פורום פסיכולוגיה קלינית

בתי בקרוב בת חמש. בינקותה חברות המליצו לשים במיטתה כמה מוצצים כדי שאם תתעורר תושיט יד ותמצא אחד בקלות. אולם במהרה הילדה התמכרה למצב קבוע של שלושה מוצצים, בעיקר לצורך הרגעה או הירדמות: אחד בפה, אחד ביד שמאל ואחד ביד ימין שאיתו היא מחככת את האף בפטמת המוצץ. כשהיתה בת שלוש וחצי גמלנו אותה ממוצץ אחד כך שנשארו שניים. כמה חודשים אחר כך גמלנו גם מהמוצץ השני, זה שאיתו היא מחככת את האף (גמילה לא קלה, עד היום היא מתחננת במצבי עייפות קיצוניים למוצץ נוסף ביד, איתו היא רוצה לעשות נעים - אבל נענית בסירוב). לפני כחודשיים גמלנו מהמוצץ היחיד במשך היום - וכרגע היא ישנה עם המוצץ רק בלילה. התכנון הוא לגמול אותה גם בלילה בעוד כחודש (עם תום הגן). אבל אני ממש בדילמה. מצד אחד רופאת השיניים אמרה שהיא חייבת דחוף להיפטר מהמוצץ. מצד שני במשך היום פעמים רבות היא מוצצת את השיער או החולצה או סתם משחקת עם הלשון, ואני רואה שממש קשה לה. היא עצמה מאוד קשורה למוצץ ואומרת לי שוב ושוב שיהיה לה מאוד קשה בלילה בלי מוצץ. אני מבטיחה שאנשק ואחבק אותה ברגעים הקשים, אבל למעשה אני חוששת שאני מפילה עליה תיק כבד מדי... אשמח לקבל עצה. תודה רבה

לא יודעת כיצד לנסח.. מרגישה דמעות פנימיות.. מרגישה סופנית..= לא 'בת-טיפול'.. היא בעצמה מודה שהיא נלחצת והמומה ממני.. נכון שאימפולסיבית.. לא יודעת איך היום יתחיל ובעיקר - איך הוא ייגמר.. מרוב פחד עושה שטויות.. אבל רציניות.. לא יודעת כבר מה רוצה לשאול, איך לבטא , למה?... איך..?

היי כשנגמרות המילים,הצעקות החזקות שאף אחד ממש לא שומע,ואפילו הדמעות מסרבות לצאת. מה עושים? מלבד האנירות הבנליות של כולן רע לי,לבד ועצוב. תודה

ו..................

שלחתי הודעה בלי מילים... אז ההמשך שלה היה- הכל בסדר!!!

שלום רב, מאז משבר קשה ופגיעה בגב שעברתי לפני מספר שנים אני סובל מהרטבת לילה עקב חולשה של שלפוחית השתן ומקשיים חברתיים - האם ביופידבק יכול לעזור?

שלום רב לך אייל, קשה לי לדעת בדיוק מה גודל הנזק שנגרם לך בגב,לדעתי חשוב לקבל אבחנה נוירולוגית ואורטופדית במקביל ניתן להעזר בשלב השיקום במכשור semg במגמה ללמדך לשלוט יותר טוב על שרירי הסוגרים הקדמיים . טיפול כזה ניתן לקבל בבתי חולים בהם קיים שיקום מעיין זה במסגרת מכון הפיזיותרפיה. בנושא הקשיים החברתיים אני ממליץ על טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד וקצר מועד. תודה על פנייתך אשמח לעזור במידת הצורך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן.

שלום חברה שלי לחיים עברה טראומה בילדותה (פגיעה מינית בתוך המשפחה) מאז היא לא מפסיקה כמעט כל יום לבכות והיחיד שיודע על זה הוא אני. היא לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי והדבר רק מחמיר מיום ליום. מה ביכולתי לעשות? תודה

אני אמא לבת 23 יפה חכמה מוצלחת בהרבה תחומים אבל ישלה בעיה עיקרית היא מקנאה באחותה בת ה16 בטרוף היא מרגישה לידה מאוימת היא תמיד מתקיפה אותה סתם ללא סיבה מילולית משתדלת לא להיות איתה גם שאנחנו כמשפחה יחד{יש לי עוד בת גת 28 נשואה}היא משתדלת כמה שפחות להיות איתנו ואני יודעת שהיא כן רוצה להיות איתנו אני משתדלת להיות לפחות פעם בשבוע איתה לבד ולהקדיש את כולי אבל זה לא תמיד מוצלח מאוד תלוי במצב הרוח שלה מה עושים?

שלום רב, יש לי רישיון מעל 10 שנים ואני פוחדת לנהוג. בהתחלה נהגתי בסביבה הקרובה והמוכרת לי, ואח"כ הפסקתי לגמרי. לפני כ - 3 שנים לקחתי שוב כמה שיעורי נהיגה וזה לא עזר למנוע את החרדה. חשוב להזכיר, שאני מטופלת תרופתית נגד חרדות מאז מלחמת לבנון השנייה. אשמח אם תגרמו לי להפסיק לפחד... תודה, סיגלית

שלום רב לך סיגל, הפתרון המוצלח ביותר לחרדת הנהיגה שלך הוא טיפול קצר מועד ממוקד בגישה הקוגניטיבית התנהגותית בשילוב שיטת הביופידבק . טיפול כזה יכול גם לעזור לך בהפחתת התלות בתרופות אותן את לוקחת. במידת הצורך תוכלי לפנות אלי גם באופן ישיר לנייד שלי 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני אוגרת המון ביקורת על ביתי בת ה-10. היא בכורה ויש לה אח בן 6. היא ילדה חכמה ובדרך כלל חברותית, אך אני לא אוהבת איך שהיא מתנהלת באופן כללי. היא נוטה לדרמטיזציות יתר, עושה הר מכל עכבר, מתלוננת כמעט על כל דבר היא מניפולטיבית, מנסה להסתיר מאיתנו דברים. לא פעם משקרת. לא ממושמעת ומתעלמת מבקשות שלנו כמו מטלותיה בבית. אם לא מבקשים 8 פעמים היא לא זזה. עצלנית ולא מוכנה להתאמץ. יש לה נטיה להשמנה והיא אוכלת מאוד לא מאוזן, בעיקר פחמימות ושומנים ולא מוכנה להקשיב לכלום. רמת ההגיינה שלה נמוכה, כל יום יש ויכוח סביב זה שהיא לא רוצה להתקלח ולא לצחצח שיניים. בכל יום יש מאבק מולה ואני מרגישה שאני הולכת ומתרחקת ממנה, מאבדת את האהבה שלי אליה, שמרוב ביקורת עליה אני רואה רק מה לא בסדר איתה וכמה היא קשה. בעלי מרגיש דומה וגם הוא מתרחק ממנה. אני לא יודעת מה לעשות, בעיקר עם ההרגשה שלי. הרי אני מנסה לשנות אותה כל הזמן והיא לא משתפת פעולה. אני לא אוהבת מה שיוצא ממנה וקשה לי לאהוב אותה ככה. לא מקבלת אותה כמו שהיא וחושבת עליה דברים קשים. וזו הבת שלי! אני זקוקה לעצה. תודה

לא צריך לשנות ילדה בת 10. צריך לכבד את רצונה לא לעזור לכם ההורים. האם היו לכם אותם הדרישות מילד בן,בן 10? (יש סיכוי שהיא תשתף פעולה אם תשנו את יחסכם) לא צוין מעשה שעשתה הילדה שיצדיק את ההתרחקות של בעלך. אולי אתם משליכים על בתכם דעות ותחושות שאתם חשים כלפי אחרים או עצמכם. הפכתם אותה לכבשה שחורה:"ילדה בועטת". ככלל: "בועטת" זו תכונה חיובית.בגיל זה מפתחים אישיות. טוב שאת ,לפחות , מודעת לבעיה.הפיתרון: לכו לטיפול או לייעוץ .

