .. מחבקת בחזרה.. לילה טוב ושינה מתוקה.. ~נילי~

נילי יקרה ! אם את מתכוונת לאמא שאותה את רוצה כלכך, היא בתוכך.. חפשי אותה , אני בטוחה שתמצאי. היא תנלם ותרגיע אותך.

היי נילי לילה טוב, מה שלומך? כתבו לך פה אנשים מילים כ"כ יקרות שמראות כמה נוכחות יש לך וכמה אהבה את מעוררת ולא נותר לי אלא להסכים עם כולם... יש לך עושר בפנים שמסבך לפעמים את הענינים ואני מאוד מבינה את הצורך הזה שלך פשוט להיות פשוטה ונגישה בלי כל הסערות האלה. אני גם אדם של קצוות והתחושות אצלי מאוד חזקות למעלה ובתהומות. זה מביא לפעמים לסחרחורת ולהרגשה שהחיים בלי רצף, כל הזמן נקטעים מארועים חיצוניים. קצת להרגיש מריונטה של החיים שהחיים עושים בך שמות ואת פחות יכולה להפעיל אותם. אבל מהמעט שסיפרת נשמע שאת בתהליך כזה של להחזיר לעצמך בחזרה את המושכות את השליטה- לא בחיים אלא באיך את חווה אותם. ואני אפילו קצת מקנאה על היכולת שלך להכיר בזה שאת בתנועה ושאת כנה מספיק עם עצמך לראות את החלקים הטובים שלך. זו ממש צמיחה. ואני נורא שמחה בשבילך למרות שזה בטח מבהיל קצת להרגיש שאחרים רואים את זה. כי אז מתחילים אולי קצת להאמין בזה ורוצים גרסה טוטלית של הטוב ואז ה'רע' הלא מתחשב הזה מזדנב לו פתאום... ואכזבה. וזה קצת מתקשר לחלום היפה שחלמת על ההמשכיות למרות הקוושי (וכתבתי לך שם...) אבל פה אני נזהרת ואומרת שהכנסתי לפה קצת את עצמי. את יכולה בהחלט לסנן את מילותי אם אין התאמה. אז מה אוכל לומר לסיום? תמשיכי להשאר עם עיניים פקוחות ולראות את הדרך הנפלאה שעשית- לפעמים גם העיניים של האחרים יכולות לעשות מה שהעיניים שלנו מסרבות. שלך ומקווה בשבילך לטוב רפאים

את יודעת, שמתי לב שכל הנשים שמשמעותיות בחיים שלי מתבלבלות מאוד בתוכי.. מי זה מי וממי אני מקבלת ונותנת מה.. פרויד היה איש חכם.. ושליח טוב..

את לא פתטית, יש לך יכולת להרגיש ולחוות, בלי למחוק בלי להסתיר ולהססתר, את בוכה סולחת גם לעצמך ורואה מאוד. וגם כותבת יפה.איזה עושר! שתהיה שנה טובה.

תודה.. שנה טובה ואיכותית גם לך..

אני חייבת לשתף.. מאוד מאוד חימם לי את הלב לראות את העץ שגדל תחת הדברים שלי.. זה בדיוק מה שהייתי צריכה.. אנשים סביבי.. שיהיו איתי.. שאהיה פחות לבד.. יש למקום הזה כח מיוחד.. חיבוק קבוצתי, מתאים? :) גמר חתימה טובה לכולנו.. מגיע לנו שנה טובה! אין לי ספק בכך.. :) ~נילי~

שנה עוברת שנה חוזרת אך התרופה לעולם נשארת. תרופות פסיכיאטריות תמיד נדחסו עמוק מדי בארון, תמיד זכו ליחס מפלה מבין כל השאר, תמיד לוחששו הוצנעו בחדרי חדרים. הגיעה העת להעצימן ולשבחן על פועלן בגלוי. הגיעה העת להוציא את התרופות מהארון. מוכנה לייסד את הענף הראשון בעץ כאמור השיר: "לכל אחד יש את האחת שלו...", ו"בלעדייך אני חצי בן אדם- בלעדייך אני בעצם כלום" (שלומי שבת וליאור נרקיס בשיר אהבה לתרופה למילותיו של עוזי חיטמן). אתם מוזמנים להשקות את העץ בתרופות נוספות. שם התרופה: כספיון פעילות רפואית: לטיפול בעצבת כרונית הנגרמת ע"פ רוב מזיהום בדרכי החשיבה. תקופת הטיפול: מי סופר...? תרופות נוספות: קונטקסט- לטיפול בהעדר פרופורציה. לפני כן נטלתי: את חיי 1. תופעות לוואי: ערנות מוגברת, עייפות, ביעותי לילה, ביעותי יום, הליכת ירח, דחף בלתי נשלט לפהק, לשהק, לפקפק, יובש בפה ובמחשבה, תחושת נימול ונירמול. תופעות אלה חולפות בד"כ עם ההסתגלות לתרופה. תופעות לוואי המחייבות התיחסות מיוחדת: שמיעת קולות משק כנפי מלאכים (נדיר!- אנא פנה לספק התרופות), שמיעת קולות השכנים (שכיח), בזבזנות (לא יהיה לך בסוף כסף לתרופות), ביקורתיות יתר (את הביקורת שמור לעצמך!). 2. אין לקחת תרופות בחושך! (רק במקרים של ניתוק החשמל. במצבים אלו מומלץ לשים נר על החלון או להשתמש במשקפיים לראיית לילה). 3. התרופה נרשמה לטיפול במחלתך. אל תתן תרופה זו לקרוביך, שכניך, מכריך צאנך או בקרך (טוב, יאיר- תביא במקום זה יין למסיבה). 4. אזהרות: אם ידועה לך רגישות לאחד ממרכיביה- תתמודד! תפסיק להיות כזה רגיש, ראבק נמאסת כבר! 5. תגובות בין תרופתיות: פרוזאק (רוזי): אני מעכבת את הספיגה החוזרת של הסרוטונין! ציפרלקס (ציפי): גם אני מעכבת את הספיגה החוזרת של הסרוטונין- אבל עם הרבה פחות תופעות לוואי! ענתיקה היית וענתיקה תשארי... פרוזאק: אני תמכתי בדור ה-X - ילדי הפרחים של שנות ה-80! ציפרלקס: אני שמה עליך X! בואי נתקדם... את אפילו לא מסוגלת להבין על איזה מנגנונים אני פועלת ואם היית מבינה בטח היית לוקחת מינון יתר...! פרוזאק: חשבת על ECT? בטח שלא, את אפילו לא מסוגלת לחשוב... ציפרלקס: אותך גם CBT, DBT ו DDT לא יצילו אחרי ניתוח הלובוטומיה שעברת!!! פרוזאק: את עושה לי תופעות לוואי קשות- שרמו... מנהל הפורום (פסיכיאטריה): הודעה לכל הגולשים! חדל קשקשת ברשת! הודעות שאינן עומדות בכללים ימחו מעל פני האדמה!! ימחו מעל פני האדמה!! ימחו מעל פני האדמה!! מחו מעל פני האדמ!! חו מעל פני האד!! ו מעל פני הא! מעל פני ה!! על פני!! ל פנ!! פ!! ! ! ? ((((((((((((( (((((((((((( )))))))))) )))))) (((( )) ))))))) (((( )) ( (((( )) ( ''''' ''' ' ? רפאים (בפרק הבא- בבית המרקחת) רפאים

אוי זה מצחיק כמה שזה עצוב D: אני לא יכולה להפסיק לצחוק הדמעות באות :) איזה חוש הומור מפותח!

תודה על הקריאה... ועל הצחוק לפעמים צריך להתבדח על דברים כואבים- על זה שבשביל לקום בכלל בבוקר צריך כימיקלים מאוד מסויימים שחסרים באופן טבעי. וזר לא יבין זאת. אם יש לך תרופות במחסן את מוזמנת לתלות אותם על העץ. שלך בדמעות (מכל סוג שהוא) ''''' רפאים ''' ''

היי רפאים. אוי כמה שצחקתי... תודה שהצלחת להצחיק אותי כל כך,זה לא קורה לי לעיתים קרובות אבל כשזה קורה זה מרגיש נפלא. את זה שאת כותבת מקסים כבר הזכרתי? יש לך כישרון ענק,כיף לך.

זה בסדר שקראתי בשמך החסוי והמסתורי...? (תמיד תוכל לומר שזה שם בדוי...). שמחה שנהנית ותודה על ההתיחסות... האמת שאת עצמי כבר מזמן הפסקתי להצחיק. אנשים סביבי כל הזמן מעירים לי כמה שאני הזויה ולא תמיד מובנת ושהגיע הזמן אולי להתבגר ולהצטרף לאחי הרציניים והמתפקדים בעולם ואני לא מצליחה ואולי גם לא רוצה לוותר על המקום הזה שאולי הוא לא ממש נופש אבל יש בו הרבה חופש. לא שייכת לשום דבר, תלושה אבל עושה מה שמניע אותי. בד"כ זו לא אני שמפעילה את הכתיבה, אלא הכתיבה מפעילה אותי והייתי רוצה שזה יתהפך. שיהיה לך סוכות שמח ומבדח רפאים

()( סתם.... ()(())(( ))((()*))))()()) \/ (((()))$$$$))( &&& //\\/ ()()(((*())))))(*)() &&&&&& \/\/// ($$$$$$$$$$$)(*)()()() $$$ *%% % / \/\/\ \\\\\*\\\\\\\\\\\\\0 &&/\&& %% %%%&& \/\/\/\/\ ((((((($$$$))) &&//&&&&& \\%% / /\/\/\/\/\ () (###)))) &&&//&& //\\&&& //\\//\//\ \/ // [[&& /\/\/\/\ (# ### &&// \\ &&& /\/\/\/\ # ### \||\$$$&& //\/\/\ #### {{]\ ){}( ### ||} %% ){[( #### ||||\% ){}( ##### {{}} )||( ###### ||^6**(()|||||**|***||{{}} **(()||||| )||(

נשמע כבד המטען שאת לוקחת (אם אכן מדובר בתרופות) יכול אפילו להתחרות בשלי... בכל אופן רציתי גם לומר לך שאני שמחה שבכל זאת החלטת לשוב ולכתוב פה בפורום- גם לי הרבה פעמים יש הרהורי חרטה על כל אות שאני מקלידה- כאילו זה משהו מונצח בהסטוריה עד קץ הימים וגם לי בא להעלם לפעמים... שלך רפאים

היקר, כמובן שבצחוק... כמובן שלא חשדתי לרגע שאתה צרכן של תרופות, אבל גם אם כן אני מבטיחה לא לספר... וגם מבטיחה לקבל אותך כפי שהנך ללא סטראוטיפים ודעות קדומות... )))רפאים)))) (סימני תנועה כתוצאה מנטילת תרופה מסוימת).

או איזשהו מבחן בדיקה כזה כדי לקבל אישור לטיפול בביופידבק.או שפשוט לקבוע תור הכוונה בתוך הקופת חולים.

שלום רב לך דניאל מאחר ואני לא עובד עם קופות החולים אני מציע כי תפנה לרופא המשפחה שלך ובאמצעותו לטיפול מתאים לבעייתך במסגרת הקופה. תודה על פנייתך גמר חתימה טובה בהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן

הי אודי היקר מה הפירוש של אדם שמרבה לדבר על עצמו,מספר לאחרים וזרים על אופיו,על המעשים שלו,על התכניות שלו לאותו שבוע,מספר על העבר שלו ועל קורות החיים שלו במהלך שיחה קצרה עם אדם זר במשך כמה דק' ? מה עניין כזה מעיד בעצם ? אשמח לדעת.כי אני הוא האדם.אשמח לשמוע כל דבר הן לטוב והן לרע . תודה.

הי אבי, רק עד שאודי יגיע עם תשובה מלומדת. תשובה אפשרית אחת היא שאותו אדם מאד רוצה בקשר. הוא משתוקק לקשר ולכן גם עם אדם זר וגם לכמה דקות מרגיש צורך לספר על עצמו. הפורום הזה הוא מקום לא רע לחפש קשר ולספר על עצמך וגם להתעניין באחרים. מקווה שעזרתי במעט י.