1. מהי ההשלכה הפסיכולוגית (תופעות וסיכונים) לגבי ילדות בצל אב משפיל ומכה, כולל בגיל הנערות והבגרות (הכאת בת 30!)? 2. ומבחינה משפטית מה הדין לגבי האב?

גורם סיכון ממדרגה ראשונה במישורים רבים- אפשר לפרט בקצרה?

בתקופה האחרונה אני מרגישה מאוד מיואשת מהחיים. סיפור המקרה שלי קצת ארוך אז אני מבקשת סלחה מראש על החפרנות. היום אני בת 26, מגיל 17 עד 23 היתי בקשר זוגי עם בחור מבוגר ממני ב 5 שנים שכלל מגורים יחד לפחות חלק מהזמן. הקשר ידע ימים טובים יותר וטובים פחות ולבסוף נפרדנו כי היו לנו הרבה מאוד מריבות שלא נפתרו. (הפרידה היתה ביוזמתו). בזמן הפרידה התחלתי ללמוד מקצוע נחשב וקשה באוניברסיטה והיה לי פחות זמן וכנראה גם רצון לפתח קשרים. כל פעם שניסיתי להתחיל קשר, זה לא עבד ונגמר אחרי כמה חודשים במקרה הטוב, כל פעם מסיבה אחרת. כך העברתי כמה שנים לא כל כך מוצלחות מחיי. לפני כשנה התחלתי לצאת עם בחור שלמד איתי, והקשר הלך ממש טוב, היה בו את כל מה שיכולתי לבקש כמעט. לא היו שום מריבות והיה חום, מכתבי אהבה, וכו..דיברנו על אפשרות של לעבור לגור ביחד, עד שיום אחד הבחור החליט שאני "לא זה" בשבילו ושהוא לא רואה עתיד משותף יותר, ועזב. אני כמובן הייתי בהלם, ניסיתי לברר מה גרם לשינוי הקיצוני הזה, אבל לא קיבלתי שום תשובה למה בדיוק לא היה זה. בתקופת הקשר הרגשתי שממש טוב לי וכשזה נגמר הייתה לי תקופת אבל די ארוכה שנמשכת אולי עד היום כבר יותר מחצי שנה. כעת אני מרגישה מספיק בוגרת ונכונה לקשר מחייב שיוביל בסופו של דבר לחתונה ובניית משפחה. גם חלק מהחברים שלי התחלו להתחתן, ואלה שלא, יש להם בני זוג קבועים והם גרים יחד. לאחרונה (כמה חודשים) יצאתי עם בחור שהיה צעיר ממני בשנתיים, וכל שיחה איתו על סוג כלשהו של מחוייבות או לפחות מגורים משותפים העלו בו חלחלה, והאשמות נגדי בסגנון "אני לא נורמאלית" כי אני רוצה לבנות חיים משותפים אחרי כמה חודשים. מאוד נפגעתי מזה ועזבתי אותו. אני מרגישה ממש מתוסכלת מכל המצב הזה, אני לא מסוגלת יותר להיות שנים בקשר שלא יוביל לכלום, ואני לא רוצה להרגיש לא נורמאלית , אבל גם סתם לצאת עם מישהו פעמיים בשבוע במשך שנה נראה לי לא יספק אותי. שאלות: האם הרצון שלי להתחתן ולהקים משפחה הוא כל כך לא נורמאלי לגילי? איך אני אוכל לדעת שאדם זה או אחר באמת מעוניין במה שאני מעוניינת ולא מתכוון לצאת איתי במשך שנים לראות אם אנחנו מתאימים? אני ממש סובלת, אשמח אם תעזרו לי. תודה

שלום. יש לי אחות בת 8 וכמה חודשיים. מאז שהיא עלה לכתה א' יש לה התקפי זעם. לפעמים היא מתנהגת יפה ולפעמיים לא. אני אחותה הגדולה, אני בת 10 וכמה חודשים. אנני יכולה לסבול עוד את התקפי הזעם שלה. היא הורסת דברים היא מרביצה, וכששואלים אותה למה? היא עונה שאני מציקה לה. תמיד היא מתחילה איתי. אסור לי לקרוא לה בשמות חיבה, רק בשמה הפרטי ועם לא? הלך עלי. היא מרביצה לי משתוללת מקללת. בבית אנחנו לא מקללים ואין לי מושג מאיפהו היא לומדת קללות שכאלה. בבית זה בטוח לא בגלל שבבית לא מקללים, זה אסור, בטלויזיה אין לנו כבלים ומביאים לנו סרטים וסדרות צרובות, ובטח שלטא יבאו לנו משהו על קללות שכאלה. אני חושבת שזה אולי מביה"ס. בגלל שיש הרבה ילדים שמקללים אך אנני יודעת. בבקשה תענו לי.

שלום רב לך לילוש ראשית ברצוני להחמיא לך על יוזמתך הברוכה לפנות לאתר ולבקש עזרה. אני מבין היטב את תחושת התיסכול אותה את חווה לגבי התקפי הזעם של אחותך. בעקורן חשוב לי להסביר לך כי כל התנהגות של כל אדם אינה סתמית ומוזנת מהתגבות אותן הוא מקבל מהסביבה. חסרים לי פרטים נוספים לגבי התנהגויות אחותך ותגובות שאר בני המשפחה להן . אני מציע לך בשלב זה כהתחלה לכבד את רצונה ולא לקרוא לה בשם חיבה כזה או אחר. דבר נוסף הוא להשתדל לא להגיב להתנהגויות לא מקובלות שלה לחלוטין ולהגיב בצורה מוקצנת להתנהגויות חיובית שודאי קיימתו אצלה. דברי על כך עם הוריך תודה על פנייתך אשמח לקבל ממך דיווח על ההתקדמות . בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

תודה. אבל כשהיא מתנהגת יפה אמי משבחת אותה ואומרת: "כל הכבוד לך! התנהגת מאוד יפה!. בקשר למה שאמרת בקשר לסביבה, יש בעיה קטנה בבית הספר. יש ילדה אחת שמסיטה ילדות אחרות נגד אחותי. היא גם תמיד משתלטת על הכל. ומפקדת על כולם. זה מאוד מפריע לאחותי, היא אומרת שאת אותה הילדה היא שונאת. גם עכשיו אני מתכננת לה את יום ההולדת שלה (למרות שזה יקרה רק בעוד 11-8 חודשים), היא אמרה שהיא אינה רוצה להזמין אותה בגלל שהיא תהרוס לה הכל ותפקד על כולם. אני אמרתי לה: "אל תדאגי אני גם דומיננתית, ויקשבו לי ולא לה, ובכל זאת נזמין את כל הבנות (אפשר או רק את הבנים או רק את הבנות או את כולם). הוסיף לך עוד פרטים. (מה המייל שלך?) בברכה, לילוש

שלום אודי הבן שלי (בן 5) מסיים השנה גן טרום חובה. ברישום לגן חובה היו לי שתי אפשרויות: 1. לרשום לגן חובה רגיל 2. לרשום לגן חובה במסגרת חטיבה צעירה. רשמתי לגן חובה רגיל, מתוך אמונה שמסגרת זו תהווה עבור הילד תמיכה ודאגה לצרכיו האישיים. אני היחידה שהעירייה אישרה לה את הגן הרגיל, 90% מהילדים נרשמו לחטיבה הצעירה. כך יוצא שהבן שלי עובר לגן חדש ללא חברים מוכרים. ברצוני לציין שמדובר בילד מופנם ובישן מאוד. בנוסף, כל מי שילמד בגן חובה במסגרת חטיבה צעירה ימשיך אח"כ כקבוצה לכיתה א' שבחטיבה. שאלתי היא: 1. האם זה נכון להעביר את הילד לבד לגן חובה ולא ללכת עם השאר לחטיבה הצעירה? 2. האם זה נכון ליצור מעבר כפול - פעם לגן חובה ופעם שניה לתוך כיתה א' שבחטיבה (שרב הילדים בכיתה זו כבר מגיעים לכיתה א' כקבוצה מהגן שבחטיבה?) שוב, מדובר בילד רגיש עד מאוד האם עדיף להעניק לו חום ואהבה של גן רגיל או למנוע מבעדו שני מעברים ולרשום לחטיבה ששם היחס פחות אישי (70 ילדים במתחם של כיתה א' וגן ). תודה!

איזה רופא לפנות לטיפול בדה-פרסונליזציה? תודה

תודה על תשובתך המהירה,והאם יש כדורים כנגד מחלה זו,חוץ מאשר טיפול פסיכולוג/פיסכיאטר,תודה

מרגישה צורך לצעוק. אודי, אני לא יודעת מה לעשות. אני בטיפול דינמי כבר 5 חודשים עקב חרדה , לאחר תאונת דרכים. לא רואה התקדמות. אבל לא יודעת מה לעשות. אני אמורה להרגיש בהתקדמות כלשהיא? אני חושבת שאני לא מצליחה לחשוף את עצמי בטיפול. גם אחרי 5 חודשים. לאחר כל מפגש, עוד לפני שאני מספיקה להגיע לרכב, אני מוצאת את עצמי בוכה. לעולם לא בכיתי במהלך מפגש, האם זה מעיד על משהו? השיחות הן סתמיות, אני לא מצליחה להביע את עצמי, או שאולי אני לא רוצה... היום לדוגמה, לקראת הסוף, ציינתי בפניו שאין לי כח ושאני מיואשת(עבורי זו התקדמות) , כמעט והייתי על סף דמעות ולפתע הוא אמר, 'טוב, נפגש בפעם הבאה'. מה זה החוסר טאקט הזה?! די, אין לי כח יותר למה אני

שלום וערב טוב לד"ר אודי , אשמח אם תוכל לעזור לי , כי אני בדילמה קשה שאולי תיראה לך ילדותית משהו אבל לי היא מאד משמעותית: יש לי חברה מילדות שמאד השתנתה, נהייתה נורא קיצונית בדעותיה, גזענית כלפי עדות מסויימות שנראות לה נחותות, מתנשאת באופן כללי וגם אישי - כלפיי, עוקצנית ומשתמשת בהזדמנויות שונות, [בד"כ בעיתות כעס אך גם לשם השעשוע] בדברים אשר אני מספרת לה - נגדי, מבקרת אותי על סגנון הדיבור, על תוכן הדיבור! - אפשר לומר שבשנתיים האחרונות חלה החמרה בנושא. לאחרונה יוצאת מהמפגשים איתה בתחושות מאד לא נעימות, ממש על סף דמעות ומאד מאד מתלבטת אם לוותר על החברות הזאת שהיא כמעט הבלעדית בחיי. אציין שקשה לי למצוא חברות בגילי - [מעל 30] שהן פנויות מבחינת מצבן המשפחתי (כמוני). עם כל חברותיי שהתחתנו, הקשר התרופף מעצמו (בגלל שינוי במיקום הגיאוגרפי ו/או קושי לקיים קשר כשיש בעל ברקע וחוסר זמן מובן מצידן לבילוי משותף). אני לא יודעת אם לוותר על החברות הבעייתית הזו, כי גם כך די מבודדת בעולם ומתקשה למצוא קשרים חלופיים. מצד שני לא בטוחה שבריא להמשיך בקשר כזה שהוא על סף פיצוץ כל הזמן. אודה לך מאד אם תוכל (על סמך דבריי) להביע את דעתך - מחשבתך -עצתך. בתודה מראש ! דידי

אודי עצוב לי. הודעתי לו במייל שאני מפסיקה את הטיפול..הוא גם ככה אף פעם לא שם. אף פעם לא עונה לי, ולא אכפת לו. נכשלתי שוב, בכל מה שרציתי לעשות, שוב השיתוק הזה. למה אני כזו כישלון? למה איבדתי אותו? למה לא אכפת לו כבר כמו פעם? מה עשיתי ששינה את הכל? אני רוצה שהכל יהיה כמו פעם ): אין לי כוחות יותר. פשוט אין. אופיר

הוא כבר עזב וויתר ולא נאבק - זו תחזית שכבר התגשמה מזמן. אני תמיד לבד - גם זו תחזית שהתגשמה מזמן. אני לא יכולה יותר

יקרה אני חושבת ש.. זה אחד הדברים הכי כואבים שיש.. ההרגשה הזאת.. שהוא לא שם כשאת צריכה או רוצה.. כמו גם הידיעה שפעם היה אחרת.. אחרת- כנראה טוב יותר בשבילך.. יודעת שזה בטח לא ממש יעזור, אבל תדעי לך שזה לא כשלון שלך ואת עצמך רחוקה מלהיות כשלון. משהו בין שניכם כנראה פוספס. אבל זה ממש לא כשלון שלך. יודעת שזה לא ממש מנחם כרגע.. רק להגיד לך ש.. איתך.. מאוד..(אם את מרשה..) ומקווה שאיכשהו כן תקבלי את שאת צריכה ורוצה.. ואם לא ממנו- ממישהו אחר (אם וכש- יתאים לך). הכי מגיע לך בעולם. שיר

אני חושב שיש לי הפרעת זהות דיסוציאטיבית עם צד אחד שהוא אני נורמאלי וצד שני שיש לו הפרעת אישיות אנטיסוציאלית אפשרי? על ההפרעת אישיות אנטיסוציאלית אני דיי בטוח, אני לא בטוח על הפיצול :S

אני לא יודעת אם ההודעה נשלחה, או שאולי נשלחה מס' פעמים? יכול להיות שעובדים על האתר ובגלל זה הבלאגן. בכל מקרה, התכוונתי לשלוח פעם אחת כמובן.