היי אודי, שאלה לי אליך... כידוע, אני בטיפול אי אלו שנים, אצל מטפלת מיוחדת במינה. ככל שהטיפול מתקדם אני יותר ויותר מנסה לפתוח מולה אי-וודאות מייסרת של זיכרונות ילדות מטרידים. זה כמובן מאוד מאוד קשה. היום דיברנו על זה קצת, והיא ביקשה שאספר לה, כמו שאני זוכרת, כמו שזה נמצא אצלי. אז סיפרתי. בעיניים עצומות (כי ככה אני יכולה להתעלם מקיומה בחדר), בקיטועים המתבקשים. והיא קצת לחצה בסוף, ניסתה לעמת אותי עם המשמעויות של מה שאמרתי, ומאוד מאוד הכעיסה אותי. שמתי לב, שתמיד כשאנחנו מתעסקות בנושא הזה, זה נגמר בכעס מאוד מאוד גדול עליה. אני מנסה להבין למה. אני לא מבינה למה דווקא הכעס הוא שתופס כל כך הרבה מקום אחרי הפגישות האלה. למה אני לא נשארת דווקא עם ההקשבה שלה, עם המבט החם (כשאני כבר כן מעיזה להסתכל לה בעיניים) או עם הקול המרגיע. איך זה שדווקא הכעס כל כך יוקד ומכלה בי כל טיפת קרבה אליה, את כל הרצון לחזור לשם ולהמשיך לדבר על זה. אני כבר שעות רבות אחרי הפגישה, וכל מה שאני רוצה זה לבעוט אותה הכי רחוק ממני שאפשר לא לבוא לפגישה הבאה. להדוף. להיות קצת מרושעת אליה. צינית. (ועוד משהו ששמתי לב אליו - כל אלה נשארים בגדר רצון מדומיין. אני כמעט ולא כועסת עליה בפניה, בסופו של דבר...) אודי, תחלוק איתי את המחשבות שלך בנושא? תודה ולילה טוב, נועם

אפשר לצרף גם מחשבותיי, טרום תשובה מאודי? הי נועם יקרה, את יודעת, המושגים שקפצו לי בראש למקרא דברייך הם שאר-הירקות מסוג ה"התנגדות" ו"הגנה". איני יודעת במה מדובר, וכמובן, שאם תדברנה על זה שם, בטיפול פרופר, זה יהיה מתאים ומדויק הרבה יותר ונכון יותר. ובינינו, נראה לי שיש לך שם את התשובות, ממש אצלך במרחק נגיעה. כמעט תמיד ככה זה כשכבר שואלים... P-: ... ובכל זאת, הנה כמה דברים מתבקשים-מוכרים, בעיניי, ככה להמשיך איתם לבינתיים - כשכך, הייתי מנסה לחשוב על מה מנסים להגן בחירוף נפש שכזה? למה נלחמים להחזיק-לא-לתת ולהיאחז חזק כל-כך? אולי נחבאת שם בפנים איזו משאלת / פנטזיית תיקון לא הכי ריאלית, כזאת שמנסה להשיג פתרון, אך מבלי להיות מוכנה לקחת אחריות? הרי שאז, נגיעה במקום ההוא משמעו לוותר (על המשאלה, על הפנטזייה). וזה, זה מעורר חרדות ומרגיש מתקיף, ואז כל הזעם הזה... כן... למה לוותר אם אפשר להתנגד? ;-) אפשר לחשוב, שוב, גם על החרדה מההרסנות שבכעס. מהחרדה לגורל הקשר בעטיו. נו טוב, רעיונות של ספירלה... להת' סוריקטה

יקרה לי, זמן מה שלא הייתי פה, ורק עכשיו סגרתי קצת פערים. נעצבתי מאוד מאוד לקרוא על הפרידה מהחבר היקר. מי כמוני יודעת עד כמה הם קרובים, אולי הכי קרובים שאפשר איתנו. כמה נחמה יש בהם וכמה אהבה, אליהם ומהם. איך את, בימים אלה? חושבת עליך, ושולחת חיבוק מנחם, נועם

מה שלומך, יקירה, וכמה נעים לשמוע את קולך הרך. כן, עצוב, ולא קל להחזיק מעמד בימים אלו. קשה מאד. טראומטי מאד. וככל שזה היה צפוי, קשה להאמין או לתפוס. אין מנוחה. קיוויתי כל-כך שהשמיים יבכו בשבילי - לא ירד פה גשם. יבש כמו צנון. ...וקיימים גם קשיים משמעותיים מעיקים אחרים - והמון זעם שלא מתיר לעצב. בקיצור - לא מקלה הנכות הנפשית הזאת. אעז לספר שבמשך הימים הללו היו לי כאבים גופניים, כל-כך כואב ולא יכולתי לתת לעצמי להרגיש את הכאב, ועוד הלכתי נגדו :-/. לא יכולתי לתת לו לכאב להיות חלק ממני ולא להשליך (קצת כמו באגדת "הנסיכה והאפונה" המוני מזרונים שניסו להפוך את ההפרעה לחיצונית ולבודד אותה, אך, כמובן, לשווא). איש הנפש מתאמץ לעזור ככל יכולתו, וחסרים לי כל-כך הרבה דברים (שאפשר איכשהו לקבל בחוץ, כמו חיבוק אמיתי, למשל). אכן, זקוקה מאד מאד. לטיפול. לקשרים בכלל. מסוגים שונים. וכל-כך רוצה להזמין. שיבואו ויהיו. עוד ועוד. ואני כל-כך "זעמן-אל תיגע בי" לעזאזל. תודה יקירתי שאת איתי ולידי, ועל האהבה והחום (והנה בסוף הצלחתי להיכנס לכתוב...) שלך מעומק הלב, נשיקות וגמר חתימה טובה, סוריקטה

שלום רב, יש לי ידיד שפגשתי בעבודה ואני רוצה לעזור לו, אם אפשר, אני לא יודע איך, אם יש דרך. הוא בן 36 והוא עדיין גר עם ההורים, פחות או יותר באותה המתכונת מאז הלימודים בתיכון. לפי מיטב הבנתי הוא מעולם לא עזב את הבית, לא חי ברשות עצמו, לא שילם חשבונות וכו' וזה פוגע לדעתי בביטחון העצמי שלו. לפעמים נראה לי שהוא סובל מדיכאון קשה. הוא לא הולך לטיפול פסיכולוגי. ולא מדבר על החיים האישיים שלו. אני לא יודע אם אפשר להתקרב אליו. אבל אשמח לעצה, אם אוכל לעזור לו, מה לעשות? תודה רבה!

אודי יקר מאוד ולכל המשתתפים ..הקבועים היקרים והעוברים לרגע.. עברתי לאחל , (אמנם קצת באיחור ..) שנה טובה .. שיהיו מעלינו עננים של אושר ובריאות גופנפש שינשבו רוחות עזות של נחת ושלווה ושירדו המונים של גשמי ברכה . שנה טובה וצחורה כשלג לכולם. תודה על המקום הנפלא הזה אודי .. שעדין מאפשר ..להרגיש , להעיז .. ולהראות.(גם אם אני יותר בשקט..אני כאן) חיבוק אלייך . שרית

יש לי חברה שחולת באנורקסיה היא בתת משקל מסוכן היא הייתה בכמה אישפוזים בתל השומר ועזבה על דעת עצמה והיא ניראה לי במשקל שמסכן את חייה כי היא מקיאה דם ובתת משקל ההורים שלה רוצים לוציא לה צו מבית משפט כי היא לא רוצה לחזור לאשפוז הם יכולים לעשות את זה כן או לא כי אני בגירה אני בת 26 תודה רבה

שנה חדשה טובה אודי וכולם, שיר שמדבר אלי בתקופה האחרונה על אהבות קשות, בלתי אפשריות, גדולות מהרצון לחיות, גדולות מהרצון להיות מאושרת. http://www.youtube.com/watch?v=BUD_2ERtSzI&feature=related י.

שלום ילדה את מי את כל-כך אוהבת אם מותר לשאול ? את הרי נשואה עם ילדים..? תאהבי את עצמך ! הכי טוב

שלום כוכב, "תאהבי את עצמך! הכי טוב" זה נכון. אבל אם זה היה כל כך פשוט, אני מניחה שלאודי ולפסיכולוגים אחרים לא הייתה עבודה. שנה טובה י.

היי חמודה, אין כמו תחילת שנה, כתקופה, וכהזדמנות לוידויים ואין כמו האהבה - קשה, כואבת ובלתי אפשרית,כסיבה הכי הכי,להתוודות עליו. כי מי מתוודה על אהבה שטחית ובלתי מספקת... מאחלת לך שנת תש"ע מלאה באהבה רכה ועוטפת, ואם אפשר שתכאב פחות. תמיד נעים לקרא אותך ולדעת שלמילים יש חוזק משלהם, שבעזרתם את מצליחה להרגע ולנוח. ותודה גם לך על מילים יפות משלך.שאף פעם לא מחטיאות את המטרה.. גליה.

הי יקרה, עניתי לך אתמול, אבל יש למחשב שלי נטיה בזמן האחרון לפליטה מוקדמת אז לא הייתי בטוחה אם עבר... מסתבר שלא... אנסה לשחזר תודה על האיחולים, הם לגמרי קולעים ומתאימים. זוכרת מפעם איזכור שלך על אהבה בעייתית (מקווה שלא מבלבלת). שנה טובה י.

שלום ילדה אישה יקרה ואוו, זה אחד השירים האהובים עלי. אני חייבת לשתף אותך שאני שותפה לטעם שלך בשירים. אולי אני אהיה זקוקה לך כשותפה במסע אחר חיפוש שירים פחות כואבים, פחות סוחטים רגשית, ושבכל זאת יגעו ואפשר יהיה להרגיש אותם. פתאם נזכרתי שאפילו הבאתי לכאן שיר אחד כזה, והוא מוכן ומזומן לעמוד בראש הרשימה (הו דר פרויד). "כן היה זה לא טוב, היה רע לתפארת אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת " איזה עוצמות רגשיות. אהבה תמיד חייבת להיות מלווה בכזה כאב? היא לא יכולה להיות רכה ומלטפת? כאילו אלו אהבות שיש בהן משהו ממגנט ומהפנט (אודי- אתה מוזמן להרחיב על השימושים שעושה היפנוזה באהבה), אבל למה מלכתחילה להמשך לכאב גדול כל כך... יקרה, מקווה בשבילך שהאהבה תוכל להיות יותר פשוטה, שאפשר יהיה לנוח בצילה. ושהיא תהיה חלק מהחיים. חלק מהאושר (ולא- החיים והאושר, רק חלקה בהם) שתהיה לך שנה טובה (אני יותר אוהבת את האיחול הזה מאשר את זה שאמורים לאחל בימים אלו, אז נשארת איתו) כאן. איתך גלי (גם כמעט השתרבב לי השם האמיתי...)

הי גלי יקרה, כן, טעם משותף בשירים וגם באגדות. משיכה דומה לעוצמות רגשיות וכואבות? יש שיר על "יש לי אהבה פשוטה" - (פעם (לפני המון שנים) היינו רוקדים אותו בריקודי עם). אבל איך אפשר להשוות אותו ל"היה רע לתפארת". את יודעת, אצלי באמת פעם היה אפשר ופשוט יותר. תודה על האיחולים. מאחלת לך אהבה רכה ומלטפת ויציבה וטובה. להתראות י.

שלום רב שמי לירון אני בת 28 . כבר מגיל צעיר ידעתי שמאוד קשה לי לשלוט על הרגשות שלי אני מאוד אמוציונאלית. ניסיתי הרבה דברים טיפול פסיכולוגי הומיאופתיה יוגה קראתי הרבה ספרים . אבל תמיד ברגע האמת אני מתפרצת ואומרת דברים איומים . ואחר כך מצטערת. העניין הוא שזה פגע כך במשפחה שלי שהתרחקנו. ואני לא יודעת לעשות את ההפרדה בין מתי מישהו כועס עלי ואז מוציאה את העצבים על אמא שלי בעיקר. אני אלימה מילולית מאוד אבל לא פיסית. ואני כבר ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות כי אני יודעת שאני לא רוצה לעשות את זה יותר ולא מצליחה. אז אני פונה לכאן אולי תוכלו לתת לי עצה טובה או שם של מטפל מישהו שיעזור לי. בברכה .