תודה לך אודי על התגובה מעוררת המחשבות. אני כותבת למרות שהפורום במנוחה, יותר לעצמי נראה לי כדי שלא אשכח. האסוציאציה הראשונה שחלפה בראשי כשקראתי את המילים "מתנת התרפיה" היה – נותנים מתנה וא"כ לוקחים או שזה הולך לאיבוד, עדיף לא לקבל לא לאבד, אולי לא להיוולד כלל (נולדתי וגם הולדתי , פעמים רבות הצטערתי על כל העניין כאילו שזה הפיך, יכול להיות שאקרא את הספר ,קראתי את תליין האהבה), חשבתי וחשבתי על המתנה האובדת/נלקחת באכזריות , על פחד שלי מתלות או קרבה, או הפחד התמידי לאבד את האהדה (אולי האהבה אם הוא אוהב אותי בכלל) של המטפל . היו לי מחשבות רבות על העניין, נראה לי שהתקדמתי קצת והאסוציאציה הזו הייתה תזכורת למקום שבו הייתי לפני זמן לא רב . אחרי שנתיים של טיפול מתוך החוויה של להיות ביחד עם נפש אחרת, חוויה שונה מכל מה שחוויתי עד כה, אני מרגישה שאני כבר לא לבד, יש עוד מישהו בתוך המרחב הנפשי, מישהו ממשי (לא דמיוני או מומצא) שרואה שראה אותי לא רק כמעטפת חיצונית, אלא כמשהו יותר שלם, איכשהו ההכרה וההרגשה הזו עברה ממנו אלי, זו תחושה של מלאות אולי אפילו רוגע מסוים, יכול להיות שדרך המטפל בפעם הראשונה מצאתי הכרה או הוכחה לזה שיש בעולם בן אדם כזה שהוא "אני", קשה לי להסביר את זה או להעביר את התחושה למילים. הגעתי לטיפול שטוחה ריקה ומפוצלת מאוד, חלק גדול מהזמן למען האמת לא הייתי, ועדין לא תמיד אני בנוכחות, לפעמים אני "מרגישה", זה אולי השינוי הדרמטי ביותר. לפעמים יש לי הרהורי "כפירה" זמנים של אין רגש/ות ובעיקר חרדות בין היתר מפני האובדן של הקשר עם דמות שהפכה משמעותית ( בזמן כזה נראה לי כתבתי את ההודעות ) העניין של העלייה בתעריף עורר את כל החרדות את ההכרה שהקשר הזה הוא תלוי תשלום וסופי . באחת השיחות לא מזמן, הוא אמר שאני נמצאת בתוכו, לא שהוא מכיל אותי, הוא השתמש במילים האלו ממש – "את נמצאת בתוכי", וזה עוד היה אחרי שאמרתי לו קצת בצחוק וקצת בסרקסטיות שהוא בעצם לא עושה שום דבר בטיפול (הוא אמר שלנוכח העבר שלי זה הישג מבחינתו). באותו זמן חשבתי לעצמי שהוא בטח אומר את זה לכל המטופלים שלו שהם נמצאים בתוכו, אבל המילים האלו משום מה לא עזבו אותי (הרבה פעמים אני לא זוכרת שום דבר מהפגישות), אחרי איזה זמן זה אפילו ריגש אותי קצת, ועכשיו בעקבות "המתנה" של יאלום ובעצם שלך (עוד לפני שקראתי את הספר) זה עבר עוד עיבוד וקיבלתי תובנה נוספת, גם הוא נמצא בתוכי כמו שאני בתוכו, ולכן לא צריך לפחד כל כך, נכון שיש ערך לקשר הקונקרטי המציאותי אבל כנראה יש גם משהו מעבר לזה שלא יאבד. בזמן האחרון במצבים נפשיים מסוימים אני רואה אותו בדמיון שם רגל ולא נותן לדלת להסגר לגמרי לא מניח לי להיעלם או שוב להפוך לאין-אני. זה יצא ארוך , ואני מקווה שלא ייגעתי אותך יותר מידי. תודה על ההקשבה ועל המקום ושיהיה לך שבוע טוב. רחל ב. נ.ב. זה מוזר שאני כותבת את זה לך או לפורום, הייתי רוצה להיות מסוגלת לדבר ככה בקול רם, "דיבורים רגשיים" בטיפול.

שלום יש לי חברה ילדות טובה נשואה כבר 7 שנים במשך כל השנים תמיד סיפרה לי שבעלה לא נותן לה כסף ולכן היא מסתירה ממנו כל דבר שהיא קונה היא אוהבת קניות וקונה המון ותמיד שהיינו יוצאות לקניות היא היתה קונה ומספרת לי שההורים שלה נתנו לה כסף או שיש לה זיכויים ממתנות שקיבלה ואני קיבלתי את זה. לפני כחודש התחלתי לשים לב להתנהגות מוזרה אצלה : התפרצויות זעם ושקרים (מספרת לי סיפור 4 פעמים כל פעם בגרסה שונה באותו יום ) היא גם ביקשה להלוות ממני כסף בתרוצים מוזרים , לפני שבועיים גילינו שבמשך השנתיים האחרונות היא מלווה כספים ממקורות מפוקפקים , מפזרת שקים ללא הכרה והיא חייבת כמה מאות אלפי שקלים וכל זה בלי שבעלה יודע כי היא ממש למדה להיות שקרנית , יש לציין שמצבה הכלכלי היה טוב, אחרי שהדבר התגלה היא שכנעה את כולם שהיא מעדה והיא למדה את הלקח וזה לא יקרה שוב , אני לא מאמינה כי מאז שהסיפור התגלה אני מרגישה כאילו יש לה פיצול אישיות פעם היא מדברת איתי ונשמעת הגיונית וצלולה כמו חברתי מפעם ואחרי שעה היא יכולה לדבר איתי ולהיות אדם שונה לגמרי מדברת בתוקפנות ואומרת דברים שלא אופינים לה להגיד ,אחרי שזה התגלה היא נפגשה עם פסיכולוג פעם אחת ואמרה לכולם שהוא אמר שהכל תקין , אבל עלי היא לא יכולה לעבוד כי אני מכירה אותה ורואה שהיא "הפוכה לגמרי ", אני בטוחה שהיא צריכה עזרה אני לא יכולה להכריח אותה לקבל טיפול אבל לדעתי היא ממש לא מתנהגת בשפיות , עם בעלה אי אפשר לדבר כי הוא טרוד רק בכיסוי החובות וכועס עליה מאוד וההורים שלה מאוד זקנים כך שאי אפשר לערב אותם אני מפחדת שהיא תדרדר יותר אני מרגישה שהיא במצוקה נפשית למרות שהיא מכחישה אני דואגת לשני הבנים הקטנים שלה מה לעשות ???? לדעתי מרוב שהיא למדה לשקר טוב היא גם עבדה על הפסיכולוג (אני חייבת לציין שאני גם יודעת שהיא עברה בילדות שלה איזה סוג של התעללות) אשמח אם תתן לי עצה

היי , יש לי שאלה שמעסיקה אותי. בעברי טיפולים אצל מספר מטפלים. אני בחורה עם מודעות עצמית גבוהה ועדיין יש דברים לעבוד עליהם. בטיפולים הקודמים התקשתי לקבל מספיק מהטיפול , מהמטפל.בגללי ובגלל המטפלים עצמם.הייתי אומרת אפילו שלעיתים הרגשתי הורית בחדר. כיום אני נמצאת בטיפול במקום שנראה שמתאים לי ואני לא מתוסכלת כמו בעבר.הטיפול הנוכחי החל לפני מספר חודשים ובפגישות האחרונות התחלנו לגעת בדברים מעט יותר לעומק.יחד עם זאת,אני שמה לב לדפוס שחוזר על עצמו:אני מרגישה שהמטפלת מגיבה אליי בצורה טכנית,ייעוצית ללא רגש . כלומר , מה שהיא אומרת מדויק ומתאים מבחינת התוכן הרבה פעמים אבל אני לא מרגישה אותה רגשית. אני מרגישה שהסגנון שהיא מעבירה את הדברים אליי הוא לא חם , לא רך.אולי אפילו נוקשה קצת. חשוב לציין שלי בעצמי למרות היותי אשה חמה מאד קשה לקבל עזרה וכשאני מביאה דברים רגשיים אני לעיתים מביאה אותם בצורה קצת רציונלית ולא נשפכת מתוך חשש שלא יכילו וחשש מאיבוד שליטה רגשי בחדר.חשוב לי לציין שהורי אנשים מאד חמים .. זה נורא מתסכל אותי כי אני מרגישה שבכל השנים האלה בטיפול אני לא מצליח להנות מהחלקים הרכים והעוטפים שאני יכולה לקבל בטיפול.מהכייף של זה. למה זה ככה? מה דעתך? איך משנים?

אני מחפש פסיכולוג באזור הקריות. אני בשנות ה30 הראשונות שלי ואובחנתי עם הפרעת אישיות. (כרגע ללא סווג מוגדר). אני סובל מאד, ובקשי מתפקד. אנא אם אפשר לעזור לי בעניין /או להפנות אותי לכתובת אינטרנטית אחרת ששם אוכל לקבל המלצה. רצוי איש מקתוע (פסיכולוג( שמומחה בהפרעות אישיות וקשיי תפקוד.אני מנצל את האינטרנט כדי לשאול כי ידוע לי שכאן יש אפשרות אמיתית לקבל סיוע בגלל התפוצה הנרחבת של הדברים. תודה

[email protected] בתודה

מרגישה אובססיבית.. אבל לפני שתיעלם עם הסופשבוע, תזכור אותי בהודעת ההמשך? תודה!