היי אני בן 37 נשוי פלוס שניים לפני כשמונה חודשים חבר מהעבודה בן 55 נפטר מדום לב,ומאז במהלך כל שמונת החודשים אני חיי עם הרגשה שאני הולך למות,זה מתחיל בכאבים בחזה,עובר ליד לפעמים ללסת ולגב,ואז מתחילה החרדה שמשהו הולך לקרות,בחודשים הראשונים בכל פעם שזה קרה,הזמנתי אמבולנס,שפינה אותי לבית חולים וללא שום ממצאים חריגים היו משחררים אותי הביתה,עשיתי כמעט כל בדיקה אפשרית ללב,והכל יצא תקין,איפשהו אני חיי בהרגשה שהרופאים לא מצליחים למצוא את הבעיה הלבבית שלי,כמוכן במהלך אינספור בדיקות שעשו לי נמצא שאני סובל מבעיה בקיבה שיכולה לגרום לאותם סימפטומים לפחות באופן חלקי ולדמות התקף לב,אך אני בשלי עמוק בפנים אני בטוח שיש לי בעיה לבבית ואני הולך למות בקרוב,איך ניתן להתגבר על הבעיה לבד,יש לציין שביום יום אני מתפקד בעבודה בגידול הילדים אך החששות מלווים אותי במהלך היום כל יום,ניסיתי כדור רמוטיב לחודש הייתה הקלה אבל הפסקתי,ניסיתי 3 מפגשים עם פסיכולוגית,אבל לא הרגשתי שזה עוזר לי,האם יש נוסחת קסמים להפטר מהמצב הנורא שאליו נקלעתי,אני לא בעד כדורים כימיים ,האם אני יכול לעזור לעצמי ואם כן אשמח לקבל הצעות לשיפור המצב בטווח המיידי בברכת חג שמח ושנה טובה האופטימי

לאודי מה זה טיפול דינמי ? ואיזה עוד סוגי טיפול קיימים בפסיכולוגיה או פסיכותרפיה ? תודה

מרגישה כול כך מרוקנת כאילו שום דבר לא עושה אותי מאושרת מרגישה התרחקות מהמשפחה כאילו כול אחד עסוק בעיניינו עזבתי את הבית לפני כשבועיים משכירה לבד דירה ומרגישה כול כך בודדה רק אוכלת מתסכול מרגישה שאני הולכת לאיבוד מרגישה הזוייה לחלוטין לא יודעת איך הרים את עצמי מרגישה אבודה אין לי עבודה קבועה אני מנסה להרים את עצמי כול כ קשה גם אין י ממש חברים שאני יכולה לדבר איתם

שלום, אני בן 32 ואני נשוי באושר! יש לי שני ילדים קטנים וניפלאים (טפו , טפו...). על פניו הכל בסדר. אך לאחרונה אני חש תחושה עמוקה של בדידות. בעיקר תחושת חוסר חברים. בעבר (הלא רחוק), היו לי מספר חברים, מספר לא רב אבל מספק. כיום מספר החברים הצטמצם עד כדי 0(או כך אני לפחות מרגיש) אני מוצא את עצמי תמיד יוזם שיחות טלפון ופעיליות מול אותם חברים, אך אף אחד לא יוזם דבר איתי (לא שיחות ולא פגישות). חלקם עוד בלי ילדים, ואני מבין שהם פחות יכולים להשתלב באורח החיים שלי. ואלו שכן עם ילדים כאילו שעננים אלי. ניסיתי להעמיק קשרים עם אנשים מהעבודה, אך נראה שלכולם יש חברים, או עיסוקים שממלאים את זמנם ואין להם צורך בעוד חבר, בי. יש לי עוד המון מחשבות בנושא. אני מאוד טרוד בנושא וזה כבר ממש מציק לי. מה עלי לעשות? תודה.

שלום, הוריי בשנות השישים לחייהם (+-) וחיים לא טוב כבר שנים רבות. אמי תמיד הייתה תלויה כלכלית באבי, והוא אבא שעוזר לילדיו, אך בעל לא טוב. שתלטן, כל החלטה בבית צריכה להיות תלויה בו, ואמי בגלל תלותה הכלכלית אינה יכולה לקום היום ולהתגרש. כתוצאה מכך הם גרים באזור חרא, היא סובלת שם, ואבי לא ממהר לעזוב בגלל פחדנות. אמי שקועה בדכאונות ומרגישה כלואה וחסרת ישע.. אני סובלת את כאבה ואין ביכולתי לעזור לה. אני לעתים חוששת לחייה, שתעשה משהו לעצמה.. הדיבורים עם אבי לא עוזרים - הוא בשלו והוא יחליט מתי יתבצעו שינויים. מה עליי לעשות?

שלום התחלתי טיפול לפני זמן קצר ואחת הבקשות של המטפל היתה ללדלל מיידית את הקשר האינטנסיבי עם אימי. משניסיתי להסביר לה זאת, נתקלתי בעוינות וחוסר הבנה. לאחר שלא שוחחנו מספר ימים, טילפנתי אליה והיא מסרבת לשוחח איתי. אני יודעת שזה היה צעד נכון ואני מאמינה במטפל שלי, אבל ההשלכות קצת קשות לי. איך להתמודד עם אימא שלא מבינה?

אני אייל בן 22 מהצפון , השתחררתי במרץ מהצבא ואני לפני תחילת הלימודים באוניברסיטה במרכז באוקטובר הקרוב . הבעיה שלי היא שאין לי חברים מתקופת התיכון ,תוך כדי ולאחר סיום התיכון לא יצא לי להתחבר לאיזשהי קבוצה מסוימת כמו שבדר"כ קורה איתה בדרך כלל יוצאים ומבלים ביחד . בין סיום התיכון לצבא היה לי תקופה ארוכה שבה גם לא שמרתי על קשר עם מישהו מהתיכון . לאורך השירות הצבאי שלי הכרתי כמובן חברים שונים וחדשים אבל לא ברמה של פגישות ושמירה על קשר לאחר שעות הפעילות של היחידה . כך נוצר מצב שבו השתחררתי ללא מעגל קרוב של חברים ואני מתנהל בחיי האישיים די לבד . לאחר השחרור הרגשתי כי ברצוני לבצע שינוי חד בחיי וכן ליצור לעצמי מעגל של חברים , העניין הוא שאני לא סגור על הדרך הנכונה באמת לפתור וליצור כזה מעגל , כאשר אין לך מסגרת של לימודים בתיכון או צבא . אני יודע שבאוניברסיטה אני אפגוש אנשים חדשים , אבל העניין הוא שאני מעדיף ליצור מעגל של חברים באיזור מגוריי בצפון שיהיה בלי קשר לחברים מהאוניברסיטה , וכמו כן אני שוקל על דחיית הלימודים לשנה הבאה ובשנה הקרובה לטייל ולעבוד יותר . העניין הוא שבשנה הזאת יהיה עוד יותר בעייתי להתחבר למעגל חברים בגלל שאין מסגרת שתתמוך בזה כך שאני לא רוצה לעבוד ולטייל ותוך כדי עדיין לא להישאר באותו מצב שאני נמצא בו עכשיו ללא מעגל חברים . יש לציין שאני בנאדם חברותי ונחמד , נראה טוב וגם חבר טוב , הסיבה למצב היא לדעתי שעברתי 5 בתי ספר לאורך הלימודים שלי וכך לא נוצר לי להתחבר לקבוצת חברי ילדות . אופציה שאני שוקל היא ליצור קשר עם חברים מהעבר מהצבא ומקורסים שעברתי תוך כדי הצבא אבל נראה לי קצת מוזר ליפול על בנאדם ככה משום מקום . אשמח קבל את עצתך . תודה מראש ויום טוב .

אני נמצאת בתחילתו של טיפול דינמי קצר-מועד - פגישה שלישית מתוך 12. מקריאה של חומר בנושא הבנתי שיצירת ברית טיפולית בשלב מוקדם של הטיפול חשובה מאד להצלחתו. כרגע אינני חשה עדיין אמון כלפי המטפלת, ואני מסופקת מאד אם היא מסוגלת לגלות אכפתיות כלפי, בייחוד כאשר באופק נראה בברור סיומו של הטיפול. לא מזמן סיימתי טיפול ארוך מאד, וסוגית האמון היתה אחד הנושאים המרכזיים בו - נדרשו ארבע שנים עד שיכולתי להאמין ולתת אמון. שאלותי: 1) לאור הנ''ל, האם מטופל המתקשה ביצירת יחסי אמון יפיק תועלת מטיפול קצר-מועד? 2) האם ישנה התמחות מיוחדת לטיפולים קצרי-מועד, או שמא הכשרה כזו ניתנת לכל פסיכולוג במהלך הסטאז' / ההתמחות? שנה טובה, רינת

אני אישה ערביה אני אישה בת 44 רווקה חיה בכפר ערבי בירושלים ,יש לי בעיות עם ההורים וגםצ בכפר בגלל שאני אישה ליברלית ומתנהגת לא לפי המסורת והכלליםן,בעקבות זה אני פניתי לעזרה מקצועית לפסיכולוג קליני שהוא מבוגר ממני ב33 שנים הכרתי איתו לפני 7 שנים . בהתחלה הוא תמך בי ועזר לי אבל במשך הזמן שהיתי באה אליו לפגישות בבית שלו הוא גבר גרוש חי לבד אין לו קלינקה פרטית ,אני לא יודעת אם הוא מקבל אנשים חוץ ממני הכרתי אותו דרך דפי זהב.בהתחלה הוא ניסה להצתמד אלי אבל אני הערתי לו והוא כל הזמן אמר לי כמה אני יפה וכמה אני חתיכה אבל אני לא שמתי לב והמשכתי להגיע לפגישות לעיתים רחוקים.היום לאחר 7 שנים באתי אליו לפגישה והוא אמר לי כמה אני חתיכה והתחלנו לדבר ואז דיברתי על ללמוד ציור ואז הוא אמר לי לקום והסתכל על התמונה שיש על הקיר והוא התחיל להסתכל על הגוף שלי לאחר חצי שעה מהפגישה הוא אמר לי בואי נזדקן ביחד. את האמת אני קצת מבולבלת לא יודעת מה לעשות האם ללכת אליו או להפסיק .אני מבקשת הנחיה ,אני מבקשת לדעת מה עולה לו בראש. תודה מראש לילה

אודי יקר וכל המשוטטים הפעם פורמלית משהו... אבל קודם כל תלונות: שונאת חגים- והם שונאים אותי. לא מסתדרת עם מחזוריות. מבחינתי השנה עדיין לא התחילה וכנראה גם לא תתחיל לעולם. ככה זה כשנמצאים במצב לימינלי כרוני. שיטוט מעגלי אינסופי. חגיגיות- לא מצליחה לייצר אפילו באופן מלאכותי. ראש של דג- תרחמו עליו בבקשה השנה. רימון- מתקתק ואנטיאוקסידנטי. אני זקוקה לנוגד חמצון עצמי. שנה טובה- מעדיפה שינה טובה במקום. זהו, עכשיו הגיע תור הברכות: אודי- מאחלת לך שנה נפלאה. שמחה על היותך. לא יודעת איפה הייתי היום בלי הפורום הזה. יצרת פלנטה אלטרנטיבית שגם חייזרית כמוני מצליחה להרגיש בה מובנת ואפילו קצת בבית. מודה על כל המילים החכמות וכל השירים. מעריכה מאוד את פועלך (עכשיו אני בטח נשמעת כמו שרת החינוך). ולכל הגולשים והחברים היקרים- זוכרת את החיבוק הגדול שלכם ולא שוכחת. לוקחת אותו איתי. אולי יום יבוא ואצליח גם אני לחבק את עצמי. תעברו את החג בשלום ואף יותר מזה. מעריכה אתכם המון. ואי אפשר בלי איזה לינק קטן (אודי- ביססת אצלנו הרגלים נאותים) אחד או שניים בהוקרה: http://image63.webshots.com/63/0/93/10/488409310nyRQZc_fs.jpg http://www.news1.co.il/uploadimages/NFC-729335963726044.jpg שנה מיטיבה רפאים

שנה טובה גם לך רפאים יקרה, רוח ידידותית חכמה ויצירתית שכמוך. סינדרלה מודרנית יפה ועם כוחות שמתגלים ומתגלים. מצטרפת לתודה על היותך וגם על הדלעות י.

היי, תודה על השנות טובות- גם לך מאחלת שקט וידידות עם כל השדים החיצוניים והפנימיים. רפאים

היי רפאים, את מתוקה כמו הרימון שאכלתי החג, הפעם הצלחתי להשיג אותם יותר מתוקים. דבש אני פחות אוהבת, אבל איכשהו הצלחתי לבלוע עם התפוח. ובכלל, בחג הזה אני בסימן של מתיקות מירבית, ומה לא עושים כדי שתהיה לנו שנה מתוקה באמת, אבל בסופו של דבר זהו מתוק שמשאיר אותי עם קלוריות עודפות, ואופוריה מתקתקה. כי כל השנים אצלי נראות אותו הדבר. ובכל זאת, לא מאבדת את התקווה,(עדיין)וכל שנה, מחדש, מעמיסה על עצמי מהמתוק הנל, בתוספת של ברכות ואיחולים לשנה מתוקה - יש דבר כזה??? טוב, אני מבינה שאת לא ממש אוהבת חגים, ולמען האמת גם אני לא משתגעת עליהם, ואולי מסיבות שונות משלך, ובכל זאת אי אפשר בלי הברכות המסורתיות לשנה החדשה, ואם את מעדיפה שינה טובה במקום(ואני מאוד יכולה להבין אותך) אז הנה לך ברכה לשינה טובה, וחלומות מתוקים - והלואי כל השנה. שלך, גליה.

תודה על הברכות והאיחולים- דווקא התעוררתי בקריאתם. שנה ושינה טובה גם לך גליה עם קלוריות רוחניות עודפות (אין כמו להשמין מבפנים..) ונהר שמתשתנה מדי פעם כשנכנסים אליו... רפאים

אודי והחברות, רק עברתי כדי לאחל שנה טובה. מקווה ששלומכם בטוב (סביר? נסבל?), ושהשנה החדשה תתחיל עבורכם הכי חלק ומוצלח שאפשר. TM.

קרה הרבה בזמן הזה. אני לא יודעת מה נכון יותר לכתוב; עדיין קורה או כבר לא קורה. בשלב מסוים בדרך איבדתי את הרצון לחיות. לגמרי. אני כבר לא ממש זוכרת מה המשמעות של לישון כמו שצריך. אני לא ממש אוכלת כבר חודש וחצי. זה לא מעניין במקרה הטוב, ופשוט דוחה במקרה הפחות הטוב. היא לא נלחמת איתי, אלא את המלחמה שאמורה להיות שלי. מיום ליום. גם במהלך החג דיברנו, כל יום, בטלפון. בשבילה זו היתה תעודת ביטוח - פשוט לוודא שאני עדיין בחיים. היא גררה אותי, בשלב מסוים, בחזרה לעוד פגישה עם ד"ר הודיני... גררה במובן שהיא באה ולקחה אותי מהבית ונסענו אליו ביחד. מסתבר שזה היה לשווא. לא הנסיעה איתה - הפגישה איתו. אני לא מבטיחה לה כלום. היא יודעת שממני לא מקבלים הבטחות, שאני לא יכולה לעמוד בהן. פשוט כבר לא נשאר כלום. וזהו... לא רוצה להכביד יותר מדי. בטח שלא בימים אלה, שלא ממש ברור אם בכלל יהיה מחר. אבל משאירה גם את זה, כי קול כזה תמיד טוב לשמוע: http://www.youtube.com/watch?v=kkCmE8thwFg

שנה טובה לך טימי, אני מקווה שלא מדובר רק בהצצה חטופה.. כיף לראות אותך שוב, ביי בנתיים, גליה.

הי טימי, שנה טובה גם לך. את חסרה כאן. אני מקווה שאת בטוב (אולי אפילו טוב מאד?) י.

היי רק עברת?... חיבוק של פגישה מחודשת...

יקרה , נעים לראות את שמך כאן .. שתהא לך , שנה מוצלחת ונהדרת. שלך שרית

שלום twisted mind יקרה תראי איך לכבודך יוצאים מכל החלונות, דיירים ותיקים וחדשים, בישנים ובטוחים, כולם קוראים בשמך, שמחים על בואך מרוב צעקות מהחלונות אני פוחדת שאותי לא יראו ולא ישמעו אבל אני גם כאן מנופפת, ואפילו עוד מעט ארד לשביל הגישה עם עוגת-ברוכה-הבאה, שהוכנה במיוחד בשבילך, ואם אפשר אצרף אליה גם חיבוק ונשיקה. שתהיה שנה נפלאה גלי

שלום ושנה טובה, מזה 7 שנים רודף אותי קשר עם בן זוג אלים. אני גרושה מבעל אלים. מבעלי לא היתה לי בעיה להתגרש עם 3 ילדים. מאוד שלמה על הפירוד. היום אני נאבקת להתנתק מגבר אלים, כפייתי, מטריד וכופה עלי מין, יש לו התפרצויות זעם ללא סיבה. יש לי את כל הסיבות שבעולם לרצות לעזוב אותו, אך זה לא קרה עד היום. האירוע האחרון השבוע , הבהיר לי שיש לי בעיה רצינית.אני זקוקה לתמיכה רגשית להתנתק ממנו. בעבר הייתי בטיפול במשך שנה וזה עזר לשנתיים אך לא לגמרי כי לא התנתקתי ממנו לחלוטין. הוא דאג להיות כל הזמן ברקע וכנראה נתתי לזה לקרות. אין לי ספק שזה הגבר . הבעיה טמונה בחוסר העיקביות שלי, או בחולשה שלי ובצורך שלי לקשר אנושי. אני מתנתקת ממנו, מידעת אותו ונשבעת שהפעם זהו. אך אחרי שבועיים שלושה או חודש, הוא מצליח לדבר איתי ולשכנע אותי שאי אפשר לחיות בנפרד ולא חשוב מה אעשה. הוא לא משכנע אותי אך עובדה אני נפגשת ובפעם האחרונה טעיתי בגדול כששכבתי איתו. אחרי הפעם הראשונה הוא מנסה לכפות עלי מין באופן קבוע ואז אני בורחת ולא מסכימה לתנאיו. אני נפגעת ומרגישה מושפלת מבקשותיו החוזרות ומהלחץ שלו בנושא המין, ללא התחשבות ברצונותי.בפעם האחרונה הוא דיבר על הצורך ללכת לטיפול בנושא כי הבעיה היחידה בינינו ביא בנושא חוסר תאום מיני וחוץ מזה הכל בסדר.לאחר שמחדשים את הקשר, הוא מנסה להכתיב לי מתי לקיים יחסים ואם אני לא מסכימה אז הוא לא עונה לטלפונים, מתנתק ולא מתקשר- מעניש אותי . היחס הזה משגע אותי, מערער את נפשי, אני נפגעת מהזלזול ברגשותי, מהגסות וחוסר ההבנה,אך כמו שאמרתי אני צריכה להתמקד בי ולא בו , כי בידי לפתור את העניין. אותו לא אוכל לשנות.

אני כל כך מתגעגעת.. זה צורב, כל כך צורב.. עמוק בלב, בבטן, במוח, ברגשות.. ואין לי מושג מה עושים עם זה.. מה???? בבקשה אודי.. תעזור לי.. :(

ללה ללה ללה לא יודעת כבר מי אני לא יודעת מה אני רוצה לא יודעת במה להאמין ובמי להאמין רעש לי, מעורבב לי, אני מרגישה כאילו בלעתי גדוד של גמדים וכולם צועקים וכולם הולכים לכל מיני כיוונים וכולם רוצים דברים וחלק בוכים וחלק צוחקים וחלק אדישים וחלק מפחדים נורא. הם עושים לי מדורה שם בפנים בערך סביב הטבור. זה שורף נורא. ואני, כלואה במגדל גבוה עשוי אבנים יקרות וחדות והנסיך שומר עלי. אני מוגנת. אז ממה אני מפחדת? אולי מהגמדים? אולי ממני. אין דבר כזה גמדים. אין דבר כזה מפלצות. גם לא פיות טובות. ומה אני, ומי אני ואיפה אמצא את מה שאני מחפשת אם אין כאן אף מראה שלא מעוותת את המציאות. מציאות? הלו מישהו שם בחוץ? יש מציאות? מהי? רועדת, חם לי ואני רועדת. אולי זו אני בכלל שעשויה מאבנים יקרות ושורטות. זה לא מגדל בו אני נעולה. זאת אני שנועלת. אני המכשפה שאוכלת ילדים תמימים שרק רצו ממתקים. היופי שלי מטעה. בעיקר אותי. אני לא רואה אותו. אני חושבת שאני שקופה ואבודה. הם חושבים שאני יפה וטובה. חוץ ממנו, הוא חושב שאני יפה ורעה. איפה המראה כשצריכים אחת כזו.

אז תגידי" לו " ..שפה את לא מרגישה לי בכלל מכשפה... גם אני חושבת שאת יפה מבפנים ואפילו טובה .. חוצמזה , אפשר להושיט לך מפתח אחר ונוסף.... שיפתח בעדינות את דלת המגדל וישחרר ממך את הפחד?... אני.. המראה החדשה :-) ? שנה טובה יקרה עם כמה שפחות רעש ובלאגנים שרית

שריתי יקרה, תודה על המפתח והמראה החדשה, אולי יום אחד אכן אוכל להשתמש בהם. ובעיקר תודה שאת כאן זה פחות מפחיד ויותר מאורגן לי ככה שנה רגועה ושמחה גם לך י.

הי אודי, תודה שאתה כאן. עיניים שהן מראה מיטיבה. "היכן באמת יש מראה מיטיבה, כזו שאינה מעוותת, כזו שמשקפת לנו את עצמנו טובים?" עכשיו כשקצת נרגעה השירה המעצבנת של הגמדים בראש שלי, אולי אוכל להסביר טוב יותר, שבשבילי מראה שאינה מעוותת לא תשקף אותי טובה. בטח לא רק טובה. וזה בסדר לי בדרך כלל. אודי, מותר לי להיות ילדה רעה לפעמים? הנסיך לא מרשה. נסיכות הן תמיד יפות וטובות. הנסיך שומר שלא יארע רע לנסיכתו ובעיקר שהיא לא תהיה רעה. ההוא לעומת זאת, שרואה אותי רעה, נראה לי שאוהב אותי רעה. טוב עכשיו הברחתי אותו גם. והברחתי גם חלק ממני. לילה טוב לפסיכולוג הטוב וחלומות נעימים י.

הי ילדה ואשה, אני לא חושבת שזה רעיון טוב להציץ עלייך דרך המראה "שלך". אני דוקא אוהבת להביט בך דרך "מסך הפלאים" של הפורום. ומה שאני רואה זה - פעם אשה, ופעם ילדה, אבל תמיד תמיד טובה ונדיבה. את משרה אוירה נעימה וידידותית, ונדמה לי, ואני מקוה שאיני טועה - זו את האמיתית, וגם ,אם אולי, או לפעמים,(ואני לגמרי לא בטוחה) נכנס בך הילד הרע?? - אז מה..!! שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, ותמשיכי להיות כמו שאת, כי את באמת בסדר. לגמרי בעדך, גליה.

היי ילדה אשה... מסכימה עם כל הכותבים לפני אבל גם מכירה מאוד את התחושה של לשכוח את כל החלקים האחרים כשמישהו חיצוני דווקא מתמקד באיזה חלק שלך ועושה עליו זום, ואז כל הפרופורציות אובדות כי את כבר לא בקשר אתם. שוכחת מי את. שוכחת את המכלול. מותר לך לא להיות נסיכה לפעמים ועדיין לא להיות 'רעה'. אבל את בטח יודעת את זה. ולכן גם מותר לך להקשיב למה שאומרים פה החברים שמכירים כמה חלקים טובים ויקרים בך שאת מביאה אותם פה מדי שבוע. אני זכיתי להכיר מהם הרבה. הם קיימים מאוד. אונטולוגית, פסיכולוגית ולללוגית. שנה מיטיבה עם פיות טובות ושדונים קטנים ובלתי מזיקים רפאים

הי גליה, תודה רבה לך על המחשבות הטובות ועל כך שאכפת לך. כנראה, כשמוטרף ורועש פשוט צריך לבוא לכאן והקול שלך ירגיע ויגיד שיהיה בסדר. קוראת את מה שאת כותבת כאן וזה תמיד מלא אכפתיות ומלא נ לילה טוב ושנה טובה גם לך

גליה הי, תודה רבה לך על שאת כאן ואת תומכת ואכפתית. נראה לי שכשהכל מוטרף ורועש בפנים אפשר פשוט לבוא לכאן ולהרגע. קוראת אותך ותמיד יש לך את האכפתיות הזו והנתינה והיופי של המילים לגמרי מרגישה את הבעד והביחד שנה טובה ומלאת שמחה לך גליה היפה י.