אודי היקר - זה היה מאד חשוב לי ותודה שלא השארת אותי לבד עם זה..ותודה שאתה לא פוחד ממני..

היתה לנו פגישה נוראית. במיוחד כשנפרדנו.חוסר תקשורת מזעזע. אני לא רוצה לראות אותה יותר.ולא לדרוך אצלה. אין לי אומץ להודיע על פרידה, ואין לי אומץ לחזור. מה עושים?

שלום רב, אני לא בא מרקע של רפואה או פסיכולוגיה. אני מעוניין לקבל אינפורמציה ופרטי מקרה (case studies) על מצב שנקרא fugue state בשביל סיפור שעליו אני עובד. לפי הבנתי מדובר בסוג של שיכחה דיסאסוציאטיבית זמנית (בד"כ). תודה רבה...

היי אודי בסוף הוא לא ויתר ולא הסכים להנחה (איזו הפתעה!). לא נראה לי שאפנה לטיפול הציבורי והאמת שלמרות השקפת עולמי הסוצ' אני חיה כקפיטליסטית המצויה. יש לי רגשי אשמה על אורח חיי , כל פעם שאני נוהגת במכונית החדשה יחסית , הולכת לסופר או לפסיכולוג, (אולי יש לי הפרעת אישיות מתחסדת או משהו כזה). הדבר שהכי קשה לי זו ההשקעה הכספית הגדולה בעצמי, אני לא מצדיקה את הקיום שלי בזמן האחרון. רחל

"אני לא מצדיקה את הקיום שלי." גם לי ,בדיוק אותה מחשבה. גם לי לא נעים ללכת לטיפול בשל כך.

נתפס לי הגב. מה זה אומר? שבעצם אני לא מסתדרת?

איך אפשר ללמוד על עצמך דברים, ויחד עם זאת לא להבין כלום?... חוץ מזה ש"את משהו יוצא דופן. אולי יום אחד הפסיכיאטריה תצליח להגדיר את מכלול הסימפטומים שלך בצורה מדויקת יותר ממה שמתאפשר היום". אז אמרתי לה שלפי זה אני הכל ולא כלום. בהקשר הספציפי. גם היא לא יודעת מה היא מנסה להגיד. אבל היא אומרת.

אחרי לבטים ממושכים ביני לבין עצמי החלטתי שאני רוצה לפנות לטיפול פסיכולוגי. ועכשיו אני קצת אובדת עצות.. איך אני יכולה לבחור מטפל בצורה נכונה, ללא המלצות על מישהו מסוים? האם אני יכולה לעשות מעין "ראיון" למטפל הפוטנציאלי, משמע להבין את גישתו הטיפולית, להגדיר מראש שאני מעוניינת בטיפול ממוקד ולא בטיפול של שנים וכו'? השאלות הללו מציקות לי מאחר ולפני כמה חודשים התחלתי טיפול אצל פסיכולוג מסוים שהרגשתי איתו אפס כימיה, מה שגרם לי לעזוב אחרי מספר מועט של מפגשים ולהירתע מכל העניין, עד שגייסתי עכשיו כוחות מחודשים להתעסק עם זה. תודה.

אני בחורה בת 26 שסובלת מלחץ מתמיד ואני דיי מבועסת מזה ני מרגישה הרגשה של חנק מאוד מכביד לי ומציק לי נורא ההרגשה מלווה בכך שאני לקוית למידה ןכול הזמן חוויתי כישלנות בתחומי הלימודים בגרות הוצאתי בקושי בציונים עובר והם עברו לי נורא קשה כי שהגעתי למבחנים נכנסתי למען בלאק אוט שגרם לי לכעס בזמן הבחינה ולמצב שמחשבות אחרות צצות בבחינה "מה יהיה עם עבודה טובה "ומה יהיה עם אכשל" ומה אהיה אם לא אצליח וכ"ו איך מתנתקים מהמחשבות הללו בזמן בחינה ובכלל בחיים.?? איך עושים הפרדה בחיים בין מצבים למשל בין לימודים ועבודה בית אני מכירה תרפיה ותרגלי נשימות רק שזה לא עוזר לי ממש זה משהו פנימי ואין לי כסף לפיסכולוג אני מרגישה תיסכול שאני לא מצליחה בלימודים או בעבודה טובה זה נורא קשה לי אני מרגישה תקועה ושאני לא מגיעה להשגים שרציתי להגיע זה מתסכל אותי נורא שאני רואה אחרים במקום עבודה טוב ממני בעוד שאני תקועה בעבודות מזדמנות ולא רציניותוזה גורם לי לערור נוסף בביטחון העצמי למה זה קורה לי ואני בחורה רצינית שנונה רק שבזמן האחרון הביטחון אצלי היתרסק לרציפה ואני לא מאמינה בעצמי בכלל ונורא מתוסכלת לפני מספר שנים אמרו לי שאוכל לטפל דרך שיטה הזו ביופדבק אז אולי בבקשה תעזור לי אני ממש מיואשת מזה זה פוגע בתחושת הביטחון שלי ממש גורם לי לעצבות ותיסכול שאני מורידה את הלחץ ומרירות כלפי הסובבים אותי ונאמר לי שאוכל לטפל דרך השיטה הזו אנא תן לי דגשים איך להיתמודד עם כול הלחץ לחץ אני רוצה להביא ילדים לעולם אך מפחדת שהלחץ הזה ישפיע עליהם גם אנא עזור לי ממש

שלום רב לך ליאת בהמשך לשאלתך, טיפול קוגנטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק יכול בהחלט לעזור לך להתמודד עם קשייך. אשמח גם לשוחח עימך ב 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

הי עדי, תלוי בהקשר ובסיטואציה. ובמטפל עצמו כמובן - בגישה שלו. יש שמחמירים מאוד ומתנגדים לכל סוג של מגע בטיפול, ולא משנה ההקשר. יכולה להעיד על עצמי, שהיתה פעם אחת לפחות (שאני זוכרת - אולי היו יותר) שהיא הציעה חיבוק, ואני סירבתי. TM.

למה אתה לא כאן ? אתה חסר . אני מרגישה נורא לבד . מחפשת משו להאחז.. מפחדת להשמט .. לגמרי. עזבתי את הטיפול שלי לפני שבוע . 4 שנים . יותר נכון ברחתי. הרגשתי אשמה נוראית. פגעתי בו המון בטיפול. המון שיחזורי עבר ובמקום להתעמת עם מי שצריך - עם מי שתקף .. במקום להיות נפרדת מהתוקפ שלי .. הפכתי להיות כמוהו? חייתי את כל האשמה והכעס והזעם.. והאלימות הזו .. יצאה בטיפול. ראיתי בו כזה שלא רק נבהל ממני , אבל לא עמדתי בתוקפנות שלי. במקום להתמודד עם האכזריות שנעשתה בי , אני זו שהפכתי לאכזרית. החלטתי לקחת ממנו פסק זמן, האמת, ידעתי אותו בסמס על כך, אבל אני כואבת את הויתור הזה שלי עד אימה ..למרות שהוא הזמין אותי לחזור.. ובלה בלה בלה.. נמאס לי אודי. בעיקר לנהל דיאלוג עם הכאב שלי , 4 שנים של יאוש , הזדקקות , ניתוקים אינסופיים ,ובעיקר איבוד שליטה .. קשה לי לנשום. המחנק נוראי. אני מרגישה שמאבדת את עצמי .