הי ילדה יקרה, מי פגע, שכך את כועסת-מפורקת-בודדה? ... הו, "מראה מראה שעל הקיר" מראה ריאלית בוודאי תראה שיש גם רע, אחרת זו מראה שקרית. השאלה היא האם את בוחרת להיצמד במיוחד לרע שהיא משקפת ואולי איזה קול בך ינפנף בכך במן איזו גאוות ניצחון רווית בוז וזעם. לא תמיד קל להתמודד עם מוגבלותו של הטוב ושל האהבה (האהבה ולא ההקרבה האינסופית, שלעתים, נראה לי שניתן לראות דווקא אותה כאנכיות איזושהיא). והמשיכה לחלק הרע? כי להיות רעה זה מרגש בעוצמות? כי ל"להיות רעה" אין גבול ואת יכולה להישאר עם זה בפנטזיה עד לשמיים? כי ב"להיות רעה" יש משהו שמפתה את השני להתקרב-להתמזג, להפוך לשניים שהם אחד? ואולי "להיות רעה" הווה אומר לשים גבול, ובעצם הוא הכי שפוי שיש (אך מנגד קולות האשמה מושכים להם...) מחשבות מלבי... שנה טובה לך ילדה טובה ויפה :-) סוריקטה

הוי סוריקטה הטובה והחכמה מה היה קורה כאן בלעדייך. איך את מביאה דברים מעולמך ומחשבות מליבך (תמיד בעדינות, בלי יומרה ובצניעות) והן כאילו דיברתי מעולמי ומליבי. שנה טובה ותודה שאת כאן י.

היי ילדה.. מה עובר עליך, הלו? אנחנו שומעים אותך, ומותר לך להשתולל מידי פעם הרי באמת לא ייתכן שהכל אצלך כל כך טוב... סתם ... תרגישי טוב להתחרפן.. איתך

הי רויטלי, כתבתי לך בחג - משום מה לא עלה...אז משחזרת תודה רבה שאיתי. מרגיש לי שכאן באמת אפשר להתחרפן.ולך כרגיל יש מילה טובה. ואת יודעת, מעניין שאת אומרת "הרי לא יתכן שאצלך הכל כל כך טוב" לי מרגיש שבדרך כלל אני מתפרקת כאן והנה את רואה את זה תמיד כל כך טוב. חג שמח י.

היי לך ילדה אישה :) את מעבירה אנרגיות טובות ככה, איך שאת.. אני זוכרת את ההודעה הראשונה שלך בו ספרת על הפסיכולוג שאמר לך שהוא לא יכול לחבק את הילדה שבך בגלל האישה שאת... ואז החלטת לקרוא לעצמך ילדה אישה.. ומיד התאהבתי בשם הזה ומבה שאת מעבירה.. השם שלך, הוא כל כך משלים.. בעיני אני רואה בו את הצד החיובי של האמביוולנטיות הטבועה בנו האנשים.. אל תשתני... יש בך יחודיות יחודית.. היי את. שנה מקסימה :) ~נילי~

הי נילי יקרה, תודה מקרב לב. התרגשתי מאד לקרוא את המילים שלך. כמה חום ואהבה. הרגשתי מחוברת וקיימת. שנה של אהבה ושמחה ושלווה י.

לאישה ילדה קראתי פוסטים שלך, ציינת שהיית רוצה לחתום בשמך האמיתי. למה ? סתם תהיתי.. שנה טובה

הי, למה? כי לפעמים אני מרגישה כל כך קרובה עם אנשים מסוימים כאן שמרגיש לי נכון יותר להיות בשמי שלי. ולמה התהיה? (בפורום של פסיכולוגיה קלינית אין "סתם תהיתי") שנה טובה י.

לאודי שלום אני כל כך שונאת אותה. שלחתי לה מתנה לחג אפילו תודה היא לא אמרה. בכל אופן חג שמח ושנה טובה יותר. מחנה

שלום, ניסיתי את שיטת הביופידבק ועלו בי כמה שאלות. בתחושה שלי אני מצליחה 'לרמות' את המכשיר באופן כ"כ משכנע שטכניקת הנשימות שלי מורידה את הגרף שוב ושוב די במהירות ולשביעות רצונה של המטפלת. למרות שהגוף כביכול נמצא במצב רגוע, המחשבה לא מרפה באמת כאילו נוצר עוד פיצול נוסף שלא מצליח להתיישב עם הדעת. אז איזו חרדה זו שמצליחה להערים על הגוף? האם בוטלה החרדה הסימפטומטית ונשארו שרידי חרדה רוחנית שאינה מצליחה לקבל אינדיקציה ע"י מכשיר...? עניין פילוסופי אמנם אבל גם קשור לאיכות חיים קונקרטית. ובקיצור, האם ביופידבק לא יוצרת רווחה נפשית כביכול? תודה

למתקשה להבין שאלתך מצויינת אך קשה לי לתת תשובה מקצועית ואחראית מאחר ואיני מכיר את בעייתך כמו כן איני יודע מהי הכשרתה של המטפלת ובאילו מודלים של המכשור השתמשה. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים על מנת לתת לך תשובה מקצועית לשאלתך. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן 0546670570 www.gliksman.co.il

שלום ד"ר בונשטיין, אני גבר בן 28, לפני כשלושה חודשים חזרתי מארה"ב אחרי תקופה שם חייתי כשנתיים . כשלושה חודשים שקדמו לבואי התחלתי לחוש תחושות חוסר מיצוי עצמי, דיכאון וכו'... מצאתי את עצמי מאוד מופנם ומעדיף להעביר את הזמן שלי ביחידות עם עצמי, העבודה אשר בה עבדתי שם כללה אינטראקציה יום יומית מול אנשים, כל עוד הייתי עסוק הכל היה יחסית בסדר, אך כשהייתי בא הביתה אחרי יום עבודה, שוב נסגרתי בבית... אני מעשן מריחואנה כבר שנים אבל מעודי לא עישנתי בכמות שאני מעשן היום... אני רוצה להפסיק אבל כל יום אני מרגיש שזה מה שיעזור לי להתמודד עם המחשבות טוב יותר וחוזר חלילה... חשבתי שחזרה לארץ תפתור את בעיותיי עם הסביבה התומכת, משפחה וכו'... אני מגלה שהמצב מחמיר... אני מחוסר עבודה מזה כשלושה חודשים, שום דבר פשוט לא מספיק טוב לי... שלחתי קצת קו"ח אבל גם כשחוזרים אליי אין לי רצון לבדוק אפילו במה מדובר.... היו לי ימי דיכאון אשר פשוט לא יכלתי או לא רציתי בעצם אפילו להזיז את היד כדי לבצע פעולה פשוטה... היו גם ימים טובים אשר חשתי אמביציה לעשות דברים, דברים אשר התגלו סרי טעם זמן קצר לאחר מכן... אני מחליט החלטות והן מאבדות כל משמעות כשחולף הזמן, ממש לא יציב. במר מצבי הלכתי לייעוץ פסיכיאטרי, הרופאה רשמה לי כדורי ויפאקס, נטלתי במשל יום אחד ואז הפסקתי... רק התמכרות נוספת זה מה שחסר לי... אין לי קשר זוגי רציני רק מישהי אחת אשר עמה אני נפגש לפרקים, מי תיקח אותי??? בלי רכב... בלי עבודה... אני מסתכל על חברים שלי והם במקום אחר... אני עדיין רק מנסה בזמן שהם עושים... חזרתי לארץ בחזרה לגור עם אימי, דבר המתסכל אותי עוד יותר. אמא שלי אישה נפלאה אבל זה פשוט לא זה...כל סדר היום שלי מתבסס על התפר בין כלום לשום דבר, רק טלויזיה, מחשב, לפעמים טיול קצר ברגל וזהו. בחיים לא הייתי במצב הזה, תמיד עבדתי, תמיד הובלתי והיום אני מרגיש כמו הזנב... אני חווה התפרצויות זעם, פשוט אני מרגיש שהכל גואה בתוכי והדרך היחידה להתמודדות מבחינתי זה להוציא את הכעס על כל האנשים הקרובים אליי, ממש רע לי עם זה משום שאפילו קשה לי להתנצל על כך :( חשבתי לנסוע שוב אבל אני יודע שזאת בריחה, אני רוצה להתמודד עם המצב אבל אין לי שמץ של מושג מה לעשות. נמאס לי... אני מסתכל על עצמי כעת ושואל - מה אם זה מצב קבוע?? יכול להיות שככה אשאר כל החיים??? נ.ב. אם תציע לי ללכת לפסיכולוג אני אפילו לא יודע אם זה יעזור, נראה לי שאני דפוק לחלוטין. תודה ושתהיה שנה טובה.

אודי יקירי, אנסה ליישם את עניין הפסיכולוג למרות שאיני בטוח שזה יעזור. החלטתי להפסיק לעשן, עדיף להתפכח ולהתמודד מאשר להרקב במחשבות... שנה חדשה התחלה חדשה. תודה לך, שנה טובה.

הי אודי, אני מהנחבאים,אז יוצאת במיוחד מהקונכיה לאחל שנה טובה וחג שמח. נהנית לקרוא אותך ,עוד לא ממש יכולה לכתוב. אביב.

ו... שנדע להחזיק-לא-להשליך את הנזקקות שלנו לאהבה; ושנדע צניעות ופשרה "כמה חזקים כשנזכרים שחלשים, וכמה קלים לאהוב"

שנה טובה, מאחלת לנו שנה שכל החלומות יתגשמו- חוץ מאחד- שישאר על מה לחלום. שנה של התרגשות ועוצמות - אבל שאפשר יהיה גם לישון בשקט בלילה ותודה י.

מנצח...

להסתדר איתו????????? אין מצב!! אין קיום משותף לשנינו. או הוא או אני. כבר לא בטוחה במי לבחור.

שלום, אני בת 36,נשואה + 1, אקדמאית. בעברי לימודים לשני תארים ראשונים. כיום במבט לאחר אינני יודעת מדוע למדתי כל כך הרבה שנים ומדוע סברתי כי השקעה בלימודים עצמם ומרדף אחר ציונים יביא לי את הגאולה בעוד שאנשים כבר "התברגו" והתמקמו להם בעבודות ואילו אני נותרתי סטודנטית נצחית. אני עובדת במקצוע שלי במקום ציבורי רק בשנה וחצי האחרונות ואני בת 36. הפער הזה גורם אצלי מתח וכעס עצמי ועל העולם כלומר על המזל שלי, הצ'נס שלי. אני תחרותית וכואב לי כיום לראות נשים בגילי ממוקמות היטב במשרות נוחות אשר יוצאות הביתה בשעות נוחות לקחת את ילדיהן והן מאושרות. יש לי שתיים או שלוש דוגמאות כאלה כלומר לא דמיוני אלא נשים שאני מקנאה בהן. בעברי ממש לא היתי מקנאה באנשים...להיפך, סברתי שחיי מעניינים, שהדלתות פתוחות עבורי ונהניתי לחפש את עצמי. כיום, כאשר אני אם לילדה ובהריון מתקדם, ונטל פרנסת הבית רובץ גם עלי וזה גם לא מספיק לנו, אני כבר לא אוהבת שהכל פתוח. להיפך. אינני יודעת האם בעייתי היא תעסוקה גרידא או בעיה נפשית. אני כן יודעת שאני ממש סובלת. לא אוהבת את העבודה שלי, משעמם לי בה. יש לה יתרונות, שעות נוחות, ממונה נח, חסנורות,משעמם, חוזה זמני למספר שנים (שש שנים). אני בכעסים עצמיים קשים שכן לא ידעתי לאחר צבא למשל באיזו דרך לבחור. האמת לא היה לי עם מי להתייעץ, הורים לא משכילים, אב לא מתפקד וקשיים נוספים רבים וקשים. אני מכירה בכישוריי ואלה אינם באים לידי ביטוי והנפש משועממת. מה עלי לעשות? תודה רבה מראש ושנה טובה. מיטל

שלום ד"ר בונשטיין, אני אם ל2 ילדים מקסימים ומתוקים, אני עובדת משרה מלאה בתחום המחשבים. לפי כחצי שנה עברתי משבר והיו לי חרדות ונדודי שינה, הלכתי לטיפול בעת הוריי וקיבלתי מרשם ללוריוון ופרפנאן וכעת לפי ההמלצות אני לוקחת רק פרפנאן לפני השינה. החרדות ונדודי השינה עברו ועכשיו אני מתפקדת כרגיל. העניין שבזמן האחרון נחשפתי לכתבות בעניין ייעוד והגשמה עצמית וזה גורם לי להרגיש פספוס ורצון עז לעבוד במה שאני באמת אוהבת. כרגע אני עובדת במקום שאני לא אוהבת, לא תמיד יש לי עבודה ואני מרגישה מבוזבזת...זה גורם לי לתסכול ותחושת מחנק.ניסיתי לחפש עבודה ללא הועיל. אני לא יודעת אם אני מתפנקת או שבאמת מגיע לי להרגיש טוב במקום העבודה ולא להיות ממורמרת כל הזמן בגלל זה. תודה מראש ושתהיה שנה טובה לכולנו!

את קיימת ולכן מגיע לך לחיות את החיים במלואם!!! אני אומרת את המשפט הזה ... עכשיו גם לעצמי.. זה לא פשוט, צריך להיות חזקים.. לפעמים גם לנוח.. אבל לא לוותר. אין סיבה בעולם שתצדיק מצב בו את לא מקבלת את צרכייך האמיתיים. שנה טובה.. ~נילי~

שלום רב... אני כמעט בת 20.. הוריי התגרשו בגיל 4 ואין לי אחים. מגיל קטן (13-14) התחלתי להראות סימנים של אי יציבות במסגרת. יותר מאוחר התחלתי להסתובב בחברה עבריינית, התחלתי להפגין אלימות אומנם לא רבה אבל בהתקפי זעם שדי לא מאפיינים את גיל 15. התקשיתי לעמוד בכל מסגרת שהצבתי לעצמי ונטיתי לדיכאונות. כשהתגייסתי לצבא הדיכאון ומצבי הרוח הקיצוניים התגברו. בסופו של דבר אחרי כמה חודשים שוחררתי על סעיף נפשי. אחד הדברים שתמיד איפיינו אותי זה אדישות קיצונית, שאפילו ההורים שלי טוענים שהם מפחדים מהאדישות הזאת. אתמול החלטתי להסתכל בדף שצילמתי לעצמי שקיבלתי מהצבא ואז בעצם נזכרתי במה שכתבו עליי, נכנסתי וקראתי הכל ודיי הייתי בהלם כי הכל התאים לי. מה שנכתב זה - "בעלת אישיות אקסטרוורטית עם קווים דיסוציאליים עמוקים (קריטי)" כל הלילה קראתי על ההפרעות האלה וראיתי שאין ממש מה לעשות. איפה אני יכולה לדבר עם אנשים שהם כמוני ? שיסבירו לי... איך משתלטים על הזעם והמצבי רוח הבלתי מוסברים.. סליחה שכתבתי המון, אני פשוט בהלם בזה.

היי אודי.. קודם כל תודה... מה זאת אומרת לדבר פה עם חברי הפורום? הכוונה איפה אני יכולה למצוא אנשים עם ההפרעה הזאת שייתנו לי עצות....הבנתי שזה נדיר.... האמת שאני יודעת שעצות לא יעזרו.... אני בהלם.. זה בדיוק מה שהיה לבן דוד שלי (שאגב נפטר בטרם עת מטיפול לא נכון)... מה שיש לי, זה נדיר אצל בנות ? הבנתי שכן..... המשך לילה נעים...

אודי שלום, לאחרונה סיימתי את לימודי בתחום טיפולי כלשהו. אני נמצאת בטיפול יותר משנה. הטיפול הזה מעיק וקשה ובמהלכו נודע לי שיש לי הפרעה דיסוציאטיבית (אני שונאת את ההגדרה הזו). בזמן האחרון המועקה גברה עם ההתחזקות של תלות במטפל, המועקה כל כך גדולה שאני חושבת לעזוב את הטיפול ולעזזאל עם הצורך המקצועי והאישי שיש בטיפול למי שכבר עובדת כמטפלת בעצמה, וגם בתור אמא די בעייתית . אני מרגישה עלובה ופתטית ומאוד מושפלת (התגובה שלי נראית לי לא מתאימה ומוגזמת). אני לא רוצה (וגם די פוחדת ) להטריד את המטפל ולהתקשר אליו למרות שאני נמצאת במצב נפשי/רגשי קשה ביותר כרגע. מה אני יכולה לעשות עם זה?

שלום אודי, (נאלצתי לשנות קצת את השם כי שכחתי את הסיסמה והייתי צריכה להתחבר מחדש השתמשתי בכתובת המייל של בעלי אז אל תשלח לו כלום) תודה לך, בסוף לא התקשרתי, כמובן שאתה צודק בקשר לנזקקות.לצערי נושא התלות בטיפול מייסר אותי מאוד למרות המודעות.

ללא מילים, ללא אויר !!! פה וכל כך שם !!!

הי אודי, עבר חודש מאז ראיתי אותה בפעם האחרונה. למעט שיחת טלפון קצרצרה של חצי דקה לפני כשבועיים וחצי, לא היה לי כל קשר איתה. כל יום שחולף הופך את האפשרות שנשוב וניפגש אי פעם, למציאותית פחות ופחות. למרות הכאב, אני מנסה להתרגל לרעיון כבר עכשיו, ולא ליפול קרבן לידיה של תקווה בוגדנית וארורה... אני משתדלת בכל כוחי לא לכעוס עליה, אבל טיפות מרירות ממשיכות להצטבר למשקע עכור של כעס. עכשיו אני שואלת את עצמי מי משתינו אמורה להרים את הכפפה (או, מדויק יותר, את הטלפון) ולאחל שנה טובה? נכון, שמי שרוצה להביע איחולים עושה זאת כי הוא רוצה ולא כי הוא צריך, ונכון שמי שרוצה עושה, ולא מחכה ליוזמת האחר, אבל אני חוששת מאד שה"שנה טובה" שלי תהיה מתובלת בהרבה עוקץ, במקום בדבש... :-( אז איך, בכל זאת, ממשיכים מכאן?

שמי בני, אני בן 37 רווק, מרגיש לבד בעולם הזה. מבחוץ הכל נראה בסדר גמור, אני קם בבוקר לעבודה והכל בסדר, אבל כשאני חוזר הביתה ובעיקר בסופי שבוע הבדידות קשה, אני וארבע הקירות. אני רואה את החגים בפתח ויודע שהתקופה שאני הכי שונא הולכת ומתקרבת, הייתי שמח להעלם בתקופה זו. התרופה הכי טובה לבדידות היא אנשים. הייתי שמח להכיר באמצעות הפורום אנשים עם בעיה דומה. מי שמרגיש בדידות ורוצה לפנות אלי אשמח לשוחח איתו [email protected]

היי אני רוצה לשתף כאן שאני מאוכזבת מהפסיכולוגית שלי. בזמן האחרון אני מקבלת ממנה את התחושה שהיא מזלזלת ומחפפת אותי. היא לא חוזרת אליי בזמן הראוי כשהיא מבטיחה לחזור, לדוגמא. היא שוכחת לעדכן אותי בדברים מסויימים שקבענו שתעדכן. אני מרגישה עם זה עלבון וזה משהו שחוזר על עצמו הרבה פעמים- חוסר הארגון הזה. בסך הכל במפגשים עצמם היא מדהימה, ומכילה, ועוזרת לי הרבה, ואני מרגישה שתרמה לי המון בתקופה שאני מטופלת אצלה. אבל כל החוסר ארגון שלה והאכזבה מכך משפיעה עליי ממש לא טוב. אני כבר מרגישה שבא לי לסיים את הטיפול והקשר הזה וזה דיי מעציב אותי שזו תהיה הסיבה, כי לא סיימנו מבחינתי לדבר על דברים מסויימים. אגב, היא יודעת על האכזבה שלי וכשהיא שוכחת לעדכן היא תמיד מתנצלת, אבל זה כבר מאוס עליי. אני רוצה מטפלת אחראית יותר, זה דבר שנותן לי בטחון ושקט. אבל אני לא בטוחה שיהיה לי קל עכשיו למצוא מטפלת אחרת, ולהתחיל מחדש, ואת כל הסיפורים מחדש, ולהפתח מחדש- מה שמאוד קשה לי. גם העניין הכספי כאן רלוונטי, כי התשלום שהיא גובה הוא טוב בשבילי ולא גבוה. אני יודעת שיכול להיות שבמפגשים אחרים אצטרך לשלם יותר. מה דעתך?

בני בן 4 . החל את שנת הלימודים בגן טרום חובה (עירוני) , זו השנה השנייה באותו גן . עובר עליו משהו ואני מתקשה לשים את האצבע על העניין המדויק . הוא לא שמח לחזור לגן , בלשון המעטה. (הוא ניסה כואבת לי הבטן , הראש , הרגל , הגרון ) , הסברתי לו שאין ברירה והוא לא בוכה כשאני הולכת בבוקר ומשאירה אותו בגן אבל אני רואה שהוא מאוד עצוב (העיניים שלו עצובות , השפה התחתונה שלו רועדת , הוא שקט מאוד). לאחר שיחה עם הגננת היא אמרה לי שהוא אכן מאוד מאוד עצוב בגן ןשהוא פשוט כרוך אחריה , עד כדי שכשהיא הולכת לשירותים הוא מחכה לה מחוץ לדלת , הוא לא משחק עם אף אחד, הוא מאוד מתבודד ושקט . היא חושבת שרצוי שניתן לו עוד זמן אבל לי כבר נדלקות כמה נקודות אדומות ואני ממש לא רגועה . מטבעו הוא ילד מאוד סגור ומופנם שמעדיף לשחק עם עצמו (מלבד פגישות עם הילדים של אחותי הוא יעדיף שלא נצא בכלל מהבית) , הוא יכול לשחק שעות עם עצמו (ואני מתכוונת לשעות - 4 א חמש שעות) , כשאני מורידה אותו לגינה או לחברים הוא כמעט תמיד יבוא עם פרצוף ואז יגיד שהוא עייף ויעדיף לשבת לידי או לשחק עם עצמו . אני מבינה שיש כאן סיפור של אופי (גם אני הייתי ילדה מאוד ביישנית) אבל זה כבר נראה לי מוגזם כי מעבר לביישנות יש כאן עצב . קראתי גם שילדים עם דיכאון ירבו לומר "אני משועמם" וזה משפט שאני שומעת יותר מדי בימים האחרונים . מה לעשות ? למי פונים ? האם באמת להמתין כמו שאמרה הגננת ? האם לפנות לפסיכולוג ? פרטי ? דרך קופת חולים ? אנא עזרו לי כי אני כבר ממש חרדה לו .

איך אפשר לגרום לחולה סכיזופרניה להתמיד בטיפול התרופתי ולמנוע נשירה מהטיפול?