רק לספר לך שבנתיים אני ממש בסדר ב"ה.

יש לי בעיה שלא מטפלים לי בה , אני בן 14 ובאתי לשם בגלל הפרעת התנהגות ופתאום הופיע לי כזאת בעיה : נעלם לי ההומור לגמריי ואני לא מדבר פתאום אם אפחד (פתאום קשה לי לדבר) גם שאין לי הומור אני לא כל כך מדבר זה גם בגלל זה , אני סובל כבר חודשים וזה גורם לי למצב רוח רע , אני מקבל למיקטל ובקושי ריספרדל אפשר עזרה?

שלום רב לך על מנת לתת לך תשובה אחראית ומקצועית אני זקוק ליותר פרטים. אשמח ללשוחח עימך ב 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אני מסוחררת מרגשות סותרים מטיפול. מצד 1 אני לפעמים נהנת ויוצאת בתחושה טובה. מצד 2 כשעובר הזמן ואני חושבת יותר, אני מגלה כוונות נסתרות ובודקת כל מעשה ואמירה בזכוכית מגדלת. ודי הרבה חשדנית - לצורה, למטרה ולמניפולציה שמתחבאת או לא.... (חושבת כמו-לכמה מטופלים, כבר אמרה את זה היום?...) ואני כ"כ רוצה לחוש יותר טוב ומשוחרר בטיפול אבל מבוהלת שהיא תצליח להוציא לפועל עלי, רעיונות שבעיני הזויים ומפחידים. ואני שוב רואה את הרע בה. ויוצרת חומת ביטחון. וזה קורה בעיקר כשעובר הזמן , כשהשבוע מתקדם, ואני חושבת הרבה, והטעם הרגשי מתפוגג. ואל תומר לי לומר לה. כבר דברנו ע"ז די. והותר. ואיאפשר יותר. אני רוצה להשתחרר מהמחנק של הבלאגן הטיפולי... אבל לא לשקר את המחשבות הכפרניות שבי. אלא להאמין בזה . מבפנים. (ואני יודעת שיצירת אמון זה תהליך איטי, הבעיה שאני כבר הרבה זמן, ודי תקועה) מה עושים?

מה עושים עם הפחד הזה? פחד לחיות ופחד למות פחד לאבד ופחד להתאבד לפגוע ולהיפגע.. אין לי מנוחה. מפחדת להשתגע ואולי אני כבר..?? מתי זה כבר ייגמר?!!!!!

קראתי את שכתבת, מזדהה עם התוכן, בעיקר עם הדיבור הפנימי - לגבי השפיות/שגעון -אצלי זה:הפחד ,החשש, הספק,(ואולי באיזשהו מקום גם משיכה לשגעון???) אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. אני חושבת שאת אדם מאוד מאוד רגיש ואיכפתי.. הייתי שמחה להתקרב למישהי כמוך..

תודה.. "במבי" זה הכי אני ב"מגזר" בעה"ח=הדבר היחיד שהצלחתי לדמות לעצמי - כעצמי בדמיון מודרך.. ואני אוהבת את הכתיבה הציורית שלך שמקסימה ונוגעת.. מאחלת לך רק טוב.

לווסת את הפחד מהפחד?? איך? מתחילה לפחד שגם מפחידה אנשים.. אותך? סליחה.. ותודה

אודי ,מרגישה מותשת.. היום היא אמרה שביוני היא לוקחת שבוע חופש, באוגוסט שבועיים.. עניתי לה שזה לא מזיז לי..מצידי שנסיים כעת. אולי באמת אעשה לזה סוף ???? כל כך מתיש..רק להזכר בחופשה הקודמת שהיא לקחה, עינוי שהיא אפשר לעמוד בו.. אולי אני אעזוב ?? אודי,מה אני צריכה לעשות ??? אפילו המצבר של המכונית שלי מת היום..נראה שהמכונית בהזדהות מוחלטת איתי.. :-((

שלום אנחנו זוג בני 25, חברים 6 שנים. חבר שלי איבד את אבא שלו בגיל מוקדם ולקח את הטראומה הזו מאוד קשה. הוא הסתגר בתוך עצמו ואני הבן אדם היחידי שאיתו הוא מדבר על זה. במשך כל התקופה שלנו יחד היו ימים, פעם בכמה חודשים, שהוא היה מראה סימנים דיכאוניים..ישן מלא שעות..לדוגמא קם רק בחמש בצהריים, לא מתקשר, מתסגר בתוך עצמו ולא הולך לעבודה או ללימודים. אחרי כמה ימים זה היה עובר והכל היה חוזר כביכול לקדמותו. עם זאת, כל פעם שהיה לו קשה במשהו, אם זה בלימודים או כל דבר אחר, הוא תמיד נהג להגיד שזה בגלל שהוא גדל בלי גבר בבית ושאף אחד לא העמיד לו גבולות. אתמול שוב נראו אותם סימנים מדאיגים שעובר עליו משהו, רק זה היה הרבה יותר מוקצן מאי פעם. חשוב לי לצטט דברים שהוא אמר: "אני כישלון" "נכשלתי בחיים שלי" "אני לא אצא מזה" "איכזבתי את כולם- אותך, את אמא שלי, את החברים שלי" ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה... ניסתי לא לכעוס עליו, והזכרתי לו שוב ושוב איזה אדם מדהים הוא וכמה אני מוכנה לתמוך בו בכל מצב. אבל זה לא עזר... ביקשתי ממנו שילך לקבל עזרה, ואמרתי לו שאני אדאג לארגן לו פגישה עם פסיכולוג ושזה לא יכול להזיק...רק להועיל...הוא בשום פנים ואופן לא מוכן, בטענה שזה לא יעזור, שהוא לא יכול לדבר עם אדם זר על זה, שאין לו כסף ואין לו זמן. לבסוף הצלחתי לשכנע אותו שאם אני אמצא לו פסיכולוג הוא ילך, אבל רק אם זה בחינם...ואין פסיכולוגים בחינם לצערי...לפחות לא שאני יודעת. מה עושים? הבחור סטודנט, מבריק, אדם מדהים וחברותי...וכבר היום הוא הפסיד לימודים.. אשמח לדעת גם איך כדאי לי לנהוג איתו..מה להגיד לו? אם הוא לא ילך לקבל עזרה אני חוששת שהלימודים שלו יתדרדרו (וזו עוד תקופת מבחנים בעוד שבוע) ושהוא יאבד את החברים שלו לאט לאט...שלא יודעים מה עובר עליו.   תודה רבה

אודי צריכה עזרה, מפורקת לא מצליחה להפסיק לבכות. המטפל בחופש ואני במצב נורא. אין לי כוח יותר ללבד הזה.די

היי אודי, נושא שלא כל כך נעים לדבר עליו ובכל זאת... אני נמצאת שנתיים בטיפול. חלק מהטיפול היה בהסדר של קופ"ח יכול להיות שניצלתי את המקסימום שזה 60 פגישות שנותנת הקופ"ח שלי בשנתיים, ביתר הפגישות במשך השנתיים הוא עשה לי הנחה של 25% מסך התשלום שהוא גובה. לפני כחודש הסתיימו להן 30 פגישות מסובסדות וגם עכשיו החלטנו, ז"א הוא הציע, ולי משום מה לא היו אז השגות על הנחה של קצת יותר מ 10% (באמת איפה הייתי אז?), התשלום הזה קצת גבוה מידי בשביל המשכורת שלי , למשפחה ועוד יותר בעיניי בעלי (שהוא למעשה המממן העיקרי, יש גם איזה אלמנט של קנאה קטנה מצידו אך זה שייך לסיפור אחר).אני רוצה לבקש מהפסיכולוג את ההנחה הקודמת (גם זה רחוק מאוד מלהיות בחינם וגם אחרי ההנחה אני לא יודעת כמה זמן אוכל לעמוד בלחצים הזוגיים והעצמיים). זה מאוד לא נעים אחרי שסגרנו והוא שאל אם זה בסדר וכו' . מעבר לכך, אם הוא יסרב, גם אם זה יהיה מוצדק מבחינתו לסרב לי , זה יהיה מאוד מאוד מאוד לא נעים (איום ונורא למעשה), אם זה התסריט , עדיף לי לסיים את המפגשים ביוזמתי . מצד אחד אני לא רוצה "טובות" ומבינה את העניין העסקי וכן גם את הנחיצות של הפגישות . אך מצד שני הפסיכולוג עצמו אינו יודע לומר כמה זמן נמשיך להיפגש ואם כך, אולי בכל זאת כדאי לי להסתכן ולבקש הנחה כי בעצם כדאי לו לעשות לי הנחה? מה דעתך כמטפל? אשמח לשמוע גם מניסיונם של המטופלים משתתפי הפורום. בתודה מראש, רחל ב.

הי רחל זהו נושא בהחלט בעייתי מאוד!! מצד אחד - זו הפרנסה של המטפל ואני בהחלט מבינה את זה. אך מצד שני נפשית זו בעיה. אני מדברת מניסיון. גם אני הייתי אצל מטפלת 5 שנים, חלק מהזמן סבסוד קופת חולים. והחלק האחר, המחיר עלה אבל בהדרגה. ועכשיו, אני בתקופה מאוד קשה,מאוד זקוקה לטיפול אבל אין לי יכולת לשלם בכלל אז הטיפול נפסק. נכון להיום גם בתעריף קופת חולים אני לא מסוגלת לעמוד. דברנו על זה, היתה נכונות להפחית לגובה קופת חולים. אין לי אפשרות לעבוד במשהו צדדי ולהרויח רזרבה. זה מתסכל אותי מאוד. יש פה כמובן סדר עדיפות. טיפול אצלי זה תהליך מאוד ארוך.למרות המצוקה שאני שרויה בה אני במצב שמצליח להסתדר בלי אז אין לי ברירה. אני לא יודעת מה מצבך, אבל אם את מרגישה שהטיפול טוב ועוזר לך להתמודד עם קשיים, שווה לך לבדוק אפשרות של לעבוד משרה נוספת (ביביסיטר,ניקיון,או משהו כזה) כדי לממן את הטיפול, וכך זה יוכל גם לעזור מבחינת בעלך. גם לי מאוד לא נעים היה לשוחח על זה, אבל לא היתה ברירה. הם מבינים את זה. ההודעה יצאה לי קצת מסורבלת. אני בטוחה שזה בגלל ההקשר למציאות איתה אני מתמודדת לאחרונה,ולרצון לחזור לטפול.. בהצלחה.

היי שחף, כמו שכתבת, זה עניין של סדר עדיפויות. אם הייתי בגפי המצב היה שונה. גם לי כמוך אין אפשרות לעבודה נוספת. בתור מי שהיא סוציאליסטית בהשקפת עולמה, אני מרגישה לא בנוח להיות בכלל בטיפול, משום שבמציאות של חיינו, רק אנשים עשירים יכולים להרשות לעצמם טיפול נפשי (גם טיפולי שיניים הם דבר בעייתי ביותר בארצנו). אני לא חושבת שטיפול הן של הגוף והן של הנפש צריך להיות בחזקת מותרות.

שלום אודי. אני כבר שנה בטיפול... לא יודעת בדיוק מה קורה, לא ממש בא לי לבוא לשם יותר... זה כל כך הרבה כסף, זמן, אנרגיה. אני גם בסדר, בסך הכול. נשואה, ברוך ה', באושר, עובדת, אמא לילדים... הבעיות הן רק בפנים ולעיתים נדמה לי שכבר קיבלתי מספיק כלים כדי להתמודד לבד. מרגישה שאני שם בשבילה. ביקשתי למשל לשנות זמן, השעה הנוכחית לא נוחה לי. היא מאוד לא התלהבה, בלשון המעטה כי זה משאיר לה "חור בלו"ז". אני יודעת, אתה תגיד לי לדבר על זה. כבר אין לי כוח לדבר. רוצה זמן וכסף להשקיע במשפחה שלי, בזוגיות, בעצמי בדרכים אחרות. איך אדע שזה אמיתי ולא סתם התנגדות? בפגישה האחרונה הפלאפון שלה צילצל באמצע הפגישה. הרגשתי שזה סימלי, שלא רק שאני כבר לא איתה, גם היא כבר לא איתי. תגיד, אודי, בכנות, בתור מטפל, אתם יודעים לסיים טיפול כשצריך? או שאתם נקשרים אלינו יותר מידי וקשה לכם "לשחרר"? כי כשאני מעלה את זה אני מרגישה כמה היא נבהלת (למרות שיש בה צד שמבין על מה אני מדברת) ולא באמת מסוגלת לתת לי ללכת. אני גם אולי מטופלת "טובה מידי". תמיד משלמת בזמן, אף פעם לא מאחרת/מפספסת פגישות, תמיד טובה ונחמדה.. לך תוותר על מטופל כזה. אשמח לקצת הכוונה מבחוץ תודה, אודי, על הכל ושבוע נפלא

שלום יש לי בעיה שברגע שכועסים עליי אני מסתגר ונוטה להאשים את עצמי בכל מה שאומרים לי באותו רגע במקום להגיד את מה שאני חושב בחזרה. הבעיה הזו מציקה לי נורא ואין לי מושג באיזו דרך לטפל בה ומה לעשות. אשמח אם תוכל/י לכוון אותי איזה סוג של טיפול נדרש בבעיה מסוג זה או מה אפשר אפילו לעשות לבד. תודה רבה ויום טוב.

שלום רב, יצאתי עם בחור 3 שנים. לאחר כשנתיים הרגשתי שהקשר בינינו לוקה בחסר וביקשתי להפסיק. בן זוגי שכנע אותי שזה יסתדר. במהלך חברותנו הרגשתי טיפה מחנק, התנהגותו היתה ילדותית, התקשורת בינינו לא היתה טובה כי לא ידע להקשיב ולהגיע לתובנות. במהלך התקופה הצטננו היחסים בינינו עד כדי כך שלא היו יחסים אינטימיים, למרות הכל הוא העדיף לספוג יחס צונן ומעליב ממני ולא להכיר בכך שהתקשורת לא טובה. יש לציין שהבחור מצליח מאד בעבודתו והוא אהוד מאד בקרב האנשים, חברותי, נדיב. לפני כחודש ביקשתי לחתוך את חברותנו, בטענה שאינני אוהבת אותו יותר. הוא לא מצליח לקבל את זה וחי באשלייה שעדיין אפשר לתקן. האם זו אהבה אובססיבית ומה ניתן לעשות. תודה

אהלן אודי. אני בן 26 ומטופל כבר למעלה משנתיים אצל מטפלת שאני די מרוצה ממנה. אפשר להגיד שאני הומו/ביסקסואל שלא רוצה לצאת מהארון - מפחד וכו'. יש לי חברה כבר המון שנים שאני מפחד לעזוב אבל קשה לי איתה מאד, וכל היחסים שלי עם אנשים - גם כשאני בכלל לא מתכוון - מגיעים למצב שאני כאילו "שולט" או "נשלט" וכנוע לגמרי. מה עושים? רוב האנשים לדעתי יגידו שאני עדין ושקט - אז איך זה מסתדר עם שליטה בכולם? גם כשאני רוצה להיות סתם נחמד וזורם - אני כאילו תקוע ותוקע את כולם - כאילו המילים יוצאות לי עקום ואני כביכול מנסה לשלוט על אנשים או להיות נשלט. אם תוכל למשל לאפיין אותי מבחינה פסיכולוגית, כמובן רק לפי המייל ואתה לא מכיר אותי וכו'... אבל אם תיתן לי כותרת של הבעיה שלי כפי שהיא נראית לך, אני אשמח ואוכל לקרוא על זה ואולי זה יעזור לי. דבר נוסף,המטםלת שלי לא עושה היפנוזה, ואני חושב שאני יותר מדי מכחיש ומדחיק אפילו בפני עצמי. השאלה שלי היא כזו: האם יש אפשרות לבקש ממטפל בהיפנוזה לקיים פגישה או שתיים שבהן הוא ישאל את ה"תת מודע" שלי שאלות כאשר אני תחת השפעת ההיפנוזה וייתן לי את התשובות?