אני בת 50+עובדת במוסד מסוים, נהנית מהעבודה ,וגם עובדת חרוצה עם יחס חם ואוהב,עושה את העבודה בצורה מושלמת,,,אף פעם לא החסרתי ימי עבודה וגם לא איחרתי אף פעם,אנשים תמיד מודים לי על היחס הטוב והאנושי שלי להם,אני עובדת עם מחשב,ואני מצויינת במחשבים ,הבעיה שלי עכשיו היא כזאת מנהלת חדשה הגיעה אלינו,עובדת לפי הספר,כלומר אינני נושאת תואר אקדמאי וגם אין לי תעודה מקצועית,התקבלתי לעבודה על ידי מנהלת שהעריכה את כישורי ושקדנותי,והוכתי למי שרצה שאני עובדת טובה לא פחות מאנשים נושאי תעודה אקדמאית,ולכן לפני שנתיים המנהלת החדשה {היא הגיעה לפני שנתיים}קיצצה במשרתי לחצי משרה,נכון ביקשו לקצץ בכוח אדם ומיד הודיעה לי שהיא מקצצת במשרתי מפני שאין לי תעוד מקצוע ולאחרים יש והיא צריכה לדאוג להם ספגתי את העלבון בשקט,והמשכתי לעבוד בחצי משרה,עכשיו יש שוב הודעה שיש לקצץ במספר משרות,וכאן הבעיה ,אני פוחדת שהיא מיד תפטר אותי בלי להניד עפעף,לרגע כזה במשרדה אני חרדה עד מוות,,,אני לא יכולה אפילו לנשום כשאני אשמע אותה שהיא מפטרת אותי אני עכשיו כשאני כותבת אליך ידי מזיעות וליבי דופק כמו פטיש,השאלה שלי מה לעשות ?אני חשבתי לא לבוא לעבודה עד שיתבררו מי יפוטר,הבנתי שבימים הקרובים היא תודיע ,אז אולי אצא לחופשה אני לא שקטה אני אפילו מוכנה לא להפרד מחברי לעבודה רק שלא יראו אותי מפוטרת,זה עושה לי לא טוב,האם לדעתך יש פה ריח של אפליה ?תעודה זה חשוב לימודים זה חשוב אין ספק בזה ,אבל העבודה שלי היא לא מצילה חיים,כלומר אני לא רופאה או אחות שעובדת ללא רישיון,הרי יש הבדל!!!איך להתמודד עם המצב איך אוכל להירגע?האם עובדים מוערכים רק על ידי תעודות ולא כבני אדם. מצפה לתשובתך כיצד לנהוג.תודה תודה אני בת 50+עובדת במוסד מסוים, נהנית מהעבודה ,וגם עובדת חרוצה עם יחס חם ואוהב,עושה את העבודה בצורה מושלמת,,,אף פעם לא החסרתי ימי עבודה וגם לא איחרתי אף פעם,אנשים תמיד מודים לי על היחס הטוב והאנושי שלי להם,אני עובדת עם מחשב,ואני מצויינת במחשבים ,הבעיה שלי עכשיו היא כזאת מנהלת חדשה הגיעה אלינו,עובדת לפי הספר,כלומר אינני נושאת תואר אקדמאי וגם אין לי תעודה מקצועית,התקבלתי לעבודה על ידי מנהלת שהעריכה את כישורי ושקדנותי,והוכתי למי שרצה שאני עובדת טובה לא פחות מאנשים נושאי תעודה אקדמאית,ולכן לפני שנתיים המנהלת החדשה {היא הגיעה לפני שנתיים}קיצצה במשרתי לחצי משרה,נכון ביקשו לקצץ בכוח אדם ומיד הודיעה לי שהיא מקצצת במשרתי מפני שאין לי תעוד מקצוע ולאחרים יש והיא צריכה לדאוג להם ספגתי את העלבון בשקט,והמשכתי לעבוד בחצי משרה,עכשיו יש שוב הודעה שיש לקצץ במספר משרות,וכאן הבעיה ,אני פוחדת שהיא מיד תפטר אותי בלי להניד עפעף,לרגע כזה במשרדה אני חרדה עד מוות,,,אני לא יכולה אפילו לנשום כשאני אשמע אותה שהיא מפטרת אותי אני עכשיו כשאני כותבת אליך ידי מזיעות וליבי דופק כמו פטיש,השאלה שלי מה לעשות ?אני חשבתי לא לבוא לעבודה עד שיתבררו מי יפוטר,הבנתי שבימים הקרובים היא תודיע ,אז אולי אצא לחופשה אני לא שקטה אני אפילו מוכנה לא להפרד מחברי לעבודה רק שלא יראו אותי מפוטרת,זה עושה לי לא טוב,האם לדעתך יש פה ריח של אפליה ?תעודה זה חשוב לימודים זה חשוב אין ספק בזה ,אבל העבודה שלי היא לא מצילה חיים,כלומר אני לא רופאה או אחות שעובדת ללא רישיון,הרי יש הבדל!!!איך להתמודד עם המצב איך אוכל להירגע?האם עובדים מוערכים רק על ידי תעודות ולא כבני אדם. מצפה לתשובתך כיצד לנהוג.תודה תודה שלום לך אני בת 50+עובדת במוסד מסוים, נהנית מהעבודה ,וגם עובדת חרוצה עם יחס חם ואוהב,עושה את העבודה בצורה מושלמת,,,אף פעם לא החסרתי ימי עבודה וגם לא איחרתי אף פעם,אנשים תמיד מודים לי על היחס הטוב והאנושי שלי להם,אני עובדת עם מחשב,ואני מצויינת במחשבים ,הבעיה שלי עכשיו היא כזאת מנהלת חדשה הגיעה אלינו,עובדת לפי הספר,כלומר אינני נושאת תואר אקדמאי וגם אין לי תעודה מקצועית,התקבלתי לעבודה על ידי מנהלת שהעריכה את כישורי ושקדנותי,והוכתי למי שרצה שאני עובדת טובה לא פחות מאנשים נושאי תעודה אקדמאית,ולכן לפני שנתיים המנהלת החדשה {היא הגיעה לפני שנתיים}קיצצה במשרתי לחצי משרה,נכון ביקשו לקצץ בכוח אדם ומיד הודיעה לי שהיא מקצצת במשרתי מפני שאין לי תעוד מקצוע ולאחרים יש והיא צריכה לדאוג להם ספגתי את העלבון בשקט,והמשכתי לעבוד בחצי משרה,עכשיו יש שוב הודעה שיש לקצץ במספר משרות,וכאן הבעיה ,אני פוחדת שהיא מיד תפטר אותי בלי להניד עפעף,לרגע כזה במשרדה אני חרדה עד מוות,,,אני לא יכולה אפילו לנשום כשאני אשמע אותה שהיא מפטרת אותי אני עכשיו כשאני כותבת אליך ידי מזיעות וליבי דופק כמו פטיש,השאלה שלי מה לעשות ?אני חשבתי לא לבוא לעבודה עד שיתבררו מי יפוטר,הבנתי שבימים הקרובים היא תודיע ,אז אולי אצא לחופשה אני לא שקטה אני אפילו מוכנה לא להפרד מחברי לעבודה רק שלא יראו אותי מפוטרת,זה עושה לי לא טוב,האם לדעתך יש פה ריח של אפליה ?תעודה זה חשוב לימודים זה חשוב אין ספק בזה ,אבל העבודה שלי היא לא מצילה חיים,כלומר אני לא רופאה או אחות שעובדת ללא רישיון,הרי יש הבדל!!!איך להתמודד עם המצב איך אוכל להירגע?האם עובדים מוערכים רק על ידי תעודות ולא כבני אדם. מצפה לתשובתך כיצד לנהוג.תודה תודה

אשמח אם תביט

רפאים יקרה, חשבת על האפשרות של טיפול באומנויות. אני מזהה בך עושר יצירתי ודמיון שאולי יעזרו למצוא מזור דוקא במקומות פחותי מילים. תנקי את הכאב עם דרמה או אמנות פלסטית, בתנועה או בכתיבה. כדאי לך לחשוב על האופציה הזו. שלך טל

תודה טל, בהחלט אפשרות נרשם...

בין רגעים של תקווה ושעות של ייאוש. החנות שפתחתי לא מצליחה בינתיים להמריא ואני לחוצה בזמן ובכסף. המון רגשות אשם,המון הרגשה של חוסר תועלת בכלום,בכי ועייפות. בכל זאת משתדלת ומשקיעה שעות וכוחות שתאמין לי שאין לי... קבעתי לעצמי דדליין בבוא מובן המילה אבל אני לגמרי לא בטוחה שאני באמת רוצה למות...אבל אני גם לא יכולה לסבול יותר ולחיות בפחד יוםיומי שלא אצליח לשלם את ההוצעות. בחיים לא הייתי מ בולבלת כל כך.

בסוף השבוע איבדתי את החבר הכי אהוב ונאמן שלי. כל-כך טיפלתי בו בהתמדה ובמסירות ביצור שלי. שנים ארוכות. והוא, הוא ידע כל-כך הרבה. לא נתפס שהוא לא יקום עוד. תם עידן.

צר לי על האובדן שחווית .. שולחת את תנחומיי , מחבקת אותך. שרית

היי סוריקטה, אחד מיצורי היער? אני אתך מצטערת בתנחומייך תם עידן אבל תמיד יוכל לקום חדש תחתיו כשתגיעה העת. ויש הסטוריה ועבר משותף שלא ישכחו רפאים

סוריקטה היקרה והטובה, אתך בצערך על אובדנך היקר, מכאן שולחת לך כוחות של עידוד, לעידן חדש ללא החבר האהוב.(והנאמן) בחיבה, גליה.

סוריקטה יקרה מצער לשמוע על האובדן... איתך רויטל

סוריקטה יקרה, הצצתי במקרה לכאן וקראתי את ההודעה הקצרה והעצובה שלך.. איבדת חבר. חבר אהוב ונאמן. עצוב נורא.. אהבתי לדמיין אותך איתו. איך קראו לו? איך הוא נראה? תמיד דמיינתי אותו גדול, לפעמים בהיר ולפעמים כהה, עם פרווה קצת מדובללת והליכה קצת כבדה. עיניים חכמות ויפות וחיבה מיוחדת להשעין את הראש על הירך שלך ולעצום אותן. זו פרידה עצובה מאוד. התנגן לי בראש שיר, אבל לא הצלחתי למצוא אותו ברשת בשבילך.. אקדיש לך אותו בכל זאת, בתקוה שתוכלי להאזין לקול המרטיט של מתי כספי.. סוף היום הוא נקרא. צער.. ליל נחמה, לילך

אני מנחשת שאבדת בעל חיים קרוב. ידיד נאמן. משתתפת בצערך בכל ליבי. אני מקוה שהאובדן היה בשיבה טובה, זו נחמה פורתא. איתך ושלך טל

היי סוריקטה. עצוב לשמוע. אין הרבה מה לומר ואת הקצת שיש כבר אמרו,אבל אני מקווה שלפחות כל הודעות התמיכה של חברי(בעיקר חברות) הפורום נותנות לך כוח. תהיי חזקה.

סוריקטה יקרה תנחומי, מצטערת בשבילך. נשמע שזו חברות עמוקה - את טיפלת בהתמדה, הוא הבין וידע. סליחה שלקח לי זמן, רק שבתי והתחברתי לעולם. שלך י.

אובדן רציני. פרידה קורעת... זו הייתה רמת קשר עוצמתית, משמעותית וייחודית מאד. שבור לי בפנים שכמעט אפשר לחשוב שהגוף לא יעמוד בזה. לחץ שהראש כמעט ולא יכול להכיל או להחזיק. ולבד, וצער כבד, והוא חסר לי באופן שאין לתאר במילים. שותף שלי. המון חלק ממני. ואכן מיצורי היער, אסופי משוקם ומושקע, דרש טיפול מיוחד, נלחמתי עליו, נאבקתי גם בשבילו. היה זקן אבל לא מופלג, יצור גדול, כהה עם פרווה חלקה והליכה קלילה יפיפייה. ידידותי להפליא. הוא עבר איתי את השנים הקשות של השינוי בטיפול שלי. הוא הראה לי שהזדקקות ותלות מותר. הטיפול בו, כנראה, עזר לי להתיר לטפל גם בי. לא טוב לי, פוחדת מאד וקשה לי להתנחם. אפילו איני מאפשרת לעצמי באמת לבכות. אין לי כל כך מושג מה אני עושה עכשיו... יצור שלי... תודה לכל מי שבאו ונגשו והתקרבו. ואני זוכרת. אתכם וכל אחד/ת עם מילותיו/ה המיוחדות שלו/ה. כאב. סוריקטה

שלום סוריקטה יקרה מושיטה לך יד מלטפת ומנחמת. משתתפת בצערך. האבל גדול כיוון שמה שהיה היה יקר, חשוב וטוב. אני מקווה שאולי זה ינחם מעט, הזכרונות של מה שהיה. איתך מכל הלב גלי

ככה:אני פשוט משתגעעת מזה אני כול הזמן מחליטה החלטות ואז לא שלמה איתם הרבה פעמים זה בגלל שאיכפת לי מה אנשים אומרים או חושבים עליי וזה מכעיס אותי שאני כזאת כי אני יודעת שזה לבזבז אנרגיות מיותרות ושלאף אחד לא באמת איכפת לא מרגישה שבאמת יש לי חברים אמיתים לצערי הרב הרב הרב... ובעצם זו אני שחייה את חיי אבל משום מה זה לא מצליח לי בלי להרגיש את החוסר שקט הזה לגבי החיים שלי יש פיתרון לצאת מזה או שכול החיים אהיה לא שלמה עם עצמי ממה נובע בברכה ותודה רבה על הנכונות לעזור בברכה,סוף שבוע נעים,חג שמח!!!