ברצוני לציין שהכנסתי עצמי באופן מזוכיסטי לטיפול שהמטפל מתקשה לערוך. המטפל קטע את הטיפול. ירקתי דם ואילצתי אותו לחזור בו. המסוכן מכל: עוד בפגישות האחרונות לפני ההפסקה המטפל אמר שהטיפול לא יכול לעזור נגד חרדה. אכן הוא שלח אותי לפסיכיאטר. הרופא עצמו לא המליץ על תרופות (מעבר לכדור מינורי שאני לוקחת לא נגד חרדה) .אלא דווקא על פסיכולוג. כעת המטפל התנה הפגישה הבאה בכך שאהיה מעתה במעקב פסיכיאטרי ושהוא יהיה בקשר עם הרופא. זה לא הטיפול שרציתי. 1)הרופא לא הורה לי לבוא למעקב. 2)אני רוצה לשמור על החופש לספר לרופא ולספר לפסיכולוג מה שאבחר. זו זכותי לפרטיות. התניית טיפול בוויתור על פרטיות היא עבירה. כמו גם קטיעת הטיפול שניסה לבצע המטפל. 3)הרופא אמר שידבר עם הפסיכולוג שלא ילחץ עליי.במקום זאת- הטיפול הולך לכיוון שאינו מתאים לי ובילתי מוצדק רפואית. אני חוששת שאכן לא יוכל לעזור לי .הוא לא משתנה . הייתי רוצה מטפל שיאמין בי ויקבל אותי. הדבר היה בחודשים הראשונים . המטפל נמנע למעשה לברר את הסיבה. במקום זאת: מאשים בחוסר שיתוף פעולה ,בתלונות. ושולח לטיפול תרופתי.(אולי אף ישכנע הרופא בכך). קשה לעזוב ללא פשר מקום שדמיינתי אותו כאידאלי. חבל לי על כלכך הרבה מאמצים וכוונות טובות גם שלי. תמיד אאשים את עצמי. כי כרגע איני מסוגלת לבנות שום דבר חיובי בתחומים אחרים. אני חוששת שחוסר ההחלטיות שלי +מזוכיזם ישאיר אותי בטיפול מעיק לשני הצדדים.אין ספק שהמטפל בלחץ.זו תעלומה מפני שהוא וותיק מרצה ומדריך.אמור להיות לו ניסיון גם מעשי רב. אולי זו גישתו בכל טיפול . הרגשתי בטיפול שמאלצים אותים ומנסים לשבור אותי וזה לא יעיל. האם אפשר לשנות התגובה של הפסיכולוג? בקושי אם בכלל. אשמח לדעתך אודי ,האם יש להתעקש "לדבר על כך" או לעזוב כפי שהציע קודם. בדר"כ אני עוזבת .דווקא כשאני מתאמצת לעשות הדבר הנכון-זה מסבך .סליחה על אריכות המכתבים.

לשבועיים וחצי. מפסידים 3 פגישות. מזל שהכפילו לי את הכדורים...:-( מה אני צריכה? כנראה תשומת לב חמה ודואגת... תודה.

את יכולה ללכת ל3 שיחות משמעותיות אצל מטפל אחר. אולי תהני מהשינוי.תרוויחי נק' מבט חדשה. כדאי לתאם עם הפסיכולוגית שלך. כדאי שתיידעי את פסיכותרפיסט על ההגבלה בפגישות,בפגישה הראשונה.(כלומר,לא בטלפון). כל טוב

היי אודי אני קצת הרבה ב.. סיבוך עצמי.. אחרי מה שקרה לפני שבוע אצלה שם בקליניקה.. ואחרי ה"פגישה" שלא ממש היתה שם בגלל שלא יכולתי להיכנס.. ו.. אני לא ממש יודעת מה לעשות.. כי.. מחר אמורה להיות פגישה.. ו.. אני לא מרגישה שאני לא מסוגלת להיכנס. זה ממש מלחיץ אותי אולי אפילו מגיע למצב של חרדה. אם לא יהיה משהו שישבור את (הקרח) המפגש הראשוני איתה, אני יודעת שפשוט לא אצליח להיכנס, מה שיגרום שוב לחילופי דברים קשים מאוד בינינו. וזה כמובן יגרום לי להיות שוב במצב רע מאוד- אבל מאוד. אני מנסה לחשוב, אולי להבין מה יכול לעזור או לגרום לי להיות מסוגלת, אבל ככל שאני מנסה- כך החשש גובר וההרגשה הקשה מחמירה. מרגישה ממש באיבוד אפשר עזרה? בבקשה?... שיר

הי שיר יקרה מחפשת את המילים כדי לעזור לך להרגיש קצת פחות באיבוד, אבודה. הזדהתי עם מה שאמרת על שבירת הקרח הראשונית, גם לי זה כל כך עוזר.אפילו כשהתיישבתי לפני איזה שבוע והיו ג'וקים שהתפגרו להם בקליניקה ( כנראה עשו ריסוס), ואחד נח לו ממש מתחת לרגליים שלו הפוך ומעולף..אז הוא היה צריך לסלק אותו ואז קצת דיברנו על זה בצחוק, איזו דרך להתחיל את הפגישה, ובלי ששמתי לב המתח הבלתי נסבל של תחילת הפגישה ( מה להגיד, מה יהיה, איך הוא יהיה...)נשבר..זה תמיד קורה לי כשמשהו נכנס מבחוץ, מהעולם מחוץ לחדר..מקווה שתמצאי איזה ג'וק מעולף בקליניקה ((: סתם...מקווה שיהיה בסדר, ותוכלי לתת לה למצוא אותך ולאסוף פנימה. לילה טוב ונטול חרקים מכל סוג שהו אופיר

ד"ר אודי שלום.שאלתי היא האם קיימת הצלחה מוכחת בהיסטוריית הטיפול במקרים של התעללות נפשית של בן זוג כלפי בת זוגו? כוונתי היא לא רק להצלחת הטיפול עם בת הזוג בהתמודדות אלא בעיקר להצלחת הטיפול עם בן הזוג המתעלל.והאם היו טיפולים שבעקבותיהם הופסקה מסכת ההתעללות (כמובן בהנחה שבן הזוג הוא צד לטיפול)? אני אמנם אשה חזקה אך בנסיבות הענין ואחרי 14 שנת התעללות נפשית מצד בעלי ,אזלו כוחותי ,אני מרגישה שאני מתחילה להתמוטט והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי נגררת אחרי מחשבות אובדניות,מצבי הנפשי הירוד משפיע מאוד על הילדים שלי וכך גם האוירה הכללית בתוך הבית,ואני לא רוצה לראות אותם נפגעים .אנא עזור לי ,האם יש תקוה לשינוי ?האם להתאמץ בחיפוש אחרי פסיכולוג כליני מומחה ?אודה עבור תשובתך בהקדם האפשרי.