שלום, מישהו מכיר מטפל בנוירפידבק באיזור חיפה והסביבה? תודה רוסלן

שלום רב לך ראז, אשמח לקבל ממך יותר פרטים לגבי הבעייה על מנת להמליץ לך על מטפל מתאים בברכה חמה ד"ר יגל גליקסמן 0546670570

אני מטופל בריסטל בעיקבות לחץ נפשי וחרדות,האם ריסטל זה מספיק או שאני חייב פסיכולוג קליני להורדת הלחצים והחרדות?

שלום רב, אני בת 33, נשואה + 2. יש לי בעייה שאני סוחבת אותה כבר כמה שנים טובות...ולאחרונה זה התחיל מאוד מאוד להטריד אותי ולהציק לי: יש לי אח הקטן ממני ב 4.5 שנים שלא מדבר איתי כבר כמעט 10 שנים. אחי פשוט ניתק איתי כל קשר וכשביקשתי לדעת למה, לא הוא ולא אמי הסכימו לומר לי. בהתחלה חשבתי שזה משהו זמני ויחלוף לו לבד (כאן עלי לציין את רקעו של אחי: הוא ניסה להתאבד 5 פעמים בעבר, עם רקע נפשי של הפרעת אישיות גבולית, היה מאושפז באחד הבי"ח בארץ יצא ונכנס לסרוגין. כמובן שאני תמכתי בו לאורך כל הדרך והייתי לצידו ואפילו הצלתי אותו פעם אחת ממות בטוח אחרי שבלע המון כדורים, לקחתי אותו יחד עם בעלי ונסענו לבי"ח. שם שטפו לו את הקיבה) לאחר שנעניתי בתשובה של: "אל תנסי ליצור איתו קשר כי חבל על הזמן שלך ואת רק תיפגעי" (מצד אמי) לא היה נסיון של יצירת קשר עד לפני שנתיים. לפני כשנתיים שוב העליתי את הנושא בפני אמי בשאלה שאינני יודעת למה הוא לא מעוניין לדבר איתי ואחרי מסע של שיכנועים היא נאותה לענות לי בקצרה שאחי טוען שכשהייתי בת 15 והוא היה כבן 10-11......אנסתי אותו! כששמעתי את זה לרגע לא האמנתי למשמע אוזני ולאחר שאמי חזרה על כך שוב חשבתי שלרגע השתגעתי הוא שאחי השתגע..... פרצתי בבכי וניסיתי לשכנע את אמי בחפותי שבחיים לא קרה דבר כזה. להד"ם!!! ואז התחלתי לשאול שאלות כמו: מאיפה הוא "הביא" את היציאה הזאת? למה הוא אומר דבר כזה קשה ולא היה ולא נברא? היתכן כי הוא הוזה דברים ומאמין בהם בעצמו? (כי לפי מה שהבנתי לאחר מכן שאחי עבר טיפול פסיכולוגי עם שחרורו בפעם האחרונה מבי"ח, שגם לפסיכולוגית שלו הוא סיפר את זה ואף היו לו תקריות של חוסר זקפה עם חברתו בשל כך...כך הוא טען בכל אופן) כשאמרתי לאמי שאני מוכנה להבדק במכונת פוליגרף היא אמרה שגם הוא מוכן להבדק במכונה כדי לאמת את זה.... בכל פעם שיצא לו לראות אותו במקומות מסויימים הוא ישר היה עושה "אחורה פנה" והיה הולך מהמקום בו נוכחתי... לאמי אין דיעה בנושא היא אומרת שאיננה יודעת למי להאמין.... מאז אחי גם הספיק להתחתן וכמובן לא הזמין אותי לחתונתו... לאחרונה הנושא שוב עלה בעקבות מקרה שראיתי אותו פתאום במקום כלשהו ודיברתי על כך עם אמי והיא ענתה לי: "תשכחי ממנו את לא מבינה שזה כמו שתרצי להשיג את הירח? הוא לא מוכן לדבר איתך וזהו זה...תשכחי שיש לך אח!" אני בתגובה שוב בכיתי....ולפני כמה ימים החלטתי לאזור אומץ ולכתוב לו מכתב במייל. כתבתי לו שאני יודעת שכשהיינו ילדים פגעתי בו והרבצתי לו ועל כך אני מצטערת ושתמיד אהבתי אותו ותמיד אוהב ואני מבקשת ממנו שיסלח לי כי בסך הכל גם אני הייתי ילדה מוכה....וכשאמי הייתה מרביצה לי הייתי מרביצה גם לו... כמו שצפיתי, לא קיבלתי תשובה ממנו אבל מאמי כן קיבלתי טלפון שאפסיק לשלוח לו מכתבים כי הוא לא מעוניין בקשר איתי. בקשתי ממנה לא להתערב ביננו ושמה שיש לו להגיד לי שיגיד לי את בפנים או במכתב אבל זה לא עזר.... אינני יודעת מה לעשות עוד, אחי מאוד חסר לי הן בחיי המשפחה והן בחיי הפרטיים. אני מטופלת בכדורי אפקסור 225 מ"ג ביום וכבר כמה חודשים אינני מאוזנת מבחינה נפשית. כנראה הפגישה עם אחי היווה טריגר עבורי והשפיע עוד יותר. אני לא מפסיקה לבכות ולא יודעת איך עוד אפשר ליצור איתו קשר ולו רק על מנת שנדבר וננסה ללבן את הדברים. דבר אחד אני יודעת בבטחה הוא שאחי וודאי לא מעוניין להתעמת איתי מכיוון שאיננו יכול להביט לי בעיניים ולומר את אותו המשפט חסר השחר! אנא עזור לי בבקשה! בברכה, איילת נ.ב. היתכן מצב בו אחי הוזה דברים ומאמין בהם באמת ובתמים??? אם כן, מדוע זה? ואיך ניתן לפתור את הבעייה???

שלום רב, אני בת 33, נשואה + 2. יש לי בעייה שאני סוחבת אותה כבר כמה שנים טובות...ולאחרונה זה התחיל מאוד מאוד להטריד אותי ולהציק לי: יש לי אח הקטן ממני ב 4.5 שנים שלא מדבר איתי כבר כמעט 10 שנים. אחי פשוט ניתק איתי כל קשר וכשביקשתי לדעת למה, לא הוא ולא אמי הסכימו לומר לי. בהתחלה חשבתי שזה משהו זמני ויחלוף לו לבד (כאן עלי לציין את רקעו של אחי: הוא ניסה להתאבד 5 פעמים בעבר, עם רקע נפשי של הפרעת אישיות גבולית, היה מאושפז באחד הבי"ח בארץ יצא ונכנס לסרוגין. כמובן שאני תמכתי בו לאורך כל הדרך והייתי לצידו ואפילו הצלתי אותו פעם אחת ממות בטוח אחרי שבלע המון כדורים, לקחתי אותו יחד עם בעלי ונסענו לבי"ח. שם שטפו לו את הקיבה) לאחר שנעניתי בתשובה של: "אל תנסי ליצור איתו קשר כי חבל על הזמן שלך ואת רק תיפגעי" (מצד אמי) לא היה נסיון של יצירת קשר עד לפני שנתיים. לפני כשנתיים שוב העליתי את הנושא בפני אמי בשאלה שאינני יודעת למה הוא לא מעוניין לדבר איתי ואחרי מסע של שיכנועים היא נאותה לענות לי בקצרה שאחי טוען שכשהייתי בת 15 והוא היה כבן 10-11......אנסתי אותו! כששמעתי את זה לרגע לא האמנתי למשמע אוזני ולאחר שאמי חזרה על כך שוב חשבתי שלרגע השתגעתי הוא שאחי השתגע..... פרצתי בבכי וניסיתי לשכנע את אמי בחפותי שבחיים לא קרה דבר כזה. להד"ם!!! ואז התחלתי לשאול שאלות כמו: מאיפה הוא "הביא" את היציאה הזאת? למה הוא אומר דבר כזה קשה ולא היה ולא נברא? היתכן כי הוא הוזה דברים ומאמין בהם בעצמו? (כי לפי מה שהבנתי לאחר מכן שאחי עבר טיפול פסיכולוגי עם שחרורו בפעם האחרונה מבי"ח, שגם לפסיכולוגית שלו הוא סיפר את זה ואף היו לו תקריות של חוסר זקפה עם חברתו בשל כך...כך הוא טען בכל אופן) כשאמרתי לאמי שאני מוכנה להבדק במכונת פוליגרף היא אמרה שגם הוא מוכן להבדק במכונה כדי לאמת את זה.... בכל פעם שיצא לו לראות אותו במקומות מסויימים הוא ישר היה עושה "אחורה פנה" והיה הולך מהמקום בו נוכחתי... לאמי אין דיעה בנושא היא אומרת שאיננה יודעת למי להאמין.... מאז אחי גם הספיק להתחתן וכמובן לא הזמין אותי לחתונתו... לאחרונה הנושא שוב עלה בעקבות מקרה שראיתי אותו פתאום במקום כלשהו ודיברתי על כך עם אמי והיא ענתה לי: "תשכחי ממנו את לא מבינה שזה כמו שתרצי להשיג את הירח? הוא לא מוכן לדבר איתך וזהו זה...תשכחי שיש לך אח!" אני בתגובה שוב בכיתי....ולפני כמה ימים החלטתי לאזור אומץ ולכתוב לו מכתב במייל. כתבתי לו שאני יודעת שכשהיינו ילדים פגעתי בו והרבצתי לו ועל כך אני מצטערת ושתמיד אהבתי אותו ותמיד אוהב ואני מבקשת ממנו שיסלח לי כי בסך הכל גם אני הייתי ילדה מוכה....וכשאמי הייתה מרביצה לי הייתי מרביצה גם לו... כמו שצפיתי, לא קיבלתי תשובה ממנו אבל מאמי כן קיבלתי טלפון שאפסיק לשלוח לו מכתבים כי הוא לא מעוניין בקשר איתי. בקשתי ממנה לא להתערב ביננו ושמה שיש לו להגיד לי שיגיד לי את בפנים או במכתב אבל זה לא עזר.... אינני יודעת מה לעשות עוד, אחי מאוד חסר לי הן בחיי המשפחה והן בחיי הפרטיים. אני מטופלת בכדורי אפקסור 225 מ"ג ביום וכבר כמה חודשים אינני מאוזנת מבחינה נפשית. כנראה הפגישה עם אחי היווה טריגר עבורי והשפיע עוד יותר. אני לא מפסיקה לבכות ולא יודעת איך עוד אפשר ליצור איתו קשר ולו רק על מנת שנדבר וננסה ללבן את הדברים. דבר אחד אני יודעת בבטחה הוא שאחי וודאי לא מעוניין להתעמת איתי מכיוון שאיננו יכול להביט לי בעיניים ולומר את אותו המשפט חסר השחר! אנא עזור לי בבקשה! בברכה, איילת

אפשר לעזור לך.אני עושה זאת כבר 9 שנים. הכדורים לא יעזרו ויש להם המון תופעות לוואי. ליותר מידע אייל 0955 884 050

אייל שלום! אני לא דואגת בשל הכדורים כי הם עניין משני עבורי, דאגתי נובעת מרצוני להיות בקשר עם אחי שאותו אני אוהבת ומחוסר רצון מצידו להיות בקשר איתי ומהזיותיו. האם דרכך טיפולך אקבל פיתרון מיידי איך להגיע אל אחי???